ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אור נפש נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני כבוד השופטת יעל אנגלברג שהם

המערער:

אור נפש
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל פלדמן

-
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

ערעור זה עניינו החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות מעבודה) מיום 16.4.19 אשר קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 0% בגין האירוע התאונתי מיום 6.11.13.

רקע עובדתי

1. המערער, יליד 1986, היה מעורב בתאונת עבודה ביום 6.11.13 והוכר על ידי המשיב כנפגע בעבודה.

2. ביום 10.4.14 קבעה וועדה רפואית מדרג ראשון נכות זמנית בשיעור 25% מיום 1.2.14 ועד ליום 31.10.14. ביום 18.12.14 קבעה הוועדה הרפואית מדרג ראשון למערער נכות צמיתה בשיעור 13.33% החל מיום 1.11.14 .

3. ביום 22.12.15 קבעה הוועדה הרפואית לעררים שלמערער נותרה נכות בשיעור 0% החל מיום 1.11.14. על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין (בל 36065-02-16) ובפסק דין מיום 19.7.16 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים שלפיה יוחזר עניינו של המערער לוועדה לעררים תוך שנקבע שזו תדון בעניינו בשנית לאחר שתזמן את המערער ובא כוחו, תשמע טענותיהם בעניין הפחתת הנכות ותקבע את מסקנותיה באופן מפורט ומנומק (להלן: פסק הדין).

4. בעקבות פסק הדין, התכנסה ביום 16.4.19, וועדה רפואית לעררים בהרכב חדש ולאחר ששמעה את טענות המערער, קבעה כי למערער לא נותרה כל נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה ודחתה את הערר.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

5. לטענת המערער בכתב הערעור ובדיון, לא התייחסה הוועדה לממצאי הבדיקות ולחוות הדעת שהמציא; הוועדה הגיעה למסקנות רפואיות דומות לזו שהגיעה הוועדה מדרג ראשון, היינו, למערער קיימת מגבלה בתנועות כתף ופריקות חוזרות ונשנות ולא ברור מדוע לא נקבעו אחוזי נכות בגינם; הוועדה הרפואית לא נימקה את מסקנותיה ולא ניתן להבין את הלך מחשבתה; הוועדה התעלמה מאבחנותיהם וחוות דעתם של ד"ר פרנקל וד"ר קרמבל שהציג המערער בפניה; הוועדה לא דנה ולא נימקה מדוע היא לא מפעילה את תקנה 15.

המערער טוען, כי הוועדה "סימנה לעצמה מטרה וסללה את דרכה אליה". המערער עותר לביטול החלטת הוועדה הרפואית ומינוי מומחה רפואי שייקבע את הנכות למערער. לחילופין עותר המערער להורות לוועדה ל נמק את החלטתה, להציג את המסמכים שעליהם היא נסמכת לקביעתה לפריקת הכתף קודם לאירוע התאונתי ולהורות לה להתייחס לחוות דעת הרופאים שהוצגו בפניה. עוד מבקש המערער שהוועדה תתייחס לערר כפי שהגיש שאינו מתייחס כלל לנכות בכתף אלא לנכותו הנילוות והנובעות מבדיקות עזר שביצע וכן תערוך לו בדיקה קלינית.

6. לטענת המשיב, הוועדה התייחסה להפחתת הנכות והסבירה שהתאונה גרמה להחמרה זמנית וחולפת. לדבריו, הוועדה התבססה על חומר רפואי המעיד על נזק פריקתי וניתוח שבוצע עוד קודם לתאונה ובכך מילאה אחר הוראות פסק הדין. עוד טוען המשיב, כי פסק הדין הורה לוועדה להתייחס להפחתת הנכות והוועדה לא התבקשה לבדוק את המערער, להתייחס לחוות דעת מטעמו או להתייחס להחלטת הוועדה מדרג ראשון ולהסביר את קביעותיה של הוועדה מדרג ראשון. עוד טוען המשיב, כי הוועדה לא הייתה אמורה להתייחס לתקנה 15 מה גם שהנכות שקבעה היא 0% כך שאין לתקנה זו כל תוחלת אופרטיבית.

המשיב מוסיף ומציין, כי אין יסוד לדרישת המערער למינוי מומחה על ידי בית הדין, לא נפלה כל טעות משפטית בפעולת הוועדה, החלטתה מפורטת ומנומקת וטענות המערער מבוססות על נימוקים רפואיים שבית הדין אינו נוטה להתערב בהן.

7. במסגרת הדיון בערעור טען המערער כי לאחר פסק הדין משהוחזר העניין לוועדה וזו הודיעה כי היא שוקלת להפחית את הנכות של המערער, הגיש בקשה לחזור בו מהערעור ואף על פי כן הוא זומן לוועדה ומשלא התייצב חויב בתשלום קנס בסך של 38,000 ₪. לדבריו, פנה לפקידה בסניף המערער והיא טענה שהיא לא יכולה לדון בבקשה למחיקת הערעור עד שהקנס לא ישולם. ולאחר שהקנס שולם נאמר לו על ידי הפקידה שהיא אינה יכולה לבטל את הערעור וכי עליו לכתוב מכתב שחשב שניתן לבטל.

בהמשך לטענה זו טען המשיב, כי הוועדה התכנסה לאחר פסק הדין ביום 12.11.17 והמערער לא התייצב לוועדה ועל כן ביום 23.5.17 התכנסה הוועדה פעם נוספת שגם אליה המערער לא התייצב. לדבריו, ביום 25.5.17 נשלח מכתב בצירוף שובר שבו צוין שבהעדר התשלום עד למועד שנקבע יידחה הערעור. ב"כ המשיב טען, כי הוועדה פעלה כפי שהייתה צריכה לפעול.

8. בדיון שהתקיים ביום 26.5.20 התבקש המשיב לבחון את עמדתו על רקע העובדה שהתברר בדיון כי לאחר שהוחזר עניינו של המערער לוועדה בפסק דין משנת 2015, ביקש המערער לחזור בו מהערעור. ואולם, בקשתו לא בוצעה ככל הנראה בשל טעות והמערער זומן לוועדה חוזרת וכן נדרש לשלם קנס בשל אי התייצבות שאותו שילם.

9. בתשובתו מציין המשיב כי בטרם התכנסה וועדת הערר ביום 11.8.15 הודיעה למערער על כוונתה להפחית את נכותו האורתופדית וביום 22.12.15 התכנסה הוועדה על מנת לסכם את עניינו, המערער טען בפני הוועדה ואולם היא החליטה להפחית את נכותו. עוד טוען המשיב, כי המערער הגיש ערעור לבית הדין וביום 19.7.16 ניתן פסק דין שנתן תוקף להסכמת הצדדים שלפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה לדיון בעניין הפחתת הנכות וההסכמה לא כללה אפשרות למשוך את הערר. המשיב מציין, כי יש הבדל מהותי בין האפשרות הניתנת למערער למשוך את הערר בע ת שמתכנסת הוועדה לאחר התכנסות ועדה מדרג ראשון לבין המקרה שבו מתכנסת ועדה מכוח פסק דין על מנת לאפשר למערער להתכונן שאז יש לקיים את פסק הדין כדברו וכלשונו. עוד מציין המשיב, כי המערער עצמו ביקש לחדש את דיוני הוועדה על מנת לנסות לא רק שלא להפחית את נכותו אלא גם להעלותה. לדברי המשיב, משלא עלה הדבר בידו, אין למערער להלין אלא על עצמו.

10. המשיב מציין, כי המערער זומן פעמיים לשתי וועדות ורק לאחר שלא התייצב אליהן ונשלחה לו הודעה אם ברצונו לחדש את עבודת הוועדה עליו לשאת בתשלום בסך של 382 ₪, השיב ב"כ המערער, כי הוא מבקש למחוק את הערר. המשיב טוען, כי מששילם המערער את הקנס יש לראות בכך שחזר בו מבקשתו זו, ויתרה מכך ביום 1.1.19 פנה ב"כ המערער למשיב בבקשה דחופה לקיום וועדה רפואית לעררים.

המשיב מוסיף ומציין כי הוועדה התכנסה ביום 16.4.19, ב"כ המערער טען בפני הוועדה ובשום שלב לא ביקש לזנוח את הערר. בנסיבות אלה, טוען המשיב, כי לא נפל כל פגם בהתנהלותו או בהחלטת הוועדה וכי יש לדחות את הערעור. עם זאת, הסכים המשיב בנסיבות המיוחדות של תיק זה להשיב את עניינו של המערער לוועדה הרפואית באותו הרכב על מנת שתשקול עמדתה בעניין הפחתת הנכות תוך כדי דיון בחוות הדעת של ד"ר פרנקל וד"ר קרמבל.

11. בתשובתו לתגובת המשיב טוען המערער, כי על גבי טופס ההודעה על החלטת הוועדה הרפואית נרשם: "לידיעתך, גם לאחר שתגיש ערעור, תהיה רשאי בכל שלב משלבי הדיון לחזור בך מהערעור ולבטלו". עוד הוא מציין, כי בוועדה מיום 1.8.15 ציינה הוועדה כי היא סבורה שיש להפחית את הנכות ולהעמידה על 0% והיא מאפשרת למערער להגיב לכך טרם קבלת ההחלטה. לטענת ב"כ המערער, מסמכים אלה לא עמדו בפני בא כוחו בהליך זה אלא נשלחו לבא כוחו הקודם ועל כן נמנע ממנו לחזור בו מהערעור. ב"כ המערער טען, כי בשל כך הגיעו הצדדים להסכמה במסגרת ההליך הקודם להשיב את עניינו של המערער לוועדה לעררים באותו הרכב.

המערער טען, כי סבר שמאחר ועניינו מוחזר לשלב שקודם למועד הדיון בערעורו, יהיה בחזרה מהערר וביטול הוועדה כדי להותיר את הנכות כפי שקבעה הוועדה מדרג ראשון. לדבריו, משנשלחה לו הזמנה להופיע בפני הוועדה לעררים ביום 8.11.16 פנה בא כוחו בבקשה לביטול ישיבה זו ומשנשלחה לו הזמנה שנייה ליום 23.5.17, פנה וביקש לחזור בו מהערר ובהתאם לא התייצב לוועדה משסבר שהערר נדחה. לדבריו, משהתברר לו ממכתב המשיב מיום 25.5.17 כי בקשתו לא התקבלה חזר וביקש את ביטול הערר ובכך סבר כי השלים את רצונו לדחיית הערר. יתרה מזו, המערער הפנה למכתב שנשלח אליו ביום 9.8.17 ובו צוין "בהמשך להודעת עורך הדין, הריני להודיעך על ביטול הערעור".

12. לדברי המערער, כשנה לאחר מכן קיבל הודעה על עיקול בסך של 38,000 ₪ ומשניסה לברר את מקורו, נאמר לו כי עליו לשלם תחילה את החוב ביחס לוועדה הרפואית שאליה לא התייצב (382 ₪) על מנת שניתן יהא לברר את השתלשלות האירועים והונחה על ידי מנהלת המחלקה בסניף אשקלון להעביר מכתב שבו הוא מציין כי סבר בטעות שביטול הוועדה יובילו לביטול לחזרה מער רו והוא מבקש לזמן ועדה רפואית חוזרת לאור הטעות. לדבריו, שלח את המכתב כפי שהתבקש וזומן לוועדה הרפואית לעררים אף כי לא רצה בכך. לדבריו, ביקש את בדיקתו בפני הוועדה משום שהובהר לו על ידי מנהלת המחלקה כי אין לו אפשרות לחזור בו מעררו ועליו להיבדק בידי הוועדה לעררים. לטענתו, נוכח העיקול שהוטל על חשבונו ונסיבות המקרה פעל בהתאם להמלצת מנהלת המחלקה.

המערער דחה את הצעת המשיב להשיב את עניינו לוועדה רפואית לבחינה נוספת והוא עומד על טענתו כי יש לאפשר לו לחזור בו ולבטל את הערעור.

הכרעה

13. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

14. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו: עב"ל 10014/98 הוד - המוסד, פד"ע לד' 213).

15. משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה ( ראו: דב"ע נא/0-29 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד' 160).

16. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו. ואסביר.

17. בהודעת הערעור הלין המערער על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 16.4.19 בטענה כי זו התעלמה מהוראות בית הדין שניתנו בפסק הדין מיום 19.7.16. למעשה, עד לדיון בהליך בפני לא הלין המערער בפני בית הדין על כך שלא ניתנה לו אפשרות לחזור בו מעררו. אכן, טענת המערער שלפיה בשנת 2016 כאשר הוחזר עניינו לוועדה, ביקש לחזור בו מהערעור לא נסתרה, דא-עקא, עניינו של המערער הוחזר בשנת 2016 על פי פסק דין שניתן ובו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים שלפיה "עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתדון בשנית בעניינו של המערער לאחר שתזמן את המערער ובא כוחו הנוכחי (עו"ד פלדמן מיכאל - רחוב העבודה 1 אשקלון) ותשמע טיעוניהם בעניין הפחתת הנכות. הוועדה תקבע את מסקנותיה לאחר שמיעת המערער ובא כוחו".

אין בערעור או בפסק הדין כל אזכור לכך שהמערער מבקש לחזור בו מערעורו וטענה זו הועלתה רק בשלב מאוחר יותר. צודק המשיב בטענתו כי יש הבדל בין זכות הנתונה למערער לחזור בו מערעורו קודם מתן החלטת הוועדה לעררים לבין מקרה שבו היא חוזרת ומתכנסת על פי פסק דין שאז עליה למלא אחר פסק הדין וגם טענות המערער מצויות רק במתחם שאיפשר לו פסק הדין. כל קביעה אחרת מהווה למעשה התנהלות בשיטת "מצליח", היא יוצרת אי בהירות ועוקפת את ההיגיון העומד בבסיס שלבי הדיון השונים. די באמור כדי לדחות את טענתו של המערער כי הוא היה רשאי למשוך את ערעורו כאשר הוחזר עניינו לדיון בוועדת העררים על פי פסק הדין.

18. זאת ועוד, גם מהתנהלות המערער שבמסגרתה הוא ביקש לחדש את דיוני הוועדה עולה כי הוא לא זנח את הערר. בנסיבות אלה, טענת המערער אשר הועלתה לראשונה במסגרת הדיון בפני שלפיה ביקש לחזור מעררו ובקשתו לא נענתה – נדחית.

מכאן, יש להידרש לבקשותיו של המערער כפי שפורטו בהודעת הערעור. ראשית יצוין, כי בית הדין אינו ממנה מומחה רפואי לקביעת הנכות ודין עתירה זו, להידחות. מכאן, שיש להידרש ליתר טענות המערער.

19. הוועדה שמעה ורשמה את תלונות המערער כדלקמן:

"לדברי עוה"ד מתקופת השירות הצבאי בשנת 2008 . בנוסף עבר ניתוח בכתף שמאל וחזרה לפעילות ושיגרה מלאה. ישנו אישור של ההתאחדות לכדורגל שחזר לפעילות מלאה כשוער מ-6/13 נחבל ופנה לחדר מיון בלינסון אובחן פריקה שהוחזרה למקום . לאחר אירוע זה עשרות של פריקות וכאבים וקושי בתפקוד הכתף עם המלצות לניתוח חוזר. קיימת חוות דעת של ד"ר פרנקל שממליץ נכות בשיעור 30% וניכוי 10% בגין העבר וכן חוות דעת ד"ר קראמבל שממליץ על נכות בשיעור 20% בניכוי מצב קודם בשיעור 10% . קיבל זריקות במרפאת כאב ללא הטבה ואינו שחקן פעיל מאז. קיימת המלצה של רופא תעסוקתי סמוך לאירוע שאינו כשיר לשחק. בבדיקת MRI לאחר האירוע פציעה על שם .... ועל שם בנקט בכתף. כיום פירוק עצמוני של הכתף עם יכולת החז רה. אם זה קורה שנית אני פונה למיון לשם החזרה ואם זה לפני היציאה מצליח להחזירה. הכתף לא יציבה וקיים דלדול שרירים לא יכול לתפקד עם היד".

20. בפרק סיכום ומסקנות קבעה הוועדה כדלקמן:

"הוועדה עיינה בפסק הדין בית הדין האזורי לעבודה מ-19.7.16 ושמעה את טענות בא כוח המערער ואת המערער. פסק הדין מאפשר לבא כוח התובע להשמיע טענותיהם לעניין הפחתת הנכות. הוועדה עיינה בפרוטוקול ים קודמים. פרוטוקול II 11.8.15 ובפרוטוקול I מ-24.3.15. בפרוטוקול 24.3.15 צוין כי עו"ד פלדמן נוכח בוועדה. בפרוטוקול מ-24.3.15 תוארו רישומים לפיהם ראו פריקות חוזרות גם לאחר הניתוח לפני התאונה. מפרוטוקול זה גם פורטה הבדיקה הגופנית. מפרוטוקול 11.8.15 (דיון ללא נוכחות) הגיעה הוועדה למסקנה מנומקת כי התאונה גרמה לכל היותר להחמרה זמנית וחולפת במצבו ו הוועדה הדגישה כי התיעוד הרפואי מתאר לפחות פריקה אחת בסמוך (קודם) לתאונה הנדונה. מצב בו קיימות פריקות חוזרות מעיד על חוסר יציבות של הכתף. הוועדה אינה רואה כי לתאונה הנדונה מאפיינים אשר שינו את מצבו של התובע – לפני התאונה סבל מפריקות חוזרות ואף לאחריה. הו ועדה מצטטת ניתוח מ-7.5.13 וכשבעה חודשים לפני התאונה. מפנה לאותו ניתוח יצוב כתף שמאל לפני 6 שנים בשל פריקות חוזרות. בתקופה מאז הניתוח מספר פריקות והחזר עצמונית. בשבועות האחרונים כאב קשה במפרק ורושם של הפרעות יציבות הועלתה אפשרות של ניתוח. לסיכום גם לאחר האירוע לדברי בא כוח התובע והתובע, סבורה הוועדה כי החלט ה שניתנ ה בעבר נכונה. לתובע ניתנה אפשרות למשוך ערר כמקובל והתובע לא עשה זאת בשעתו. לפיכך, קובעת הו ועדה כי אין מנוס לחזרה למסקנותיה כפי שנקבעו בעבר כי התאונה לא הותירה נכות לאחריה ומצבו היום תואם למצבו לפני התאונה"

21. אשר לבקשה להשיב את עניינו לוועדה לבחון בשנית את מגבלותיו תוך התייחסות לחוות דעתם של ד"ר פרנקל וד"ר קרמבל - בסיכומיו הסכים המשיב להחזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתשקול עמדתה בעניין הפחתת הנכות תוך כדי דיון ב חוות דעתם של ד"ר פרנקל וד"ר קרמבל.

בנסיבות אלה, הנני מורה כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה אשר תתייחס לטענותיו בערר, לממצאי הבדיקות וכן לחוות דעתם של ד"ר פרנקל וד"ר קרמבל שהציג בפניה. הוועדה תנמק את מסקנותיה, תפרט את המסמכים עליהם היא נסמכת כך שניתן יהא להבין את הלך מחשבתה וככל שתקבע אחוזי נכות תבחן את הפעלת תקנה 15 ותנמק החלטתה. המערער ובא כוחו יוזמנו לטעון טענותיהם בפני הוועדה.

22. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיאה.

ניתן היום, ט' תשרי תשפ"א, (27 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.


מעורבים
תובע: אור נפש
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: