ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אילנה גל נגד המוסד לביטוח לאומי :

04 אוקטובר 2020
לפני:

כבוד הנשיא אלכס קוגן

המערערת
אילנה גל
ע"י ב"כ: עו"ד יצחק פז
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 9.3.2020 ("הוועדה") . בהחלטתה קבעה הוועדה למערערת דרגת נכות יציבה בשיעור 10%, מיום 1.2.2016.

הרקע העובדתי
2. המערערת ילידת 1956, עובדת בנק במקצועה. ביום 27.4.2014 ב עקבות אירוע נזיפה בעבודה חשה המערערת לחצים, והאירוע הוכר על ידי המשיב כתאונת עבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הפגימה שהוכרה היא "דיכאון תגובתי וחרדה".

3. ועדה רפואית לעררים מיום 26.10.2016 קבעה למערערת נכות יציבה בשיעור 5% בגין מצב תגובתי קל, לפי פריט ליקוי 34(ב)(1)-(2).

4. המערערת הגישה ערעור לבית דין זה כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ב"ל 68616-11-16 ). בפסק דין מיום 3.7.2017 נדחה הערעור. המערערת הגישה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (בר"ע 16813-07-17). בפסק דין מיום 19.9.2017 אישר בית הדין הארצי את הסכמת הצדדים "להחזיר את עניינה של המבקשת לוועדה על מנת שהוועדה תנמק את מצבה של המבקשת בהתאם למבחנים שנקבעו בסעיף 34(א) לתקנות ביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. הוועדה תתייחס הן להשלכות הטיפול התרופתי והן להשפעת ההגבלה של המבקשת על תפקודה וכושר עבודתה. הוועדה תסביר בצורה ברורה ומפורטת מהו פריט הליקוי התואם את מצבה של המבקשת ומדוע הוא תואם את מצבה. בנוסף הוועדה תתייחס לכך שלכאורה באישור הרפואי מיום 21.7.16 נכתב 'אפקט דכאוני' ולא 'אפקט תקין' כפי שנכתב בפרוטוקול הוועדה בהתייחס לאותו אישור רפואי " ("פסק הדין הראשון").

5. הוועדה הרפואית לעררים התכנסה מכוח פסק הדין הראשון ביום 28.2.2018, והותירה את החלטתה על כנה. המערערת הגישה ערעור לבית הדין על החלטה זו (ב"ל 28616-04-18). בפסק דין מיום 17.12.2018 אושרה הסכמת הצדדים שלפיה "עררה של המערערת, מיום 21.8.16, ידון מחדש, לפני ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה" ("פסק הדין השני") . בהתאם לפסק הדין השני, לא יועמדו לעיון הוועדה שתתכנס לדון בערר פרוטוקולים של ועדות לעררים קודמות.

6. הוועדה [היא הוועדה נשוא ערעור זה] התכנסה מכוח פסק הדין השני ביום 10.2.19, והפנתה את המערערת לאבחון פסיכו-דיאגנוסטי. ביום 3.4.19 נערך למערערת אבחון פסיכו דיאגנוסטי. בהחלטת הוועדה מיום 31.5.19 נקבעה למערערת דרגת נכות יציבה בשיעור 10% בגין תגובה הסתגלותית, לפי פריט ליקוי 34(ב)(2), מיום 1.2.2016.

7. על החלטה זו הגישה המערערת ערעור לבית הדין (ב"ל 30502-07-19), ובפסק דין מיום 17.11.19 אושרה הסכמת הצדדים על "השבת עניינה של המערערת לוועדה הרפואית לעררים ( נפגעי עבודה ) בהרכבה מיום31.05.19 על מנת שתשקול מחדש את הנכות הפסיכיאטרית בהתייחס באופן מפורש לטענה לטיפול תרופתי. המערערת תציג לוועדה דו"ח ניפוק תרופות ממועד התאונה ועד למועד כינוס הוועדה. בנוסף תתייחס הוועדה לטענה להגבלה ניכרת בכושר העבודה ולהפרעה בתפקוד הנפשי והחברתי לנוכח טענת המערערת שפרשה מעבודתה על רקע מצבה הרפואי הקשור לתאונה.
בנוסף, תתייחס הוועדה בשנית ובמנומק לטענת המערערת שיש להפעיל את תקנה 15, בין היתר נוכח פרישתה מהעבודה על רקע מצבה הרפואי הנובע מאירוע התאונה.
המערערת ובא כוחו יזומנו להופיע בפניי הוועדה, יתאפשר להם לטעון לפניה ולהציג מסמכים, לרבות לעניין ירידה בהכנסות.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת" ("פסק הדין השני").

החלטת הוועדה
8. הוועדה התכנסה ביום 9.3.2020, עיינה בפסק הדין השני, ואבחנה את המערערת כסובלת מ"תגובה הסתגלותית". בפרק סיכום ומסקנות קבעה הוועדה כך:

"הוועדה עיינה בפס"ד מ- 27.11.19 ומתייחסת לסעיפיו כדלקמן:
ראשית כל הוועדה מפנה את כבוד בית הדין לכל נימוקיה בדיונה הקודם בהם קיימת התייחסות מפורטת הן לממצאי האבחון והן בכל הקשור למצבה הנפשי אשר לא כולו קשור באופן בלעדי וישיר לאירוע הנדון.
נכון שבאופן נטילת הטיפול התרופתי קיימת חשיבות רבה לגבי קביעת חומרה. אך עובדה זו איננה מכריעה ואיננה מהווה קביעת נכות זו או אחרת באופן בלעדי וללא קשר לממצאים הקליניים.
הסבירה הוועדה עוד בדיונה הקודם כי מצבה הנפשי כפי שמתואר במידה רבה אינו קשור סיבתית לאירוע אלא מדובר בדיכאון אנדוגני.
וצירוף מקרים בנוגע לפרוץ הפרעה זו וחשיפה לאירוע אינה מחייבת לשייך את כל התמונה הקלינית לפגיעה הנידונה אשר נראית מינורית לפי כל הממדים ואינה עונה על הקריטריונים של גורם סיבתי ל PTSD.
לאור האמור לעיל אפילו אם מדובר ברף רכישת תרופות אין זה אומר כי ניתן לקבוע חומרה מעבר 10% כפי שכתבה הוועדה וזה לאור האמור לעיל.
לעניין תקנה 15, לא איבדה מקצוע, מסוגלת לחזור לעבודתו ולתפקידה".

למערערת נקבעה, כאמור, דרגת נכות יציבה בשיעור 10% מיום 1.2.2016.

טענות הצדדים
9. לטענת המערערת, הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין. נטען שהוועדה לא נימקה מדוע אין לייחס את כל המצב הנפשי לתאונת העבודה; לא נימקה מדוע נשלל הקריטריון של טיפול תרופתי; לא דנה בפגיעה בכושר העבודה של המערערת בהתחשב בנסיבות הפסקת עבודתה כעובדת בכירה בבנק. המערערת הוסיפה וטענה שעבודת הוועדה לקויה מאחר שלא בוצע אבחון פסיכו-דיאגנוסטי מלא לפי בקשתה, והוועדה לא ביקשה להשלים את האבחון. לסיום נטען שהוועדה לא קיימה דיון בהפעלת תקנה 15, כפי שהורה פסק הדין.

10. לטענת המשיב, דין הערעור להידחות שכן אינו מצביע על פגם משפטי בהחלטת הוועדה אשר מילאה אחר הוראות פסק הדין השני. נטען שהוועדה הבהירה שנטילת טיפול תרופתי הי א קריטריון חשוב אך לא מכריע , והנכות נקבעת על פי הממצאים הקליניים.

דיון והכרעה
11. לאחר עיון בכתב הערעור ובכתב התשובה, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי, ולאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל.

12. הלכה פסוקה היא כי משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה הרפואית בפסק דין עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק להוראות שניתנו לה בפסק הדין ולקיימן (דב"ע נא/29-01 (ארצי) פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160). לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה, אני סבור שהוועדה לא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין השני ולא דנה במנומק בטענה להגבלה ניכרת בכושר העבודה, בהינתן שהמערערת פרשה מעבודתה על רקע מצבה הרפואי הקשור בתאונה. הוועדה גם לא קיימה דיון בנושא הפעלת תקנה 15 והסתפקה בקביעה שהמערערת מסוגלת לחזור לעבודתה.

13. לא זו אף זו, אני סבור שהחלטת הוועדה שגויה גם מהטעם שלא מילאה את חובתה לקבוע באיזו מידה נובעת נכותה של המערערת מתאונת העבודה, אם באופן מלא או חלקי, ולנמק זאת. אבהיר:

14. סעיף 118(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 עוסק בסמכות הוועדה הרפואית לקבוע "אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה". דהיינו, לבחון את שאלת שיעור ההשפעה של הפגיעה בעבודה על הנכות וכפועל יוצא מכך לקבוע קשר סיבתי חלקי או מלא בין הנכות ובין הפגיעה בעבודה. בקביעת דרגת הנכות הנובעת מן העבודה נסמכת הוועדה הרפואית גם על הוראת סעיף 120 לחוק. סעיף 120(א) לחוק עוסק בסמכות הוועדה לערוך "ניכוי מצב קודם" (ראו: בר"ע 52816-08-16 (ארצי) מרדכי רובינשטיין – המוסד לביטוח לאומי, מיום 7.3.17). לאמור: אם אובחנו ממצאים מוכחים שקדמו לתאונת העבודה, המגובים במסמכים ושניתן להתאים להם סעיפי ליקוי (דב"ע (ארצי) מג/01-46 יצחק מרגוליס – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 364), רשאית הוועדה לערוך "חשבון עובר ושב" שבו מצד אחד קובעים לנפגע את אחוזי הנכות שמשקפים את מצבו בזמן הבדיקה, ומהצד השני מפחיתים את אחוזי הנכות שהיו לנפגע לפני התאונה (בר"ע (ארצי) 587/08 בוריס יפה – המוסד לביטוח לאומי מיום 26.1.2009). לוועדה הרפואית אף יש סמכות לקבוע שהנכות הוחמרה במהלך פרק הזמן שממועד התאונה שהוכרה ועד מועד הבדיקה בפניה, וזאת בשל טעמים שאינם קשורים ל תאונה הנדונה בפניה. במקרה כזה, הוועדה רשאית לייחס רק חלק מהנכות לתאונה, וזאת במסגרת סמכותה לבחון "באיזו מידה" נובעת הנכות מתאונת העבודה הנדונה (עב"ל (ארצי) 54167-08-15 בנימין לוי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.2.2019).

15. מעיון בהחלטת הוועדה עולה שלדעת הוועדה מצבה הנפשי הכולל של המערערת "לא כולו קשור באופן בלעדי וישיר" לתאונה הנדונה. הוועדה הוסיפה, כי מצבה הנפשי של המערערת "אינו קשור סיבתית לאירוע, אלא מדובר בדיכאון אנדוגני", והדגישה שאין לשייך את כל התמונה הקלינית לתאונת העבודה. הוועדה קבעה עוד, כי השפעת התאונה הינה מינורית והתאונה אינה הגורם הסיבתי לתסמונת פוסט טראומה. בקביעות אלה לא הבהירה הוועדה מהו שיעור נכותה הכולל של המערערת, ומה שיעור הנכות שיש לייחס לתאונה במובחן מהשפעת גורמים אחרים. האם משמעות קביעות אלו שהמערערת אובחנה כסובלת מתסמונת פוסט טראומה? ואם כן, מדוע לא נקבעה נכות בשיעור תואם ל- PTSD? האם הקביעה שמדובר בדיכאון אנדוגני משמעה גורמים אישיים שבאו לידי ביטוי בנתונים מוכחים טרם התאונה והיו מצדיקים קביעת נכות כבר אז? אין בהחלטת הוועדה דיון והנמקה ביחס לכל האמור. הואיל וקביעותיה של הוועדה אינן ברורות ולא ממלאות אחר הוראות הדין בנוגע לניכוי מצב קודם וייחוס קשר סיבתי חלקי או מלא, אין מנוס מהמסקנה שנפלה בהחלטת הוועדה טעות משפטית המחייבת את התערבות בית הדין.

16. המדובר בענייננו בהחזרה שנייה, ובגלגול רביעי בבית דין זה. בנסיבות העניין ולאחר שעניינה של המערערת הוחזר לוועדה בהרכבה הקודם מכוח פסק הדין השני, יש להורות על שינוי הרכב הוועדה.

סוף דבר
17. לאור כל האמור, הערעור מתקבל.

18. עניינה של המערערת ידון לפני ועדה רפואית לעררים בהרכב חדש. הוועדה תדון בערר המערערת על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 4.8.2016.
לפני הוועדה בהרכבה החדש לא יונחו פרוטוקולים של ועדות עררים קודמות, לרבות האבחון הפסיכו-דיאגנוסטי, וכן לא יועמדו לעיונה פסקי הדין שניתנו בעניינה של המערערת.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

19. המשיב ישלם למערערת שכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ש"ח, וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

20. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, ט"ז תשרי תשפ"א, (04 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: אילנה גל
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: