ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חברת נמל אשדוד בע"מ נגד רונית חיה אדרי ביטון :

לפני כבוד השופטת יעל אנגלברג שהם
נציגת ציבור (עובדים) – גב' בת שבע זיידמן
נציג ציבור (מעסיקים) – מר משה חסון

המבקשת:
חברת נמל אשדוד בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יעקב מל ישקביץ' ועו"ד טל מדר

-
המשיבה:
רונית חיה אדרי ביטון
ע"י ב"כ עו"ד ג'ורג'י עמיר

החלטה

1. המבקשת (להלן: החברה) היא חברה ממשלתית המפעילה את נמל אשדוד.

2. המשיבה, החלה את עבודתה בחברה ביום 11.2.97 כפקידה. לאחר מכן הועסקה בתפקידים שונים והחל משנת 2002 הועסקה כפקידה במדור הדרכה. מיום 1.11.07 משמשת המשיבה כמתאמת קורסים תפעוליים למדור הדרכה בנמל אשדוד.

3. המשיבה משתייכת לסקטור המינהל בנמל.

4. ביום 24.2.05 נחתמו שורה של הסכמי מעבר בין המדינה, ההסתדרות והחברות ממשלתיות החדשות שהסדירו בין השאר את רציפות תחולת הסכמי העבודה על עובדי הנמלים. בין היתר והרלוונטי לענייננו, הסכם קיבוצי מיוחד לעובדי נמל אשדוד (הסכם מעבר) מיום 24.2.05 והסכם קיבוצי מיוחד (הסכם עבודה) מיום 24.2.05. בהסכם עבודה נקבעה הוראת מעבר השומרת על רציפות ההסכמים הקיבוציים בהסדרים השונים שחלו בנמל עד לאותו מועד (סעיף 6.1 להסכם העבודה). מכוח הוראת המעבר חלים על עבודת התובעת הסכם קיבוצי מיום 6.12.70 המסדיר את הליכי הבירור המשמעתי (סעיף 6 ז' להסכם; נספח ג' לבקשת הצד) וכן הסכם קיבוצי מיום 24.4.02 הכולל את תקנון המשמעת (להלן: הסכם 2002; נספח ד' לבקשה)

5. סעיף 12 ל הסכם 2002 קובע את סמכות ההשעיה כדלקמן:

"א. עובד שנחשד או הואשם (לאו דווקא על ידי משטרת ישראל) בהתנהגות הכלולה באחד המקרים הרשומים להן תוכל הנהלת הנמל לאחר ששמעה את טענותיו של העובד להשעותו מעבודתו עד לגמר הליכי הבירור המשמעתי, והבירור המשמעתי יתחיל לא יאוחר מ-48 שעות לאחר תחילת ההשעיה. הוגש נגד העובד כתב אישום לבית המשפט בגין המעשה נשוא העבירה המשמעתית, יוכל להשעותו עד לגמר ההליכים המשפטיים כאמור.
ואלו הם המקרים:
(1) כל מקרה בו היה העובד מעורב בזמן העבודה באירוע בו היו נפגעים לרבות הוא עצמו.
(2) גרימת נזק חמור לרשות ביודעין;
(3) תקופה, הכאה התנהגות אלימוה;
(4) ביצוע לכאורה של עבירה פלילית;
(5) ביצוע עבירה פלילית שיש עמה קלון גם אם אינה קשורה בעבודה ברשות;
(6) בכל מקרה בו היה העובד מעורב באירוע של גניבה ו או מעילה בכל גוף במסגרת הנמל.
ב. לעובד שהושעה כאמור בסעיף קטן (א) לעיל, תשלם הרשות משכורת מופחתת בשיעור 50% ממשכורתו המשולבת החודשית, וזאת למשך כל תקופת השעייתו.
ג. הסתיים ההליך המשמעתי/משפטי כי לא היה יסוד להאשמה כנגד העובד וההליך המשמעתי/משפטי הסתיים בזיכויו המוחלט, תשלים הרשות את יתרת 5% ממשכורתו המשולבת החודשית של העובד (הדגשות שלי –י.א.ש.)"

6. לטענת המבקשת, בחודש 6/20 הגיע לידיעתה מידע שלפיו המשיבה ביצעה לכאורה שורת עבירות של זיוף מסמכים תוך זיוף חתימתם של בעלי תפקידים בחברה; מסירת פרטים כוזבים במסמכים על פיהם העסקתה הסתיימה מפעם לפעם; שימוש במסמכים הללו לצורך קבלת כספים ו/או טובות הנאה מקרן פנסיה הראל ו/או לצורך קבלת פטור/הקלה במס. לדברי המבקשת, התנהלות זו נועדה לאפשר למשיבה למשוך מעת לעת כספי פיצויים שהצטברו בקופות הגמל תוך הצגת מצג שווא כאילו העסקתה הסתיימה וכאילו המעסיק משחרר עבורה בכל פעם את כספי הפיצויים שבקופות בעוד שלמעשה הועסקה ברציפות מאז שנת 2002, עבודתה לא הופסקה ולא קמה לה מעולם זכאות לפיצויים או למשיכת כספים מהקופות. לדברי המבקשת, נהגה המשיבה לכאורה בדרך של הפרת אמונים כלפיה.

7. ביום 22.6.20 נשלח למשיבה מכתב הזמנה לשימוע בדבר הכוונה להשעותה מעבודה על פי סעיף 12 להסכם 2002 (נספח ה' לבקשה). ביום 23.6.20 הגיש מר אלמוג, ראש מדור פרט ושכר בחברה תלונה למשטרת ישראל על החשדות המיוחסים למשיבה (נספח ו' לבקשה) וכן דיווחה החברה לרשות המסים על חשדות אלה (נספח ז' לבקשה).

8. ביום 29.6.20 התקיימה ישיבת שימוע למשיבה (נספח ח' לבקשה) וביום 6.7.20 החליטה המבקשת להשעות את המשיבה לתקופה של 45 ימים (נספח ט' לבקשה).

9. ביום 20.7.20 הגישה המשיבה "בקשה דחופה למתן צו עשה/צו מניעה ארעי במעמד צד אחד" (סע "ש 43171-07-20). ביום 17.8.20 דחה כבוד השופט אזולאי את בקשת המשיבה למתן הצו כנגד השעייתה והחזרתה לעבודה (להלן: ההליך הקודם).

ביום 12.8.20 הודיעה החברה למשיבה כי בכוונתה להאריך את השעייתה והיא זומנה לישיבת שימוע נוספת ביום 16.8.20 (נספח יא' לבקשה). המשיבה התייצבה לשיחת שימוע ביחד עם בא כוחה כאשר נציגות העובדים הוזמנה ולא התייצבה (פרוטוקול ישיבת השימוע; נספח יב' לבקשה). ביום 18.8.20 הודיעה החברה למשיבה כי החליטה על הארכת השעייתה ב-6 חודשים בכפוף לפנייה לבית הדין לעבודה לקבלת אישורו (נספח יג' לבקשה). בין לבין, ביום 17.8.20 פנתה החברה למשטרת ישראל בבקשה לקבלת מידע באשר לשלב שבו נמצאת החקירה וכן לקבלת הנחייתה בדבר האפשרות לקיום הליך בירור משמעתי מקביל לחקירת המשטרה וביום 19.8.20 התקבלה תגובת המשטרה (כפי שיפורט בהמשך).

10. החברה פנתה לבית הדין בהתאם להוראות חוק הגבלות על משך השעיה של עובד גוף ציבורי עקב הליכים פליליים, תשע"ח-2018 (להלן: חוק ההגבלות) וביקשה את הארכת תקופת ההשעיה לתקופה נוספת של 6 חודשים. בבקשתה פרטה החברה את שיקוליה וטענה כי עומדת לה חזקת התקינות של פעולותיה וביקשה את אישור בית הדין להארכת תקופת ההשעיה.

11. המשיבה הגישה תגובתה לבקשה ביום 6.9.20 במסגרתה היא טוענת כי דין הבקשה להידחות על סף משהוגשה בשיהוי וכן בשל העובדה כי המבקשת וויתרה על קיומו של בירור משמעתי, עניין המרוקן מתוכן את סמכות ההשעיה בכלל.

המשיבה אף ציינה, כי התנהלות המבקשת מאיינת את זכותה להמשיך בהשעיה ועל כן דין הבקשה להידחות.

12. ביום 13.9.20 התקיים דיון בבקשה במסגרתו נחקרה גב' גלית אבן חיים ראש צוות משאבי אנוש מנהל בנמל, חקירה קצרה והצדדים הסכימו כי מדובר בעיקר בשאלה משפטית או עובדתית העולה מהחומר המצוי בפני בית הדין וסיכמו את טענותיהם.

13. השאלה העומדת בפנינו היא – האם נפל פגם בהחלטת ההשעיה של החברה והאם יש מקום להאריך את תקופת ה השעיה ב-6 חודשים נוספים על פי הוראות חוק ההגבלות .

הכרעה

14. הוראת סעיף 2 לחוק ההגבלות קובעות:

"(א) הושעה עובד גוף ציבורי לפי דין או הסכם קיבוצי החל עליו, בשל חקירה פלילית שנפתחה נגדו, לא תעלה תקופת ההשעיה על 45 ימים; ואולם בית דין אזורי לעבודה רשאי, לפי בקשת המעסיק, לאשר את הארכת תקופת ההשעיה לתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על שישה חודשים, אם מצא בית הדין כי ההארכה המבוקשת סבירה בנסיבות העניין, ובין השאר אם השעיה כאמור היא בשל עבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין זה נכון שהעובד המושעה ישמש בתפקידו בתקופת ההשעיה.
(ב) הוגשה לבית דין אזורי לעבודה בקשה להארכת ההשעיה כאמור בסעיף קטן (א) יחולו הוראות אלה:
(1) היה עובד הגוף הציבורי חשוד בביצוע עבירת מין – תעמוד ההשעיה בתוקף עד להחלטת בית הדין; בסעיף זה, "עבירת מין" – עבירה לפי סעיף 345, 346, 347, 347א, 347ב, 348, 349 ו-351 לחוק הענושין, התשל"ז-1977, ועבירה לפי סעיף 5 לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998;
(2) היה עובד הגוף הציבורי חשוד בביצוע עבירה שאינה עבירת מין – תעמוד ההשעיה בתוקף 45 ימים נוספים, אלא אם כן החליט בית הדין אחרת.
(ג) על אף האמור בכל דין או הסכם קיבוצי, בית דין אזורי לעבודה שדן בבקשה להארכת השעיה כאמור בסעיף קטן (א), רשאי לקבוע הוראות לעניין שכרו של עובד גוף ציבורי בזמן השעייתו.
(ד) (1) הודיע עובד גוף ציבורי, בכתב, באמצעות ארגון העובדים היציג במקום עבודתו, אם ישנו, כי הוא מעדיף שהמעסיק יימנע מלבקש את הארכת ההשעיה מבית דין אזורי לעבודה כאמור בסעיף קטן (א), תוארך ההשעיה בלא פנייה לבית הדין כאמור;
(2) העובד רשאי בכל עת להודיע כי הוא מעוניין להביא לאישור בית דין אזורי לעבודה את החלטת המעסיק בדבר המשך השעייתו כאמור; מסר העובד הודעה לפי פסקה זו למעסיק, יפנה המעסיק לקבלת אישור בית הדין להארכת ההשעיה בהקדם האפשרי". (הדגשות שלי – י.א.ש.)

15. המבקשת טוענת כי על פי הדין היא רשאית להאריך את השעיית המשיבה. לדבריה, אין המשיבה טוענת דבר כנגד הליך השימוע שנעשה, היחס כלפיה, שיקולי המבקשת, סבירות עונש ההשעיה, חומרת העבירה המיוחסת לה וכל שהיא מציינת הוא כי יש להותיר למשטרה לחקור בדבר.

16. טענתה העיקרית של המשיבה כנגד ההשעיה נוגעת בשלושה:

האחד, משנפל פגם בהחלטת ההשעיה הראשונה משזו נעשתה ללא בירור משמעתי כאשר המבקשת ויתרה על קיומו של בירור משמעתי עוד בתחילת השימוע הראשון, ממילא נעשתה ההשעיה בחוסר סמכות ולא ניתן להאריכה. השני, ככל שלא נפל פגם בהחלטת ההשעיה הראשונה, הרי משהיא הסתיימה ביום 19.8.20 ממילא לא ניתן להאריכה אלא מדובר בהחלטה חדשה שאין לה כל יסוד בדין . השלישי, לגופה של החלטה, אין כל בסיס עובדתי לטענות המבקשת כלפי המשיבה כאילו שלחה ידה לקופת המשיבה או עשתה מעשים שפגעו בעניינה של המשיבה עד כדי שהיא מהווה "סכנה" או שקיימת סכנה כלשהי מצידה לחזרה על מעשים דומים. כאשר במבחן האיזון הראוי ניתן להשיבה לעבודה במגבלות תחת הרחקתה מהנמל הפוגעת פגיעה בלתי מידתית בזכותה להליך הוגן ולפרנסה.

17. סמכות ההשעיה נתונה למבקשת על פי הוראות סעיף 12 להסכם הקיבוצי. הוראות אלה קובעות כי "תוכל הנהלת הנמל לאחר ששמעה את טענותיו של העובד להשעותו מעבודתו עד לגמר הליכי הבירור המשמעתי, והבירור המשמעתי יתחיל לא יאוחר מ-48 שעות לאחר תחילת ההשעיה". אין חולק כי בירור משמעתי לא נערך והמחלוקת בין הצדדים נוגעת בשאלה מה השלכות העובדה כי לא נערך בירור משמעתי על ההחלטה ל השעות את המשיבה.

עניין זה נדון על ידי בית הדין הארצי בפרשת דוד פרץ שם נקבע כהאי לישנא:-

"עינינו הרואות, כי סעיף 8(א) להסכם הקיבוצי (שלשונו כלשון סעיף 12(א) להסכם 2002 בעניי ננו – י.א.ש.) קובע מפורשות שיש להתחיל בבירור המשמעתי לא יאוחר מ-48 שעות מתחילת ההשעיה. אין בהסכם זה כל הוראה המסייגת את האמור בסעיף 8(א). מכאן, כי על פניו, יש ממש בטענות המבקש באשר למועד שבו היה על המשיבה להתחיל את הבירור המשמעתי בעניינו" (בר"ע 8793-03-13 דוד פרץ – חברת נמל חיפה בע"מ ; סעיף 22 להחלטה).

באותו ענין, לא ביטל בית הדין הארצי את החלטת ההשעיה שכן באותן נסיבות ספציפיות נקבע כי החברה היתה מעוניינת בקיום הליך הבירור המשמעתי אך מר פרץ סירב לשתף פעולה ואף נקט בטענות התחמקות. ועל כן נקבע לגופו של אותו מקרה, כי לא היה מקום לכרוך בין אי פתיחת הליך הבירור לבין ביטול החלטת ההשעיה.

18. דא עקא, בענייננו הנסיבות שונות. נקודת המוצא היא כי יש להתחיל בהליך הבירור המשמעתי תוך 48 שעות מתחילת ההשעיה. אין חולק כי המבקשת לא עשתה כן ואף לא הצביעה על כל כוונה לערוך בירור שכזה. מכאן, כי במעשי המבקשת אשר פעלה מלכתחילה שלא על פי הוראות ההסכם הקיבוצי, נפל פגם.

19. ככלל, כעולה מהוראות סעיף 12 להסכם 2002, לא התכוונו הצדדים להותיר בידי המבקשת את החלטת ההשעיה ללא גבול. כך הוסכם כי ניתן לבצע השעיה עד לתום הליך הבירור המשמעתי כאשר על הליך הבירור להתחיל תוך 48 שעות. עוד הוסכם כי היה והוגש כתב אישום ניתן להשעות את העובד עד לתום ההליכים הפליליים. בא לומר, אין מדובר בסמכות בלתי מוגבלת להשעות אלא רק עד למועד שנקבע (תום הבירור המשמעתי או תום ההליך הפלילי). קביעת מועד סופי להשעיה נועדה לאזן בין זכויות הצדדים כך שמחד יוכל המעסיק לנקוט בסנקציה במטרה לשמור על התנהלות תקינה במקום העבודה ואמון הציבור והעובדים ב מערכת, ומאידך, זכות העובד לשמירה על מקומו, פרנסתו וזכות הטיעון נשמרת לו (ראו גם עמדת כבוד השופט אזולאי בהליך הקודם; סעיף 15 להחלטתו). אמנם, למבקשת אין שליטה על ההליכים הפליליים ואולם שונה הדבר בכל הכרוך בהליך הבירור המשמעתי. העתרות אוטומטית לבקשה מרוקנת מתוכן את חובת המבקשת להתחיל בהליך המשמעתי תוך 48 שעות ולמעשה מתן אפשרות להשע יה כרצונה ללא הגבלה. התנהלות שכזו אינה עולה מתוך הוראות ההסכם הקיבוצי ואינה תואמת את תכליתו .

מכאן, מסקנתנו היא כי בהתנהלות המבקשת נפל פגם (וכך עולה גם מפרשת פרץ). לפיכך, עולה השאלה – מה השלכות הפגם בהתנהלות המבקשת האם יש בו כדי לאיין את החלטת ההשעיה ועל כן היא בטלה או שמא מתקיימות נסיבות המצדיקות את הארכת ההשעיה כבקשת המבקשת? ובמילים אחרות - כיצד יש בפגם זה כדי להשליך על בקשת המבקשת להאריך את תוקף החלטת ההשעיה.

20. כפועל יוצא מהעובדה שנפל פגם בהתנהלות המבקשת, הנטל עליה להוכיח כי מתקיימות אותן נסיבות חריגות המטות את הכף לאפשר את הארכת החלטת ההשעיה על אף הפגם. שקלנו את טענות הצדדים והתנהלותם ומצאנו כי המבקשת לא הרימה נטל זה.

21. בפרשת פרץ נקבע על ידי בית הדין האיזורי כי המבקש שם סירב לשתף פעולה עת נמנע מלמסור גרסה עובדתית ועת מנע במעשיו ( בין היתר כאשר סירב לפרט את סטטוס ההליך הפלילי) את הליכי הבירור ואף לא ביקש לקיימם. בנסיבות אלה נקבע , כי אין הוא יכול להיתלות באי קיום הליך הבירור כבסיס לביטול החלטת ההשעיה ו לא היה מקום לביטול החלטת ההשעיה. אלא שהחלטה זו היא היוצאת מן הכלל ולא הכלל.

22. בענייננו, כעולה מהדברים שהובאו במסגרת הליכי השימוע, המבקשת כלל לא ביקשה לקיים הליכי בירור משמעתי והגישה את תלונתה למשטרה תוך שהיא "מסתתרת" מאחורי חקירת המשטרה. משלא הוצע למשיבה הליך של בירור משמעתי לא ניתן לטעון כי היא סירבה לקיימו. אכן, במסגרת השימוע נאמרו על ידי ב"כ של המשיבה דברים שמהם עולה כי ייתכן והמשיבה לא תשתף פעולה עם הליך הבירור ואולם המבקשת א ינה רשאית לקבוע זאת מבלי לנסות ולקיים הליך של בירור משמעתי.

23. בבוא בית הדין לשקול בקשה להארכת תוקפה של השעיה, עליו לאזן בין אינטרסים שונים אשר בבסיסם מהווים אותם אינטרסים העומדים בבסיס ההשעיה, היינו, הגנה על סביבת העבודה של העובד ושמירה על שמו הטוב של הארגון ואמון הציבור במערכת מחד, ופגיעה מידתית בעובד בטרם הוכרע עניינו , מאידך.

24. אחד השיקולים העומדים בבסיס ההחלטה להשעות הוא המסר לציבור העובדים והחשש שהמושעה יחזור על מעשיו. אשר לחשש זה, ספק אם הוא עדיין מתקיים ומכל מקום ניתן להציב את המשיבה בתפקיד או בעמדה שבה לא תוכל לחזור על מעשיה. הרחקתה מעבודתה כליל מהווה סנקציה חריפה שניתן לאזנה. אשר למסר הציבורי, ראשית, המשיבה הורחקה מעבודתה למשך חודשיים ימים ובכך אין להקל ראש. שנית, מעל ראשה של המשיבה מתנוססים הן ההליך הפלילי שבפניו היא עומדת והן ההליך המשמעתי. שני הליכים אלה מהווים מ שא כבד דיו שגם בו יש משום מסר לציבור העובדים.

איזון אינטרסים בשלב שבו מתבקשת הארכה של ה השעיה, הוא שונה מהאיזון הנעשה בשלב הראשון של ההשעיה. כאשר בשלב הראשון יש לחומרת העבירה המיוחסת לעובד ולהתנהלותו, משקל מהותי הגובר על נסיבותיו האישיות ואילו ככל שחולף הזמן יש לנסיבות האישיות כמו גם להתנהלות המעסיק, משקל הולך וגובר.

25. בניגוד לטענת המבקשת, בהחלטתו, כבוד השופט אזולאי, לא הכשיר את מעשיה ולא קיבל את עמדתה כי אין קשר בין הליך ההשעיה לחובת פתיחת בירור משמעתי, להיפך (עמ' 10 להחלטת כבוד השופט אזולאי). עם זאת, לא מצא לנכון לבטל את החלטת ההשעיה בעיקר בשל העובדה כי בסמוך לכתיבת ההחלטה עמדה ההשעיה להסתיים ומשכך הוא ראה בכך משום סעד תאורטי ואקדמי בעיקרו. שונה הדבר בענייננו. בהליך שבפנינו פנתה המבקשת וביקשה את אישורו של בית הדין להאריך את החלטת ההשעיה בששה חודשים נוספים. כפועל יוצא מהבקשה ועל פי הוראות חוק ההגבלות הוארכה ה השעיה באופן אוטומטי למשך 45 ימים נוספים. מכאן, כי המשיבה מושעית מעבודתה מבלי שנערך כל בירור בעניינה כמעט שלושה חודשים.
26. בהמשך להחלטת כבוד השופט אזולאי פנתה המבקשת למשטרה לברר את סטטוס תלונתה וכן האם היא רשאית לערוך בירור משמעתי. אשר לפנייתה למשטרה, תלונת המבקשת הוגשה ביום 23.6.20 אלא שבדיון שהתקיים בפנינו ביום 13.9.20 (בחלוף כמעט שלושה חודשים) הצהירה המשיבה כי כלל לא זומנה לחקירה על ידי המשטרה. גם בעניין זה לעמדתנו, לחלוף הזמן יש משמעות ההולכת ומרוקנת את זכות המבקשת להישען על התלונה במשטרה . לו חששה המשטרה משיבוש הליכים היה עליה להתכבד ולערוך חקירה. קביעת התיק כמצוי ב"סטטוס חקירה" כאשר לא נעשתה כל פעולה חקירתית כלפי המשיבה, אינה תומכת בטענה של חשש משיבוש הליכים , ומכל מקום אינה מצדיקה הימ נעות של המבקשת מעריכת בירור משמעתי כלשהו. יצוין בעניין זה, כי אכן המשטרה ציינה בפני המבקשת כי בירור מהסוג שפורט במכתב המבקשת למשטרה עלול לשבש את החקירה הפלילית, אך מנגד הוסיפה כי "החברה רשאית לערוך כל בירור כרצונה". המשטרה אף לא ציינה במענה לשאלה מפורשת כי על החברה להמתין לסיום החקירה. מהדברים עולה, כי אין כל מניעה לעריכת בירור משמעתי ולו בהיקף מסוים לרבות לשם קבלת הסברי העובדת .

יתרה מזו, קביעה גורפת שכל אימת שנפתחת חקירה פלילית (ל הבדיל מהגשת כתב אישום) מאיינת את יכולתו של המעסיק לערוך בירור משמעתי, מרוקנת מתוכן את הוראות סעיף 12 להסכם הקיבוצי, ונותנת בידי המעסיק שליטה מלאה לכא ורה להשעיה ללא גבול. כאמור, לא זו היתה הסכמת הצדדים להסכם הקיבוצי.

27. בשקילת כלל השיקולים והאיזונים סברנו כי בשלב שבו מתבקשת הארכת ההשעיה, להימנעות המבקשת מקיומו של הליך בירור משמעתי, בירור לו היא מחויבת תוך 48 שעות ממועד ההשעיה, משקל ניכר שיש בו כדי להטות את הכף לדחיית הבקשה. צירוף עובדה זו לאיזון המתבקש ובו יש לשקול גם את נסיבותיה האישיות של המשיבה ואת הפגיעה החמורה של השעיה בלתי מוגבלת, מביאים למסקנה כי יש לדחות את הבקשה להארכת ההשעיה.

על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתנה היום, ט' תשרי תשפ"א, (27 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

גב' בת שבע זיידמן
נציגת ציבור (עובדים)

יעל אנגלברג שהם
שופטת

מר משה חסון
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: חברת נמל אשדוד בע"מ
נתבע: רונית חיה אדרי ביטון
שופט :
עורכי דין: