ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין Emaniel Gebrezgeher נגד י.ב. שיא משאבים בע"מ :

לפני: סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

נציג ציבור (מעסיקים) גב' רונית סדן

התובע
Emaniel Gebrezgeher
ע"י ב"כ: עו"ד שחר דור
-
הנתבעת
י.ב. שיא משאבים בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד שמואל אזולאי

פסק דין

לפנינו תביעתו של Emaniel Gebrezgeher, נושא דרכון זר (להלן - התובע), אשר הועסק על ידי י.ב. שיא משאבים בע"מ (להלן – הנתבעת או החברה), לתשלום זכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו בנתבעת ו סיומה.
העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת ועולות מכתבי הטענות וחומר הראיות:
הנתבעת הינה בעלת רישיון קבלן שירות, העוסקת באספקת שירותי ניקיון למוסדות, לגופים ציבוריים ולחברות, ובין היתר לעיריית אשדוד.
על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף הניקיון, 2014 (להלן - צו הרחבה בענף הניקיון).
התובע החל עבודתו ביום 19.10.16 וסיים עבודתו ב-31.12.17. הצדדים נחלקו בשאלת עבודת התובע בחודש יוני 2017.
התובע הועסק בעבודות ניקיון, לרבות בעבודות ניקיון רחובות.
התובע עבד 6 ימים בשבוע , בימים א'-ו', בין השעות 06:00 עד 14:00.

העדים
ביום 5.2.20 התקיים דיון הוכחות.
מטעם התובע העיד התובע בעצמו.
מטעם הנתבעת העידה גב' יאנה ברויטמן, הבעלים ומנכ"ל הנתבעת (להלן – גב' ברויטמן).

מהלך ההתדיינות
התביעה כנגד עיריית אשדוד (להלן – הנתבעת 2) נמחקה ביום 20.9.18, בפסק דין חלקי שניתן על ידי כבוד הרשמת מרב חבקין, כפוף להתחייבות הנתבעת 2 לשאת בחיוב שיושת על הנתבעת בהתאם לפסק דין חלוט, ככל שהנתבעת לא תעמוד בחיובה על פי פסק הדין.

דיון והכרעה
לאחר ששקלנו את מכלול טענות הצדדים ומסמכי התיק אנו מכריעים כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט בהרחבה להלן. טרם נדון בכל רכיב תביעתו של התובע, נבחן תחילה את טענתו על פיה התלושים שנמסרו לידיו הינם פיקטי ביים, שכן לטענה זו השלכה על יתר רכיבי תביעתו.

תלושי שכר
התובע טוען כי תלושי השכר הינם פיקטיביים ו רכיבי השכר לא שולמו לו כדין. הנתבעת טוענת כי התלושים מפרטים את סכומי השעות בהם עבד וכל הרכיבים לתשלום על פי דין. הלכה פסוקה וידועה היא כי תלושי שכר מהווים ראי ה לכאורה לנכונות תוכנם, אלא אם הוכח אחרת [ע"ע (ארצי) 2635-01-15 מחמוד מוחמד – אליהו שורי (23.1.2018)]. נטל ההוכחה כי תלושי השכר הינם פיקטיביים רובץ על כתפי התובע , אשר לא עמד בנטל זה , כפי שיפורט להלן.

בכתב תביעתו ובתצהירו טען התובע באופן לקוני ונעדר פירוט, כי שכרו השעתי האחרון עמד על 30 ₪. הא ותו לא. התובע לא טען כי זהו הסכום שסוכם עמו בתחילת עבודתו או במהלכה, ו האם מדובר בערכי ברוטו או נטו. כמו כן, התובע לא טען כי רכיבים אחרים סווגו בצורה פיקטיבית שכן הוא טען כופרשו כספים בגין רכיבים אחרים.

בחישוב זכויותיו השונות, ערך התובע חישובים כוללניים תוך חישוב שכר שעתי בסך 30 ₪ עבור כל תקופת ההעסקה הנטענת על ידו כאמור. עם זאת, התובע לא הציג ראיות על מנת לתמוך בטענתו. זאת ועוד, גרסתו בעניין מסירת המידע אודות גובה השכר, ניתנה לראשונה בעדותו בפני בית הדין ולא נתמכה בראיה חיצונית, כ מפורט:

"ש. מי קיבל אותך לעבודה?
ת. בפעם הראשונה שהתחלתי לעבוד אצלם הגיעה בחורה לדשא ליד נווה שאנן ואספה אותנו.
ש. מי אמר לך שתקבל 30 ₪ לשעה?
ת. זאת אותה בחורה שהגיעה באותו יום עם רכב, ואמרה לי שיש עבודה. אני לא זוכר את שמה.
ש. איפה בתצהיר כתוב שמי שהבטיחה לך 30 ₪ הייתה בחורה?
ת. לא שאלו אותי, אני לא אמרתי , עניתי על מה ששאלו אותי. שאלו אותי כמה אני מרוויח אמרתי 30 ₪ ושהגיעה בחורה עם מכונית."
(פרוטוקול, ע"מ 6, שורות 26-19).

גב' ברויטמן אף העידה כי לתובע שולם שכר שעתי בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הניקיון, כפי שהיא משלמת לאלפי עובדיה מאז ומתמיד, ובהתאם למה שסוכם עמו טרם תחילת עבודתו (תצהיר עדות ראשית של גב' ברויטמן, סעיף 5).
כך אף העידה בפני בית הדין:

"ש. מי קלט את העובד לעבודה?
ת. התובע נקלט על ידי המפקח, אני לא יודעת מי המפקח. המפקח קולט את העובד ואומר לו את תנאי העבודה. אין לי תנאים אחרים לעובדי ניקיון. אני אחראית על מפקחים 30 ₪ לשעה מקבל עובד ישראלי מסווג ולא עובד ניקיון.
ש. התובע הגיש תצהיר וטען שזה מה שסוכם איתו , מדוע לא הבאתם אף גורם שסיכם איתו את תנאי עבודתו , וצרפתם לתצהיר מסמך שאת לא מכירה אותו , אין לך שום עדות מגורם ראשון לגבי סיכום תנאי עבודה עם התובע?
ת. לא אמרתי שאני לא מכירה את המסמך אמרתי שהוא מסמך סטנדרטי ושם רשום שכר לא בעברית אלא בספרות רומיות , שכולם מכירים , אין לי שכר אחר לעובדי ניקיון חוץ משכר מינימום והוא גם לא טוען את זה, התובע טוען שהוא דורש פיצוי פיטורים שמישהי אספה אותו , ושהוא לא יודע ברוטו או נטו."
(פרוטוקול, ע"מ 12, שורות 31-28, ע"מ 13, שורות 7-1, ההדגשה אינה במקור).

גב' ברויטמן הציעה במהלך חקירתה כי תעבור על כל התלושים על מנת להפריך את טענת התובע בדבר פיקטיביות התלושים, הצעה שלא נענתה על ידי בא כוחו של התובע (פרוטוקול, ע"מ 13, שורות 12-11).

עיון בתלושי השכר של התובע מראה כי שולמה לו משכורת בסיס, תוך ציון כמות ה שעות שביצע וכן התעריף השעתי. נוסף על כך, צוין בשורה נפרדת תשל ום עבור ה שעות הנוספות שביצע וכן פורטו רכיבים נוספים אשר שולמו לתובע - פיצויים, פנסיה, הבראה, החזר הוצאות נסיעה, חלף קרן השלמות וכיוצ"ב.

זאת ועוד. תלושי השכר תואמים לדוחות הנוכחות של התובע ובהתאם להיקף השעות שביצע. בדוחות נוכחות אלו מפורטים החודשים, הימים וכן השעות בהם עבד בחתימת מנהל העבודה ובחתימתו שלו. מדוחות הנוכחות עולה כי בשבועות רבים התובע עבד 6 ימים בשבוע, ובמרבית הימים עבד בין השעות 14:00-06:00 (יוצאים מן הכלל הינם חודשים יוני 2017 ויולי 2017 בהם התובע החסיר ימי עבודה רבים). התובע לא חלק על שעות העבודה שביצע ואף בכתב תביעתו מאשר הוא כי עבד 6 ימים בשבוע, בימים א'-'ו, בין השעות 06:00 עד 14:00.

בנוסף לאמור לעיל, התובע לא העלה אף טענה או תלונה בפני הנתבעת במהלך כל תקופת ההעסקה, וזאת על אף שבעדותו הוא מודה כי קיבל מדי חודש את התלושים לעיונו (פרוטוקול, ע"מ 6, שורות 10-5).

נציין גם כי עולה מחקירת התובע כי הוא אינו בקיא כלל בפרטי טענותיו:

"ש. אז על מה התביעה אתה יודע?
ת. לקבל את הפיצויים שלי.
ש. רק את הפיצויים?
ת. זה מה שאני יודע , אם יש משהו אחר יש את עו"ד שלי.
ש. כלומר אתה אמרת לעו"ד שיש בעיה עם פיצויים וזהו?
ת. כן."
(פרוטוקול, ע"מ 6, שורות 10-5, ההדגשות אינן במקור).

כדי לעמוד על טיבה של טענה זו, ראוי להביא את דבריה של חברתי, כבוד השופטת כרמית פלד אשר קבעה כדלקמן :
"24. טענת הפיקטיביות, לכאורה, של תלושי השכר הינה טענה חמורה שלדידנו טבעה דומה לטענת תרמית או מצג שווא ומשכך ביחס לטענות מסוג זה קיימת חובת פירוט מיוחדת (ר' תקנה 78 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 וראה פסיקות מותב זה בסע"ש (ת"א) 36154-03-15 KIDANE BACA SELTENE נגד קפלן את לוי בע"מ(2/11/16) ובסע"ש 53237-05-15 DENDEN DRAR נגד י.ב.שיא משאבים (12.8.17)).
25. בע"א 292/64 משה כהן נגד ירמיהו אשד, פ"ד י"ט(1), 414, אשר צוטט בדב"ע (ארצי) נה/3-60 אנואר חמיד נגד יעקב הלמן (להלן – פרשת אנואר חמיד), נפסק:
"טענת תרמית או מעילה היא טענה רצינית בעלת גוון הפוגעת בשמו הטוב של האדם שנגדו היא מכוונת. לפיכך טבעי הדבר, שבית המשפט הנתקל בטענה כזאת ידרוש מידת הוכחה יותר גדולה וודאית מאשר בסוגי משפטים אחרים בעלי אופי פחות חמור... את התרמית יש להוכיח על כל חלקיה ופרטיה, על כל תגיה ודקדוקיה, ובדרגת שכנוע מן הגבוהות ביותר הידועות במשפט האזרחי"."
[דמ (ת"א) 53432-02-17 TESFAHIWOT ABRAHA – קפלן את לוי בע"מ (6.12.18)].

נוכח דרגת ההוכחה הגבוהה הנדרשת לצורך הוכחת טענה בדבר פיקטיביות התלושים , לא די לו לתובע בטענה כוללנית לפיה התלושים הינם פיקטיביים וזאת מבלי לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו. לפיכך, אנו דוחים טענה זו בדבר פיקטיביות תלושי השכר ובהתאם לכך, נדחית טענת התובע על פיה השכר השעתי עמד על סך 30 ₪ לשעה.
בהתאם לכך ולאור קביעתנו לעיל, תביעת התובע לפיצוי בהתאם לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958 (להלן- חוק הגנת השכר)- נדחית.

תקופת ההעסקה
לטענת התובע, הועסק החל מיום 19.10.16 ועד ליום31.12.17, משך 14.5 חודשים. הנתבעת אינה מתכחשת לתקופת העסקתו כאמור, אך טוענת כי התובע לא עבד בחודש יוני 2017, דהיינו, עבד משך 13.5 חודשים.

מעיון בדוחות הנוכחות של התובע אשר המציאה הנתבעת, עולה כי התובע אכן עבד בחודש יוני 2017, משך 8 ימים, וזאת למשך 8 שעות בכל יום עבודה. דוח הנוכחות האמור, בדומה לדוחות שצורפו אליו, חתום הן על ידי העובד והן על ידי מנהל המשמרת. הדבר מעלה תמיהה כיצד הנתבעת מתכחשת להעסקת התובע בחודש זה, כאשר עולה מן הדוחות שהיא המציאה כי אין פני הדברים כך.

לפיכך, אנו קובעים כי תקופת העסקת התובע נמשכה 13.5 חודשים ועוד 8 ימי עבודה, דה יינו כ-14 חודשי עבודה.

אי מתן הודעה לעובד
חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס״ב-2002 (להלן- חוק הודעה לעובד) מטיל על המעסיק את החובה למסור לעובד תוך 30 יום ממועד תחילת עבודתו, הודעה המפרטת את תנאי עבודתו.

טענתו של התובע כי לא קיבל הודעה כאמור, דינה להידחות וזאת בשל הטעמים הבאים: ראשית, הנתבעת הציגה לפנינו הודעה לעובד החתומה על ידי התובע מיום 19.10.16. אנו סבורים, כי איננו נדרשים לדון בטענת התובע לפיה חתימתו זויפה, שכן, טענת הזיוף הנטענת על ידו כלל לא הוכחה ואף לא הובאה חוות דעת מומחה מטעמו בעניין זה . שנית, שכר העובד השעתי הנקוב בהודעה לעובד בסך 25.94 ₪ (ברוטו), הינו באותיות רומיות הנהירות לכל ולפיכך אין נפקות לשפת האם של התובע על מנת להבין את הספרות המתנוססות על גבי ההודעה. זאת ועוד. בתלושי השכר שניתנו לו בתקופת ההעסקה לחודשים 10/16 עד 12/16 (כולל) עמד השכר השעתי הנקוב בהם על 25.94 ₪ (בחודשים העוקבים שכר המינימום בתלושים עלה בהתאם להוראות הדין). ברי, כי גם אם לא קיבל הודעה לעובד מאת הנתבעת, טענה אשר כאמור לא הוכחה, השכר האמור השתקף בתלושי המשכורת שקיבל לידיו מדי חודש. נעיר, כי התובע העיד כי קיבל לידיו את תלושי השכר (פרוטוקול, ע"מ 6, שורה 13).

אנו ערים לכך שגב' ברויטמן העידה כי זוהי הודעה סטנדרטית שערכה חשבת השכר, אך היא לא נמסרה לו לאחר חתימתו (פרוטוקול, ע"מ 10, שורות 28-25). עם זאת, העידה כי העובד קיבל את ההודעה לחתימה שכן " אני מקבלת העתק עם חתימה של העובד, ממלאים פרטים אישיים". כך או כך, אין בכך כדי לגרוע מהעובדה כי טענת התובע על פיה חתימתו זויפה, לא הוכחה ולו לכאורה לפיכך, התוצאה היא כי טופס ההודעה לעובד לא נסתר על ידי התובע על כן, דין תביעתו בגין רכיב זה להידחות.

פיצויי פיטורים
סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963, קובע כי עובד שעבד משך שנה אחת אצל מעסיק אחד במקום עבודה אחד ופוטר, יהיה זכאי לפיצויי פיטורים. התובע טוען בכתב תביעתו ובתצהירו כי ביום 31.12.17 פוטר על ידי מנהל מטעם הנתבעת (המכונה בפיו "מר שחר"), וזאת לאחר שהודיע למנהלו על כאבים חזקים ברגלו שאילצו אותו לנוח, לטענתו. עם זאת, גב' ברויטמן הצהירה כי אין עובד בשם שחר בנתבעת (פרוטוקול, ע"מ 10, שורות 12-11). נוסף על כך, נבהיר כי וגרסת התובע התערע רה אף במהלך עדותו בפני בית הדין וכך העיד:

"ש. ולמה עזבת?
ת. כאבה לי הרגל יומיים, ואמרתי למנהל שמו כתוב בתצהיר אני לא זוכר , התקשרתי אמרתי לו שאני עכשיו מרגיש טוב ואני חוזר לעבודה אחרי יומיים, הוא אמר לי אין צורך בך הבאתי מישהו אחר.
ש. באיזה יום זה היה בדצמבר?
ת. היום שפיטרו אותי? לא יודע.
ש. אני מציגה לך את חודש דצמבר ועבדת כל החודש וקיבלת שכר , אז איך אתה אומר שלא עבדת יומיים בדצמבר תסביר?
ת. אני לא יודע. זה מה שהיה."
(פרוטוקול, ע"מ 9, שורות 23-15).

...

"ש. אני אומרת לך שכל שמות המנהלים שאמרת כעת הם שמות אחרים ממה שכתבת בתצהיר?
ת. אני אמרתי במשרד את אלו שפיטרו אותי בסוף , את המנהלים.
ש. איך קוראים להם?
ת. שכחתי, אבל כתוב בתצהיר."
(פרוטוקול, ע"מ 7, שורות 11-7).

גרסת התובע כי נאלץ לנוח יומיים אינה מתיישבת עם דיווח השעות החתום על ידי התובע אשר הוצג לבית הדין, לפיו התובע עבד משך כל החודש ללא הפסקה לפיכך , גרסתו איננה מתיישבת עם העובדות. בנוסף, עולה מעדותו כי אינו זוכר את שם המנהל שפיטר אותו לכאורה ומפנה שוב ושוב לאמור בתצהירו, דבר הגורע ממהימנות עדותו.

לאור האמור לעיל התוצאה היא כי גרסת התובע אודות נסיבות פיטוריו לא הוכחה ואף נסתרה. נוכח ההלכה כי נטל הראיה מוטל על התובע להוכחת מעשה הפיטורים (ראו: ד"ר יצחק לובוצקי, סיום יחסי עבודה (מהדורה רביעית) פרק 2, עמוד 6-8), ומשהתובע לא הרים נטל זה, דין התביעה לתשלום פיצויי פיטורין - להידחות. עם זאת, אין בכך כדי לגרוע מזכויותיו לחלף הפרשות פנסיה בגין רכיב הפיצויים, כפי שיתואר בהמשך פסק הדין.

גמול שעות נוספות והפרשי שכר
התובע טוען כי לאורך כל תקופת ההעסקה לא תוגמל בגין שעות נוספות. התובע ערך חישוביו בהסתמך על תעריף שעתי בגובה 30 ₪,טענה שנדחתה על ידנו בדיוננו לעיל. בנוסף ט ען כי עבד כ-200 שעות מדי חודש, תוך צירוף חישובים כוללניים בעד כל התקופה, מבלי לקחת בחשבון את השעות החודשיות הקונקרטיות לכל חודש וחודש אשר לא היו אחידות. כך לדוגמה, בחודש פברואר 2017 עבד התובע 168 שעות ב-21 ימי עבודה, בחודש יולי 2017 עבד 104 שעות ב-13 ימי עבודה, בחודש באוגוסט 2017 עבד 208 שעות ב-26 ימי עבודה.

טענתו זו של התובע נטענה בעלמא, בלא פירוט או נימוק. התובע בחר שלא לפרט אימתי ומדוע לא ניתן לו תשלום בגין שעות נוספות כנדרש, בצירוף אסמכתאות לגיבוי טענותיו. יתרה מכך, עיון בתיעוד שעות הנוכחות של התובע, החתום על ידו, בצירוף תלושי השכר, מראה בבירור כי עבד לרוב כ-8 שעות ביום, וכי תלושי שכרו תואמים את הנתונים בדוחות הנוכחות. בנוסף, התובע התחמק ממתן תשובה לשאלה האם ברשותו דוחות נוכחות אחרים המראים כי עבד בשעות נוספות:

"ש. מפנה לסעיף 24 לתצהירך לגבי שעות נוספות , יש לך דוחות נוכחות אחרים שמראים שעבדת שעות נוספות ושמגיע לך שעות נוספות?
ת. ביקשתי את כל הפיצויים שלי , לא יודע. אם יש לכם משהו תשאלו את עו"ד שלי."
(פרוטוקול, ע"מ 9, שורות 26-25).

לאור המקובץ לעיל, אנו קובעות כי התובע לא הציג סימוכין לטענותיו הלכאוריות ובהתאם לכך, תביעתו בגין רכיבים אלו- נדחית.

פדיון חופשה
על פי הוראות צו ההרחבה בענף הניקיון עובד בעל ותק של 2-1 שנים זכאי ל-12 ימי חופשה שנתיים (עבור עובדים לפי שישה ימי עבודה בשבוע). נטל ההוכחה בכל הנוגע לניצול ימי חופשה על ידי עובד ומכסת החופשה שנותרה לזכותו, מוטל על המעסיק [דב"ע לא 3-22 ציק ליפוט – חיים קסטנר (13.1.72)].

עיון בתלושי השכר של התובע מעלה כי התובע קיבל דמי חופשה בסך כולל של 1,075.2 ₪. הנתבעת מודה כי לתובע זכאות בגין כל תקופת עבודתו לסך של 3076.92 ₪ (13.5 חודשים X 8 שעות X 28.49 ₪ - שכר שעתי), ממנו יש להפחית את דמי החופשה שקיבל כאמור על פי תלושי השכר. בהתחשב בתקופת ההעסקה כפי שנקבעה על ידנו וכן השכר השעתי, יש להוסיף לתחשיב האמור את שמונת ימי העבודה בחודש יוני 2017, כך שהסך הכולל המתקבל הינו 3,133.9 ₪ (13.75 חודשים X 8 שעות X 28.49 ₪ - שכר שעתי). לאחר הפחתת הסכום שהועבר כאמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע את יתרת דמי החופשה בסך של 2,058.7 ₪.

דמי הבראה
על פי הוראות צו ההרחבה בענף הניקיון עובד בעל ותק של עד 3 שנים זכאי ל-7 ימי הבראה בשנה, כאשר התעריף ליום הבראה עומד על 423 ₪. כמו כן, נקבע כי עובד שעבד פחות מ-12 חודשים בשנה יהיה זכאי, בעד אותה שנה, לדמי הבראה חלקיים בגין החלק היחסי של השנה אשר בו עבד.

עיון בתלושי השכר של התובע מעלה כי התובע קיבל דמי הבראה מדי חודש בחודשו, וזאת החל מהחודש הראשון לעבודתו אצל הנתבעת. בעד 3 חודשי עבודתו בשנת 2016 קיבל סך של 596.64 ₪, ובעד 11 חודשי עבודתו בשנת 2017 קיבל סך של 2,442.66 ₪, ובסך הכול קיבל תשלום בסך של 3,039.3 ₪.

בהתאם להוראות צו ההרחבה התובע זכאי ל-8.25 ימי הבראה (1.7 ימים בגין שנת 2016, 6.4 ימים בגין 2017 (לא כולל חודש יוני) וכן 0.15 ימים בגין שמונת ימי עבודתו בחודש יוני 2017). 8.25 ימי הבראה להם זכאי התובע עומדים על סך של 3,489.7 ₪ (423 ₪ X 8.25 ימים). לאחר הפחתת הסכומים אשר שולמו לתובע בגין רכיב זה, על הנתבעת לשלם לתובע את יתרת החוב בגין רכיב דמי הבראה בסך של 450.4 ₪.

דמי חג
על פי הוראות צו ההרחבה בענף הניקיון, עובד בשכר לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (כלומר, יום לפני ו/או יום אחרי החג) אלא בהסכמת המעסיק, יהיה זכאי לתשלום מלא עבור 9 ימי החג המנויים בהוראות הסעיף.

בהתאם לאמור לעיל, התובע אינו זכאי לדמי החגים עבור שלושת חודשי עבודתו הראשונים, קרי החל מיום 19.10.16 ועד ל יום 19.1.17. ביתרת תקופת עבודתו, התובע טוען כי הוא זכאי לתשלום בגין 8 ימי חג שמועדיהם פורטו בכתב תביעתו, בסך של 1,920 ₪ (על פי התחשיב: 8 ימי חג X 8 שעות עבודה X 30 ₪ - שכר שעתי). הנתבעת מודה כי התובע זכאי לסך של 1,367.52 ₪ עבור דמי חגים (על פי התחשיב הבא: 6 ימי חג X 8 שעות עבודה X 28.49 ₪- שכר שעתי).

מעיון בדוחות הנוכחות של התובע, עולה כי התובע זכאי ל-6 ימי חג בלבד, שכן הוא לא עבד בתאריכים 21/9 וכן 22/9 (ראש השנה א'+ב') כנטען על ידו.

על כן, בהתחשב בשכר השעתי של התובע כפי שנקבע על ידנו, יש לאמץ את תחשיב הנתבעת, ובהתאם לכך לחייבה לשלם לתובע דמי חגים בסך כולל של 1,367.5 ₪.

הסדר הפיקדון
התובע טוען כי הנתבעת ניכתה סכומים שלא כדין ממשכורתו לטובת הסדר הפקדון, מבלי שנתקבלה הסכמתו לכך. נוסף לכך, הוא טוען כי הנתבעת לא העבירה את הכספים האמורים לטובת הפקדון שכן היא לא המציאה אישור לכך בתום העסקתו.

רכיב העובד בהסדר הפיקדון בוטל לאחרונה בפסיקתו של בית המשפט העליון [בג"ץ 2293/17 אסתר צגיי גרסגהר – כנסת (23.4.20)(להלן – פרשת אסתר צגיי)] בקביעתו כי שלילת חמישית משכר העובד עד עזיבתו את ישראל- פוגע פגיעה ברורה, מוחשית ומשמעותית בזכות לקניין של העובד המסתנן, בעוד שהתועלת הנובעת ממנו מוגבלת בהיקפה. עד למועד זה, חויבו עובדים זרים שנכנסו לישראל שלא דרך תחנת הגבול ומעסיקיהם להפקיד לחשבון בנק ייעודי 36% משכרו של העובד (כאשר 20% הינו רכיב העובד), אשר יועבר אליו רק בעזיבתו את ישראל, בהתאם לתנאים אשר היו קבועים בהסדר כאמור.

יוער, כי נוכח פסיקתו של בג"ץ בפרשת אסתר צגיי, בידי התובע האפשרות לגבות את הכספים שנוכו ממשכורת ו תוך 30 יום , וזאת עוד טרם עזיבתו את הארץ.

במועד העסקתו של התובע המעסיק היה מחויב בהפקדת רכיב העובד ועל כן הנתבעת נהגה על פי דין, עת הפרישה את הכספים לפיקדון ייעודי. על אף שהייתה מחויבת לעשות כן ממאי 2017 בהתאם להוראות תחולת ההסדר דאז, הנתבעת החלה להפקיד את דמי הפיקדון ביולי 2017. כמו כן, כדרך כלל הפקידה הנתבעת על חשבון רכיב העובד יותר מ-20% משכרו של התובע, בניגוד לנדרש על פי דין (כך, ביולי 2017- הופקדו 28% משכר הבסיס, באוגוסט 2017 עד דצמבר 2017- הופקדו כ-21% משכר הבסיס), כאשר עולה מתלושי השכר כי בכל התקופה הפקידה הנתבעת על חשבון רכיב זה סך כולל של 5,728.84 ₪.

בהתאם לדוח ריכוז הנתונים מאת רשות האוכלוסין וההגירה הנתבעת הפקידה כנדרש ממנה את רכיב המעסיק ורכיב העובד (אם כי רכיב העובד נוכה ביתר כפי שצוין לעיל), כאשר בסך הכול הפקידה הנתבעת בפיקדון סך כולל של 10,311.92 ₪.

מעבר לסכומים האמורים אשר הופקדו בפיקדון על חשבון רכיב העובד, התובע מבקש להשיב ניכויים נוספים בסך של 1460.16 ₪, בלא פירוט בדבר מהות ההפרשה ומדוע נעשתה שלא כדין. ככל שהמדובר בניכויי ביטוח בריאות, הרי שאלו בוצעו על ידי הנתבעת בהתאם לאישור ביטוח רפואי שהמציאה לבית הדין.

אם כן, ככל שהנתבעת לא עשתה כן עד היום, על הנתבעת להמציא לתובע את האישורים המתאימים על מנת שתהא בידיו האפשרות לשחרר את הכספים המגיעים לו מן הפיקדון האמור. מלבד זאת- תביעתו של התובע לתשלום בגין הפרשות שלא כדין- נדחית.

חלף הפרשות פנסיה- רכיב תגמולים ופיצויים
התובע טוען כי הנתבעת לא פעלה כדין כאשר לא הפרישה כנדרש הפרשות לפנסיה בגין רכיב תגמולים ופיצויים על פי צו ההרחבה בענף הניקיון. התובע הסתמך כאמור בתביעתו על טענתו לתעריף שעתי בסך 30 ₪ וכן על טענת פיקטיביות התלושים- אשר נדחו על ידנו בדיון לעיל.

בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הניקיון הייתה מחויבת הנתבעת להעביר לתובע שיעור הפרשות כולל של 16.33%- 7.5% בגין רכיב תגמולים ו-8.33% לפיצויים (אשר יבוא במקום מלוא החבות בפיצויי פיטורים).

עיון בתלושי שכרו של התובע מראה כי הנתבעת שילמה לתובע את הרכיבים הנ"ל מיום העסקתו הראשון, דהיינו החל מחודש 10/16, ולעיתים אף ביתר, וזאת עד לחודש מאי 2017 (הרכיבים הללו מכונים בתלושי השכר "גמל פנסיה" ו"ע"ח פיצויים").

ביוני 2017 הנתבעת לא שילמה לתובע את הרכיבים האמורים בגין שמונת ימי עבודתו, והחל מחודש יולי 2017 ועד לסיום העסקתו, העבירה את הכספים בגין רכיבי תגמולים ופיצויים ל"פקדון מסתננים", זאת מבלי לציין את הסכומים בתלושים גופם.

לדידנו, על אף שהייתה צריכה הנתבעת לפרט בתלושי שכרו של התובע את הסכומים בגין כל רכיב ולא היה די בציון בתלוש את הסכום שהועבר לפיקדון כאמור, עינינו הרואות כי הסכומים שהועברו לטובת הפיקדון (על חשבון רכיב העובד) עולים על הסכומים המשוערים המגיעים לתובע בגין רכיבים אלו.

כאמור, הנתבעת מתכחשת כליל להעסקת התובע בחודש יוני, עובדה שנסתרה בראיותיה שלה. על כן, הנתבעת חבה לתובע כספים עבור הפרשות לרכיב תגמולים ופיצויים שלא ביצעה עבור חודש יוני 2017. לפיכך, בהתאם לשכר של שמונת ימי עבודה היה על הנתבעת לבצע הפרשה הן לתגמולים והן לפיצויים בסך כולל של 280.9 ₪ (1,720.3 ₪ X 16.33%).

לנוכח העובדה שהסכומים שהופרשו בגין רכיב התגמולים ורכיב הפיצויים לא פורטו בתלושי השכר החל מחודש 7/17 ועד לסיום העסקתו של התובע, בקשתה של הנתבעת לביצוע קיזוז של הסכום ששולם ביתר לכאורה- נדחית.

על כן, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 280.9 ₪ בגין רכיב זה.

חלף הפרשות לקרן השתלמות
התובע טוען כי לא שולמו לו כספים בגין קרן השתלמות בתקופת העסקתו בנתבעת ו בסס את חישוביו על תעריף שעתי של 30 ₪, אשר לא הוכח, ונדחה על ידנו כאמור בדיוננו לעיל. הנתבעת טוענת כי שולמו לתובע מלוא הכספים ואף ביתר בסך של 111.05 ₪, סכום שהיא מבקשת לקזז מן הסכומים שייפסקו לטובת התובע.

בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הניקיון מעסיק מחויב להפריש עבור עובד תשלומים חודשיים לקרן השתלמות בגובה 7.5% מן השכר המחושב לפי סעיף 5 לצו ההרחבה כאמור .

עיון בתלושי השכר של התובע מראה כי הנתבעת שילמה לתובע מדי חודש בחודשו החל מתחילת עבודתו בנתבעת (חודש 10/16), תשלומים בגין קרן השתלמות, בסך כולל של 4,646.3 ₪ (907.58 ₪ בגין שנת 2016, ו-3,738.79 ₪ בגין שנת 2017). כמו כן, עולה כי הנתבעת שילמה לתובעת ביתר עבור חודשים יולי 2017 וכן אוגוסט 2017, בסכום כולל של 80.72 ₪, א ם כי שילמה בחסר עבור חודש דצמבר 2017, בסך של 191.71 ₪. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע את ההפרש בסך של 110.9 ₪ וכן תשלום עבור שמונת ימי עבודתו של התובע בחודש יולי, בסך של 133.7 ₪, וסך הכול על הנתבעת לשלם לתובע פיצויים חלף קרן השתלמות בסך של 244.6 ₪.

קיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת
התובעת טוענת כי יש לקזז מכל סכום שיפסק לטובת התובע, סכום בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך של 5299.14 ₪, משעה ש התובע נטש עבודתו בנתבעת מבלי ליתן הודעה מוקדמת כמתחייב על פי דין.

לדידנו, במקרה זה, אין מקום להורות על קיזוז תמורת אי מתן הודעה מוקדמת על ידי התובע. קביעתנו בדבר אי הוכחת פיטוריו של התובע אינה מעידה מניה ובניה כי התובע התפטר ללא מתן הודעה מוקדמת. הנתבעת טענה כי התובע נטש עבודתו אך לא הוכיחה טענתה זו. כך, היה באפשרותה לזמן לעדות אחד מן האחראים של התובע באותה עת אך היא בחרה שלא לעשות כן. על כן, בקשתה לקיזוז הסכום האמור- נדחית.

סוף דבר
תביעת התובע מתקבלת בחלקה בלבד.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין:

פדיון חופשה בסך של 2,058.7 ₪.
דמי ההבראה בסך של 450.4 ₪.
דמי חגים בסך כולל של 1,367.5 ₪.
דמי תגמולים ופיצויים בסך של 280.9 ₪.
פיצויים חלף קרן השתלמות בסך של 244.6 ₪.

לסכומים הנזכרים לעיל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בשים לב לתוצאת פסק הדין, יישא התובע בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עורך דינה בסך של 6,000 ₪, בתוספת מע"מ כדין אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין ועד יום התשלום בפועל.

לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מהמצאתו.

ניתן היום, ט' סיוון תש"פ, (01 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור מעסיקים גב' רונית סדן

רוית צדיק, שופטת,
סגנית נשיאה


מעורבים
תובע: Emaniel Gebrezgeher
נתבע: י.ב. שיא משאבים בע"מ
שופט :
עורכי דין: