ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב בנפשי נגד אסתר קרביץ :

לפני כבוד השופטת י. שבח, סג"נ

מבקשים

יעקב בנפשי
ע"י ב"כ עו"ד ישי בית-און

נגד

משיבים

  1. אסתר קרביץ
  2. משה קרביץ

ע"י ב"כ עו"ד ליאור רוב

פסק דין

1. ההליך בת"א 7605-03-21 , הנסב על פסק בוררות שיצא תחת ידי הבורר עו"ד אורן טננבוים (להלן – הבורר), ביום 11.02.2021, נפתח ביום 03.03.2021 כ"בקשה לאישור פסק בורר למעט סעיפים 126 ו-139 לפסק הבורר אותם מבוקש לתקן".
בהחלטתי מיום 04.03.2021 הקשיתי: "המבקש עותר למעשה לבטל חלקים מסוימים מפסק הבוררות (ואין מדובר בבקשה לתיקון טכני כי אם בבקשה, כלשון המבקש, לתיקון 'שגגה מהותית')" ומשכך הוריתי כי "יחליט המבקש מה רצונו – האם לאשר את פסק הבוררות ככתבו וכלשונו, או שמא מבקש הוא לבטל את פסק הבוררות, שאז יתכבד ויגיש בקשה מתאימה...".
ביום 13.04.2021 השיב ב"כ המבקש כי לשיטתו "יש אפשרות לבקש לאשר פסק בורר באופן חלקי ולהתנגד באופן חלקי... במקרה שלנו אכן מדובר בשגגה מהותית באמור בשני סעיפים אלה, שלטעמנו היא טכנית...סעיף 22 לחוק הבוררות... מאפשר תיקון השמטה או חישוב...", והודיע נחרצות כי "מבוקש כאמור בעתירות שבכותרת".

2. בתשובתם לעתירת המבקש מציינים המשיבים כי הגישו ביום 14.04.2021 בקשה לאישור פסק הבוררות שטרם נדונה, וטוענים כי מאחר ונכון למועד זה לא הגיש המבקש בקשה לביטול פסק בוררות כדין המפרטת עילת ביטול מוגדרת הנסמכת על עובדות האמורות לבסס אותה – הרי אין בידו להתנגד לאישור פסק הבוררות כפי שהוא, ועל בית המשפט לאשרו.

3. אני מורה על איחוד הדיון בת"א 7605-03-21 עם ת"א 31086-04-21.
תקנה 50(א)(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 מורה כי "בית המשפט רשאי להחליט על יסוד הבקשה והתשובות בלבד...".
משהמבקש התעלם מהנחיית בית המשפט לפיה אם "מבקש הוא לבטל את פסק הבוררות, שאז יתכבד ויגיש בקשה מתאימה...", ועמד על דעתו כי יש להעניק לו את הסעד המבוקש בבקשה שהגיש ללא צורך בתיקונה, הרי שאין מנוס מלקבל את עמדת המשיבים, משהדין עמם.

4. באין מחלוקת כי עסקינן בפסק בוררות, קרי, אין טענה שהמסמך שהוגש לאישור איננו פסק בוררות; ובאין טענה לפגם חיצוני המונע אישורו, כגון שיהוי אובייקטיבי, זהות הצדדים להליך, הליך ערעור בפני בורר כאמור בסעיף 21א לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן – החוק) וכיוצ"ב, מצויים אנו בגדרו של סעיף 23(ב) לחוק הבוררות המורה כי "לא ייזקק בית המשפט להתנגדות לאישור פסק בוררות אלא בדרך בקשה לביטולו או במסגרת ערעור על פסק הבוררות לפי סעיף 29ב".
תקנה 9 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, התשכ"ח-1968, מורה כי "בקשה לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר תוגש בדרך המרצה; הבקשה תפרט את העילה מבין העילות המנויות בסעיף 24 לחוק שעליה מסתמכת הבקשה והיא תהא מלווה בתצהיר לאימות העובדות הכלולות בה". המבקש לא הגיש הליך לביטול פסק בוררות, הכרוך בין היתר גם בתשלום אגרה מתאימה, שלא שולמה (בקשת אישור פטורה מאגרת משפט).
באין הליך ביטול, פתוחה הדרך לאישור פסק הבוררות.

5. גם לו ניתן היה להתעלם מהדרישה המפורשת להגשת עתירת ביטול, ואין ניתן, גם אז לא הייתה תוחלת לעתירת המבקש הנסמכת על טענת טעות.
נושא הבוררות נסב על עסקת מכר דירה שנערכה בשנת 2017 בין המבקש שרכש אותה מחברה יזמית, לבין המשיבים, ועל הוראה חוזית לפיה חלק הארי של התשלום נדחה למועד בו ניתן יהא לרשום משכנתא לטובת מוסד בנקאי, או אז יוכלו המשיבים לקבל מימון לביצוע התשלום, כשבינתיים יגורו בדירה כ"בני רשות".
הבורר קבע כי על מנת לתמרץ את המשיבים לפעול לקיום התנאי – הם ישלמו למבקש מדי חודש סכום העולה במקצת על התשואה אותה היה מפיק מהדירה בדמות דמי שכירות המשולמים בשוק החופשי, וכי התשלומים האמורים ייזקפו על חשבון התמורה, עת קרן החוב תמשיך לצבור הפרשי ריבית והצמדה כדין. המבקש סבור כי זקיפת התשלומים על חשבון קרן החוב מהווה "שגגה מהותית" וכי היה על הבורר לחייב את המשיבים בתשלום פיצוי מוסכם, נוכח הפרת הסכם מצדם. אלא שאין מדובר בטענה הנכנסת על פניה, תחת איזו מעילות הביטול. ממושכלות ראשונים נדע כי בית המשפט אינו משמש ערכאת ערעור על פסקי הבוררות, ואין לפרש את עילות הביטול המוגדרות והמצומצמות שבחוק הבוררות באופן בו ייהפך לכזו (רע"א 8941/06 עיריית חיפה נ' ב.מ. כרפיס דדו בע"מ, ניתן ב-04.11.2009).

6. ומעבר לנדרש. אף עיוות דין, שאינו כשלעצמו עילה לביטול פסק בורר, והיעדרו מהווה לפי סעיף 26 לחוק הצדקה לאישורו אף בהינתן עילת ביטול - יקשה לראות בענייננו.
מפסק הבוררות עולה עסקה לא שגרתית למכירת דירה בבניין שנדרשו בו עבודות משמעותיות להתאמתו להיתר בניה ולקבלת טופס 4. הצדדים שהיו מיוצגים ע"י עורכי דין חתמו על שני הסכמים, שהשני בהם עוד ביום 05.04.2017. אופן התשלום ותנאיו היו יוצאי דופן, לרבות המשך מגורי המשיבים בדירה כבני רשות, עד שיתאפשר להם ליטול מבנק הלוואה מגובה במשכנתא על הדירה, עת קיים קושי לעשות כן קודם להתאמת הבניין להיתר הבניה ולקבלת טופס 4. המבקש קיבל לידיו סך של 650,000 ₪ על חשבון התמורה, ולאחר תשלום לצד שלישי, נותרה יתרה לתשלום בסך של 1,408,000 ₪. הפתרון שמצא הבורר מניח כי חרף ההוראות החוזיות, הצדדים לא כיוונו למגורים חינם של המשיבים בדירה במשך תקופה כה ארוכה. חיוב המשיבים בתשלום סכום משמעותי נוסף תוך זמן מוגדר, וראיית יתרת החוב כמעין הלוואה נושאת ריבית, תוך חיובם בתשלום שוטף גבוה מדמי שכירות – מתחשב, כך נוצר הרושם, בהיבטי הסיטואציה המורכבת שנוצרה. ודאי שאין לומר כי שיטת המבקש - המשך החזקתו בכספים ששולמו לו, תוך חיוב המשיבים בתשלום "דמי שכירות" מעל למחיר השוק, כשאלו אינם נזקפים על חשבון תמורת הדירה אותה רכשו – מספקת פתרון טוב לאין ערוך על פני זה שקבע הבורר.

3. אני מורה אפוא על אישורו של פסק הבוררות, ללא שינויים, תוך דחיית הבקשה לביטולם/תיקונם של סעיפים 126 ו-139 לפסק הבוררות.
המבקש ישלם למשיבים הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪.

יהודית שבח, שופטת, סג"נ
ניתן היום, כ"ז אייר תשפ"א, 09 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יעקב בנפשי
נתבע: אסתר קרביץ
שופט :
עורכי דין: