ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נעמי אביעזר נגד בנק ישראל :

24 יוני 2020
לפני:

כבוד השופט כאמל אבו קאעוד – סגן נשיא
נציג ציבור (עובדים) מר יוסי קשי
נציג ציבור (מעסיקים) מר דוד זהבי
המבקשים

  1. נעמי אביעזר
  2. יעקב אלימלך
  3. נעמי אלקלעי
  4. צביה ארדמן
  5. ציונה בן נחום
  6. אלגרה בן עמי
  7. אהובה בן שלום
  8. עמנואל ברנע
  9. אורית גוראל
  10. שמואל גנגינה
  11. רוזט דדיליאן
  12. תמר דבורצקי
  13. אליהו דריהם
  14. שמחה הוכמן
  15. שמואל ויסמן
  16. בנימין זנגילביץ
  17. בן ציון זרגרי
  18. יאיר חיים
  19. שרה חכימי
  20. מרים כהן אחדות
  21. יהושע לוזון
  22. דוד לוי
  23. יצחק לוי
  24. דליה לוק
  25. עזרא מוסרי
  26. איתן מורג
  27. ויצמן נגר
  28. יוכבד עוזרי
  29. יעקב עמיאל
  30. שושנה פאלון
  31. נינה פורר
  32. חנה פרץ
  33. מטילדה קסטל
  34. אוסנת שוקורי
  35. שלמה שלמון
  36. יעל שמחוני
  37. איסק שפושניק
  38. אלכסנדר שרמן

ע"י ב"כ: עו"ד אליהו ליפשיץ
-
המשיבים
1. בנק ישראל

ע"י ב"כ סמדר קפלן ואייל דיין

2. הסתדרות העובדים הכללית החדשה בא"י
3. ארנון בן דוד

ע"י ב"כ: עו"ד אלין זילברשטיין

פסק דין

לפנינו בקשת המשיב 1 וכן בקשת המשיבים 2-3 לסילוק ההליך דנן על הסף מטעמים של העדר סמכות עניינית ואי קיום התנאים הקבועים בחוק לקיומו של הליך בסכסוך קיבוצי, זאת בהתאם לתקנה 45(א)(3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991.
הצדדים
המבקשים הם עובדי בנק ישראל לשעבר, אשר פרשו מעבודתם בבנק בין השנים 2015-2018, ועליהם חלים ההסכמים הקיבוציים המיוחדים שנחתמו מפעם לפעם בין בנק ישראל לבין הסתדרות העובדים החדשה (להלן: "המבקשים" או "הגמלאים").
המשיב 1 הוא בנק ישראל (להלן גם: "הבנק"), וכן מספר נושאי משרה בכירים בבנק; המשיב 2 הוא וועד העובדים הארצי של בנק ישראל (להלן גם: "וועד העובדים" או "הוועד"); ואילו המשיב 3 הוא מר ארנון בר דוד, יו"ר הסתדרות העובדים החדשה (להלן גם: "יו"ר ההסתדרות" או "מר בר דוד").
עיקרי ההליך שלפנינו
המבקשים הגישו לבית-הדין בקשת צד בהליך של סכסוך קיבוצי. לטענתם, ההסכם הקיבוצי שנחתם בין בנק ישראל להסתדרות העובדים החדשה בשנת 2019 (להלן: "ההסכם הקיבוצי 2019" או "הסכם 2019") פוגע בזכויותיהם. נטען, כי על-פי הסכם 2019 בוטל מנגנון תשלומי שחיקה, אשר נקבע בהסכם הקיבוצי משנת 2008 (להלן: "ההסכם הקיבוצי 2008" "הסכם 2008") ונשמר אף בהסכמים הקיבוציים שנחתמו בעקבותיו בשנים 2009-2015. עוד נטען, כי בהסכם 2019 לא נקבע כל מנגנון לפיצוי המבקשים נוכח הביטול האמור. זאת, להבדיל מקיומו של מנגנון פיצוי לעובדי הבנק שטרם פרשו לגמלאות.
למעשה, כך על-פי הנטען, נוכח הקבוע בהסכם 2019, הרי שהחל משנת 2015 לא יעודכן שכר המבקשים בשיעור של 1% לשנה בגין התקופה בה היה הגמלאי מועסק בבנק, ולא ישולמו להם ההפרשים כדין. זאת, בניגוד לקבוע בהסכמי הפרישה אשר נחתמו עם הגמלאים.
בשים לב לאמור, טענו המבקשים, כי הם לא יוצגו כראוי על-ידי ארגון העובדים או על-ידי ארגון יציג אחר בעת המשא-ומתן לחתימת ההסכם הקיבוצי 2019. נטען כי ועד עובדי הבנק והסתדרות העובדים החדשה פעלו במעשה ובמחדל לייצוג בלתי הולם.
נוכח טענותיהם מבקשים הגמלאים לבטל את ההסכם הקיבוצי משנת 2019 או לחילופין לקבוע פיצוי שחיקה מלא בשיעור 1% בשנה כפי שהיה בעבר עבור תקופת עבודתם משנת 2015 ועד לשנת פרישת כל עובד. נוסף על כך, מבקשים הגמלאים שאף זכויות אחרות לא ייפגעו במסגרת ההסכם, כגון ביטוח בריאות קולקטיבי, בדיקות רפואיות, שימוש במתקני כושר וכד'.
הבקשה לסילוק על הסף
טענות המשיב 1 (הבנק)
המשיב 1 טען כי יש לסלק את ההליך שבכותרת על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית. נטען, כי ההליך אינו ראוי להתברר במסגרת הליך קיבוצי, זאת בשים לב להוראות תקנות בית-הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קבוצי), תשכ"ט-1969 (להלן: "תקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי") והוראות סעיף 24 לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה"). נטען, כי על-פי לשון החוק בית-הדין לעבודה קונה סמכות עניינית לדון בתובענה במסלול של הליך קיבוצי רק בהתקיימם של שני תנאים מצטברים: האחד, מיהות הצדדים – צדדים להסכם קיבוצי מיוחד; והשני – עילת התובענה, שעניינה בהוראות או בביצוע הסכם קיבוצי. נטען, כי עובדי המשיב 1 לשעבר אינם צד להסכם הקיבוצי, וכי מי שכשיר לשמש צד להסכם קיבוצי מטעם העובדים הוא ארגון העובדים. עוד נטען, כי התובענה דנן היא למעשה צבר של תביעות אינדיוידואליות.
לחילופין, וככל שהבקשה לא תסולק על הסף במלואה, התבקש בית-הדין להורות על מחיקת שמותיהם של נושאי משרה בבנק מכותרת התובענה, ובכלל זה פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל; פרופ' יהושע שמר, יו"ר המועצה המנהלית בנק ישראל; מר חזי כאלו, המנהל הכללי בנק ישראל. נטען, כי נושאי המשרה הללו לא היו מעולם מעסיקיהם של המבקשים. כמו-כן, נטען, כי המשיב 1 הוא תאגיד סטטוטורי בעל אישיות משפטית עצמאית.
טענות המשיבים 2-3 (ועד העובדים ויו"ר ההסתדרות)
המשיבים 2-3 טענו אף הם, כמשיב 1, כי ההליך דנן אינו עומד בתנאים שנקבעו בחוק לדיון במסלול של הליך קיבוצי. לעניין זה הפנו אף המשיבים 2-3 לתקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי וכן לסעיף 24 לחוק בית-הדין לעבודה, וביקשו כי בית-הדין יורה שההליך לא ידון כסכסוך קיבוצי.
המשיבים 2-3 הוסיפו וטענו כי ההליך כנגדם אינו תחת סמכותו של בית-הדין מסיבות נוספות:
אשר למשיב 2, ועד העובדים, נטען כי הלכה פסוקה היא בבתי-הדין לעבודה שלוועד עובדים ארצי במקום עבודה אין אישיות משפטית בעלת כשרות לתבוע או להיתבע. לעניין זה הובהר, כי אמנם בתי-הדין הכירו במקרים מסויימים במעמד משפטי לוועד העובדים, אולם הדבר נעשה רק במסגרת יחסי עבודה קיבוציים וכאשר הצד שכנגד היה המעסיק.
אשר למשיב 3, יו"ר ההסתדרות, נטען, כי בפסיקת בית-הדין הארצי נקבע שלבית-הדין האזורי אין סמכות עניינית לדון בתובענה כנגד בעלי תפקידים בארגון העובדים. עוד צוין, כי ניתן להקיש בעניין זה מההבחנה בין נושא משרה בתאגיד לבין התאגיד כאישיות משפטית נפרדת. נטען, כי צירוף המשיב 3 להליך מהווה חתירה תחת עקרון האחריות המשפטית הנפרדת. הובהר, כי אמנם עקרון זה אינו מוחלט, אולם בהתאם לחוק ולפסיקה, מסך התאגדות יורם ביד קמוצה ובמקרים חריגים.
טענות המבקשים (הגמלאים)
המבקשים דחו את טענות המשיבים לעניין אי-התאמת ההליך הקיבוצי למקרה דנן. נטען, כי המבקשים הם צד לסכסוך קיבוצי. נטען, כי בקשה בדרך של סכסוך קיבוצי היא ראויה ונכונה בנסיבות העניין, שכן כאשר גורם הקשור לסכסוך הקיבוצי אינו מיוצג וחלה פגיעה בזכויותיו, הרי שיש לראותו כצד לסכסוך קיבוצי. עוד נטען, כי גם במקרים בהם הפרשנות הצרה של החוק מורה אחרת, הרי שלבית-הדין סמכות רחבה לדון בזכויותיהם של עובדים הנפגעים במסגרת סכסוך קיבוצי ובכך הוא מממש אף את ייעודו במסגרת דיני העבודה.
נטען, כי במקרה דנן בליבו של הסכסוך ניצבת פגיעה בזכויות המבקשים אשר נכללו בהסכמים קיבוציים שנחתמו טרם ההסכם הקיבוצי 2019, וזאת במסגרת ההסכם הקיבוצי 2019. נטען, כי על רקע זה הרי שדיון בדרך של תביעה אינדיבידואלית לא יאפשר את מיצוי זכויותיהם של המבקשים, שכן לא ניתן לתקוף הסכם קיבוצי חדש על-ידי תביעה אינדיבידואלית. עוד נטען, כי ההסכם החדש הובא לפתחם ואישורם של יתר העובדים בבנק טרם חתימתו, אולם ההסכם לא הובא לעיונם של המבקשים ולא התבקשה עמדתם. נטען, כי התייחסות זו אל המבקשים מעידה על כך שהמשיבים ראו בהם קבוצה נפרדת אשר לה אינטרס קבוצתי נפרד, אשר לא זכה להגנה לא על-ידי ועד העובדים ולא על-ידי ההסתדרות.
לצורך תמיכה בטענותיו הפנה בא-כוח המבקשים ללשון סעיף 24(א)(2) לחוק בית-הדין לעבודה ולפרשנות שניתן לחלץ מלשון זו. בתוך כך הפנה בא-כוח המבקשים לדיונים שקדמו לחקיקת סעיף זה. עוד הפנה לפסיקה רלוונטית לתמיכה בטענתו, וכן לסעיף 33 לחוק בית-הדין לעבודה.
אשר לבקשה לסילוק התביעה כנגד המשיב 2 על הסף נטען, כי ועד העובדים מהווה צד להסכם הקיבוצי וכי על וועד העובדים מוטלת החובה לדאוג לכלל העובדים ובכללם למבקשים אשר להם זיקה להסכם, על אף פרישתם לגמלאות. כך הם הדברים אף בכל הנוגע להסתדרות העובדים החדשה.
אשר להזכרת שמותיהם של נושאי המשרה מטעם בנק ישראל ומטעם ההסתדרות בכותרת הבקשה, נטען כי שמותיהם הוזכרו כאורגנים בלבד ולא כנתבעים ולעניין זה ביקש בא-כוח המבקשים לתקן את בקשתו.
דיון והכרעה
הלכה ידועה היא כי סעד של מחיקה או דחייה של הליך על הסף הוא סעד קיצוני, אשר יש לפעול לגביו במשנה זהירות ולהפעילו במשורה ובמקרים חריגים. זאת רק כאשר שוכנע בית-הדין כי אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על-פי העובדות והטענות העולות מתביעתו.
התקנות הרלוונטיות לסעד זה הן תקנות 44 ו-45 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "תקנות בית-הדין לעבודה"). תקנות אלה אינן חלות על הליכים בסכסוכים קיבוציים, אשר סדר הדיון בהם נקבע בתקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי. אולם, בפסיקת בית-הדין הארצי נקבע, כי בית-דין אזורי רשאי לאמץ הוראה מתקנות סדרי הדין בבית-הדין לעבודה, אף לגבי סכסוך קיבוצי, אם התרשם כי הדרך הדיונית ה'רגילה' מתאימה אף לסכסוך הקיבוצי הנדון בפניו.
עם זאת, אשר להכרעה בבקשה לסילוק על הסף של סכסוך קיבוצי קבע בית-הדין הארצי כדלקמן:
"לעניין דחיה או מחיקה על הסף של הליך בסכסוך קיבוצי, נאמר ב-דב"ע מג/3- 4[4], בע' 76: "המצוי ביחסי עבודה יאמר, שאותה דרך אינה נאותה, אינה טובה ואינה מועילה. סכסוך קיבוצי צריך שיטפלו בו, צריך שהוא ישמש נושא למשא ומתן ובשלב סופי צריך שיטפלו בו, לכאן או לכאן. בסכסוך ש'מחקת על הסף', לא עשית דבר - הוא יצוף בהזדמנות ראשונה ואולי בצורה חריפה יותר". מכאן, "ברור שאין להעלות על הדעת שסכסוך עבודה קיבוצי, שעניינו מימוש זכויות, יבוא לקיצו וימצא פתרונו על-ידי 'מחיקה על הסף' או על-ידי 'דחייה על הסף' מבלי שיתקיים דיון לגופו של עניין ולצדדים תהיה הרגשה שעניינם זכה לדיון כזה" (דב"ע לח/11- 4[5], בע' 436; דב"ע נא/4- 4[6], בע' 450)."
לצד זאת, הודגש, כי התנאי ליישום ההלכה הנ"ל הוא כי לפני בית-הדין אכן ניצב "סכסוך קיבוצי". לכן, נקבע, כי בית-הדין רשאי לבחון האם אכן סכסוך קיבוצי לפניו, בטרם ידון לגופו של עניין.
הנה כי כן, במקרה דנן, הסוגיה המונחת לפתחנו נוגעת בעיקרה להתאמתו של ההליך שלפנינו לסדרי הדין בסכסוך קיבוצי. נקדים ונאמר, כי לאחר שעיינו בחומר שהונח לפנינו; ולאחר שבחנו את ההלכה הפסוקה בסוגיה הנדונה, מצאנו כי אין המדובר ב"סכסוך קיבוצי". לפיכך, אין לדון בהליך בהתאם לסדרי הדין בהליך קיבוצי, ודינו של ההליך – סילוק על הסף. להלן נפרט הכרעתנו:
תקנה 1 לתקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי קובעת כי "סדר הדין בתובענה על פי סעיף 24(א)(2) לחוק, יהיה לפי תקנות אלה". קרי – דיון בהתאם לתקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי יתקיים רק במקרים בהם העניין הנדון בא בגדרו של סעיף 24(א)(2) לחוק בית-הדין לעבודה.
סמכות בית-הדין כפי שנקבעה בסעיף 24(א)(2) היא כדלקמן:
"סמכות בית-דין אזורי
24. (א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –
...
(2) בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן – חוק הסכמים קיבוציים), בענין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי, או הסדר קיבוצי אחר או בכל ענין אחר הנובע מהם או בענין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של כל דין; מיום 31.3.1972תיקון מס' 2 ..."
מכאן, כי סדרי הדין המיוחדים לדיון בסכסוכים קיבוציים יחולו בהתקיים שניים:
(1) שעה שבפני בית-הדין ניצבים מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן: "חוק ההסכמים הקיבוציים");
(2) כאשר נושא ההליך נובע מן ההסכם הקיבוצי.
במקרה דנן, ברי כי נושא ההליך נובע מן ההסכם הקיבוצי. משכך, השאלה בה יש להכריע נוגעת לפרשנות הרישא לסעיף 24(א)(2) לחוק בית-הדין לעבודה. קרי – האם ניתן לקבוע כי קבוצת המבקשים שלפנינו מהווה, או יכולה להוות, צד להסכם קיבוצי מיוחד.
בסעיפים 1-2 לחוק הסכמים קיבוציים הוגדרו מהו הסכם קיבוצי; מהו הסכם קיבוצי מיוחד; מיהם הצדדים להסכם קיבוצי וכן סוגי הסכמים קיבוציים, כדלקמן:
"הגדרת הסכם קיבוצי
1. הסכם קיבוצי הוא הסכם בין מעסיק או ארגון מעבידים לבין ארגון עובדים שנעשה והוגש לרישום לפי חוק זה, בעניני קבלת אדם לעבודה או סיום עבודתו, תנאי עבודה, יחסי עבודה, זכויות וחובות של הארגונים בעלי ההסכם, או בחלק מענינים אלה.

סוגי הסכמים קיבוציים
2. שני סוגים בהסכמים קיבוציים:
(1) הסכם קיבוצי מיוחד – למפעל מסויים או למעסיק מסויים – בין מעסיק או ארגון מעבידים המייצג את המעסיק לבין ארגון העובדים היציג של העובדים שעליהם יחול ההסכם;
(2) הסכם קיבוצי כללי – לכל שטח המדינה או לחלק ממנה, לענפי עבודה מסויימים או לכל ענפי העבודה כשההסכם הוא בין ארגון העובדים היציג שבענף העבודה או בשטח הנדון לבין ארגון מעבידים שבהם, הכל לפי הענין."
הנה כי כן, על-פי לשון החוק הצדדים להסכם קיבוצי מיוחד הם מעסיק; או ארגון מעסיקים; או, מנגד, ארגון העובדים היציג של העובדים עליהם יחול ההסכם. ואלה הם, והם בלבד, הרשאים להגיש בקשת צד בסכסוך קיבוצי בהתאם לקבוע בסעיף 24(א)(2) לחוק בית-הדין לעבודה.
לעניין זה קבע בית-המשפט העליון בפרשת בנק איגוד את מבחן הכשירות, כדלקמן:
"לעניין זהות הצדדים, מושתתת אמת המידה, על פניה, על הכשירות. הווה אומר, אין המדובר במבחן עובדתי, לפיו מוקנה מעמד למי שחתום למעשה על ההסכם. המבחן מעוגן במעמד המשפטי, שביטויו ביכולת להיות צד להסכם קיבוצי מיוחד.
כדי לענות על השאלה, מיהו בעל כשירות כאמור, עלינו לפנות, לאור הכתוב בסעיף 24(א)(2), אל חוק הסכמים קיבוצים, תשי"ז-1957; ...
...סיכומה של נקודה זו: המחוקק, שעיצב את הסוג האמור של צורת ההתקשרות תוך הגדרת מהותה, קבע, כי היכולת להיות צד להסכם עבודה קיבוצי מצד העובדים היא בידי ארגון העובדים היציג.
המסקנה, לפיה אין המשיב השלישי ארגון יציג כאמור בסעיף 3 לחוק הסכמים קיבוציים, וכי ממילא אינו יכול על-כן להיות צד להסכם קיבוצי מיוחד, די בה לכאורה, כשלעצמה, כדי לקבוע, כי המשיב השלישי לא יכול היה להגיש תובענה לפי סעיף 24(א)(2) ל חוק בית הדין לעבודה." (ההדגשה אינה במקור – כא"ק)
בית-הדין הארצי אימץ בפסיקותיו לאורך השנים את מבחן הכשירות שנקבע ב עניין בנק איגוד לעיל, לפיו מוענק מעמד של צד לסכסוך קיבוצי למי שיכול להיות צד להסכם קיבוצי מיוחד. בהתאם לכך, בית-הדין הארצי קבע כי אף גוף שהוא בעל כשירות לחתום על הסכם קיבוצי עם מעסיק, רשאי להגיש בקשת צד בסכסוך קיבוצי, גם אם אינו צד להסכם קיבוצי עם אותו מעסיק ; וכן קבע את מעמדם של ארגונים שונים אשר פועלים תחת ארגון העובדים היציג כצד לסכסוך קיבוצי.
אשר למקרה שלפנינו - החלת מבחן הכשירות במקרה דנן מלמדת, כי המבקשים אינם יכולים להוות צד להסכם קיבוצי מיוחד. אמת, המבקשים מהווים קבוצה אשר לה אינטרס משותף שעניינו בהתנגדותם להסדרים שנקבעו בהסכם הקיבוצי 2019, אשר נחתם בין בנק ישראל מצד אחד, להסתדרות, להסתדרות המעו"ף, ולוועד עובדי בנק ישראל מצד שני. אולם, המבקשים אינם קבוצה מאוגדת, אשר לה סממני היכר החיוניים למשא-ומתן קיבוצי, לקיום כארגון עובדים ולפעילות בתור שכזה. נוסף על כך, לא הובהר לפנינו עד תום האם המבקשים מייצגים את כלל הגמלאים אשר נפגעו, כך על-פי הנטען, מההסכם הקיבוצי 2019; וכן האם הפגיעה הנטענת בכלל המבקשים היא אותה פגיעה או שמא היא מושפעת מנתוניהם האישיים.
לעניין זה יפים הדברים אשר נקבעו בבג"ץ רשות הנמלים, שם עמד בית-המשפט העליון על החשיבות שבסיווגם של סכסוכים בתחום העבודה, בשים לב לכך שסיווג נכון יש בו כדי לשמש מצפן ומורה דרך לכיוון הנכון. באותו עניין אמנם נקבע כי סיווגו של ההליך יש שיעשה על-פי אופיו ומהותו האובייקטיביים; וכי הסכסוך הקיבוצי הוא סכסוך בו מעורבת קבוצה, ובו קיים אינטרס קבוצתי בנושא הסכסוך. אולם לצד זאת, הובהר כי העובד הבודד, או קבוצת עובדים הפועלים כיחידים, אינם מהווים צד לסכסוך קיבוצי:
"מי הם הצדדים לסכסוך הקיבוצי? מצד אחד עומד המעביד (ולעיתים אף ארגון מעבידים). אך מיהו "האידך גיסא"? בעניין זה, אין לתת תשובה כוללת, שכן הדבר תלוי במהותו של הסכסוך הקיבוצי. כך, אם הסכסוך הקיבוצי הוא בעניין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי או כל עניין אחר הנובע מכך, "האידך גיסא" הנכון הוא זה שעשוי להיות צד להסכם הקיבוצי, דהיינו, ארגון עובדים (סעיף 2 ל חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, וסעיף 24(א)(2) ל חוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969). אם הסכסוך הקיבוצי הוא "סכסוך עבודה" במשמעותו בסעיף 2 ל חוק יישוב סכסוכי עבודה הרי הצד הנכון לסכסוך הוא ארגון העובדים המייצג את רוב העובדים שהסכסוך נוגע להם, הכול כאמור בסעיף 3 לחוק יישוב סכסוכי עבודה. דבר אחד נעלה הוא מכל ספק. העובד האינדיבידואלי אינו צד לסכסוך הקיבוצי. תוצאה זו אינה משתנה אם עניין לנו לא בעובד הבודד, אלא במספר רב של עובדים, הפועלים כיחידים. הסכסוך הקיבוצי אינו מצבור של סכסוכים אינדיבידואליים.

"...אחד המאפיינים של משפט העבודה הקיבוצי הוא כי בגבולות ידועים ומוכרים בדין הוא מכיר בכוחו של הקיבוץ, הפועל באמצעות נציגיו, לחייב ולזכות את הפרט. הבסיס המשפטי הפורמלי לכוחו של הקיבוץ לחייב ולזכות את הפרט אינו מעוגן בדיני השליחות של המשפט הפרטי, אלא בהוראותיו המפורשות של הדין, אשר בגבולות מוגדרים, מכיר בכוחו של הקיבוץ (collectivity) לחייב ולזכות את היחיד (ראה דיון לה/3-18 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' מאיר פרובוסקי, פד"ע ו 253. דוגמא לכך הוא ההסכם הקיבוצי, החל על העובדים הכלולים בהסכם, והוראותיו בדבר תנאי העבודה מחייבים ומזכים כל עובד ועובד (סעיפים 16,15 ו- 19 ל חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957)... ...אכן, בגבולות המוכרים בדין הוגבל החופש של העובד לעצב את תוכנם של יחסי העבודה שלו. את מקומו של חופש ההתקשרות האינדיבידואלי תופס חופש ההתקשרות הקולקטיבי, כאשר היחיד פועל במסגרת הכלל.
ניתוח זה הוא בעל השלכות לעניין מקומו של העיקרון בדבר "זכות השמיעה" במשפט העבודה. עיקרון זה תופס בוודאי בכל הנוגע לפעולתם של מעצבי היחס הקיבוצי ביחסיהם ההדדיים. על כן, אין לקיים הליך בסכסוך קיבוצי בלא לשמוע את הצד הקיבוצי להליך זה... ...אך עיקרון זה אינו תופס בהכרח בכל הנוגע להפעלת כוחו של הכלל, ולהשפעתו של כוח זה על זכויותיו וחובותיו של הפרט. הדין, המעניק כוח לקיבוץ להשפיע על זכויותיו וחובותיו של היחיד, הוא אף הקובע את הגבולות בהם יישמע העובד אשר מעמדו המשפטי נפגע. כך, למשל, אין העובד היחיד יכול להתכחש להסכם הקיבוצי בטענה כי בטרם נכרת ההסכם הוא לא נשמע..." (ההדגשה אינה במקור – כא"ק)
יצוין, כי לא נעלמה מעינינו פסיקת בית-הדין הארצי, אליה הפנה בא-כוח המבקשים, אשר עסקה בשאלת התאמתו של סכסוך מסוים לבירור בדרך קיבוצית, וקבעה כי הסכסוך הקיבוצי הוא סכסוך בו קיימת מחלוקת מוגדרת, המתייחסת להסכם קיבוצי, והנוגעת לקבוצה נתונה של עובדים; ואף בחנה את אופיו של הסכסוך, אם "כלכלי" הוא או "משפטי", קרי – האם מדובר בסכסוך שעניינו קביעת זכויות או מימושן, לצורך הכרעה בסוגיה. אולם, בפסקי-הדין הללו שאלת הכשירות כלל לא עמדה לדיון, שכן הצדדים היו מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי.
עוד יצוין, כי נתנו דעתנו אף לפסיקת בית-הדין הארצי בעניין הרופאים המתמחים. בהליך זה המדינה ביקשה צו מניעה למניעת התפטרותם של הרופאים המתמחים, זאת על-ידי הגשת בקשת צד כנגד ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן: "הר"י"), בדרישה שזו תחייב את אותם רופאים מתמחים שלא להתפטר. עניין זה נדון כסכסוך קיבוצי, אף-על-פי שהרופאים המתמחים פעלו על דעת עצמם ולא על דעתה של הר"י כאשר הגישו מכתבי התפטרות אישיים. באותו עניין אף נשמעו טענות באת-כוחם של הרופאים המתמחים, אף שהרופאים המתמחים לא הוגדרו כצד להליך.
הנה כי כן, עניין לנו בקבוצת עובדים אשר אינה מהווה צד להסכם קיבוצי, אשר פעולותיה נדונו בהליך המתאים לבירור של סכסוך קיבוצי. לכאורה יש בכך פתח לדון אף בעניינם של המבקשים שלפנינו במסגרת דיון בסכסוך קיבוצי. אולם, באותו מקרה, כפי שצוין, היוותה הר"י, כארגון העובדים היציג, משיבה לבקשת הצד. זאת ועוד; באותו עניין קבע בית-הדין הארצי כדלקמן:
"על עקרון היציגות עמדתי בפרשת האוניברסיטה הפתוחה שם ציינתי, כי "ההיבט המהותי של עקרון היציגות, כפי שנקבע בסעיף 3 לחוק מקים את כשרותו של ארגון עובדים לפעול במישור הקיבוצי. מכאן אופיו הקוגנטי והחיוני של עקרון היציגות, על כל הכרוך בכך וחשיבותו בביסוס הוודאות ביחסי העבודה הקיבוציים במקום העבודה".
המאבק הארגוני מגיע לסיומו בחתימת הסכם קיבוצי. בסופו של יום כלל האינטרסים כפי שהוצגו במשא-ומתן מתגבשים לכלל הסכם קיבוצי, המהווה איזון בין דרישותיהן של קבוצות העובדים בינן לבין עצמן ובאמצעות הארגון היציג כלפי המעסיק או המעסיקים. זאת באופן שההסכם הקיבוצי שנחתם מייצג את גמירות הדעת של הצדדים החתומים עליו, ואין עוד לקעקע יסודותיו, אלא על פי הוראות הדין ובמסגרתו בלבד.
מושכלות יסוד במשפט העבודה הקיבוצי הן, כי הסכם קיבוצי חל על כלל עובדי יחידת המיקוח, אלה החברים בארגון העובדים היציג ואלה שאינם חברים בו. לפי שנקבע סעיף 19 ל חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז - 1957 "הוראות שבהסכם קיבוצי בדבר תנאי-עבודה, סיום-עבודה, וחובות אישיות המוטלות לפי אותן הוראות על עובד ומעביד וזכויות המוקנות להם (להלן - הוראות אישיות), יראו אותן כחוזה-עבודה בין כל מעביד וכל עובד שעליהם חל ההסכם, ותקפן אף לאחר פקיעת תקפו של ההסכם הקיבוצי, כל עוד לא שונו או לא בוטלו כדין; השתתפות בשביתה לא יראו כהפרת חובה אישית."
בהתאם, עובדים רבים, ולעיתים רבים מאוד, שכלל לא השתתפו במשא-ומתן ובניסוח ההסכם, לא רק שצריכים לקיימו, אלא אף לחיות אתו ולפיו "יום יום כפי שציבור חי עם חוקיו". בית דין זה הגדיר את ההסכם הקיבוצי כ'מונסטרום' משפטי שגופו חוזה ונשמתו חוק'. כאנדרוגינוס, שיש בו הן מהחוזה והן מהחוק, במשמעות של כלי הקובע נורמות להתנהגות המחייבות ציבור שלם והמחילות על אותו ציבור כללים שנקבעו על ידי הצדדים שכרתו את ההסכם."
באמור לעיל יש כדי להוסיף ולהבהיר מדוע אין מקום לדון בבקשתם של המבקשים בהתאם לסדרי הדין בהליך קיבוצי. לא כל נפגע מהסכם קיבוצי רשאי להגיש תביעה אשר תזכה למעמד של "סכסוך קיבוצי", השמור, כאמור, למקרים בהם מתבררות תביעות בין צדדים אשר יכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי.
זאת ועוד; סדרי הדין בסכסוך קיבוצי נקבעו תוך התייחסות למאפייניו הייחודיים של הסכסוך הקיבוצי:
"בכל הנוגע לסכסוכים קיבוציים הותקנה מערכת סדר דין מיוחדת... עיקרו של ההליך בסכסוך קיבוצי הוא דיון מהיר, ענייני ונטול כל התחכמות של הליכים 'פרוצדורליים'. להשגת המטרה המיוחדת חורג בית-הדין לעבודה מכל המקובל במערכת המשפט הכללית, ומעבר לכל מאמץ אפשרי המוטל על מערכת השופטים, ועושה את הכל לסיום מהיר של העניין תוך ימים ספורים."
הנה כי כן, ככל שלמבקשים שלפנינו טענות כנגד ארגון העובדים או ועד העובדים, לפיהן לא יוצגו כראוי במסגרת המשא-ומתן לחתימת ההסכם הקיבוצי 2019; ולפיהן זכויותיהם קופחו, זאת אף ביחס לעובדי הבנק בהווה, הרי שעליהם להגיש תביעה כנגד ועד העובדים וארגון העובדים בהליך מתאים. טענות אלה דורשות בירור עובדתי אשר ניתן לעשותו רק במסגרת תביעה בסדר דין רגיל, תוך הבאת ראיות מפורטות לאופן הפעולה הנדרשת אל מול זו אשר בוצע הלכה למעשה; וכן תוך בחינת השתלשלות העניינים שקדמה להגשת התביעה. ככל שתביעתם זו תתקבל יזכו המבקשים אף לסעד מתאים.
נוסף על כך; בהתאם לחוק ולפסיקה יש לשאוף שיוגש הליך אחד במסגרתו תתבררנה ותוכרענה כלל המחלוקות בין הצדדים ובמסגרתו אף ניתן יהיה להעניק את כלל הסעדים המבוקשים. לפיכך היה על המבקשים להגיש תביעה הכוללת אף סעד כספי מלכתחילה.
נוכח כלל הטעמים המפורטים לעיל, ברי כי יש להורות על סילוק ההליך במתכונתו הנוכחית על הסף.

הערה בטרם חתימה
בטרם נחתום את פסק-הדין נציין כי בעניין בר-אילן עמד בית-הדין הארצי, בפסיקה שאושרה אף על-ידי בית-המשפט העליון, על כך שאוכלוסיית הגמלאים נמנית אף היא על חברי ארגון העובדים; כי תנאי גמלתם מהווים חלק מן הנושאים הנכללים בהסכם הקיבוצי; וכי לפיכך זכויות בנושא גמלה יכולות להיות נושא לסכסוך קיבוצי.
בית-הדין הארצי עמד על הצורך להגן על הכנסת הגמלאים, על-מנת להעניק להם רמת קיום מינימלית הדרושה לשמירה על כבודם; וציין, כי אחד הכלים החשובים הקיימים להבטחת כבודם של האזרחים הוותיקים הוא ייצוגם על-ידי ארגון עובדים. בית-הדין הארצי אף ציין כי ההכרה בצורך בהגנה על זכויות הגמלאים הביאה להקמתן של מסגרות פנים-ארגוניות לטיפול בגמלאים. על רקע זה הדגיש בית-הדין הארצי את החשיבות שבייצוג אוכלוסיית הגמלאים על-ידי ארגון העובדים במסגרת המשא-ומתן הקיבוצי.
בשים לב לדברים אלה, וכן בשים לב לפסיקת בית-הדין הארצי בעניין אליאב, לפיה אין לפגוע בזכויות מוקנות של גמלאים משעה שפרשו מעבודתם, אנו סבורים כי ראוי שההסתדרות, וועד העובדים לצדה, יבחנו האם אכן חלה פגיעה בזכויותיהם של המבקשים והאם ניתן לתקנה באמצעות משא-ומתן קיבוצי אל מול בנק ישראל.

סוף דבר
נוכח הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה לסילוק התובענה על הסף - מתקבלת.
בנסיבות העניין ומשלא התקיים דיון לגופו של עניין – אין צו להוצאות.
נוכח סילוק ההליך על הסף, הדיון שנועד ליום 13.7.2020 מבוטל בזאת.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק-הדין לצדדים.
ניתן היום, ב' תמוז תש"פ, (24 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר יוסי קשי
נציג ציבור (עובדים)

כאמל אבו קאעוד,
סגן נשיא

מר דוד זהבי
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: נעמי אביעזר
נתבע: בנק ישראל
שופט :
עורכי דין: