ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין (..מלול אריק נגד קרייזל יהודה )בתיק מלול אריק נגד קרייזל י :


בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בחיפה

בש"א 017442/06

בש"א 4839/07

בתיק עיקרי: א 010497/96

בפני:

כב' השופט י. גריל (ס. נשיא)

תאריך:

15/02/2008

בענין:

1 . מלול אריק (חסוי)

2 . ג'קלין מלול

3 . מלול דוד

ע"י ב"כ עו"ד

עו"ד בלגה אלון

המבקשים

- נ ג ד-

1 . קרייזל יהודה

2 . כלל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

עו"ד עבדי משה

המשיבים

החלטה

א. בבש"א 17442/06 עתרו התובעים לבית-המשפט לקביעת סכום גמלאות הביטוח הלאומי שיש לנכות מסכום הפיצוי שנפסק לתובע מס' 1 (להלן: "התובע"), בשים לב לסעיף 20 של הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 7.4.04.

ב. התובע נפגע ביום 21.12.95 בהיותו כבן 8 (יליד 22.12.87) בתאונת דרכים.

בהסכם הפשרה מ/1 (שהוגש לביהמ"ש ביום 5.4.04), הודיעו הצדדים כי הם מסכימים להעמיד את סך הפיצויים המגיעים לתובעים עקב התאונה הנ"ל, על סכום של 4,750,000 ₪ (לפני כל הניכויים ולפני 11% שכ"ט עו"ד).

בסעיף 17 של הסכם הפשרה הסכימו הצדדים "להקפיא" סך של 1,219,976 ₪ בגין כל גמלאות הביטוח הלאומי, אשר לדעת הנתבעים קיימת אפשרות שהתובע יהיה זכאי לקבלן.

בסעיף 20 של הסכם הפשרה הוסכם שה"סכום המוקפא" יופקד בחשבון נאמנות ע"ש פרקליטי שני הצדדים, וכי לאחר שיגיע התובע לגיל 18, יגיש הוא את כל התביעות האפשריות למוסד לביטוח לאומי, יפעל בתום לב, ויביא בפני הביטוח הלאומי גם את מצבו לפני התאונה (נושא השמיעה), ויצרף לביטוח הלאומי את כל חוות הדעת של מומחי בית-המשפט.

עוד נאמר בהסכם הפשרה כי לאחר שהמוסד לביטוח לאומי יקבע את סכום כל הגמלאות להן זכאי התובע הלכה למעשה, ובכפוף לזכות הערר של התובע או הביטוח הלאומי, יתבקש האקטואר מר שי ספיר לערוך חישוב אקטוארי של הגמלאות אותן יקבל התובע הלכה למעשה, לפי הקביעה בפועל של הביטוח הלאומי, וכי בתפקידו זה יפעל מר שי ספיר כמומחה מטעם בית-המשפט.

לאחר קבלת חוות דעת האקטואר, יערכו הצדדים חישוב של גמלאות הביטוח הלאומי אותן יש להפחית מסכום הפשרה, בהתאם להלכות ולדין החלים בסוגיה זו, וככל שתהיה ביניהם מחלוקת, הן לגבי החישוב האקטוארי והן לגבי אופן חישוב ניכויי הגמלאות, יכריע בית-המשפט בפלוגתאות אלה ככל שיתעוררו.

לאחר שייקבע סכום ניכויי גמלאות הביטוח הלאומי מגיל 18 ולעתיד - יופחת סכום זה מן הסכום שיהיה אותה עת בחשבון הנאמנות, ויועבר אל הנתבעת מס' 2 (כלל חברה לביטוח בע"מ) והיתרה תועבר לתובע.

לסכום היתרה שיקבל התובע, תוסיף הנתבעת מס' 2 ותשלם 11% שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

ג. בבקשה שהוגשה, כאמור כבר לעיל, ביום 21.12.06, צויין שב"כ התובעים פנה למר שי ספיר לעריכת חישוב הגמלאות לפי הסכם הפשרה, וכי חוות הדעת האקטואריות של מר שי ספיר בתחום נכות כללית וניידות צורפו לבקשה. תביעת התובע לשירותים מיוחדים נדחתה.

ב"כ התובעים טען שיש לנכות מסך כל הפיצויים של התובע את הסכום של 309,460 ₪ בגין גמלאות נכות כללית (לאחר שנעשה חישוב לפי הלכת "פרלה עמר", לפי היחס שבין הנכויות מהתאונה לבין הנכות שאינה תאונתית), וכן סך של 419,955 ₪ בגין גמלת ניידות של מי שחסר רכב, אם כי נכון למועד הגשת הבקשה, הביטוח הלאומי טרם שילם לתובע גמלת ניידות.

בהודעה מאוחרת יותר מיום 30.1.07, הודיע ב"כ התובעים כי הוא ביקש מן האקטואר מר שי ספיר לערוך חישוב גמלת ניידות לפי הרכב היציג המגיע לנכה שדרגת מוגבלותו בניידות היא 80%, משמע רכב בעל 1300 סמ"ק, והגמלה המהוונת שמגיעה לפי האקטואר שי ספיר בחוות דעתו מיום 9.1.07 מסתכמת ב-316,718 ₪, ולכן סכום הניכויים המירבי לפי ב"כ התובעים בהודעתו זו, עומד על 626,178 ₪, אם כי, כדברי ב"כ התובעים, גם בהודעתו זו, טרם אושרה בפועל גמלת הניידות המגיעה לתובע.

ד. בהודעה נוספת שהוגשה על ידי ב"כ התובעים ביום 11.2.07 נמסר שבתאריך 28.1.07 דחה המוסד לביטוח הלאומי את תביעתו של התובע לקצבת ניידות (מכתב הביטוח הלאומי מצורף להודעת ב"כ התובעים), ולכן טוען ב"כ התובעים שמן ה"סכום המוקפא" יש להפחית אך ורק את הסכום המהוון של קצבת הנכות הכללית, משמע 309,460 ₪, אך לא את גמלת הניידות, שהרי לפי הסכם הפשרה שנעשה בין הצדדים (סעיף 20(ד) של הסכם הפשרה), החישוב האקטוארי של מר שי ספיר יהא ביחס לגמלאות שאותן יקבל התובע הלכה למעשה, לפי הקביעה בפועל של המוסד לביטוח הלאומי.

ה. בתגובתם מיום 20.3.07 ביקשו הנתבעים שהמוסד לביטוח לאומי יצורף כצד להליך. הנתבעים הודיעו כי הם מבקשים לקיים דיון בבקשה ולזמן לעדות את נציג המוסד לביטוח לאומי כדי לברר האם נדחתה תביעתו של התובע בענף ניידות ושירותים מיוחדים (כטענת התובעים) ואם כן, מה היו הנימוקים לדחיית התביעה.

הנתבעים גם טענו שההליכים שננקטו על ידי התובעים מול הביטוח לאומי הינם חסרי תוקף חוקי ובטלים מעיקרם. בין היתר, נטען על ידי הנתבעים בגוף הבקשה שהתובעים לא מיצו את ההליכים בביטוח הלאומי, כפי שחייבים היו לעשות, וכי בהעדר תצהיר לא ניתן ללמוד על אשר התרחש בהליכים מול הביטוח הלאומי. לטענת הנתבעים, על התובע לשוב ולפעול מול הביטוח הלאומי למיצוי זכויותיו, והפעם באמצעות אפוטרופוסיו, ולכן אין לשחרר את ה"סכום המוקפא" עד למיצוי הזכויות בביטוח הלאומי.

לטענת הנתבעים, נכותו של התובע שאינה קשורה לתאונה היא בשיעור של 25% בלבד ולכן הסכום לניכוי בגין תגמולי הביטוח הלאומי הוא 449,470 ₪, ולחלופין 413,345 ₪.

באשר לשירותים מיוחדים נטען שהתובע לא צירף תצהיר לבקשתו ולא ניתן להוכיח שאכן פעל לפי הוראות הסכם הפשרה בתום לב למיצוי זכויותיו בגין גמלת שירותים מיוחדים, ויתכן שאילו היה התובע מודיע בפני הועדה שהוא חסוי, אפשר שהיה מקבל שר"מ.

לענין ניידות טוענים הנתבעים שהן לפי הדין והן לפי הפרקטיקה הקיימת בביטוח הלאומי, זכאי התובע לקצבת ניידות גם בהיותו חסר רכב, כמצויין בחוות הדעת של מר שי ספיר.

ו. בתשובתם מיום 2.7.07 טוענים התובעים שלא היה מקום לצרף תצהיר לבקשה, הואיל והעובדות נשוא הבקשה מתבססות על מסמכי הביטוח הלאומי. התובע הגיש את כל שלוש התביעות האפשריות: נכות כללית, שר"מ וניידות, וכן דאג להגיש לביטוח הלאומי את כל חוות הדעת של מומחי בית-המשפט ללא יוצא מן הכלל.

עוד חוזר ב"כ התובעים ומבהיר שלפי הסכם הפשרה, יש לנכות רק את הגמלאות שאותן יקבל התובע בפועל. את ההליכים במוסד לביטוח לאומי ניהל אביו של התובע.

באשר לאופן ניכוי גמלת הביטוח הלאומי טוען ב"כ התובעים שהוא ערך את החישוב על ידי כך שמתוך כל הנכויות שקבע הביטוח הלאומי, הוא ניכה את הנכויות שמומחי בית-המשפט ייחסו לתאונה, והיתרה היא הנכות הלא תאונתית (60% עקב מום שמיעה מלפני התאונה) – סעיף ט(3), עמ' 3, בתשובת התובעים מיום 2.7.07).

ב"כ התובעים חוזר על כך שהן גמלת שר"מ והן גמלת ניידות נדחו.

באשר לגמלת הניידות, חזר ופנה ב"כ הנתבעים למוסד לביטוח לאומי, ולפי תעודת עובד ציבור מיום 8.3.07 (נספח ד' לתשובת התובעים) נדחתה תביעת הניידות של התובע הואיל והוא אינו עונה על תנאי הזכאות לניידות, הוא אינו בעל רכב, ואינו עונה על תנאי זכאות לקצבת חסר רכב.

ז. בתיק בש"א 4839/07 עתרו הנתבעים לצירופו של המוסד לביטוח לאומי כמשיב בבקשת התובעים לקביעת שיעור ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי.

התובעים, בתגובתם מיום 28.3.07, סברו שיש לדחות בקשה זו. המוסד לביטוח לאומי, בתגובתו מיום 19.4.07, טען שאין צורך לצרפו כ"צד דרוש" לבקשה, אך הוא יפעל להמצאת כל הניכויים ככל שיידרש, ואילו הנתבעים הגיבו וטענו ביום 1.7.07 שצירופו של הביטוח הלאומי מתבקש מטעמי יעילות כדי למנוע מצב שבו הנתבעים יהיו חשופים לכפל פיצוי.

ז. בהחלטה שנתתי ביום 5.7.07 קבעתי שבדיון, שהוריתי על קיומו בבקשתם של התובעים לקביעת סכום הגמלאות שיש לנכות מן הפיצוי שנפסק לתובע (בש"א 17442/06), וכן בבקשת הנתבעים לצירופו של הביטוח הלאומי (4839/07), יטול חלק גם ב"כ המוסד לביטוח לאומי, שהתבקש לוודא שברשותו יהיו שלושת תיקי התביעה הרלוונטיים בענינו של התובע. ואכן, בדיונים שהתקיימו בפניי בבקשות מאוחדות אלה נטל חלק נציג המוסד לביטוח לאומי.

ח. בישיבת בית-המשפט מיום 21.11.07, הודיע ב"כ המוסד לביטוח לאומי שהתובע איננו מקבל קצבת שירותים מיוחדים, ואף איננו מקבל קצבת ניידות.

לענין שירותים מיוחדים, הסביר ב"כ המוסד לביטוח לאומי שתביעתו של התובע בענין זה נדחתה הואיל ועולה מן המסמכים שהתובע עצמאי במידה מספקת באופן שאינו מצדיק שר"מ לפי הקריטריונים המקובלים (עמ' 2 של ישיבת 21.11.07).

לענין קצבת ניידות, הסביר ב"כ המוסד לביטוח לאומי שהתובע אינו זכאי לכך בהיותו חסר רכב, אך אם יהיה לתובע רכב והוא ימלא אחר הקריטריונים הנדרשים בהסכם הניידות, יוכל התובע להגיש בקשה חדשה לקבל קצבת ניידות (עמ' 2-3 של ישיבת 21.11.07).

ט. בין הצדדים התנהלו מגעים ממושכים בנסיון להגיע להבנה הדדית בנושא ניכוי גמלאות הביטוח הלאומי. לצורך זה אף נתקיימו בפניי שתי ישיבות נוספות, ביום 17.1.08 וביום 4.2.08, אך בסופו של דבר נמסרה הודעה לבית-המשפט ביום 12.2.08, לפיה, למרות המאמצים, לא עלה בידי הצדדים להגיע להסדר פשרה בהליך זה.

אוסיף שבישיבת בית-המשפט מיום 4.2.08 (עמ' 10 לפרוט') הודיעו הצדדים לבית-המשפט: "אם משום מה לא יושג הסכם פשרה עד 13.2.08, יחליט ביהמ"ש על פי החומר המצוי בתיק...".

לפיכך ניתנת החלטתי זו.

י. אדון עתה בנתונים ובנימוקים העומדים בבסיס החלטתי זו.

לפי הסכם הפשרה (מ/1), סכום הגמלאות שאותו יתבקש האקטואר מר שי ספיר לקבוע לצורך הפחתה מן ה"סכום המוקפא" הוא: "חישוב אקטוארי של הגמלאות אותן יקבל התובע הלכה למעשה לפי הקביעה בפועל של המל"ל..." (סעיף 20(ד) של הסכם הפשרה; ההדגשה שלי – י.ג.).

בתגובת הנתבעים מיום 20.3.07 (בש"א 17442/06) נטען, בין היתר, שהתובעים לא מיצו את ההליכים במוסד לביטוח לאומי וכי התובע חייב לפעול בתום לב למיצוי זכויות אלה, הן לפי הוראות הסכם הפשרה והן בהתאם לחובת תום הלב הכללית.

על יסוד הנתונים והטיעונים כפי שהובאו בפניי, לא שוכנעתי שהתובע לא פעל כהלכה בכל הנוגע למיצוי זכויותיו במוסד לביטוח לאומי.

יא. באשר לניכוי גמלת הנכות הכללית, הודיע ב"כ התובעים בישיבת בית-המשפט מיום 17.1.08 (עמ' 8 סיפא – עמ' 9 רישא לפרוט'):

"הסכום פי הלכת פרלה עמר מוסכם כמה צריך לנכות. סכום הניכוי הודאי שאיננו חולקים, לאחר שנוכה מהסכום הזה שכר הטרחה המגיע, התוצאה היא שהנתבעת 2 זכאית לקבל מסכום הנאמנות 163,762 ₪...".

הוסיף והסביר ב"כ התובעים:

"מתוך סך הכל הסכום המוקפא, החזר הנכות הכללית בזיקה להלכת פרלה עמר הוא: 309,460 ₪ אבל הנתבעת חייבת לתובע שכר טרחה על יתרת הסכום המוקפא בסך של 140,698 ₪. התוצאה היא שבפועל הם מושכים מהחשבון 163,762 ₪ והיתר, כולל שכר טרחה, משתחרר. סכומים אלה נכונים גם להיום...".

ב"כ הנתבעים לא חלק על אופן חישובו זה של ב"כ התובעים.

החישוב מבוסס על ניכוי גמלת הנכות הכללית מתוך ה"סכום המוקפא", כשסכום הניכוי מחושב לפי הלכת פרלה עמר, דהיינו – סכום הנכות הכללית לניכוי הוא 309,460 ₪.

ואולם, לפי תנאי הסכם הפשרה, על הנתבעת להוסיף 11% שכ"ט עו"ד + מע"מ על סכום היתרה שעומד להשתחרר לתובע מתוך הכספים "המוקפאים".

שכ"ט זה מסתכם ב-140,698 ₪, ולכן הסכום בפועל שיש להעבירו לנתבעת מס' 2 מתוך ה"סכום המוקפא" הוא 163,762 ₪.

יב. באשר לגמלת השר"מ, הובהר מהסבריו של ב"כ הביטוח הלאומי (עמ' 2-3 לפרוט', ישיבת 21.11.07), שלדעת הביטוח הלאומי, לא נתקיימו בתובע הקריטריונים המצדיקים גמלת שר"מ.

יג. באשר לגמלת הניידות: לפי הסבריו של ב"כ המוסד לביטוח לאומי, בישיבת 21.11.07 הנ"ל, סבר הביטוח הלאומי שאין התובע זכאי לקצבת ניידות בהיותו חסר רכב, אך כפי שמסר ב"כ המוסד לביטוח לאומי באותה ישיבה, בעמ' 3:

"אם יהיה לו רכב וימלא אחר הקריטריונים הנדרשים בהסכם הניידות, הוא יוכל להגיש בקשה חדשה לקבל קצבת ניידות".

הסכם הפשרה מ/1 אכן קובע שהסכום לניכוי הינו ביחס לגמלאות שאותן יקבל התובע הלכה למעשה, לפי הקביעה בפועל של הביטוח הלאומי. כמוסבר לעיל, תביעתו של התובע לגמלת ניידות נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי, כפי שגם הוסבר בתעודת עובד הציבור מיום 8.3.07 (נספח ד' לתשובת התובעים מיום 2.7.07) מן הטעם שאין התובע עונה על תנאי זכאות לניידות, אינו בעל רכב, ואינו עונה על תנאי זכאות לקצבת חסר רכב.

לכן, ברי שאין מקום להפחית מן הפיצוי המגיע לתובע את השווי של גמלת ניידות, שהרי התובע, הלכה למעשה, איננו מקבל קצבה כזו לפי הקביעה בפועל של הביטוח הלאומי.

יד. יחד עם זאת, נראה לכאורה, גם על פי הסברי ב"כ הביטוח הלאומי בישיבה מיום 21.11.07 עמ' 3, שייתכן, ובהתקיים נסיבות מסויימות, יוכל התובע למלא אחר הקריטריונים הנדרשים, ועל ידי כך הוא יהא זכאי לגמלת ניידות.

אין ודאות שנסיבות אלה אכן תתקיימנה בפועל, אך גם לא יהא זה ראוי להתעלם לחלוטין מן האפשרות שנסיבות אלה תתקיימנה, ואזי עלולה התוצאה להיות שמחד גיסא לא נוכו כספי גמלת הניידות מן הפיצוי המגיע לתובע, וכספים "מוקפאים" אלה שוחררו לתובע, ומאידך גיסא, יהיו הנתבעים חשופים לתביעת שיפוי מן הביטוח הלאומי בגין גמלת ניידות, ככל שבעתיד תשולם גמלה כזו לתובע, בהתקיים הנסיבות המתאימות לכך.

טו. על מנת להגן על הנתבעים מפני אפשרות כזו, נראה כי הדרך הנכונה היא לחייב את התובע (באמצעות הוריו) ליתן התחייבות לנתבעים לשפותם בגין כספי גמלת הניידות, זאת למקרה וגמלה כזו תשולם לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי עקב התאונה נדונה מיום 21.12.95, וככל שהנתבעים ייאלצו לשלם למוסד לביטוח לאומי את כספי גמלת הניידות, על-פי דרישה של המל"ל, או שיחוייבו בפסק דין לשלם את כספי גמלת הניידות למוסד לביטוח לאומי, עקב התאונה נדונה מיום 21.12.95.

טז. יובהר, שב"כ התובעים לא חלק, בכל הנוגע לגמלת הניידות, על כך שכל נכותו המוטורית של התובע היא עקב התאונה (סעיף 7(ד) של הבקשה מיום 21.12.06 – בש"א 17442/06).

סכום גמלת הניידות לפי החישוב האקטוארי של מר שי ספיר מיום 9.1.07 (צורף להשלמת התיעוד של התובעים מיום 30.1.07 – בש"א 17442/06) הוא 316,718 ₪. לצורך החלטה זו אעמיד את השווי על סכום מעוגל של 320,000 ₪.

יז. התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן:

1. מן ה"סכום המוקפא" יש להפחית את גמלת הנכות הכללית, כשהסכום לניכוי מחושב לפי הלכת פרלה עמר. סכום זה מסתכם ב-309,460 ₪, כשממנו יש להפחית את שכר הטרחה שזכאי התובע לקבלו בגין יתרת ה"סכום המוקפא". שכר טרחה זה מסתכם ב-140,698 ₪, ולכן התוצאה היא שהסכום שזכאית הנתבעת מס' 2 לקבל מחשבון הנאמנות של ה"סכום המוקפא" הוא 163,760 ₪.

לפיכך, מלוא ה"סכום המוקפא" משתחרר לידי התובע (באמצעות אפוטרופסיו), למעט סכום של 163,760 ₪ שיועבר אל הנתבעת מס' 2.

2. על הוריו ואפוטרופסיו של התובע, דהיינו ה"ה ז'קלין מלול ודוד מלול, לחתום אישית, בתוך 10 ימים ממועד המצאת החלטה זו, על כתב התחייבות כלפי שני הנתבעים בו ייאמר, ששניהם ביחד, וכל אחד לחוד, מתחייבים לשלם לנתבעת מס' 2, כלל חב' לביטוח בע"מ, את הסכום של עד 320,000 ₪ (נכון לתאריך היום), וזאת אם הנתבעים ייאלצו לשלם למוסד לביטוח לאומי (על פי דרישה של הביטוח הלאומי או על פי פסק דין) את כספי גמלת הניידות של התובע, ככל שגמלת ניידות כזו תאושר ותשולם על ידי המוסד לביטוח לאומי לתובע בגין התאונה הנדונה מיום 21.12.95.

כתב התחייבות זה ייחתם, בתוך 10 ימים ממועד המצאת החלטה זו, על ידי ה"ה ז'קלין מלול ודוד מלול בפני עורך הדין אלון בלגה, שיאשר בכתב כי הוא הסביר את תוכן ההתחייבות ומשמעותה לה"ה ז'קלין מלול ודוד מלול.

3. האמור בסעיף 1 הנ"ל ייכנס לתוקפו רק לאחר שכתב ההתחייבות, כאמור בסעיף 2 הנ"ל, יומצא למשרדו של ב"כ הנתבעים, עוה"ד מ. עבדי.

ניתנה היום ט' באדר א', תשס"ח (15 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את העתק ההחלטה אל:

1. ב"כ התובעים – עו"ד אלון בלגה, רמת גן;

2. ב"כ הנתבעים – עו"ד משה עבדי, תל אביב;

3. ב"כ הביטוח הלאומי – עו"ד רן בן ארי, חיפה;

וזאת בדואר רשום עם אישור מסירה.

בש"א 17442/06 + בש"א 4839/07 – סגורות.

י. גריל, שופט

ס. נשיא