ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שומרה חברה לביטוח בע"מ נגד נעמה לוי :

בפני כבוד הרשם הבכיר צוריאל לרנר

תובעות

1.שומרה חברה לביטוח בע"מ
2.ענבר מאוטנר

נגד

נתבעת
נעמה לוי

פסק דין

רקע
1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 10.12.2017 בכביש 553 מזרחה, מעט לאחר צומת בית יהושע. סכום התביעה הוא 49,252 ₪, מתוכו 2,378 ₪ תביעת הפסדים של התובעת 2 והיתרה תביעת שיבוב של התובעת 1, לאחר שרכב התובעות הוכרז אבדן מוחלט.

2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

העובדות והראיות
3. אין חולק כי רכב הנתבעת עמד בצד הכביש, לפחות כמה שעות, וכי רכב התובעות, שנסע בנתיב הימני, הסמוך לשול, פגע בו והסתחרר, תוך הדיפת רכב הנתבעת אל המעקה שבצד הדרך, כך ששני כלי הרכב ניזוקו קשות.

4. התובעת 2 מספרת כי נסעה במרחק סביר מאחורי רכב אחר, בנתיב הימני, בקטע בו מתעקל הכביש שמאלה, כשאותו רכב סטה לפתע שמאלה ולאחר מכן חזר לנתיב, ורק אז הבחינה ברכב הנתבעת, כשהוא עומד בצד הדרך, חלקו בשול אך חלקו בתוך נתיב הנסיעה, באלכסון, כשחלקו הקדמי בולט יותר אל תוך הכביש, וחרף ניסיונות הבלימה שלה פגעה בצד שמאל של הרכב עם הפינה הימנית-קדמית שלה. היא הוסיפה, כי שום אורות חירום לא דלקו ברכב, וגם לא היה משולש אזהרה.

5. לדבריה, שוטר שהגיע למקום סיפר לה, שהרכב נמצא שם כבר מספר ימים. כן הובאו ראיות לכך שהרכב היה באותה עת כבר שנתיים בלא רישיון בתוקף.

6. הנתבעת סיפרה, כי לרכב אכן לא היה רישיון בתוקף כשנתיים, אולם טענה כי היה בדרכו לבדיקת רישוי שנתית, על גבי משאית גרר, אלא שעקב ויכוח על מחיר הגרירה, שהתגלע בין נהג המשאית לבין בעלה של הנתבעת, החליט נהג המשאית (שבינתיים נהרג בתאונת דרכים, לדבריה, ועל כן לא הוזמן להעיד) להוריד את הרכב באמצע הדרך, אולם למיטב ידיעתה הרכב הועמד בשול, ונהג המשאית הפעיל את פנסי החירום והציב משולש אזהרה. רק כשהגיע בעלה למקום עם חבריו למחרת, כדי לאסוף את הרכב, גילה את תוצאות התאונה.

7. כשעומתה הנתבעת עם דבריה במשטרה, כי הרכב הועמד בצד עקב תקר בגלגל, וכי היה אצל חבר של בעלה, טענה כי הכוונה היתה לאותו חבר שנהג במשאית הגרר, וכי אכן ברכב היה גלגל עם תקר עוד מלפני הגרירה. לא היה בפיה הסבר לכך שלמשטרה לא סיפרה כי הרכב נגרר למקום והושאר שם ע"י נהג המשאית.

8. הוגש תיק משטרה, ובו בין היתר דו"ח פעולה, ממנו עולה כי השוטר שהגיע למקום התאונה ציין, כי רכב הנתבעת הועמד בצד הדרך, עם משולש. לבד מעדותה של הנתבעת במשטרה, ודו"ח פעולה זה, לא מצאתי בתיק המשטרה מידע מועיל.

דיון והכרעה
9. ייאמר מייד, כי לא שוכנעתי בכנות הסברי הנתבעת על אודות אופן הגעת רכבה למקום בו הועמד, שכן הסיפור מלא בקיעים ותהיות, החל מההתנהלות הנטענת של הנהג, עבור דרך הטענה כי לאחר שנתיים, בהן לכאורה לא הוסע הרכב, בלא הסבר מניח את הדעת, הוחלט לפתע לקחת את הרכב למבחן רישוי, ועוד כשאחד מצמיגיו מנוקב, והוא נדרש להיגרר למכון הרישוי (גרסה שבפני עצמה כמעט בלתי-אפשרית בעליל), וכלה בגרסה הכבושה על אודות גרירת הרכב, שלא סופרה במשטרה. כל זאת בהתעלם מכך שכל עדותה של הנתבעת, כמעט, היא בבחינת עדות מפי השמועה, ואפילו עד זמין-לכאורה כבעלה לא הוזמן למסור את הגרסה ממקור ראשון.

10. משכך, וגם בהעדר עדות פוזיטיבית באשר לאופן הגעת הרכב למקום, יש להניח, כמסתבר, כי הוסע לשם, חרף העדר הרישיון, והועמד בצד הדרך עקב תקלה, כאשר תקר בגלגל הוא תקלה מסתברת ככל תקלה אחרת. תסריט זה תואם את הגרסה שנמסרה במשטרה, וגם מסתבר, לאור ניסיון החיים.

11. האינדיקציות הן, בנוסף על כך, שאכן היה משולש אזהרה מוצב במקום, גם אם התובעת 2 לא הבחינה בו, זאת לאור הרישום בדו"ח הפעולה, שהוגש לתיק על ידי התובעות. לאור עוצמת הנזק הנחזה בימין רכב הנתבעת, על פי התמונות שצולמו בזירה, והמנח הסופי שלו, כשהוא מקביל למעקה (ולכביש), יש גם להניח כי מתחילה לא עמד כך, אלא נהדף ימינה מעוצמת המכה. לפיכך, מסתבר כעדות התובעת 2, שהרכב הועמד בזווית ביחס לדרך, כשחלקו הקדמי, לכל הפחות, בולט אל תוך נתיב הנסיעה (או קרוב יותר אליו, על השול, מאשר חלקו האחורי) .

12. המסקנה היא, אפוא, כי הרכב הועמד באופן המסכן את התנועה, בבחינת מכשול שניתן לפני עיוור, והגם שמי שהציב את הרכב (ובהעדר עדות אמינה אחרת, אין מנוס אלא לתלות את האחריות לכך בנתבעת) לא גרם בעצמו לתאונה, הרי שמדובר בוודאי ב"מיטרד לציבור", כמשמעו בסעיף 42 לפקודת הנזיקין, ב"הפרת חובה חקוקה" (נוכח הוראת תקנה 69(א) לתקנות התעבורה, וזאת גם בשים לב לתקנה 69(ה) שם), וגם ב"רשלנות" שבמחדל (באי פינוי הרכב מהמקום בהקדם האפשרי, לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין) . יודגש, כי עיון בכתב התביעה מלמד שרק בעוולה אחרונה זו הוגשה התביעה, אלא שדי בכך.

13. אלא, שיש לבחון מהו מידת אשמה התורם של התובעת 2. לפי גרסתה-שלה, הבחינה ברכב בשלב בו כבר היה מאוחר מדי לחמוק מפגיעה בו, זאת חרף מה שהיה בבירור עקיפת המפגע על ידי הרכב שבפניה. אם אכן שמרה מרחק סביר, כזה שהיה מאפשר לה לבצע עצירת חירום בלא לפגוע ברכב שלפניה אם, נניח, היה דווקא הוא פוגע ברכב שבצד הדרך, הרי שהיה לה גם די מרווח תגובה לבלימה (שאינה בהכרח עצירת חירום) ומעבר קל שמאלה כדי לחמוק מהפגיעה באותו רכב העומד בצד .

14. יש להדגיש, כי בהכרח שאר מאות ואולי אלפי כלי הרכב שחלפו באותו מקום לפניה – בין אם מדובר בכמה שעות (כטענת הנתבעת, שגרסתה נדחתה באופן עקרוני כבלתי-מהימנה ) או בכמה ימים (כטענת השוטר שהגיע למקום, אליבא דעדות התובעת 2) – עשו כן בבטחה, ומן הסתם חלקם נסע מהר יותר מהתובעת, או היו קרובים יותר מהנדרש לרכב שלפניהם, כדרכם של נהגים בכל מקום; חלקם עשו כן בלילה וחלקם עשו כן ביום, וחלקם אף עשו כן בשעת בוקר מוקדמת, כשגלגל השמש הזורחת מול עיניהם – וכולם לא פגעו ברכב העומד.

15. אין מנוס אלא לקבוע, כי גם אם לא היתה מודעת לכך, הרי שהתובעת 2 לא נקטה באמצעי הזהירות הנדרשים בעת נהיגתה, ולא נתנה את כל תשומת לבה לכביש, או לא שמרה מרחק מספיק מהרכב שלפניה, או נסעה מהר מדי, ואולי עקב העיקול שמאלה נטתה ימינה מדי בהשפעת כוח ההתמדה, או הגיבה לא נכון למראה הרכב החונה שנגלה לעיניה (שמא סטתה בבהלה ימינה במקום לברוח שמאלה?). האפשרויות הן רבות, ויתכן כי יותר מאחת התקיימה, אולם בוודאי אין זה מסתבר כי אף לא אחת מהן התרחשה במציאות.

16. יוער, במאמר מוסגר, כי נותרה שאלה פתוחה באשר לזמן בו עמד הרכב במקום (מיום האתמול, כגרסתה של הנתבעת, שנמצאה באופן כללי בלתי-מהימנה, או שמא מספר ימים, כפי ששמעה התובעת 2 מהשוטר), כאשר מחד גיסא, ככל שהזמן ארוך יותר, כך גדלה רשלנותה של הנתבעת, ומאידך גיסא, גם גדל אשמה התורם של התובעת 2 (שכן גדל מספר כלי הרכב שלא פגעו ברכב הנתבעת, שאל אופן הנהיגה בהם ניתן להשוות את אופן נהיגת התובעת 2) . משכך, נדמה כי אין צורך להכריע בשאלה זו, וממילא ספק אם בידינו מידע מספיק לשם כך.

17. אין מנוס, אפוא, אלא לקבוע, כי גם התובעת 2 התרשלה בנהיגתה, ויש לזקוף אף לחובתה אשם תורם, בשיעור משמעותי. בסופו של יום, רב הנסתר על הנגלה, ולמעט ההבנה שנהיגתה לא התאימה לאותן נסיבות, אין בסיס ראייתי לקביעה כי רשלנותה היתה חמורה במיוחד, עד כדי ייחוס אשם תורם מכריע, המאיין את רשלנות הנתבעת. לפיכך, ובהינתן מכלול הראיות שבפני, אני קובע כי יש לזקוף לחובת התובעת 2 אשם תורם בשיעור 50%. למניעת ספקות, מדובר באשם תורם המקים עילת תביעה.

תוצאה אופרטיבית
18. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעות סך של 24,626 ₪ (מתוכו סך 1, 189 ₪ לתובעת 2), וכן את אגרת התביעה בסך 616 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום. כן אני מחייב את הנתבע ת לשלם לתובעת 1 שכ"ט עו"ד בסך של 4,322 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

19. בהתאם להסכמת הצדדים, ניתן בזה לתובעת 2 היתר לפיצול סעדים, כך שתהיה זכאית לדרוש (ואם לא תיענה – לתבוע) שיפוי בשיעור 50% מהפסדי אבדן הנחת העדר תביעות בפרמיית הביטוח, כנגד הצגת אסמכתאות.

ניתן היום, י"ח תשרי תשפ"א, 06 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שומרה חברה לביטוח בע"מ
נתבע: נעמה לוי
שופט :
עורכי דין: