ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משיח רוברט נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת שירי שפר

המבקש

משיח רוברט

נגד

המשיבה

  1. מדינת ישראל
  2. משטרת ישראל-פניות נהגים

בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה.

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח מספר 50153893511 וזאת בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982.

על פי האמור בדוח, ביום 21/05/20 קיבל המבקש לידיו דוח ברירת משפט ( עבירה של נהיגה במהירות של 136 קמ"ש בדרמהירות המירבית המותרת היא 100 קמ"ש). בגוף הדוח צוין כי המועד האחרון להגשת בקשה להישפט הינו 19/08/20 .

בגוף הבקשה נטען כי המבקש לא פנה במועדים הקבועים בחוק בבקשה להישפט משום שהדוח נשכח ברכבו. עוד נטען כי המבקש כופר בביצוע העבירה. המבקש לא צירף לבקשתו תצהיר התומך בבקשה.

המשיבה התנגדה לבקשה, לדבריה הקנס בצד הדו"ח שולם.

השיקולים להם בית המשפט נדרש בדונו בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. על בית המשפט לבחון אם מתקיים אחד משני התנאים שלהן:
האחד – סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש במועד את הבקשה להישפט.
השני – אם יגרם למבקש עיוות דין, במידה ולא ינתן לו יומו.

אין חובה לדון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.
ראו בעניין זה ההלכה עליה חזר בית המשפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (25.3.18) (להלן- רע"פ סאלם):
"אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. עם זאת, כל בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה"

בעניינו של המבקש, לא מצאתי כי המחלוקת העולה מטיעוני הצדדים היא כזו המצריכה בירור עובדתי במעמד הדיון, הטענות העובדתיות הן ברורות.

בחנתי את טענותיו של המבקש:

8. בנוגע לטענת המבקש כי הדוח נשכח ברכבו ולכן לא ביקש להישפט במועד . ראשית, טענה עובדתית זו לא גובתה בתצהיר. שנית, כבר נפסק לא אחת כי שכחה אינה מצדיקה הארכת המועד להישפט – כפי שנקבע ברע"פ סאלם לעיל - "ככלל, טענות בדבר בלבול או שכחה של מועד הדיון לא תתקבלנה כסיבה מוצדקת לאי התייצבות," שלישית, טענת השכחה אינה עולה בקנה אחד עם עובדת תשלומו של הדוח. הרי אם נשכח ברכב – הכיצד זכר הנאשם לשלם הקנס בצידו.

בנוגע לטענה כי יגרם למבקש עיוות דין אם לא ינתן לו יומו, כפי שנקבע ברע"פ סאלם שלעיל:
"על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה".

טענה כללית כי המבקש כופר בביצוע העבירה אין בה די כדי לבסס טענת עיוות דין הצדיקה ביטול פסק דין (ראו רע"פ 2573/17 גייאר נ' מדינת ישראל (6.9.17). מקל וחומר – כאשר הטענה נטענת בעלמא וללא תצהיר המבקש.

בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה.

לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, מששולם הדוח ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז אייר תשפ"א, 09 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: משיח רוברט
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: