ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ליאור יעקב נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני כבוד השופטת הבכירה אורית יעקבס

המערער
ליאור יעקב
ע"י ב"כ עו"ד אסף דינור

נגד

המשיב

המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד מחמד ג'אנם

פסק דין

1. לפניי ערעור כנגד הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 9/11/20 (להלן - הוועדה).

2. עניינו של המערער, אשר נפגע בתאריך 7/5/18 בעבודתו בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה, הוחזר לוועדה (באותו הרכב), בהתאם לפסק דין אשר ניתן ביום 20/7/20 בתיק ב.ל 2483-01-20 (להלן - פסק הדין המחזיר) ואשר במסגרתו נדרשה הוועדה להתייחס מחדש לפגיעת המערער בנוגע לתנועות הסובטלריות ולקרסול וכן להשלכות אותו שבר מורכב על תנועות אלה.

3. מהלך הדיון
בתאריך 21/2/21 התקיים לפניי דיון בערעור במהלכו חידדו הצדדים את טענותיהם ו כן התייחסו זה לטענות רעהו.

בסיום הדיון קבעתי כי פסק הדין יינתן בהעדר הצדדים ולכן ניתן פסק דין זה כעת.

4. להלן, בתמצית, טענות ב"כ המערער:
א. הוועדה לא קיימה אחר הוראות פסק הדין כאשר ניתן לשים לב שהיא חזרה על אותה טעות שעשתה בעבר עת ביססה את קביעתה רק על בדיקת דימות מיום התאונה ובכך חזרה על הטעות שעשתה בטרם ניתן פסק הדין המחזיר, כפי שנכתב בהמלצת בית הדין טרם מתן פסק דין מחזיר זה.
ב. כן שבה הוועדה והתעלמה משאר התיעוד הרפואי ומהעובדה כי תלונות המערער וממצאים הן לגבי הקרסול והן לגבי כף הרגל תועדו מהרגע הראשון וכבר בדוח מד"א עוד ולפני שהוא הגיע לבית החולים, כאשר בחלק מהמסמכים אפילו כתוב כי נגרם לו שבר בקרסול. וכאשר, לדוגמא, בטופס שחרור רפואי ראשוני נרשם:" סימני חבלה, נפיחות, שפשופי עור ורגישות - קרסול וכף רגל ימין" ותוך שהיא מתעלמת גם מתוצאות בדיקת הדמיה מאוחרת משנת 20' בה:"הודגמה דיפורמציה פוסט חבלתית של העצם ... סובטלרי קדמי", המלמדת אותנו על קיומו של קשר סיבתי.
ג. הוועדה ניסתה לעשות הפרדה מלאכותית בין עצם העקב לבין הקרסול וזאת בניגוד מוחלט גם למה שעולה מהתיעוד הרפואי, שוב כבר מיום התאונה - שאומר שיש פגיעה ישירה בקרסול.
ד. יש לשים לב כי פגיעתו של המערער מאוד מורכבת בחלק התחתון של הגפה המרכיבה לא פחות מ- 4 או 5 תתי שברים .
ה. כל הוועדות הרפואיות מדרג ראשון קבעו קשר סיבתי מוחלט בין הפגיעה והמגבלות הנוגעות אליה הן בקשר לקרסול ועל אחת כמה וכמה בנוגע לתנועות הסבטלריות, כך לדוגמא הוועדה מיום 30/6/19 שקבעה במפורש "מצב לאחר שבר של עצם העקב עם מעורבות של הפרק הסובטלרי בלבד", כאשר מדובר בהחלטות חלוטות.
ו. החלטת הוועדה נגועה בחוסר תום לב מובהק ולכן נוכח התנהלותה קיים חשש שהיא נעולה על דעתה ולכן יש להעביר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש.

5. להלן, בתמצית טענות ב"כ המשיב:
א. הוועדה הינה טריבונל מעין שיפוטי אשר נ תן את החלטתו המקצועית בהסתמך על בדיקה קלינית ולאחר עיון בבדיקות הדימות ועיון במסמכיו הרפואיים של המערער.
ב. יש לדחות את טענות המערער אודות תיאורית קונספירציה שכן הוועדה רשמה את ממצאיה וקביעותיה ומצאה להם תימוכין במסמכים שבתיק.
ג. נימוקי המלצת בית הדין בהליך הקודם לא נכללו בפסק הדין המחזיר ולכן הם אינם חלק ממנו.
ד. פסק הדין המחזיר לא קיבל את טענות המערער כי התנועות הסובטלריות והפגיעה בקרסול הוכרו בוועדות שקדמו להחלטת הוועדה ואכן עיון בפרוטוקולים של הוועדות הקודמות מלמד כי לא היתה הכרה שכזאת.
ה. הוועדה שמעה את המערער ואת בא כוחו, עיינה במסמכים ובפסק הדין המחזיר ולאחר מכן נתנה את החלטתה במסגרתה התייחסה בצורה מנומקת לעניין הפגיעה וההגבלה בתנועות הסובטלריות ונימקה מדוע אינה מקבלת את הקש"ס ובכך למעשה קיימה אחר הוראות פסק הדין.
ו. בניגוד לטענת המערער, וועדות קודמות לא הכירו בפגיעה בקרסול ככזאת שנגרמה כתוצאה מהתאונה הנדונה, כאשר עיון בפרוטוקולים הקודמים מצביע על כך שלא היה דיון כלל בענין הקש"ס בין הקרסול לבין התאונה למעט בהחלטת דרג א' תום זמניות אשר דחה את הקש"ס בין הקרסול לתאונה ולא הכיר בו.
ז. יש לדחות את טענת המערער כי הוועדה עושה אבחנה מלאכותית בין הפגיעה בקרסול לבין הקלנקאוס/עקב שכן השני משויך לכף הרגל בעוד מפרק הקרסול דן במפרק עצמו והרי גם תקנות הביטוח הלאומי מבחינות בין כף הרגל לבין הקרסול.

6. דיון והכרעה
כידוע, על פי ההלכה הפסוקה, משמוחזר עניינו של מערער לוועדה על פי הוראות פסק דין, עליה לפעול על פי ההנחיות שניתנו לה באותו פסק הדין, כאשר, ביקורתו השיפוטית של בית הדין לעבודה על החלטת הוועדה, במקרה כזה, מוגבלת לבחינת השאלה - האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין. לפיכך, אין חובה על הוועדה לבחון טענות אחרות אשר בחינתן לא נדרשה בפסק הדין, והחלטתה לא תיפסל בשל כך שלא התייחסה לטענות אלו.

על בסיס ההלכה הנ"ל ולאחר שעיינתי בהודעת הערעור על נספחיה ובכתב התשובה על נספחיו וכן לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים כפי שהן נאמרו במסגרת הדיון שהתקיים ביום 21/2/21, הגעתי לכלל מסקנה כי הוועדה קיימה את הוראות פסק הדין המחזיר ולכן וחרף טענות המערער יש לדחות את ערעורו מהטעמים שיפורטו להלן.

א. ראשית יצויין, בכל הקשור לטענות המערער אשר לקביעותיהן של וועדות רפואיות קודמות כי עיון בפרוטוקול ועדה רפואית דרג ראשון אשר התכנסה ביום 7/3/19 מלמד על כך שדרג זה דן בנכויות הזמניות של המערער, בדק אותו, ציין ממצאים רפואיים בענין הקרסול כפועל יוצא של בדיקת הרגל בכללותה וקבע באבחנתו כי מדובר ב"שבר סגור בעצם העקב", כאשר לא היה דיון בקשר הסיבתי בין הקרסול לתאונה.
מכיוון שהמצב לא היה סופי קבעה הוועדה מדרג ראשון נכו יות זמניות שונות מיום 7/8/18 עד 31/7/18 כאשר היא לא קבעה את הנכויות תוך שהיא מכירה בפגיעה בקרסול אלא במצב הרגל .

וועדה רפואית נוספת, מדרג ראשון, אשר התכנסה ביום 30/6/19 קבעה נכויות בגין העקב והצלקת אך לא קבעה נכות בגין הקרסול, כאשר וועדת דרג א' זאת ציינה מפורשות כי פרק הקרסול לא היה מעורב.
מכאן שבניגוד לטענת המערער לא היתה הכרה על ידי וועדות קודמות בליקוי בקרסול וגם לא בתנועות הסבטלריות ולכן יש לדחות את טענתו כי הוכר קשר סיבתי שכזה.

ב. במסגרת פסק הדין המחזיר נקבע כך:"בהתאם להסכמת הצדדים כפי שמצאה ביטוי בסיום הדיון שהתקיים קודם לכן היום, הריני מורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתזמין אותו לדיון לפניה ותתייחס מחדש לפגיעתו בנוגע לתנועות הסובטרליות ולקרסול וכן להשלכות אותו שבר מורכב על תנועות אלו" ולכן יש לבחון האם הוועדה קיימה אחר ההוראות שנתנו בפסק דין מחזיר זה ולא האם קיימה אחר המלצות ו/או היגדים כאלה או אחרים שלא נכללו בפסק הדין .
ג. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי היא רשמה את דברי בא כח המערער, כך:

כן ציינה הוועדה לענין מסמכים כי:"רשימת המסמכים המלאה שעמדה בפני הוועדה נמצאת בנספח".
וכך רשמה הוועדה בסעיף ה"מסקנות:"

ד. כלומר הוועדה הפנתה לממצאי בדיקתה מיום 3/11/19 ולכן יש להתייחס אליהם כחלק מהחלטתה הנוכחית. וכך הם נכתבו:

ה. וכן פרטה הוועדה, במושבה הקודם, את מסקנתה, בתחום האורטופדי, על רקע ממצאי בדיקתה, כאשר במסגרת מסקנה זו היא התייחסה, בצורה מנומקת, לחוות דעת של שלושה רופאים - ד"ר אטרף, ד"ר משה וד"ר משיח ומכאן שאין לקבל גם את טענת המערער כלל שהיא מתייחסת לד"ר משיח.

וכך כתבה הוועדה:

ו. הוועדה גם הפנתה לממצאי ה - CT של הקרסול וכף הרגל מיום 7/5/18 - קרי מיום התאונה ואשר בהם צויין:" מפרק הקרסול במפרקים הסבטלרים נמצאו שמורים" ואכן עיון בסיכום האורטופדי מיום התאונה מ המרכז הרפואי תל-אביב ע"ש סוראסקי (להלן - המרכז הרפואי) וכן בבדיקת ה- CT מאותו היום מ צביעים על כך ש הוועדה צדקה בתיאור הפגיעה מיום התאונה שכן הן צילום כף הרגל והן ה- CT הצביעו על שבר בקלנקאוס/העקב בצילום ה- CT אף צוין כי " מפרק הקרסול, המפרקים הסובטלריים בקו הליס-פרנק שמורים" עוד צוין ב"- CT ATEL (רצועה) מעובה עם הסתיידות במוצא מן הפיבולה המרוחקת, ייתכן השבר שבר ישן.. ." כאשר מהבדיקות הנ"ל עולה כי כבר ביום התאונה נראו הסתיידויות וגם שינויים ניווניים ומכאן שלא ניתן לקבל את טענת המערער ולפיה קביעת הוועדה כי ביום התאונה לא היו ממצאים כלשהם בקרסול אשר הצביעו על פגיעה טראומטית הינה שגויה שהרי בדיקות הדימות הצביעו על ממצאים בקרסול שמקורם לפני התאונה, כאשר בהקשר זה ראוי גם לשים לב לסיכום הביקור אצל האורטופד ד"ר רומן ברמן מיום 29/8/18 אשר ציין נפיחות באזור העקב בעיקר הנמשכת לאזור הקרסול. וכן ציין בסיכום שלו:"נפיחות בקרסול וכף הרגל (היתה גדולה יותר). פצע לחץ ישן, סגור - מתחת לפטישון הפנימי תנועות 10 FL 30 EXT תלונות סוב טלריות מוגבלות". כלומר - גם אותו אורטופד ציין כי הוא איבחן פצע לחץ ישן מתחת לפטישון הפנימי , איבחון התומך בעמדת הוועדה כי יתכן שהיה שבר ישן ואשר מקבל חיזוק גם בממצאי הדימות מיום התאונה אשר הצביעו על הסתיידות ושינויים ניווניים.

ז. בכל הקשור לנפיחות שנראתה באזור הקרסול -
מהבדיקה האורטופדית שנערכה למערער ביום התאונה במרכז הרפואי עלה כי המדובר בהמשך הנפיחות מהעקב השבור.

ח. בכל הקשור לטענת המערער ולפיה הוועדה עשתה אבחנה מלאכותית בין הקרסול לבין הקלנקאוס/עקב -
יש לשים לב לכך שגם במעקב בבית החולים העמק צויין טיפול ופגיעה בעקב ולא בקרסול ולכן ובהינתן הנימוק שנתנה הוועדה לקביעתה בשילוב עם ממצאי בדיקתה מיום 3/11/19, נדחית טענה זו.

ט. בכל הקשור לתנועות הסבטלריות -
גם בענין זה, בניגוד לטענת המערער, מצאתי כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, עת ציינה כי בהתייחס לרשום בצילומים שנעשו ביום הבדיקה ולפיו "מפרק הקרסול במפרקים הסבטלריים נמצאו שמורים", הרי ש:"רישום זה תואם את מיקום הפגיעה שהוא מקום חיבור העצם הקלקנאוס לעצם הקובואיד" וכן עת ציינה כי:"אזור זה נמצא הרחק מבחינה אנטומית מהמפרק הסבטלרי ולפיכך אין מקום כלל לצפות להגבלה כלשהי במפרק הסבטלרי או במפרק הקרסול, יהא מנגנון הפגיעה אשר יהא".

7. סוף דבר -
לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטענות המשיב והואיל ומצאתי כי הוועדה קיימה את הוראות פסק הדין המחזיר הריני מורה על דחיית הערעור.

8. אין צו להוצאות.

9. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, י"א אדר תשפ"א, (24 בפברואר 2021), בהעדר הצדדים.

יעקבס אורית,
שופטת בכירה


מעורבים
תובע: ליאור יעקב
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: