ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מיראיי חלדמן נגד המוסד לביטוח לאומי :

14 מרץ 2021
בפני: כבוד השופטת דניה דרורי
נציגת ציבור (עובדים) גב': טובה אוגוסט
נציג ציבור (מעסיקים) מר: זאב לבנברג

התובעת:
מיראיי חלדמן
ע"י ב"כ: עו"ד שאדי אנדראוס
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יפעת קונה

החלטה

התובעת עותרת להכיר בה כמי שזכאית לגמלת תלויים, לאחר מות בעלה בשל חשיפה לאסבסט במסגרת עבודתו.

רקע עובדתי:
1. מר סולומון חלדמן ז"ל (להלן – המנוח) היה המנהל והבעלים של חלדמן ובניו בע"מ (להלן – החברה) וזאת ממועד הקמתה בחודש 2/1972 . החברה הפסיקה את פעילותה בחודש 11/08. בגין המנוח שולמו דמי ביטוח בין החודשים 04/1977 ועד 02/2008 (דו"ח תקופות עיסוק נ/1)

2. החברה עסקה במתן שירותים שונים למפעלים במתחם בתי הזיקוק במפרץ חיפה, ובהם בז"ן, גדיב, שבח ו חיפה כימיקלים, ונחשבה ל"קבלן חצר". החברה עסקה בניקוי מתקנים, מיכלים, ארובות/ מגדלים, שאיבת בורות ופתיחת סתימות בצנרת.

3. מלבד המנוח הועסקו בחברה בני משפחתו. התובעת הועסקה בתחום הניהולי, ובנוסף לה הועסקו גם הבנים יוסף ומיכאל. בנוסף לבני המשפחה, הועסקו בחברה בכל זמן נתון לפחות עשרים עובדים (דיווח נ/1; עדות הבן יוסף בפרו: 5; ש: 20 – 23).
הבן יוסף עבד בחברה משנת 1982 עד גיוסו לצה"ל בשנת 1985, ושוב החל משנת 1990 עד לחודש 2/11. יוסף עבר בשנת 2002 הכשרה בחו"ל לצורך עבודה עם אסבסט והועסק בשטח יחד עם עובדי החברה.
הבן מיכאל עבד בחברה לאחר שחרורו מצה"ל בשנת 1997 ובמשך כ 8 – 9 שנים, וזאת בתחום הניהולי.

4. ביום 7.1.15 נפטר המנוח ז"ל.
ביום 2.3.16 הגישה התובעת לנתבע תביעה לתשלום גמלת תלויים בנפגעי עבודה (טופס התביעה נספח לכתב ההגנה). בתביעה נטען שהמנוח נפטר מסרטן מסוג מיזותליומה, וכי סבל ממחלה זו בשל פגיעה בעבודתו.
כתיאור הפגיעה נרשם בטופס התביעה כך: "המנוח עבד בניקוי מיכלים, ארובות מגדלים ושאיבות בבתי זיקוק, במפעל גדיב, כרמל אולפינים ותשתיות נפט משנת 1973 עד לפני חמש שנים; בנוסף עבד בפירוק אסבסט פריך בשני פרויקטים לפחות (בתור משגיח). במהלך עבודתו נחשף לאסבסט ועקב כך חלה במיזותלומיה ונפטר ביום 7.1.15 ."

5. התביעה נדחתה בהחלטת פקיד התביעות מיום 14.3.19 . במכתב פקיד התביעות (נספח לכתב התביעה) צוינו בין הנימוקים לדחיית התביעה כי לא הוכחה חשיפה של המנוח לאסבסט במהלך עבודתו. עוד צוין שהמנוח נפטר ממחלה טבעית כשהשפעת העבודה על מותו אפילו אם הייתה כזאת, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. מכאן התביעה שלפנינו.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלת החשיפה של המנוח לאסבסט והיקף החשיפה לחומר זה .

העדויות
6. מטעם התובעת העידו בניו של המנוח, יוסף ומיכאל, וכן מר יוסף שרבי (להלן – שרבי), מי שעבד במפעל שבח בין השנים 1999 – 2004 כמהנדס אחזקה.
התובעת עצמה לא העידה בשל מצב בריאותה. התובעת מסרה הודעה לחוקר הנתבע ביום 13.7.16 (נספח לכתב ההגנה).

7. מטעם הנתבע העידו מר אליעזר סנדרוביץ ' (להלן – סנדרוביץ'), מנהל אחזקה של מפעל גדיב בין השנים 1980 – 2017 , וכן מר דוד אריה (להלן – אריה) שהועסק בבז"ן 44 שנים, וב- 25 השנים האחרונות לעבודתו שימש כמפקח על מכלים ושיפוץ מכלים בבתי הזיקוק.

טענות הצדדים
8. התובעת טענה שהמנוח חלה במיזותליומה, המוגדרת כמחלת מקצוע בהתאם לפריט 16 חלק ב' לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954 (להלן – התקנות). משמדובר במחלת מקצוע הנטל על הנתבע להוכיח שלא קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה למחלה.
בנסיבות כאן הוכח, בין השאר מעדותו של אריה, שהמנוח היה חשוף במהלך השנים 1970 – 2008 לאבק אסבסט, בתדירות יומית כמעט , ללא אמצעי מיגון נאותים. עיקר החשיפה לאסבסט הייתה בעת פתיחת סתימות בצנרת שכוסתה בשכבת אסבסט, כמו גם בעת ניקוי מיכלי מזוט שהכניסה להם כוסתה בשכבת בידוד עשויה אסבסט. בנסיבות אלה על בית הדין למנות מומחה רפואי שיבחן האם ניתן לסתור את החזקה כי המחלה ממנה סבל המנוח נובעת מהחשיפה לאבק אסבסט בעבודתו.
התובעת טענה שאין לייחס משקל לעדותו של סנדרוביץ', שהיתה מגמתית ועוינת, וניתן להניח שהדבר נובע מחששו של העד כי תיוחס לו אחריות כלשהי.

9. הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה.
התביעה הוגשה בשיהוי ביום 2.3.16 בחלוף למעלה משנה ממות המנוח ביום 7.1.1.5.
לא הוכח שהמנוח היה חשוף בעבודתו לאסבסט או לאבק אסבסט כנטען, וכן לא הוכחו מידת החשיפה, אופן החשיפה והיקפה. התובעת לא המציאה דו "חות ניטור סביבתיים מאתרי העבודה השונים.
לא ניתן ללמוד מהאישורים ממפעלי גדיב ובז"ן שהמנוח נחשף לאסבסט כלל או לאבק אסבסט. אין די באישור מיום 1.1.02 לפיו החברה עסקה בעבודות פירוק גגות אסבסט כדי ללמד שהמנוח נחשף לחומר זה בעבודתו, ומכל מקום אין ליחס משקל למסמך זה משעורכו לא הובא למתן עדות.
גם המסמכים המעידים על כך שבוצעה חקירה פלילית בעניין העבודה באסבסט אינם מלמדים מה מידת החשיפה, שכן לא הוכח מה היה היקף העבודה ומה מידת מעורבותו של המנוח והחשיפה שלו לאסבסט במסגרתה. בעניין זה יש להסתמך על האמור בטופס התביעה שם תואר שהמנוח עבד כמשגיח בלבד בפירוק אסבסט בשני פרויקטים, וגם באמור יש כדי לתמוך במסקנה שהתובע לא נחשף, על בסיס יומי , לאסבסט.
גם העד שרבי העיד שלא ראה את המנוח עובד עבודה פיזית במסגרת העבודות שבוצעו במפעל שבח. העד סנדרוביץ' העיד באופן נחרץ כי בניגוד לטענות בניו של המנוח - לא היו בגדיב מיכלים או צנרת עם אסבסט.
אריה מסר לחוקר הנתבע ביום 25.10.16 שהמנוח לא היה חשוף לאסבסט במיכלי המזוט בבז"ן. אין לקבל את עדותו בבית הדין בדבר חשיפה לחומר זה בעת פתיחת סתימות בצנרת, ומכל מקום גם לפי עדות זו המנוח עסק במשימה זו כשעה פעם בשבועיים, וגם אז לא תמיד ביצע את העבודה בעצמו אלא עמד לצד מי שביצע אותה.

דיון והכרעה
10. הצדדים אינם חלוקים בשלב זה שהמנוח חלה במזותלומיה. "אזבסטוזיס (אמיינתית) לרבות מזותליומה" מוגדרת כמחלת מקצוע, כאמור בפריט 16 לחלק ב' לתוספת השניה לתקנות לגבי "עובדים החשופים לאבק סיבי אזבסט".
נקדים ונציין כי ממכלול העדויות והראיות שנשמעו לפנינו הוכח כי במסגרת עבודתו של המנוח הוא היה חשוף לאסבסט, וזאת בעיקר בעת פתיחת סתימות בצנרת המכוס ה שכבת בידוד מאסבסט.

11. העד אריה מטעם הנתבע העיד שבמהלך שנות עבודתו בבז"ן ראה את המנוח עוסק בעבודה פיזית ב פריצת סתימות בצנרת שבחוות המיכלים (פרו: 26 ; ש: 28 – 33). אריה העיד שבצנרת בה הועבר חומר חם (כגון מזוט) התרחשו לעתים תכופות סתימות בשל התקשות החומר. לצורך פריצת הסתימות היה צורך להוריד או לקלף את בידוד האסבסט באיזור העוגנים, וזאת על פני רוחב של כ 10 – 15 ס"מ מהצנרת . העד תאר את הפעולה הנדרשת באופן הבא (פרו' 26; ש: 29 ואילך):
"... אני אומר, שעל מנת לפתוח סתימה, לפעמים היה צריך להוריד כמה ס"מ של אסבסט על מנת להגיע לעוגן כדי לפתוח את הסתימה, ראיתי את המנוח עושה את זה, מגרד בידוד של אסבסט על מנת שניתן יהיה לפתוח ברגים של העוגנים... על האסבסט יש פח, צריך להוריד את הציפוי של הפח עם מברג, להוריד כמה ס"מ של בידוד – חותכים את האסבסט עם מספריים זו לא בעיה יש מספריים מיוחדים, או דופקים עם פטיש להוריד כמה ס"מ זה לא מסובך."

בהמשך הוסיף והסביר (פרו' 28; ש: 24 ואילך):
"אני אסביר, יש את הבידוד של האסבסט, יש עליו איזה רשת שקושרת אותו שלא יתפזר, ועל כל זה יש פח. כדי להוריד את זה, צריך קודם להוריד את הפח, אחר כך לחתוך את הרשת שתופסת, ואז עם פטיש לדפוק את האסבסט והוא יורד, ואז לגרד אותו. חותכים עם מספריים את הרשת שמעל האסבסט וגם את האסבסט שהוא מלופף בצורת שרוול, כדי להוריד אותו צריך לחתוך קצת. את האסבסט צריך גם לפעמים לגרד עם מברג. כשעושים את זה לפעמים חלק מהחומר עף ברוח.

אריה העיד עוד ששלב הקילוף/גירוד ארך כשעה בכל פעם, וכן שהצנרת ממוקמת רק בשטח פתוח כך שבעת קילוף חומר הבידוד חלקיקי החומר התעופפו באוויר (פרו: 27 ; ש: 28 – 30 וכן בפרו: 28 ; ש: 25 – 33).

12. אשר לתדירות ביצוע המשימה הכרוכה בהסרת בידוד אסבסט לצורך פריצת סתימות בצנרת מזוט – אריה העריך שהיה צורך בכך כפעם בשבוע לפחות, ובכל פעם הטיפול ארך כיום עד יומיים. לגבי עבודת המנוח עצמו בפתיחת סתימות בצנרת שהובילה מזוט – העיד אריה שב- 20 השנים האחרונות לעבודת ו, היה המנוח מגיע להשגיח על ביצוע העבודה או שהוא עצמו ביצע את העבודה כפעם בשבועיים. על-פי עדותו, גם במקרים בהם לא היה מבצע המנוח את העבודה בעצמו, היה עומד לצד העובד שביצע את הפריצה (פרו: 27 ; ש: 31 – 33). אשר ל-20 השנים הראשונות העיד אריה שראה את המנוח מבצע את המשימה הזו בעצמו בתדירות של בין פעם לפעמיים בשבוע (פרו: 28 ; ש: 17 – 18).

13. אשר לשימוש במיגון, אריה העיד שפריצת הצנרת בוצעה תוך שימוש במסיכות בד (פרו: 28 ; ש: 6 – 9).

14. מעדותו של אריה עלה שמלבד החשיפה בעת פריצת צנרת מזוט, המנוח נחשף במידה מסוימת לאזבסט במהלך פתיחת פתח כניסת אדם במיכלי מזוט בחוות המכלים בבז"ן. אריה העיד שהיה צורך בפריצת פתח זה לצורך ניקוי המיכלים, והפתחים היו מכוסים אף הם בשכבת בידוד מאזבסט. לאחר שהמיכלים נפתחו והסתיימה עבודת שיפוץ המיכל, הם כוסו בשכבת בידוד, הפעם מצמר סלעים וזאת לאחר שהופסק השימוש באזבסט במהלך בשנות ה- 90' (פרו: 29 ; ש: 2 – 31). מעדותו עולה שמדובר ב- 40 מיכל מזוט, שנוקו בקצב של 3 – 4 מיכלים בשנה.

15. עדותו של אריה כמפורט לעיל תומכת בטענות התובעת בדבר חשיפת המנוח לאסבסט במסגרת עבודתו, והיא עולה בקנה אחד עם עדותו של הבן יוסף, ממנה עלה שהמנוח נחשף לאסבסט בעת פריצת סתימות בצנרת.

לא נעלם מעינינו שבהודעה שאריה מסר לחוקר הנתבע ביום 25.10.16 (נספח לכתב ההגנה) תאר העד שהמנוח עסק במשימות של שיפוץ מגדלים, ניקוי מכלים ושאיבות. בתשובה לשאלה אם המנוח היה חשוף לאסבסט בעבודתו תאר "אצלי לא היה אסבסט ולכן לא היה חשוף לאסבסט, עבודתו אצלי במתקן היתה רק שאיבות וניקוי מכלים" (ש' 14 – 15) ובהמשך הסביר שבאיזור מסוים במתחם היו מכלי מזוט עם בידוד אסבסט " אבל שוב שם בעצם פרט לניקוי מכל המזוט, לא היה צורך להתעסק עם הבידוד או לשפצו" (ש' 36 – 37). בתשובתו לשאלות החוקר העד לא ידע אם המנוח היה מעורב בתהליך בניה או שיפוץ של מכלים בהם יש בידוד אסבסט (ש' 53 – 57). העד מסר לחוקר שלא ידוע לו על חשיפה של המנוח לאסבסט ולא הזכיר כלל בהודעה לחוקר את אפשרות החשיפה לאסבסט בעת הסרת חומר הבידוד מצנרת לצורך פריצת סתימות.
הגם שבהודעה לחוקר לא הזכיר העד אריה את הטיפול של המנוח בפריצת סתימות צנרת, מצאנו לקבל את גרסתו המפורטת בעניין זה כפי שהובאה בעדות בפנינו, שהותירה רושם מהימן.

16. הבן יוסף העיד שעיקר העבודה הכרוכה במשימה של פריצת צנרת מבודדת באסבסט בוצעה בחצרי מפעל גדיב, בעוד העד סנדרוביץ' העיד שבגדיב כלל לא נעשה שימוש באסבסט כחומר בידוד (פרו: 24 ; ש: 5 – 17).
אין במחלוקת זו כדי להכריע את הכף. ראשית, יוסף העיד שהמנוח עסק בפריצת צנרת במתחם בתי הזיקוק ככלל, ולא אך ורק בגדיב (פרו: 14 ; ש: 4 – 5) ולכן ניתן ליישב בין גרסאות שני העדים . שנית, הגם שסנדרוביץ' העיד שלא נעשה שימוש באסבסט בגדיב, נמצא בעדותו חיזוק לגרסת התובעת בדבר שימוש באסבסט כחומר בידוד בצנרת במתחם בתי הזיקוק ככלל, שכן סנדרוביץ' אישר בעדותו שאכן נעשה בעבר שימוש באסבסט במתחם בתי הזיקוק כחומר בידוד בצנרת בשל עמידותו של החומר בטמפרטורות גבוהות (פרו: 23; ש: 22 – 28).
עדויות הבן יוסף וסנדרוביץ' מחזקות את המידע שהובא בעדותו של העד אריה בכל האמור בחשיפה של המנוח לאסבסט בעת פריצת צנרת.
בנסיבות אלה אנו קובעים שהוכח בפנינו שהמנוח היה חשוף לאסבסט בעבודתו במסגרת המשימה של פריצת שכבת בידוד בצנרת, באופן המצדיק היוועצות במומחה רפואי.

17. לא הוכח במידה הנדרשת שהמנוח נחשף לאסבסט בשנים 2002 – 2002 במסגרת ביצוע פרויקטים , או מה מידת החשיפה לחומר במסגרת זו. התובעת ביקשה להסתמך על אישור מר אבו חמוד סעיד מיום 1.1.02 (נספח לכתב התביעה) בדבר פירוק גגות אסבסט, וכן על הכרעת דין שניתנה בעקבות כתב אישום שהוגש בהליך 2337/06 (נספח לסיכומי התובעת) שהוגש נגד החברה בשל עבודה שביצעה החברה במפעל שבח תוך פירוק אסבסט ללא אישור.
לא הוכח שהמנוח נחשף במסגרת הפרויקטים הללו לאסבסט, מה היתה מידת המעורבות שלו בביצוען, מה היה היקף החשיפה ותדירותה, אם בכלל. האישור מיום 1.1.02 הוא אישור כללי בדבר ביצוע עבודות פירוק אסבסט, ולא ניתן ללמוד ממנו מי נטל חלק פעיל בביצוע העבודה, כך שאין בו כדי להעיד על חשיפת המנוח לאסבסט. הראיות שהוצגו בנוגע להליך הפלילי לעניין העבודות במפעל שבח אינן מלמדות על נטילת חלק פעיל מצד המנוח, ואף לא נטען כך, אלא להיפך – בטופס התביעה נטען שהמנוח השגיח על ביצוע העבודות.

18. לאחר שהוכח שהמנוח היה חשוף לאבק אסבסט בעת פירוק חומר בידוד העוטף צנרת במתחם בתי הזיקוק, כמפורט לעיל, יש מקום למנות מומחה רפואי.
החלטה המופנית למומחה תצא בנפרד.

ניתנה היום, א' ניסן תשפ"א, (14 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציגת עובדים
טובה אוגוסט

דניה דרורי,
שופטת

נציג מעסיקים
זאב לבנברג


מעורבים
תובע: מיראיי חלדמן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: