ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קרן פרייברג נגד הראל חברה לביטוח בע"מ ח.פ :

31 מאי 2020
לפני: כבוד השופטת שגית דרוקר
נציג ציבור (עובדים) גב': עליזה כהן מרקוביץ
נציג ציבור (מעסיקים) מר: איתן קירשנר

המבקשת/הנתבעת שכנגד:
קרן פרייברג
ע"י ב"כ: עו"ד דניאל קליין
-

המשיבים/התובעים שכנגד :
1. הראל חברה לביטוח בע"מ ח.פ520004078
2. יאיר כהן
ע"י ב"כ: עו"ד עינת כרמי-ברק

החלטה

1. לפנינו בקשת הנתבעת שכנגד (להלן- המבקשת) לסילוק התביעה שכנגד על הסף מחמת היעדר עילה, חוסר סמכות ובשל היותה קנטרנית ו/או טורדנית .

2. ואלה עובדות הרקע הצריכות להכרעה:
א. ראשיתו של ההליך בתביעת המבקשת נגד מעסיקתה, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן – המשיבה 1) במסגרת סע"ש 39273-01-19 לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין מתוך שיקולים זרים ופסולים, פיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים, פיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע) ועגמת נפש.
ב. המבקשת הועסקה אצל המשיבה 1 ב תפקיד מידל אופיס מיום 1.11.17 ועד ליום 22.11.18, מועד סיום יחסי עובד- מעביד בין הצדדים (להלן- תקופת העבודה).
ג. המשיבה 1 הגישה כתב הגנה מטעמה בו טענה כי המבקשת פוטרה לאור אי שביעות רצון מתפקודה והתנהלותה כעובדת.
ד. במסגרת הליך גילוי מסמכים בין הצדדים ולאחר שהתקיים דיון מוקדם בעניינם , הגישו המשיבים תביעה שכנגד במסגרתה טענו, כי במהלך הליך גילוי המסמכים התברר שהמבקשת פרסמה במודע פרסומים שקריים והכפשות כנגד המשיבים המהווים לשון הרע על מנת להרוס ולפגוע במוניטין של המשיבים.
לטענת המשיבים, המבקשת פנתה באמצעות שלוח מטעמה, מר אורן בן חן (להלן – אורן), שהינו גם בן זוגה, לשלושה עובדים לשעבר של המשיבה 1 הגם שאינה מכירה אותם כלל והם לא אותה ובשיחות עמם הפיצה שקרים והכפשות כנגד המשיבים, תוך ניסיון לדובב את אותם עובדים לשעבר ולבסס את תביעתה . המבקשת השיגה את פרטיהם בדרך שאינה מקובלת ואף לא חוקית שכן היא נטלה את פרטיהם מהמשיבה 1 בטרם עזבה את עבודתה.
בנוסף, פנתה המבקשת אף לעובדים קיימים אשר עדיין מועסקים במשיבה 1 ואף תחת המשיב 2, באמצעות קבוצת וואטסאפ והפיצה שקרים לפיהם כביכול זומנה לשימוע בשל הפלה טבעית שעברה לדבריה, הכל תוך הפצה של שקרים, הכפשות ופגיעה בשמם הטוב של המשיבים.
המשיבים צירפ ו לתביעתם את העתק תמלילי השיחות ותכתובת הוואטסאפ להוכחת טענותיהם.
ד. בגין המעשים הנטענים לעיל, נתבעו שני סעדים: האחד, פיצוי בגין עגמת נפש על התנהלות המבקשת בתום תקופת העבודה. השני, פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע בגין הפרסומים הנטענים.
ה. תחילה, הגישה המבקשת בתיק סע"ש 39273-01-19 בקשה לסילוק כתב התביעה על הסף או לחילופין להורות על הפרדת הדיון בין התביעה העיקרית לבין התביעה שכנגד.
ו. ביום 10.1.20 נתן כבוד השופט אלעד שביון החלטה שהורתה על הפרדת הדיון מכוח תקנה 36 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 .
ז. ביום 23.1.20 ובמענה לכתב התביעה שכנגד, הגישה המבקשת בקשה לסילוק התביעה שכנגד על הסף בהיעדר עילה, מחוסר סמכות ובשל היותה קנטרנית ו/או טורדנית .

3. טענות המבקשת בתמצית
המבקשת סבורה כי יש להורות על סילוק התביעה כנגדה על הסף. לטענתה, בן זוגה, אורן, ביצע את השיחות מיוזמתו מבלי שהמבקשת הורתה לו לעשות כן ומבלי שניתן לו ייפוי כוח על ידה. גם אם לשיטת המשיבה 1 אורן הוא שלוח של המבקשת הרי שהמשפט מבחין בין "פעולה משפטית" של שלוח ובין "פעולה מטריאלית פיסית" שלו. במקרה דנן, לא מדובר היה בפעולה משפטית. על כן, אין להטיל על המבקשת כל חיוב.
בין אורן למשיבה 1 אין כל יחסי עובד מעסיק ומשכך אין לבית הדין סמכות לדון בתביעה.
לטענת המבקשת, ממילא, הדברים שנאמרו על ידי אורן אינם מהווים דברי לשון הרע, לפי המבחנים שבפסיקה.
המבקשת טוענת כי התביעה כנגדה הוגשה בחוסר תום לב כדי לנקום בה על שהגישה את תביעתה כנגד המשיבה 1, ויש לראות בכך שימוש לרעה בהליכי משפט.
לגרסת המבקשת, עומדת לה הגנה מוחלטת מכוח סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע שלפיו פרסום על ידי בעל דין או בא כוחו של בעל דין או עד לא ישמש עילה למשפט אזרחי. המשיבה 1 ביססה את כתב תביעתה על מסמכים (תמלילי שיחות ומסרון) שצורפו במסגרת תצהיר גילוי מסמכים שהוגש מטעם המבקשת במסגרת ההליך המשפטי. מדובר בשיחות שביצע אורן (שהוא עד מטעם המבקשת) עם עדים אשר צפויים להעיד בהליך המשפטי. לפיכך, מדובר בפרסום מותר.
כן טוענת המבקשת לתחולת ההגנה שבסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע בדבר הגנת אמת הפרסום. לדבריה, התנאי של עניין ציבורי מתקיים שכן הפרסום נוגע להתנהלות לא תקינה של המשיב 2 מול עובדיו שמהווה דפוס קבוע ושיטתי. השיחות מצביעות על יחסי אנוש לקויים של מר כהן ועל התייחסותו לעובדיו בצורה לא ראויה. בשיחות אלו מאשרים העובדים לשעבר את אמיתות הפרסום.
המבקשת טענה כי דברי אורן והמסרון שצורף במסגרת גילוי המסמכים חוסים תחת הגנת תום הלב לפי מספר חלופות המנויות בסעיפים 15(2), 15(3), 15(4), ו-15(10) לחוק איסור לשון הרע.
בעניין תחולת סעיף 15(2) לחוק בדבר חובה מוסרית-חברתית, טענה המבקשת כי אורן ביצע את השיחות מתוך חובה מוסרית להגן עליה. זאת לאור התנהלותו של המשיב 2 כלפיה ופיטוריה שלא כדין. המבקשת שלחה את המסרון בזמן אמת תוך שהיא מתארת את המצב העובדתי האמתי. בכך הוטלה עליה חובה מוסרית וחברתית לציין את הדברים שנאמרו במסרון כדי למנוע העלאת טענות כוזבות כלפיה ומתוך הרצון להוציא את האמר לאור.
אשר לסעיף 15(3) לחוק בעניין הגנה על ענין אישי וכשר, טענה כי ל אורן עניין אישי כשר והוא הגנה על המבקשת מטענות שקריות קשות שהופנו כלפיה שהצדיק את הפרסום. תוכן הפרסום נועד להגן אותו עניין.
המבקשת טענה כ אורן הביע את דעתו האישית כנגד מעשיו של מר כהן, בהתאם לסעיף 15(4) לחוק. במקרה דנן, הפרסום אינו עולה כדי לשון הרע, ולכן אין בענייננו התנגשות בין הזכות לשם טוב ובין חופש הביטוי. דבריו של אורן חוסים תחת ההגנה של עקרון חופש הביטוי.
המבקשת טענה כי עומדת לה גם הגנת סעיף 15(10) לחוק שכן הפרסום שנעשה על ידי אורן נועד לגנות ביטוי לשון הרע שפורסם קודם לכן על ידי המשיב 2, בין השאר בהעלאת טענות כנגד יחסי האנוש של המבקשת ובדבר פיטוריה בשל כך. הפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות.
מכל האמור לעיל, ביקשה המבקשת למחוק את התביעה בשל היותה קנטרנית או טורדנית וממילא כי אין כל עילה כנגד המבקשת.

4. טענות המשיבים בתמצית
לטענת המשיבים, אין כל הצדקה לסילוק התביעה על הסף, שכן מדובר בתביעה שבסמכותו של בית הדין לעבודה, אשר מגלה עילה ודינה להתברר לפני בית הדין.
מעיון בבקשה לא ניתן כלל לדעת, על אילו סיבות מבוססת הבקשה ומדוע יש להורות על סילוק התביעה דנא על הסף ופגיעה בזכויותיהם הבסיסיות של המשיבים. להיפך, הבקשה עצמה, כוללת שלל "תירוצים", "הגנות" והסברים להתנהלותה של המבקשת, מהווה למעשה סוג של כתב הגנה ומעידה כי טענות המשיבים כלפי המבקשת דורשים בירור עובדתי מעמיק.
לטענת המשיבים, הפרסומים הפוגעניים הופנו כלפי המשיבים ביחד ולחוד והינם עונים על הגדרת לשון הרע שבדין. אלו הופצו על ידי המבקשת ובן זוגה בשמה ומטעמה.
כל הגנה שהיא בקשר עם אותם פרסומים ומועדי שיחות כאלו או אחרות במסגרתם בוצעה עבירת לשון הרע, במהלך התקופה בה כבר החל ההליך המשפטי, וודאי אינם עולים כדי ההגנות שבחוק לשון הרע בהקשר זה. וממילא כל טענת הגנה המועלית על ידי המבקשת דינה להתברר במסגרת בירור ההליך דנא כנדרש ומקומה בכתב הגנה שעל המבקשת יהא להגיש, ואין כל אפשרות לדון, קל וחומר להכריע בטענות אלה, ללא קיום דיון לגופו של עניין.
לעניין הטענה לחוסר סמכות עניינית טוענים המשיבים כי המבקשת היא האחראית לקיום השיחות עם עובדיה לשעבר של המשיבה 1 והיא שביקשה מבן זוגה לבצע את השיחות, לאור רצונה לעשות שימוש באמור בשיחות אלה.
המבקשת היא זו שנטלה את מספרי הטלפון של העובדים באופן בלתי חוקי והעבירה אותם לבן זוגה לשם ביצוע השיחות. איתור הטלפונים על ידי המבקשת ו העברתם לבא כוחה ולבן הזוג, מלמד על ידיעתה בעניין זה והסמכת אורן כשלוחה לצורך עריכת השיחות. זאת ביתר שאת עת מדובר בבן זוגה ולא באדם זר כלשהוא.
כך גם, ביודעה אודות קיום השיחות, דאגה המבקשת לתמלול השיחות וצירופן במסגרת הליך גילוי המסמכים בתביעה שהוגשה על ידה. הטענה כי המבקשת לא ידעה אודות אותן שיחות שהתקיימו עלתה לראשונה במסגרת הבקשה דנא. הדבר לא עלה הן בפרוטוקול הדיון מיום 17.7.19 והן בבקשה הראשונה שהגישה המבקשת לסילוק התביעה על הסף.
לכל הפחות, ברי כי מדובר בטענה עובדתית הדורשת בירור במסגרת הליך התביעה וחקירת המבקשת ובן זוגה בעניין , ולא ניתן לסלק את התביעה ללא קיום הליך בירור כדבעי.

המסגרת הנורמטיבית
5. בהתאם לתקנות 44 ו- 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב - 1991, רשאי בית הדין בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לסלק על הסף כתב טענות.
הלכה היא כי "סעד זה של מחיקה על הסף מופעל על ידי בית המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין קצרה המשורה עוד יותר" (דבע מז/1-3 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' רון ורדי ואח', פד"ע יט, 63). עוד נפסק, כי סעד של סילוק על הסף הינו צעד קיצוני, הננקט בבתי הדין לעבודה במקרים חריגים, במשורה וביד קמוצה (ע"ע (ארצי) 408/07 מדינת ישראל נגד משה כהן (13.2.08); דב"ע (ארצי) מז/3-15 אפנר נגד מפעלי הדסה לנוער (8.8.87); דב"ע (ארצי) יא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ נגד אברהם כלפון , פד"ע כב 518(26.2.91)).

6. בית הדין יעדיף את בירור המחלוקת לגופה וסילוק התביעה על הסף ייעשה רק במקרים קיצוניים ובלית ברירה. במידה וקיימת אפשרות, ולו קלושה, שהתובע יזכה לקבל מהנתבע את הסעד שנתבע, אין נועלים בפניו את דלתות בית הדין (דב"ע (ארצי) נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', פד"ע כז' 3, 14; עתירה לבג"ץ נדחתה: בג"ץ 3679/94 אגודה ארצית של מנהלים מורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ו- 126 אח' נ' בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו ואח', פ"ד מט(1)573, 590-586; ע"ע (ארצי) 80/07 יואב ברמץ נגד נגריית שירן בע"מ (15.7.07)).

על רקע הוראות החוק והפסיקה המנחה, לאחר שבחנו את טענות הצדדים כפי שהובאו בהרחבה בפנינו ועיינו בכתב התביעה שכנגד, הגענו לכלל מסקנה לפיה אין מקום לחרוג מהכלל במקרה זה ולהורות בשלב מקדמי זה על סילוק התביעה שכנגד על הסף. נפרט, להלן, את הסיבות לכך.
בהליך זה קיימת מחלוקת בדבר קיומה של עוולת "לשון הרע" בהתאם לתנאי חוק איסור לשון הרע. מחלוקת זו מחייבת בירור עובדתי ומשפטי מעמיק, אשר לא ניתן לקיימו במסגרת בקשה לסילוק על הסף, אלא אך לאחר הבאת מסכת הראיות על ידי שני הצדדים. משכך, מן הראוי שתתברר לגופה במסגרת ההליך ולא במסגרת הבקשה שבנדון.
המבקשת טוענת כי בן זוגה פעל לבדו ועל דעת עצמו ולא כשלוח שלה ומכאן שבית הדין משולל סמכות עניינית לדון בתביעה מאחר ובין בן זוגה למשיבה 1 לא מתקיימים יחסי עבודה. ואולם, בכתב התביעה שכנגד נטען, כי מתמלילי השיחות שגולו על ידי המבקשת בעצמה עולה כי המבקשת היא זו אשר השיגה את פרטי העובדים לשעבר שעימם שוחח בן זוגה וזאת בטרם עזבה את העבודה במשיבה 1 ומתוך דף קשר של המשיבה 1. טענה זו דורשת בירור עובדתי שכן לא ברור כיצד הגיעו פרטי העובדים לידי בן הזוג אם לא מהמבקשת ואם אכן המבקשת היא זו שהעבירה את הפרטים לבן זוגה כלום לא יכלה לשער כי יעשה בהם שימוש לצורך התקשרות עם אותם עובדים?
זאת ועוד. כעולה מכתב התביעה שכנגד, המבקשת בעצמה שלחה הודעות בקבוצת וואטסאפ של עובדים בהווה של המשיבה 1. לא בן זוגה אלא היא עצמה ועניין זה אף הוא דורש בירור עובדתי מעמיק.
מכל מקום בוודאי לא ניתן לומר כי בית הדין הינו משולל סמכות עניינית לדון בתביעה.
גם טענות המבקשת שעליהן הרחיבה בתגובתה לעניין נושא השליחות וההבדל בין שליחות ל"פעולה משפטית" ל בין שליחות ל"פעולה מטריאלית פיסית", טעונות ב ירור עובדתי ואינן יכולות להתברר על רגל אחת במסגרת בקשה לסילוק על הסף.
בנוסף, מעשים אלה, שתוארו לעיל, מבססים לכאורה עילת תביעה בגין לשון הרע אשר המשיבים יצטרכו להוכיח במסגרת ההליך גופו. בשלב זה, כל שמוטל על המשיבים הוא לכלול בתביעתם עובדות המגלות עילה. משזה נעשה, כאמור, בכתב התביעה שכנגד , ולו באופן לכאורי, הרי שאין להורות בשלב זה על סילוק התביעה על הסף.
לעניין טענת המבקשת כי מדובר בתביעת השתקה אסטרטגית אשר הוגשה על ידי משיבה בעלת נגישות קלה לשירותים משפטיים ובעלת אמצעים רבים, הרי שכאמור, מצאנו שיש במעשים שתוארו בכתב התביעה שכנגד כדי לבסס לכאורה עילת תביעה בגין לשון הרע ועל כן לא ניתן לקבוע, בשלב מקדמי זה , כי מדובר בתביעה "אס טרטגית" של השתקה אלא בטענות לגיטימיות הדורשות בירור עובדתי לגופו.

אשר על כן ובשים לב להלכות הקבועות בעניין סילוק תביעה על הסף הרי שמצאנו כי יש מקום לקיים דיון לגופם של הדברים.

סוף דבר – דינה של הבקשה לסילוק על הסף להדחות.

שאלת ההוצאות תישקל בסיום ההליך.

ניתנה היום, ח' סיוון תש"פ, (31 מאי 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציג ציבור עובדים
גב' עליזה כהן - מרקוביץ

שגית דרוקר שופטת
אב"ד

נציג ציבור מעסיקים
מר איתן קירשנר


מעורבים
תובע: קרן פרייברג
נתבע: הראל חברה לביטוח בע"מ ח.פ
שופט :
עורכי דין: