ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ג'אריר מסארוה נגד מדינת ישראל :

12 מאי 2021
לפני: כבוד השופטת שגית דרוקר

המבקש:
ג'אריר מסארוה
ע"י ב"כ: עו"ד חאג' יחיא אסלאם
-
המשיבה:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ: עו"ד רינת יאיר - איילון

החלטה

לפניי בקשת הנאשם להורות על זיכויו על פי סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי)
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין העסקת עובדים זר ים בשם שקער אבראהים ואבו האדרוס עמאד אלדין (להלן: העובדים) העסקה שלא כדין ושלא על פי היתר כדין , עבירות לפי סעיפים 2(א)(1) ו-(2), וסעיף 1יג לחוק עובדים זרים, תשנ"א -1991 (להלן: חוק עובדים זרים).
בכתב האישום נטען כי ביום 15.8.13 בשעה 08:35 או בסמוך לכך, במסגרת ביקורת שערכו מפקחי רשות האוכלוסין וההגירה נמצא ו 3 עובדים זרים שעסקו בעבודות פריקת ציוד עבודות מלט וחיתוך שיש בבניין ברחוב סעדיה גאון 5, פתח תקווה. במועד הרלבנטי היה מר מסארוה ג'אריר אחראי על עבודות שיפוץ חדר מדרגות בבניין. (להלן: הנאשם). עוד צוין, כי העובדים הזרים לא הי ו במועד הרלוונטי אזרח י ישראל או תושב ים בה ולא היה להם היתר לעבוד אצל הנאש ם.
הרקע לבקשה
ביום 11.6.20, ביום 12.11.20 וביום 28.2.21 התקיימו דיוני הוכחות בהם נשמעו עדי המאשימה.
בתום שמיעת פרשת התביעה, הגיש הנאש ם את הבקשה שבפניי.
טענות הנאשם
לטענת הנאשם, לאחר שמיעת פרשת התביעה, גם לו יינתן המשקל המירבי לטענות ולראיות המאשימה, לא יהיה בכך כדי להביא להרשעת הנאשם.
לטענת הנאשם כתב האישום מתבסס על דו"ח פעולה של עד מס' 1, כאשר הדו"ח מהווה עדות מפי השמועה ואין בו הוכחה למועד בו נערך/נכתב . הנאשם הפנה לעדותו של עד מס' 1 שניתנה על ידו במסגרת דיון ההוכחות והתייחסה לאירועים שאירעו לפני 8 שנים, כאשר העד העיד כי אינו זוכר את פרטי המקרה ועל כן התבסס על האמור בדו"ח כאשר בהתאם לפרטי הדו"ח מי שהעסיק את העובדים היה מר מוסטפא מסארוה ולא הנאשם, בדו"ח רשומים דברי העד מס' 1 אודות החקירה ולא דבריו של הנחקר מר מוסטפא מסארוה ולכך יש משמעות משפטית.
הנאשם היה בחו"ל בתקופה הרלבנטית לכתב האישום.
עוד נטען על ידי הנאשם כי בדו"ח לא צוין שהחקירה כוללת אזהרה כחוק והיא נערכה על ידי מפקחים בשונה מחוקר.
עד מס' 6 מר מוסטפא מסארוה לא עומת עם דו"ח החקירה שערך עד מס' 1 בעניין חקירתו של עד 6 והתביעה אף לא ניסתה להכריז על עד 6 כעד עוין.
מר מוסטפא מסארוה, עד 6 לא נחקר בשטח , הנאשם לא נחקר כלל ולא הובאו לעדות מטעם המאשימה תושבי השטחים העובדים הזרים וחקירתם אף לא תועדה על אף שנטען במסגרת העדות של עד מס' 1 כי אלה תוחקרו על ידו בשטח. כמו כן, לא נחקרו ועד הבניין ודיירי הבניין לשלילת גרסת העד 6 לפיה ביצע עבודות שיפוץ דירה בבניין באותה עת.
טענות המאשימה
המאשימה הפנתה להלכות הפסוקות בע"פ 732/76 מדינת ישראל נ' כחלון ובש"פ 4192/97 חסין נ' מד"י לעניין משקלן של ראיות התביעה שאינו רלוונטי בשלב זה כאשר בהתאם לפסיקה אף אין לדקדק כחוט השערה ולערוך בדיקה מסועפת והוכחת כל פרט שולי וכל יסוד בעובדות כתב האישום ודי בראיות לכאורה באשר ליסודות הרמכזיים של האישום .
לטענת המאשימה הנאשם אינו מכחיש שהיה אחראי במועד ביקורת שנערכה על עבודות שיפוץ חדר המדרגות באתר. בהתאם לעדות הפקח מר מהרט טזרה, העובדים נצפו יורדים מרכב אחיו של הנאשם ונצפו עובדים בחדר המדרגות כאשר הנאשם לקח אחריות על ביצוע העבודות בחדר המדרגות ודי באמור כדי לחייבו להשיב לאשמה שכן בשלב זה אין מקום לבחינת מהמינות הראיות ו/או משקלן.
כמו כן, הפנתה המאשימה לחזקה הקבועה בסעיף 4א לחוק עובדים זרים ולפסיקה לפיה יראו במחזיק במקרקעין, כמי שמעסיק עובד הנמצא במקרקעין, ומשעה שהעובדים נמצאו עובדים בחדר המדרגות, אשר הנאשם מודה כי הוא אחראי על ביצוע העבודות בו, די בכך כדי להקים את החזקה שהנאשם ה עסיק את העובדים הזרים שנמצאו מבצעים את העבודות בחדר המדרגות.
נטען כי די בקיומם של אלה (העדר הכחשה מצד הנאשם כי ביצע עבודות בחדר מדרגות של הבניין ולקיחת אחריות על האמור ודו"ח הפקח שהבחין בעובדים שהיו ללא רישיון עבודה בישראל והיה להם רישיון לצרכי מסחר בלבד שנצפו מועסקים בחדר המדרגות - כדי לדחות את הבקשה מכח סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי שכן מוצגים אלה לא רק יוצרים אשמה לכאורה אלא די בהם כדי להרשיע את הנאשם אלא אם יוכיח הנאשם את חפות ו.
באשר ליסוד הנפשי הנדרש בסוג העבירות בעניין עובדים זרים הינו מודעות כאשר הפסיקה קבעה שאף "עצימת עיניים" היא דרך חלופית להוכחת הידיעה הממשית.
בעניין העדר אזהרת העד מוסטפא מסארוה – חובת האזהרה חלה על חשוד בביצוע עבירה ולא על עד. בהתאם לדו"ח פעולה בעת הביקורת / אמרת החוץ שלו שניתנה בזמן אמת– הנ"ל הודה שהפועלים עבדו איתו והוא אינו בעליהם אלא אחיו שהוא קבלן העבודות, כאשר נמסר נייד של הנאשם וצוין כי הנ"ל נמצא בטיול בטאבה. מדובר בעד ששינה גרסאותיו על מנת להתאימן לגרסת אחיו הנאשם.
באשר למחדלי חקירה – והיזק ראייתי – אינה רלבנטית במשפט פלילי שבו נדרשת הוכחת אשמה מעל ספק סביר, מוטל על המאשימה להוכיח. באשר לאי הבאת העובדים לעדות נפסק כי אין חובה להביא ראיות מקסימליות הניתנות להשגה ודי בראיות המספיקות להרשעה והעובדה כי ניתן היה לבצע חקירה מעמיקה יותר אין משמעה שנפלו מחדלים בחקירה כאשר לא כל מחדל משמעו זיכוי. באשר לזימונם לעדות של ועד הבניין/ דיירי הבניין גרסה זו עומתה עם הקבלן הראשי של שיפוץ חדר המדרגות מר עמוס בר נתן בעליה של חברת ירטל ע ימה התקשר הנאשם לביצוע העבודות בחדר המדרגות שהעיד כי לא ידע אם בוצעו עבודות בדירה בבניין וכי בהתאם להסכם ההתקשרות הוא אינו מרשה שיעבדו בבניין בזמן שבוצעות על ידו עבודות. גם בעל דירה מס' 2 בבניין מר אגמי נחקר והכחיש שבוצעו עבודות שיפוץ בדירתו או מטעמו או מטעם דיירים שהתגוררו בדירה.
באשר לחקירת הנאשם עצמו – לא ניתן לעכבו או לבצע מעצר ולא ניתן לכפות על נאשם להתייצב לחקירה והעובדה שלא בחר להתייצב תחת משלוח ה צהרה מטעמו רובצת לפתחו.
המסגרת הנורמטיבית - טענת "אין להשיב לאשמה"
סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 שכותרתו "זיכוי בשל היעדר הוכחה לכאורה" קובע כדלקמן - "נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם – בין על פי טענת הנאשם ובין מיזמתו – לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בענין; הוראות סעיפים 182 ו-183 יחולו גם על זיכוי לפי סעיף זה." הוראה זו מאפשרת זיכויו של נאשם בתום פרשת התביעה ככל שלא הוכחה אשמתו לכאורה.
על משמעות ההחלטה כי אין להשיב לאשמה נכתב בספרות כדלקמן - "אין בראיות שהוגשו לבית המשפט מטעם התביעה כדי לבסס הרשעה אפילו יינתן בהן מלוא האמון, ויוענק להן מלוא המשקל הראייתי'. במצב כזה, אין הצדקה לדרוש מן הנאשם להתגונן; שהרי אין לו בפני 'מה' להתגונן, וראוי לזכותו". (ראו: ר' י. קדמי על סדר הדין בפלילים, תשס"ג-2003, חלק שני, כרך א', עמ' 1049).
בעניין ע"פ 732/76 מד"י – כחלון, פד"י לב (1) 170, נדונה השאלה אימתי התביעה עמדה בחובתה להוכיח אשמה לכאורה של הנאשם וכך נקבע – "בית המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה שלפיה אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב האישום. ראיות בסיסיות לעניין זה, אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא כדברי בית המשפט העליון בע"פ 28/49 הנ"ל, ראיות במידה, היוצרות אותה מערכת הוכחות ראשונית המעבירה את הנטל של הבאת ראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן התביעה לנאשם".
מהאמור לעיל עולה כי, השאלה אשר יש לבחון הינה האם הניחה המאשימה תשתית ראייתית מספקת על מנת לדחות את טענת הנאשמים כי אין להשיב לאשמה.
אשר לתשתית הראייתית הדרושה לצורך דחיית הטענה, קבעה ההלכה הפסוקה כי: "הלכה היא אם כן, כי די בקיומן של ראיות דלות, ואפילו המדובר רק בחלקים או ב"שברים" של עדות, להוכחת יסודות העבירות המיוחסות, כדי לחייב את הנאשמים להשיב על האשמה. על בית הדין לבחון האם הצליחה התביעה להקים מערך ראיות ראשוני, אף אם דל, תוך בידוד הראיות המפלילות והחומר שהובא לחובת הנאשם מאחרות. על מנת לזכות את הנאשמים בשלב זה, נדרש כי אף אם כל החומר שהובא לחובתם יזכה במלוא האמון והמשקל, לא יהא בו כדי לבסס הרשעה בעבירות המיוחסות, ומשכך אין לנאשמים מפני מה שיתגוננו. סבורני כי בענייננו, עלה בידי המאשימה להציג מערכת הוכחה ראשונית הנדרשת על מנת לחייב את הנאשמים להשיב לאשמה" (ת"פ (י-ם) 237/07 מדינת ישראל – משרד התמ"ת נ' ידי פז מאגרים בע"מ, מיום 12.5.09).
הנה כי כן, בהתאם להלכה על המאשימה להביא מערך ראיות ראשוני ולו דל, להוכחת אשמת הנאשם.
נוסף על האמור לעיל, בשלב דיוני זה אין בית הדין שוקל שיקולי מהימנות עדים והראיות אשר הובאו בפניו, כל שיבחן הוא: "בהנחה שכל החומר שהובא בפניו לחובת הנאשם יזכה במלוא האמון והמשקל – האם יהיה בו כדי לבסס ההרשעה בעבירה המיוחסת לנאשם" (ראו: י. קדמי בספרו עמ' 1053).
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את כלל המוצגים, שוכנעתי כי ברמה הלכאורית ונכון לשלב זה של ההליך, לא הוכח כי ראיות התביעה אינן מבססות לכאורה את אשמת הנאשם ולא מצאתי כי יש בטענות שהעלה הנאש ם בשלב זה כדי להוביל למסקנה כי אינו נדרש להשיב לאשמה. להלן אפרט את נימוקי החלטתי.
על פי תיאור המקרה רשימת העובדים (מא/3) הסכם ההתקשרות (מא/4) ודו"ח הפעולה (מא/2) ביום 15.8.13 נמצאו עובד ים זר ים בשטח חדר מדרגות של בניין ברחוב סעדיה גאון 5 בפתח תקווה כאשר הנאשם התקשר לביצוע עבודות באתר זה עם חברת ירטל בהתאם להסכם התקשרות.
על פי החזקה העובדתית שנקבעה בפסיקה, כאשר אדם נמצא מבצע עבודה באתר מסוים, והעבודה שהינו מבצע נחוצה למי שמחזיק אותה עת באתר - ניתן להסיק כי קיים קשר של יחסי עובד - מעסיק בין מבצע העבודה לבין המחזיק באתר, אלא אם יוכח אחרת (ע"פ (ארצי) 34770-05-10 שרשבסקי - מדינת ישראל, 6.10.11; ע"פ (ארצי) 29340-12-10 קובי שי - מדינת ישראל, 3.11.11).
חזקה זו עוגנה בסעיף 4א' לחוק עובדים זרים, הקובע כי "יראו מחזיק במקרקעין כמי שמעסיק עובד זר שנמצא עובד במקרקעין, אלא אם כן הוכיח המחזיק אחרת".
בענייננו, אני סבורה כי אף מבלי להידרש לשאלה האם יש להחיל את החזקה, בשלב זה יש לתת משקל ראייתי לעצם הימצאות העובדים בחדר המדרגות, כאשר מדו"ח הפעולה עולה כי אלה אותרו בחדר המדרגות כאשר הנאשם כאמור אינו חולק כי התקשר עם חברת ירטל לביצוע עבודות שיפוץ בחדר המדרגות.
בהתייחס לטענת הנאשם כי מא/2 הנושא את הכותרת "דו"ח פעולה" אינו נושא תאריך ולא ניתן לקשרו לאירוע, הרי שמפקח רשות האוכלוסין, מר טזרה מהרט, החתום על המסמך, העיד בפניי כי "מדובר באותו אירוע ובאותו מקרה".
שאר טענות הנאשם הן טענות עובדתיות ולא ניתן לקבוע בשלב זה, רק על יסוד ראיות התביעה, כי לא הוכחה אפילו עצימת עיניים מצד הנאש ם.
נוסף על כך, הנאשם זומן לחקירה ובחר שלא להתייצב ולשלוח הצהרה. כאמור הנאשם הודה שהתקשר עם חברת ירטל לביצוע עבודות בחדר מדרגות של בניין ברחוב סעדיה גאון 5 בפתח תקווה. הנאשם לא מסר גרסה אחרת בעניין זה, כדוגמת מי הם הפועלים שהוצבו מטעמו לצורך ביצוע העבודות במועד הביקורת, אף כי הייתה לו אפשרות לתת את עמדתו האופרטיבית ולא הסלקטיבית כפי שמסר כי הוא תומך סגרסת אחיו שכאמור שונתה מס' פעמים במהלך החקירות השונות .
לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי ראיות אלו הינן בעלות משקל ראייתי לכאורי כנגד טענת הנאשם וכי המאשימה עמדה בנטל ההוכחה הראשוני המוטל עליה לצורך הוכחה לכאורה של יסודות העבירה באופן שעל הנאשם להשיב לאשמה.
אף הימשכות ההליכים וחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה אינו מצדיק, כשלעצמו, את ביטולו של כתב האישום. טענות בהקשר של נזק ראייתי כתוצאה מחלוף הזמן, ובהקשר של אי זימון לעדות עדים רלבנטים ו/או אי ביצוע פעלות חקירה מספקות, בשלב זה מבלי לקבוע מסמרות הרי שהשלב המתאים להכריע בטענות אלה הינו לאחר שלב הסיכומים ולאחר שמלוא התמונה העובדתית תונח בפני בית הדין על כן, טענות אלה ישקלו בשלב הכרעת הדין והטיעונים לעונש.
סוף דבר – הבקשה לזיכויו של הנאש ם בהתאם להוראות סעיף 158 לחוק הסדר הדין הפלילי, נדחית.
41.
המזכירות תזמן הצדדים לשמיעת עדי הנאשם ביום 16.6.21 שעה 13:00.

ניתנה היום, א' סיוון תשפ"א, (12 מאי 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: ג'אריר מסארוה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: