ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גואל כהן נגד קרן קדם :

לפניי
כבוד ה רשמת הבכירה דליה אסטרייכר

תובע (נתבע שכנגד)

גואל כהן

נגד

נתבעת (תובעת שכנגד)
קרן קדם

פסק דין

לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן מחלוקת מקור נזקי הרטיבות בדירת התובע.

לטענת התובע/נתבע שכנגד, כתוצאה מ שיפוץ בדירת הנתבעת ובעלה נגרם נזק לצינור הביוב בדירת התובע הממוקמת מתחת לדירת הנתבעת, הנזק גרם לנזילה של מי הביוב אשר גרמה לרטיבות בתקרה, לנפילת טיח ולריח רע וכתוצאה מכך לא ניתן היה להשתמש בחדר האמבטיה ואף נאלצה בתה של התובעת ובעלה לעזוב את הדירה למספר ימים עד לתיקון הנזילה עד כי היה חשש שהתקרה תקרוס. הנתבעת הזמינה איש מקצוע לתיקון הנזילה אולם הריח והרטיבות נשארו ולכן נאלצה התובעת להזמין איש מקצוע מטעמה לתיקון הטיח ולכיסוי הרטיבות.

לטענת הנתבעת ובעלה, במהלך חודש יוני התגלתה סתימה חמורה בדירתם ובמקביל גילתה כי קיימת רטיבות בדירתו של הנתבע. בהתאם לכך, פעלה והזמינה תחילה את חברת הביטוח מטעמה אשר קבעה כי מקור הסתימה אינה בדירת הנתבעת. משתשובה זו לא סיפקה את התובע פעלו והזמינו בעל מקצוע נוסף (ר' נספח 3 לכתב ההגנה) אשר גם הוא קבע כי מקור הבעיה אינה בדירת הנתבעת. משגם הפעם לא התרצה התובע ועל מנת לשמור על יחסי שכנות טובים ועל מנת להוכיח כי מקור הסתימה אינה בדירת הנתבעת הובא בעל מקצוע שלישי (ר' נספח 4 לכתב ההגנה ) אשר הרים את הבלטות בדירת הנתבעת אז התגלה כי הסתימה מקורה בחיבורים פירטיים שביצע התובע בדירתו אשר גורמים למעבר לא תקין וממילא לסתימות. לטענת הנתבעת ובעלה, עד שתאותר הבעיה הוסכם ביניהם כי נשיאת עלות העבודות לצרכי איתור מקור הסתימה תחולק שווה בין הצדדים אלא שהתובע/נתבע שכנגד מעולם לא עמד בהבטחותיו וממילא לא נשא בחלקו כפי שהוסכם בין הצדדים גם לאחר שאותו בעל מקצוע השלים את התיקון בתוך דירתו . ההסכם נעשה בכתב שכן הנתבעת ובעלה לא סמכו על התובע שיעמוד במילתו (נספח 5 לכתב ההגנה).

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי באריכות את עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה העיקרית להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג יא).

הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :
"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"
[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]
במישור האזרחי, מידת ההוכחה היא הטיית מאזן ההסתברות לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפניו, את דיותן ואת המשקל שיש להעניק להן.
בפסה"ד בעניין ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 598 נקבע בכל הנוגע למאזן ההסתברויות כי "...דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51%...".

בענייננו, טען התובע כי מקור הסתימה בדירת הנתבעת וממילא הנתבעת ובעלה אחראים לנזקי בדירתו אלא שהלכה למעשה למעט טענות בעלמא לעניין זה לא הביא התובע מטעמו ולו בדל ראיה התומכת בטענתו. לעומת התובע, הנתבעת ובעלה הפריכו, אחת לאחת, את טענותיו של התובע וממילא הציגו אסמכתאות וראיות לכך כי מקור הסתימה בעבודת פירטיות בצנרת שביצע התובע בתביעה העיקרית/נתבע שכנגד וממילא המדובר בצנרת השייכת לדירתו. הנתבעת/תובעת שכנגד תמכה את הגנתה וכתב תביעתה שכנגד בבדיקות חברת הביטוח מטעמה כמו גם בעלי מקצוע נוספים אשר כולם, ללא יוצא מן הכלל, אישרו כי הסתימה אינה מדירת הנתבעת. כמו כן, הוכיחו הנתבעת ובעלה כי התובע, עובר לפנייתו לנתבעת, פנה עוד בשנת 2019 לקבוצת הבניין בטענה לסתימות אשר התברר בדיעבד כי מקורן בבטון וביוב ששפכו שם קבלנים מטעמו שעבדו בדירתו (נספח 2.1 לכתב ההגנה ותביעה שכנגד). המסמכים שצורפו לכתב ההגנה והתביעה שכנגד בעניין זה ברורים ומדברים בעד עצמם.

זאת ועוד, הרי שגם לא גם לא היתה מחלוקת כי נחתם הסכם לפיו היה על הנתבעת שכנגד להשתתף בתשלום והשתתפות זו לא בוצעה.

בנסיבות אלה ומשלא הרים התובע את הנטל להוכיח כי מקור הסתימה בדירת הנתבעת ובעלה וממילא הוכח כי מקור הסתימה בדירתו ומקורה בעבודות שהוא עצמו ביצע אני קובעת כי דין התביעה העיקרית להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל.

בהתאם לכך, אני מחייבת את הנתבע ב תביעה הנגדית לשלם לתובעת בתביעה הנגדית סך של 4,660 ₪ נושא רבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה. כמו כן, ובנוסף, ישא הנתבע שכנגד סך של 1,500 ₪ בגין הוצאות משפט וערך מטרד.
סכום זה ישולם תוך 30 ימים שאם לא כן ישא ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
לא מצאתי לפסוק בגין אובדן ימי עבודה כמו גם הפסד שכירות שכן לא הוכחו הלכה למעשה.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, תוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז – לוד.

ניתן היום, י"ד אדר תשפ"א, 26 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: גואל כהן
נתבע: קרן קדם
שופט :
עורכי דין: