ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ציפי אלק נגד המוסד לביטוח לאומי :

04 אוקטובר 2020
לפני: כבוד השופטת כרמית פלד
נציג ציבור (עובדים) מר יונה טילמן
נציג ציבור (מעסיקים) מר שלמה לס

התובעת:
ציפי אלק
ע"י ב"כ עו"ד מורן בלקסטר

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד עדי אשכנזי

החלטה

לפנינו תביעת התובעת, ששימשה כנהגת אוטובוס, להכיר בפגיעותיה בגב, צוואר כתפיים ו cts דו צדדי כתאונה עבודה/מחלת מקצוע, בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה -1995 (להלן – החוק), על דרך תורת המיקרו טראומה.
מבוא
התובעת, ילידת 1952, נהגת אוטובוס במקצועה, עבדה לטענתה משנת 1990 כנהגת אוטובוס [סעיף 2 לתצהיר התובעת] עבור מעסיקים שונים [סעיפים 2, 9, 11 ו 13 לתצהיר התובעת].
התובעת הגישה לנתבע (להלן - המוסד ) ביום 29.9.14 תביעה להכרה בפגיעותיה בגב, צוואר כתפיים ו cts דו צדדי כנובעות מתנאי עבודתה. תביעתה של התובעת נדחתה על ידי המוסד ביום 25.12.14. ביום 24.3.15 הגישה התובעת תביעה כנגד החלטה זו וניתן פסק דין אשר קבע כי מאחר ובתיק התובעת לא התבצעו חקירות מטעם המוסד לשם בדיקת טענותיה, תתבטל החלטת פקיד התביעות ותיק התובעת יוחזר לבדיקה נוספת.
ביום 14.3.17, הוחזר תיק התובעת למוסד לבדיקה נוספת בצירוף מסמכים ותצהירים מטעם התובעת. ביום 31.5.18 דחה המוסד את תביעתה של התובעת בשנית, בטענה שהתובעת לא הוכיחה קיומם של אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך עיסוקו במשלח ידו ואשר הביאו לפגימותיה הנטענות, כי מבחינה רפואית לא הוכח קשר סיבתי בין הפגימות של התובעת לבין תנאי עבודתה וכי מחלתה התפתחה על רק מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה והשפעת העבודה על הופעתה, אפילו אם היתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. על החלטה זו נסוב ההליך שלפנינו.
ביום 3.3.20 התקיים דיון הוכחות, במהלכו נחקרו התובעת והעדה מטעמה, גב' דינה בכר (להלן – בכר), על תצהיריהן.
סיכומי התובעת הוגשו ביום 16.4.20, סיכומי המוסד הוגשו ביום 7.6.20.
טענות הצדדים בתמצית
עיקר טענות התובעת הינן כדלקמן:
התובעת עובדת כנהגת אוטובוס כ-29 שנים, כאשר במהלך עבודתה עבדה כ 10-12 שעות ביום, שישה ימים בשבוע.
בשנים 1991-2000 עבדה התובעת בחברה פרטית בשם "יבנה תור". במסגרת עבודתה זו הסיעה התובעת פועלים מתוך עזה לארץ, בכלל זה לתוך שטחים חקלאים ופרדסים, וכן הסיעה תלמידי בית ספר למקום לימודיהם ולטיולים.
עבודתה של התובעת כללה נהיגה בדרכי עפר, כבישים משובשים ודרכים לא סלולות, כאשר האוטובוסים עליהם נהגה היו מסוג טייגר, וולוו 57, אוטובוסים עם הילוכים ידניים, ללא בולמי זעזועים למושב הנהג וללא כריות אויר בגלגלים המונעים זעזועים לאוטובוס.
בשנים 2000-2008 עבדה התובעת בחברת "אגד תיור ונופש". במסגרת עבודתה זו הסיעה התובעת תלמידים, תנועות נוער וחיילים לטיולים שונים. נסיעות אלו כללו נהיגה בדרכי עפר לא סלולות, מהמורות ובורות רבים, כאשר לטענת התובעת יום עבודה ממוצע כלל כארבע שעות של נהיגה בדרכי עפר ודרכים לא סלולות.
בשנים 2010-2012 עבדה התובעת בחברה פרטית בשם "גל טל" כאשר גם במסגרת עבודתה בחברה זו הסיעה תלמידים וחיילים לטיולים שונים. נסיעות אלו כללו נהיגה בדרכי עפר לא סלולות, מהמורות ובורות רבים, כאשר לטענת התובעת יום עבודה ממוצע כלל כארבע שעות של נהיגה בדרכי עפר ודרכים לא סלולות.
משנת 2012 ועד לחודש נובמבר 2013 עבדה התובעת בחברת קונקס, במסגרת עבודתה זו נהגה התובעת בקווים עירוניים בעיר יבנה. נסיעות אלו התאפיינו בעצירות רבות ותכופות על פסי האטה וכיכרות וכן בנסיעה בכבישים משובשים. התובעת מציינת כי לא תמיד הצליחה התובעת להאט במידה מספקת לפני שהגיעה למהמורות, פסי האטה וכיכרות. האוטובוסים עליהם נהגה התובעת המסגרת עבודתה זו היו חדישים יותר, אך מכיוון שהיה מדובר בחברה אוטובוסים ציבורית, תחלופת הנהגים אשר נהגה על אוטובוס ספציפי הייתה גבוהה, עובדה שגרמה לכך שכיסאות האוטובוסים לא תמיד היו תקינים וכן ההגה והמראות לא היו מכוונים פעמים רבות, ענין שהצריך מהתובעת תנועות חדות יותר של הצוואר, הגב, הידיים והכתפיים.
התובעת טוענת כי במהלך עבודתה ביצעה פעולות חוזרות ונשנות אשר גרמו להפעלת לחץ על ידיה וכתפיה, וכן נדרשה לתנועות סיבוב רבות של עמוד השדרה.
התובעת מוסיפה וטוענת כי באופן שגרתי נבחנו מקרים בהם טענו לפגיעות אצל נהגים גברים, בעוד שבמקרה דנן מדובר באישה ועל כן הפעלת הכוח הנדרשת ממנה בעת סיבוב ההגה והלחץ המופעל הינם שונים בשל השוני הפיזיולוגי בין המינים.
עיקר טענות המוסד הינן, כדלקמן:
התובעת לא הוכיחה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, שכן היא לא המציאה אסמכתאות, לרבות חוזי ההעסקה, מהן ניתן ללמוד אודות תנאי עבודתה, פרטי הנסיעות, כמותן, אופיין, מסלולן ותדירותן, איכות הכבישים/דרכים בהן נסעה, ועל כן לא ניתן לקבוע כי מתקיימים התנאים למינוי מומחה ויש לדחות את התביעה.
התובעת אף לא הציגה כל אסמכתא, לרבות מכתב מהמעסיק או כל אישור אחר, ביחס לסוג האוטובוסים בהם נהגה, למפרט הכיסא ו/או לסוג ההגה וטענתה כי נהגה באוטובוסים ישנים ללא כסאות הידראוליים נטענה בעלמא.
התובעת לא ציינה כי העסקתה לא היתה רציפה, כאשר היו תקופות בהן לא עבדה, וזאת בהתאם לדו"ח עיסוקים [נ/2]. כמו כן התובעת לא טרחה לציין במסגרת תצהירה כי עבדה בחברת גל טל כנהגת מחליפה במשרה חלקית.
התובעת לא הוכיחה כי בעת עבודתה נדרשה לבצע פעולות חוזרות ונשנות עם צווארה, שכן בהתאם לעדותה עובר לתחילת הנהיגה היא נדרשה לכוון הן את המראות והן את כיסא הנהג, ועל כן ברי כי בעת הנהיגה לא נדרשה היא לבצע כל פעולה עם הצוואר. המוסד מוסיף וטוען כי התובעת לא הצביעה על תנועות חוזרות ונשנות בכתפיים ובכפות הידיים שיש בהן כדי להוות תשתית עובדתית למיקרוטראומה.
לבסוף טוען המוסד כי רישומים רפואיים [נ/5] מעלים שהתובעת החלה לסבול מכאבים בצוואר בחלוף כשנה ממועד התחלת עבודתה כנהגת אוטובוס, זמן זה אינו עונה להגדרת הפסיקה להוכחת תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה ועל כן מסקנה היא כי כאבי הצוואר מהם סובלת התובעת אינם נובעים מעבודתה כנהגת אוטובוס. המוסד מוסיף וטוען כי בהתאם לרישומים הרפואיים התובעת סבלה אף משבר בכף יד שמאל וחבלה בכתף שמאל [נ/6] ועל כן גם פגימות אלה אינן נובעות מתנאי עבודתה כנהגת אוטובוס.
דיון והכרעה
לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים ואת הראיות שהוצגו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי ראוי להעביר למומחה הרפואי את התשתית העובדתית שהוכחה (מצומצמת מזו שנטענת בתביעה) על מנת שיחווה דעתו בנוגע לקשר הסיבתי שבין תנאי העבודה, כפי שהוכחו בפנינו, לבין פגימותיה הנטענות של התובעת בגב ובצוואר. ננמק טעמי מסקנתנו.
מסגרת נורמטיבית
תורת המיקרוטראומה הינה יציר הפסיקה אשר נועד ליתן מענה למבוטחים בגין פגיעה מהעבודה, אשר אינה מחלת מקצוע ואף אינה תאונת עבודה במובנה השגור. בהתאם להלכה הפסוקה יש לפרש תורה זו בצמצום (עב"ל (ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי נגד אסתר נוח (22/12/14), להלן - הלכת נוח).
תנאי ראשוני להכרה בפגיעה בעבודה על דרך תורת המיקרוטראומה הוא:
"קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמה המובאת בדרך-כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה של טיפות מים המחוררות חור באבן שהן פוגעות בה....."
(עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי נגד אשר יניב (2/11/99), להלן - הלכת יניב).
באשר לתשתית העובדתית הנדרשת נפסק כי המבוטח צריך להוכיח קיומם של אירועים "פתאומיים" חוזרים ונשנים משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה ( הלכת נוח והאזכורים המופיעים בה).
בעב"ל (ארצי) 1457-05-16 קפורי נגד המוסד לביטוח לאומי, (24.1.18) חזר בית הדין הארצי וציין:
"גם אם עבודתו של המבוטח כוללת אותה תנועה המתבצעת מעת לעת לאורך יום העבודה בהתאם לצורך, עדיין אין בכך כדי להניח תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה, שכן אם אותה תנועה מבוצעת מעת לעת במהלך יום העבודה לפרקי זמן קצרים, לא מתקיימת הדרישה שאותה תנועה תבוצע ברצף על פני פרק זמן משמעותי, ולא ניתן ליצור את התשתית העובדתית באופן מלאכותי על ידי קיבוץ כל פרקי הזמן הקצרים לכדי מכלול אחד, תוך התעלמות מההפסקות בין אותם פרקי זמן, בהם ביצע המבוטח תנועות אחרות ומגוונות."
בעב"ל (ארצי) 66671-10-13 חדד זכריה נגד המוסד לביטוח לאומי (14.5.15) (להלן – הלכת זכריה) מנה בית הדין הארצי על השיקולים אותם יש להביא בחשבון לשם הכרעה בשאלה האם קיימת תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה במקרי פגיעה גבית אצל נהגים: תקופת עבודה כנהג, מספר שעות הנהיגה ביום, טיב הדרכים בהן התרחשה הנהיגה (האם דרכי עפר, כבישים משובשים או כבישי ארצנו הרגילים, האם הנהיגה בוצעה במסלול הכולל פסי האטה או הרעדה) טיב הרכב ובכלל זה, האם רכב פרטי, אוטובוס או משאית, הימצאות בולמי זעזועים ברכב ומיקומו של כיסא הנהג והשאלה האם יש לו מנגנון שיכוך זעזועים.
בעב"ל 10298-10-17 יצחק ליבוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי (22.8.18) סוכם האופן בו יושמו התנאים שנקבעו בהלכת זכריה ובפסיקה נוספת. על סקירה זו חזר בית הדין הארצי בעב"ל (ארצי) 72468-03-19 אילן עמיאל נ' המוסד לביטוח לאומי (27.1.20), כדלקמן:
" פסיקת בית דין זה הכירה בכך שתנאי עבודתם של נהגים עלולים לגרום לפגיעות בגב לפי תורת המיקרוטראומה. בעב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי – יניב פד"ע לה 529 (2000) (להלן: פרשת יניב) נדון עניינו של מבוטח שבמשך 11 שנים נהג באוטובוס ובמונית על כבישים משובשים בהיקף של כ-12 שעות ביום. נפסק כי תנאי עבודה אלה מהווים תשתית עובדתית מספקת למיקרוטראומה. בית הדין הוסיף כי 'משתמע מהנפסק שלגבי מי שהנו נהג במקצועו והוא נוהג במשך שנים רבות בכבישים משובשים שעות מספר מדי יום, והוא סובל עקב כך מליקוי בגבו – יתכן שלגביו אותה פגיעה אכן תוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה' (פרשת יניב, בעמ' 534). מומחה שמונה בפרשת יניב מטעם בית הדין קבע כי זעזועי הנסיעה גרמו לפגיעות זעירות בעמוד השדרה של המבוטח וכי יש קשר סיבתי בין ליקויו של המבוטח בגב לבין תנאי עבודתו, ובעקבות זאת הוכרה הפגיעה כפגיעה בעבודה.
בעב"ל (ארצי) 451/08 שחף – המוסד לביטוח לאומי (31.5.2009) נפסק בדעת רוב על יסוד הנפסק בפרשת יניב כי נהיגה באוטובוס על כיסא ללא בולמי זעזועים בהיקף של 10-8 שעות ביום, במשך כ-13 שנים, כשבחלקן הנהיגה נעשתה בכבישים משובשים מהווה תשתית עובדתית לכאורית לפגיעה בדרך של מיקרוטראומה המצדיקה מינוי מומחה רפואי .
בעב"ל (ארצי) 66671-10-13 זכריה - המוסד לביטוח לאומי (14.5.2015) (להלן: פרשת חדד זכריה) מנה בית דין זה את תנאי העבודה הרלוונטיים של נהג שאותם יש להביא בחשבון לשם קביעה אם יש תשתית עובדתית למיקרוטראומה והם: תקופת העבודה כנהג, מספר שעות הנהיגה ביום, טיב הדרכים שבהם נהג, טיב הרכב שבו נהג המבוטח והימצאות בולמי זעזועים ברכב, מיקומו של כיסא הנהג ברכב, ואם יש בו בולמי זעזועים אם לאו.
ואכן בהתאם לפסיקה זו במקרים של נהגים מקצועיים שהוכיחו כי במשך שנים עבדו בנהיגה בהיקף של מספר שעות מדי יום על כבישים משובשים או בישיבה על כסאות ללא בולמי זעזועים מינו בתי הדין מומחים, יועצים רפואיים, שיחוו דעתם בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לליקוי בגב (ראו למשל: עב"ל (ארצי) 19805-05-12 ביכלר – המוסד לביטוח לאומי (7.7.2014); עב"ל (ארצי) 65121-09-14 כהן – המוסד לביטוח לאומי (8.12.2016)). עם זאת במקרים של נהגים שלא הוכיחו נסיעה בדרכים משובשות בהיקף משמעותי או שלא הוכיחו כי נהגו באוטובוסים ללא בולמי זעזועים נקבע שלא הונחה תשתית עובדתית מספקת למינוי מומחה (ראו למשל: עב"ל (ארצי) 38717-12-12 נחמני – המוסד לביטוח לאומי (27.4.2014); עב"ל (ארצי) 7709-01-16 יוגר – המוסד לביטוח לאומי (8.1.2017))."
מן הכלל על הפרט
נפנה לבחון ביחס לכל אחת מתקופות העסקה הנטענות של התובעת, מה התשתית העובדתית שהוכחה והאם די בתשתית זו כדי להיות מועברת למומחה לצורך בחינת קשר סיבתי בינה לבין הלקויים הנטענים.
העבודה בחברת "יבנה תור" בשנים 1991-2000
בסעיפים 2-8 לתצהירה של התובעת נטען כי במסגרת עבודתה בחברת יבנה תור נהגה במשך ארבע וחצי שעות בממוצע ביום בכבישים משובשים ובדרכים שאינן סלולות. במסגרת חקירתה הנגדית הרחיבה התובעת והעידה כי הגדרתה לכביש משובש היא "לא רק כביש עפר אלא כביש עם בורות ואבנים" [עמ' 2 ש' 9-10], וכי נאלצה לנהוג על כבישים מעין אלו שכן מחסום ארז לא היה סלול באותה תקופה (למרות קיומם של רציפים) ועזה עצמה כלל לא היתה סלולה [עמ' 2 ש' 1-4]. התובעת הוסיפה והסבירה כי היתה מסיעה את הפועלים לתוך הפרדסים עצמם [עמ' 2 ש' 11-20], אשר מעצם טבעם לא היו סלולים, וכן כי אף בדרכה למחסום ארז נאלצה פעמים רבות לנסוע על כבישים משובשים במידה אשר לא אפשרה לה להימנע מהפגמים והבורות שבכביש [עמ' 2 ש' 21-32]. טענותיה של התובעת ביחס לאיכות הכבישים נתמכו בעדותה של בכר, שנהגה באותן דרכים [עמ' 9 ש' 9-13].
עצם עבודתה של התובעת בשנים 1991-2000 בחברת יבנה תור נתמכה בדוח עיסוקים שהוגש על ידי המוסד [נ/2] וכן נתמכה בכתבות עיתונות אותנטיות מהתקופה הרלבנטית [ת/1-ת/3], אשר צויין בהן כי התובעת אכן עבדה בתקופה הנטענת כנהגת אוטובוס שהסיעה פועלים לתוך עזה. בנוסף נתמכה עצם העבודה בחברה בתקופה הרלבנטית בעדותה של בכר.
העובדה שהתובעת לא הציגה חוזה העסקה [עמ' 1 ש' 21-22] אינה שומטת את הקרקע תחת טענתה לעבודה בתקופה הרלבנטית. הדברים נכונים מקל וחומר בהתחשב בכך שטרם קמה חובה חוקית בתקופה הרלבנטית למסירת הודעה לעובד על תנאי העסקה.
אשר לטענת התובעת לפיה נהגה בתקופה זו בדרכי עפר, דרכים משובשות ודרכים בלתי סלולות – שוכנעו כי בתקופת עבודתה בחברת יבנה התובעת אכן נהגה כארבע שעות בממוצע ביום בכבישים משובשים, דרכי עפר ודרכים לא סלולות. ננמק.
עצם הנהיגה בתוך עזה הוכחה לטעמנו הן מעדותה הכנה של התובעת, הן מעדותה של בכר והן מכתבות העיתונות שהוצגו. אכן לא הוצגה ראיה כתובה אודות מצב הכבישים בעזה בתקופה הרלבנטית, אולם מצאנו לקבל בהקשר זה את עדותה הכנה של התובעת לפיה הכבישים בעזה באותה תקופה היו משובשים, מלאי מהמורות ובלתי סלולים [עמ' 2 ש' 1-4]. התרשמנו מכנות עדותה של התובעת בסוגיה זו ומצאנו אותה מהימנה. בנוסף, לא קיימת לטעמנו ראיה ברורה שיכולה היתה להיות בידי התובעת בהקשר זה ועצם אי הצגתה צריך להיזקף לחובת התובעת. כמו כן הטענה אינה בלתי סבירה ולכל הפחות מתיישבת עם שורת ההיגיון (בשים לב לכך שמדובר על תקופה שהסתיימה לפני כעשרים שנים). על כן מצאנו לקבוע כי בין השנים 1991-2000 נהגה התובעת גם בתוך שטחי עזה בקביעות [ר' עדותה ביחס לתקופות הקצרות של הסגרים באותם מועדים בעמ' 4 ש' 14-22].
מסעיף 6 לתצהירה של התובעת עלה כי בממוצע בערך כשעתיים בכל יום (בין השעות 04:30-05:45 ובין השעות 16:00 -17:00 או מעט לפני כן) נהגה בתוך שטחי עזה, בעת הגיעה לאסוף פועלים ובעת שהסיעה אותם בחזרה לביתם בסיום יום העבודה. התובעת חזרה על נתון זה בחקירתה הנגדית [עמ' 2 ש' 32-33, עמ' 3 ש' 1-3] ומצאנו לקבל את עדותה בהקשר זה כמהימנה.
עוד עלה מסעיף 6 לתצהיר התובעת כי נהגה לנסוע בתוך פרדסים ובשטחים חקלאיים בתוך ישראל מעט פחות משעתיים בממוצע בכל יום (בין השעות 06:00-07:00 ובין השעות 15:00- עד מעט לפני השעה 16:00), לצורך פיזור פועלים (מהשטחים או פועלים זרים מתאילנד) בתחילת יום עבודתם ובסיומו.
גם גרסה זו לא הופרכה בחקירתה הנגדית של התובעת [עמ' 2 ש' 11-14] ומצאנו אותה כנה ומהימנה. עדות זו בדבר הסעת פועלים לתוך הפרדסים מתיישבת אף היא עם שורת ההגיון ונתמכה בעדות מפורטת יחסית ומרובת פרטים. על כן מצאנו לקבל אותה כמהימנה.
אשר לטענת הסעות תלמידים לטיולים – איננו מקבלים את הטענה לפיה מרבית ההסעות של התלמידים לטיולים בתקופה שבין השנים 1991-2000 היו כרוכות בנסיעות בדרכי עפר משובשות. התובעת לא סיפקה פירוט מספק בהקשר זה והעובדה שמדובר בטיולים קצרים, של כיתות נמוכות בבתי ספר יסודיים, בתוך הארץ ובמקומות שונים, אינה מתיישבת עם הטענה כי בהכרח מדובר בנהיגה בכבישים משובשים, כבישי עפר, דרכים לא סלולות וכיוצ"ב [ר' עמ' 4 ש' 20-33 ועמ' 5 ש' 1-13].
אשר לאוטובוסים עליהם נהגה התובעת בשנות עבודתה ביבנה תור – התובעת טענה בתצהירה כי נהגה באוטובוסים מסוג טייגר, וולוו 57, אוטובוסים עם הילוכים ידניים, ללא בולמי זעזועים למושב הנהג וללא כריות אויר בגלגלים המונעים זעזועים לאוטובוס [סעיפים 4-5 לתצהיר התובעת]. התובעת חזרה על דגמי האוטובוסים בחקירתה הנגדית, אולם אישרה כי אינה יכולה לתמוך את טענותיה בדבר מפרט האוטובוסים במסמכים, תוך שהעידה [עמ' 3 ש' 6-15]:
"ש. איך אנו יודעים מה מפרט הכיסא, איזה סוג של הגה, אישורים?
ת. הלכתי לחפש אישורים, הייתי במוזיאון חולון במוזיאון אגד. הלכתי לכל מקום אפשרי. הייתי בוולבו במוסך המרכזי ביקשתי – אין להם. זה אוטובוסים משנת 70, 60.
ש. אני רוצה להגיש את חוו"ד של המהנדס של אגד על האוטובוס על התקופות האלה. כל הרכבים משנת 1980 עד 1985 הכיסאות היו הידראולים ומשנת 95 כיסא נהג פנמאוטי?
ת. אני נהגתי באוטובוסים שלא היו משנת 85 הם היו משנת 75 ו 68 נדמה לי. מוגש ומסומן נ/3.
ש. איזה הוכחה יש לנו לכך שנהגת באוטובוס שהוא משנת 75, איזה הוכחה יש לי?
ת. אם הייתי רואה את כל זה קודם, יכולת להגיד שאני משקרת. אבל אני ניסיתי להשיג ואין לי הוכחה. את חווה"ד אני פעם ראשונה רואה".
אכן, העובדה שהתובעת לא המציאה אסמכתא באשר לסוגי האוטובוסים בהם נהגה בחברת יבנה תור נזקפת לחובתה. עם זאת, הגענו לכלל מסקנה כי התובעת הוכיחה את טענתה בנוגע לסוג האוטובוסים בתקופה הרלבנטית, טיבם ואבזורם. ננמק.
עדותה של התובעת בנקודה זו היתה כנה ומצאנו אותה מהימנה. עדות זו נתמכה בגרסתה של בכר, אשר שימשה הן נהגת והן סדרנית עבודה בחברת יבנה. התובעת סיפקה מידע מפורט אודות סוגי האוטובוסים והאבזור שלהם (וליתר דיוק העדרו).
בכר הצהירה בסעיף 9 לתצהירה, בדומה לתובעת, כי האוטובוסים בהם נהגה התובעת בעת שעבדה בחברת יבנה היו מיושנים, עם הילוכים, ללא כסאות הידראוליים, ללא מערכת בלימה וזעזועים, ללא הגה כוח וכיוצ"ב. גרסה זו נתמכה גם בהצהרת בכר בסעיף 10 לתצהירה בו נאמר כי באופן תכוף התובעת נהגה לדווח לבכר, אשר שימשה כסדרנית בחברה, כי האוטובוס בו נהגה נתקע בשטח, באופן שהצריך תיקון, גרירה והעמדת אוטובוס חילופי. הצהרתה זו של בכר, בדבר הצורך להגיש עזרה לתובעת בעת תקלות תכופות באוטובוסים, לא נסתרה בחקירתה הנגדית.
כללם של דברים – שוכנענו כי הוכח שבשנים 1991- 2000 עת עבדה התובעת בחברת יבנה תור, היא עבדה במשרה מלאה ומתוכה נהגה במשך כ- 4 שעות בממוצע ביום בכבישים משובשים, כבישי עפר ודרכים לא סלולות, בנהיגה על אוטובוסים ישנים, עם הילוכים ידניים, ללא כסאות הידראוליים, ללא מערכת בלימה וזעזועים וללא הגה כוח.
העבודה בחברת "אגד תיור ונופש" בשנים 2000-2008 בסעיפים 9-10 לתצהירה של התובעת נטען כי במסגרת עבודתה בחברת אגד תיור ונופש הסיעה התובעת תלמידים, תנועות נוער וחיילים לטיולים שונים. נסיעות אלו כללו לטענתה נהיגה של כארבע שעות ביום בדרכי עפר לא סלולות, מהמורות ובורות רבים. במסגרת חקירתה הנגדית העידה התובעת על עבודתה בתקופה זו כדלקמן:
"ש. חתמת שם על חוזה העסקה?
ת. בהתחלה לא, יותר מאוחר אני חושבת שכן.
ש. למה לא הצגת לנו אותו?
ת. לא יודעת.
ש. באיזה דגם של אוטובוס נהגת באגד?
ת. ב- 303. מרצדס 303.
ש. את יודעת איזה כיסא, סוג של הגה?
ת. הגה רגיל.
ש. לא הגה כח?
ת. אני לא זוכרת אם ב-303 היה הגה כח.
ש. למה לא הבאת מפרט של האוטובוס?
ת. אמרתי, הלכתי לשם וביקשתי מפרט ולא קיבלתי.
ש. אם אגד אומרים שכל האוטובוסים שיוצרו אצלם החל מ-65 כוללים כיסאות משוככים, מפנה לסעיף 3.2 זה נכון?
ת. אז הם אומרים. מה שיש בשנים ההם זה לא אותו דבר כמו היום. זה בטוח." [עמ' 4 ש'27 עד עמ' 5 ש' 8].
במסגרת חקירתה הנגדית, הסבירה בכר, אשר עבדה לצד התובעת הן ביבנה תור והן באגד תיור ונופש, כיצד הגיעו לחישוב לפיו נסעו 4 שעות בדרכים בלתי סלולות:
"ש. על סמך מה אתם קבעתם שנסעתם 4 שעות בדרכים לא סלולות?
ת. 40 דקות כניסה, היו הולכים ל-7 שעות ברגל, היינו יוצאות חזרה ואז עוד פעם נכנסות יוצאות.
ש. מהירידה מהכביש עד לשמורת המפלים יש 40 דקות נסיעה, מתי נסעת את זה בזמן האחרון?
ת. לא נסעתי הרבה זמן". [עמ' 10 ש' 22-27].
אשר לעצם הנהיגה בשטח/בתוואי מסלולי הטיולים ובדרכים לא סלולות בחברת אגד תיור – טענה זו לא הוכחה כלל. התובעת טענה את הדברים בדלות רבה, בלקוניות ובתמציתיות, ללא פירוט של מסלולים, דרכים וכיוצ"ב. בחקירתה הנגדית לא הוסיפה התובעת דבר בנוגע לשטחים בהם נהגה במסגרת עבודתה באגד תיור, לתוואי המסלולים ולדרכים (התייחסותה הלקונית של התובעת ל"נחלי אילת" נעשתה ביחס לעבודתה בחברת יבנה, ר' עמ' 3 ש' 23-29). בנוסף, הטענה לנהיגה בשטח נטענה בעלמא, ללא כל תימוכין ואסמכתאות, חרף העובדה שמדובר בחברה פעילה ובשנים שביחס אליהן עשוי להישמר תיעוד כלשהו אצל התובעת או בחברה. התובעת אישרה כי חתמה על הסכם העסקה אולם לא הציגה אותו, למרות שהסכם זה עשוי לשפוך אור על טיב העבודה.
עדותה של בכר בכל הנוגע לעבודת התובעת באגד תיור אינה יכולה להועיל. עדות זו לא היתה קוהרנטית וברורה ולא מצאנו לקבלה. העדות לא התיישבה עם הגרסה בתצהיר (ביחס למספר שעות הנהיגה בשטח בכבישים משובשים).
אשר לטיב האוטובוסים בהם נהגה בחברת אגד תיור – התובעת לא הצהירה ביחס לאלה דבר בתצהירה. מחקירתה הנגדית עלה כי התובעת לא היתה משוכנעת בטיב האבזור של האוטובוסים בהם נהגה באגד תיור – כך ביחס להגה כוח ולסוג הכיסא, בנוגע אליו כלל לא השיבה [ר' עמ' 4 ש' 33, עמ' 5 ש' 1-3].
מנ/3 עולה כי ניתן לאתר נתונים אודות סוגי אוטובוסים שהיו בשימוש חברת אגד תיור בשנים הרלבנטיות. על כן איננו מקבלים את טענת התובעת לפיה לא עלה בידה לקבל מפרט של האוטובוסים הרלבנטיים [עמ' 5 ש' 4-5]. כך גם לא ניתן לקבל את הכחשתה הלקונית של התובעת לנתונים המופיעים בנ/3.
סבורים אנו כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה בכל הנוגע לנהיגה בדרכים משובשות בתקופת עבודתה באגד תיור וכן לא עמדה בנטל בכל הנוגע לסוג האוטובוסים בהם נהגה באותה תקופה, דהיינו לא הוכח כי בתקופה זו נהגה התובעת באוטובוסים נטולי מערכת בלימת זעזועים ובכסאות שאינם משככי זעזועים. מהטעמים האמורים מצאנו לקבוע כי התובעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה תשתית עובדתית מספקת לצורך בחינת עילת המיקרוטראומה בשנות עבודתה באגד תיור.
העבודה בחברת "גל טל" בשנים 2010-2012
בסעיפים 11-12 לתצהירה של התובעת נטען כי במסגרת עבודה בחברה גל טל הסיעה התובעת תלמידים וחיילים לטיולים שונים. נסיעות אלו כללו נהיגה בדרכי עפר לא סלולות, מהמורות ובורות רבים, כאשר לטענת התובעת יום עבודה ממוצע כלל כארבע שעות של נהיגה בדרכי עפר ודרכים לא סלולות.
במסגרת חקירתה הנגדית אישרה התובעת כי עבודתה בחברת "גל טל" לא היתה רציפה וכי היו חודשים בהם לא עבדה [עמ' 5 ש' 9-12] וכן כי עבדה בתור נהגת מחליפה [עמ' 5 ש' 13-15], עוד טענה התובעת כי גם ביחס לעבודתה בחברת "גל טל" אין בידיה מסמכים בהם היא יכולה לתמוך טענותיה:
"ש. עבדת שם בחצי משרה, זה נכון?
ת. עד 2012 זה לא היה חצי משרה, אבל עבדתי כשהיו צריכים, לפעמים לא עבדתי. אני לא זוכרת.
ש. איך אנחנו יודעים באיזה מסגרת של משרה עבדת?
ת. אני יכולה לחפש תלושי משכורת.
ש. המנהל שלך היה טובול אילן?
ת. הוא לא היה המנהל שלי אלא סדרן.
ש. לא מנהל תפעול?
ת. אני לא בדיוק יודעת אם היה מנהל תפעול או לא, הוא סדרן.
ש. כשטובול אילן נחקר הוא אמר שהיית נהגת מחליפה כאשר נהגים היו חולים וב- שלא עסקת בטיולים אלא רק בהסעות תלמידים והסעות חיילים, איך זה מסתדר עם הטענה שלך?
ת. אני לא יודעת מה אילן אמר אבל בתקופה הזו אילן עבד שם כנהג אז זה לא אמת מה שהוא אמר. אם הוא בכלל עבד שם – זה לא אמת.
ש. על איזה דגם של אוטובוס נהגת?
ת. נדמה לי אפולו.
ש. למה לא הבאת מפרט?
ת. כי כשהלכתי לבקש לא נתנו לי. הייתי במוסך המרכזי שלהם והלכתי לבקש ולא נתנו לי. [עמ' 5 ש' 17 עד עמ' 6 ש' 3].
טענות התובעת בנוגע לעדותה בחברת גל טל נטענו בלקוניות, בתמציתיות, ללא פירוט ומבלי שהובאה כל אסמכתא בעניינן.
התובעת לא זימנה כל עד שיחזק את טענותיה באשר לעבודתה בחברת "גל טל", ועל כן עדותה בדבר עבודתה בחברת "גל טל" הינה עדות יחידה של בעל דין, שאין לה סיוע כקבוע בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א 1971. סעיף זה אמנם אינו בעל תחולה דווקנית בבית הדין לעבודה, אולם בשל עקרונות הצדק בפועל נוהגים בתי הדין להזהיר עצמם ביתר שאת עת נשמעת לפניהם עדות יחידה של בעל דין, ללא סיוע (ר' לדוגמא עב"ל (ארצי) 2735-09-13 המוסד לביטוח לאומי נגד אליהו בן גור (18.12.13); עב"ל (ארצי) 460/99 המוסד לביטוח לאומי נגד פרחה יהודה (27.7.03)).
לטעמנו בנסיבות הענין, בהן טענות התובעת נטענו בלקוניות ובדלות והובאו ללא כל אסמכתא ובחקירתה הנגדית אף עלה כי עבדה בהיקפים נמוכים מהנטען ולא באופן רציף, לא ניתן להסתפק בעדותה של התובעת. לטעמנו לא עלה בידי התובעת לעמוד בנטל ההוכחה בכל הנוגע לתקופת עבודתה בחברת גל טל, הן ביחס לנהיגה בכבישים משובשים/דרכי עפר וכיוצ"ב והן ביחס לנהיגה באוטובוסים מיושנים לכאורה. על כן, מצאנו לקבוע כי טענותיה בנוגע לתקופת העבודה האמורה אינן מקימות תשתית עובדתית נדרשת לעילת המיקרוטראומה.
העבודה בחברת "קונקס" בשנים 2012-2013
בסעיפים 13 עד 15 לתצהירה של התובעת נטען כי במסגרת עבודתה זו נהגה התובעת בקווים עירוניים בעיר יבנה. נסיעות אלו התאפיינו בעצירות רבות ותכופות על פסי האטה, כאשר לטענת התובעת ביום עבודה אחד נסעה היא מעל כ-200 פסי האטה בממוצע, וכיכרות וכן בנסיעה בכבישים משובשים. התובעת מציינת כי לא תמיד הצליחה התובעת להאט במידה מספקת לפני שהגיעה למהמורות, פסי האטה וכיכרות.
נטען כי האוטובוסים עליהם נהגה התובעת המסגרת עבודתה זו היו חדישים יותר, אך מכיוון שהיה מדובר בחברה אוטובוסים ציבורית, תחלופת הנהגים אשר נהגה על אוטובוס ספציפי הייתה גבוה, מה שהביא לכך כי הכיסאות האוטובוסים לא תמיד היו תקינים וכן ההגה והמראות לא היו תמיד מכוונים, דבר אשר הצריך מהתובעת, לטענתה, תנועות חדות יותר של הצוואר, הגב, הידיים והכתפיים.
מדוח העיסוקים נ/2 עלה כי בתקופה הנטענת עבדה התובעת בחברת קונקס רק 11 חודשים. התובעת לא הכחישה את משך התקופה [עמ' 6 ש' 2-3].
אשר לתוואי הדרך בעת עבודתה בחברת קונקס – התובעת טענה בסעיף 24 לתצהירה כי צרפה מסלולי נסיעה, אולם בפועל לא צורף מסמך לתצהיר. לא הוכח כי התובעת נהגה בתקופה זו בכבישים עם מהמורות או פסי האטה בכמות יוצאת דופן.
אף אם טענה זו היתה מוכחת – ולא כך הם פני הדברים – מדובר בתקופת עבודה קצרה יחסית וממילא לא הוכח כלל סוג האוטובוסים בהם נהגה באותה תקופה וכן לא הוכח כי אלה היו נטולי בולמי זעזועים.
התובעת ציינה רק כי מדובר באוטובוסים "חדישים יותר באופן יחסי", אולם לא ידעה לנקוב בסוג המדוייק [עמ' 6 ש' 7-9] ולא הוכח שמדובר באטובוסים ללא בולמי זעזועים, נטולי כסאות הידראוליים וכיוצ"ב.
התובעת טענה כי לאור תחלופת הנהגים הרבה על האוטובוסים האמורים היא נדרשה באופן תדיר לכוון מראות והגה. הטענה לא הוכחה והתובעת לא הגישה כל מסמך שעשוי ללמד על כך. העובדה שלא הוגשו מסמכים (ביחס לשנים ולמחלוקות שאמורים להימצא מסמכים מתאימים) נזקפת לחובת התובעת. אף אם היתה מוכחת טענת הכיוון התדיר, לכאורה, של ההגה והמראות – ולא כך הם פני הדברים - לא די בטענה זו כדי להקים תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה.
גם טענות התובעת ביחס לתקופת העבודה בחברת קונקס נטענו בלקוניות, ללא פירוט, בעלמא וללא כל אסמכתא תומכת ומשכך דינן להידחות. סבורים אנו כי לא הוכחה תשתית עובדתית מספקת לצורך מינוי מומחה ביחס לשנים אלה.
אשר ל CTS נטען – לא עלה בידי התובעת להוכיח תשתית עובדתית לפגימה זו. התובעת לא המציאה, כאמור, מפרטים ביחס לאוטובוסים בהם נהגה. אף שיצאנו מנקודת הנחה כי התובעת נהגה באוטובוסים מיושנים בחברת יבנה, בשנים 1991-2000, אין די בכך כדי לבחון את פגימת ה CTS. לא הוכח דבר בנוגע לסוג ההגה של האוטובוסים בהן נהגה באותה תקופה ויותר מכך - לא הוכח כי התובעת נדרשה להפעיל כוח על ההגה.
ביחס לחלוקת כרטיסי נסיעה ועודף לנוסעים – נזכיר כי התובעת הסיעה נוסעים שרכשו כרטיסים רק ב 11 חודשי עבודתה בחברת קונקס (בכל יתר התקופה הסיעה תלמידים/חיילים/פועלים בהסעות מאורגנות). ביחס לתקופה קצרה עלה כי הנוסעים נסעו גם באמצעות כרטיס חופשי-חודשי או כרטיסיות [עמ' 6 ש' 23-26] וממילא לא הובא כל נתון ביחס לכמות נוסעים יומית ממוצעת. עוד עלה מהחקירה הנגדית כי דלתות האוטובוס נפתחו בלחיצת כפתור [עמ' 6 ש' 27-28].
לא הוכחה כל תנועה חוזרת ונשנית של הידיים אותה נדרשה התובעת לבצע במסגרת עבודתה לא בתדירות מסויימת ובוודאי שלא בתדירות גבוהה.
ביחס לטענה כי בתקופה זו הופעלו לחצים גדולים על ידי התובעת שנדרשה לכאורה לכוון את מראות האוטובוס ואת הגהה - לא ניתן לקבל את הטענה כי תקופת עבודה קצרה זו הקימה תשתית עובדתית ל CTS. לא הוכח מספר הפעמים הממוצע ביום שנדרש כוון כאמור ואף אם נניח שכוון זה נדרש כל יום פעם אחת (בראשית יום העבודה) – לא די בכך לטעמנו כדי להקים תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה.
ביחס לצוואר – לא הוכחו כל תנועות חוזרות ונשנות בתדירות מספקת כלשהי אשר יש בהן כדי להקים תשתית עובדתית לעילת המיקרוטאומה, למעט עצם הנהיגה בכבישים משובשים ובאוטובוסים ישנים ונטולי בולמי זעזועים בשנות העבודה בחברת יבנה תור. משמועבר עניינה של התובעת למומחה, יישאל המומחה גם על הליקוי בצוואר, בהתייחס לתשתית שהוכחה בנוגע לשנים 1991-2000.
אשר לטענות התובעת בנוגע לכתפיים –לא הוכחה כל תנועה חוזרת ונשנית בכתפיים אותה ביצעה התובעת בתדירות כלשהי, אשר מקימה תשתית עובדתית למיקרו טראומה.
מהטעמים המפורטים מצאנו להעביר את התביעה לבחינת מומחה רפואי, בתחום האורתופדיה, על מנת שייחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין פגיעתה של התובעת בגבה ובצווארה לבין עבודתה, וזאת על יסוד העובדות הבאות:
התובעת נולדה ב- 1952.
בשנים 1991-2000 התובעת עבדה כנהגת אוטובוס בחברת יבנה תור. התובעת עבדה במשרה מלאה. במשך כ 4 שעות בממוצע בכל יום נהגה התובעת בדרכי עפר, כבישים משובשים ודרכים לא סלולות. בתקופה זו נהגה התובעת באוטובוסים מיושנים, ללא כסאות הידראוליים וללא מערכת בולמי זעזועים.
מצבה הרפואי של התובעת כעולה מהתיעוד הרפואי.
החלטה למומחה תינתן במסמך נפרד.
ניתנה היום, ט"ז תשרי תשפ"א, (04 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציג ציבור (מעסיקים)
מר שלמה לס

כרמית פלד, שופטת

נציג ציבור (עובדים)
מר יונה טילמן


מעורבים
תובע: ציפי אלק
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: