ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נצאר נאדר נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת רונה פרסון

מבקש

נצאר נאדר

נגד

משיבה
מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח מצלמה א-3, שנרשם לחובת המבקש ביום 3.1.20, המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר.

המבקש טען כי הדו"ח מעולם לא הובא לידיעתו וכי הוא לא קיבל כל דבר דואר שקשור לדו"ח. טען כי הוא לא ביצע את העבירה המיוחסת לו וכי הוא לא נהג ברכב ביום ביצוע העבירה, וכי מי שנהג ברכב הוא מר נאצר גבריאל וצירף תצהיר מטעמו. טען כי רישיונו נחוץ לו לצורך פרנסתו ולאור נסיעותיו הרבות מכח עבודתו. טען כי אי קבלת בקשתו תגרום לו עיוות דין.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי הדו"ח שולם בתאריך 20.1.20 ולכן יש לראות במבקש כמי שהודה הורשע ונגזר דינו. צירפה אסמכתא על ה תשלום.

המבקש בתשובתו לתגובת המשיבה טען כי האסמכתא שצירפה המשיבה אינה מעידה דבר, כי לא מופיע בה תאריך התשלום ומי ביצע התשלום וכי מופיע בה תאריך דיון. טען כי קיימת פסיקה עניפה לפיה תשלום דו"ח אינו מהווה מחסום דיוני במיוחד כאשר נגרם עיוות דין למבקש. טען כי התשלום בוצע על ידי הנהג בפועל והוא שילם באמצעות תעודת הזהות שלו בדואר במחשבה שהדו"ח יעבור על שמו, וכי מדובר באזרחים שלא ידעו שיש צורך בפעולה טכנית שנקראת "הסבה". לאור האמור ביקש ליתן למבקש יומו בבית המשפט.

לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים הנלווים לה ולאחר ששקלתי תגובת המשיבה ועיינתי בתשובת המבקש לתגובת המשיבה, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה ולהאריך המועד להישפט כמבוקש.

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 נדרש לבקשת שפיטה המוגשת באיחור ומפנה לתנאי סעיף 229(ה) בשינויים המחוייבים, קרי, שכנוע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מייד לאחר שהוסרה המניעה.

מתגובת המשיבה עולה כי הדו"ח שולם בתאריך 20.1.20, וזאת במסגרת 90 היום הקבועים לעניין זה בחוק. אמנם באסמכתא שצירפה המשיבה לא מופיע תאריך התשלום אך המבקש אישר כי הדו"ח שולם ולא הפריך טענת המשיבה באשר למועד תשלום הדו"ח.

על סוגיית תשלום הקנס חולשות הוראותיו של סעיף 229(ח) לחסד"פ; עם תשלום הקנס רואים את הנאשם כמי שהודה, הורשע ונשא את עונשו. בשלב זה, אחרי ריצוי העונש בגין העבירה, יש ליתן משקל כבד ואף מכריע לעיקרון סופיות הדיון ושל יעילות ההליך. ר' רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל (1.5.07) .

משכך, עצם תשלום הקנס מלמד כי אכן מדובר בהרשעה שהשתכללה, ונדרשים טעמים כבדי משקל על מנת להאריך את המועד להישפט לאחר ביצוע התשלום אך אלה אינם בנמצא בבקשה שבפניי. ר' עפ"ת 61703-08-20 זערורה נ' מדינת ישראל (16.9.20).

טענת המבקש כי הדו"ח מעולם לא הובא לידיעתו אינה מתיישבת עם העובדה שהדו"ח שולם. אשר לטענת המבקש כי הנהג בפועל שילם את הדו"ח כי לא ידע שיש צורך בפעולת הסבה , הרי שכפי שנקבע ביחס לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם, טעות אנוש או שכחה אינם מהווים סיבה מוצדקת לביטול פסק דין (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793).

בנסיבות אלה לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. אמנם דחיית הבקשה משמעותה נעילת שערי בית המשפט בפני המבקש, אך בנסיבות העניין לא מצאתי טעם לזנוח את דיני הפרוצדורה.

לעניין זה יפים דברי כבוד השופט א' רובינשטיין ברע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.11):
"בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים."

לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג שבט תשפ"א, 05 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נצאר נאדר
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: