ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שרגא מיכלסון נגד חנוך ניסני :

לפני כבוד ה שופטת מיכל עמית - אניסמן

המבקשים

1.שרגא מיכלסון
2.אלון דמול
שניהם ע"י ב"כ עו"ד אלי בלקינד ועו"ד אסף ברוך

נגד

המשיב

חנוך ניסני
ע"י ב"כ עו"ד מרדכי אזולאי ועו"ד רון זהבי

פסק דין

בקשה לפי סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי-חוץ, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק אכיפת פסקי-חוץ" או "החוק"") שלפיה מתבקש בית המשפט להכריז כי פסק הדין מיום 4.5.2018, אשר ניתן על ידי בית המשפט של מחוז מרכז לונדון (County Court at Central London) (להלן: "פסק-החוץ"), במסגרתו חויבו המשיב ונתבעת נוספת בהליך הנ"ל, חברת Metropolitan KFT (חברה הונגרית) (להלן: "חברת מטרו"), לשלם למבקשים סך של 652,115.34$ ארה"ב בתוספת הוצאות, אכיף במדינת ישראל.

מבוא עובדתי וטענות הצדדים
המבקשים הם אזרחי ישראל אשר במסגרת עיסוקיהם מממנים פרויקטים נדל"ניים בחו"ל. המבקשים מתגוררים ומנהלים את עסקיהם בלונדון. המשיב הוא אזרח ישראל אשר עיסוקו בתחום הנדל"ן. המשיב מתגורר ומנהל את עסקיו בהונגריה.
על פי הנטען בבקשה, בשנת 2003 פנה המשיב אל המבקשים בבקשה כי יעמידו לרשותו מימון לבניית פרויקט מגורים בבודפשט שבהונגריה (להלן: "הפרויקט"). משכך, הוסכם בין הצדדים כי המבקשים יעמידו למשיב ולחברת מטרו 50% מהמימון הנדרש להם לביצוע הפרויקט בתמורה ל- 50% מרווחי הפרויקט. עוד נטען, כי בין הצדדים הוסכם כי המשיב לא יבצע כל פעולה פיננסית מהותית בפרויקט ללא קבלת אישורם של המבקשים מראש.
אלא שבסוף שנת 2008 מכר המשיב את הזכויות בפרויקט, ללא קבלת אישורם של המבקשים כפי שהתחייב, והעביר למבקשים, לטענתם, חלק מתמורה שקיבל מצד ג' עבור מכירת הפרויקט. לאור דרישותיהם של המבקשים, נחתם בין הצדדים ביום 4.12.2012 הסכם שלפיו התחייב המשיב לשלם למבקשים את יתרת התמורה בתוספת ריבית (להלן: "ההסכם משנת 2012").
חרף התחייבויותיו, המשיב לא שילם למבקשים את יתרת התמורה, כפי שהתחייב בהסכם משנת 2012. משכך, הגישו המבקשים תביעה כנגד המשיב וכנגד חברת מטרו (להלן ביחד: "הנתבעים") לאכיפת ההסכם משנת 2012 בבית המשפט של מחוז מרכז לונדון. ביום 4.5.2018 ניתן פסק הדין בתביעה, הוא פסק החוץ מושא תובענה זו, אשר חייב, כאמור, את הנתבעים לשלם למבקשים הסך של 652,115.34$ ארה"ב, המהווים את יתרת התמורה בצירוף ריבית שהצטברה עד למועד מתן פסק הדין.
משלא שולם סכום פסק הדין, והואיל ולמשיב אין כל נכסים בלונדון, הוגשה הבקשה שלפניי.
על פי הנטען בבקשה, פסק החוץ ניתן לאכיפה בישראל שעה שהתקיימו התנאים המפורטים בסעיף 3 לחוק: פסק החוץ ניתן באנגליה על ידי בית המשפט המוסמך לדון בתביעה והמשיב לא העלה שום טענה נגד סמכותו של בית המשפט באנגליה; מדובר בפסק דין חלוט משלא הוגש ערעור מטעמו של המשיב במועדים הנקובים לכך בדין האנגלי; החיוב הכספי בפסק החוץ ניתן לגביה בהתאם לדין הישראלי, שכן פסק החוץ ניתן בהתאם לדין האנגלי, מבוסס על מסכת ראייתית איתנה שהציגו הצדדים, וניתן לאחר דיון בבית המשפט האנגלי במסגרתו שני הצדדים היו מיוצגים ולבסוף פסק החוץ ניתן נגד אזרח ישראלי והוא בר ביצוע בישראל.
לטענת המבקשים מתקיימת אף דרישת ההדדיות הקבועה בסעיף 4 לחוק. לעניין זה צירפו המבקשים אישור לאכיפת פסק דין במדינה זרה בהתאם להוראות סעיף 10 לחוק פסקי חוץ (אכיפה הדדית) 1933- The Foreign Judgements (Reciprocal Enforcement) Act וטענו כי קיימת אכיפה הדדית של פסקי חוץ בין ישראל לאנגליה בהתאם לאמנה בין ממשלת ישראל לבין הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה בדבר הדדיות בהכרתם ואכיפתם של פסקי דין בעניינים אזרחיים (להלן: " האמנה").
בתשובתו לבקשה, טען המשיב, כי פסק החוץ ניתן על ידי בית המשפט באנגליה בהיעדר סמכות ותוך התעלמות מהתנגדותו הנחרצת להכיר בסמכות בית המשפט לדון בעניין שבמחלוקת.
לטענתו, אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי על הצדדים חלה תקנת האיחוד האירופאי לעניין סמכויות שיפוט- COUNCIL REGULATION (EC) No. 44/2001 December 2000 on jurisdiction and the recognition and enforcement of judgments in civil and commercial matters (להלן: " תקנת האיחוד האירופאי"). בהתאם לתקנה זו, טוען המשיב, סמכות השיפוט בתביעה שבמסגרתה ניתן פסק החוץ הייתה נתונה לבית המשפט בבודפשט, הן נוכח מקום מגוריו והן שעה שעניינה נכס נדל"ן המצוי בהונגריה, ולא לבית המשפט באנגליה.
המשיב טען, כי חרף כפירתו בסמכות השיפוט של בית המשפט באנגליה, בית המשפט לא טרח לדון בטענותיו בדבר היעדר סמכות ולא נימק מדוע סמכות השיפוט נתונה לו, ועל אף שהכיר בבעייתיות העולה מהתובענה, החליט לפצל את הדיון בה וקבע שלמעט לעניין סעיפים 9 ו-10 להסכם משנת 2012, יש לבית המשפט באנגליה סמכות לדון בהסכם.
עוד טען המשיב, כי סעיף 4(2) לאמנה מחריג את הסמכות לאכיפת פסק חוץ כאשר עניינה של התובענה הוא בנכס מקרקעין שאינו מצוי בשטחה של המדינה שבה ניתן פסק החוץ. בענייננו, טוען המשיב, מדובר במחלוקת שמקורה בעסקת נדל"ן ובמקרקעין המצויים בהונגריה ואף בשל כך אין מקום להכריז על פסק החוץ כאכיף.
כמו כן, לטענת המשיב, הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בבקשה לאכיפת פסק החוץ, שכן מירב הזיקות מצביעות על קשר לבית המשפט בהונגריה ולא בישראל.
ממילא, לטענת המשיב, אף אם מתקיימים התנאים הקבועים בסעיפים 3 ו-6 לחוק, עדיין נתונה השאלה של הכרזת פסק חוץ כאכיף לשיקול דעתו של בית המשפט. לשיטת המשיב, בנסיבות המיוחדות של המקרה שלפני יש להימנע מאכיפת פסק הדין. לעניין זה טוען המשיב, כי אין בתצהיר שצורף לבקשת המבקשים כדי להוכיח את התקיימות התנאים הקבועים בחוק לשם הכרזה על פסק חוץ כאכיף ואין בו פירוט והתייחסות לדין הזר. בנוסף, לטענתו, המבקשים לא צירפו חוות דעת להוכחת הדין הזר.
לטענת המשיב, דין הבקשה להידחות אף על רקע נקיטת המבקשים בדרך של "פורום שופינג", בניגוד לכללי הצדק הטבעי ועקרון ההגינות, תוך הכבדה יתרה על המשיב והשחתת זמן שיפוטי יקר ב-3 מדינות שונות באותו עניין. שיקול נוסף שלטענת המשיב על בית המשפט לשקול הוא העובדה כי לא ניתנה למשיב הזדמנות נאותה לטעון טענותיו בפני בית המשפט באנגליה. לשיטת המשיב אף מטעם זה יש לדחות הבקשה.

חוות דעת מומחים
בתמיכה לטענותיהם הגישו הצדדים חוות דעת מומחים: מטעם המבקשים הוגשה חוות דעתו של עו"ד טרוור אסרסון, עו"ד אנגלי ושותף בכיר במשרד אסרסון עו"ד בישראל (להלן: "מומחה המבקשים"). מטעם המשיב הוגשה חוות דעתו של ד"ר באלאז וורב, ממשרד טולר ושות', משרד עו"ד הונגרי שהוא הסניף ההונגרי של משרד עוה"ד אליאס נאוקלאוס (להלן: "מומחה המשיב").
מומחה המבקשים פירט בחוות דעתו, כי תקנת האיחוד האירופאי שאליה מתייחס המשיב בוטלה והוחלפה על ידי תקנה אחרת- Regulations (EU) 1215/2012 of the European Parliament and of the Council on jurisdiction and the recognition and enforcement of judgments in civil and commercial matters (recast) (להלן: " התקנה החדשה"). על פי התקנה החדשה, יש לתבוע אדם היושב במדינה החברה באיחוד האירופאי באותה מדינה בה הוא יושב, ללא קשר לשאלת אזרחותו. לכלל זה נקבעו יוצאים מן הכלל. לפי אחד המקרים היוצאים מן הכלל, ניתן לתבוע תושב של מדינה החברה באיחוד האירופאי במדינה אחרת, החברה אף היא באיחוד האירופאי, ככל שהתביעה נוגעת לחוזה והוגשה במדינה שבה עתיד היה החוזה להתקיים.
לשיטתו של מומחה המבקשים, נוכח האמור, לבית המשפט באנגליה הייתה סמכות שיפוט על חלק מהתביעה, כפי שנקבע על ידו, ואף הייתה לו סמכות לפצל את התביעה. כמו כן, לשיטתו, אין זה סביר שלא ניתנה למשיב הזדמנות נאותה להתגונן ולהשמיע טענותיו בפני בית המשפט באנגליה, שעה שהיה מיוצג על ידי עורך דין מנוסה.
עוד לפי חוות הדעת של מומחה המבקשים, פסק החוץ חלוט שכן המועד להגשת ערעור עליו חלף מבלי שהוגש ערעור, ומשכך ניתן לאכוף את פסק החוץ. כמו כן, בהתאם לאישור שצורף לבקשה, פסק החוץ אכיף גם מחוץ לגבולותיה של אנגליה. עוד צוין בחוות הדעת, כי אנגליה מכירה ואוכפת פסקי דין ישראליים.
מנגד, בחוות דעת מומחה המשיב נטען, כי לנתבעים, וביניהם המשיב, לא ניתנה הזדמנות סבירה להתגונן לפני מתן פסק החוץ ולא נערך כל שימוע אישי במהלך ההליך, חרף פניותיהם החוזרות ונשנות של הנתבעים.
עוד נטען כי בית המשפט באנגליה, מבלי לאפשר לצדדים להופיע באופן אישי בפניו, סבר כי המבקשים התקשרו בשותפות עם המשיב וקיבלו את מרבית כספם בחזרה מבלי שהנתבעים קיבלו דבר, אולם הם (המבקשים) עדיין זכאים להון הראשוני שלהם בתוספת ריבית, מבלי שיצטרכו לשאת בהוצאות או בהפסדים של השותפות ומבלי להכין חשבונות סופיים. כמו כן, בית המשפט באנגליה לא התיר שמיעת עדויות, הגם שהנתבעים הגישו הצהרות של עדים על מנת שבית המשפט ישמע את עדותם.
בנוסף, על פי חוות דעת המשיב, הנתבעים מעולם לא קיבלו את סמכותו של בית המשפט באנגליה ו/או החוק האנגלי ואף הבהירו כי לא ניתן לפצל את התביעה באופן שבכל סעיף של ההסכם משנת 2012 ידון בית משפט שונה בהתאם למערכת דינים שונה. בית המשפט באנגליה נתן פסק דין חלקי ודן אך במחלוקת הכלכלית ולא בטענות הקשורות לנכסי נדל"ן ולערבות. כלומר, בית המשפט באנגליה פתר את המחלוקת בין הצדדים באופן חלקי בלבד ולא לגופו של עניין.
בסיכום חוות דעת המשיב צוין, כי לבית המשפט באנגליה לא הייתה סמכות שיפוט בתובענה מושא הבקשה, והוא פעל תוך הפרה של זכותן הכללית של המדינות החברות באיחוד האירופאי, שלפיה כל אדם או גורם כלשהו רשאי לדון בתיקו באופן אישי בפני בית המשפט אשר מקבל את ההחלטה. בית המשפט באנגליה סירב לאפשר לעדים מטעם הנתבעים להשמיע את עדותם או להגיש מסמכים להכנת החשבונות הסופיים עבור השותפות. בית המשפט באנגליה לא איפשר לבצע חשבון סופי נאות של השותפות וחילק את ההסכם בין הצדדים, ולפיכך את התובענה עצמה, לשתי תביעות נפרדות מבלי שהצליח לתת פסק דין לגופו של העניין שהוגש לפניו.
דיון והכרעה
חוק אכיפת פסקי-חוץ קובע כלהלן:
"3. בית משפט בישראל רשאי להכריז פסק-חוץ כפסק אכיף אם מצא שנתקיימו בו תנאים אלה:
(1) הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה בתי המשפט שלה היו מוסמכים לתתו;
(2) הפסק אינו ניתן עוד לערעור;
(3) החיוב שבפסק ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל, ותכנו של הפסק אינו סותר את תקנת הציבור;
(4) הפסק הוא בר-ביצוע במדינה בה הוא ניתן.
4. (א) פסק-חוץ לא יוכרז אכיף אם ניתן במדינה שלפי דיניה אין אוכפים פסקים של בתי המשפט בישראל."
מלשון סעיף 3 לחוק עולה כי החוק אינו מורה לבית המשפט הישראלי לבחון את נכונותו של פסק-החוץ, אלא את תקינותו. כמה שנאמר בע"א 221/78 עובדיה נ' כהן, פ"ד לג (1) 296, פסק דינו של כבוד השופט ויתקון:
"בדוננו בשאלה אם יש או אם אין להכיר בפסק-חוץ, אין אנו יושבים כערכאת ערעור, ונטייתנו היא לכבד את הפסק כמות שהוא ולא להרהר אחרי מידותיו. זהו הכלל..."
ועוד נאמר בע"א 1948/15 JTC VTB BANK נ' מרגוליס (פורסם בנבו, 6.3.2017), פס' 14 לפסק דינו של כבוד השופט זילברטל:
"בהידרשות לבקשה לאכיפת פסק-חוץ, אל לנו להיזקק לבחינה מקומית מחודשת של ההליך המשפטי שהתנהל בערכאה הזרה, תוצאותיו וההנמקות שבבסיסו – בבחינת בדיקת ציציותיו של הפסק הזר, וכל שעלינו לבחון הוא האם עלה בידי המבקש את אכיפת הפסק הזר להוכיח קיומם של התנאים הנדרשים לכך בחוק, ומנגד – האם המתנגד לאכיפת הפסק הוכיח קיומה של אחת או יותר מן ההגנות המנויות בסעיף 6 לחוק. אף אם נפלו טעויות בפסק-החוץ, ואפילו טעויות קשות ובולטות בין של חוק ובין של עובדה, לא יהיה בכך כדי למנוע את הכרזת הפסק כאכיף על-ידי בית המשפט (...). כל זאת, בין היתר, בשל הרצון לשים קץ להתדיינויות המשפטיות, שכן אין טעם שסכסוך שנדון והוכרע יפתח בשנית במדינה נוספת באופן שיביא להכבדה מיותרת על המערכות השיפוטיות במדינות השונות; בשל הצורך לעשיית צדק עם הצדדים להליך ולא להביאם להתדיין פעם אחר פעם באותו עניין; ובשל השאיפה לכבד מערכות משפט ושיפוט זרות ולטפח יחסי גומלין בינלאומיים אשר יבטיחו אכיפת פסקי דין מקומיים-ישראלים באותן המערכות (...)".
הכלל הוא, אפוא, כיבודו ואכיפתו של פסק-חוץ; ואי-אכיפתו היא החריג – בכפוף להוראות החוק.
סעיף 6(א) לחוק מורה כי –
"פסק-חוץ לא יוכרז אכיף אם הוכח לבית המשפט אחד מאלה:
(1) הפסק הושג במרמה;
(2) האפשרות שניתנה לנתבע לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו לפני מתן הפסק לא היתה, לדעת בית המשפט, סבירה;
(3) הפסק ניתן על ידי בית משפט שלא היה מוסמך לתתו על-פי כללי המשפט הבין-לאומי הפרטי החלים בישראל;
(4) הפסק נוגד פסק דין אחר שניתן באותו ענין בין אותם בעלי דין ושעודנו בר-תוקף;
(5) בעת הגשת התביעה בבית המשפט במדינה הזרה היה משפט תלוי ועומד, באותו ענין ובין אותם בעלי דין, בפני בית משפט או בית דין בישראל."
לאחר שמיעת מומחי הצדדים ועיון בסיכומי הצדדים מצאתי כי התקיימו בענייננו התנאים לאכיפת פסק חוץ ולא התקיימה אף אחת מהעילות לאי אכיפתו, כאמור בסעיף 6 לחוק. ואפרט.

סעיף 3 לחוק
הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה בתי המשפט שלה היו מוסמכים לתתו לאחר שמיעת הצדדים והמומחים מטעמם הוכח להנחת דעתי כי בית המשפט האנגלי היה מוסמך ליתן הפסק. במה דברים אמורים?
ראשית, אין חולק כי במסגרת ההליכים שהתנהלו בבית המשפט האנגלי העלה המשיב טענות כנגד סמכותו של בית המשפט האנגלי (ראו עמודים 44-45 לפרוטוקול הדיון מיום 12.1.2020). המשיב אף הגיש ערעור בעניין סמכותו של בית המשפט האנגלי לדון בתובענה, ובית המשפט בערכאת הערעור קבל באופן חלקי את טענות המשיב וקבע כי לבית המשפט האנגלי סמכות לדון בסעדים הכספיים ואילו לעניין התחייבות המשיב בנוגע לנכסי הנדל"ן בהונגריה, הסמכות להכריע נתונה לבתי המשפט בהונגריה (נספח ג' לתשובת המשיב לבקשה). אין חולק כי המשיב לא העלה במסגרת ההליכים באנגליה כל טענה נוספת לעניין הסמכות.
זאת ועוד, לאחר שהמשיב קבל את פסק החוץ, לא הוגשה על ידו כל בקשה או ערעור לבית המשפט האנגלי. מכאן שהמשיב השלים עם סמכותו של בית המשפט האנגלי.
המשיב טוען בסיכומים מטעמו כי בית המשפט האנגלי הפר את חובתו לנמק את פסק דינו ומשכך אף לא ערער על פסק הדין מאחר ולא ניתן לערער על פסק דין נעדר הנמקה. אין בידי לקבל טענה זו, עיון בפסק הדין מעלה כי אמנם מדובר בפסק דין קצר ותמציתי. יחד עם זאת, צוין מפורשות בפסק הדין כי הוא ניתן על בסיס טענות הצדדים כפי שנשמעו לפני בית המשפט האנגלי.
כך, בפסק הדין של בית המשפט האנגלי פורט כי ניתן בנסיבות הבאות:

מעיון בפסק הדין האנגלי עולה מפורשות כי הוא ניתן, בין היתר, לאחר שמיעת נציגי הצדדים; כי בית המשפט האנגלי מצא כי לנתבעים אין סיכוי סביר להתגונן בפני התביעה ואין מקום להמשיך ולברר התביעה, וכי המבקשים זכאים לפסק דין על סמך הודאת הנתבעים. בנסיבות אלה אין בידי לקבוע כי פסק הדין אינו מנומק דיו, באופן שמנע אפשרות לערער עליו.
זאת ועוד, אשר לטענת המשיב כי לא ניתן לערער על פסק דין שאינו מנומק, הרי שטענה זו אין לה כל בסיס בהינתן העובדה כי המשיב ערער על סוגיית הסמכות וערעורו אף התקבל חלקית, מכאן שלא הייתה כל מניעה אמיתית מצידו לערער אף על פסק הדין.
בסיכומיו מרחיב המשיב וטוען כי ב-30 השנים האחרונות חובת ההנמקה העמיקה שורשים בהלכה הפסוקה של בתי המשפט באנגליה, בין היתר כתוצאה מחקיקתו של חוק זכויות האדם האנגלי המתבסס על עקרונות האמנה האירופאית לזכויות אדם. על כן, לטענתו, לא יכולה להיות מחלוקת כי קיימת חובת הנמקה בבתי המשפט האנגליים, בפרט כאשר עסקינן בהחלטות שעניינן סמכות שיפוט, אשר להן השפעה מהותית על זכויותיו של הנתבע. טענות אלה לא נתמכו בחוות הדעת שהוגשה מטעם המשיב, ומשכך אין בידי לקבלן. ממילא, כאמור, סבורתני כי פסק הדין של בית המשפט האנגלי מנומק דיו.
שנית, בעקבות החלטת ערכאת הערעור באנגליה בשאלת הסמכות ליתן סעדים ביחס לנכסי נדל"ן בהונגריה, הגישו המבקשים תביעה כנגד המשיב בהונגריה, ובתגובה לתביעה זו טען המשיב כי הסמכות לדון בנכסי הנדל"ן נתונה לבית המשפט האנגלי. הנה כי כן, המשיב טוען טענות סותרות בערכאות השונות ומשכך הוא מנוע מלטעון עתה כי בית המשפט האנגלי נעדר סמכות לדון בתובענה.
שלישית, מצאתי לבכר את חוות דעתו של מומחה המבקשים על פני חוות הדעת שהוגשה על ידי המשיב, ולקבל את מסקנתו שלפיה בית המשפט האנגלי פעל בסמכות כאשר הכריע בעניין סמכותו לדון בתביעה הכספית.
המשיב טוען בסיכומים מטעמו, כי אין מקום לקבל חוות דעתו של המומחה מטעם המבקשים שכן הכלל מכוחו בית משפט אנגלי קונה סמכות הוא אך מקום בו זהו מקום מושבו של הנתבע. עוד טוען המשיב בסיכומיו כי לא הוכחו החריגים לכלל זה בהינתן העובדה שהמומחה מטעם המבקשים הודה בחקירתו כי לא נחשף לטיעונים שעלו בבית המשפט, לא הוצגו בפניו פרוטוקולים מהדיון וכן לא ראה החלטה מנומקת בעניין. הרציונל העומד בבסיס כלל זה לשיטתו הוא שהתובע הולך אחר הנתבע.
אין באפשרותי לקבל טענה זו בנסיבות העניין, שכן אכן בהתאם לחוות דעתו של המומחה מטעם המבקשים ועדותו, יש לתבוע אדם היושב במדינה החברה באיחוד האירופאי באותה מדינה בה הוא יושב, ללא קשר לשאלת אזרחותו. יחד עם זאת, לכלל זה נקבעו יוצאים מן הכלל, אשר אחד מהם הוא כי ניתן לתבוע תושב של מדינה החברה באיחוד האירופאי במדינה אחרת, החברה אף היא באיחוד האירופאי, ככל שהתביעה נוגעת לחוזה והוגשה במדינה שבה עתיד היה החוזה להתקיים או מקום מושבו של מקבל התשלום, כבענייננו (ראו עמודים 17-18לפרוטוקול הדיון מיום 12.1.2020). טענה זו לא נסתרה.
בהקשר זה מוסיף המשיב וטוען בסיכומיו, כי בהתאם ללשון סעיף 27 לתקנה החדשה, לבית המשפט האנגלי כלל לא הייתה סמכות לפצל הדיון בתובענה, כך שחלקה יידון באנגליה וחלקה בהונגריה, והיה עליו להעביר את הדיון בתובענה במלואה לערכאה המתאימה בהונגריה. אף טענה זו אין בידי לקבל, שעה שטענה זו לא נטענה על ידי המשיב בתשובתו לבקשה ואף לא נתמכה בחוות הדעת שהגיש, ומשכך מהווה הרחבת חזית אסורה. ממילא, כאמור לעיל, עובדה היא כי המשיב לא העלה כל טענה אשר להחלטה לפצל הדיון בתובענה, במסגרת ההליכים באנגליה.
אשר לחקירת המומחים וחוות הדעת שהגישו הצדדים טוען המשיב בסיכומיו, כי שעה שהמבקשים החליטו שלא לחקור את המומחה מטעמו בשאלות מהותיות על חוות דעתו או על המקרה לגופו, חזקה היא כי לו היו חוקרים אותו בנושאים האמורים היה הדבר פועל לרעתם. משכך, טוען המשיב, יש לקבל את חוות הדעת שהגיש במלואה. לטענתו, הימנעותם של המבקשים לחקור את המומחה מטעמו נועדה לסכל השמעתם של נימוקים כבדי משקל העולים מחוות דעתו וכן לסכל התייחסות של מומחה המשיב לעובדות השגויות השזורות בחוות דעת מומחה המבקשים, זאת תוך שימוש לרעה בהליכי משפט.
בסיכומי התשובה מטעמם טענו המבקשים לעניין זה, כי הודיעו לבית המשפט ולמשיב מבעוד מועד כי הם מוותרים על חקירתו של מומחה המשיב, זאת שעה שמומחה המשיב כלל לא התייחס לדין האנגלי במסגרת חוות דעתו וכן שעה שמומחה המשיב כלל אינו מומחה לדין האנגלי ולא מוסמך לתת חוות דעת לגביו.
טענת המבקשים לעניין זה מקובלת עלי. מעיון בתיק עולה, כי כבר בתשובה שהגישו המבקשים לבקשת המשיב לקביעת מועד דיון לשמיעת המומחה מטעמו, ביום 22.1.2020, הודיעו המבקשים כי הם מוותרים על חקירתו של מומחה המשיב. בדומה, בתשובה שהגישו המבקשים ביום 10.2.2020 הודיעו הם כי אינם סבורים שמומחה המשיב הוא מומחה לדין האנגלי או שחוות דעתו קבילה וכי הם מוותרים על חקירתו.
בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענת המשיב, שלפיה מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט, או שהימנעות מחקירתו של המומחה מקימה חזקה שלפיה לו היה נחקר המומחה היה הדבר פועל לרעת המבקשים.
רביעית, המשיב טוען, כאמור, כי לא ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן לפני בית המשפט האנגלי או להציג ראיות ועדויות עובר למתן פסק החוץ. לא מצאתי לקבל טענה זו, שכן המשיב, אשר היה מיוצג בפני בית המשפט האנגלי, לא הגיש ערעור על החלטת בית המשפט האנגלי הדן בערעור בעניין הסמכות (סעיף 22 לחוות דעת המומחה מטעם המבקשים). לכך יש להוסיף, כאמור, כי ערכאת הערעור קבלה באופן חלקי את ערעורו של המשיב ומכאן שלא ניתן לקבל הטענה לפיה לא ניתנה לו ההזדמנות להשמיע טענותיו.
בעניין זה יצוין, כי בסיכומיו טוען המשיב, כי ביקש להגיע לדיונים בפני בית המשפט האנגלי, אך סורב ובכך נמנעה ממנו זכות השימוע. טענה זו הועלתה לראשונה בסיכומים מטעמו, ועל כן מהווה הרחבת חזית אסורה. כמו כן, טענה זו מנוגדת לעדותו של המשיב עצמו, אשר העיד כי בחר שלא להגיע לדיונים, שעה שהובהר לו כי לא יוכל להעיד (ראו עמוד 50 לפרוטוקול הדיון מיום 12.1.2020). מטעמים אלה, אין בידי לקבלה. מכל מקום, המשיב היה מיוצג ולא הובאה כל ראיה של באי כוחו כי נמנעה ממנו זכות הטיעון.
טענותיו של המשיב, כפי שבאות לידי ביטוי בסיכומיו, שלפיהן הרציונל האוניברסלי המקובל במשפט של האיחוד האירופאי ובמשפט האנגלי העומד בבסיס הכלל שלפיו יש לתבוע אדם במקום מושבו, נובע משיקולי הנגשה ויעילות בהבאת ראיות ועדים במטרה לקיים הליכך הוגן ויעיל אין בהן כדי לשנות מקביעתי, שלפיה המבקשים הוכיחו, באמצעות חוות הדעת וחקירת המומחה מטעמם, כי בנסיבות העניין ניתן היה לתבוע את המשיב באנגליה.
לאור האמור, הוכח לפניי כי בית המשפט האנגלי היה מוסמך לתת את פסק החוץ לפי הדינים החלים באנגליה.

הפסק אינו ניתן עוד לערעור
דומה כי אין חולק כי פסק החוץ הינו חלוט על פי הדין האנגלי זאת משלא הוגש ערעור על ידי המשיב במועדים הקבועים לכך. המשיב מודה בעובדה זו בסעיף 5 לתצהירו בתמיכה לתשובה לבקשת האכיפה. המשיב אף אישר בחקירתו כי לאחר מועד מתן פסק החוץ, הוא לא הגיש ערעור או בקשה לביטול פסק החוץ (ראו עמוד 52 לפרוטוקול הדיון מיום 12.1.2020).
זאת ועוד, גם בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם המבקשים, אשר מצאתי לאמצה, כאמור לעיל, פסק החוץ אינו ניתן עוד לערעור (סעיף C לחוות דעת המומחה מטעם המבקשים).

החיוב שבפסק ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל, ותכנו של הפסק אינו סותר את תקנת הציבור המשיב לא טען כי החיוב שבפסק החוץ אינו ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל או כי תוכנו סותר את תקנת הציבור. מכל מקום, שעה שפסק החוץ קובע חיוב כספי, ברי כי החיוב הוא בר אכיפה בישראל ואינו סותר את תקנת הציבור.

הפסק הוא בר-ביצוע במדינה בה הוא ניתן
בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם המבקשים (פרק D לחוות הדעת) פסק החוץ הוא בר ביצוע באנגליה על פי הדין האנגלי, זאת משלא הוגשה בקשה לביטולו או בקשה לעיכוב ביצועו במועדים הקבועים לכך.

סעיף 4 לחוק – פסק החוץ לא ניתן במדינה שלפי דיניה אין אוכפים פסקים של בתי משפט בישראל

המשיב לא טען כי תנאי זה לא מתקיים ובהתאם לחוות דעת המומחה מטעם המבקשים אנגליה מכירה ואוכפת פסקי דין של בתי המשפט בישראל. מכאן שאף תנאי זה התקיים.

לא התקיימו הוראות סעיף 6 לחוק
כאמור לעיל, הנטל להוכיח את התקיימות אחד התנאים הקבועים בסעיף 6 לחוק מוטל על בעל הדין המתנגד לאכיפת פסק החוץ. בענייננו, לא מצאתי כי התקיימו התנאים המפורטים בסעיף 6 לחוק שעה שהמשיב לא הוכיח כי האפשרות שניתנה לו לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו לפני מתן הפסק לא הייתה סבירה, כמפורט לעיל, הרי שהמשיב ערער בסוגיית הסמכות וערעורו אף התקבל חלקית.
אין בפסק הדין אליו מפנה המשיב בסיכומיו כדי להועיל לו. בסיכומיו מפנה המשיב לבש"א (ת"א) 158304/04 N.V VELDA נ' אלקל עץ תעשיות בע"מ (פורסם בנבו, 11.7.2006) (להלן: "עניין אלקל"). ראשית, שעה שפסק הדין בעניין אלקל ניתן על ידי בית משפט השלום, הרי שאינו מחייב את בית משפט זה. שנית, אף לגופו של עניין, בפסק הדין בעניין אלקל נקבע כי מתקיימים התנאים המפורטים בסעיף 6 לחוק, שעה ששם העלתה המשיבה טענות לעניין הסמכות וטענות נוספות במכתב שהפנתה לבית המשפט הזר. טענות אלה זכו להתייחסות אך במסגרת פסק הדין, כך שלא ניתנה למשיבה אפשרות סבירה להביא את שאר טענותיה בפני בית המשפט. בשונה, בענייננו, כאמור לעיל, המשיב העלה טענותיו לעניין הסמכות בשלב מוקדם, והן זכו להתייחסות הן של בית המשפט האנגלי והן של ערכאת הערעור.
זאת ועוד, לא הוכח לפניי כי הפסק שניתן על ידי בית המשפט האנגלי ניתן על ידי בית משפט שלא היה מוסמך לתתו על-פי כללי המשפט הבין-לאומי הפרטי החלים בישראל. אין חולק כי המשיב היה מיוצג לאורך כל ההליך לפני בית המשפט האנגלי, כי הגיש כתבי טענות וכי היה מודע למתרחש בהליך האמצעות באי כוחו. לא זו בלבד שהמשיב טען טענותיו בפני בית המשפט האנגלי אלא שאף בית המשפט האנגלי קבל באופן חלקי את ערעורו בעניין הסמכות לדון בהתחייבות בנוגע לנכסי הנדל"ן בהונגריה.
לכך יש להוסיף כי המומחה מטעמם של המבקשים העיד כי יהיה המום אילו ישמע על מקרה ששופט אנגלי ייתן פסק דין ללא ששמע את טענות הצדדים (ראו עמוד 26 לפרוטוקול הדיון מיום 12.1.2020).
עוד יש להוסיף כי המשיב לא טען, ובוודאי שלא הוכח, כי מתקיימות יתר עילות ההגנה לפי סעיף 6 (א) לחוק כמפורט לעיל, קרי כי הפסק הושג במרמה, או כי הפסק נוגד פסק דין אחר שניתן באותו עניין בין הצדדים ושעודנו בר תוקף, או כי בעת הגשת התביעה בבית המשפט האנגלי היה משפט תלוי ועומד באותו עניין ובין אותם בעלי דין בפני בית המשפט או בית דין בישראל.

סיכום וסעדים
נוכח כל האמור לעיל, מצאתי כי התקיימו בפסק-החוץ, מושא הבקשה שלפניי, כל דרישותיו של חוק אכיפת פסקי-חוץ. לא מצאתי כי התקיימו עילות לאי-אכיפת הפסק לפי חוק זה.
כאמור, הליך של אכיפת פסק-חוץ אינו ערעור על פסק-החוץ. הכלל הוא שפסק-חוץ ייאכף בישראל, בכפוף לדרישות החוק, ודרישות החוק אינן לכך שבית המשפט הישראלי יבחן ויאשר שוב את נכונותו של הפסק, אלא רק לכך שבית המשפט הישראלי יוודא את תקינותו. המבקשים הרימו את הנטל להוכיח את תקינות הפסק, והמשיב לא הרים את הנטל לפסול אותו מאכיפה.
יצוין כי טענותיו של המשיב בדבר היות הפורום הישראלי פורום בלתי נאות לדון בבקשה, בדבר החרגת הסמכות לאכוף פסק חוץ כשעניינה של התובענה שבמסגרתה ניתן הוא בנכס מקרקעין שאינו מצוי בשטחה של המדינה שבה ניתן פסק החוץ, ובדבר "פורום שופינג" לא נטענו במסגרת סיכומיו, ועל כן איני נדרשת לדון בהן.
לאור המקובץ, פסק-החוץ הנדון, כמפורט במבוא לפסק הדין, מוכרז בזה כאכיף בישראל. המשיב ישלם למבקשים את סכום החיוב הפסוק, לרבות הריבית הנקובה בפסק בגין התקופה שאחרי תאריך הפסק עד ליום 3.7.2020 שאם לא כן יישא הסכום הנכון להיום הפרשי הצמדה וריבית פיגורים לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961.
כמו כן, המשיב יישא בהוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 30,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

המזכירות תדוור העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, י' סיוון תש"פ, 02 יוני 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שרגא מיכלסון
נתבע: חנוך ניסני
שופט :
עורכי דין: