ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין י.ב. נגד קיבוץ עין זיוון בע"מ :

לפני כבוד השופט אחסאן כנעאן

התובע
י.ב.

ע"י עוה"ד ליאור קן-דרור ואח'

נגד

הנתבעות

  1. קיבוץ עין זיוון בע"מ
  2. ביטוח חקלאי- אגודה שיתופית מרכזית בע"מ

ע"י עוה"ד הוד, סוקול ואח'

פסק דין

תביעה לנזקי גוף בגין תאונת עבודה שאירעה לתובע, עת עבד בשירות מעבידו. התביעה הוגשה כנגד המעביד , ומבטחתו בביטוח חבות מעבידים , והצדדים חלוקים בשאלת האחריות וגובה הנזק.

רקע עובדתי וגדרי המחלוקת

1. התובע, יליד 1980, הגיש תביעה בה טען כי נפגע ביום 1/4/2015 , עת עבד בשירות הנתבעת מס' 1 (להלן: המעבידה ) . בעת אירוע התאונה ביטחה הנתבעת מס' 2 את המעבידה בביטוח אחריות מעבידים. על פי הנ טען בכתב התביעה , במהלך תקופת העבודה נדרש התובע לבצע פעולות פיסיות ודינמיות, עבודות חקלאיות כגון נטיעת עצים, גיזום, שתילה קטיף, ריסוס דישון וכו'. עוד נטען כי התובע נדרש מעת לעת לבצע פעולות של הרמת משקלים והעמסת הסחורה בטנדר ובעגלה ושינעה אל בית האריזות ופריקתה. ביום התאונה נפגע התובע במהלך עבודתו , כאשר הרים עשרות ארגזי פרי כבדים ביותר ותוך כדי הרמה סובב את ברך ימין והחל לסבול מכאבים עזים והגבלה בתנועות הברך. התובע תמך את תביעתו בחוות דעת של ד"ר מאזן פלאח, מומחה רפואי בתחום האורתופדי, אשר קבע כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 15%. להשלמת התמונה המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כפגיעה בעבודה וועדה רפואית שליד המוסד לביטוח לאומי קבעה כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10%.

הנתבעות התגוננו והכחישו את התאונה ואחריותן לאירועה. עוד הכחישו הנתבעות את נזקי התובע הנטענים ובקשר בינם לבין התאונה הנטענת. הנתבעות הגישו חוות דעת נגדית של ד"ר גליקמן אשר קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 5% בגין האירוע הנטען.

2. בשל הפערים שהתגלעו בין חוות הדעת הנוגדות מיניתי מטעם בית המשפט את פרופ' סודרי אשר קבע כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% (להלן: המומחה). לצד זאת, קבע המומחה נכויות זמניות כפי שאפרט בהמשך.

לפני העידו התובע ועד ראיה מטעמו מר חגי דריילינגר ומטעם ההגנה העיד מר אלכס קודיש שהיה הממונה הישיר על התובע. הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל – פה ומסיכומיהם עולה כי הם חלוקים הם בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק.

שאלת האחריות

3. לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה.

מהבחינה העובדתית אני מקבל את גרסת התובע לאופן אירוע התאונה. ראשית, עדותו של התובע הייתה מהימנה עליי, לא נפלו בה סתירות או פרכות. התובע חזר בתצהירו על הגרסה שהעלה בכתב התביעה. לפני העיד התובע כי היה זה היום הראשון לקטיף הדובדבנים של אותה שנה עדות התואמת את עדות עד ההגנה לפיה היה זה השבוע הראשון של הקטיף. התובע תמך את גרסתו בעדות עד נוסף מר דריילינגר שטען בתצהירו כי עבד בסמיכות לתובע וראה אותו עובד בהעמסת הארגזים. בשלב מסוים שמע אותו מתלונן על כאב ואז ניגש אל התובע, והלה מסר לו כי סובב את הברך בעת הרמת ארגז כבד. תמיכה נוספת לגרסת התובע היא עדות מר קודיש לפיה באותו יום נמסר לו על ידי אחרים אודות התאונה. התובע העיד לפני כיצד בדיוק אירעה התאונה ובתחילה טען כי הרים והתחיל ללכת 2 -3 צעדים "לא זוכר בדיוק" ובהמשך הוסיף כי הרים 2 – 3 ארגזים וכלשונו " הרמתי הסתובבתי וזה קרה". גרסה זו אף תואמת את התיעוד הרפואי בהזדמנות הראשונה לפיה מסר כי סובב את ברך ימין היום בעבודה.

הנתבעים מבקשים לזקוף לחובת התובע אי הבאת עדת ראיה לעדות ששמה צוין בהודעה ע לפגיעה בעבודה. אינני מסכים עם טענה זו. התובע הביא עד אחר ואין חובה עליו להביא ראיות מקסימאליות להוכחת תביעתו ודי אם הרים את הנטל המוטל עליו במשפט אזרחי.

עמד על כך בית משפט עליון בע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ [פורסם בנבו]:

"התובע אינו חייב בהבאת הראיות הטובות ביותר שניתן להשיג, קרי: הראיות המקסימליות, ודי אם יביא ראיות מספיקות לשם הוכחת המוטל עליו ואין נפקא מינה אם היה לאל ידו להשיג ראיה 'טובה' הימנה. אי הצגת ראיות טובות יותר, במידה ואכן היה דרוש הדבר, אינו מהווה גורם בעל משקל ראייתי לחובתו של הנושא בנטל השכנוע, אלא רק סיכון שראיות פחות טובות לא תספקנה להרים את הנטל (וראו לעניין זה, ע"פ 804/95 גרינברג נ' מדינת ישראל, פ"ד מט (4) 208; ע"פ 4701/94 אוחיון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.7.1995)). קבלת הכרעה על סמך נתונים חסרים, שהיה ניתן וצריך לקבלם, עשויה להקים עילה להתערבות בית משפט שלערעור. ודוק; לא כל חוסר בראיות יקים עילה להתערבות. על היעדר הראיות לנגוע ללב השאלות שבמחלוקת אשר יש בהן כדי להבהיר עובדות השנויות במחלוקת."

4. מעביד חייב להדריך את עובדיו בטרם שיטיל עליהם את ביצוע העבודה, עליו להדריכם מפני הסיכונים הכרוכים בעבודה באופן כללי ובאופן ספציפי (ראו: ע"א 477/85 בוארון נ' עירית נתניה, פ"ד מב (1) 415). בכך לא שגי; על המעביד לפקח ולדאוג כי העובד פועל לפי כללי הזהירות והבטיחות בעבודה (ראו: ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון, פ"ד מה(2) 593). בכל הקשור להרמת משאות כבדים נפסק בבית משפט עליון ברע"א 4215/04 טיטו נ' אבו חצירא [פורסם בנבו] כי "...מעביד אינו יכול לפטור עצמו מהדרכת עובדיו ומנקיטת אמצעי זהירות, מקום בו נדרשים העובדים לשאת על גבם שקים כבדי-משקל." באותו מקרה דובר על עובד שהרים על גבו שק במשקל 30 ק"ג.

בענייננו דובר בהרמה חוזרת ונשנית של ארגזים כאשר כל ארגז שוקל 9 (כגרסת ההגנה) – 10 (כגרסת התובע) ק"ג. כמו כן נדרשת זריזות בעבודה על מנת לסיים את הטעינה בצורה מהירה ולהוביל את הסחורה לבית קירור על מנת שלא תירקב, זאת כפי שטען התובע לפני ואישר עד ההגנה מר קודיש. התובע טען לפני כי הספיק להעמיס עד מועד התאונה עשרות ארגזים. עדותו סבירה שכן הוא התחיל לעבוד באותו יום בשעה 5:30 בבוקר ואילו התאונה אירעה על פי מסמכי המל"ל בסביבות 10:00. באותו יום הוסיף התובע אל יצא להפסקה של ארוחת בוקר. מר קודיש בתצהירו אישר כי באות ויום היה אמור התובע להעמיס 150 ארגזים כאשר בממוצע הוא מעמיס 21.5 ארזים בשעה. לכן עד השעה 10:00 העמיס התובע בממוצע 96 ארגזים. משקלם המצטבר של ארגזים אלו 864 – 960 ק"ג. אין מחלוקת כי התובע עבד לבדו באותו יום בהעמסת ארגזים.

5. לעניות דעתי מדובר בחשיפת התובע לסיכון בלתי רגיל המחייב נקיטת אמצעי זהירות ומתן הדרכות. מר קודיש העיד לפני כי כשיש לחץ בקטיף הוא עומד על כך שהקוטף ירים שניים שלושה ארגזים בכל פעם וכשאין לחץ בקטיף מקובל שירים 2 – 3 ארגזים. כך או כך מדובר במשקל לא מבוטל בשים לב להיקף ההרמות להבדיל מהרמה בודדת. בניגוד לעדות זו בתצהיר תשובות לשאלות שנחתם על נציג המעבידה נטען כי כאשר העובד מרים מעל 25 ק"ג ניתנה הנחיה לעובד שלא להרים משקל זה, בעוד שמר קודיש העיד כי הנוהג הקבוע הוא להרים משקלים של 20 ק"ג עד 30 ק"ג. כשנשאל מר קודיש האם הוא מעיר לעובד שמרים שלושה ארגזים לא אישר זאת והשיב: "אף מנהל או עובד לא יעשה את זה אם כבד לו". משמע הוא השאיר עניין זה לשיקול דעתם של העובדים. מר קודיש טען בתצהירו כי העובדים עוברים הדרכות על ידי נאמן בטיחות שמועסק על ידי המעבידה. דא עקא, נאמן הבטיחות לא הובא לעדות. לא צורפו מסמכים על מתן הדרכה ולכן טענה זו לא הוכחה כדבעי בל הנוגע למועד ההדרכה ולהיקפה והאם היא נגעה בנושא של הרמות משקלים כבדים. למותר לציים ן כי בתצהיר תשובות לשאלון נטען על ידי המעבידה כי הדרכה מועברת " בהתאם לתיעוד המצוי בידינו" (שאלה ותשובה 15). ישנה חשיבות קריטית להצגת המסמכים נוכח טענת התובע כי ההדרכה הועברה לאחר התאונה (כפי שטען בפני העד קודיש בא כוח התובע) . מסקנתי מכל האמור לעיל שהעניינים די התנהלו מעצמם ולא הייתה הקפדה על שיטות עבודה בכל הקשור להרמת משאות בצורה בטוחה. לכן אני סבור כי יש להטיל אחריות על המעביד שהפר את החובות המוטלות עליו להדריך את עובדיו והנחיל שיטו עבודה בטוחות.

6. מאידך יש להשית על התובע אשם תורם שלא נזהר בעת הרמת הארגזים ובחר להרים לעיתים שלושה ארגזים. לתובע ניסיון בביצוע עבודות חקלאות פיזיות. לכן על כל אלה אני משית אשם תורם בשיעור של 15%.

גובה הנזק

הנכות הרפואית והתפקודית

3. אף אחד מהצדדים לא חלק על חוות דעתו של פרופ' סודרי. במסגרת הסיכומים השמיעו הנתבעים טענה לפיה כיצד ייתכן שהפגיעה היא בברך כתוצאה מהרמת ארגזים כאשר הן מצפ ות שהפגיעה תהיה בגב. יחד עם זאת, הגרסה לאירוע התאונה הייתה בפני פרופ' סודרי ולפיה התובע הרים 2 ארגזים במהלך קטיף , לא עמד יציב וברכו הסתובבה והוא חש בכאב חד. גרסה זו דומה לגרסה שמסר לפני ולפיה כאשר הרן את הארגזים עשה תנועה סיבובית ואז הרגיש כאב חד. המומחה דן בנושא הקשר הסיבתי, לרבות טענה כי לאחר שבוע היה אירוע נוסף בו התובע סובב את הברך, וקבע כי יש ליחס את מלוא הנכות לתאונה. חזקה על המומחה כי אם הנסיבות לא תואמות את אופי הפגיעה שהמומחה היה מתייחס לכך. הנתבעים לא ביקשו לחקור את המומחה על חוות דעתו ולכן יש לדחות את הטענה שהעלו בהקשר זה.

עבודתו של התובע היא בחקלאות, שכאמור לעיל היא עבודה פיזית. לתובע נקבעה נכות צמיתה בשיעור 10% כאשר המומחה מצא בבדיקתו הגבלה בכיפוף הברך עם כאב בסוף הכיפוף, ובצילומי רנטגן נמצאה היצרות קלה במדור המדיאלי של ברך ימין. הנכות הוענקה בהתאם לתקנה 48(2)ז IV בגין מצב לאחר ניתוח הוצאת המיניסקוס, שינויים אר טרוטיים קלים ודלדול קל של השרירים. אין ספק כי נכות בברך מפריעה לתובע לבצע את עבודתו בחקלאות. מאידך, בתצהירו של מר אלכס קודיש מטעם המעבידה ציין כי לאחר שהתובע עבר ניתוח הוא עבר למחלקת השקייה, שם העבודה היא פחות פיזית ויותר עבודה טכנית, עבודה שהוא מתמיד בה עד היום. התובע בחקירתו אף הודה שכיום אין פגיעה בשכרו.

לאור האמור לעיל, יש להתחשב מצד אחד במגבלה הפיזית ממנה סובל התובע ובאפשרות כי בעתיד ייפלט לשוק העבודה, ומאידך יש לקחת בחשבון כי אין הפסדים לתובע היום ולכן יש לפסוק את הפסדי השכר לעתיד על דרך האומדנא.

כאב וסבל

4. בהתחשב בטיב הפגיעה, בגילו של התובע, בנכות הצמיתה שנותרה, בניתוח שעבר ובתקופת ההחלמה, אני פוסק לתובע סך של 40,000 ₪ נכון להיום, כפי שהציע ברוב הגינותו בא כוח הנתבעים בסיכומיו.

הפסד שכר מלא לעבר

5. עובר לאירוע התאונה השתכר התובע סך של 8,245 ₪ ברוטו. המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו אי כושר מלא מיום התאונה ועד ליום 31.7.2016. לכן בגין הפסד שכר מלא יש לפסוק לתובע סך של 21,986 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע התקופה סך של 23,004 ₪.

הפסד שכר חלקי לעבר

6. התובע לא צירף תלושי שכר מיום התאונה ועד היום, ולא הוכיח הפסדי שכר בפועל לאחר שחזר מתקופת אי הכושר. למותר לציין כי מדובר בראש נזק מיוחד שעל התובע להתכבד ולהוכיח בראיות ממשיות, דבר שלא נעשה. על כן אינני פוסק הפסדי שכר חלקיים לעבר.

עזרה והוצאות לעבר

7. התובע העיד בתצהירו כי בעקבות התאונה נפגעה יכולתו לתפקד כראוי ולמלא את צורכי הבית. לכן לצורך מילוי צרכים אלה הזדקק לעזרה ולטענתו יזדקק לעזרה כזו בעתיד. יחד עם זאת, לא הוכח בראיות של ממש כי התובע הוציא כספים לצורך עזרה בבית. אוסיף עוד, כי נכותו כיום אינה מצדיקה פסיקת עזרה לעתיד, מקום בו הוא עובד באופן מלא. יש לדעתי לפסוק על דרך האומדנא בגין עזרה והוצאות בתקופת ההחלמה ובסמוך לאחר התאונה. כל אלה מוערכים על ידי בסך של 10,000 ₪.

הפסד כושר השתכרות לעתיד

8. כפי שצוין לעיל, יש בדעתי לפסוק בגין ראש נזק זה על דרך האומדנא. בהתחשב בשכרו של התובע עובר לאירוע התאונה ובנכותו הרפואית, אני פוסק בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד סך של 135,000 ₪.

הפסד תנאים סוציאליים

9. יש לפסוק לתובע לפי 12.5% מסה"כ הפסדי השכר ובסכום כולל של 19,751 ₪.

סיכום

10. לסיכום, יש לפסוק לתובע את הסכומים הבאים:

כאב וסבל - 40,000 ₪

הפסד שכר מלא לעבר – 23,004 ₪

עזרה והוצאות לעבר - 10,000 ₪

הפסד כושר השתכרות לעתיד - 135,000 ₪

הפסד תנאים סוציאליים – 19,751 ₪

סה"כ – 227,755 ₪

מהסכום הנ"ל יש לנכות אשם תורם בשיעור של 15% ולאחר ניבוי מתקבל 193,592 ₪. כן תגמולי המוסד לביטוח לאומי בסך של 45,806 ₪ צירוף ריבית והצמדה בסך של 48,553 ₪ .

לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעות 1-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 145,039 ₪. לסכום זה יש להוסיף שכר טרחת עורך דין בשיעור 20% בתוספת מע"מ וכן הוצאות משפט בסך

של 6,000 ₪.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ז אייר תשפ"א, 09 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: י.ב.
נתבע: קיבוץ עין זיוון בע"מ
שופט :
עורכי דין: