ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלחנן נדלין נגד המוסד לביטוח לאומי :

בפני: כבוד השופט אסף הראל
נציג ציבור (עובדים): מר דב אייזיק
נציגת ציבור (מעסיקים) : גב' ענבל רוור

התובע:
אלחנן נדלין
ע"י ב"כ: עו"ד ע' קמפף

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד י' סידיק

החלטה

בהחלטה זו עלינו לקבוע האם ארע לתובע אירוע חריג בעבודה ועקב העבודה ביום 19.4.17 בשעה 05.50 עת נקלע לוויכוח עם מאבטח לגבי עמדת השמירה אליה צוות המאבטח על ידי התובע וכתוצאה מכך חש התובע נסער ומזועזע.

על התשתית העובדתית הבאה לא היתה מחלוקת. בהתאם לתשתית עובדתית מוסכמת זו, התובע יליד 1950. הוא הועסק בחברת חשמל החל משנת 1985 ועד חודש 6/2017. בכל השנים הללו הועסק התובע בתפקיד קב"ט משמרת ביטחון בתחנת הכוח בחדרה. בתפקידו זה היה התובע כפוף למנהל מחלקת ביטחון.

ביום 18.4.2017 עבד התובע משמרת לילה, שהחלה בשעה 23:00 והסתיימה בשעה 07:00 ביום 19.4.17. ביום 19.4.17 בשעה 05:50 קיים התובע תדרוך לכל השומרים והמאבטחים שהגיעו לצורך תחילת עבודתם בבוקר של 19.4.17. התובע סיים את עבודתו ביום 19.4.17 בשעה 07:00 בתום המשמרת ושב לביתו.

ביום 20.4.17, בשעה 04:00, התעורר התובע עקב כאבים חזקים בקדמת בית החזה, מלווים בקוצר נשימה והזעה ניכרת. בשעה 08:17 פנה התובע לרופא המשפחה בקופת חולים, ד"ר אילן לייבוביץ'. משם הופנה התובע לבית חולים הלל יפה באמצעות אמבולנס, שם אושפז.

שמענו היום את עדותו של התובע. כמו כן, העיד מטעמו של התובע אלכסנדר זיבלישין, אשר עבד בתקופה הרלוונטית כמפקח מטעם חברת השמירה אשר העסיקה את המאבטחים בתחנת הכח (להלן – אלכסנדר). מטעמו של הנתבע העיד מר עמרם טורג'מן, עימו נקלע התובע לוויכוח ביום 19.4.17 בבוקר (להלן – טורג'מן). לאחר שנתנו את דעתנו לכלל הראיות שהוצגו בפנינו ולכלל טענות הצדדים באנו לידי מסקנה כי התובע עמד בנטל השכנוע להראות כי ביום 19.4.17 ארע לו אירוע חריג בעבודה ותוך כדי העבודה.

בין התובע לבין טורג'מן התפתח וויכוח ביום 19.4.17 בבוקר התובע הוכיח כי ביום 19.4.2017 בבוקר פרץ ויכוח בינו לבין טורג'מן. גרסותיהם של התובע, אלכסנדר וטורג'מן תומכות במסקנה זו.

על פי התובע, הוא ציוות את טורג'מן לעמדה של צופה-סורק, הממוקמת בכניסה לתחנה. מי שמצוות שם נדרש להיות עם נשק בעמדה מוגנת עם בטון, ולבדוק את הרכבים הנכנסים לתחנה. על פי התובע, טורג'מן לא היה מרוצה מציוות זה, לא הסכים לקבלו, לא קיבל את מרות התובע והתפתח ויכוח ביניהם (הודעת התובע – מוצג נ/1 – בשורות 18 עד 24; עדות התובע בעמודים 6-8 לפרוטוקול). גם טורג'מן מאשר בגרסתו שהתובע ציוות אותו לעמדת שמירה שהוא לא היה מרוצה ממנה: הוא ציפה להיות מצוות לעמדה במרכז המבקרים, אך תחת זאת ציוות אותו התובע לעמדה הקרויה "רגלי" שבה נדרש המאבטח לצעוד 8 ק"מ בכל משמרת. טורג'מן מאשר כי הוא לא קיבל את הציוות שצוות אותו התובע וחש מושפל, מבוזה וחסר אונים ; הוא יצא מחדרו של התובע וניסה לשנות את רוע הגזירה באמצעות שיחה עם אדם בשם ארתור, אך ללא הצלחה; טורג'מן חזר לחדרו של התובע והתפתח ויכוח בינו לבין התובע תוך שהתובע מרים את קולו (הודעת טורג'מן – מוצג נ/1 – שורות 18-40; עדות טורג'מן בעמ' 14 לפרוטוקול).

אלכסנדר – ששימש כמפקח מטעם חברת השמירה שהעסיקה את טורג'מן ואת יתר המאבטחים – מאשר ששמע ויכוח תוך הרמת קול בין התובע לבין טורג'מן ביום 19.4.17 בבוקר, לאחר שטורג'מן לא הסכים לקבל את הציוות שנתן לו התובע; וכי בהמשך שב טורג'מן לחדרו של התובע שם התפרץ ויכוח נוסף ביניהם, אשר אלכסנדר ראה אותו במו עיניו (סעיפים 7-8 לתצהיר אלכסנדר; עדותו בעמוד 12 לפרוטוקול).

בין גרסתו של התובע לזו של טורג'מן מצאנו חוסר התאמה הנוגע לשאלה לאיזו עמדה ביקש התובע לצוות את טורג'מן, ציוות שטורג'מן לא היה שבע רצון ממנו. בעוד שהתובע טוען כי ציוות את טורג'מן לעמדת צופה – סורק, טען טורג'מן כי הציוות היה לעמדת "רגלי". התובע טוען כי מדובר באותה עמדה אולם טורג'מן הסביר כי מדובר בעמדות שונות. הבדל זה בגרסאות אינו משליך על המסקנה כי בין טורג'מן לתובע התגלע ויכוח ביום 19.4.17 בבוקר עת שטורג'מן נוכח כי לא מצוותים אותו לעמדה במרכז המבקרים שם רצה להיות מצוות.

לאור זאת, אנו קובעים כי ביום 19.4.17 בבוקר התפתח ויכוח בין התובע לבין טורג'מן שנגע לעמדת השמירה שבה אמור היה להיות מצוות טורג'מן באותו היום.

במהלך הוויכוח בין טורג'מן לבין התובע הרימו שניהם את קולם שוכנענו כי במהלך הוויכוח שבין התובע לטורג'מן, הרים טורג'מן את קולו לעבר התובע והתחצף אליו. גם התובע הרים את קולו. לא מדובר היה בוויכוח על מי מנוחות. על כך אנו למדים מכמה מקורות.

ראשית, זו גרסתו של התובע והיא היתה עקבית הן בתצהירו, הן בהודעתו והן בעדותו – ממנה עלה כי טורג'מן הרים את קולו ופרץ ביניהם ויכוח חריף (סעיף 7 לתצהיר התובע; הודעת התובע – שורות 23-24; עדות התובע ב עמוד 8 לפרוטוקול). זו גם היתה גרסתו של התובע בטופס התביעה שהוגש לנתבע. שנית, אלכסנדר מאשר בגרסתו כי טורג'מן הרים את קולו על התובע והתחצף אליו (סעיף 9 לתצהיר אלכסנדר; עדותו בעמוד 12 לפרוטוקול). מצאנו להקנות משקל ניכר לגרסתו של אלכסנדר. זאת מאחר ולא הוכח שהיה לו אינטרס להציג מצג שווא כלשהו בפרט לאור העובדה כי התובע פרש לגמלאות בסוף חודש 05/2017, כך שהתובע ואלכסנדר אינם עובדים זה לצד זה תקופה ארוכה.

גרסתו של טורג'מן היא כי היה לו ויכוח עם התובע אלא שהוא טוען כי הוא לא צעק על התובע אלא שהתובע צעק עליו וכי רק בסוף הוויכוח הרים טורג'מן את קולו אולם הדבר לא הגיע לכדי צעקה (הודעת טורג'מן – מוצג נ/2 – בשורות 38-41; עדות טורג'מן בעמוד 14 לפרוטוקול). מגרסתו טורג'מן ניתן ללמוד כי גם התובע הרים את קולו. אין לקבל את גרסת טורג'מן כי הוא עצמו, טורג'מן, לא הרים את הקול. הדבר אינו סביר: טורג'מן הסביר כי כעס מאוד על כך שצוות בעמדת "רגלי" – שבה לא היה מוכן לעבוד לאחר שהובטח לו שיעבוד במרכז המבקרים. הוא אף הוסיף כי חש מושפל, מבוזה וחסר אונים. לא סביר בעיננו כי בוויכוח עם התובע, רק התובע הרים את קולו. הדבר זוכה לחיזוק מגרסתו של אלכסנדר ממנה עולה כי טורג'מן הרים את הקול. יש להוסיף כי התובע, בהודעתו איננו שולל כי גם הוא עצמו הרים את הקול (הודעת התובעת בשורות 58-59).

לאור האמור לעיל אנו קובעים, כי הוויכו ח שפרץ בין התובע לבין טורג'מן כלל הרמת קול הדדית והתחצפות של טורג'מן כלפי התובע. הדבר נמשך חמש דקות (שורות 56-57 להודעת התובע).

מדובר היה באירוע חריג שגרם לתובע דחק יוצא דופן התובע ואלכסנדר הסבירו בגרסתם שוויכוחים מהסוג שהיה בין התובע לבין טורג'מן ביום 19.4.17 אינם שכיחים. התובע הסביר כי ב-33 שנות עבודתו בתפקיד זה, אכן היו מקרים שבהם מאבטחים לא היו מרוצים מעמדת השמירה שאליה צוותו, אולם לא ארעה לו במהלך כל השנים האלה וויכוח מהסוג שאליו נקלע עם טורג'מן, אשר כלל גידופים וקללות שהופנו אל עבר התובע (עדות התובע בעמודים 7-8 לפרוטוקול). אלכסנדר הסביר כי הוא לא נתקל במאבטחים חצופים או לא ממושמעים ואינו זוכר מקרה דומה לוויכוח שהתרחש בין התובע לבין טורג'מן (עדות אלכסנדר בעמ' 12 לפרוטוקול). טורג'מן אישר כי לא היה לו ויכוח מהסוג הזה בעבר עם התובע (הודעת טורג'מן בשורות 58-66; עדות טורג'מן בעמ' 14 לפרוטוקול). לאור כל אלה אנו קובעים כי הוויכוח שפרץ בין התובע לבין טורג'מן ביום 19.4.17 היה אירוע חריג בעבודה. על אף שנות עבודתו הרבות של התובע בתפקיד של עוזר קב"ט, הוא לא נתקל באירוע כזה בעבר.

ביטוי לדחק הסובייקטיבי שחש התובע בעקבות האירוע ניתן למצוא בדברים שאמר לממונה עליו, זיו אור (להלן – זיו). על כך ניתן ללמוד מהודעתו של זיו לחוקר הנתבע (מוצג נ/3). זיו ציין שם שהתובע אינו עצבני; כי בדרך כלל החלפת משמרות של מאבטחים מתנהלת על מי מנוחות – וכי לאחר הוויכוח עם טורג'מן התקשר התובע לזיו והתובע היה מאוד עצבני וצעק בטלפון עד שזיו נדרש להרגיעו (שורות 12-18 להודעת זיו). לאור זאת אנו מקבלים את טענת התובע כי הוויכו ח עם טורג'מן גרם לו לסערת נפש (הודעת התובע בשורה 27).

נכון הדבר שהתובע לא הזכיר בפני רופא המשפחה וגם לא בעת אשפוזו בבית החולים, כי ארע לו בעבודה אירוע חריג כלשהו (סיכום ביקור אצל רופא קופ"ח ד"ר ליבוביץ' מיום 20.4.2017 – מוצג ת/1; סיכום אשפוז שהחל ביום 20.4.2017 – צורף לכתב התביעה). אלא שאין בכך כדי לאיין את משקל יתר הראיות המצביעות שביום 19.4.17 ארע לתובע אירוע חריג תוך כדי ועקב העבודה. האנמנזה אצל רופא המשפחה וגם בבית החולים היא אנמנזה שותקת. באשר לאנמנזה בבית החולים, הסביר התובע כי הובהל באמצעות ניידת טיפול נמרץ מרופא המשפחה ישירות לחדר הניתוח, כשחייו תלויים על בלימה, וכי בנסיבות כאלה לא היו מקום לצפות ממנו כי ימסור אנמנזה בנוגע לכך שארע לו אירוע חריג בעבודה (עדות התובע בעמודים 9-10 לפרוטוקול). הסברו זה של התובע מקובל עלינו ואנו קובעים כי אין באנמנזה השותקת כדי לסתור את צבר הראיות המצביעות כי אכן ארע אירוע חריג בעבודה.

איננו מקבלים את גרסת התובע שעלתה בעדותו כי במהלך הוויכוח עם טורג'מן התחיל לרעוד וחש זיעה קרה (עדות התובע בעמ' 8 לפרוטוקול). גרסה זו, שעניינה תחושותיו הרפואיות של התובע, לא מצאה ביטוי במסמכים הרפואיים בזמן אמת. כך, למשל, בסיכום הביקור אצל רופא המשפחה ביום 20.4.2017 (מוצג ת/1) נרשם כי התובע פנה עקב כאבי חזה וכי אין לו קוצר נשימה ואין סימנים לאי ספיקת לב כרגע. כך, למשל, בסיכום האשפוז שהחל ביום 20.4.2017 בבית החולים הלל יפה נרשם כי התובע התעורר בבוקר בשעה 04.00 עקב כאבים חזקים בקדמת בית חזה, מלווה בקוצר נשימה והזעה ניכרת. במסמכים רפואיים אלו לא נרשם שהתובע חש ברעדות בגוף או בזיעה קרה כבר ביום 19.4.17 במהלך הוויכוח עם טורג'מן.

התובע הסביר בעדותו כי סיים את המשמרת ביום 19.4.17 בשעה 07.00 בבוקר, אז שב לביתו ונכנס למיטה "כמו סמרטוט". הוא שהה במיטה עד שהתעורר בשעה 04.00 ביום למחרת (עדותו בעמ' 9 לפרוטוקול). גרסה זו של התובע לא נסתרה.

גרסתו של התובע בעדותו בנוגע למצבו הבריאותי הכללי – לא מקובלת עלינו. מצאנו כי היא עומדת בסתירה למסמכים רפואיים. כך, למשל, העיד התובע כי לא עישן בעבר, אלא שהדבר עומד בסתירה לסיכום האשפוז שהחל ביום 20.4.17 בבית החולים הלל יפה שם נרשם כי ברקע של התובע קיים עישון. לאור זאת אנו קובעים, כי על מצבו הרפואי הכללי של התובע יש ללמוד מהמסמכים הרפואיים ולא מעדותו של התובע.

סיכום
התובע עמד בנטל השכנוע להראות כי ביום 19.4.17 בשעה 05.50 ארע לו אירוע חריג עת שנקלע לוויכוח, תוך הרמת צעקות הדדית, עם טורג'מן בכל הנוגע לציוותו של טורג'מן לעמדת שמירה. לאור זאת, יש למנות מומחה–יועץ רפואי בתחום הקרדיולוגיה על מנת שיחווה דעתו בדבר הליקוי ממנו סובל התובע בלבבו והקשר הסיבתי בין הליקוי לבין האירוע החריג. החלטה בעניין זה תינתן בנפרד.

לצדדים מוקנית, תוך 15 ימים מעת שתומצא להם החלטה זו, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, כי תינתן להם רשות לערער עליה.

ניתנה היום, ב' סיוון תש"פ, (25 מאי 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציגת ציבור (מעסיקים)
גב' ענבל רוור

אסף הראל, שופט

נציג ציבור (עובדים)
מר דב אייזיק


מעורבים
תובע: אלחנן נדלין
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: