ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עלי היאג'נה נגד יפה מאיירס :

לפני:

כבוד השופטת הבכירה אורית יעקבס
נציג ציבור (עובדים) מר אדהם פלאח
נציג ציבור (מעסיקים) מר אליאס ג'טאס

התובעים:

  1. עלי היאג'נה
  2. סאג'דה היאג'נה

ע"י ב"כ עו"ד זיאד מנזל
-
הנתבעת:
יפה מאיירס
ע"י ב"כ עו"ד יניב נשיא

פסק דין

1. התובעים, בני זוג, הגישו תביעות לתשלום זכויות שונות הנובעות, לטענת ם, מתקופת עבודתם אצל הנתבעת ו מאופן סיומה של תקופה זו.
הנתבעת התכחשה לקיומם של יחסי עובד - מעסיק בינה לבין התובעים, וטענה כי התובע 1, מר עלי היאגנה (להלן: "התובע" ו/או "עלי") שימש כ"קבלן עבודה" שסיפק לה עובדים. כן העלתה הנתבעת טענת קיזוז בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה בשל עזיבתו המיידית של התובע

2. מהלך הדיון -
בתאריך 24.12.17 הוגשה במסגרת סע"ש 48574-12-17 תביעה בקשר לארבעה תובעים - התובע ובת זוגו/אשתו, היא התובעת 2, (להלן: "התובעת") ושתי בנותיהם - מרח וסאלי היאג'נה, שאינן עוד צד להליכים כאן, לתשלום זכויות סוציאליות שונות הנובעות, כאמור, מתקופת העסקתם הנטענת אצל הנתבעת. אולם בית הדין בהחלטתו מיום 24.12.17, הורה כי: " בשל השוני בתקופות העבודה, של התובעים ובשל השוני בסכומים הנתבעים ביחס לכל אחד מרכיבי התביעה, נדרשים התובעים להגיש את תביעותיהם כארבע תביעות נפרדות ולא כתביעה אחת משותפת, כאשר בהמשך וככל שתוגש בקשה לאיחוד התביעות, ישקול אותה ביה"ד".
בהתאם להחלטה הנ"ל הגיש התובע ביום 05.01.18 כתב תביעה מתוקן ונפרד נגד הנתבעת על סך של 135,522 ₪ ב מסגרתו טען, כי הוא נאלץ להתפטר בעקבות הרעה מוחשית בתנאי עבודתו וכן דרש תשלום זכויות סוציאליות שנמנעו ממנו , לטענתו,בתקופת עבודתו שם.

התובעת הגישה ביום 29.04.18 גם היא תביעה נפרדת כנגד הנתבעת (סע"ש 53390-04-18) על סך של 148,522 ₪ בה טענה אף היא כי הודיעה על הפסקת עבודתה בשירותי הנתבעת בשל הרעת תנאי עבודתה הן בשל שינוי מקום העבודה והן בשל אי תשלום הפרשי פנסיה ותגמולים.

בנותיהם של התובעים , אשר היו חלק מכתב התביעה המתוקן לא הגישו תביעות חדשות.

לאחר שהנתבעת הגישה כתבי הגנה בתביעת התובע ובתביעת התובעת התקיים ביום 08.10.18, דיון מוקדם לפני ראש המותב, אשר בתחילתו ובהתאם לבקשת הצדדים ומטעמי יעילות וחיסכון בהוצאות וגם בשל הזהות בשאלות משפטיות שעלו בשתי התביעות הן אוחדו (עמ' 1 שורות 8-21 לפרוטוקול).
עוד במהלך הדיון הנ"ל התייחסו הצדדים זה לטענותיו של רעהו, חדדו את עילות התביעה ואת טענות ההגנה, ענו לשאלות ביה"ד, וכן גיבשו רשימת מוסכמות ופלוגתאות.
בסיום הדיון, ובשים לב לטענות הצדדים שהועלו במסגרת ו, ניתנה החלטה על השלמת הליך גילוי מסמכים הדדי ועל הגשת תצהירי עדות ראשית.

בהתאם להחלטת ביה"ד, הגישו התובעים, ביום 10.02.19, לאחר א ורכות רבות שבאו בעקבות החלפת בא כוחם, תצהירי עדות ראשית מטעמם ואילו הנתבעת הגישה את תצהיריה ב יום 13.03.19 וכן הגישה ביום 27.03.19 תצהיר נוסף מטעמה, לאחר שביקשה רשות לכך.

בתיק התקיימו שתי ישיבות הוכחות זאת ומאחר ו שניים מעדי הנתבעת לא התייצבו לישיבה הראשונה ועלה ספק אם קיבלו הזמנה לדיון אם לאו.
ישיבת ההוכחות הראשונה התקיימה בתאריך 30.10.19 ובמסגרתה נחקרו התובעים על תצהיריהם וכן נחקרו הנתבעת, בעלה דוד מאיירס שניהל יחד איתה את העסק (להלן: "דוד") ו בנם מר גיא מאיירס -שעובד איתם למעלה מ- 10 שנים (להלן: "גיא").

ישיבת ההוכחות השניה התקיימה בתאריך 14.06.20 ובמסגרתה נחקרו על תצהיריהם מר אחמד סואעד - שעבד כקבלן שמספק עובדים, ובזמנים הרלוונטים לתביעה, סיפק עובדים לנתבעת (להלן: " מר סואעד") וכן מר יהודה וינברג - מרכז משק מושב רמת המגשימים (להלן: " מר יהודה" ולהלן:" המושב" בהתאמה).

בתום ישיבת ההוכחות השניה קצב בית הדין, לצדדים לבקשתם , מועדים לשם הגשת סיכומיהם ומשאלו הוגשו (סיכומי התובעים בתאריך 20.08.20, סיכומי הנתבעת בתאריך 14.09.20 ) ה גיעה העת להכריע בתביעות.

3. הצדדים אינם חלוקים ביחס לתקופת ההתקשרות ביניהם שהיתה מ- 01.02.2008 ועד לחודש 09/2016, ו כן אינם חלוקים אשר לכך שהנתבעת הנפיקה עבור התובעים תלושי שכר.

4. להלן השאלות בהן עלינו להכריע-
א. האם התקיימו בין הנתבעת לבין התובעים יחסי עובד - מעסיק?
במידה ונקבע כי אכן התקיימו יחסי עובד - מעסיק יהא עלינו להכריע בשאלות הבאות:

  1. מה היה השכר הקובע של התובעים?
  2. מה היו נסיבות סיום היחסים בין הצדדים? והאם זכאים התובע ים ל תשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת?
  3. האם זכאים התובעים לדמי הבראה?
  4. האם זכאים התובעים לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה?

להלן נדון בשאלות כסדרן;
5. האם התקיימו בין הנתבעת לבין התובעים יחסי עובד - מעסיק?
התובעים טענו, כי
א. הנתבעת הינה חברה פרטית העוסקת בעבודות גינון.
ב. הם הועסקו על ידה בגינון ואח זקה.
ג. בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעסיק.
ד. הם עבדו בשירותי הנתבעת ובעלה דוד החל מיום 01.02.2008 ועד לחודש 09/2016 מועד בו נאלצו להתפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתם.
ה. בשלהי חודש 9/2016 הודיעה הנתבעת להם ולבני משפחתם שעבדו איתם כי עליהם לצאת לחופש ממושך, ולאחר שפנו לנתבעת, באמצעות התובע, מספר פעמים בכדי לברר מתי ניתן לחזור לעבודה, הודיעו להם כי עליהם לעבור לאזור אחר המרוחק ממקום עבודתם הקבוע, כך שהדבר היה מאריך באופן ניכר את זמן נסיעתם ומכביד עליהם מאוד ולכן הם הודיעו לנתבעת שהם אינם מסכימים לבצע את המעבר (וזאת ללא כל תוספת ותגמול). הנתבעת לא שינתה את החלטתה ולא החזירה אותם ואת בני משפחתם לעבודה.

הנתבעת טענה כי יש לדחות על הסף את התביעה נגדה וזאת נוכח העדר קיומם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים וכמפורט להלן:
א. היא ובעלה דוד מנהלים עסק של תיווך שבו הם סיפקו, לאורך השנים , פועלים ושירותי כוח אדם לפי דרישה לכל מיני חקלאים כרמים וכיוצ"ב כאשר רוב רובה של העבודה היתה מול לקוח עיקרי וגדול - המושב.
ב. במשך השנים, הנוהל היה שקבלנים פרטיים מכפרים שונים היו מציעים לספק לעסק שלה עובדים בניהולם ובפיקוחם (של הקבלנים), כאשר הדרישה של אותם קבלנים היתה להשתמש במערכת הלוגיסטית של הנהלת החשבונות שלה על מנת להוציא תלושי שכר ממנה לאותם עובדים ולא דרכם.
ג. במהלך תקופת ההתקשרות עם התובע ו/או במהלך מרביתה של תקופה זו, היו קיימים שני ראשי קבוצות שהביאו את העובדים שלהם; קבוצה אחת של עובדים שהתובע שימש כקבלן שלהם וקבוצה שניה של קבלן אחר בשם מר סואעד.
ד. התובע היה מביא ומסיע את קבוצת עובדיו מכפרו לעבודה במטעי המושב.
ה. היא רק התבקשה לספק עבודה לצד שלישי, לא היה לה חשוב מי הם אותם עובדים שהקבלנים גייסו מדי פעם, כך יצא שהתובע גייס בכל פעם עובד או בן משפחה מכפרו או מהסביבה, אשר היו פנויים לביצוע העבודות העונתיות המזדמנות.
ו. התובע היה מגיש לה טפסי 101 מלאים (לרוב בכתב ידו או בכתב ידה של בתו) עם צילום של ת.ז. של העובד המיועד.
ז. התובע היה נותן לה או לבעלה דוד, בכל חודש , פירוט בכתב כמה אנשים עבדו מטעמו , איפה וכמה ימים ולפי פירוט זה והחשבון שהיה מוציא התובע היא היתה משלמת ומוציאה חשבונית למושב בצירוף דמי התיווך שלה.
ח. לא היתה לה היכרות עם העובדים שהתובע סיפק (לרבות התובעת); היא לא דיברה איתם, לא פיקחה עליהם, לא נתנה להם הוראות. התובע הוא זה אשר היה נותן הוראות לקבוצת העובדים שלו היכן לעבוד, מתי ואיפה לעבוד זאת בהתאם להנחיות ישירות שקיבל מרכזי הענפים מטעם המושב.
ט. הרבה מאוד פעמים, בעלה דוד היה שוהה בשטחים אחרים ואילו התובע וצוות פועליו בשטחים אחרים המרוחקים מרחב רב מזה, כאשר במשך תקופה ארוכה שלא היה קשר ופיקוח על מעשיו התובע היה זה הוא שהחליט כיצד ואיך לבצע את העבודה באותו מקום.
י. התובע דרש לקבל את שכר העבודה של העובדים במזומן כאשר הסיכום איתו היה שישולם לו סך של 200 ₪ מזומן ליום עבודה 'פר עובד' כאשר הוא זה שהיה אומר לנתבעת למי להוציא את התלושים ומה הסכום שיש לרשום להם, כאשר בדיעבד התברר כי התובע גבה עבור כל עובד 200 ₪ נטו ואולם שילם להם רק 140 ₪ עבור כל יום עבודה לאחר קיזוז חלקו.
לאישוש טענותיה צירפה הנתבעת דוגמא של הרשימות שהיה מגיש לה התובע ביחס לעובדיו (נספח א').
יא. התובע פעל באותו אופן ושיטה גם מול גורמים אחרים להם סיפק עובדים, לפני העבודה עימה וגם לאחר שסיים את העבודה אצלה בהפתעה לטובת קבלן אחר אליו העביר באחת את כל קבוצת עובדיו.

דיון והכרעה-
המחלוקת הראשונה והעיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלת קיומם של יחסי עובד - מעסיק ביניהם. סוגיה זו מתעוררת במקרים של תבניות העסקה מורכבות, בעת שגורם נוסף מעורב בתבנית ההעסקה, זולת העובד והמשתמש בפועל בעבודתו, כאשר ידוע כי לא אחת סימני ההיכר לזיהוי המעסיק אינם חד משמעיים והתשובה לשאלה מיהו המעסיק טמונה בעריכת איזון ומשקל של מכלול הסממנים שנקבעו בפסיקה בעניין זה כאשר משקלם המצטבר של המבחנים הוא שיכריע את הכף.
המבחן הרווח לקביעת מעמדו של מבצע העבודה, כ"עובד" או כ"עצמאי" הינו המבחן המעורב, אשר המרכיב הדומיננטי בו הינו מבחן ההשתלבות על שני פניו: החיובי והשלילי.
מן הפן החיובי נדרש עצם קיומו של מפעל שניתן להשתלב בו וכן שהפעולה המבוצעת תהיה חלק מהפעילות הרגילה של המפעל. כמו כן, נדרש כי מבצע העבודה, יהיה חלק מן המערך הארגוני הרגיל של המפעל. ככל שהתשובות לשאלות הנ"ל חיוביות חיובית, יש לבחון את הפן השלילי, קרי - האם מבצע העבודה מנהל עסק עצמאי משלו ומשרת את המפעל כגורם חיצוני.
קיימים מבחני עזר נוספים, אשר כל אחד מהם אינו מכריע בפני עצמו אך יש להם חשיבות לעניין יצירת התמונה בכללותה, למשל: מהי ההסכמה לאופן העסקה? האם נעשה שימוש בציוד ו בכלי עזר ושל מי הבעלות בהם? האם מבוצעת העבודה באופן אישי? מהו אופן הדיווח לרשויות? כיצד הוצגו היחסים לצדדים שלישיים? האם קיימת בלעדיות למעסיק בפרק הזמן המוקדש לעבודה? למי כפוף מבצע העבודה? וכדומה (ע"א 454/71 יהושע ולנסי - פיוניר קונקריט ישראל בע"מ , פ"ד כו(2) 322 ).
כן נקבע בפסיקה כי נטל ההוכחה להוכיח כי התקיימו יחסי עובד מעסיק בין שניים הינו על הטוען לקיומם של יחסים שכאלו (ב"ע נו/3-168 מדינת ישראל -רחל שלו לג (1999) 59).
מן הכלל אל הפרט
מבחן ההשתלבות - הפן החיובי
התובעים טענו, כי הנתבעת הינה חברה פרטית העוסקת בעבודות גינון וכי הם הועסקו על ידה בגינון , כאשר התובע טען כי הועסק בנוסף גם באחזקה (סעיפים 1 ו- 2 לכתבי התביעה). התובע , הצהיר בסעיף 5 לתצהירו, כי "העבודה שלי היתה במושב רמת מגשימים ברמת הגולן, מרבית העבודה כ- 95% היתה במושב רמת מגשימים...".
הנתבעת מצדה טענה כי היא ובעלה ניהלו עסק של תיווך בו סיפקו פועלים ושירותי כוח אדם לכל מיני חקלאים כאשר רוב העבודה שלה/ם היתה מול לקוח עיקרי וגדול, הוא המושב.
ואכן מחומר הראיות שהובא לפנינו למדנו שהנתבעת התקשרה עם המושב בהסכם לאספקת שירותי חקלאות. מר יהודה, בסעיפים 3 ו- 4 לתצהירו, הצהיר כי: "את דוד מאיירס (להלן- "דוד"), ויפה מאיירס (להלן- "יפה") אני מכיר שנים ארוכות. השניים מספקים שירותי חקלאות באמצעות קבלני משנה שהם מעסיקים, כפי שנהוג בענף החקלאות". ועוד כי: "ידוע לי שבעבר הם היו מעסיקים קבוצה משלהם וברבות הזמן לקחו קבלני משנה שהיו מספקים להם את העובדים ושירותי החקלאות" (ההדגשות אינן במקור - א"י).
בחקירתו העיד מר יהודה, באופן שהותיר עלינו רושם מהימן, כי הוא מייצג את המושב , כי הוא עורך את ההסכמים מול הקבלנים בענפי החקלאות וכי הוא עשה הסכם מול דוד לספק למושב שירותי חקלאות (עמ' 57 שורות 10-14 לפרוטוקול). כן השיב מר יהודה בחיוב עת נשאל: "אתה אומר בסעיף 3 שדוד ויפה היכרו אותם והם מספקים שירותי קבלני משנה. כלומר דוד והנתבעת עושים איתכם הסכם לספק לכם עובדים במטע כזה או אחר ואחרי ההסכם הם מביאים קבלנים או עובדים שלהם" (עמ' 58 שורות 3-6 לפרוטוקול).
תמיכה לדברים אלו מצאנו סעיף 5 לתצהיר התובע במסגרתו הצהיר כי לפי הידוע לו - ה נתבעת ובעלה העסיקו גם קבלני משנה, וכדבריו "... היה הרבה עובדים שכירים שעה שהיה לו גם קבלני משנה שעבדו ביחד איתו תמורת חשבונית, כמו מר ארקאן אסלאן שעבד כעצמאי מול התובעת והנפיק להם חשבונית והיו עוד קבלנים אחרים" . גם במהלך חקירתו הנגדית של התובע , וחרף ניסיונותיו להתחמק ממתן תשובה ישירה הוא חזר ואישר את הדברים אך סייג אותם ביחס אליו וטען כי הוא פועל שמקבל תלוש, וכך העיד:
"ש. בסעיף 5 לתצהירך אמרת שאתה שכיר אבל ידוע לך. שדוד או הנתבעת בכלל לא בתמונה שהם מעסיקים קבלני משנה, אתה מודע לזה.
ת. אני פועל שמקבל תלוש משכורת.
ש. בתצהירך אתה אומר כי ידוע לך שדוד העסיק קבלני משנה. נכון?
ת. נכון.
ש. מיהם אותם קבלני משנה? תן לי שמות? קבלני משנה שעבדו לצדך, מי עוד היה חוץ ממך.
ת. אחד היה רזי, היה ניהאד, כמיל, אחד אסלאן, מכיר בשמות אבל לא משתתף איתם.
ש. כל קבלן כזה מביא איתו קבוצה של עובדים.
ת. אני לא מתערב בקבלנים אחרים.
ש. היית שם בשדות ראית את הקבלנים עובדים לצדך וכל אחד מביא את העובדים שלו.
ת. נכון. " (עמ' 15 שורות 6-19 לפרוטוקול).
מכל האמור לעיל עולה כי הנתבעת ובעלה ניהלו עסק המספק שירותי חקלאות באמצעות קבלני כוח אדם או באמצעות עובדים משלהם שעבדו דרכם, כך שהנתבעת מהווה מפעל שניתן להשתלב בפעילותו כאשר אין חולק כי התובע והתובעת עבדו בגינון ובעבודות חקלאיות במושב - עבודה המהווה חלק מהמערך הארגוני של הנתבעת ומכאן ש שהפן החיובי של מבחן ההשתלבות מתקיים.
אלא שכפי שהקדמנו וציינו לא ניתן להסתפק בקיומו של הפן החיובי של מבחן ההשתלבות ויש לבחון גם את הפן השלילי שלו. קרי - האם אותו שירות שסיפקו התובעים לא ניתן במסגרת עסק עצמאי שהרי אין זה מן הנמנע שחלק אינטגרלי מעבודת ה"מפעל" של הנתבעת תתבצע על ידי נותן שירותים עצמאי.

מבחן ההשתלבות - הפן השלילי
כעת נבחן האם התובע ביצע את הפעילות במסגרת עסק משלו והאם הוא ניהל עסק שכזה במסגרתו שירת את הנתבעת כגורם חיצוני? כאשר נתחיל בהבנת מעמדו של התובע, ענין חיוני אשר יש בו כדי להשליך על הבנת מעמדה של התובעת, שכן היא וכפי שהעידה לפנינו הגיעה לעבוד אצל דוד עם בעלה (עמ' 31 שורות 3-4 לפרוטוקול) וכי בכל מקום שבעלה עבד היא גם עבדה (עמ' 31 שורה 28 ועמ' 32 שורה 1 שם) ובעצם " אני עובדת עם בעלי, לאיפה שהוא הולך אני הולכת" (עמ' 33 שורוה 15 לפרוטוקול).
התובע הצהיר בסעיף 2 לתצהירו, כי כל תקופת העסקתו "הונפקו לי תלושי משכורת מאת הנתבעת ושולמה לי משכורתו בהעברה בנקאית..." וכן הוסיף והצהיר, בסעיף 3, כי: "לפני שאתחיל לעבוד אצל הנתבעת, עבדתי בעבודות חקלאות אצל צד ג' בשם דראושה יאסר, כמובן עבדתי שכיר אצלו, אני מצהיר, כי כל החיים שלי עבדתי כשכיר ומעולם לא עבדתי כעצמאי".לתמיכה בדבריו צירף תלושי שכר.
כידוע, בהתאם לפסיקה, תלושי השכר אינם חזות הכל, והם רק יוצרים חזקה שהנתונים בהם משקפים את המצב לאושרו, חזקה שניתנת להפרכה על ידי ראיות אחרות, כאשר הנטל הוא על הרוצה להפריכה.
הנתבעת אינה מתכחשת לתלושי השכר שהונפקו עבור התובע והתובעת, כאשר הסיבה להנפקתם הוסברה על ידי דוד בתצהירו, סעיפים 4 ו - 5: "במשך השנים, הנוהל היה שקבלנים פרטיים מכפרים שונים היו מציעים לספק לעסק שלנו עובדים בניהולם ובפיקוחם של הקבלנים" "חלק מהקבלנים הוציאו לנו ישירות חשבוניות מס עבור הקבוצה שלהם (כדוגמת ארקן עסלאן, יאסר דראושה, ניהאד וכיוצב) וחלק ביקשו להשתמש במערכת הלוגיסטית של הנהלת החשבונות של העסק הרשום על 'יפה' על מנת להוציא תלושי שכר ממנה לאותם עובדים ולא דרכם באופן ישירות (כדוגמת התובע, אחמד סואעד, באיין עסלאן וכיוצב').
כן הוסיף והבהיר דוד בסעיף 6 לתצהירו , כי: "... התובע נמנה על הקבוצה השניה של קבלנים שהביאו והעסיקו עובדים דרכם אבל ביקשו להשתמש בהנהלת החשבונות של העסק כדי להוציא תלושים אלו עבור עובדי קבוצתם".
מר סואעד, אשר לפי עדותו של מר דוד היה חלק מהקבלנים שסיפקו לעסק שלו עובדים וה שתמשו במערכת הלוגיסטית של הנהלת החשבונות של הנתבעת , אישר , בתצהירו ובחקירתו הנגד ית נוהל זה עת העיד כי הוא היה: "... עובד כקבלן שמספק עובדים לדוד מיירס (להלן- "דוד", ויפה מיירס (להלן: "יפה") מזה כ 8 שנים לערך" וכי - "אני מביא לדוד מידי חודש עובדים מקרב המשפחה שלנו וכולנו עובדים יחד במשקים שונים" "בקבוצה שלנו יש בין 7 ל- 8 עובדים" "אני עובד בתלוש שכר וגם העובדים שלי עובדים בתלוש שכר דרך המערכת של יפה ודוד" "אני מביא את העובדים ברכב שלי ומחזיר אותם לביתם" "אם מישהו היה חסר אצלנו בצוות הייתי דואג לביצוע העבודה על ידי שאר חברי הקבוצה שלי" וכי "בסוף כל חודש הייתי מגיש חשבון לדוד אומר לו כמה הוא צריך לשלם עבור העובדים מהקבוצה שלי. אני הייתי מקבל ממנו את הכסף במזומן עבור העובדים שלי ומחלק להם את השכר...".
מחקירתו של התובע עלו קווי דמיון רבים וברורים למאפייני ההעסקה שתוארה על ידי מר סואעד; כך למשל התברר כי אף היה מגייס עובדים מקרב בני משפחתו למשקים השונים וכולם עובדים ועוברים יחד:
"ש. אני מבין שאתה עובד בחקלאות כבר הרבה שנים.
ת. נכון.
ש. כמה שנים?
ת. לא זוכר בדיוק.
ש. בערך.
ת. 10-12-13 לא יודע בדיוק. משהו כזה. 8 שנים עם דוד, עוד שנה ומשהו עם מישהו אחר.
ש. מי זה?
ת. מר דראושה יאסר ואחד בשם אלברט.
ש. אנקונינה.
ת. כן.
ש. כמה זמן אשתך עובדת בענף החקלאות.
ת. כמעט 8 שנים אולי מעל, משהו כזה.
ש. כלומר אשתך גם עבדה איתך אצל יאסר ואצל אלברט.
ת. כן.
ש. אשתך לא עברה ביחד איתך לעבוד אצל הנתבעת.
ת. אני עבדתי עם יפה.
ש. שאלתי לגבי אשתך, האם היא עברה איתך יד ביד אצל הנתבעת.
ת. כן, היא עבדה איתי יד ביד גם אצל המעסיקים האחרים וגם אצל הנתבעת" ( עמ' 11 שורות 15-28 לפרוטוקול ועמ' 12 שורות 1-5 שם).
ועוד ובהמשך ובאותו עניין נשאל התובע: " אני מבין שאשתך וקבוצת עובדים עברה איתך מיאסר לנתבעת ואותה קבוצת עובדים המשיכה לעבוד גם אשתך עברו לעבוד לקיבוץ נטור" והשיב: "חלק עבר, חלק לא. חלק היה מתאים לעבודה לכרמים, עבר ומי שלא התאים לא יודע לעבוד, לא עבר." ומשכך הוא התבקש להסביר: "למה בכל פעם שאתה מפסיק מקום עבודה, עוברים איתך חלק של העובדים, קבוצה של עובדים מהמעסיק הישן למעסיק הנוכחי שלך, ולמעסיק הבא שלך, לאורך כל הדרך למה זה קורה?" השיב: " אנחנו משפחה. עבדנו ומי שהיה דורש ושואל עבודה, יאסר או אלברט הייתי שואל להם, הם היו אומרים לי שהם צריכים עובדים. הייתי מסיע אותם." (עמ' 13 שורות 19-28 לפרוטוקול). עוד בחקירתו נשאל התובע: "נכון שדוד או הנתבעת לא היו מגיעים לכפר ויודעים איזה עובדים אתה מביא, לא היו מגייסים אצלך בכפר עובדים?" והשיב: "נכון. נכון שאני הייתי מגייס את העובדים מהכפר כדי שיעבוד אצל דוד".(עמ' 21 שורות 27-28 לפרוטוקול ועמ' 22 שורה 1 שם).
כלומר, מעדות התובע עצמו עולה כי הוא זה שגייס עובדים ו שהיה אחראי על הבאת הפועלים לעבודה כקבלן עובדים כאשר מעדותו גם עלה כי את העובדים הוא סיפק לנתבעת אלא גם לגורמים ולמשקים נוספים כמו יאסר ואלברט.

מסקנה זו התחדדה לנוכח הדברים שאמרה התובעת בעדותה:
"ש. איך הגעת לעבוד אצל דוד.
ת. עם בעלי.
ש. בעלך אמר לך לבוא לעבוד עם דוד.
ת. כן, הוא אומר לו להביא פועלים.
ש. כל המשפחה שלך גם הם הגיעו דרך בעלך לעבוד אצל דוד.
ת. כן. " (ההדגשות אינו במקור - א"י) (עמ' 31 שורות 3-8 לפרוטוקול).

ועוד ובהמשך העידה:
"ש. כשעברתם לעבוד מיאסר אצל דוד כל הקבוצה שלכם עברה.
ת. לא יודעת.
ש. את לא יודעת אם עברו עובדים יחד איתכם.
ת. מי שעובד אצלו היה מביא, אם הוא רוצה אז בעלי מביא לו עוד עובדים". (עמ' 34 שורות 2-5 לפרוטוקול).

עוד למדנו מעדותו של התובע שהוא עצמו ולא הנתבעת, שדאג, כמו מר סואעד, לביצוע העבודה על ידי שאר הקבוצה או דאג למחליף במקרה של מחלה או היעדרות ממושכת . וכף הוא נשאל:"אם עובד מהקבוצה שלך. זה שהיית דואג להביאו מהכפר, היה אמור להגיע איתך לעבודה, אם היה חולה למי היה מודיע לך או לדוד?" והשיב: "לי ואני הייתי מודיע לדוד." ונשאל: " איך היית מביא עובד אחר במקומו? היית מחפש בכפר?" והשיב: "לא, לא הייתי מביא עובד אחר. אם היה עובד שחולה או לא יכול לבוא, בשביל יום או יומיים לא הייתי מביא מישהו במקומו, אבל אם מישהו מהעובדים היה נוסע לחו"ל הייתי מביא עובדים אחרים." (עמ' 21 שורות 15-23 לפרוטוקול)

מהעדויות ומהראיות למדנו גם שלא רק שהתובע היה זה שגייס את העובדים האחרים והסיע אותם ברכבו , אלא שהוא גם היה זה שערך התחשבנות עבור כולם אל מול הנתבעת והוא זה שהיה מקבל את הגמול עבור עבודתם ומחלק אותם ביניהם וזאת לאחר שגבה עמלה (ולענין זה רלוונטיים הרשימות שצורפו כנספח א' לתצהירו של דוד ודפי ההתחשבנות שצורפו כנספח ג' לתצהירו של דוד). הכל כפי שהצהיר מר סואעד בתצהירו (סעיפים 7-8).

התובע הצהיר בסעיפים 6 ו - 7 לתצהירו כי: "...עוד מתחילת עבודתי אצל הנתבעת, עבדתי בתור מנהל עבודה וראש צוות עובדים,...." וכי: "תשלום שכר העבודה שלי היה לפי יומית, אני מצהיר כי מכוח היותי ראש צוות עובדים דאגתי לרישום שעות העבודה של העובדים ומה עבדו והיתי מעביר הנתונים לנתבעת באמצעות בעלה דוד, כך ביקש ממני עוד מתחילת עבודתי אצלו, בהתחלה היתי כל חודש נותן לו הדיווח של שעות העבודה ומהות העבודה של העובדים לאחר כמה שנים ביקש ממני לעשות זאת כל שבוע, כך שבסוף השבוע היתי מוסר לו רשימה של שמות העובדים ומהות העבודה שביצעו והוא היה מעביר את הרשימה לרכז משק שממנו לקח העבודה".
עיון ברשימות (נספח א' לתצהירו של דוד) מעלה כי אלו לא כללו שמות של עובדים או כל פרט מזהה אחר ביחס אליהם אלא רק מספר העובדים שעבדו ,פירוט העבודה שבוצעה ושעות העבודה , כאשר מתוך חקירתו של התובע לגבי מקצת מרשימות אלו ולגבי דפי ההתחשבנות עלתה תמונה שונה מזו שהצהיר לגביה; כך למשל עת נשאל התובע לגבי סעיף 7 לתצהירו: "... אתה אומר שהיית מעביר את רשימת העובדים עם שעות העבודה לדוד והוא העביר לרכז המשק ממנו לקח את העבודה. מראה לך את נספחים א' ו- ב' לתצהירי עדי הנתבעת. כך העברת את הדיווחים ?" הוא העיד בצורה מבולבלת שלא הותירה עלינו רושם מהימן:
ת. כן.
ש. של מי הכתב היפה הזה בנספח א'?
ת. אני לא יודע לכתוב כך, בתי שעבדה איתי כתבה את זה.
ש. אם אתה רק מתנדב לרשום כראש צוות, לצרף את דוח העבודה שנעשה על ידי הקבוצה שלך כדי שניתן יהיה לדעת כמה לשלם למה אתה כותב רק מספר עובדים ולא שמותיהם?
ת. הוא לא היה מבקש את זה. חוץ מזה כל פועל היה לו צילום של ת.ז שלו וטפסים, אצל דוד. לא היה מחזיק אף פועל בלי צילום ת.ז.
ש. איך לפי הרישומים שהיית מביא לדוד ניתן היה לחלק משכורות לעובדים שלך אם אתה רק כותב "מגיע עבור שמונה עובדים כך" למשל איך אפשר לדעת בסוף החודש על פי הדיווחים שלך כמה להוציא תלוש שכר?
ת. כל פועל שהיה עובד אצל דוד, עובדים ביחד, הייתי רושם את הכל, כל אחד היה יודע כמה מגיע לו והייתי בודק את זה ומחלק את המשכורת בכמה שמגיע לו.
ש. אתה היית מחלק את המשכורת?
ת. הוא, דוד, היה מביא לי את המשכורת לכל העובדים ואני הייתי מחלק להם. כל אחד לפי מה שרשום לו בתלושים." (עמ' 15 שורות 25-28 לפרוטוקול ועמ' 16 שורו ת 1-15 שם).

כאמור, תשובותיו אלו של התובע לא התקבלו על ידינו ככנות או כהגיוניות שכן מרישומיו לא יכל דוד לדעת מי עבד במה וכמה שעות עבד. משכך, נשאל התובע , ובצדק: "איך דוד ידע כמה לשלם לכל אחד." והוא השיב: "הוא יודע." (עמ' 18 שורות 17-22 לפרוטוקול). ב"כ הנתבעת התעקש לדעת " איך" והתובע המשיך להתחמק ממתן תשובה ברורה לשאלות שנשאל, וכך הוא העיד בעניין זה:
"ת. הוא קובע את המחיר.
ש. איך? על סמך מה?
ת. הפועלים היו אומרים לו תודה רבה.
ש. אתה ציינת לפי מה שיהודה ציין רוב הזמן הוא סומך על הדיווחים שהעברת לו מידי חודש, אז איך דוד יודע מי זה כל עובד וכמה מגיע לו. דרך הנתבעת, דרך מי?
ת. אני מדווח הכל, דוד יודע כמה מגיע לכל אחד.
ש. הוא קבע את המחיר ליום?
ת. כן. דוד." (עמ' 19 שורות 1-9 לפרוטוקול).

הדברים מקבלים משנה תוקף עת התברר כי הנתבעת ו/או מי מטעמה, לרוב, לא נכחו, במטעים וכי הפיקוח, השליטה וההוראות היו מועברות ומתואמות באופן ישיר בין התובע למושב;
וכך הצהיר מר יהודה בסעיף 8 לתצהירו: "התשלום מבוצע דרך דויד. בעבר היינו מקבלים את הרשימות של כמות העובדים מדוד ומשווים לרישומים שאנחנו מבצעים ובשלב מסוים עלי היה מגיש לנו לאישור את העבודה שהקבוצה שלו ביצעה ואנחנו היינו מאשרים בחתימתנו את העבודה" עוד הצהיר, בסעיף 9: "... בצורה חד משמעית שעלי היה מפעיל את האנשים בקבוצה שלו ולא דוד" ו בסעיף 11 לתצהירו הצהיר, כי: "עלי היה עובד באופן עצמאי ולרוב דוד לא היה מצוי בשטח בכלל. לעיתים רחוקות דוד היה מגיע ועובד לצידו של עלי ובעבודות מאוד מצומצמות שדוד היה מבין בהם כגון זמירה" .
התובע נשאל אם הוא מכיר את מר יהודה שנתן תצהיר והשיב כי הוא "כן, מכיר אותו, היה מרכז מטעים. היום הוא מרכז משק. בן אדם מכובד" ו- "בטח שאמין" (עמ' 17 שורות 9-12 לפרוטוקול) לפיכך נשאל אם יש משהו שלא נכון בהצהרותיו של מר יהודה והוא השיב כי לגבי סעיף 8 "אני הייתי מגיש הכל לדוד לא ליהודה. נכון שהיתי סופר כמה פועלים, כמה עשיתי, כמה דונמים, אברהם היה סופר את הפועלים" ואשר ליתר הצהרותיו ציין "לגבי סעיף 9 - כי אני ראש צוות ודוד סומך עלי " ו" לגבי סעיף 11- נכון" (עמ' 17 שורות 17-20 לפרוטוקול ועמ' 18 שורות 1-5 שם).

סיכום ביניים
מהאמור עד כה עולות העובדות הבאות:
א. התובע לא נדרש לדווח לנתבעת על שעות עבודתו או על שעות מי מהעובדים האחרים שגייס .
ב. התובע לא נדרש לתאם היעדרויות ובעצם היה עצמאי בעבודתו ובניהול עובדיו .
ג. התובע לא היה כפוף לנתבעת.
ד. הנתבעת לא פיקחה על התובע או על עובדיו או על היקף העבודה והיא התעניינה בתוצרת העבודה בלבד.
ה. התובעת לא ידעה למי וכמה עליה לשלם לכל אחד מהעובדים שהביא התובע.

בנוסף עלה מהעדויות ומהראיות שהתובע היה עורך מול הנתבעת ההתחשבנות עבועובדים שהביא וכן היה מקבל את התשלום על עבודתם אותו חילק להם לאחר שגובה עמלה, כאשר על אופן ההתחשבנות ותשלום השכר, נשאל התובע: "נכון שהעובדים בקבוצה שלך קיבלו את הכסף דרכך?" והוא השיב כי: "היינו מ גיעים כולנו עם האוטו, דוד מגיע ונותן את הכסף בתוך המעטפה עם התלושים ומחלקים את זה. אני הייתי מקבל העברה בנקאית והפועלים קיבלו את הכסף במזומן. היו מביאים כל אחד יודע כמה מגיע לו." (עמ' 18 שורות 17-20 לפרוטוקול).

עוד ובאותו עניין נשאל התובע:
"ש. היו עובדים שקיבלו את הכסף דרך חשבון הבנק שלך?
ת. כן, המשפחה שלי.
ש. רק המשפחה שלך?
ת. כן, המשפחה שלי וגם בת אחי שאין לה חשבון ש. ביקשתי ממך תצהיר גמ"ס ובו שאלתי אותך מיהם העובדים המקבלים כסף דרכך מחשבון הבנק שלך ואתה ציינת רק 4 אנשים. בדיון הקודם הצגנו בפניך את נספח ג' לתצהירה של הנתבעת ושם רשומים עוד אנשים שאינם מבני המשפחה.
ת. הם משפחה.
ש. למה הצהרת רק על ארבעה כשיש עוד עובדים אליהם התייחסת בדיון הקודם?
ת. בא כוחי יראה לי.
ש. עמ' 2 לפרוט' שורה 15 לדוגמא, מי זו נדין ונרמין עלי.
ת. משפחה. הכוונה משפחה של אשתי, בן דוד של אשתי.
ש. למה בדיון הקודם לא אמרת שהם המשפחה?
ת. אמרתי.
ש. אמרת שהיו מסיעים.
ת. אלו בנות דוד של אשתי, משפחה." (עמ' 19 שורות 11-27 לפרוטוקול).

אלא שכאשר נשאלה התובעת (שהיא כזכור אשת התובע) , בחקירתה אם היא מכירה את נרמין עלי ונדין עלי היא אמרה שאינה מכירה אותן (עמ' 31 שורות 9-18 לפרוטוקול).

עוד ובאותו עניין נחקר התובע:
"ש. לאשתך יש חשבון בנק.
ת. כן.
ש. חשבון הבנק שלה לא מוגבל. אין לה בעיה כספית.
ת. לא.
ש. למה אתה מקבל את הכסף ישירות לחשבון הבנק שלך, כאשר לאשתך יש חשבון בנק.
ת. קודם כל זה היה חוקי, דבר שני כשביקשתי הלוואה אמרו לי שאעביר את המשכורת של אשתי לחשבון שלי כדי שאוכל לקבל הלוואה יותר גדולה. ב- 5,000-6,000 ₪ לא יתנו לי הלוואה של 200,000 ₪.
ש. למה אתה מקבל את הכסף של האחיינית שלך למה לא להפקיד לחשבון של אבא שלה או של אמא שלה?
ת. אחיינית שלי?
ש. אתה אמרת.
ת. אין לה חשבון בנק. למשפחה שלה חשבון הבנק לא בסדר. לה אין חשבון בנק ש. שללמה אין לה חשבון? היא בגירה?
ת. לא יכול להתערב בפרטיות שלה.
ש. אותם שני אנשים שהם אל מהמשפחה הקרובה שלך - מפנה לנספח ג', נדין ונרמין, למה אתה מקבל את הכסף שלהם לחשבון שלך?
ת. כי לא היה להם חשבון, הם היו פוגשים אותי באמצע הדרך, אז היה יותר נוח שאני אקבל את הכסף בשבילם, לא עבדו כל יום ולא במשרה מלאה.
ש. מה זה רלוונטי, אדם עובד ורוצה לקבל את הכסף לחשבון, למה דרכך?
ת. כי לא היה להם חשבון.
ש. גם להם לא היה חשבון?
ת. כי לא היה להם. למה אין לך מרצדס?
ש. אמרת לפני כן כשנחקרת כי היו מידי חודש דוד היה מגיע עם כסף ונותן להם מעטפה עם מזומן.
ת. הוא היה מביא מעטפה אחת עם כל התלושים והמזומן והכסף בתוכה. כל אחד עם התלוש שלו קיבל את המשכורת במזומן שלו.
ש. אז למה אותה אחיינית שלך ולמה אלו שאין להם חשבון בנק לא קיבלו את זה במזומן.
ת. הם לא עבדו במשרה מלאה.
ש. מה זה קשור.
ת. לא כל חודש העבירו להם כסף. מתי שהיו היה נותן להם מזומן ומתי שלא, היו מעבירים לי והייתי נותן להם." (עמ' 19 שורות 15-18 לפרוטוקול ועמ' 20 -21 שורות 1-6 שם).

אלא שגם דבריו אלו של התובע לא הותירו עלינו רושם אמין כאשר רושם זה התחזק מאחר והתובע לא סיפק הסברים משכנעים כשהתבקש להסביר את האופן בו ניהל את ההתחשבנות עבור חברי הקבוצה ואת והאופן בו שילם את שכרם ו כן מה היה גובהו:
"ש. נכון שעבור כל עובד היית מקבל 200 ₪ נטו ליום?
ת. בזמן האחרון, כן
ש. כלומר אתה היית מסכם את הסך החודשי של כל העובדים משלך ומקבל את הסכום על כולם ת. היה משלם לי 200 ₪, לחלק מהעובדים 200 ₪ ולחלק ששוים פחות היה משלם פחות ש. מפנה אותך לנספח ה' תצהירי הנתבעת זה חשבון שהיית מגיש לדוד לדוגמא?
ת. כן
ש. עמ' שני של אותו נספח - 193 ימי עבודה כפול 200 ₪, 38,600 ₪. למי עשית את החשבון הזה?
ת. לדוד
...
ש. אם עשית לדוד חשבון של כל העובדים שלך?
ת. כל העובדים שהבאתי. עשיתי את זה כי ככה דוד ביקש ממני - כמה פועלים כפול 200 ₪ ליום וכמה זה יוצא. לא היה לו זמן לרשום כל יום כמה פועלים וכמה מגיע. למה הוא התנגד על זה לפני כמה שנים ש. אז למה לא כתבת מי כל עובד וכמה ימים עבד?
ת. מה שביקש שארשום רשמתי
ש. את הכסף שקיבלתי עבור העבודה של המשפחה שלך, אתה מסרת להם?
ת. אנחנו משפחה אחת חיים ביחד, כולם רווקים, והכסף ביחד, מי שהיה מבקש מה שרוצה היה לוקח. נגיד הבן שלי רוצה 1,000 ₪ אני נותן לו, ככה זה במגזר הערבי ש. אבל חוץ מהמשפחה הקרובה שלך, אחיינים ועוד ת. מי שהיה קרוב משפחה, משכתי ומסרתי לו
ש. קיבלתי את תדפיסי העו"ש של חשבון הבנק שלך ומבין כי ב - 12/2 כמו שכתוב בנספח ג', נכנס לחשבון הבנק שלך 21,000 ₪ ואני לא רואה בהמשך משיכת כסף או שכר לאותם אנשים שהם לא המשפחה הקרובה שלך ת. כל אחד קיבל את הכסף שלו
ש. איך?
ת. או במזומן או בשיק ממני
ש. אבל זה לא מופיע בחשבון שלך, תסתכל על כל חודש פברואר, אין אף משיכת כסף מזומן וגם לא שיק על אחד העובדים שנמצאים ברשימה ת. קיבלו במזומן. ואם זה לא בחשבון שלי, לבן היה חשבון. בשנת 2011 נתתי להם במזומן מהכסף שלי. מה שהגיע נתתי להם. והיה מבקש ממני כמה שיורת להכניס לבנק העברה בנקאית ש. אבל אין משיכות אז איך נתת מזומן
ת. נתתי, לא זוכר איך. תשאל אותי על לפני שבוע אני לא זוכר." (עמ' 22 שורות 3-28 לפרוטוקול ועמ' 23 שורות 1-13 שם).

מעבר לעובדה שהתובע לא שיכנע אותנו בהסבריו הרי שעמדה לו לרועץ העובדה שהוא לא הביא כל ראיה להוכחת דבריו וכן לא הביא כעד ולו עובד אחד שהיה יכול להעיד בקשר לעבודה ולאופן העסקתו וזאת למרות שמדובר בעובדים שהם ברובם, כך לדברי התובע בעצמו, קרובי משפחתו.

לכל האמור נוסיף, כי מהעדויות התברר כי התובע סיפק עבודה לגורמים נוספים מלבד לנתבעת; כך למשל התברר כי בזמן ש הנתבעת ודוד שהו בחו"ל הוא עבד אצל חברת ק. נטור , כאשר לגרסתו בן אחיו עבד שם וביקש את עזרתו לשבוע שבועיים : "הוא שאל אותי אם אני מוכן לעזור אמרתי דוד בחופש אז יש לי כמה ימים, יש לי משפחה אני צריך לתפרנס..."(עמ' 26 שורות 24-28 לפרוטוקול).

כל אלו; מעידים כי הנתבעת לא היתה אלא צינור להעברת התשלום מהמושב לתובע, לאחר שגם היא גבתה את "העמלה" שלה מהתיווך, היא לא גייסה עובדים, לא הכירה אותם, לא קבעה את תנאי העסקתם או את שכרם, לא פיקחה על עבודתם ולא נתנה להם הוראות ביחס אליה שכן כל אלו בוצעו על ידי התובע, אשר הלכה למעשה ניהל עסק עצמאי בו היה אחראי על גיוס העובדים, הוא זה שהביא אותם לעבודה, הוא זה שהסיעם מידי יום, הוא זה שפיקח עליהם והיה אחראי על תנאי העסקתם, על קביעת ותשלום שכרם הוא זה שדאג, במידת הצורך, למחליף /פים לעובד/ים והוא זה שערך את כל רישומי הנוכחות.

מסקנתנו הנ"ל קיבלה חיזוק מעדותו המהימנה של מר יהודה, אשר להיכרותו עם התובע ואשר לקשר ולמתן הוראות לעובדים שהאחרון הביא. וכך הצהיר מר יהודה בסעיף 5, לתצהירו לגבי היכרותו עם התובע "את עלי היאג'נה (להלן- "עלי") אני מכיר מזה שנים ארוכות. מדובר בקבלן שעבד בעבר תחת קבלן אחר בשם אלבר אנקונינה ובשלב כלשהו עבר לעבוד עם דוד" . (ההדגשה אינה במקור - א"י) ובחקירתו הנגדית הוא חזר וציין כי הוא מכיר את התובע היות "הוא עבד אצלנו שנים, לפני כן הוא עבד אצלנו דרך מישהו אחר" וכשנשאל אם "אתה מכיר את התובע מזה שנים שהוא עובד ברמת מגשימים ואתם מכירים שהוא עבד אצל קבלן איקס או Y" השיב: " כן. " (עמ' 57 שורות 18-24 לפרוטוקול).
ו כן העיד מר יהודה, ביחס לאחריות על העובדים של התובע ומתן הוראות להם, כי ידוע לו שדוד היה מוציא לתובע ולעובדיו תלושי שכר כי לתובע היתה בעיה להוציא חשבוניות היות ואין לו עוסק מורשה, וכך הוא נשאל וכך השיב:
"ש. התובע כשהיה בשטח ואתה היית רוצה לבצע עבודה מסוימת. היית פונה אליו שיעשה את העבודה הזו.
ת. לפעמים, כן. כשהיה איזה או אני או אחר מהאנשים שעובדים תחתיי היו באים ומסבירים לו מה צריך לעשות והוא היה עושה.
ש. פונים אליו כיוון שהוא אחראי על העובדים או מכח שהוא עובד אצל דוד.
ת. מכח שהוא אחראי על העובדים שלו, הוא מביא אנשים קבועים שעובדים ואיתו אנו מדברים על איך לעשות ומה לעשות.
ש. העובדים האלה שהיו ביחד איתו, הקבועים, איך אתה יודע שהם עובדים אצלו האם הנפיק להם תלושים.
ת. אני מניח שלא הנפיק להם תלושים כי זו היתה הבעיה שלו כי הוא לא יודע להוציא חשבונית אז אני מניח שדוד היה מוציא את התלושים.
ש. מה ז"א היתה לו בעיה בהוצאת חשבונית כי אין לו עוסק מורשה, נכון?
ת. נכון.
ש. אין לו עוסק מורשה כי הוא עובד אצל דוד והוא מקבל תלושי שכר, נכון?
ת. זה לא מדויק כי התובע היה עצמאי לחלוטין ובעצם עבד דרך דוד כדי שיהיה מי שיודע להוציא את החשבוניות לרמת מגשימים ומי שיודע להוציא את התלושים לעובדים.
ש. הוא יכול לשכור שירותי רו"ח שיעשה לו את הדבר הזה זה הכי פשוט.
ת. התובע אף פעם לא רצה להיות עוסק מורשה.
ש. הוא אמר לך את זה.
ת. כן.
ש. מתי?
ת. בעבר כשהוא עזב את אחד האנשים שהוא עבד איתו.
ש. מי זה היה? זה לא היה דוד.
ת. לא דוד.
ש. אז הוא אמר לך שהוא לא רוצה להיות עוסק מורשה. בתקופה שעבד מול קבלן אחר, לא דוד.
ת. כן.
ש. בתקופה שהיה ביחד עם דוד, הוא אמר לך גם שהוא לא רוצה להיות עצמאי.
ת. לא זכור לי ששאלתי אותו. " (עמ' 58 שורות 12-28 לפרוטוקול ועמ' 59 שורות 1-13 שם).

מעבר לעובדה שמר יהודה הותיר עלינו רושם מהימן, השתכנענו כי לא היה לו אינטרס לשקר ו לא היה לו כל עניין בתוצאות ההליך, וכפי שהעיד לגביו אף התובע, מדובר ב"בן אדם מכובד" ו"בטח שאמין" (עמ' 17 שורות 9-12 לפרוטוקול).
ראוי לציין כי דבריו של מר יהודה אכן התייחסו לתקופת שקדמה לעבודה אצל הנתבעת, א לא שדברים אלו בהצטברותם עם יתר העדויות והראיות שהובאו לפנינו חיזקו לדידנו את טענת הנתבעת אשר לסוג היחסים שהיו בינה לבין התובעים ואשר לכך שלא התקיימו ביניהם יחסי עובד - מעסיק .

6. סיכומו של דבר -
לאחר יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה ובשים לב לראיות שהונחו לפנינו וכן בשים לב לעדים ששמענו ובהינתן העדים שהתובעים יכלו להביא ובחרו שלא לעשות כן וחרף תלושי השכר שהנפיקה הנתבעת לתובעים ולעובדי התובע הרינו קובעים כי בין הנתבעת לבין התובעים לא התקיימו יחסי עובד מעסיק וכי התובע היה קבלן אשר סיפק באמצעותה למושב צוות עובדי חקלאות ובכללם את אשתו.

נוכח התוצאה אליה הגענו מתייתר הדיון ביתר רכיבי התביעה, ואלו נדחים וגם ובהתאם נדחית טענת הנתבעת לקיזוז בגין הנזקים שנגרמו לה לטענתה בעקבות הפסקת עבודתו המיידית של התובע.

7. הוצאות ושכר טרחת עו"ד -
בשים לב, לתוצאה אליה הגענו, הרינו מחייבים את התובעים לשלם לנתבעת את הסכומים הבאים:
א. סכום של 2,500 ₪ בגין הוצאות משפט.
ב. סכום של 6,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום.
ויודגש - הסכומים שפסקנו הינם על הצד הנמוך מאחר והבאנו בחשבון את העובדה שבשל אי התייצבות שניים מעדי הנתבעת היה צורך לקיים ישיבת הוכחות נוספת, עובדה שבאופן טבעי גרמה לתובעים להוצאות מיותרות.

8. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ז בתשרי תשפ"א, (4 באוקטובר 2020), בהעדר הצדדים.

מר אדהם פלאח
נציג ציבור (עובדים)

יעקבס אורית,
שופטת בכירה

מר אליאס ג'טאס
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: עלי היאג'נה
נתבע: יפה מאיירס
שופט :
עורכי דין: