ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פורום המזרח התיכון ישראל נגד עיריית תל-אביב-יפו :

לפני כבוד ה שופט ארז יקואל

העותרת

פורום המזרח התיכון ישראל
ע"י ב"כ עו"ד ש' רוטמן ועו"ד י' בינה

נגד

המשיבים

1.עיריית תל-אביב-יפו
2.רון חולדאי
ע"י ב"כ עו"ד ש' זינגר ועו"ד א' בנימיני

פסק דין

בעתירה זו נתקפת החלטת המשיב 2 (להלן: " המשיב") שלא לאפשר לעותרת להציב במרחב הציבורי שלט חוצות שהיא חפצה בפרסומו. במוקד הדיון שבה וניצבת שאלת סבירותה של החלטה זו.

רקע והליכים קודמים

ביום 14.2.2020 נתלה מטעמה של העותרת שלט חוצות במספר מקומות בעיר תל אביב-יפו. זאת , לאחר שהעותרת התקשרה בהסכם עם חברות המחזיקות ברישיון שילוט וברשותן שטחי פרסום. בחזית הכרזה שבשלט נחזים מחמוד עבאס, ראש הרשות הפלסטינית ואסמאעיל הנייה, מראשי החמאס, כשהם לבושים חליפות, כורעים על ברכיהם ועיניהם מכוסות, האחד מרים את ידיו לאות כניעה וה שני אוחז בידיו דגל לבן. ברקע ניתן להבחין בעיר חרבה ומסוקים באוויר. הכותרת שבראש הכרזה היא: " שלום עושים רק עם אויבים מובסים " (המילה "רק" מודגשת ומופיעה בצבע אדום).

למען הנוחות, זהו העתק הכרזה:

עוד באותו היום הורה המשיב על ביטול רישיון השילוט לחברות הפרסום שתלו את השלטים. במקביל, פרסמה המשיבה 1 (להלן: " המשיבה") הודעה לעיתונות, בזו הלשון:

"ראש עיריית תל אביב רון חולדאי הורה על הסרת שלט חוצות בו נראים מחמוד עבאס ואיסמעיל הנייה על ברכיהם, כאשר עיניהם מכוסות וידיהם מונפות לאות כניעה, ומעליהם מרחפים מסוקים וסביבם הרס וחורבן. רון חולדאי: 'התמונה מסיתה לאלימות המזכירה את מעשי דאע"ש והנאצים – שאיננו רוצים להימנות עימם. גם בתקופת בחירות יש קווים אדומים. אינני מתערב בפרסומים במרחב הציבורי – אבל הפעם הכללים נשברו. השפלתו של האחר איננה דרכנו'".
ביום 16.2.2020 הגישה העותרת עתירה מינהלית נגד החלטת המשיב להסיר את השלטים (עת"מ 36087-02-20) (להלן: "העתירה הקודמת"). משכבר הוסרו השלטים בהתאם להחלטת המשיב, העותרת ביקשה מבית המשפט לאפשר את תלייתם מחדש.

ביני לביני, התבטא המשיב בישיבת מועצה של העיריה ביום 17.2.2020 . אפנה לדבריו בהרחבה לנוכח שלצד ההודעה הנזכרת לעיתונות הם מגבשים את ההחלטה המינהלית שעמדה לביקורת שיפוטית, ובזו הלשון :

"בסוף השבוע הוריתי להוריד שלט שהיה, שלטי חוצות שהיו במרחב הציבורי. אני חושב שמגיע למועצה לקבל דיווח מדוע הוריתי להוריד את השלט, היות ומאשימים אותי כרגע במניעת זכות דיבור.
כדי לבוא ולהציג את ההתערבות שלי בנושא זה של מניעת זכות דיבור, אני ב-21 השנים שבהן אני ראש עירייה אני התערבתי פעמיים בלבד, זאת פעם שלישית.
לאלה שאומרים שההתערבות שלי היא פוליטית אומר את הדבר הבא: הפעם הראשונה שהתערבתי היתה כאשר היתה תמונה מבזה של יצחק שמיר – ראש הממשלה לשעבר, במוזיאון תל-אביב, והתעוררה סערה סביב העניין [...]
הפעם השנייה היתה במחאת האוהלים. במחאת האוהלים הוצגה גיליוטינה בשדרה. הגיליוטינה כמחאה של המחאה מול הממשלה כשבראשה עומד ביבי נתניהו. למרות זאת נתתי הנחיה להוריד את הגיליוטינה מפני שהגיליוטינה סימלה בעיני אלימות וקריאה לאלימות. וכבר ראינו מה אלימות יכולה לעשות לראש ממשלה בישראל.
הפעם השלישית היתה בסוף השבוע הזה, וכבר אני אומר שאין לי בעיה עם המסר שמובא בשלט. המסר הוא לגיטימי למרות שאני אינני מסכים לו. המסר שאומר ששלום אפשר לעשות רק עם אויב מובס הוא מסר לגיטימי לחלוטין. אילו היה כתוב המסר הזה לא הייתי מתערב ולא אומר שום דבר. הבעיה היתה עם התמונה. התמונה שמשדרת אלימות במרחב הציבורי באופן שגרם לי, עוד דרך אגב, כשראיתי את התמונה אפילו לא ידעתי שאלה שכורעים ברך זה עבאס, ואני לא יודע עד היום מי זה השני [...]
התמונה הזאת הזכירה לי את ההוא מדעאש – שעומד מעל הכנועים האלה והולך להרוג אותם. התמונה הזאת הזכירה לי תמונות מעברנו האפל באירופה – כשילדים הרימו ידיים וקלגסים מעליהם. ולכן הוריתי להוריד אותה.
השאלה של התערבות וחופש לא אומרת שיש חופש [בלתי] מוגבל. דמוקרטיה – יש לה את הכללים על פיהם היא גם צריכה להגן עליה, על עצמה, גם זה במקרה הקיצון. אני מוכרח לומר שכאשר הורדתי אפילו לא זכרתי שמדובר בתקופת בחירות, מבחינתי, זה לא היה אקט של בחירות. זה נכון שהחוקים הרבה יותר קשוחים לתקופת בחירות – ביכולת להתערב במסרים במרחב הציבורי. לצורך העניין הנושא נמצא בבית המשפט, בית המשפט יחליט, לא יודע מה שיחליט, ונראה, כי בינתיים הורדו השלטים".
בפסק-הדין בעתירה הקודמת בחן בית המשפט את אופן הפעלת שיקול דעתו של המשיב בהחלטתו להורות על הסרת השלטים, לפי סמכותו בחוק עזר לתל אביב-יפו (שילוט), התשנ"ג-1992 (להלן: " חוק העזר"). נפסק כי לא נפל פגם בהליך קבלת ההחלטה, לא הוכחו שרירות או שקילת שיקולים זרים ולא נמצא פגם מנהלי אחר המצדיק את התערבותו של בית המשפט. כ ן נדחתה הטענה כי המשיב קיבל את החלטתו משיקולים פוליטיים. בבחינת שיקול הדעת של המשיב נאמר , בין היתר, כי מדובר : " במקרה גבולי, המעורר שאלה שקשה לתת לה תשובה חד משמעית" (ס' 27 לפסק-הדין בעתירה הקודמת). עם זאת, בסיכום הדברים נפסק כי החלטת המשיב מצויה במתחם הסבירות, מאזנת בין חופש הביטוי וההגנה על רגשות הציבור ולא נמצאה עילה להתערב בה.

העותרת לא השלימה עם פסק-הדין בעתירה הקודמת והשיגה עליו מלפני בית המשפט העליון. ערעורה של העותרת נדחה משנמצא כי הוא אינו רלוונטי עוד, שכן באותו מועד העותרת לא עמדה על רצונה בתליית השלטים (עע"ם 1798/20 עמותת פורום המזרח התיכון ישראל נ' עיריית תל אביב-יפו (7.1.2021)) (להלן: " פסק-הדין בערעור"). לצד זאת, העיר בית המשפט הערות-אגב לגופם של דברים אליהן אתייחס בהמשך.

ביום 3.2.2021, כחודש לאחר שניתן פסק-הדין בערעור, פנתה העותרת אל המשיבה בפנייה מקדימה וביקשה, בשנית , לתלות את אותה כרזה בשלושה מיקומים שהוצעו על ידה ברחבי העיר למשך 10 ימים, החל מיום 17.2.2021. בתגובה מיום 15.2.2021 השיבה המשיבה , בזו הלשון:

"נוסח המודעה המבוקש הובא בשנית לעיון ראש העיריה, אשר לאחר בחינה בלב פתוח ונפש חפצה, לא ראה לשנות מהחלטתו, לפיה המודעה, בשים לב למאפייניה הגרפיים, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק עזר לתל אביב-יפו (שילוט), תשנ"ג-1992, האוסר על הצבת שילוט הפוגע לדעת ראש העירייה בתקנת הציבור או ברגשותיו".

החלטה זו היא העומדת בלב העתירה דנא.

תמצית טענות הצדדים

לטענת העותרת, החלטת המשיב פוגעת ב חופש הביטוי שלה באופן שאינו מידתי. לדבריה, לא ניתנה התייחסות למעמד הגבוה של הזכות החוקתית לחופש הביטוי בכלל, ולחופש הביטוי הפוליטי ובתקופת בחירות בכלל. כן נטען, כי המשיב מגלה חוסר סובלנות לדעות או תפיסות שאינן מקובלות על דעתו שלו . העותרת מפנה לאמירות שונות של בית המשפט העליון בפסק הדין בערעור, אשר לדידה יש בהן כדי לתמוך בעמדתה.

המשיבים, מנגד, מדגישים כי הם מייחסים חשיבות רבה לחופש הביטוי ולהשמעת דעות רבות ומגוונות. עם זאת, נטען, כי האמצעי הגרפי בו מבקשת העותרת להשתמש בשלט פוגע "קשות ואנושות" ברגשות התושבים, מציג אלימות בוטה ומעלה אסוציאציות קשות מנשוא. לדידם של המשיבים, אמצעי גרפי זה אינו מצוי בליבת חופש הביטוי ואינו מהווה חלק ממנו. עוד לטענתם, ככל שהייתה מבקשת העותרת להעביר את אותו מסר, שלא באמצעות גרפיקה "מבזה, משפילה ומעוררת אסוציאציות קשות", הדבר לא היה נמנע ממנה. נטען כי הפגיעה בחופש הביטוי של העותרת היא מינימלית, משהיא מתייחסת אך לגרפיקה המדוברת (הנושאת מסר שאין בו משום חידוש), ורק לשילוט חוצות, שעה שלעותרת קיימות חלופות אחרות להפצת תכניה.

עוד יוצאים המשיבים נגד ניסיונה של העותרת לקשור בין השילוט מושא העתירה לתקופת הבחירות, שכן השילוט אינו תומך במפלגה מסוימת ואינו מזוהה עם גוף פוליטי כלשהו. בהקשר זה אף נטען, כי על שילוט בחירות חל חוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959, ועתירות הנוגעות לתעמולה יידונו בפני יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, ולא בפני בית המשפט.

אשר לערעור על פסק-הדין בעתירה הקודמת, מדגישים המשיבים את דחייתו. לשיטתם, האמירות שהעותרת נתלית בהן מתוך פסק-הדין של בית המשפט העליון הן בבחינת "אוביטר מובהק", ובכל מקרה הן בגדר דעת יחיד.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי ל כלל מסקנה כי יש לקבל את העתירה באופן חלקי, במובן זה שעניינה של העותרת יוחזר לשולחנו של המשיב . זאת, מבלי שיהא באמור משום נקיטת עמדה לגופה של ההחלטה שתתקבל ומבלי לקבע את שיקול דעתו. בתמצית אציין כי ההחלטה מושא עתירה זו היא אותה החלטה מושא העתירה הקודמת. נחזה כי היא חסרה התייחסות עדכנית למכלול הנתונים והשיקולים הרלוונטיים, ולאיזון הנדרש ביניהם , ולמען הסדר הטוב יש להסדיר חסר זה. וביתר פירוט .

דומה כי אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לסמכותו הפורמלית של המשיב להורות על הסרת שילוט ברחבי העיר ככל שלדעתו "השילוט פוגע בתקנת הציבור או ברגשותיו" (סעיף 2(ה) לחוק העזר). לפיכך, עובר הדגש לבחינת אופן הפעלת שיקול הדעת.

הצדדים הרחיבו טענותיהם בסוגית חופש הביטוי. אין צורך להכביר בחשיבותו הידועה משעסקינן בזכות חוקתית מן המעלה הראשונה. אך אציין כי ל צורך הגבלתו, אין די באמירה לפיה פרסום פלוני יפגע בתקנת הציבור. בטרם הגבלת הזכות החוקתית לביטוי נדרשת בחינה כפולה, הן של חומרת הפגיעה בתקנת הציבור ורגשותיו כתוצאה מן הפרסום, והן של ההסתברות להתרחשות פגיעה מעין זו (ראו למשל בג"ץ 953/89‏ אינדור‎ ‎נ' ראש עיריית ירושלים, פ''ד מה(4) 683). לעניין חומרת הפגיעה הנדרשת נקבע כי: " חופש הביטוי נסוג רק מקום שהפגיעה בסדר הציבורי היא קשה, רצינית וחמורה (ראו בג"ץ 14/86 לאור נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות, פ"ד מא (1) 421). בהקשר מידת ההסתברות להתרחשות הפגיעה נקבע מבחן "הוודאות הקרובה" (ראו למשל: בג"ץ 953/89 הנ"ל; בג"ץ 73/53 חברת "קול העם" נ' שר-הפנים, פ"ד ז 871; בג"ץ 243/62 אולפני הסרטה בישראל בע"מ נ' גרי, פ"ד טז (2)407; בג"ץ ‏2194/06 ‏ מפלגת שינוי נ' יושבת ראש ועדת הבחירות המרכזית (28.6.2006)). חופש הביטוי לא יוגבל ויזכה להגנה: " כל עוד לא מוכחת 'ודאות קרובה' לפגיעה 'קשה, רצינית וחמורה' בשלום הציבור" ( ראו בג"ץ 953/89 הנ"ל).

בפסק-הדין בערעור נאמר, בין היתר, כי:

"לא הרי שלט בגודל כזה כהרי שלט בגודל אחר; לא הרי שלט שנתלה באזור פלוני כשלט שנתלה באזור אלמוני; ובעיקר, שינוי כלשהו בתמונה המתנוססת על גבי השלט, לכאן או לכאן, יוכל להכריע את גורל העתירה לשבט או לחסד"...

"בית משפט זה קבע פעם אחר פעם, כי על דרך הכלל, ידה של הזכות לחופש ביטוי פוליטי, תגבר על הפגיעה הצפויה ברגשות הציבור (...). העיקרון המשפטי שעוצב, נדרש להיות ברור ונהיר לראשי הערים, מקבלי ההחלטות בעניינים אלו: הנחת המוצא היא, כי עמידותה וחוסנה של החברה הישראלית – איתנים די הצורך. יש לקוות, גם להניח, כי לא יזועו קירות הבית נוכח ביטויים כאלה ואחרים שנשמעים מפי בניו ובנותיו, גם אם יהיו אלה ביטויים קשים, נוקבים, מקוממים ואף פוגעניים. נקודת האיזון החוקתית, הוצבה אפוא במקום שבו 'נחצה סף הסיבולת של החברה הדמוקרטית'. בלשון אחרת נקבע, כי חופש הביטוי יוגבל רק מקום שבו עסקינן בפרסום פוגעני ה'מזעזע את אמות הסיפים של הסובלנות ההדדית' (...). הנה כי כן, אמת המידה היא ברף גבוה, מחמירה, נחושה לספק הגנה אפקטיבית לזכות היסוד של חופש הביטוי הפוליטי, גם במקרים שהביטוי צורם לאוזן וקשה לעיכול".

כן הובעה דעה בפסק הדין בערעור (ממנה הסתייג אחד מחברי ההרכב) כי עמדתו של המשיב מעוררת קשיים, וזאת לצד תקווה, במבט צופה פני עתיד, כי עמדה זו תישקל מחדש, באשר הזכות לומר דברים מקוממים:

"היא לב-לבו של חופש הביטוי כזכות יסוד חוקתית...עם כל ההבנה לליבם של אלו שרואים בשלט של המערערת דחיית רעיון השלום והבעת אהדה לאלימות ולמלחמה, המנוגדות לטעם הטוב, שומה על כולנו לזכור כי 'חופש הביטוי לא נגזר מ'דיני הטעם הטוב'' אלא מדיני החוקה אשר מעניקים לו הגנה מפני איסוריהם ועונשיהם של בעלי שררה ".

ובהמשך הדברים צוין:

"בבואו להפעיל את סמכותו לפי חוק העזר באופן שמגביל את חופש הביטוי, ראש העירייה איננו רשאי לפסול תכנים חוקיים מפאת חוסר התאמה בינם לבין ערכיו, גם כשערכים אלו מוחזקים על ידי רוב בני עירו. כמו שאר בעלי שררה, ראש העירייה חייב להימנע מהפעלת כוח שלטוני באופן שמתיימר להכתיב ערכים ולהנחיל לאזרחים את המידות הטובות בעיניו באורח חייהם ובשיח הציבורי. עליו לתת יחס ניטרלי וחסר פניות לכל הדעות והאמונות ולכל התבטאות אשר מושמעת או מוצגת במרחב הציבורי – כל אימת שמדובר בהתבטאות שאינה מגיעה כדי עבירת פלילית או עוולת נזיקין ושאינה מזעזעת את אמות הספים של הסובלנות ההדדית.
יתרה מכך, הובאה הדעה כי אמירתו של המשיב לפיה המסר שעולה מן השלט "אינו דרכנו" מעוררת קושי ויוצרת "דיכוטומיה" בין חלקי הציבור , דבר שנאסר על איש ציבור האמור לשרת את כלל האזרחים.

המשיב לא התייחס לכל אלו בהחלטתו, שאשוב ואזכיר שהיא למעשה אותה החלטה שקדמה לכל המתואר תוך הפנייה לחוק העזר .

על ההחלטה המינהלית לשקף את הדיון הפנימי וליתן ביטוי למכלול השיקולים הרלוונטיים ו לאיזונים הצריכים לעניין (ראו: בג"ץ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור, פ''ד לה(1) 421); בג"ץ 341/81‏ ‎ ‎מושב בית-עובד מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ‎ ‎נ' המפקח על התעבורה, פ''ד לו(3) 349)).

אני סבור כי מן הראוי שההחלטה הנוכחית לא תסתמך אך על החלטה קודמת מושא העתירה הקודמת . מאז שניתנה, נשמעו הערות בית המשפט המחוזי בעתירה הקודמת לעניין היות המקרה "גבולי", וכן דברי בית המשפט העליון , אף אלו שבדעת יחיד, בין היתר לעניין חשיבותו של חופש הביטוי בכלל, וחופש הביטוי הפוליטי בפרט.

המבחנים שבדין מגבשים מתווה שיש לילך לאורו ושיחול באופן שוויוני, כמעין "נוסחה", אף לגבי שלט מעורר מחלוקת אחר של מגזר דעות אחר. הרשות עצמה אינה מחויבת לנקוב בהחלטתה דווקא במונחי ה מבחנים האמורים שבדין לעניין הפגיעה. עם זאת, על ההחלטה המתקבלת לשקף הסתמכות על השיקולים הרלוונטיים שנשקלו והאיזונים המתבקשים שנערכו על רקע ראיות מינהליות שנאספו, באופן שיאפשר לבית המשפט לבקרה כפי הצורך. לא ראיתי כיצד שיקוף כזה נעשה בעצם שעתוק של ההחלטה הקודמת, כשבולט החסר בהתייחסויות מתבקשות ולו לאמירות בתי המשפט מאז ועד כה .

סוף דבר

לאור המקובץ, לא ברור אם נשקלו כל השיקולים הרלוונטיים והעתירה מתקבלת בחלקה, מבלי שיהיה בדברים כדי להביע עמדה לגופו של עניין כנזכר או לכבול את שיקול דעתו של המשיב . לעת הזו לא מצאתי ביתרת טענות הצדדים כדי לשנות ממסקנתי.

הנושא יובא בשנית לפתחו של המשיב על מנת שיידרש להחלטה בשים לב למכלול השיקולים הרלוונטיים כפי שפורטו בפסק-דין זה, הכל בגדרי שיקול הדעת המוקנה לו. בכלל זה , היותה של התקופה תקופת בחירות כלליות – נושא ש הוטל בספק בעתירה הקודמת - באין מחלוקת כי הביטוי בשלט הוא ביטוי פוליטי, הגם שאין הוא מובא מטעם מפלגה כזו או אחרת. בטוחני כי אף יוסר חוסר הבהירות אשר למיקום השלט וגודלו לנוכח הטענה שנטענה בדיון עצמו כי מדובר אך במיקום מבוקש אחד ובגודל מוקטן.

חזקה על המשיב כי יעשה כל שלאל-ידו על מנת לשגר לעותרת את החלטתו המינהלית בהקדם.

בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לצו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו .

ניתן היום, 14 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.
סמן


מעורבים
תובע: פורום המזרח התיכון ישראל
נתבע: עיריית תל-אביב-יפו
שופט :
עורכי דין: