ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין 1 צפורה אופנברג ז"ל נגד B.G Financing Ltd :

23
לפני כבוד השופטת אפרת בוסני

התובעת:
1 צפורה אופנברג ז"ל

נגד

הנתבעים:
1. B.G Financing Ltd
B.G. Assistance Ltd.2
3. הארגון למימוש האמנה על בטחון סוציאלי(ישראל מערב גרמניה

החלטה

בקשת נתבעות 1-2 לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בי דין, התיישנות וכן בשל התנהלות דיונית פסולה של התובעת בחידוש ההליכים בתביעה, תוך הסתרת עובדות מהותיות מבית המשפט .

ברקע תביעה כספית על סך של 473,487 ₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבעים להשבת הכספים שנגבו ממנה על ידי נתבעות 1-2 כפרמיות ביטוח, על פירותיהם.

רקע הדברים
ראשיתו של ההליך הוא בשנת 2001, עת הוגשה התביעה המקורית במסגרת תיק ת.א. 42680-01.

ברקע התביעה אמנה על ביטחון סוציאלי (ישראל-מערב גרמניה) משנת 1973 מכוחה התאפשר לכל אזרח ישראלי להצטרף בתנאים מסוימים לתוכנית הפנסיה שניהל המוסד לביטוח סוציאלי הגרמני ולקבל מהמוסד הגרמני רנטות. ההצטרפות לתכנית הותנתה בתשלום חד פעמי של מלוא תשלומי פרמיות עבר למוסד הגרמני לביטוח סוציאלי. על רקע זה הקים ישראל פרי ז"ל (להלן: "פרי") את הנתבע 3 (להלן: "הארגון") והם פנו לזכאים והציעו לתת הלוואות לתשלום פרמיות העבר, כשלכל לווה יערך ביטוח חיים להבטחת ההלוואה. ההלוואות לזכאים ניתנו באמצעות נתבעות 1 ו-2, חברות זרות שהקימו פרי והארגון ושימשו, בין היתר, למימון תשלומי הפרמיות הרטרואקטיביות ותשלום פרמיות ביטוח חיים של הזכאים.

התובעת, על פי כתב התביעה, נמנתה על הזכאים שהצטרפו לתכנית הפנסיה הגרמנית באמצעות הארגון, במסלול בו ההלוואה שניתנה לה פוצלה בין הנתבעות 1 ו-2 ותשלומי פרמיות הביטוח, החזר ההלוואה ותשלומים נוספים נגבו על ידי נתבעות 1 ו-2 מהכספים שהתקבלו עבורה מגרמניה.
בפועל, כפי שפורט בפסק הדין בעניין ע"א 909/16 פרי נ' סידרנסקי (27.2.2019) (להלן:" עניין סידרנסקי") הכספים שנגבו על ידי הנתבעות 1-2 לטובת תשלום פרמיות הביטוח לא שולמו לחברת ביטוח חיצונית, אלא נותרו בידי פרי.

בגין מעשים אלה הוגש כתב אישום כנגד פרי והארגון והם הורשעו, בין היתר, בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה ותיווך בביטוח שלא בהיתר (ת.פ 40258/01). ערעור שהוגש על הכרעת הדין נדחה (ע"פ 1784/08) . בקשות למשפט חוזר נדחו אף הן (ראו; פסק הדין מיום 29.1.2014 בבקשה השלישית למשפט חוזר בעניין מ"ח 5251/13). בדיון נוסף שהתקיים בהליך הפלילי בבית המשפט העליון נותרה ההרשעה בעבירת הגניבה (דנ"פ 2334/09).

בעקבות ההליך הפלילי ולבקשת היועץ המשפטי לממשלה בשנת 2004, עוכבו הליכים בתביעות האזרחיות שהוגשו בעניין, בשל פער ממשי בין המידע המוצג במסגרת ההליך הפלילי לבין המידע אליו נחשף בית המשפט בהליך האזרחי (ראו; פסק הדין בעניין ע"א 2173/05 היועמ"ש נ' BGA (13.2.2006); ת.א.(ת"א) 8835/01 היועץ המשפטי לממשלה נ' BGA (1.5.2005)).

ההליכים בתביעה בתיק זה חודשו בשנת 2017 והתביעה קיבלה מספר הליך חדש, בהתאמה.

ביני לביני התובעת נפטרה בשנת 2005 ובנה, יורשה על פי צוואה, בא בנעליה.

בעקבות פסק הדין שניתן בעניין סידרנסקי צומצמה תביעת הזכאים להשבת כלל התשלומים ששולמו על ידם עבור פרמיות ביטוח החיים על פרותיהם, לצד חובת השבה נגדית של פרמיות הביטוח אותם היו הזכאים משלמים בשוק החופשי עבור ביטוח חיים. על רקע זה הוגש כתב תביעה מתוקן בתיק זה, במסגרתו מבקשת התובעת לחייב את נתבעות 1 ו-2 ואת הארגון להשיב את כספי הפרמיות שנגבו על פרותיהם.

טענות הצדדים
12. טענות הנתבעות בבקשה

12.1. נתבעות 1-2 (להלן:" הנתבעות") טוענות לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בי דין, לאור תובענה ייצוגית שהוגשה בפרשה במסגרת ת"צ 1229/08 (מחוזי-ת"א) בן שושן ואח' נ' הארגון למימוש האמנה על בטחון סוציאלי ואח', במסגרתה אושר בפסק הדין שניתן ביום 19.4.2016 הסדר פשרה. הנתבעות טוענות כי במסגרת התובענה הייצוגית שהוגשה בשנת 2008 לבית המשפט המחוזי נגד הנתבעות בתיק זה ונתבעים נוספים, הועלו טענות דומות לטענות התובעת בכתב תביעה זה. ביום 19.4.2016 אושר בפסק דין הסדר פשרה בתביעה הייצוגית, מכוחו שולמו לזכאי הפנסיה הגרמנית עליהם חל ההסדר, והתובעת בכללם, כספים ונקבע כי ההסדר הוא לסילוק מלא של כל תביעה מצד חברי הקבוצה או יורשיהם ומהווה מעשה בי דין כלפי כל חברי הקבוצה (סעיפים 5 ו-6 להסדר).

12.2. הנתבעות טוענות שהתובעת ויורשה, נמנים על חברי קבוצת התובעים הנכללים בהסדר הפשרה שאושר בהתאם ל הגדרת הקבוצה בסעיף 4 להסדר הפשרה, כי התובעת ויורשה לא הודיעו על פרישתם מהקבוצה בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 5 להסדר הפשרה ו לחוק תובענות ייצוגיות ולא ביקשו מבית המשפט המחוזי שדן בתביעה הייצוגית, בתוך המועד שנקבע לכך, וממילא לא קיבלו, היתר להחריג את התובעת מהסדר הפשרה .

12.3. הנתבעות טוענות שהתובעת ויורשה גילו בהתנהגותם שהם רואים עצמם כחברי הקבוצה בשמה נוהלה התובענה הייצוגית. התובעים לא פעלו לחידוש ההליכים בתביעה דנן לאורך שנים, לרבות לאחר סיום ההליך הפלילי והם אף קיבלו כספים מכוח הסדר הפשרה בתביעה הייצוגית כחברי הקבוצה. לבקשה צורף מכתב הנאמן על הסדר הפשרה מיום 20.5.20 ולפיו כספי הפיצויים במסגרת הסדר הפשרה שולמו לתובעת באמצעות המחא ות "למוטב בלבד", כאשר המחאה על סך 7,815.44 ₪ נפדתה ביום 15.9.16 והמחאה נוספת על סך 12,743.78 ₪ נפדתה ביום 9.7.18.

12.4. משהתובעת נמנית על חברי הקבוצה בשמה נוהלה התובענה הייצוגית, הסדר פשרה בתביעה הייצוגית אושר ו התובעת, באמצעות יורשה, קיבל ה לידיו פיצוי כספי בהתאם להסדר הפשרה, טוענות הנתבעות כי בהתאם לסעיף 24 לחוק תובענות ייצוגיות ולהוראות הסדר הפשרה, חל מעשה בי דין והתובעת (ויורשה) מנועים מלהעלות טענות נגד הנתבעות ולנהל את התביעה בתיק זה.

12.5. הנתבעות טוענות עוד שיורש התובעת ובאת כוח התובעת לא עדכנו את בית המשפט ואת הנתבעות עת ש"חידשו" את התביעה, שלתובעת שולמו התשלומים מכוח הסדר הפשרה בתובענה הייצוגית וכי עמידת התובעת (ויורשה) על התביעה בתיק זה, אשר נזנחה שנים ארוכות לאחר מותה של התובעת ולאחר ששולמו ליורשה של התובעת כספים על פי הסדר הפשרה, גובלת בעזות מצח ועולה כדי חוסר תום לב.

12.6. טעם שני לבקשת הנתבעות סילוק התביעה באיבה היא טענת הנתבעות להתיישנות התביעה. הנתבעות טוענות שהתביעה שהוגשה בשנת 2001 ואשר הליכים בה עוכבו בשנת 2004 או סמוך לכך, התיישנה במועד בו חודשו ההליכים בשנת 2017.

לטענת הנתבעות ההליכים בתביעה ובהליכים אזרחיים שונים שהתנהלו נגד הנתבעות, עוכבו עד להכרעה בהליך הפלילי שהתנהל נגד הארגון ונגד פרי, לאור פערי מידע בין הצדדים וצפייה כי עם ההכרעה בהליך הפלילי פערים אלה יצומצמו. ההליך הפלילי הסתיים עם מתן פסק הדין בהליך הפלילי ביום 25.10.2007 (ת"פ 40258/01) ולכל המאוחר בפסק הדין שניתן בערעור על פסק הדין בהליך הפלילי ביום 5.2.2009 (ע"פ 1784/08). משכך בשנת 2017, המועד בו חודשו ההליכים, חלפו למעלה מ-7 שנים והתביעה התיישנה.

הנתבעות מוסיפות וטוענות כי אין בקיומו של הדיון הנוסף בהליך הפלילי (דנ"פ 2334/09) ואשר פסק הדין בו ניתן ביום 23.5.2011 להשליך על שאלת ההתיישנות, שכן דיון נוסף אינו מהווה ערכאה נוספת ואינו מיועד, למעט במקרים חריגים, להכרעה בשאלות עובדתיות או להשגה על ממצאים עובדתיים.

12.7. לחלופין טוענות הנתבעות כי ככל וייקבע שיש לראות בפסק הדין שניתן בדיון הנוסף כנקודת זמן רלוונטית לבחינת שאלת ההתיישנות, התנהלות המשיבה נוגעת בשיהוי קיצוני אשר גרם לנזק ראייתי לנתבעות שדי בו לסלק את התביעה על הסף. חיזוק לכך, טוענות הנתבעות, יש בתצהיר גילוי המסמכים של יורש התובעת, הטוען כי בשים לב שהתובעת נפטרה לפני 15 שנים אין בידיו מסמכים הדרושים לברור התביעה.

12.8. טעם נוסף בגינו טוענות הנתבעות לסילוק התביעה על הסף נעוץ, לטענת הנתבעות, בניסיון התובעת "לחדש" את ההליכים בתביעה בדרכי עורמה, בניגוד לדין ותוך הסתרת עובדות מהותיות ביודעין.

בהקשר זה טוענות הנתבעות כי רק ביום 6.3.17, לאחר שיורש התובעת קיבל לידיו את הפיצוי לו הייתה התובעת זכאית כחברה בקבוצה הייצוגית, הוגשה לבית המשפט הודעה לקונית מטעם התובעת על שינוי ייצוג, במסגרתה התבקש בית המשפט לקבוע מועד לדיון. במסגרת ההודעה על שינוי ייצוג, אשר הוגשה שנים לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, יורש התובעת לא גילה לבית המשפט שההליכים בתיק עוכבו עוד בשנת 2004 רק "עד להכרעה בהליך הפלילי"; את העובדה שההליך הפלילי הוכרע למעלה מ-7 שנים קודם למועד ההודעה על שינוי ייצוג, כאשר כל אותן שנים ארוכות זנח יורש התובעת את התביעה ולא עשה דבר לחידושה; וכי יורש התובעת אף הסתיר ולא גילה שלתובעת שולמו כספי פיצויים כחברה בקבוצה עליה חל הסדר הפשרה בתובענה הייצוגית, לרבות בשני כתבי התביעה המתוקנים שהוגשו בחודש מרץ 2019 ובחודש ינואר 2020. עובדות מהותיות אלה הוסתרו גם בבקשה נוספת שהגיש יורש התובעת ביום 18.6.17 "לחידוש הליכים ולקביעת דיון".

התנהלות זו, טוענות הנתבעות, פסולה ולוקה בחוסר תום לב דיוני מהותי, המצדיק אף הוא סילוק התביעה באיבה.
טענות התובעת
13.1. בתגובה לבקשה טוענת התובעת נגד ייפוי הכוח מכוחו מבקש בא כוח הנתבעות לייצג את הנתבעות, מהטעם שבהליך הפלילי נקבע שהנתבעות נוסדו על ידי פרי ומצויות בשליטתו ומשעה שפרי נפטר, לא ברור מכוח איזה סמכות חתמו החותמים על ייפויי הכוח בשם הנתבעות.

13.2. לגוף הבקשה מפרטת התובעת את השתלשלות העניינים שהביאה להגשת התביעה בשנת 2001, וטוענת כי במועד הגשת התביעה בשנת 2001, בהתאם לפסק הדין בעניין סידרנסקי, התביעה לא התיישנה. לטענת התובעת תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 5 לחוק ההתיישנות חלה לגבי תביעה שלא הוגשה עליה תובענה, ולא לגבי תביעה כמו התביעה דנן אשר הוגשה בטרם חלוף תקופת ההתיישנות, החלה להתברר וההליכים בה עוכבו וכי אין רלוונטיות לפסיקת בית משפט השלום אליה מפנות הנתבעות בבקשה, שאף אינה הלכה מחייבת.

13.3. התובעת מוסיפה וטוענת לשם הזהירות כי המועד הקובע לבחינת שאלת ההתיישנות הוא מועד פסק הדין שניתן ביום 23.5.2011 בדיון הנוסף בהליך הפלילי וממועד זה ועד לחידוש ההליכים בתביעה דנן לא חלפו 7 שנים. עוד נטען כי טענת הנתבעות שפסק הדין בדיון הנוסף אינו רלוונטי אינן ברורות, כאשר הנתבעות עצמן עשו בפסק הדין שימוש בהליכים אחרים (דוגמת בעניין ע"א 8442/13) בניסיון להתחמק מגניבת הכספים.

התובעת מפנה לפסק הדין משנת 2014 שדחה בקשה לקיום משפט חוזר בהליך הפלילי (מ"ח 5251/13), וטוענת גם על יסודו שבמועד חידוש ההליכים, טרם חלפה תקופת ההתיישנות.

13.4. התובעת דוחה את טענת הנתבעות לקיומו של נזק ראייתי, טוענת כי הנתבעות היו שותפות להליך מראשיתו, כי כל המסמכים מצויים בידי הנתבעות ובהתאם לפסק הדין בת.א. 50713-04-17 עו"ד סגל נ' BGA ( 22.3.20) במסגרתו ניתנה הסכמת מייצגן הקודם של הנתבעות להעברת כל המסמכים, היה בידי הנתבעות להגיע למסמכים.

13.5. התובעת דוחה את הטענה לקיומו של מעשה בי דין לאור הסדר הפשרה בתביעה הייצוגית וטוענת שלא הגיוני שהתובעת תוותר על תביעה צודקת ונכונה של מאות אלפי ₪ ותצטרף לתביעה ייצוגית.

התובעת מפנה לסעיף 6.9 לפסק הדין שאישר את הסדר הפשרה בתביעה הייצוגית ולסעיף 35 להסדר הפשרה וטוענת כי הן בית המשפט והן התובעים והנתבעים בתביעה הייצוגית לא ראו בקבוצה המנהלת תביעות פרטניות חלק מהקבוצה, אלא חלק מהפורשים מהקבוצה ללא צורך בכל הודעה מצדם. מסקנה זו, לטענת התובעת, עולה בקנה אחד עם התכלית הציבורית של חוק תובענות ייצוגיות ועם פסק הדין שניתן בתיק ת.א 58016-12-14 פולק נ' קבוצת א. דורי ולפיו אחת הדרכים לפרוש מהקבוצה לפני אישור תביעה כתביעה ייצוגית, היא באמצעות הגשת תביעה אישית. במקרה זה, טוענת התובעת, לנוכח העובדה שהתביעה הוגשה כ-8 שנים לפני הגשת התביעה הייצוגית, ועיכוב ההליכים נבע מההליך הפלילי נגד הנתבעים, אין התובעת נכללת בקבוצה.

13.6. התובעת מוסיפה וטוענת בהקשר זה כי תובענות ייצוגיות נועדו לקבץ כמות גדולה של אינדיבידואלים להם נגרם נזק כתוצאה מפעילות הנתבע, אולם הנזק הקונקרטי של כל אחד מחברי הקבוצה לרוב אינו מספיק לשם הגשת תובענה אישית וכן להביא צדק לצרכנים הבלתי נודעים שאינם מודעים לפגיעה כתוצאה מפעילות הנתבע. התובעת, במקרה זה, מודעת לפגיעה שנגרמה לה ולא ניתן לומר שהיקף הנזק שנגרם לה, אינו מספיק לשם הגשת תביעה אישית.

13.7. התובעת טוענת שהעובדה שהנאמן על הסדר הפשרה בתביעה הייצוגית שלח המחאות לכל לקוחות הארגון, מבלי לבדוק אם הם נמנים על חברי הקבוצה או על הפורשים, מלמדת רק על להיטותו של הנאמן להיפטר מהכספים ועל חוסר מקצועיות הנאמן וחוסר תום לבו, ואינה יכולה לעמוד לחובת התובעת.

13.8. התובעת מוסיפה וטוענת כי לכל היותר, כספים אלה יקוזזו מהתביעה ואין בכך משום וויתור התובעת על תביעתה האישית .

13.9. התובעת טוענת עוד שאין מקום להכפשת הנתבעות את התובעת, אשר פעלה ביושרה ובתום לב בניגוד לנתבעות לגביהן קבעו מספר ערכאות ש הן פעלו בדרכי מרמה, הונאה ומצגי שווא.

טענות הנתבעות בתגובה לתשובה
14.1. בתשובה לתגובה חוזרות הנתבעות על טענותיהן, דוחות את טענת התובעת שהסדר הפשרה בתביעה הייצוגית אינו מהווה מעשה בי דין כלפיה מהטעם שהתביעה הוגשה כ-8 שנים לפני הגשת התביעה וטוענות כי הטענה משוללת יסוד, חותרת תחת עקרונות התובענה הייצוגית ומנוגדת להוראות סעיף 24 לחוק התובענות הייצוגיות ולהוראות הסדר הפשרה.

14.2. הנתבעות טוענות שהחוק תובענות ייצוגיות והסדר הפשרה בתובענה הייצוגית, קובעים חובת הודעה על פרישה מהקבוצה שלא ניתנה על ידי הנתבעת וכי בשלוש "נקודות היציאה" הקבועות בחוק תובענות הייצוגיות בהתאם לסעיפים 11, 18(ו) ו-19(ג)) לחוק, בהן רשאי חבר קבוצה להודיע על רצונו שלא להיכלל בקבוצת התובעים בתובענה הייצוגית - מועד אישור הבקשה להגשת התובענה הייצוגית (4.6.12); מועד הגשת הבקשה לאישור הסדר פשרה (18.12.15) ומועד מתן תוקף של פסק הדין להסכם הפשרה (19.4.16) - לתובעת לא הייתה תביעה אישית. תביעת התובעת אשר עוכבה בשנת 2004, קודם להגשת התביעה הייצוגית, נזנחה על ידי התובעת ויורשה ובמועד בו אושרה התביעה הייצוגית ובמועד בו אושר הסדר הפשרה לא היה לתובעת הליך תלוי ועומד. התיק הוגדר במערכת בתי המשפט כתיק סגור ומסמכיו בוערו. ממילא, טוענות הנתבעות, התובעת ויורשה לא פעלו בהתאם להוראות הדין ולא נתנו הודעה על רצונם שלא להיכלל בקבוצת התובעים ואף בחרו שלא לחדש את התביעה בתיק זה, למרות שההליך הפלילי הסתיים שנים רבות קודם, וכחלק מחברי קבוצת התובעים בתובענה הייצוגית קיבלו את כספי הפיצויים בהתאם להסדר הפשרה.

14.3. בהתייחס לסעיף סעיף 6.9 לפסק הדין שאישר את הסדר הפשרה בתובענה הייצוגית וסעיף 10.1 בהסדר הפשרה אליהם מפנה התובעת (ולא סעיף 35 כפי שצוין) , טוענות הנתבעת שאין בהם החרגה "אוטמטית" של חברי קבוצה המנהלים תביעות פרטניות, כטענת התובעת. סעיפים אלה נוגעים לאפשרות שניתנה לנתבעים בתביעה הייצוגית, ולא לתובעים, לבטל את הסדר הפשרה ולא נועדו לשנות את הגדרת חברי הקבוצה הייצוגית ואת מנגנון ההסתלקות מהקבוצה הייצוגית הקבוע בהסדר הפשרה ובחוק, שלא בוצע על ידי התובעת.

הנתבעות מוסיפות כי המילים "המנהלים תביעות פרטניות נגד הנתבעים או מי מהם" בסעיף 10.1 להסדר הפשרה, מלמדות על לשון אקטיבית של ניהול תביעות בהווה, ולא בעבר. פרשנות ולפיה הסעיף הוציא מגדר קבוצת התובעים גם את מי שניהלו בעבר נגד הנתבעות הליכים משפטיים, כמו התובעת, ואשר זנחו לאורך שנים את התביעה קודם למועד שנקבע שעליהם להודיע על פרישה מהקבוצה, מחוסרת יסוד ובלתי סבירה.

14.4. הנתבעות טוענות עוד שאין בידי התובעת להסתמך על עניין פולק. במקרה זה, תביעת התובעת הוגשה לפני הגשת התביעה הייצוגית, נזנחה ונסגרה לפני אישור התובענה הייצוגית והתובעת באמצעות יורשה פדו את הפיצויים מכוח הסדר הפשרה בתובענה הייצוגית.

14.5. הנתבעות מוסיפות כי כאשר יורש התובעת קיבל כספים בהתאם להסדר הפשרה בתביעה הייצוגית, כל צד נטל סיכון ולא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור, מה גם שמדובר בקניית סיכון סבירה.

14.6. הנתבעות דוחות את טענת התובעת שמרוץ ההתיישנות הופסק עם הגשת התביעה בשנת 2001 וטוענות כי אין בידי התובעת שההליך המשפטי בעניינה עוכב בשנת 2004 לשוב ולטעון 13 שנים לאחר מכן שהזמן קפא מלכת בשנת 2001. הנתבעות שבות על טענתן שאין למנות את תחילת מרוץ ההתיישנות לגבי חידוש התביעה מפסק הדין שניתן בדיון הנוסף, חוזרות על טענתן לשיהוי ניכר וטוענות כי העובדה שהן היו שותפות להליך מראשיתו בשנת 2001 אין משמעותה שהיה עליהן לשמור את כל הראיות, לאחר שההליך נזנח על ידי התובעת למעלה מעשור, התובעת הלכה לעולמה ועדים נפטרו.

לשיהוי הקיצוני של התובעות, טוענות הנתבעות, אין קשר למחלוקת שהתנהלה בין הנתבעות לבא כוחן הקודם בתיק ת.א 50713-04-17 ולנזק הראייתי שנגרם לנתבעות.

דיון
15. ההלכות לגבי סילוק תביעה על הסף, ידועות. סעד של סילוק על הסף הוא סעד דראסטי וכאשר קיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים את שערי בית המשפט לפניו. סילוק תביעה על הסף מחמת התיישנות, חמור במיוחד, שכן משמעותו נעילת שערי המשפט ומניעת אפשרות מתובע לממש זכות מהותית, עוד טרם ברור טענותיו לגופן.

16. במקרה זה, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, בזהירות המתחייבת בבקשות סף, מצאתי לקבל את הבקשה לסילוק התביעה באיבה. אבהיר;

מעשה בית דין
17. כאמור, ראשיתה של התביעה בשנת 2001. ההליכים בתביעה חודשו בשנת 2017.

18. בשנת 2008 הוגשה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק ת"צ 1229-08 תובענה ייצוגית נגד הנתבעים 1-3 בתיק זה ונתבעים נוספים. התובענה הייצוגית הייתה באותו עניין מושא התביעה בתיק זה, ובמסגרתה אישר בית המשפט בשנת 2016 הסדר פשרה (ראו; הסכם הפשרה שאושר בתובענה הייצוגית אשר צורף לבקשה ופסק הדין מיום 19.4.2016 שאישר את הסדר הפשרה).

19. בהסדר הפשרה שאושר בתובענה הייצוגית (להלן: "הסדר הפשרה") נקבע כי כפשרה ישולם לחברי הקבוצה המשתתפים סך של 75,000,000 ₪ בניכויים ש נקבעו בהסדר הפשרה וכי תשלום זה מהווה, בהתאם לסעיף 7.2 להסדר הפשרה "את התשלום המלא, השלם והסופי והמוחלט שישולם על ידי הנתבעים על פי הסדר הפשרה ומכל עילה שהיא". נתבעים 1-3, כאמור, הם צד להסדר הפשרה.

20. סעיף 24 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 קובע: "פסק דין בתובענה ייצוגית יהווה מעשה בית דין לגבי כל חברי הקבוצה שבשמם נוהלה התובענה הייצוגית, אלא אם כן נקבע במפורש אחרת בחוק זה".
בסעיף 5 להסדר הפשרה בתובענה הייצוגית נקבע כי הסדר הפשרה מהווה "סילוק מלא, שלם, סופי ומוחלט של כל עילה, תביעה או טענה של התובעים הייצוגיים ושל כל חברי הקבוצה המשתתפ ים, לרבות שאיריהם ו/או חליפיהם ו/או יורשיהם בגין ו/או בקשר עם התובענה והבקשה לאישור התובענה הייצוגית ו/או כספים שנגבו מהתובעים הייצוגיים ומחברי הקבוצה המשתתפים כלפי הנתבעים..." (ונתבעות 1-2 בהליך זה בכללם).

על פי סעיף 6 להסדר הפשרה, אישור הסדר הפשרה מהווה מעשה בית דין כלפי התובעים הייצוגיים וכלפי כל חברי הקבוצה בקשר עם כל הטענות והעילות שהועלו בתובענה ובבקשה לאישור התובע כייצוגית.

21. התובעת אינה חולקת על כך שהתובענה הייצוגית היא באותו עניין בגינו הוגשה התביעה האישית על ידה בתיק זה. סלע המחלוקת בין הצדדים הוא בשאלה האם התובעת נכללת בין חברי קבוצת התובעים אשר בשמם נוהלה התובענה הייצוגית וחל עליה הסדר הפשרה.

22. קבוצת התובעים שנכללו בהסדר הפשרה, הוגדרה בסעיף 4 להסכם הפשרה כדלקמן:
"עם חברי קבוצת התובעים נמנים כל לקוחות הנתבעים שנטלו הלוואות מחברי BGF ו/או מחברת BGA (נתבעות 1-2 כאן - א.ב.) לצורך מימון התשלום הרטרואקטיבי של פרמיות, שכ"ט ופרמיות ביטוח, ושילמו קרן ו/או ריביות ו/או עמלות ו/או פרמיות מתוך הרנטה החודשית להם הם זכאים מן הרשויות בגרמניה, וכן שאיריהם ו/או יורשיהם ו/או חליפיהם של מי שהיו לקוחות והלכו לבית עולמם ". אותה הגדרה נקבעה בפסק הדין שאישר את הסדר הפשרה בתביעה הייצוגית (ראו; סעיף 6.1 לפסק הדין).

התובעת, אין על כך חולק, נמנית על לקוחות שנטלו הלוואות מהנתבעות לצורך מימון תשלום הרטרואקטיבי של פרמיות, שכ"ט ופרמיות ביטוח, ושילמו קרן ו/או ריביות ו/או עמלות ו/או פרמיות מתוך הרנטה החודשית לה הייתה זכאי מהרשויות בגרמניה. כך עולה מכתב התביעה המתוקן שהוגש בתיק זה וכך גם מאשרת התובעת בסעיף 1 לתשובה לבקשה.

23. חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו -2006 (להלן:" החוק") קובע הסדר מסוג Opt-Out בנוגע להגדרת הקבוצה . לפיו הקבוצה המיוצגת תכלול כל מי שעונה להגדרת הקבוצה, כל עוד הוא לא הודיע על רצונו שלא להימנות עליה (ראו; ת.צ (מחוזי-ת"א) 12099-08-16 אמיר חשין ואח' נ' קלאב אין אילת החזקות בע"מ (28.8.2016) ).
24. הסדר הפשרה שאושר קובע מנגנון "פרישה" מקבוצת התובעים, חברי הקבוצה. מנגנון זה, על פי ההסדר, מצריך מתן הודעה לבית המשפט הדן בתובענה הייצוגית. בסעיף 1 להסדר הפשרה נקבע "חברי הקבוצה הפורשים" - לקוחות הנמנים עם קבוצת התובעים, אשר בתוך המועד הקבוע בחוק תובענות ייצוגיות או במועד אחר שיקצוב בית המשפט הנכבד, ימסרו הודעות על כך שאינם מעוניינים להיכלל בקבוצה " (ההדגשות אינן במקור-א.ב).
25. החוק קובע שתי נקודות יציאה מהקבוצה, המחייבות אף הן, פנייה אקטיבית לבית המשפט הדן בתובענה הייצוגית. נקודת יציאה ראשונה קמה במועד אישור התובענה הייצוגית, כאשר בהתאם לסעיף 11(א) לחוק, כל מי שנמנה עם הגדרת הקבוצה ייחשב כמי שהסכים להגשת התובענה הייצוגית בשמו, וחבר קבוצה שאינו מעוניין להיות חלק מהקבוצה עליו להודיע לבית המשפט על רצונו שלא להיכלל בקבוצה תוך 45 ימים מיום פרסום החלטת בית המשפט בדבר אישור התובענה הייצוגית. נקודת היציאה השנייה קמה כאשר הוגש לבית המשפט הסדר פשרה. סעיף 18(ו) לחוק קובע, שחבר קבוצה אשר אינו מעוניין שיחול עליו הסדר הפשרה רשאי לבקש מבית המשפט, בתוך המועד שנקבע להגשת התנגדויות, להתיר לו לצאת מהקבוצה שעליה יחול ההסדר.
26. התובעת, ואין על כך מחלוקת, לא הודיעה בשוב שלב לבית המשפט שדן בתובענה הייצוגית על רצונה שלא להיכלל בקבוצה ולא ביקשה להחריג עצמה מהסדר הפשרה שאושר . אין טענה שהתובעת הודיעה, בנקודת היציאה הראשונה לאחר החלטת בית המשפט בשנת 2012 המאשרת הגשת התובענה הייצוגית שהיא אינה מעוניינת להיות חלק מהקבוצה, ואין טענה שתובעת פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה לקבלת היתר להחרגתה מהסדר הפשרה, לאחר שהוגש הסדר הפשרה ש אושר בשנת 2016.
27. במועד הגשת התובענה הייצוגית בשנת 2008, במועד אישור הגשת התובענה הייצוגית בשנת 2012, במועד הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה בשנת 2015 ובמועד אישור הסדר הפשרה בתובענה הייצוגית בשנת 2016, התובעת ויורשה אף לא פעלו להחייאת ההליך בתיק זה כפי שעשו אחרים (ראו למשל ת.א 68374-99 אפוטקר נ' פרי ( 31.7.2017) (פסקה 5 5 לפסק הדין).
28. למעלה מזה, על פי מכתב הנאמן לביצוע הסדר הפשרה (צורף כנספח לבקשה) לתובעת שולמו כספי פיצויים במסגרת הסדר הפשרה, באמצעות המחאות "למוטב בלבד" שנפדו. המחאה בסך של 7,815.44 ₪ נפדתה ביום 15.9.2016 והמחאה בסך של 12,743.78 ₪ נפדתה ביום 9.7.2018. התובעת בתשובתה אינה מכחישה את אישור הנאמן ששולמו לה כספים על פי הסדר הפשרה ואינה טוענת שלא קיבלה את הכספים או שההמחאות עבור התובעת על פי הסדר הפשרה לא נפדו .
29. בהתנהגות זו, יש גילוי דעת מובהק מצד התובעת (ויורשה בנעליה) שהתובעת ראתה עצמה נמנית על קבוצת חברי הקבוצה בתובענה הייצוגית, עליהם חל הסכם הפשרה שאושר והיא מנועה מלטעון אחרת כיום.
30. כאשר התובעת הנכללת בקבוצת התובעים הנכללים בהסדר הפשרה, אינה מודיעה לבית המשפט תוך 45 יום לאחר אישור התובענה הייצוגית שהיא אינה מעוניינת להיכלל בין חברי הקבוצה, אינה פונה לבית המשפט הדן בתובענה הייצוגית לקבלת היתר להחרגתה מהסדר הפשרה, אינה מחייה כל אותן השנים את תביעתה האישית ולתובעת שולמו כספים במסגרת הסדר הפשרה שאושר בשנת 2016, התובעת מושתקת מלטעון בדיעבד שאין לראות בה כחברת הקבוצה הייצוגית וקם כלפי התובעת ויורשה מעשה בית דין החוסם את התובעת, בהתאם לסעיף 24 לחוק תובענות ייצוגיות ולסעיפים 5 ו-6 להסדר הפשרה, מלהעלות טענות נגד הנתבע ים בתיק זה ומלהמשיך לנהל את התביעה כאן. אזכיר, בהתאם לסעיף 5 להסדר הפשרה בתובענה הייצוגית הסדר הפשרה הוא לסילוק מלא, סופי ומוחלט של הטענות נגד הנתבעים בתובענה הייצוגית, והנתבעות 1-2 כאן, בכלל זה.
31. תובענה ייצוגית היא כלי חשוב ואפקטיבי להגברת האכיפה הפרטית. חשיבותו היא באפשרות להגיש תביעה מאוחדת בשם מספר רב של תובעים פוטנציאליים באופן המאפשר להיטיב את נזקם של חברי הקבוצה, ליצור הרתעה יעילה מפני הפרת החוק תוך יעילות וחיסכון במשאבי הצדדים ובמשאבים השיפוטיים שהיו נדרשים לצורך ניהול מספר רב של הליכים פרטניים (ראו; רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרויקטים וכוח אדם בע"מ, פ"ד נד(3) 220, 237 (2003); ת.א (מח'- ת"א) 58012-12-14 פולק נ' קבוצת א. דורי בע"מ (9.12.2015) (להלן: " עניין פולק")). תכלית זו צריכה להיות מאוזנת עם אינטרס הנתבע בתובענה ייצוגית למצוי התביעות נגדו מול חברי הקבוצה בהליך אחד, ייצוגי, מבלי שיצטרך להתנהל בתביעה נפרדת מול חבר קבוצה בתובענה הייצוגית ובפרט חבר קבוצה שפוצה במסגרת הסדר הפשרה שאושר בתובענה הייצוגית. כך גם עולה מסעיף 1(4) לחוק תו בענות ייצוגיות שבין מטרותיו מונה: "ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות".
32. התובעת טוענת נגד מקצועיות הנאמן בכך שלא טרח לבדוק, כאשר שלח המחאות לכל לקוחות הארגון, האם הם נכללים בין חברי הקבוצה. לא אדרש לטענות נגד הנאמן הנטענות בעלמא וחורגות מהעניין שבפניי. עם זאת, התובעת אינה מכחישה בתגובתה קבלת כספים על פי הסדר הפשרה בתובענה הייצוגית ואת אישור הנאמן שההמחאות לפקודת התובעת בגין הפיצוי על פי הסדר הפשרה נפדו. התובעת אף אינה טוענת בתשובתה שהיא החזירה את התשלומים ששולמו לה על פי הסדר הפשרה בתובענה הייצוגית.
33. התובעת, ויורשה בנעליה, אף לא גילו בעת שביקשו לחדש את ההליכים בתיק בשנת 2017 כי לתובעת שולמו כספים על פי הסדר הפשרה בתובענה הייצוגית. עובדות מהותיות אלה גם לא גולו שני כתבי תביעה מתוקנים שהגישה התובעת בשנת 2019 ובשנת 2020, לאחר קבלת התשלומים על פי הסדר הפשרה.
34. את טענת התובעת שמאחר והתביעה הוגשה במקור בשנת 2001, כ-8 שנים לפני מועד הגשת התובענה הייצוגית, מעצם הגשת התביעה היא נמנית על "הפורשים" מקבוצת התובעים, ללא כל צורך בהודעה מצדה, אין לקבל. הטענה אינה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 11(א) לחוק ועם לשונו המפורשת של הסדר הפשרה - המחייבים מסירת הודעה לבית המשפט הדן בתובענה הייצוגית על פרישה מהקבוצה.
35. בסעיף 6.9 לפסק הדין שאישר את הסדר הפשרה בתובענה הייצוגית, אליו מפנה התובעת, נקבע "הוסכם כי במקרה שבו בתוך המועד שקצב בימ"ש לצורך הגשת הודעת פרישה מהקבוצה; מספר החברים הפורשים יעלה על 5% מחברי קבוצת התובעים בנוסף לחברי הקבוצה המנהלים תביעות פרטניות נגד הנתבעים או מי מהם (להלן: "האירוע המפסיק") יהיו הנתבעים רשאים (אך לא חייבים) להודיע בתוך 14 ימי עסקים מגיבוש האירוע המפסיק על ביטול הסדר הפשרה; ותנאים מפורטים גובשו בהסדר". הוראה דומה נקבעה בסעיף 10.1 להסדר הפשרה (ולא בסעיף 35 שלא קיים בהסדר, כטענת התובעת).
הסעיף, על פי לשונו הברורה, עוסק במתן אפשרות לנתבעים לבטל את הסדר הפשרה, ולא בפרישת תובעים מקבוצת התובעים. אין בסעיפים אלה לשנות את הגדרת חברי הקבוצה ואת מנגנון ההסתלקות מהקבוצה הייצוגית הקבוע בחוק ובהסדר הפשרה. לגבי פרישה מחברי הקבוצה נקבע מנגנון ספציפי ברור ו מפורש בהסדר הפשרה ובפסק הדין שאישר את הסדר הפשרה, המחייב הודעה על פרישה לבית המשפט במועד שנקבע בחוק תובענות ייצוגיות (בהיעדר מועד אחר בהסדר). היינו, תוך 45 יום ממועד אישור התובענה הייצוגית בשנת 2012. הוראה זו לא שונתה בסעיף 10.1 להסדר הפשרה ובסעיף 6.9 לפסק הדין .
36. יתרה מזו, בסעיף 11 לפסק הדין בהתייחס להתנגדות להסדר הפשרה של באת כוח התובעת נקבע: "בהסדר הפשרה הוסכם על מנגנון של פרישה מהקבוצה, ומי שלא היה מעוניין להימנות על הקבוצה רשאי היה לעשות כן ופסה"ד לא היה מחייב אותו". אין טענה שהודעה על פרישה ניתנה על ידי התובעת, אשר ממילא במועד אישור הסדר הפשרה טרם פעלה להחייאת התביעה בתיק זה. ניסיון לראות בתובעת שפעלה להחייאת התביעה בתיק זה בשנת 2017, כמי ש"מנהלת" תביעה פרטנית (כלשון סעיף 10.1 להסדר הפשרה וסעיף 6.9 לפסק הדין בתובענה הייצוגית) במועדי "היציאה" הרלוונטיים - מועד אישור התובענה הייצוגית בשנת 2012, מועד הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה בשנת 2015 ומועד אישור הסדר הפשרה בשנת 2016 - הוא ניסיון דחוק ומוקשי.

37. בעניין פולק אליו מפנה התובעת, נקבע שאחת הדרכים לפרוש מהקבוצה לפני אישורה של התביעה כייצוגית, יכול שתהיה באמצעות הגשת תביעה אישית. קביעה זו אינה רלוונטית למקרה זה בו לא מדובר בתביעה חדשה המוגשת לפני אישור התובענה הייצוגית ובתובעת שהתנהלותה מלמדת על כך שהיא ראתה עצמה חלק מהקבוצה בתובענה הייצוגית.
38. התביעה הוגשה בשנת 2001 וההליכים בה עוכבו בשנת 2004 (או סמוך לכך). מועדים אלה קדמו להגשת התובענה הייצוגית שהוגשה בשנת 2008 ואשר הסדר פשרה במסגרתה אושר בשנת 2016. מאז עוכבו ההליכים בתביעה בתיק זה ועד למועד אישור התובענה הייצוגית בשנת 2012 חלפו כ-8 שנים. עד למועד אישור הסדר הפשרה חלפו כ- 12 שנים מאז עיכוב ההליכים בתביעה. כל השנים אין טענה, וממילא אינדיקציה, לכך שהתובעת פעלה לחידוש ההליכים בתביעה האישית ושהיא הודיעה על "פרישתה" מהקבוצה. לתובעת, על פי מכתב הנאמן, שולם פיצוי בהתאם להסדר הפשרה שאושר. רק בחודש מרץ 2017, כחצי שנה לאחר קבלת תשלום הראשון על פי הסדר הפשרה בתובענה הייצוגית, מגלה התובעת עניין בתביעה האישית שהגישה נגד הנתבעות ומבקשת להחיות אותה , בבחינת מי שמבקשת לאחוז בשני העולמות - להשתייך לצורך קבלת הפיצוי על פי הסדר הפשרה לחלק מהתובעים בתובענה הייצוגית, ולאחר קבלת הפיצוי לטעון שהיא נמנית על קבוצת הפורשים בשל כך שתביעה שהגישה בשנת 2001 ומאז עוכבו בה ההליכים בשנת 2004 לא נעשה בה דבר, מהווה חלף הודעת פרישה מהקבוצה. לכך לא ניתן לתת יד. הדבר אינו עולה בקנה אחד עם תכליתו הציבורית של חוק תובענות ייצוגיות והסדר פשרה שאושר בגדרו.

39. מאותו הטעם לא ניתן לקבל את טענת התובעת להפחתת התשלומים ששולמו לתובעת מכוח הסדר הפשרה בתובענה הייצוגית, במקום לראות בכך וויתור על התביעה בתיק זה. טענה המנוגדת לתכלית החוק ולהסדר הפשרה המהווה הסדר לסילוק מלא ומוחלט של כל הטענות נגד הנתבעות ואישורו מקים מעשה בית דין לגבי כל חברי הקבוצה, והתובעת (ויורשה) בכללם.

40. טענת התובעת לחוסר הגיון בוויתורה על תביעה אישית , לאור סכום הפיצוי על פי הסדר הפשרה, אינה מעלה ואינה מורידה ולא ניתן להחזיר הגלגל לאחור. עקרונות סופיות הדיון בבסיס דוקטרינת מעשה בית דין ותכלית הסדר פשרה שאושר בתובענה ייצוגית מחייבים זאת. די שאפנה לעמ' 19-20 לפסק הדין שאישר את הסדר הפשרה מונה בית המשפט את הסיכונים בניהול תביעה אישית.

41. מכל האמור, דין התביעה נגד כל הנתבעים בתיק זה שהיו צד לתובענה הייצוגית להידחות על הסף.

התיישנות, שיהוי והטענה התנהלות דיונית פסולה 42. אף שלאור מסקנתי לעיל מתייתר צורך לדון ביתר טענות הבקשה לסילוק התביעה על הסף, אוסיף עיקרים אלה למען שלמות הדברים;

43. הנתבעות טוענות להתיישנות התביעה שהוגשה בשנת 2001 משההליכים בה חודשו בשנת 2017, בחלוף למעלה מ- 7 שנים מועד ההכרעה בהליך הפלילי. בבסיס טענת הנתבעות הטענה כי ההליכים בתביעה עוכבו עד להכרעה בהליך הפלילי נגד פרי והארגון בשל חשש לפערי מידע בין הצדדים ולהסרת חשש זה ופקיעת עילת העיכוב עם מתן פסק הדין בהליך הפלילי ביום 25.10.2007 (ת.פ 40258/01) ולכל המאוחר עם פסק הדין שניתן בערעור שהוגש על פסק הדין בהליך הפלילי ביום 5.2.2009 (ע"פ 1784/08).

44. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה האם מרוץ ההתיישנות בסעיף 5 לחוק ההתיישנות חל על תביעה שהוגשה תוך תקופת ההתיישנות ואשר ההליכים בה עוכבו בשנת 2004 , או רק על תביעה "חדשה" שהוגשה וכן בשאלה האם יש למנות את תקופת ההתיישנות לגבי "חידוש התביעה" ממועד מתן פסק הדין בדיון הנוסף בהליך הפלילי (דנ"פ 2334/09 מיום 23.5.2011). לא אדרש להכרעה במחלוקת זו, שכן לצורך טענת ההתיישנות המועלית כטענת סף זו יש טעם בטענת התובעת שככל שחוק ההתיישנות חל על מועד חידוש ההליכים בתביעה שהוגשה, את התקופה ממנה היה על התובעת לפעול לחידוש ההליך בתיק זה, בהתאם לרציונל פערי המידע שהנחה לעכב את ההליכים האזרחיים והשלכות ההליך הפלילי בשאלות עובדתיות , ניתן למנות ממועד פסק הדין שניתן ביום 29.1.2014 בבקשה השלישית למשפט חוזר בהליך הפלילי במסגרת תיק מ"ח 5251/13. ממועד פסק הדין בבקשה למשפט חוזר ועד למועד חידוש ההליכים בתביעה כאן, לא חלפו 7 שנים.

45. שאלה אחרת היא האם יש לראות בהתנהגות התובעת כמי שזנחה את תביעתה, והאם חידוש ההליכים בתביעה עולה כדי שימוש בחוסר תום לב ובדרך לא סבירה בזכויות דיוניות, כטענת הנתבעות המפנות בהקשר זה גם לעניין ת.א. 88915/96 כהן נ' שאוליאן. שאלות אלה מערבת שאלות של עובדה ומשפט שאת בירורן ראוי לעשות לאחר ליבון עובדתי ושמיעת ראיות.

46. טענת הנתבעות לשיהוי ניכר שגרם לנזק ראייתי אינה טענה לברור במסגרת בקשת סף. כבר נקבע כי אין בשיהוי, כשלעצמו, כדי להצדיק דחיית התביעה על הסף, אם כי יכול שיהיה בו להשליך בהמשך הדרך על בירור התביעה ועל נטל ההוכחה ורף ההוכחה (ראו; ע"א 2483-14 שלומוביץ נ' בית חנניה מושב עובדים להתיישבות (14.7.2016); רע"א 7589-13 establishment adoka נ' מכון ויצמן למדע (8.6.2015) ).

אשר לטענת הנתבעות להתנהלות דיונית פסולה "מצד התובעת בחידוש ההליכים בתביעה תוך הסתרת עובדתיות מהותיות, אציין עיקרים אלה:

ראשית; על בעל דין לפעול בתום לב, באופן סביר והוגן במסגרת ניהול הליכי המשפט ולא לעשות שימוש לרעה בהליך השיפוטי. כחלק מחובה זו עליו לפרט בפנייתו לבית המשפט את כלל הנתונים הרלוונטיים לצורך ההחלטה השיפוטית, בין אם הם מיטיבים עמו, ובין אם הם מרעים עמו ( ראו; בר"ע 9200-06 רזין נ' Bea Hotels N.V (3.12.2006); בש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שנפ (15.1.2007)). התנהלות התובעת אינה מתיישבת עם חובה זו. התובעת (ויורשה בנעליה) הסתירה ולא גילתה אודות תשלום הפיצוי לתובעת במסגרת הסדר הפשרה בתביעה הייצוגית, בעת הבקשה לחידוש ההליכים בשנת 2017 ואף לא ציינה עובדות אלה בכתבי התביעה המתוקנים שהגישה בשנת 2019 ובשנת 2020. מדובר בעובדות מהותיות שיש בהן להשליך על ההליך ועל שאלת חידושו.

שנית; טענת הנתבעות כי התובעת פעלה לחידוש ההליכים בתביעה על דרך הודעה לקונית על שינוי ייצוג, מבלי לציין כי ההליך הפלילי הסתיים בהכרעה למעלה מ-7 שנים קודם לכן, מעוררת קושי, שעה שהנתבעות לא העלו טענה בעניין בזמן אמת וכאשר להודעה על שינוי ייצוג צורפה בקשה לשחזור התיק ולקביעת מועד דיון. די שאציין כי הבקשה (מעיון במערכת נט המשפט במספר ההליך המקורי) נצפתה ביום 6.3.17 על ידי בא כוח הנתבעות הקודם וכך גם ההחלטה מיום 6.4.17 על שחזור התיק. הנתבעות לא העלו כל טענה ובהיעדר תגובה הורה בית המשפט על שחזור התיק (החלטה מיום 11.5.17). ביום 18.6.17 הגישה התובעת בקשה לחידוש ההליכים. על פי ההחלטה מיום 21.6.17 היה על הנתבעות להגיב תוך 20 יום לבקשה. ההחלטה נצפתה על ידי משרד בא כוח הנתבעות הקודם. לא נמצאה תגובתן בתיק. מאז התקיימו בתיק מספר ישיבות בית משפט ולא הועלתה מטעם הנתבעות טענה להתנהלות דיונית פסולה בבקשה לחידוש ההליכים.

לא אדרש במסגרת זו לתהיות שמעלה התובעת בעניין הסמכת החותמים על ייפוי כוח לייצוג הנתבעות, אשר הוגש לתיק עוד ביום 17.4.19 לתיק ולא עלתה לגביו כל טענה בזמן אמת .

סיכום
התביעה נדחית נגד נתבעות 1-2.
התובעת תישא בהוצאות נתבעות 1 ו-2 יחד, ב היותן מיוצגות באמצעות מייצג אחד, בסך של 6,000 ₪, תוך 30 יום.

בהינתן שנתבע 3 היה צד לתובענה הייצוגית ולהסדר הפשרה שאושר במסגרתו, התביעה נדחית גם כנגד נתבע זה. אין צו להוצאות.

הדיון הקבוע - מבוטל.
ניתנה היום, י"ז תשרי תשפ"א, 05 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: 1 צפורה אופנברג ז"ל
נתבע: B.G Financing Ltd
שופט :
עורכי דין: