ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ז'נט וקנין נגד המוסד לביטוח לאומי :

05 אוקטובר 2020
לפני: כבוד השופטת הבכירה יפה שטיין

התובע:
ז'נט וקנין

ע"י ב"כ: עו"ד מיה בן לולו

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד יהודה אדרעי

החלטה

זוהי החלטה בעניינה של התובעת אשר הגישה תביעה לבית הדין להכיר במצבה הרפואי בגבה כפגיעה בעבודה.

להלן העובדות הרלבנטיות:
א. התובעת עבדה כטבחית במועצה המקומית הר אדר מ-9/11 ועד שפוטרה ב-6/17.
ב. ע"פ המסמכים הרפואיים, התובעת סובלת מכאבי גב כרוניים משנת 2001.
ג. בדיון להוכחות נשמעו עדויותיהן של התובעת ושל גב' יעל להב וגב' דיקלה נתניאן. עד נוסף שהוזמן מטעם הנתבע היה מר שמואל סורק – מי שעבד בתוקפה הרלבנטית כמנהל משאבי אנוש שבמועצה הר הדר, וסירב לחתום לה על טופס בל-250. עד זה סירב תחילה לבוא ולהעיד אך עשה כן לאחר שהוצא כנגדו צו הבאה .

3. המחלוקת כפי שגובשה בדיון המוקדם:
האם אירע לתובעת אירוע תאונתי במסגרתו לקתה בגבה ביום 20.6.16 והאם יש להכיר באירוע זה כתאונת עבודה.

דיון:
א. בטופס התביעה כתבה התובעת כי:
"הרמתי ארגזים של פירות וירקות שהגיעו מהספק לצורך אחסונם, וכתוצאה מכך נתפס לי הגב וכאבה לי הרגל ולא יכולתי להמשיך בעבודתי".
ב. בסעיפים 13 , 14 לתצהירה הצהירה התובעת:
"לאחר שסיימתי לחלק את האוכל לתלמידים, בסביבות השעה 12:30 לערך, נאלצתי להתחיל לפרוק ולהטעין את הסחורה למקרר.
לקראת סיום פריקת הסחורה והטענתם למקרר, בסביבות השעה 13:15 לערך, כאשר נאלצתי להתחיל לפרוק ולטעון נותרו לי 3 ארגזים בלבד לפרוק, הרגשתי כאב חד חזק מפלח את הגב ולא יכולתי לעמוד. התחלתי להזיע הרגשתי כאבים איומים ולא הצלחתי להזיז את רגל השמאלית..."
ג. התובעת חזרה על דברים דומים גם בחקירתה הנגדית תוך שהיא מתארת את הכאבים החזקתים מהם סבלה.
ד. בהודעה לעובד שהוגשה מטעם הנתבע אמרה בין היתר לחוקרת:(מעמ'2 רישא):
"ש. האם העבודה שלך כרוכה במאמץ כלשהו?
ת. בטח. סבלות, לנקות מקררים, לזרוק זבל לנקות כיורים, להוציא עם היד את הלכלוך של התעלות ביוב כי אין מסננים. ... אני מרימה את הסחורה מהרמפה למקררים או למחסן ומסדרת את הכל.
...
ש. מי שמספק את הסחורה לא מכניס הכל פנימה?
ת. (בעמ' 3 רישא) לא. הלוואי.
ובהמשך (עמ' 3 משורה 14), תיארה מה קרה באותו יום:
"ת. התחלתי להכניס את הסחורה למקרר, זה קרטונים כמו שימורים... כל קרטון של 12-14 ק"ג. היו ארגזים של מלפפונים, עגבניות, אפרסקים מלונים 25 ק"ג. תפוח 40 ק"ג. הכנסתי למקרר זה הגיע מקולף בשקיות. היה דלעת, פלפל קישואים כרובית אלה הדברים שבד"כ מגיעים ולקראת סוף היום הרגשתי כאבים כמו חשמל ולא יכולתי לזוז. כאבים איומים בגב התחתון ולא יכולתי לנשום. עמדתי מול הקיר הדמעות נזלו לי היו לי כאבי תופת. הייתה גננת בשם דיקלה שראתה אותי עומדת כך במטבח שאלה מה קרה אמרתי לה שאני לא מרגישה טוב..."
ה. מאחר שיש חשיבות רבה לאנמנזה הקרובה לאירוע נבדוק את המסמכים הרפואיים שהוגשו:
- בסמוך לפני האירוע, ב-25.5.16 הייתה התובעת בביקור רופא בשל כאבים בגב תחתון ורגל שמאל עם הירדמות ברגל, ובוצעה בדיקת CT.
- ב-22.6.16 יומיים אחרי האירוע הנטען, הייתה התובעת שוב אצל הרופא המטפל ונרשם בו:
סוג ביקור : ביקור רגיל"
מהות הביקור: רגיל
תלונות/סיבת הפנייה: כאבים בעמ"ש מותני ורגליים.
- ב-7.8.16 נרשם לראשונה:
"כאבים בגב תחתון אך כאבים החמירו מאז ה-18.5.16 ומאז מתקשה בתפקוד. ב- 20.6.20 שוב הרימה חפץ בעבודה ושוב הרגישה כאבים בגב תחתון"
ו. העדה מטעם התובעת גב' יעל להב, (להלן : גם יעל), אשר הייתה הממונה של התובעת במקום העבודה (עמ' 10 משורה 4 ואילך), העידה כדלקמן:
"ש. מה התרחש באותו יום ב 20/6 יום העבודה האחרון של התובעת?
ת. הגעתי מאוחר באותו יום, והתובעת ישבה בחוץ ונראתה לא טוב, והיא אמרה לי שהיא לא מרגישה טוב, ואמרתי לה שתלך הביתה.
ש. למה היא לא הרגישה טוב?
ת. לא יודעת. לא זוכרת שנאמר לי למה. לא זוכרת.
ש. שאלת אותה?
ת. לא, לא זוכרת ששאלתי אותה. אני זוכרת במפורש שהיא לא הרגישה טוב והלכה הביתה. היא עשתה את המשימות שלה, הכל כבר היה גמור, היא הלכה שעה לפני סוף היום הביתה.
ש. באותו יום עזרו לה?
ת. אביגיל וסימה היו עוזרות לה. בדיעבד אמרו שמדובר בעניין עם הגב שלה, לי היא לא אמרה לי את זה באותו רגע. הם אמרו שהם הכניסו את הארגזים של הירקות שהגיעו באותו יום.
ש. אבל העבודה לא היתה רק להכניס ארגזים אלא גם לפרוק אותם.
ת. אני לא יודעת מה היה בתוך המטבח, אני לא הייתי שם. אני מניחה כמו שאני מכירה את התובעת שהיא עשתה מה שצריך לעשות ". (ההדגשות לא במקור).
ז. מסיכומי הנתבע עולה הטענה כי יעל הגיעה לעבודה בשעות הבוקר ושמעה כבר אז את התובעת שהיא לא מרגישה טוב, דהיינו, שלפי טענת הנתבע התובעת כבר באותו בוקר לא הרגישה טוב , לכן אין הדבר קשור לתאונה כלשהיא. אלא שמעדותה של יעל עולה כי היא עצמה הגיעה מאוחר באותו יום וראתה את התובעת כשהיא לא הרגישה טוב ו אז התובעת הלכה הביתה.
וכדבריה: " אני זוכרת במפורש שהיא לא הרגישה טוב והלכה הביתה ...היא הלכה שעה לפני סוף היום הביתה". עוד העידה שלא נכנסה למטבח ולא ראתה מה קרה שם.
לא ברור מתי יעל הגיעה לעבודה, אך ברור שהיא הגיעה מאוחר, ואז ראתה ש התובעת לא מרגישה טוב ואמרה לה ללכת הביתה, כשהתובעת הלכה הביתה שעה לפני סוף היום.
יצויין כי מטעם הנתבע לא הובאו לעדות אביגיל וסימה, ויעל אינה טוענת שהיא ראתה את אביגיל וסימה מרימות ארגזים במקומה, אלא שהיא שמעה מהן שהן עזרו לה. הא ותו לא. האם עזרו לה בהרמת ארגזים או שנאלצה להרים את הארגזים בעצמה וללא עזרה? על כך אין תשובה בעדותה של יעל.
ח. גם דיקלה נתניאן (להלן גם: דיקלה) העידה בבית הדין וכך אמרה:
"ש. ממה שאת אומרת בתצהיר, אני מבינה שאת לא ממש ראית מה שקרה לתובעת באותו יום.
ת. בטח שכן. אני נכנסתי למטבח, באתי לבקש תוספת לארוחת צהריים, ראיתי את ג'נט כאובה ובוכה.
ש. את ראית את ג'נט אחרי שכבר קרה לה משהו והיא בכתה, לא ראית מה גרם לה להיות כאובה.
ת. היו מסביב ארגזים של סחורה שהגיעה באותו יום. בדרך כלל היה שם כוח עזר שהיה עוזר לגנים. באותו יום שנכנסתי לא היה כוח עזר, ג'נט היתה שם לבד, מסביב ארגזים ושאלתי אותה מה קרה לה, ותוך כדי ראיתי סביבה את הארגזים שהיא פינתה את הארגזים, זה רק זה היה.
ש. ת. זה היה בין שעה 12:00 לאחת שראיתי אותו בוכה.
ש. בהודעה שהתובע תמסרה לחוקר, עמ' 5 שורה 4 "היתה גננת בשם דיקלה שראתה אותי עומדת במטבח ... אמרתי לה שאני לא מרגישה טובה..." (מקריאה). זה מה שקרה?
ת. כן. שאלתי אותה מה קרה, ולמה היא נראית ככה, כי היא לא היתה נראית כמו תמיד, והיא אמרה לי שהיא התכופפה לפרק סחורה שהיא קיבלה היום ויש לה כאבי גב משהו.
ש. אבל היא לא אמרה את זה לחוקר (מקריאה שוב עמ' 5). מאיפה כל התוספות האלה עכשיו?
ת. היא אמרה לי באופן ברור שיש לה כאבי גב חזקים.
ש. למה היא לא אמרה לחוקר?
ת. לא יודעת, צריך לשאול אותה.
ש. איך את זוכרת אחרי 3 שנים בערך בדיוק מה התובעת אמרה ושכואב לה הגב וזה מהארגזים.
ת. כי זה היה משהו יוצא דופן, איך שהיא נראתה ושהיא בכתה ואמרה שהיא פרקה ארגזים. אני זוכרת בוודאות שהיו ארגזים מסביב וזה מה שהיא אמרה לי בפרוש".

ט. אכן עולה תמיהה בעניין דבריה של דיקלה כי התובעת סיפרה לה באותו זמן שהתכופפה לפרק סחורה והרגישה כאב – דבר שאפילו התובעת לא טענה. לכן נראה שדבריה מוגזמים, ומכל מקום – ככל שנאמרו לה דברים אלו, לא היה זה סמוך למועד האירוע הנטען.
אעפ"כ מקובלים עלי דברי העדה כי אכן נכנסה לקחת תוספת לארוחת צהרים וראתה את התובעת לבד, כשהיא כאובה וכי באותה עת לא היו איתה בנות נוספות.
י. מר שמואל סורק, הממונה על משאבי אנוש במועצת הר אדר, העיד בבית הדין מטעם הנתבע כי לא אישר כי התובעת עברה תאונת עבודה מכיוון שהיו לה בעיות גב כרוניות, וכי מתחקיר שעשה (לא עם התובעת עצמה אלא עם עובדות אחרות ) הגיע למסקנה כי לא עברה כל תאונה בעבודה. בהמשך העיד (עמ' 20 שורה 15-16) :
"לג'נט היתה מערכת יחסים לא כל כך תקינה במקום הזה, ולכן היה חשוב גם לשאול מי היה מסביב, עם יעל והעובדות".
יא. וכך כתב ליעל להב, לכשהתובעת ביקשה חתימה על טופס בל/250 (סומן כ- ת/1):
"בנושא ז'נט ומכתב ההסתדרות ולדיבורים עם עובדות שונות אצלך בדבר חזרתה לעבודה – אין לקבל את ז'נט חזרה לעבודה ללא אישור ממני ובכל מקרה ללא אישור של רופא תעסוקתי אם אינה מסוגלת לתפקד בגלל הגב - אין לה מה לעשות במטבח".
כך גם כתב לביטוח לאומי בעניינה של התובע:
"המועצה המקומית הר הדר סבורה כי אין עילה לחתום על טופס התביעה של הגב' ז'נט ועקנין עובדת המועצה מהסיבות שלהלן:
1. ביום האירוע 20.6.16 לא קרה אירוע תאונה כלשהו ו'או אירוע בריאותי חריג.
2.ז/נט לא התלוננה ביום האירוע על כאבי גב אלא שלא חשה בטוב וזאת בסוף יום העבודה. מנהלת גני הילדים היא שהחליטה לשלוח אותה בהיתה על רקע זה.
3. לז'נט הייתה ביום האמור עזרה ב"סחיבת" האספקה".
לאור זאת לא חתם מר שורק לתובעת על טופס בל/250.
יב. בחקירתו בבית הדין השיב (עמ' 22 משורה 19):
"ש. אתה שולל אירוע תאונתי בגלל הבחנה רפואית, על סמך מה אתה אומר את זה?
ת. כי באותו יום היא לא אמרה שנתפס לה הגב ושהיא לא יכולה ללכת, היא אמרה רק שהיא לא מרגישה טוב. זה מה שאמרו לי בתחקור שלי.
ש. לו היית יודע כי היית מדבר איתה יום למחרת התאונה, והבנת שהיא נשארה בבית כי יום לפני כן היא הרימה ארגזים כבדים, האם אז זה היה מניח את דעתך?
ת. לא. כי אני ביצעתי תחקיר מבחינתי הוגן וענייני, אני לא נגד ג'נט ולא בעדה. אני תחקרתי מה היה. וגם כשעלתה בעיית הגב, שאלתי את הכל, היא הלכה הביתה לפני סוף יום העבודה באותו יום, ושאלתי את כל מי שהיה איתה.
ש. ואם היא הולכת הביתה לפני סיום יום העבודה, והחל מיום למחרת היא נעדרת תקופה ארוכה בגלל בעיות גב לטענתה, והיא לא חוזרת לעבודה בגלל אותן בעיות גב.
ת. כרוניות.
ש. מי קבע?
ת. רופא תעסוקתי, לא אני" (ההדגשה לא במקור – י.ש).
יג. יצויין כי אמנם מר סורק כבר לא עובד במועצה, ולכן לכאורה אמור היה להיות אובייקטיבי, אלא שנראה כי ה"תחקיר" שערך, היה שטחי כאשר מושא התחקיר – התובעת בעצמה – כלל לא נחקרה על ידו, וככל הנראה לאור היחסים העכורים ביניהם באותה עת והעובדה שסבלה מכאבים כרוניים, "קבע" שלא הייתה לה תאונה בעבודה. זאת במיוחד לאור תשובתו כי גם אם היה משוחח איתה למחרת ושומע ממנה שהרימה ארגזים – לא היה משנה את דעתו.
יד. מניתוח עדותו עולה כי לא הייתה כל הצדקה שלא לשוחח עם התובעת ולו גם טלפונית על מנת לשמוע את גרסתה, ומה בדיוק קרה לה. לכן גם טענתו כי אביגיל וסימה אמרו לו שהן עזרו לה - מעוררת סימני שאלה. נראה כי עשה הכל כדי להגן על המכתב שכתב ליעל ועל התנגדותו לראות בתובעת כמי שנפגעה מהעבודה, ואולי על רקע יחסים פחות טובים שהיו בעיניהם בעבר. מכל מקום, מסקנתו שלו שאין מדובר בתאונת עבודה אינה מחייבת כמובן את בית הדין, כולל קביעתו כי מאחר שסבלה בעבר מכאבי גב אין מדובר בתאונת עבודה.
טו. לטענת ב"כ הנתבע אין מדובר בתאונת עבודה, הן מהטעם שהתובעת לא אמרה לאיש בזמן אמת על שארע לה דבר בשל הרמת הארגזים - מה גם שלדבריה שלה בחקירתה בביטוח לאומי השיבה כי מדובר בעבודה שגרתית, שעשתה באופן קבוע; הן מן הטעם שהיו לה כאבי גב כרוניים קודם לאותו מועד , והן לאור המסמכים הרפואיים אשר יש בהם כדי ללמד כי בזמן אמת לא טענה דבר בעניין פגיעה בעב ודה והלכה לביקור שגרתי לרופא, וכי הפעם הראשונה שאמרה לרופא שהייתה תאונת עבודה הייתה בביקור מאוחר יותר, כ-45 יום לאחר האירוע הנטען.
טז. ואכן נותרו ספקות בעניין, כולל בשאלה האם אביגיל וסימה סייעו לה באותו יום אם לאו, ולו בחלק מהזמן. יחד עם זאת מפאת הספק ומאחר שהנתבע לא דאג להביאן לעדות, מועדפת עלי עדותה של התובעת כי באותו זמן (ואף אם בחלק מהיום הייתה מי מהן בעבודה), לא קיבלה עזרה, ולכן העבודה לבד של פירוק ארגזים מהווה פעולה חריגה לעומת עבודתה הרגילה.
כמו כן שוכנעתי כי באותו יום הפסיקה לעבוד בשל כאבים חזקים , כפי שגם העידו יעל ודיקלה אשר ראו אותה בסמוך לאחר מכן. אמנם לא אמרה במפורש לאף אחת מהן בזמן אמת , כי הכאב נבע מהרמת ארגזים דווקא , אך גם אם לא עשתה כן, מקובלת עלי עדותה כי אכן חשה בכאב חזק יותר לאחר הרמת ופריקת הארגזים. גם בעניין הכאבים הכרוניים – עדיין, ע"פ הפסיקה, גם למי שיש כאבים כרוניים בגב, הדבר אינו מאיין אירוע מסויים בגב, ולו גם בדרך של החמרת מצב .
יז. ע"פ הפסיקה, "הכרה בפגיעה בעמוד השדרה כתאונת עבודה, תלויה בעיקר בשאלה האם הוכח שבמהלך העבודה אירע משהו שבגינו " נתפס" גבו של המבוטח, או שפקדוהו לפתע כאבים עזים שמנעו להמשיך לעבוד. ביסודם של דברים עומדת שאלת אמינות גרסתו של התובע" דב"ע מה/0-24 אברהם אזולאי – המוסד).עוד נפסק כי: "על מנת להכיר בכאבי גב כתאונת עבודה, על המבוטח להוכיח שהיה מאמץ בלתי רגיל או אירוע פיזי מיוחד בעבודה שניתן לקשור להופעתם; כדוגמת הרמה משא כבד ממה שהמבוטח רגיל להרים או הרמת משא תוך תנועה סיבובית לא נכונה" (עבל 338/96 המוסד - יוסף עובדיה).
י ח. יצויין עוד כי גם המסמכים הרפואיים מעלים ספיקות, במיוחד לאור העובדה שעניין התאונה הוזכר לראשונה כחודש וחצי לאחר התאונה. יחד עם זאת, נראה לי לנכון להעביר את עניינה של התובעת למומחה רפואי אשר יקבע לאור כל החומר הרפואי שבתיק האם יש קשר סיבתי בין הליקוי בגב ממנו היא סובלת , הרמת ופריקת ארגזי ירקות בדרך של החמרת מצב. ודוק: בכל מקרה, אין מדובר בגרימה, לאור העובדה שהתובעת טופלה משך שנים בכאבים בגבה, והשאלה הינה רק האם הרמת ופריקת ה ארגזים באותו יום גרמו להחמרת מצבה הרפואי בגבה.
י ט. לאור האמור לעיל יודיעו הצדדים עד ליום 1.11.20 מאין מבקשים להזמין חומר רפואי. לאחר מכן יתבקש המומחה להביע את דעתו בדבר הקשר הסיבתי בין הרמת הארגזים ביום 20.6.16 לבין הליקוי הרפואי ממנו סובלת התובעת, בדרך של החמרה. ככל שהצדדים מעוניינים לגבש בעצמם את רשימת המוסכמות והפלוגתאות שיועברו למומחה – יעשו כן עד ליום 1.11.20 ככל שלא – תישלח למומחה רשימה על פי קביעת בית הדין, ובהתאם לאמור לעיל.
ניתנה היום, י"ז תשרי תשפ"א, (05 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: ז'נט וקנין
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: