ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ניסים ברבי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופט משה טוינה
נציג ציבור (עובדים) מר יוסף עובד
נציג ציבור (מעסיקים) מר דן ברקאי

התובע:
ניסים ברבי ( ת.ז.-XXXXXX382)
ע"י ב"כ: עו"ד אבי בוסקילה

-

הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ויויאן קליין-בנימין

בית הדין הנכבד מתבקש להורות למשיב לזמן המערער לוועדת הערר וליתן צו אשר מורה על ביטול זימונו לוועדה בדרג ראשון ביום 17/6/2019 ולכל ועדה נוספת בדרג ראשון עד מתן החלטה בערעור זה".

פסק דין

"מוגש בזאת ערעור על החלטת המשיב להתעלם מערעור שהגיש המערער על החלטת הועדה הראשונה של המשיב לא לזמנו לוועדה רפואית לעררים ולא להתייחס לנימוקי הערעור על הועדה הרפואית בדרג ראשון (להלן: "החלטת המשיב").

בית הדין הנכבד מתבקש להורות למשיב לזמן המערער לוועדת הערר וליתן צו אשר מורה על ביטול זימונו לוועדה בדרג ראשון ביום 17/6/2019 ולכל ועדה נוספת בדרג ראשון עד מתן החלטה בערעור זה".

2. ביום 12.6.2019 הגיש המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") "בקשה לשינוי סיווג ולהעברת התיק לבית הדין האזורי לעבודה בשבתו באילת". בבקשה לשינוי סיווג טען הנתבע כי:

"1. מעיון בכתב התביעה עולה, כי מדובר בתביעה על החלטת פקיד תביעות מיום 20.5.2019 ולא על ערעור על החלטת ועדה רפואית (ככל שיובהר, כי מדובר בערעור על החלטת ועדה רפואית מיום 13.03.2019, יטען המשיב כי אין לבית הדין הנכבד סמכות לדון בערר זה הואיל ובהתאם לסעיף 122 לחוק הביטוח הלאומי [נמ], התשנ"ה-1995 הסמכות לדון בערר על החלטת וועדה רפואית מדרג ראשון נתונה לוועדה הרפואית לעררים).

2. אשר על כן, בית הדין הנכבד מתבקש לשנות את סיווג התיק, לפטור את המשיב מהגשת תגובה להודעת הערעור ולהורות על המשך ניהול ההליכים בתיק בהתאם לנהוג בתביעות על החלטות פקידי תביעות".

3. לאחר קבלת תגובת התובע לבקשת הנתבע לשינוי סיווג ההליך –בה ביקש התובע לדחות את בקשת הנתבע לשינוי סיווג ההליך – נתן כבוד הרשם אדרת החלטה מיום 22.7.2019 כדלקמן:

"1. נראה כי מדובר בתביעה כנגד החלטת פקיד תביעות שלא לזמן את התובע לוועדה רפואית לעררים ואין מדובר בערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (שכן זו לא התכנסה).

2. לפיכך המזכירות תשנה את סיווג התיק, לתיק תביעה כנגד החלטת פקיד תביעות, ותנהג כמקובל בנוגע להוצאת דרישה להגשת כתב הגנה וקביעת התיק בפני שופטת".

4. ביום 24.10.2019 הגיש הנתבע כתב הגנה ובקשה לסילוק התביעה על הסף. במסגרת כתב ההגנה והבקשה לסילוק על הסף נטען כי:

"3. בתובענה אשר הוגשה בתיק זה התובע בטעות מלין על כך שטרם זומן לוועדה הרפואית לעררים לשם דיון בערר שהגיש ביום 18.5.2019 כנגד הקביעה של הועדה הרפואית בדרג ראשון מיום 15.3.2019.

4. הנתבע יטען כי כפי שעולה מפורשות מפרוטוקול הדיון מיום 15.3.2019 טרם נקבעה דרגת הנכות של התובע, ועל כן הערר הוגש בטרם עת.

5. אשר על כן, דין התובענה להימחק על הסף ולחילופין להידחות.

6. יוער כי בתגובה של הנתבע לבקשה של התובע לעיכוב ביצוע נטען כי הבקשה של התובע בטעות יסודה מאחר שהועדה בדרג ראשון ביום 15.3.2019 לא סיכמה את דיוניה ולא קבעה את דרגת הנכות של התובע בתום זמניות בעד התקופה מ-26.12.2018 ואילך, ועל כן הערר של התובע הוגש בטרם עת ולא היה מקום לדון בו (כל ההדגשות במקור, הוספה שלי-ט.מ)".

5. הבקשה לסילוק התביעה על הסף הייתה ראשיתה של מסכת של החלטות ותגובות - החלטה בה התבקשה תגובת התובע לבקשה לסילוק על הסף ; תגובת התובע לבקשה לסילוק התביעה על הסף החלטה המבקשת הבהרות מטעם הנתבע לאור האמור בתגובת התובע , הבהרות מטעם הנתבע במענה לבקשת בית הדין להבהרות; ושוב תגובה מטעם התובע.

6. להשלמת תמונת ההליכים הדיוניים בהליך מושא פסק דין זה, נעיר בקצרה כי במסגרת ההליך ניתנה החלטה על העברת הדיון בתביעה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בשבתו באילת; ושורה של בקשות והחלטות שבתמצית עניינן מניעת התכנסותה של הוועדה הרפואית מדרג ראשון לדון ולסכם בשאלת נכותו של התובע שאין בדעתנו לפרטם משאין הם מושא הדיון.

7. ביום 4.3.2020 התקיים דיון בתביעת התובע במסגרתו חזרו הצדדים על טענותיהם למחיקת התביעה על הסף ובסיומו ניתנה החלטה לפיה יודע התובע עד ליום 25.3.2020, אם הוא עומד על תביעתו.

ביום 24.3.2020 הודיע התובע כי הוא עומד על התביעה.

8. נותרנו אפוא, עם בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף. בקשה שיש לברר על יסוד העובדות הבאות שהן כולן אינן במחלוקת, והן עולות מכתבי הטענות וצירופיהן; כדלקמן:

א. למרבה הצער התובע מר ניסים ברבי, יליד 1969, נפגע באורח קשה בתאונת עבודה ביום 15.3.2015 במהלך עבודתו כמנהל סניף מגה באילת עת התחשמל בניסיון לאתחל מעלית שירות תקולה.

ב. בעקבות התאונה, נקבעו לתובע נכויות זמניות בשיעור של 100%, לתקופה שעד 2 5.12.2018.

ג. בתום תקופת הנכות הזמנית זומן התובע לוועדה רפואית מדרג ראשון שקיימה בעניינו של התובע שלוש ישיבות כמפורט להלן:

ביום 27.12.2018 התכנ סה ועדה מדרג ראשון, אשר לא סיימה את דיוניה בעניינו של התובע והדברים באים לביטוי בפרוטוקול הוועדה כך:

"הדיון נעצר עקב מורכבות הוועדה והתארכותה. נימוק: יש צורך בזמן נוסף לקביעת דרגת נכות של התובע".

פעם נוספת התכנסה וועדה מדרג ראשון לישיבה ביום 8.2.2019 והגיעה למסקנה הבאה:

" לאחר עיון במסמכים כולל חוות דעתה של ד"ר וורבר מה-1.1.2018 הוועדה בדעה שאין כל קשר סיבתי בין ההתחשמלות מה-15.3.15 לגידול שנמצא... אשר גרם למצבו הנוירוכירורגי ולתמונה הנוירולוגית הקשה דהיום.
הקשר היחיד הוא מקרי בלבד: בעקבות ההתחשמלות בוצע בין היתר CT מוח שגילה את הגידול שלא נגרם על ידי ההתחשמלות. ללא ההתחשמלות, אין ספק שהסימנים הקליניים שהחמירו בהמשך היו גורמים לבדיקות דימות שהיו מגלים את הגידול והיו מובילים למצבו הנוכחי ולטיפולים שקיבל. לפיכך, מבחינה נוירולוגית, לא נותרה נכות עקב ההתחשמלות".

עם זאת, הדיון בוועדה בדרג ראשון בעניינו של התובע לא הסתיים ביום 8.2.2019 בשל הצורך שמצאה הוועדה מדרג ראשון בחוות דעת פסיכיאטרית מהנימוק המפורט בפרוטוקול הוועדה האומר:

"לא ברור האם היועצת הפסיכיאטרי בחוות דעתה מיום 30.11.17 הייתה מודעת לחומרת הגידול ולקשר של גרימה בינו לבין המצב הפסיכולוגי האורגני. הוועדה מבקשת להחזיר את התיק ליועץ פסיכיאטר בשאלה האם ההתחשמלות לבדה (ללא קשר לגידול) גרמה להפרעה פסיכיאטרית צמיתה כלשהי. יסוכם לאחר קבלת חוות דעת פסיכיאטר ללא נוכחות".

לאחר קבלת חוות הדעת הנוספת בתחום הפסיכיאטרי התכנסה הוועדה מדרג ראשון בשלישית ביום 15.3.2015 ואישרה את חוות הדעת של היועץ הפסיכיאטרי מיום 13.3.2015 אשר הכירה לתובע בנכות נפשית בשיעור של 10% בעקבות התאונה בעבודה.

גם הפעם לא הסתיים הדיון בעניינו של התובע בוועדה מדרג ראשון, לאור בקשת הוועדה לחוות דעת אורתופדית. גם הפעם נפנה לפרוטוקול הוועדה ולפיו:

" הוועדה מבקשת חוו"ד אורטופד עדכנית. הסעיפים האורטופדיים נקבעו ב-14.12.2016 היו כלולים בנכות זמנית בשיעור של 100% שהייתה בתוקף עד 23.11.2017 כעת ברור שעיקר התמונה הקלינית נובעת מגידול בבסיס הגולגולת, לא קשור לתאונה הנדונה.

יש לקבל הערכה אורטופדית עדכנית בשאלה: האם נגרם ע"י התאונה הנדונה נזק צמית לצוואר ולכתף ללא קשר לגידול בבסיס הגולגולת. סיכום תיק ללא נוכחות".

ד. נקדים את המאוחר ונציין כי בעקבות ההליך מושא פסק דין זה נעצר הליך הבירור הרפואי בשאלת הנכות שיש להכיר לתובע בעקבות התאונה בעבודה מחודש מרץ 2015, מבלי שהוועדה מדרג ראשון השלימה את דיוניה. בעניין זה די לציין כי בעקבות החלטה שניתנה לבקשת התובע בהסכמת הנתבע בוטל הזימון לתובע ליועץ אורטופדי לבדיקה שנקבעה ליום 17.6.2019 ולסיכום הדיון לפני הוועדה מדרג ראשון שנקבע אף הוא לאותו מועד .

ה. בחזרה לציר הזמן. ביום 12.5.2019 הגיש התובע ערר לוועדה הרפואית לעררים המפנה לדיון שהתקיים בפני וועדה הרפואית ביום 15.3.2019. אין מחלוקת כי מזכיר הוועדה סרב לקבלת הערר , בנימוק כי משטרם הסתיים הליך קביעת הנכות הרפואית בפני הוועדה מדרג ראשון, לא ניתן להגיש ערר לוועדה הרפואית לעררים.

ו. בעקבות סירוב הנתבע לקבלת הערר הוגש ההליך מושא פסק דין זה.

9. בקצירת האומר טוען התובע, כי בהתאם להלכה הנוהגת במערכת הכללית ובבתי הדין בפרט, סעד של מחיקה על הסף הוא סעד מרחיק לכת שיש לנקוט בו רק כאשר ברור מכל ספק כי אין מקום לקיים דיון בתובענה לגופה.

בענייננו, ממשיך התובע וטוען כי קביעותיו ופעולותיו של הפוסק מדרג ראשון – הקביעה כי אין קשר סיבתי בין האירוע התאונתי בעבודה (ההתחשמלות) לגידול בראש ולמצבו הנוירולוגי הקשה של התובע היום; הפניית התיק ליועץ פסיכיאטרי והפניית התיק להערכה אורתופדית – הן כולן החלטות הפוגעות בזכויותיו באופן מהותי והן פותחות פתח להגשת ערר לוועדה לעררים מכוח הוראות סעיף 122(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") ולפיו "הרואה עצמו נפגע מהחלטה של רופא או של ועדה רפואית, רשאי, בתנאים שנקבעו, לערור עליה לפני הוועדה הרפואית לעררים".

עוד טוען התובע, כי ההחלטות והפעולות של הפוסק עליו הוא מלין, הן החלטות ופעולות שהתקבלו "בניגוד מוחלט לכללי המשפט המנהלי ועקרונות הצדק הטבעי" ועל כן, יש להעמיד את אותן החלטות בפני ביקורת שיפוטית של ערכאת הערעור.

לבסוף טען התובע:

"על פי הדין והפסיקה, לא ניתן לסובב משוט הספינה ולסובב הספינה לאחור, מקום בו החליט המשיב באופן פוזטיבי בדבר קיום קשר סיבתי וזאת במסגרת שלבים במהלך ניהול הדיון.

פקיד התביעות לא החריג קביעה נפשית ונוירולוגית, וכמו כן ועדות מספר של המשיב קבעו נכות ואף באופן מקסימלי של 100% למשך זמן ניכר, הן בנכותו הנירולוגית והן בנכותו הנפשית".

10. נאמר מיד, כי לטעמנו יש ממש בטענת הנתבע למחיקת התביעה מהטעמים שנפרט מיד.

11. ראשית נאמר כי ביחסים שבין מבוטח למוסד לביטוח לאומי, מוסמך בית הדין לדון בתביעות שעניינן החלטת פקיד תביעות בשאלת זכאותו של המבוטח לגמלה; מכוח האמור בסעיף 391 לחוק הביטוח הלאומי. כמו כן, מוסמך בית הדין לדון בערעורים על החלטות של ועדות לעררים מכוח סעיף 10 לחוק.

התביעה שלפנינו איננה בשאלת זכאותו של מבוטח לגמלה, היא גם איננה ערעור על החלטה של ועדה לעררים. אשר על כן, ככל שמדובר בפעולה מנהלית של פקיד המוסד אשר סירב לקבל את ערר התובע, ואפילו תאמר שהיא נתונה לביקורת שיפוטית, אין התביעה בסמכותו העניינית של בית הדין.

12. שנית והעיקר.

במקרה שלפנינו הוכר התובע כמי שנפגע בתאונת עבודה בחודש מרץ 2015. מרגע הפגיעה בעבודה הליך קביעת זכויותיו כנפגע עבודה נפתח בקביעת דרגת נכות בעבודה , בהתאם לסעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי, האומר כי:

"(א). רופא או ועדה רפואית יקבעו לפי כללים שנקבעו בתקנות –
(1) אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזה מידה;
(2) את דרגת הנכות לעניין סימן זה, לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שהשכר קבע לאחר התייעצות עם שר הבריאות".

על פי סעיף 122(א) לחוק:

"הרואה עצמו נפגע מהחלטה של רופא או של ועדה רפואית, רשאית בתנאים שנקבעו, לערור עליה לפני הוועדה הרפואית לעררים".

יוצא מכאן כי ועדה מדרג ראשון מוסמכת לקבוע את הנכות ומידת הנכות שיש להכיר למבוטח בגין פגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה, ומבוטח שרואה עצמו נפגע מקביעתה - החלטתה – רשאי להגיש ערר לוועדה לעררים, כאמור בסעיף 122 לחוק.

דהיינו, כל עוד לא סיימה הוועדה מדרג ראשון את קביעת הנכות הרפואית שיש להכיר למבוטח, התובע בענייננו, בגין הפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה – ממילא אין בידי המבוטח (התובע בעניינו) החלטה שניתן להגיש ערר לוועדה לעררים. ראיה אחרת לפיה כל החלטה עליה מחליטה הוועדה מדרג ראשון לקראת קביעת הנכות שיש להכיר למבוטח כנכות שנגרמה כתוצאה מפגיעה בעבודה, היא החלטה שניתן להגיש עליה ערר, תביא לתוצאה שאין הדעת סובלת, שכן הליך גיבוש קביעת הנכות שיש להכיר למבוטח בשל פגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה, מחייב בתוכו מספר רב של החלטות כגון ההחלטה בדבר הבדיקות הרפואיות שיש לערוך, אופן עריכת אותן בדיקות וכיוצ"ב החלטות שברפואה, אם תאמר כי על כל החלטה והחלטה שכזו נתונה זכות ערר לוועדה לעררים, אין לדבר סוף.

13. לאור האמור לעיל, משהתקבלה עמדת הנתבע לפיה טרם התגבשה זכותו של התובע להגשת ערר על החלטת הפוסק מדרג ראשון, משזה טרם השלים את קביעת הנכות שיש להכיר לתובע/המבוטח בעקבות הפגיעה בעבודה ממרץ 2015 – התביעה נמחקת.

14. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

15. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום.

ניתן היום, ב' סיוון תש"פ, (25 מאי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נציג עובדים-
מר יוסף עובד

משה טוינה, שופט

נציג מעסיקים –
מר דן ברקאי


מעורבים
תובע: ניסים ברבי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: