ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בראון נתן אברהם נגד ש.י.ישר :


בתי המשפט

א 004022/04

בית משפט השלום פתח-תקוה

15/02/2008

תאריך

כב' השופט נחום שטרנליכט

בפני

ע"י ב"כ עו"ד

זאב ליכובצקי

התובעים

נגד

ש.י. ישר קבלנים (1989) בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

מרדכי סופר

הנתבעת

פסק - דין

טענות התובעים:

התובעים רכשו דירה מהנתבעת. ביום 18.7.99 נחתם הסכם המכר. בהסכם המכר התחייבה הנתבעת למסור לתובעים את החזקה בדירה בתוך 24 חודשים ממועד החתימה על הסכם המכר, דהיינו עד ליום 17.7.01. חרף זאת נמסרה החזקה בדירה רק ביום 21.7.02.

לאחר קבלת החזקה בדירה התגלו בה ליקויים רבים ואי התאמות, אשר אינם מאפשרים מגורים ראויים בדירה.

התובעים פנו לנתבעת פעמים רבות בדרישה לתיקון הליקויים. הנתבעת נמנעה מלעשות דבר בעניין, ואף לא השיבה לפניות התובעים.

טענות הנתבעת:

הנתבעת בנתה את הדירה בהתאם לתכניות ולמפרטים המצורפים להסכם המכר, שנחתם בין הצדדים, תוך שהיא עושה שימוש בחומרים תקניים והעבודה מבוצעת על ידי עובדים מיומנים ומקצועיים.

במועד מסירת החזקה בדירה לתובעים היתה הדירה ראויה לשימוש ובמצב תקין. לפני מסירת החזקה בדירה ביצעה הנתבעת תיקונים בדירה בהתאם לדרישת התובעים.

במועד קבלת החזקה בדירה אישרו התובעים בכתב, כי קיבלו ביום 21.7.02 את החזקה בדירה על פי ההסכם והמפרט הטכני המצורף אליו.

ביום 19.4.04, במענה לפניית התובעים, הגיעו נציגי הנתבעת לדירה לשם ביצוע תיקוני שנת בדק. נערכה בדיקה ונמצאו מספר ליקויים, שהיו טעונים טיפול. התובעת 2 התבקשה לחתום על אישור, שבו היא מאשרת, כי אלו הליקויים שנמצאו בדירתה, אך היא סירבה לחתום. נערכו מספר נסיונות נוספים של נציגי הנתבעת לערוך ביקור חוזר בדירה, אך לא נמצא איש בבית. לפיכך רואה עצמה הנתבעת פטורה מאחריות לביצוע תיקוני הבדק.

היה ויימצאו ליקויים, שומרת הנתבעת על זכותה לבצע את תיקון אותם ליקויים בעצמה.

חוות דעת מומחה בית המשפט:

בהתאם להסכמת הצדדים מונה המהנדס יעקב דבדבני (להלן – המומחה) כמומחה לבדיקת הליקויים בדירה. בחוות דעתו מיום 25.5.06 העריך המומחה את עלות תיקון הליקויים בדירה בסך של 16,250 ₪ בצירוף מע"מ. כמו כן קבע המומחה, כי עלות החלפת זכוכית בדלת יציאה למרפסת לזכוכית תקנית עומד על סך של 400 ₪ בצירוף מע"מ. מחירים אלו הינם מחירים של קבלן מזדמן. תיקון הליקויים על ידי הנתבעת עשוי להוזיל את עלות התיקון בשיעור של 20%. משך ביצוע התיקונים הוארך על ידי המומחה בעשרה ימים. בתשובה לשאלות הבהרה, ששלח ב"כ התובעים, הבהיר המומחה, כי במהלך ביצוע התיקונים ניתן יהיה להתגורר בדירה.


דיון:

ליקויים בדירה:

בתקנה 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 נקבע:

"מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן קבע בית המשפט או הרשם אחרת:

(1) לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין;

(2) יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראיה".

במקרה דנן הגיעו הצדדים להסכמה דיונית ולפיה ימונה מומחה מטעם בית המשפט לבדיקת הליקויים הנטענים בדירה. משהגיעו הצדדים להסכמה זו, אין הםן רשאים להגיש חוות דעת מטעמם, ולא ניתן שוב להתייחס לחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים, המצורפת לכתב התביעה, כאל ראיה שהוגשה בתיק. לפיכך דין כל הטענות, אשר מעלים התובעים בכתב סיכום טענותיהם על סמך חוות דעתו של המומחה מטעמם, להידחות.

המומחה חיווה דעתו, כי הדירה במצבה הנוכחי שונה מהתכנית המצורפת להסכם המכר, אשר הוגשה וסומנה כמוצג ג/1 (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 16-17). לדבריו, קיים שוני במידות החדרים במספר מקומות בדירה בין המצב הקיים בשטח ובין המצב המתואר במוצג ג/1.

יחד עם זאת, אין בחוות דעתו של המומחה התייחסות לעלות תיקון ליקויים אלו או לגובה ירידת הערך, שנגרמה בעטים. זאת ועוד, בעדותו בפני התייחס המומחה לאמור בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים בנוגע לעלות תיקון ליקויים אלו, ואמר כי הערכה שניתנה על ידי מומחה התובעים הינה בלתי סבירה (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 21-23). לפיכך אין בפני ראיה כלשהי בעניין זה. בהעדר ראיה שכזו, אינני רואה מקום לחיוב בתשלום פיצוי כלשהו בגין השוני במידות.

השוני היחיד בין המצב הנוכחי ובין מוצג ג/3, שלגבי עלות תיקונו ישנה התייחסות בחוות דעתו של המומחה, הוא השוני שברוחב המסדרון וקיומה של בליטה בעטיו של עמוד קונסטרוקטיבי. עלות תיקונו של ליקוי זה הוערכה על ידי המומחה בסך של 400 ₪ (עמ' 6 לחוות הדעת, סעיף 6.א.6). קביעתו של המומחה בעניין זה לא נסתרה, ויש לקבלה.

בסעיף 6.ב. לחווה"ד (עמ' 6) קובע המומחה, כי דלת היציאה למרפסת חדר הדיור הותקנה צמוד לקיר חיצוני בניגוד למסומן במוצג ג/1, כאשר כיוון הפתיחה אינו תואם את המסומן שם. עלות תיקונו של ליקוי זה הועמדה בחוות הדעת על סך של 1,300 ₪. בעדותו בפני ציין המומחה, כי תיקון הליקוי אינו מחייב את החלפת הדלת עצמה (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 11). עוד הוסיף המומחה, כי נראה שהזכוכית, שהותקנה בדלת זו אינה תקנית, ולכן יש צורך להחליפה. עלות ההחלפה הוערכה על ידי המומחה בסך של 400 ₪. קביעתו של המומחה לעניין אי תקינות הזכוכית לא נסתרה. לאור האמור יש לקבל את קביעת המומחה, כי עלות תיקון הליקויים בדלת היציאה למרפסת חדר הדיור עומדת על סך של 1,700 ₪.

המומחה קבע בחוות דעתו, כי לא הותקן תריס בפתח היציאה למרפסת. עלות התקנתו של תריס הועמדה בחוות הדעת על סך של 900 ₪. קביעה זו של המומחה לא נסתרה על ידי מי מן הצדדים.

המומחה מצא בחוות דעתו, כי התריסים בחלונות חדרי השינה ומרפסת השירות עשויים מפלסטיק, כאשר עפ"י המפרט היו אמורים להיות עשויים מאלומיניום. עלות תיקונו של ליקוי זה הוערכה בסך של 2,400 ₪. גם קביעה זו לא נסתרה על ידי מי מן הצדדים.

המומחה מצא, כי חסר שקע חשמלי בכניסה לדירה, כאשר עלות תיקונו מוערכת בסך של 400 ₪. קביעה זו לא נסתרה.

עוד מצא המומחה שורה של ליקויים ואי התאמת המצב בדירה לדרישות התקן והתקנות. ליקויים אלו פורטו בהרחבה בחוות הדעת (סעיפים 6.ד – 6.ו., עמ' 8-10). עלות תיקונם של ליקויים אלו הועמדה על ידי המומחה על סך של 10,150 ₪. קביעה זו של המומחה לא נסתרה.

לעלות תיקון הליקויים בהתאם לחוות דעתו של המומחה יש להוסיף עלות פיקוח הנדסי בשיעור של 10% מגובה עלות תיקון הליקויים, כפי שנאמר בחוות דעתו של המומחה. לאור קביעת המומחה, כי עלות תיקון הליקויים עומדת על סך של
15,950 ₪, יש לקבוע, כי עלות הפיקוח ההנדסי עומדת על סך של 1,600 ₪.

המחירים, שצויינו בחוות דעתו של המומחה, אינם כוללים מע"מ, אותו יש להוסיף לסכומים האמורים לעיל.

הנתבעת בכתב הגנתה הכחישה קיומם של ליקויים בדירה. האם בנסיבות אלו איבדה הנתבעת לבצע את תיקון הליקויים שנמצאו בדירה בעצמה? בעניין זה נאמר בע"א 472/95, זכריה זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ, פד"י נ(2), 858 ,עמ' 863-864:

"זאת ועוד, הזכות לתקן נתונה למוכר המודה בליקוי ומוכן לתקנו. ספק רב בעיניי אם זכות זו עומדת למוכר המכחיש את עצם הליקויים, או המזלזל בהם מראש".

נראה, כי בהכחשת קיומם של ליקויים בדירה איבדה הנתבעת את זכותה לבצע את תיקון הליקויים בדירה בעצמה. הנתבעת אכן הכחישה את קיומם של הליקויים בכתב ההגנה שהגישה. לפיכך אין היא זכאית יותר לעמוד על ביצוע תיקון הליקויים בעצמה.

נוכח כל האמור לעיל, זכאים התובעים לפיצוי בגין הליקוים בדירה בסך 17,550 ₪ בצירוף מע"מ, ובסך הכל 20,270 ₪, נכון למועד עריכת חוות דעתו של המומחה, 25.5.06. סכום זה כשהוא מוצמד למדד תשומות הבניה עומד היום על סך של 21,528 ₪.

איחור במסירת החזקה:

בהתאם להוראות סעיף 4 להסכם המכר שבין הצדדים, היה על הנתבעת למסור את החזקה בדירה לידי התובעים בתוך 24 חודשים ממועד החתימה על הסכם המכר, 18.7.99, דהיינו עד ליום 17.7.2001. בפועל נמסרה החזקה בדירה לתובעים רק ביום 21.7.02, איחור של למעלה משנה.

עד הנתבעת, מר יורם ישר, אישר בעדותו בפני, כי האיחור במסירת החזקה אינו באשמת התובעים או מי מהם (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 6-7). בכך סתר העד את הדברים שנאמרו בסעיף 13.ד לתצהיר עדותו, כי האיחור במסירת החזקה נגרם בעטים של התובעים.

אמנם בסעיף 7.א להסכם המכר צויינו נסיבות שונות, שבהתקיימן יכולה היתה הנתבעת לדחות את מועד מסירת החזקה בדירה, אך הנתבעת לא הביאה ראיה כלשהי לכך שהתקיימו אילו מן הנסיבות המנויות בסעיף 7.א הנ"ל. בתצהיר עדותו של עד הנתבעת, יורם ישר, אין כלל התייחסות לענין זה. אמנם בעדותו בפני אמר העד, כי היו כל מיני עיכובים בגין סיבות שונות, אך הדברים הועלו בצורה סתמית, ולא הובאה ראיה כלשהי לתמיכה בטענות אלו. ממילא יש לדחות את הטענה. לפיכך זכאים התובעים לפיצוי בגין האיחור שבמסירת החזקה בדירה בגובה הנזק שנגרם להם בעטיו של איחור זה, וזאת בהתאם להוראות סעיף 7.ה להסכם המכר. בסעיף זה נקבע, כי איחור של למעלה משמונה חודשים במסירת החזקה בדירה יקנה לתובעים את הזכות לקבלת "סעדים לפי כל דין".

התובעים צירפו כנספח ו לתצהיר עדותו של התובע 1 הסכם שכירות, וממנו עולה, כי התובעים נאלצו לשכור דירה חלופית לתקופה שמיום 1.8.01 ועד ליום 1.8.02, ושילמו דמי שכירות חודשיים בסך בש"ח השווה ל-400$ בהתאם לשער היציג הידוע במועד התשלום, כאשר דמי השכירות שולמו עבור כל רבעון מראש בתחילתו של הרבעון. בהתאם להסכם השכירות שולמו דמי השכירות במועדים הבאים: 27.7.01, 1.11.01, 1.2.02 ו-1.5.02.

סכום דמי השכירות בהתאם להסכם השכירות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום החוזי של כל אחד מן התשלומים ועד למועד מתן פסק הדין עומד על סך 30,996 ₪, והתובעים זכאים לסכום זה.

עוגמת נפש:

התובעים טוענים לזכאותם לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בעטיים של הליקויים בדירה והאיחור הרב שבמסירת החזקה. סבורני, כי לאור השוני המשמעותי בין האמור בתכנית שצורפה להסכם המכר, מוצג ג/1, ובין המצב הקיים בשטח, וכן לנוכח האיחור הרב שבמסירת החזקה בדירה, דבר שהכריח את התובעים למצוא פתרונות דיור זמניים ולהיטלטל בין דירות שונות, זכאים אכן התובעים לפיצוי בסך 10,000 ₪ בגין עוגמת הנפש.

סיכום:

הנתבעת תשלם לתובעים סך 62,524 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן תשא הנתבעת בהוצאות התובעים וכן בשכר טרחת עורך דינם בסך 7,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום ט' באדר א, תשס"ח (15 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים, בלשכתי.

נחום שטרנליכט, שופט