ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד רוני ראובן :

לפני: כבוד השופט גיא אבנון

המאשימה: מדינת ישראל
באמצעות תביעות מרכז – שלוחת רחובות

נ ג ד

הנאשם: רוני ראובן – ת"ז XXXXXX595

בשם המאשימה: עו"ד יעל גבעוני
בשם הנאשם: עו"ד אורי אביב

גזר דין

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו ב- 3 כתבי אישום מתוקנים במגוון עבירות הנובעות כולן מהתנגדותו העיקשת להחלטתה של בת זוגו, ובהמשך גרושתו, להיפרד הימנו. האירועים יפורטו (בתמצית) בהתאם לסדר התרחשותם.

כתבי האישום

1. ת"פ 15066-08-18: ברקע, הנאשם והמתלוננת בהליכי גירושין. המתלוננת התגוררה לסירוגין באותו הבית עם הנאשם (להלן: הבית), ובדירתו של אחיה עופר (להלן: האח או עופר, דירת האח ). ביום 17.4.18 ניתן צו הגנה בבית המשפט לענייני משפחה האוסר על הנאשם להגיע לבני משפחתה של המתלוננת או לחבריה, לבוא בדברים עם המתלוננת בזמן שהשניים שוהים בצוותא בבית, כשהתקשורת ביניהם תהא באמצעות באי כוח בלבד, ולהימנע ממעקבים אחריה או מהטרדתה (להלן: צו ההגנה - שלב א').

אישום מס' 2: ביום 20.4.18 עת שהו הנאשם והמתלוננת בבית, התעקש הנאשם לשוחח עמה חרף הבהרתה כי צו ההגנה - שלב א' אוסר זאת. אז ברחה הנאשמת לדירת האח. הנאשם הגיע במכוניתו בסמוך לדירת האח ופנה אל המתלוננת בצעקות, שלח לה מסרונים, התקשר אליה פעם ופעמיים (לאחר שניתקה את השיחה), ואף איים בטלפון כי ישבור את רגליו של האח. בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירות איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם, לפי סעיף 287 (ב) לחוק העונשין.

אישום מס' 3: ביום 16.5.18 הגיע הנאשם למקום עבודתה של המתלוננת וביקש לשוחח עמה. ביום 20.5.18 הגיעה המתלוננת לבית לבקשת בתה. כשראה אותה הנאשם, ניסה לשוחח עמה אך היא סירבה, נכנסה למכוניתה ועזבה את המקום. הנאשם יצא בעקבותיה והחל עוקב אחריה ברכב. לאחר שעצרה ניגש אליה וניסה שוב לשוחח עמה. כשניסיונותיו לא צלחו, המשיך לעקוב אחר המתלוננת, גם כשנפגשה עם חברתה, עד שהגיעו השתיים לביתה של החברה. בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירות הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם, לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין; פגיעה בפרטיות – בילוש או הטרדה אחרת, לפי סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות).

2. ת"פ 10167-10-20: ברקע, הנאשם והמתלוננת גרושים ובעלים משותפים של הבית בו מתגוררים עתה המתלוננת ושני ילדיהם המשותפים של בני הזוג. ביום 28.4.20 ניתן צו בבית המשפט לענייני משפחה האוסר על הנאשם ליצור קשר עם המתלוננת או בני משפחתה, ולהתקרב לבית למרחק הנופל מ- 500 מטר. תוקף הצו עד יום 26.5.20 (להלן: צו ההגנה - שלב ב'). ביום 26.5.20 הוארך תוקפו של צו ההגנה - שלב ב' עד ליום 26.7.20 (להלן: צו ההגנה השני). ביום 6.10.20 נאסר על הנאשם להטריד את המתלוננת או להתקרב לבית למרחק הנופל מ- 300 מטר, עד ליום 8.10.20 (להלן: צו ההגנה השלישי).

אישום מס' 6: ביום 22.4.20 הגיע הנאשם לבית, ועל רקע ויכוח בינו לבין המתלוננת, תפס את כתפיה בידיו, ולאחר שהדפה אותו, קילל אותה. המתלוננת הודיעה לנאשם כי היא מזמינה משטרה, אז תפס הנאשם את מכשיר הטלפון אותו החזיקה בידה, ואיים כי ישבור אותו. לאחר שביקשה כי יעזוב את הבית, קילל אותה הנאשם ויצא מהמקום. בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירות איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; תקיפה סתם – בן זוג, לפי סעיפים 379 ו- 382(ב)(1) לחוק העונשין.

אישום מס' 3: במהלך החודשים מאי-יולי 2020, בעשרות הזדמנויות שונות, התקשר הנאשם למתלוננת ולאחיה ושלח לשניהם מסרונים, בניגוד לצו ההגנה השני. בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירת הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם (ריבוי עבירות), לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין.

אישום מס' 2: ביום 11.7.20, עת שהתה המתלוננת בחצר דירתו של אחיה, הגיע הנאשם למקום, ועל רקע ויכוח עם עופר איים עליו הנאשם באומרו: "תניח לה, אני אראה לך מה זה, אני אזיין אותך". בהמשך, לאחר שעופר צילם את מכוניתו של הנאשם, יצא הנאשם מהרכב כשמקל קטן בידו, והתקרב לעופר. המתלוננת נעמדה כחוצץ בין השניים ומנעה מהנאשם מלתקוף את אחיה, ובהמשך לכך עלתה עם עופר לדירתו. בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירות איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם, לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין; ניסיון תקיפה סתם, עבירה לפי סעיפים 379 ו- 25 לחוק העונשין.

אישום מס' 1: ביום 6.10.20 הגיעה המתלוננת במכוניתה לחניון סמוך לקניון בנס ציונה. הנאשם הגיע למקום וחסם במכוניתו את נתיב נסיעתה של המתלוננת. כשניסתה לנסוע לאחור, חסם אותה הנאשם פעם נוספת וביקש לשוחח עמה, אך היא סירבה. הנאשם יצא ממכוניתו, ניגש למכוניתה של המתלוננת שחלונה היה פתוח, ואמר למתלוננת כי הוא אוהב אותה. זו השיבה כי איננה מעוניינת לשמוע אותו או לחזור אליו, ועזבה את המקום. בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם, לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין.

3. ת"פ 2051-02-21: ברקע, כאמור, הנאשם והמתלוננת גרושים ובעלים משותפים של הבית בו מתגוררים עתה המתלוננת ושני ילדיהם המשותפים של בני הזוג. כזכור, ביום 6.10.20 ניתן צו ההגנה השלישי, שתוקפו עד ליום 8.10.20. ביום 8.10.20 הוארך תוקפו של צו ההגנה השלישי עד ליום 5.1.21. כמו-כן, ביום 8.10.20 במסגרת הליך מעצר (מ"ת 10182-10-20) הורה בית המשפט על שחרורו של הנאשם בתנאים מגבילים, לרבות מעצר בית מלא בבית אמו של הנאשם ותחת פיקוחה, איסור יצירת קשר עם המתלוננת בכל דרך שהיא, והרחקה מהמתלוננת ומביתה למרחק שלא יפחת מ- 500 מטר, זאת במצטבר לכל צו שיפוטי אחר (להלן: ההוראה החוקית).

אישום מס' 1: ביום 13.12.20 הגיע הנאשם בסמוך לבית, פגש במתלוננת ואמר לה: "מירי אני לא יכול בלעדייך, אני משוגע עלייך". בתגובה ביקשה המתלוננת מהנאשם לעזוב אותה, אך הוא המשיך ואמר לה: "מירב תתקשרי אלי, אם לא תתקשרי אליי אני אבוא לבית". בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירות הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין; הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם, לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין.

אישום מס' 3: ביום 17.12.20 בשעה 7:00 לערך הגיעה המתלוננת למקום עבודתה. אז הגיע למקום הנאשם, ותר סביב המקום משך מספר דקות. בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירות הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין; הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם, לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין; פגיעה בפרטיות – בילוש או הטרדה אחרת, לפי סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות.

אישום מס' 4: ביום 18.12.20 נסעו המתלוננת ועופר במכוניתו של האחרון בנס ציונה. הנאשם נסע בעקבותיהם, עצר את מכוניתו בסמוך למקום בו חנו, ופנה לעופר במילים מבזות. המתלוננת הוציאה את מכשיר הטלפון שברשותה כדי לתעד את מעשיו של הנאשם, שבתגובה אמר לעופר: "תפסיקו לצלם, אני עוד אזיין אותך". בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירות איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין; הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם, לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין; פגיעה בפרטיות – בילוש או הטרדה אחרת, לפי סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות.

ראיות וטענות הצדדים לעונש

4. ב"כ המאשימה הפנתה לריבוי האישומים והאירועים הנפרשים על פני תקופת ממושכת, במהלכם הפר הנאשם פעם אחרי פעם צווים שנועדו להגן על המתלוננת, רעייתו לשעבר ואם ילדיו. הנאשם שב ויצר קשר עם המתלוננת בניגוד לרצונה, התקשר, שלח מסרונים, בלש אחריה, הגיע למקום עבודתה, פגש בה במכוון, תקף אותה (פעם אחת), איים עליה ועל אחיה (שלוש פעמים) וניסה לתקוף אותו (פעם אחת). לטענת ב"כ המאשימה, הנאשם פגע באופן קשה בערכים המוגנים. היא הפנתה לפסיקה וביקשה לקבוע מתחמי ענישה נפרדים בין 25-10 חודשי מאסר בפועל לכל אחד מכתבי האישום. אשר לקביעת העונש בתוך המתחם, הגישה את גיליון הרישום הפלילי של הנאשם ( עת/1) – לחובתו שתי הרשעות בעבירת איומים (משנת 2009 ומשנת 2013) והרשעה בעבירה של הסעת שב"ח (משנת 2003). הנאשם הודה, הביע חרטה ובכך מנע מהמתלוננת את הצורך להתייצב בבית המשפט, וחסך זמן שיפוטי. בשל הצטברות האירועים והפרות הצווים הבלתי פוסקות עתרה ב"כ המאשימה להתחשב בשיקול הרתעת היחיד והרתעת הרבים ולהחמיר בעונשו של הנאשם. לפיכך ביקשה לגזור את עונשו ל- 36 חודשי מאסר בפועל (בניכוי תקופות מעצרו), מאסר על תנאי, קנס ופיצויים למתלוננת ולאחיה.

5. ב"כ הנאשם הצביע על כך שמדובר במי שהמשפחה עמדה בראש מעייניו משך עשרות שנים של חיי נישואין עם המתלוננת. הנאשם עבד כ- 30 שנה בעבודה פיזית כטרקטוריסט, מהנץ החמה ועד שעות הערב המאוחרות, הכל לטובת המשפחה. רצונה של רעייתו להתגרש בא לדבריו בהפתעה, גרם לו ליגון עמוק, קשיים נפשיים, והוא אף היה מרותק למיטתו למשך חודשים בגין שיתוק זמני של הרגל והגב. במהלך השנים האחרונות נזקק הנאשם לטיפולים רפואיים לרבות ניתוח, ואף בבית המעצר נאלץ לקבל זריקות ותרופות הרגעה – הוגשה אסופת מסמכים רפואיים ( ענ/1). הנאשם החל בטיפול פסיכולוגי ואף התקבל ל"בית נועם", אלא שאז נעצר בעקבות האירוע מושא האישום האחרון, בגינו הוא נתון כיום במעצר. חרף חומרת מעשיו, הנאשם לא פגע במתלוננת פיזית, וכל רצונו למצוא פתרון למערכת היחסים בינו לבין המתלוננת. לטענת ההגנה, בעקבות המעצר הפנים הנאשם כי איננו יכול להחזיר את הגלגל לאחור ולחדש את הקשר עם גרושתו. ב"כ הנאשם הפנה לפסיקה וביקש לקבוע מתחם עונש יחיד בגין מכלול האישומים, תוך הסתפקות בעונש מאסר בן שישה חודשים, בניכוי תקופת המעצר, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות.

6. הנאשם הביע צער, חרטה ובושה על מעשיו. לדבריו, כל מטרתו הייתה להגיע לשלום בית עם המתלוננת, ומעולם לא התכוון להזיק לאיש – "רק רציתי שלום בית אמיתי והיא סובבה אותי, סובבה אותי, סובבה אותי, ובגלל זה אני פה". הוא רואה בעצמו אדם נורמטיבי, איננו צורך סמים או אלכוהול, איננו מעשן, וכל בקשתו – לאפשר לו לשוב לעבודתו, לחייו, ולבנות את ביתו מחדש. הנאשם הביע נכונות להשתתף בטיפול נפשי, ולהוכיח שהוא מסוגל לתקן את העוולות שביצע.

דיון

מתחם עונש כולל או מתחמים נפרדים

7. עובר לקביעת מתחם העונש יש לבחון האם מעשיו של הנאשם מהווים חלק ממסכת עבריינית אחת, שאז ייקבע מתחם ענישה כולל, שמא מדובר באירועים שונים המצדיקים קביעת מתחמי ענישה נפרדים, בהתאם להוראת סעיף 40יג לחוק העונשין ול"מבחן הקשר ההדוק" שנקבע בע"פ 4910/13 אחמד בני ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014). מן העבר האחד, עסקינן באירועים הנובעים כולם מאותו המניע – חוסר רצונו של הנאשם להפנים את החלטתה של המתלוננת – רעייתו לשעבר, להיפרד ממנו. כל המעשים בוצעו כלפי המתלוננת וכלפי מי שהיה בסביבתה, וניכרת שיטתיות וחזרתיות. מן העבר השני, לא ניתן להתעלם מפער הזמנים הממושך (כשנתיים) בין העבירות מושא כתב האישום הראשון בזמן (ת"פ 15066-08-18) לבין אלו שאחריו. תקופה ארוכה זו בה הנאשם נשמר ונמנע מביצוע עבירות כלפי המתלוננת, מקשה לראות במעשיו רצף אחד ארוך של אירועים, ומצדיקה קביעת מתחם נפרד לאישום זה. אשר לכתבי האישום האחרים (ת"פ 10167-10-20, ת"פ 2051-02-21) – כאן מדובר על סדרת עבירות שביצע הנאשם כלפי המתלוננת (ומיעוטן כלפי אחיה), לאחר שהשניים כבר גרושים, במהלך תקופה בת כ- 8 חודשים. האירועים עצמם אמנם שונים בחומרתם זה מזה, ולכאורה ניתן היה לקבוע מתחם נפרד עבור כל אחד מהאישומים. דא עקא, המאשימה היא שביקשה לקבוע מתחם אחוּד לכל אחד מכתבי האישום, קרי, מתחם כולל לאסופת אישומים. מכאן, דומה שהפרדה בין שני כתבי האישום האחרונים תהא מלאכותית. עסקינן ברצף עבירות שביצע הנאשם כחלק ממסכת עבריינית אחת המצדיקה קביעת מתחם משותף. בצד זאת, ברי כי בקביעת המתחם אתחשב בכל אחד ואחד מהאירועים עליהם נותן הנאשם את הדין.

מדיניות הענישה

8. עסקינן בעבירות שבבסיסן – אלימות כלפי בת זוג. אמנם, מרבית האירועים אינם כוללים שימוש בכוח פיזי, אך המניע המשותף לכולם – חוסר השלמה של הנאשם עם החלטתה של המתלוננת להיפרד ממנו, וניסיון לכפות עליה בכוח את חידוש הקשר ביניהם, ניצב בלבן של העבירות כולן, ומשווה להן חומרה יתרה. אפנה להלן למספר פסקי דין שיש בהם כדי ללמד על התייחסות בתי המשפט לעבירה, אך מובן כי מדובר בקנה מידה בלבד, משאין אף פסק דין שניתן להשוותו במדויק למצבור האירועים מושא כתב האישום, וברי כי מדיניות הענישה משתנה בהתאם לנסיבות העבירות, חומרתן והיקפן.

רע"פ 2099/21 פלוני נ' מדינת ישראל (25.4.21). המבקש הורשע בהתאם להודאתו בהפרת צו שיפוטי שנועד להגן על אדם, לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין. בניגוד להחלטת בית המשפט שהורה על שחרורו ממעצר בתנאים מגבילים שכללו, בין השאר, הרחקה מהמתלוננת (פרודתו ואם ילדיו) ואיסור יצירת קשר, הגיע המבקש ל"מקלט לנשים מוכות" בו שהתה, עלה בצוותא עם אחר על גג סמוך, וקרא לילדיו. בית משפט השלום גזר על המבקש מאסר בפועל למשך 21 ימים ועונשים נלווים. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה, והעמיד את עונשו של המבקש על 9 חודשי מאסר בפועל. הבקשה לרשות ערעור נדחתה, כשנקבע כי מלבד החרדה והאימה שיצר המבקש אצל המתלוננת, הרי שיש במעשיו משום התרסה כנגד רשויות החוק וזלזול בהחלטות בית המשפט, שהקל עמו שוב ושוב עת הורה על חלופות מעצר רבות בעניינו.

רע"פ 1940/16 פולק נ' מדינת ישראל (14.3.16). המבקש הורשע בהתאם להודאתו בארבעה אישומים בריבוי עבירות הטרדה באמצעות מתקן בזק, פגיעה בפרטיות והפרת הוראה חוקית. מדובר במי שנהג להכיר נשים בבית קפה כשהציג עצמו בכזב כבעל רקע בטחוני, ולאחר שהללו החליטו להפסיק את הקשר עמו, החל להטרידן. בית משפט השלום גזר על המבקש עונש מאסר בפועל למשך 14 חודשים והפעיל עונשי מאסר מותנים בחופף זה לזה ובמצטבר לעונש המאסר שהוטל, כך שסך הכל נדון המבקש למאסר בפועל למשך 24 חודשים ועונשים נלווים. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה, לאחר שנקבע כי העונש שהוטל עליו נוטה עמו חסד. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.

רע"פ 1738/15 שוקרי נ' מדינת ישראל (11.3.15). המבקש הורשע בהתאם להודאתו בשתי עבירות איומים ובעבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק, בכך שבמשך 5 ימים שלח למתלוננת עשרות מסרונים שהכילו תוכן מאיים ומטריד, ופעם אחת הגיע לביתה ואיים עליה. מתחם העונש הועמד בבית משפט השלום בין 9-3 חודשי מאסר, והמבקש נדון ל- 6 חודשי מאסר בפועל, עליהם הופעל מאסר על תנאי בחופף ובמצטבר, כך שסך הכל נדון ל- 10 חודשי מאסר בפועל. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה, וכך גם הבקשה לרשות ערעור.

רע"פ 2472/14 חליל נ' מדינת ישראל (29.6.14). המבקש הורשע ב- 31 עבירות של הפרת הוראה חוקית ומספר זהה של עבירות הטרדה באמצעות מתקן בזק, זאת בגין שיחות טלפון שביצע אל המתלוננת לה היה נשוי בעת הרלוונטית, בניגוד לצו הגנה שהוצא כנגדו על ידי בית המשפט לענייני משפחה. בית משפט השלום גזר על המבקש מאסר בן 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות. ערעורו על הכרעת הדין נדחה, ועל גזר הדין התקבל חלקית, כך שעונש המאסר בוטל ובמקומו הושתו עליו 180 שעות של"צ. בקשתו לרשות ערעור נדחתה.

רע"פ 6100/12 פלוני נ' מדינת ישראל (16.8.12). המבקש הורשע בהתאם להודאתו בהפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם (שני אישומים) והיזק לרכוש במזיד. באירוע הראשון הגיע לבית המתלונן בניגוד לצו הרחקה, ושבר מכשיר טלפון. באירוע השני שהה בניגוד לצו בדירה צמודה לביתו של המתלונן. בית משפט השלום הורה על הארכת מאסר על תנאי (בן שישה חודשים). בית המשפט המחוזי קיבל (ברוב דעות) את ערעור המדינה לפיו לא ניתן היה להאריך את המאסר המותנה בהיותו "חב הפעלה" בגין שתי הפרות נפרדות ורחוקות בזמן (11 ימים) זו מזו. משכך גזר על המבקש מאסר בפועל בן 3 חודשים, עליו הפעיל בחופף את המאסר המותנה, כך שהמבקש נדון ל- 6 חודשי מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.

כן ראו רע"פ 9392/08 קרינסקי נ' מדינת ישראל (22.1.09), רע"פ 3016/07 רחמימוב נ' מדינת ישראל (3.7.07). עיון בפסיקה שהגישו הצדדים (בעיקרה של בתי משפט השלום והמחוזי, למעט החלטה אחת של בית המשפט העליון), מגלה כי אין בה כדי לשנות מהכיוון העיקרי בו צועדת הפסיקה לאורך השנים, כמפורט בהחלטות שהובאו לעיל.

מתחמי העונש ההולמים

9. קביעת המתחמים תבוצע בהתאם לעקרון ההלימה תוך מתן משקל לערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, למידת הפגיעה בהם ולמדיניות הענישה הנהוגה, והכל בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות. במעשיו פגע הנאשם בזכותה היסודית והטבעית של המתלוננת לכבוד, לביטחון ולפרטיות, פגע בשלוות נפשם שלה ושל אחיה, ושם ללעג את צווי בית המשפט, באופן הפוגע בסדרי שלטון ומשפט ובסדר הציבורי.

10. ת"פ 15066-08-18: הנאשם הפר צו הגנה שניתן בבית המשפט ימים ספורים קודם לכן. הוא התעלם מדבריה של המתלוננת לפיהם הצו אוסר עליו לשוחח עמה, ולאחר שברחה מפניו הגיע לביתו של אחיה, צעק, שלח מסרונים, התקשר בטלפון ואיים לפגוע באח. חודש אחד בלבד חלף, והנאשם שב והפר את הוראות הצו, משהגיע זו הפעם למקום עבודתה של המתלוננת. בחלוף 4 ימים נוספים הפר הנאשם את הצו פעם נוספת, כשעקב אחרי המתלוננת במכוניתו וניסה פעם אחר פעם לשוחח איתה. התנהגותו של הנאשם אובססיבית, צו בית המשפט לא הרתיעו, וכך אף הסבריה שמא נאמר תחינותיה של המתלוננת, אשר נאלצה לברוח מפניו, ללא תוחלת. אני מעמיד את מתחם הענישה בגין כתב אישום זה בין 12-4 חודשי מאסר.

11. ת"פ 10167-10-20 + ת"פ 2051-02-21: סדרת העבירות שביצע הנאשם החלה בתקיפת המתלוננת – בשלב זה כבר גרושתו, ובאיומים כלפיה. צווי הגנה שהוצאו כנגדו, ואשר תוקפם הוארך מעת לעת, לא הועילו. הנאשם הטריד את המתלוננת ואחיה בטלפון בעשרות הזדמנויות, הגיע לבית האח, איים עליו וניסה לתקוף אותו, חסם את מכוניתה של המתלוננת ופנה אליה פעם אחר פעם בדברים בניגוד לרצונה. אפילו מעצרו של הנאשם, כתב אישום שהוגש כנגדו ותנאי שחרור שנקבעו בעניינו, לא מנעו ממנו מלשוב ולבצע עבירות. בחלוף חודשיים ממועד שחרורו ממעצר בתנאי מעצר בית והרחקה מהמתלוננת, הפר הנאשם ברגל גסה את האמון שניתן בו, הגיע לקרבת ביתה של המתלוננת ופנה אליה בדברים. בחלוף ימים אחדים הגיע בעקבותיה למקום עבודתה, ותר סביבו, ולמחרת נסע אחרי מכוניתם של המתלוננת ואחיה, עקב אחריהם, הטריד ואיים.

עינינו הרואות, התנהגותו העבריינית של הנאשם מסלימה והולכת. פרק הזמן הארוך (כשנתיים) שחלף מאז האירועים מושא כתב האישום המוקדם, והליך הגירושים שהסתיים, לא ציננו את דמו. צווי הגנה שהוצאו על ידי בית המשפט, כצנינים בעיניו. כתב אישום חמור שהוגש כנגדו, ותנאים מגבילים בהם הוּשם – כל אלו לא מנעו מהנאשם מלשוב ולהטריד את המתלוננת, להפחיד אותה, לבלוש אחריה, לאיים על אחיה ולנסות לפגוע בו פיזית. על רקע כמות האירועים, חומרתם, תדירותם, והתנהגותו הרצידיביסטית של הנאשם, החלטתי להעמיד את מתחם העונש בגין שני כתבי האישום יחד בין 30-18 חודשי מאסר.

גזירת העונש המתאים לנאשם

12. לזכות הנאשם: הנאשם הודה במיוחס לו ובכך מנע מהמתלוננת את הצורך להעיד בבית המשפט, ובהתאם גם חסך מזמנו של בית המשפט. הנאשם הביע חרטה על מעשיו, וביקש לכפר עליהם. עסקינן בגבר בן 53 שעברו הפלילי, הגם שרלוונטי, רחוק בזמן. שתי הרשעות בעבירות איומים מהשנים 2013 ו- 2009, והרשעה נוספת שאיננה ממין הענין. מדבריו של הנאשם עולה כי מדובר באדם חרוץ, שעבד בעבודת כפיים כל חייו על מנת להתפרנס ולקיים בכבוד את משפחתו, שעליה הייתה גאוותו. מצבו הרפואי של הנאשם, אף הוא מצדיק התחשבות מסוימת. כן נתתי את הדעת לכך שהנאשם נתון, לראשונה בחייו, במעצר ממושך מאחורי סורג ובריח, ולהשלכותיו של עונש המאסר שייגזר עליו על בריאותו, פרנסתו ויכולתו להמשיך לקיים את עצמו ואת ילדיו.

לחובת הנאשם: רצף העבירות אותן ביצע הנאשם, לאורך תקופה ממושכת, מבלי שמורא החוק או צווים שיפוטיים חל עליו, עבירות שנמשכו אף לאחר שהוגש נגדו כתב אישום ובקשת מעצר בצדו, ולאחר שהנאשם שוחרר בתנאים מגבילים בגין עבירות אלו ממש – התנהגות זו מלמדת כי עסקינן במי שלא היסס לפעול למימוש מאווייו תוך הטלת פחד מתמשך על המתלוננת, הטרדתה והעמדתה בסיכון בלתי פוסק, כשכל ניסיונותיה להישמר מפניו בסיוע מערכת אכיפת החוק, עלו בתוהו. מכאן, על עונש המאסר שיוטל על הנאשם לא רק להלום את חומרת מעשיו, אלא אף להרתיעו מפני הישנותם. אוסיף בזהירות כי זקפתי אמנם לזכותו של הנאשם את הודייתו ונטילת האחריות, אך דומה שהפנמת חומרת העבירה – ממנו והלאה. ראו דברו האחרון של הנאשם: "רק רציתי שלום בית והיא סובבה אותי, סובבה אותי, סובבה אותי, ובגלל זה אני פה". ניכר כי עודנו משליך על המתלוננת למִצער חלק מהאחריות לביצוע העבירות עליהן הוא נותן את הדין.

13. לא למותר לחזור ולהזכיר את חובתה של מערכת אכיפת החוק להגן על קורבנות עבירות אלימות בכלל ועבירות אלימות במשפחה בפרט, ואת החומרה היתרה בה יש לראות מעשי אלימות של גבר כלפי בת זוגו. נשוב ונדגיש כי עקרון ההלימה הוא השולט בכיפה. ראו רע"פ 1884/19 פלוני נ' מדינת ישראל (14.03.2019):

"עבירות אלימות במשפחה הן תופעה נפסדת המהווה נגע רע בחברה, ועל רשויות החוק והמשפט לעשות כל שביכולתן כדי להביא למיגור תופעה זו. כפי שכבר ציינתי במקרה אחר שבא לפניי בע"פ 5307/17 חלאג' נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.7.2018): "בית משפט זה חזר ועמד לא אחת על הצורך לנקוט בענישה מחמירה ומרתיעה בגין מעשי אלימות קשים כמעשיו של המערער בפנינו, בפרט במקרים בהם האלימות מופנית נגד נשים מצד בן זוגם (ראו, למשל, ע"פ 7701/14 אל טייב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (16.5.2016)). המדובר בתופעה חמורה ורחבת היקף, המחייבת הטלת ענישה מרתיעה, אשר בנוסף יהא בה כדי לשקף את הפגיעה הקשה שחוות נשים ממעשי אלימות המופעלים עליהם מצד בן-זוגם, בסביבה שאמורה להיות סביבתן הבטוחה והמוגנת" (שם, בפסקה 15)" (פסקה 12).

14. סופו של דיון מצאתי להעמיד את עונשו של הנאשם ברבע התחתון של כל אחד ממתחמי הענישה שנקבעו, ולגזור את עונשו – תוך חפיפה מסוימת בין העונשים, כמפורט להלן:

24 חודשי מאסר, אשר ימנו מיום מעצרו – 26.1.21.
מתקופת המאסר ינוכו תקופות בהן היה הנאשם נתון במעצר:
11-12.7.20, 7-8.10.20, 13.11.20, 18-20.12.20.
ב. 6 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים עבירות אלימות מסוג פשע.
3 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים עבירות אלימות מסוג עוון, לרבות איומים, או הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 לחוק העונשין, או פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות.
ג. פיצויים בסך 8,000 ₪ אשר ישולמו למתלוננת (עדת תביעה מס' 2 בת"פ 2051-02-21). הפיצויים ישולמו ב- 4 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל ביום 10.6.21 ובכל 10 בחודש שלאחריו. לא ישולם איזה מהתשלומים במועדו, תעמוד יתרת הפיצויים לפירעון מידי.
ד. קנס בסך 2,000 ₪ או חודש מאסר תמורתו. הקנס עד יום 10.12.21.
ה. כל סכום שיופקד על ידי הנאשם יזקף ראשית לטובת הפיצויים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"ז אייר תשפ"א, 09 מאי 2021, במעמד הצדדים (גזר הדין מושמע מפי מותב אחר) .


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: רוני ראובן
שופט :
עורכי דין: