ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נתן מינקובסקי נגד גלובל אנטי טרור בע"מ :

לפני:

כבוד השופטת יפית זלמנוביץ גיסין
נציגת ציבור (עובדים ) גב' רונית זמני ערמוני
נציג ציבור (מעסיקים) מר משה כפיר

התובע
נתן מינקובסקי
-
הנתבעת
גלובל אנטי טרור בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד מיכאל פוסטרנק

פסק דין

התובע שהועסק כמדריך אצל הנתבעת הגיש תביעה זו שענינה תשלומים מתשלומים שונים המגיעים לו, לטענתו, בגין תקופת עבודתו ונסיבות סיומה.

טענות התובע

1. התובע הועסק אצל הנתבעת כמדריך ירי וכמדריך סמכויות מיום 1.7.2012 ועד ליום 23.8.2015 (ר' סעיפים 10, 4 לכתב התביעה). במסגרת תפקידו העביר התובע הרצאות למאבטחים בשני מקומות עיקריים: בקיבוץ ניר עם, שם ממוקמים משרדי הנתבעת וברחובות (ר' סעיף 11 לכתב התביעה).

2. התובע קיבל את סידור העבודה טלפונית מעובדת הנתבעת או שנשלחה אליו הודעה מתאימה. בסוף החודש היה התובע שולח הודעת דואר אלקטרוני לנתבעת ובו פרוט ההרצאות שהעביר. לאחר בדיקת הפרוט היה החיוב מאושר ושכרו של התובע היה מועבר לחשבונו (ר' סעיפים 16-14 לכתב התביעה).

3. אלא, שלטענת התובע הנתבעת טעתה פעמים רבות לטובתה ושילמה לו פחות מכפי שהיה זכאי לקבל (ר' סעיף 17 לכתב התביעה). לא זו אף זו, לטענת התובע הנתבעת ביטלה הרצאות שנקבעו לו לעיתים יומיים טרם הגיע מועד ההרצאה ולעיתים באותו יום "ואף במספר מקרים בהגעה למקום מבלי לשלם שכר עבור ביטול העבודה" (ר' סעיף 22 לכתב התביעה).

4. לגרסת התובע הנתבעת פסקה מלזמן את התובע להרצאות משך תקופה ארוכה ובכך למעשה פיטרה אותו (ר' סעיף 24 לכתב התביעה). לחלופין ובנוסף טען התובע, כי הנתבעת פעלה בניגוד לדין באופן המקים לו זכות להתפטר בדין מפוטר, ובכלל זה לא שילמה לו דמי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, החזר הוצאות נסיעה ועוד (ר' סעיפים 25-24 לכתב התביעה).

5. התובע טען, כי הנתבעת כלל לא מסרה לו הודעה לעובד על תנאי עבודה, לא שילמה את מלוא השכר לו היה זכאי ועל כן עמד על תשלומם של הפרשי שכר ופיצויי הלנה, לא שילמה לו דמי הבראה ופדיון חופשה ועוד.

טענות הנתבעת

6. הנתבעת טענה, כי התובע שימש כמרצה בשורותיה מחודש יולי 2012 ועד לחודש יולי 2015 כאשר במהלך תקופת העסקתו חלו הפסקות ברצף ההעסקה ועל כן תקופת העסקתו אצלה מנתה 32 חודשים (ר' סעיף 9 לכתב ההגנה).

7. לטענת הנתבעת, נציגיה היו יוצרים קשר טלפוני עם התובע יום או יומיים לפני ההרצאה הצפויה ובודקים האם התובע פנוי להעביר את הרצאה. ככך שהתובע נתן הסכמתו להעברת ההרצאה אליה שובץ (ר' סעיף 11 לכתב ההגנה).

8. לתובע שולם החזר הוצאות נסיעה אשר השתנה בהתאם ליעד בו הרצה, כך על פי כתב ההגנה. עוד ציינה הנתבעת כי בתחילה "קיבל התובע בגין החזרי נסיעות 100 ש"ח ליום ואילו בהמשך לבקשתו הועלו החזר הנסיעות לניר עם בלבד ל-150 ש"ח" (ר' סעיף 12 לכתב ההגנה).

9. התובע התפטר מן העבודה לאחר שהחליט שאינו מעוניין עוד לעבוד אצל הנתבעת ואולם לא טרח למסור הודעה מוקדמת ועל כן עמדה הנתבעת על קיזוז דמי הודעה מוקדמת מכל סכום שיפסק לתובע ככל שיפסק (ר' סעיף 13 לכתב ההגנה).

10. משלא נמסרה לנתבעת הודעה על כך שהתובע חדל מלעבוד אצלה, לא ערכה לו גמר חשבון עד לאחר קבלת כתב התביעה או אז שולמו לו דמי הבראה ופדיון ימי חופשה (ר' סעיף 14 לכתב ההגנה).

11. הנתבעת הכחישה את טענת התובע ולפיה טעתה בתשלום שכר ושילמה לו פחות מכפי המגיע לו (ר' סעיף 28 לכתב ההגנה). בהקשר זה צוין, כי "לעיתים נדירות במועד האימון היה מתברר כי לאימון הגיעה כמות אנשים אשר אינה מאפשרת קיום אימון,לנוכח הוראות המשפטרה, פוזר האימון ובוטלו ההרצאות...ככל שההרצאות היו מתבטלות באותו היום, התובע היה מקבל תשלום בגין החזר הוצאות נסיעות..." (ר' סעיף 33 לכתב ההגנה).

12. הנתבעת ציינה, כי לא ניתן להתייחס לטענת התובע בנוגע להפרשי שכר משזו אינה מפורטת דיה (ר' סעיף 40 לכתב ההגנה), כי הציעה לתובע להשתבץ להרצאות פעם אחר פעם, כלשונה, אך התובע סרב ועל כן וודאי שלא ניתן לטעון כי פוטר (ר' סעיף 35 לכתב ההגנה).

13. עוד ציינה הנתבעת, שבמהלך תקופת עבודתו של התובע מעולם לא העלה כל דרישה לקבלת שכר נוסף מעבר לשכר ששולם לו עבור ההרצאות (ר' סעיף 44 לכתב ההגנה), כי נודע לה שלתובע קופת גמל פעילה רק כשנה לאחר שהתובע החל בעבודתו אצלה ועל כן החלה להעביר בגינו הפקדות לקופת הגמל רק בחודש 2/2013 ורטרואקטיבית מחודש 12/2012 (ר' סעיפים 54-51 לכתב הגנה).

דיון והכרעה
הפרשי שכר

14. התובע אישר בחקירתו, כי מרבית ההרצאות שניתנו על ידו בתקופת עבודתו אצל הנתבעת היו הרצאות שכונו "סמכויות", ועל פי הגדרתו, למעלה מ 70% מכלל ההרצאות (ר' פרוטוקול עמ' 7 שורות 8-5).

15. עוד התברר במסגרת החקירה הנגדית של התובע, כי הפרשי השכר שנתבעו על ידו מבוססים על הציפיה שהיתה לו כי הנתבעת תשלם לו יותר מכפי ששולם לו בפועל:

"ש. שכר עבודה – מפנה לסעיף 32.1 לתצהירך – אתה רושם בחודש אוגוסט היה חסר 300 ש"ח פער ציפיה ממה ששולם, מה זה הציפיה?
ת. כנראה דודי סגר איתי משהו אחד וקיבלתי פחות.
ש. כנראה דודי סגר איתך משהו אחר, מה? תרחיב?
ת. אני לא זוכר היה ב 8/12. לא זוכר את השיחה באוגוסט. אני רואה מהתכתובות דו"אל שהיה חסר 300 ש"ח...
ש. יש תלוש שכר רשום שיש תשלום ימי עבודה, תצביע באיזה ימים לטענתך עבדת ולא קיבלת שכר?
ת. לא אמרתי שעבדתי ולא קיבלתי שכר. אמרתי שלא קיבלתי מה שסגרו איתי. ש. הפער זה כי לא שילמו לך יום עבודה, שלמו לך לפי תעריף נמוך יותר, תסביר מה אתה רוצה, יכול להיות שמגיע לך ורוצים לשלם לך
ת. אני חישבתי 3 x 550 ויצא לי 1,650
ש. ולמה חשבת כך?
ת. כנראה אמרו לי בסבירות גבוהה שאני אקבל 550 ש"ח להרצאה"

(ר' פרוטוקול עמ' 4 שורות 23-22 ובעמ' 5 שורות 22-1)

16. בתצהירו פרט התובע את מחדלי הנתבעת, כלשונו, בשלם הוא זכאי להפרשי שכר בגובה 8,250 ש"ח. נבחן, להלן, טענתו של התובע ברכיב זה.

16.1 בהתאם לנספח 3 לתצהירו, העביר התובע באוגוסט 2012 שלוש הרצאות:
ביום 22.8 – הרצאה ברחובות
וביום 27.8 שתי הרצאות בניר עם.

התובע כתב לגב' קלימי, נציגת הנתבעת, כי יש טעות במשכורת וכי נותרה של 300 ש"ח לתשלום, שכן לגרסתו זכאי היה לסך של 550 ש"ח בגין כל הרצאה, כאשר מן התמורה של ההרצאה השניה שנתן ביום 27.8.2012 יש להפחית את גובה החזר הוצאות הנסיעה.

16.2 גב' קלימי העמידה את התובע על טעותו והבהירה, כי הסכום המשולם לו בגין כל הרצאה ברחובות הוא 400 ש"ח + 50 ש"ח נסיעות ובגין הרצאה בניר עם, הם נכונים לשלם לו 400 ש"ח + 100 ש"ח נסיעות. על כן היא מציינת כי קיים הפרש בגובה 100 ש"ח שישולם בחודש הבא. עיון בתלוש השכר לחודש ספטמבר 2012 מעלה, כי אכן בחודש זה שולמו לתובע הפרשי שכר בגובה 100 ש"ח.

16.3 התובע לא הוכיח, איפוא, מדוע קיים הפרש שכר בגובה 300 ש"ח וכפי שהתברר אף בחקירתו, גרסתו זו בדבר התעריף שתבע להרצאה, אינה מבוססת כלל ועיקר אלא נשענת על "כנראה" ו"בסבירות גבוהה".

16.4 בגין עבודתו של התובע בחודש ספטמבר 2012 דרש התובע תשלום נוסף בגובה 450 ש"ח, היות ולטענתו, ביום 28.9.2012 התייצב להרצאה שבוטלה לאחר שהגיע למקום היות ולא היה מקרן.

בתצהירה טענה גב' קלימי כי מדריכים אינם זכאים לקבלת פיצוי בגין הרצאה שבוטלה (ר' סעיף 18 לתצהירה) והוסיפה, כי "התובע כמו יתר המדריכים קיבל תשלום עבור ההרצאות אותן העביר בפועל...ולעיתים כאשר לא ניתן להעביר את ההדרכה מסיבות שאינן תלויות בנתבעת ההרצאה מתבטלת ונמסרה הודעה למדריכים יום-יומיים לפני הביטול" (ר' סעיף 17 לתצהירה; ר' גם פרוטוקול עמ' 11 שורות 23-17).

16.5 התובע לא הוכיח כי סוכם עימו שבכל מקרה בו בוטלה הרצאה, בין ביוזמתו ובין ביוזמת הנתבעת, יהיה זכאי לתשלום. עיון במייל שנשלח אל התובע ביום 11.9.2013 ובתכתובות הדוא"ל שהוחלפו בין הצדדים מעלה, כי לא ניתנה התחייבות כזו. בסיכומיו שינה התובע טעמיו, לפתע, וטען כי ביטול הרצאות ללא תשלום שכר אינה מקובלת עליו, כך בלשונו (ר' סעיף 13 לסיכומי התובע) וכי "על בית הדין להבין שמדובר בהפרת חוזה, התנהגות חסרת תום לב ויש לתת שכר לתובע". משמע, להתובע זנח את הטענה כי כך סוכם עימו, על כל המשתמע מכך.

16.6 לא נעלם מעינינו, כי בכתב ההגנה כתבה הנתבעת, כי במקרים בהם בוטלה על ידה הרצאה באותו היום, התובע היה מקבל תשלום בגין "החזר נסיעות ככל שהיה מגיע למקום הארוע ו/או היה בדרך למקום" (ר' סעיף 33 לכתב ההגנה).

ואולם עדותה של גב' קלימי, אשר ציינה בחקירתה כי אינה מכירה אף מקרה בו הנתבעת ביטלה הרצאה שהתובע התעתד להעביר לאחר שכבר הגיע ליעד (ר' פרוטוקול עמ' 11 שורות 23-22) היתה מהימנה בעיננו יותר מעדותו של התובע. בנסיבות אלה ומשהתובע לא הרים את הנטל להראות כי היתה זו יוזמתה של הנתבעת לביטול ההרצאות, איננו סבורים כי התובע זכאי לתשלום כלשהוא בגין ביטולה של ההרצאה על ידו.

16.7 ביחס לחודש אוקטובר 2012 טען התובע כי קיים חוסר של 850 ש"ח, שכן היה על הנתבעת לשלם לו 5,800 ש"ח ובפועל שולם לו סכום של 4,950 ש"ח. בחודש זה העביר התובע, על פי המייל שנשלח על ידו לגב' קלימי, את ההרצאות הבאות:
2.10.2012 – שלוש הרצאות המכונות "הרצאת סמכויות" + הרצאת סדרני ספורט בניר עם. ביום 3.10.2012 העביר שתי הרצאות: הרצאת סמכויות + מדריך ירי ברחובות
ביום 4.10.2012 העביר שלוש הרצאות: שתי הרצאות סמכויות: האחת ברחובות והשניה בניר עם והרצאה נוספת כמדריך ירי ברחובות. ביום 9.10.2012 העביר הרצאת סמכויות בניר עם ביום 15.10.2012 העביר הרצאת סמכויות + סדרני ספורט בהדר יוסף
ביום 31.10.2012 העביר הרצאת סמכויות ברחובות.

ההפרש המגיע לתובע נובע, לטענתו, מדרישתו כי ישולם לו סכום של 750 ש"ח בגין הרצאת הסמכויות+ סדרני ספורט שהעביר בניר עם בעוד על פי עמדת הנתבעת זכאי היה ל-500 ש"ח + 100 ש"ח נסיעות; ומטענתו כי בגין ההרצאה השניה/השלישית באותו יום יש להפחית 50 ש"ח בלבד בגין הנסיעות (על מנת שלא יקבל כפל נסיעות), במקום 100 ש"ח ששולמו לו עבור נסיעות לניר עם.

16.8 עוד טען התובע כי בגין הרצאה כמדריך ירי הוא זכאי ל-650 ש"ח ואילו הנתבעת טענה, כי הסכום המגיע לו עמד על 450 ש"ח + 50 ש"ח נסיעות לרחובות וכעוזר מדריך זכאי היה ל-150 ש"ח בלבד (ר' פרוטוקול עמ' 11 שורות 30-28), בעוד התובע העמיד רכיב זה של תשלום לתפקיד של עוזר מדריך על 350 ש"ח. התובע אף סבר שבגין ההרצאת הסמכויות + סדרני ספורט בהדר יוסף הוא זכאי ל-750 ש"ח ואילו הנתבעת שילמה לו 500 ש"ח + 50 ש"ח נסיעות.

16.9 עיון בתכתובות המייל של התובע עם גב' קלימי מעלה, כי ביום 14.1.2013 אישר התובע שאף שלטענתו נאמר לו כי עבור תפקידו כמדריך ירי יקבל 650 ש"ח הוא מוכן שישולם לו בגין העבר סכום של 350 ש"ח ו"להבא, כל פעם שאני בא בכובע של מדריך ירי, גם אם זה למס' שעות ולא ליום מלא, אני אקבל יום מלא שזה 650 ש"ח".

16.10 טענות התובע כי נאמר לו/הובטח לו שישולמו לו תעריפים גבוהים מכפי ששולמו לו בפועל לא הוכחו. נהפוך הוא. הנתבעת באמצעות גב' קלימי כתבה לו, מדי חודש, שחור על גבי לבן, כיצד מחושב הסכום המגיע לו והתובע ידע על מה מבוסס שכרו ונדמה כי בסך הכל ניסה את מזלו.

16.11 בעת חקירתה של גב' קלימי שאל אותה התובע האם יתכן שדודי, בעלי הנתבעת, אמר לו שישולם לו סכום בגובה 650 ש"ח עבור הדרכת ירי וגב' קלימי השיבה נחרצות ש"לא" (ר' פרוטוקול עמ' 12 שורות 6-2) וכי התעריפים ששולמו היו זהים לכל עורכי הדין שעובדים בנתבעת.

16.12 ביחס לחודש נובמבר 2012 כתב התובע לגב' קלימי ביום 6.12.2012 ש"לגבי ה-150 ש"ח שחסר לי מהחודש שעבר ניסיתי לדבר עם דודי והוא לא חזר אלי..." (ר' נספח 3 תצהירו של התובע). בתצהירו מציין התובע שההפרש נובע מתשלום בגובה 500 ש"ח בגין יום ירי במקום 650 ש"ח. אלא שכפי שהראינו קודם לכן, בחודש ינואר 2013 אישר, רטרואקטיבית, שבמועדים בהם שימש כמדריך ירי ישולם לו שכר בגובה 350 ש"ח (ר' הודעה מייל מיום 14.1.2013).

לפיכך, אף לו נכונה היתה טענתו כי נאמר/הובטח לו כי התעריף בגין יום בו שימש כמדריך ירי יעמוד על 650 ש"ח, טענה שלא הוכחה, הרי שהתובע הסכים כי ביחס לכל המועדים בהם העביר הדרכת ירי מחודש ינואר 2013 ורטרואקטיבית למועד תחילת העבודה, ישולם לו שכר נמוך יותר. משכך יש לדחות תביעתו לקבלת הפרשי שכר בחודש זה.

16.13 ביחס לחודש דצמבר 2012 טען התובע כי הנתבעת חייבת לו 500 ש"ח. גב' קלימי הבהירה בתצהירה:

"ביום 10.12 התובע העביר חצי יום הדרכה (ולא יום הדרכה) ולכן קיבל תשלום בסכום של 350 ש"ח (כולל 50 ש"ח נסיעות)...מדובר בפער של 300 ש"ח אותו דורש התובע בחוסר תום לב לאחר שהוסבר לו והסכים לכך שלא מגיע לו 650 ש"ח אלא 350 ש"ח בלבד".

(ר' סעיף 18 לתצהירה של גב' קלימי; ר' פרוטוקול עמ' 12 שורות 14-13).

16.14 בחודש דצמבר 2012 לא הוצא לתובע תלוש שכר כעולה מטופס 106 לשנת 2012 שצרף התובע לתצהירו וממייל ששלח ביום 4.2.2013 בו כתב כי "חודש שעבר לא קיבלתי משכורת (אבל כן קיבלתי 1,000 ש"ח) אז מגיע לי גם הפרש מחודש שעבר".

התובע לא ציין מהו הסכום ששולם לו בחודש ינואר 2013 על חשבון חודש דצמבר 2012 ועל כן לא ניתן לדעת האם נותרה הנתבעת חייבת לו סכומים כלשהם בגין חודש דצמבר 2012. בנסיבות אלה יש לדחות תביעתו לקבלת הפרשי שכר בחודש זה.

16.15 התובע טען שהנתבעת נותרה חייבת לו 2,200 ש"ח בגין חודש ינואר 2013 . התובע הסביר בתצהירו, שהנתבעת ביטלה שני ימי עבודה מלאים יום לפני שאמור היה להעביר את ההרצאות. אלא, שהתובע לא הוכיח כי סוכם עימו שבכל מקרה בו תבוטל הרצאה יום לפני המועד בו אמור היה להעבירה יהיה זכאי לתשלום כלשהו, מלא או חלקי, בגינה.

16.16 ביחס לחודש אוגוסט 2014 טוען התובע כי הנתבעת נותרה חייבת לו 400 ש"ח ואף דרש פיצוי "עבור אי הגעה לארוע" ששילם עבורו, ועדת עורכי הדין השלישית, היות ועבד ולא הגיע לארוע.

גב' קלימי ציינה בתצהירה כי ההפרש בגובה 400 ש"ח שולם לתובע בחודש ספטמבר 2014. עיון בתלוש השכר של התובע לחודש ספטמבר 2014 מעלה, כי אכן שולמו לו הפרשים אלה. באשר לטענתו כי זכאי היה לפיצוי בגין אי השתתפותו בארוע ועדת עורכי הדין השלישית, טענה הנתבעת, ש"מדובר בהחלטה עצמאית של התובע ומשכך אין הנתבעת חייבת לפצות את התובע בגין כך".
אכן, לא מצאנו כי הנתבעת התחיבה לפצות את התובע בגין ביטול ההשתתפות וממילא לא הוכיח התובע כי נרשם לארוע הנטען, ועדת עורכי הדין השלישית, אשר עתיד היה להתקיים בתאריך בו ומה היתה עלות ההרשמה.

16.17 ביחס לחודש נובמבר 2014 טען התובע כי הוא זכאי להפרש בגובה 1,100 ש"ח. ההפרש נובע מביטולן של שתי הרצאות, כך לגרסת התובע, האחת בוטלה יום לפני שאמור היה להעביר אותה והשניה בוטלה כאשר היה בדרכו לאתר בו אמור היה להרצות.

הנתבעת חזרה וציינה כי המדריכים אינם זכאים לקבלת פיצוי בגין הרצאות שבוטלו. התובע לא הוכיח, כפי שכבר ציינו קודם לכן, כי הובטח לו פיצוי בגין הרצאות שבוטלו.

במייל מיום 30.11.2013 כותב התובע לגב' קלימי, כי הוא מצפה לפיצוי כלשהו בגין ההרצאה שבוטלה וכי בגין ההרצאה שבוטלה כאשר כבר היה בדרך "אני מצפה למחיר מלא או קרוב לזה". ברי כי אף התובע ידע שהנתבעת לא התחייבה לשלם לו פיצוי/תשלום בגין הרצאות שבוטלו ותביעתו בענין זה מבוססת אך ורק על ציפיתו שנכזבה. משכך, יש לדחות תביעתו בגין הפרשי שכר בחודש זה.

16.18 התובע טוען כי בגין חודש מרץ 2015 נותרה הנתבעת חייבת לו 200 ש"ח, מהם 100 ש"ח בגין שתי הרצאות ו-100 ש"ח נוספים בגין נסיעה לחיפה. במייל שכתב התובע לגב' קלימי ביום 3.6.2015 (נספח 3 לתצהירו) ציין:

"לגבי 30.03 וגם 31.03 כל הרצאה היא 450 ש"ח ולא יורד ממנה 50 ש"ח מכיוון שאין פה נסיעות. מעולם לא הרציתי עבור 400 ש"ח וזו טעות שיש לתקן. בנוסף היה חסר לי נסיעות לחיפה שדודי אישר כבר לפני כ-חמישה חודשים וטרם קיבלתי. כלומר 200 ש"ח לחודש מרץ" (ההדגשות במקור – י.ז.ג).

למייל זה משיבה גב' קלימי ביום 9.7.2015 (ר' נספח 2 לתצהירו של התובע):

"הי נתן,
זו תשובתו של דודי, הוא משלם 450 ש"ח להרצאה כולל נסיעות, בגלל התלונה שלך ובגלל שהוא היה צריך אותך דחוף באותו יום שביקשת תוספת נסיעות לניר עם הוא אישר וזה נשאר כך.
ההרצאה מורכבת מ 50 נסיעות לרחובות ו100 לניר עם ו400 בסיס.
כל התשלומים ששולמו לך אחרת היו שגויים, זה התעריף, אתה רוצה לעשות רק הרצאה אחת ביום בבקשה אתה לא רוצה אתה מוזמן לסרב לבנות שמזמינות אותך.
בקשר לנסיעה לחיפה, אין לי אפשרות לבדוק באיזה חודש מדובר. במידה ותעשה את זה אני אבדוק על מה קוזז ואשאל את ארז וינשטט שהורה לקזז לך...".

16.19 עיון בנספח "יג" לתצהירה של גב' קלימי מעלה כי בכל אחד מהימים 30.3.2015 ו-31.3.2015 העביר התובע הרצאת סמכויות ברחובות. כפי שפורט בנספח 1 לתצהירו של התובע, בגין הרצאה מסוג זה זכאי היה ל-400 ש"ח + 50 ש"ח נסיעות. ביום בו מעביר התובע שתי הרצאות באותו מקום, משולם לו החזר הוצאות נסיעה פעם אחת ויחידה. טענת התובע כי התמורה עבור ההרצאות הינה 450 ש"ח, אינה עולה בקנה אחד עם סיכום הדברים בין הצדדים ודינה להדחות.

16.20 באשר לטענה כי התובע זכאי לסכום בגובה 100 ש"ח שקוזזו מגובה החזר הוצאות הנסיעה עליו סוכם בגין הנסיעה לחיפה – גב' קלימי טענה בתצהירה ש"התובע הגיע באיחור של שעה העביר הרצאה לא נכונה וגרם לנזקים תדמיתיים לנתבעת. לנוכח האיחור הופחת סכום של 100 ש"ח ולכן קיבל על ההרצאה במקום 550 ש"ח 450 ש"ח. כאשר הסברתי לתובע שהופחת סכום של 100 ש"ח עקב האיחור וההרצאה השגויה שהעביר השיב לי בזו הלשון: "לגבי איחור של שעה והרצאה לא נכונה – לא תקבלי את תגובתי ואני לא זוכר שאני עובד אצלך" (ר' סעיף 18 לתצהירה של גב' קלימי).

גב' קלימי נחקרה על ידי התובע בנקודה זו והשיבה:

"ש. את הצהרת בסעיף 3 בעמ' 6 שהתובע הגיע באיחור של שעה וגרם נזקים לנתבעת ולנוכח האיחור הופחת סכום של 100 ש"ח?
ת. מה שכתוב פה זה מדויק. אפילו ציטטתי את השיחה שהיתה לנו. לא הורידו לך 100 ש"ח אלא לא נתנו לך בונוס של 100 ש"ח בגלל שנסעת לחיפה רחוק יותר ממה שהוא רגיל.
ש. כתוב ואת הצהרת בתצהירך לנוכח האיחור הופחת סכום של 100 ש"ח?
ת. נכון. מחיר ההרצאה היא 400 ש"ח + נסיעות. הופחתו 100 ש"ח שהובטחו לך כאקסטרה.
ש. הנתבעת הבטיחה לי 100 ש"ח אקסטרה ולא נתנה לי אותם בגלל איחור?
ת. גם בגלל האיחור וגם בגלל שהעברת הרצאה לא נכונה"

(ר' פרוטוקול עמ' 13 שורות 33-32 ובעמ' 14 שורות 6-1)

16.21 כפי שהראינו מוקדם יותר, התובע ידע כי עבור הרצאת סמכויות משולם לו שכר בגובה 400 ש"ח וכן החזר הוצאות נסיעה אשר השתנה בהתאם למרחק. לא מצאנו פגם בשיקול דעתה של הנתבעת אשר החליטה להפחית 100 ש"ח שהובטחו לו כתוספת למחיר ההרצאה הספציפית, ולהעמיד את התעריף על הסכום המוסכם בין הצדדים להרצאה מסוג זה היות ולמעשה, התובע לא ביצע את העבודה אותה נשכר לבצע באותו היום שכן העביר הרצאה אותה כלל לא התבקש להעביר.

בנסיבות אלה ניתן לראות בתשלום ששולם לתובע, כשכר ראוי עבור ההרצאה שהעביר ואף למעלה מזה. משכך, מצאנו לדחות את תביעת התובע לקבלת הפרשי שכר בחודש זה.

16.22 בחודש אפריל 2015 נותרה הנתבעת חייבת לתובע, לטענתו, סך של 550 ש"ח, אך אינו מסביר ממה נובע ההפרש הנטען ועל כן יש לדחות תביעתו לקבלת הפרשי שכר בחודש זה.

16.22 בחודש מאי 2015 טען התובע כי הנתבעת החסירה ממנו 50 ש"ח. שוב לא הסביר התובע מדוע לטענתו הנתבעת נותרה חייבת לו סכום זה. גב' קלימי ציינה בתצהירה כי התובע דרש לקבל כפל החזר הוצאות נסיעה בגין שתי הרצאות שנתן ביום 3.5.2015 בניר עם.

מאחר ועבור הרצאת סמכויות בניר עם זכאי היה התובע ל 400 ש"ח + 100 ש"ח נסיעות, בגין הרצאה שניה באותו יום בניר עם היה זכאי ל-400 ש"ח בלבד. סך הכל בגין יום זה, זכאי היה התובע ל-900 ש"ח וְלא ל-950 ש"ח כפי שטען ועל כן יש לדחות תביעתו לקבלת הפרשי שכר בחודש זה.

16.23 בחודש יוני 2015 החסירה הנתבעת מהתובע, כך לגרסתו, 100 ש"ח. שוב לא הסביר התובע מדוע לטענתו הנתבעת נותרה חייבת לו סכום זה.

גב' קלימי ציינה בתצהירה כי ביום 8.6.2015 העביר התובע הרצאת סמכויות בניר עם ולאחריה הרצאת סמכויות ברחובות, בגין האחרונה ביקש לקבל החזר הוצאות נסיעה בגובה 100 ש"ח על אף שסוכם על החזר בגובה 50 ש"ח בעת מתן הרצאות ברחובות.

זאת ועוד. ביום 26.6.2015 העביר התובע הרצאה ברחובות אך דרש כי ישולם לו תעריף משל העביר הרצאה בניר עם. לכן החזר הוצאות הנסיעה לו היה זכאי בגין ההרצאה הנזכרת עמד על 50 ש"ח וְלא 100 ש"ח כפי דרישתו ועל כן יש לדחות תביעתו לקבלת הפרשי שכר בחודש זה.

16.24 ביחס לחודש אוגוסט 2015 טען התובע כי הנתבעת נותרה חייבת לו 1,200 ש"ח. לטענת התובע ביום 23.8 אמור היה להעביר שתי הרצאות ובבוקר אותו יום הודיעו לו שהן בוטלו. גב' קלימי ציינה בתצהירה שההרצאות במועד זה כלל לא בוטלו אלא התקיימו במועדן, ובלשונה:

"מבדיקה שבצעתי ביום 23.8.2015 לא בוטלו הרצאות – ההרצאות הועבר כסדרן וככל שהתובע בחר ברגע האחרון שלא להתייצב להרצאות האמורות...הרי שהדבר נעשה לפי בחירתו".

(ר' סעיף 14 לתצהירה של גב' קלימי).

זאת ועוד. גב' קלימי ציינה, שהתובע כלל לא פנה אליה בסמוך למועד הרלבנטי בדרישה לתשלום תמורה עבור ההרצאות כפי שעשה בעבר בכל מקרה בו בוטלה הרצאה והיה זכאי, לגישתו, לפיצוי עקב ביטולה. לפיכך מצאנו לדחות את תביעתו של התובע לקבלת הפרשי שכר בגין חודש זה.

16.25 אנו מקבלים את גרסת הנתבעת, כי התנהלותו של התובע במקרים קודמים בהם בוטלה הרצאה ודרישותיו, אותן העלה על הכתב, לקבלת פיצוי באותם מקרים, תומכת בטענת הנתבעת ולפיה, התובע הוא שבחר שלא להתייצב להרצאות אליהן שובץ ביום 23.8.2015.

העובדה שהתובע הביע ענין בהמצאות מקרן וכיתה לצורך העברת ההרצאה, כעולה מהתכתובת בין הצדדים (ר' נספח 3 לתצהירו של התובע), אינה מהווה ראיה לכך ששתי ההרצאות בוטלו על ידי הנתבעת באותו בוקר. יתרה מכך. צודקת הנתבעת בטענתה, כי מעולם לא סוכם עם התובע על תשלום פיצוי בגין הרצאות שבוטלו, כפי שכבר קבענו מוקדם יותר. בנסיבות אלה יש לדחות תביעתו של התובע לקבלת הפרשי שכר בגין חודש זה.

17. בסעיף 5א לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן – "חוק הודעה לעובד") נקבע, כי "בתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3, בכלל או לגבי אותו עניין, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובלבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971".

18. לפיכך, בהעדר חוזה עבודה (ר' הודאת גב' קלימי פרוטוקול עמ' 15 שורות 24-23) הנטל להוכיח מהו "סך כל התשלומים המשתלמים לעובד כשכר עבודה ומועדי תשלום השכר ואולם אם נקבע שכר עבודתו על פי דירוג, מכוח הסכם קיבוצי או לפיו – דירוג העובד ודרגתו; " כלשון סעיף 2(5) לחוק, מוטל לפיתחה של הנתבעת. בעניננו, הרימה הנתבעת את הנטל להראות מהו השכר שהתובע היה זכאי לו בגין ההרצאות שהעביר.

19. התובע עצמו צרף לתצהירו את ה"תעריפון" בהתאם לו נהגה הנתבעת, כאשר ברישת התכתובת כותבת גב קלימי: "היי נתן אחת ולתמיד, תעריפון" ובהמשך מפרטת את הסכומים ששולמו לתובע בגין סוגי ההרצאות השונות שניתנו על ידו. אף תכתובות המייל שצורפו על ידי התובע לתצהירו מעלות, כי התובע ידע היטב מהם התעריפים המשולמים לו למן החודש הראשון לעבודתו אצל הנתבעת (ר' מייל מיום 19.9.2012 מגב' קלימי לתובע, נספח 3 לתצהירו של התובע).

פדיון חופשה

20. התובע אישר בישיבת קדם המשפט כי הנתבעת שילמה לו פדיון חופשה בסך של 1,103 ש"ח, אך לא טרח להפחית סכום זה מהסכומים אותם תבע ברכיב זה (ר' פרוטוקול עמ' 1 שורה 21).

21. התובע אף חישב את דמי החופשה המגיעים לו בהתאם לממוצע השתכרותו בשלושה חודשים אקראיים בהם עבד שנת 2015 (ר' סעיף 41 לתצהירו) אף שחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 קובע, מפורשות, כי ערך יום עבודה יקבע על בסיס ממוצע "הסכום המתקבל מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר 90 " (ר' סעיף 22 לתצהירה של גב' קלימי; סעיף 10(2) לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951).

22. זאת ועוד. על פי ספירת התובע עבד בכל תקופת העבודה 115 ימים בעוד על פי חישובי הנתבעת, העולים בקנה אחד עם הרישום בתלושי השכר, עבד התובע 113 ימים בלבד (ר' סעיף 43 לתצהירו של התובע וסעיף 23 לתצהירה של גב' קלימי).

23. בנסיבות אלה אנו מקבלים את חישוביה של הנתבעת, המדויקים והנכונים יותר, ודוחים את תביעת התובע לקבלת הפרשי פדיון חופשה.

דמי הבראה

24. בכתב ההגנה העלתה הנתבעת טענת התיישנות ולפיה זכאי התובע, לאור תקופת ההתיישנות אשר עמדה במועד סיום עבודתו על שנתיים, לדמי הבראה בגין השנתיים האחרונות בלבד (ר' סעיף 50 לכתב ההגנה, 24 לתצהירה של גב' קלימי).

25. אין חולק, כי עד מועד ניתוק יחסי העבודה, לא שולמו לתובע דמי הבראה, כעולה מתלושי השכר. עם זאת, בחודש ינואר 2017 הוצא לתובע תלוש שכר ושולם לו סך של 998 ש"ח (ברוטו) בגין דמי הבראה (ר' נספח "ד" לתצהירה של גב' קלימי).

26. לפיכך, אף לו היו חישוביו של התובע נכונים וזכאותו לדמי הבראה בגין השנים 2015 ו-2014 היתה עומדת על 612 ש"ח (ר' סעיף 43 לתצהירו), ברי, כי הנתבעת שילמה לו יותר מכפי המגיע לו.

27. אף לו זכאי היה התובע לדמי הבראה בגין השנים 2015-2012 כפי טענתו, אותה לא מצאנו לקבל בשל התיישנות חלק מן התביעה, הרי שחישוביה של הנתבעת המבוססים על מספר ימי העבודה הנכון של התובע מדויקים יותר מחישוביו של התובע, חישובים על בסיסם שולמו לתובע דמי הבראה בחודש ינואר 2017.

28. לפיכך אנו דוחים את תביעתו של התובע לקבלת הפרשי דמי הבראה.

הפקדות לקופת גמל

29. התובע טען התצהירו, כי היה לו ביטוח פנסיוני קודם כמשמעות המונח בצו ההרחבה (נוסח משולב) לפנסית חובה (להלן – "צו ההרהחבה") (ר' סעיף 44 תצהירו). אלא מאי? התובע לא צרף לתצהירו כל אסמכתא לקיומו של הסדר פנסיוני קודם.

30. עיון בתכתובת בין גב' קלימי למנורה מבטחים מחודש אפריל 2013 מעלה, כי אף שגב' קלימי מנסה לברר אם היא המעסיק היחיד של התובע, לא ניתנת לה תשובה ונציגת מנורה מבטחים מפנה אותה לתובע על מנת לברר עימו פרט זה (ר' נספח 5 לתצהירו של התובע).

31. זאת ועוד. גם מפנייתו של התובע לגב' קלימי בחודש מרץ 2013 לא ניתן ללמוד את שמבקש מאיתנו התובע לקבוע, דהינו: כי היתה לו קופת גמל פעילה במנורה מבטחים. וכך כותב התובע:

"שלום פרי, אני צריך בבקשה את השם של החברה במדויק שמעבירים לי כספים לפנסיה ומס' עמית (אני מעביר את הכל למבטחים)".

וביום 25.4.2013 כותב התובע לגב' קלימי:

"אני פשוט רוצה להעביר את הכל למבטחים. גם את ההפקדות מגלובל".

וביום 28.4.2013 עונה לו גב' קלימי:

"ראשית אם אתה ממשיך לעבוד אצלנו למה להעביר? אני לא מתכוונת לשלם לקופה אחרת רק לזו הקיימת ואם הייתה לך קופה אחרת היית צריך לעדכן מראש עכשיו זה כבר מאוחר.
שנית – שני מעסיקים לא יכולים לשלם על אותה פוליסה.
תשלח לי מכתב שאתה רוצה להתפטר כדי שאוציא לך עזיבת עבודה ואז תוכל להעביר את הכספים שלך לאיזו קופה שתרצה".
32. זאת ועוד. בחקירתה של גב' קלימי סיפרה, כי בטופס 101 (כרטיס עובד) שמילא התובע בשנת 2012, המועד בו החל לעבוד אצל הנתבעת, הצהיר, כי עבודתו אצל הנתבעת היא עבודה יחידה. לכן לא עלה על דעתה של גב' קלימי לשאול את התובע האם יש לו הסדר פנסיוני קודם (ר' פרוטוקול עמ' 18 שורות 16-12), ובלשונה: "אם הייתה לך פנסיה היית צריך לבוא להגיד לי, מה זה משנה לי להפקיד אותה במגדל או בכלל" (שם).

33. מעסיק אינו יכול לנחש אם לעובד חדש הנקלט לעבודה יש הסדר פנסיוני קודם ואף לא עומדים לרשותו כלים לבירור הסוגיה, ובצדק. מטרת העברת זכות הבחירה לידי העובד היתה, בין היתר, לאפשר לעובד לבחור את המוצר הפנסיוני המתאים לו אך גם ליצור חומה סינית בין המידע שנמסר על ידי העובד לקופת הגמל לבין המידע שיעשה דרכו למעסיק, בדרך של קביעת תקציב אותו מעמיד המעסיק לרשות עובדו, כאשר העובד בוחר לעשות בתקציב כרצונו.

34. בדרך זו, לא יודע המעסיק האם העובד רכש ביטוח אבדן כושר עבודה במסגרת התקציב שניתן לו, אם לאו, ואין בבחירתו של העובד כדי לעורר שאלות אצל המעסיק שיכולות היו להתעורר לו היה יודע שהעובד בחר שלא לרכוש כיסוי כאמור, אודות מצבו הבריאותי, למשל.

35. התובע בחר, מטעמיו, לא לצרף לכתב התביעה או לתצהירו דו"ח שנתי/פירוט הפקדות או כל אסמכתא אחרת שיהיה בה כדי להעיד שבמועד תחילת עבודתו אצל הנתבעת היה לו הסדר פנסיוני פעיל. בנסיבות אלה, נדחית תביעתו לקבלת הפרשי הפקדות לפיצויים ותגמולים.

36. גם לו היה התובע מוכיח דבר קיומו של הסדר פנסיוני פעיל נכון למועד תחילת עבודתו אצל הנתבעת, היה על הנתבעת לשלם לו סכום נמוך מכפי שנתבע על ידו. נבהיר. גב' קלימי ציינה בתצהירה, כי בחודש אוקטובר 2013 ביצעה הפקדות לקופת הגמל רטרואקטיבית לחודש יולי 2012, מועד תחילת עבודתו של התובע אצל הנתבעת (ר' סעיף 27 לתצהירה). עיון בדו"ח ההפקדות שצורף על ידה לתצהירה (ר' נספח יח') מעלה, כי בחודש ינואר 2014 הופקד סכום של 1,335 ש"ח.
בגין סך כל ההשתכרות של התובע בשנת 2012 שעמדה על 9,700 ש"ח היה על הנתבעת להעביר 1,212.5 ש"ח (4.16% בגין תגמולי עובד, 4.16% בגין תגמולי מעביד ו-4.18% למרכיב הפיצויים) ובגין שכר ינואר 2013 שעמד על 2,800 ש"ח היה עליה להעביר סך של 15%, כלומר: 420 ש"ח נוספים, ובסך הכל 1,632.5 ש"ח. משמע ההפרש שהיה על הנתבעת לשלם אילו הוכיח התובע תביעתו ברכיב זה, היה עולה לכדי 297.5 ש"ח (1,335 ש"ח – 1,632.5 ש"ח).

37. אלא, שמקום בו התובע כלל לא המציא אסמכתא לקיומו של הסדר פנסיוני קודם פעיל אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום ההפרש בין הסכומים ששולמו על ידה לסכום אותה היה עליה לשלם לו היה עליה לערוך לתובע הסדר פנסיוני בתום שלושה חודשי העסקה ולהעביר בגינו הפקדות רטרואקטיבית ממועד תחילת עבודתו אצלה.

החזר הוצאות נסיעה

38. התובע ידע כי הסכומים המשולמים לו כוללים החזר הוצאות נסיעה. אף על פי כן תבע ברכיב זה סך של 2,970 ש"ח היות ולטענתו, לא קיבל "דמי נסיעות באופן ברור" (ר' סעיף 52 לתצהירו).

39. עוד ציין התובע בתצהירו כי על הנתבעת לשלם לו לכל הפחות, כך בלשונו, 2,970 ש"ח בגין דמי נסיעות היות ורב עבודתו התבצעה בקיבוץ ניר עם אליו היה מגיע עם רכבו (ר' סעיפים 77-56 לתצהירו).

40. מתכתובות הדוא"ל בין הצדדים שצורפו כנספח לתצהירו של התובע עולה, כי לתובע היה ברור מהו גובה החזר הוצאות הנסיעה המשולם לו בגין כל אחת מן ההרצאות בהתאם למרחק אותו נדרש לעשות. סכום זה ששולם לו היה גבוה מגובה ממקסימום החזר הוצאות הנסיעה היומי אותו מחויבת היתה לשלם לו על פי צו ההרחבה בהתאם לו התעריף היומי החל מחודש ינואר 2012 עמד על 25.20 ש"ח ליום עבודה (ר' י"פ 6450 עמ' 5438) ומינואר 2014 עמד התעריף על 26.40 ש"ח ליום עבודה (ר' י"פ 6791 עמ' 4999).
41. בתכתובות בין הצדדים, לא זו בלבד שגב' קלימי חוזרת שוב ושוב על גובה התעריפים ומציינת, ברחל ביתך הקטנה, כי הסכום המשולם לתובע כולל נסיעות (ר', למשל, נספח 2 לתצהירו של התובע) ומפרטת מהו גובה החזר הוצאות הנסיעה ומהו התעריף להרצאה (ר' גם תכתובת דוא"ל מיום 19.9.2012, נספח 3 לתצהירו של התובע), אף התובע עצמו בחישוביו מפחית את גובה החזר הוצאות הנסיעה מהסכום הכולל עבור הרצאה ביום בו ניתנו על ידו שתי הרצאות באותו אתר (ר' תכתבות מייל מיום 4.11.2012 נספח 3 לתצהירו של התובע).

42. אף תלושי השכר שקיבל התובע ואותם צרף לכתב התביעה ולתצהירו, מדברים בעד עצמם ומשקפים את גובה החזר הוצאות הנסיעה ששולם לתובע בהתאם לשסוכם בין הצדדים.

43. בחקירתו נשאל התובע בענין זה והסביר:

"ת. אני טוען שהנסיעות היו משתנות כל הזמן וכל פעם הייתי צריך לריב עם דוד על נסיעות. מה שהוא קבע איתי בעל פה זה לא מה ששולם בפועל.
ש. קבלת הבהרות במיילים לענין גובה הנסיעות שהנתבעת רוצה לשלן לך. האם בהתאם לאותן הבההרות בכתב קבלת את מה שמגיע לך והפער עוד פעם נובע מכך שאתה מצפה לקבל יותר לעומת מה שנכתב לך?
ת. מה שאתה קורא לו הבהרות אני לא מסכים עם זה, בגלל זה דיברתי כל פעם עם דודי.
ש. נכתב לך שזה מה שאנחנו משלמים, אבל אתה לא הסכמת, נכון?
ת. לא הסכמתי

(ר' פרוטוקול עמ' 8 שורות 15-8)

44. איננו מקבלים את טענת התובע לא נתן הסכמתו לגובה החזר הוצאות הנסיעה ששולם לו. נזכיר, כי התובע המשיך בעבודתו אצל הנתבעת משך שלוש שנים, במקביל לעבודות אחרות שבצע. משמע, בפני התובע עמדה הבחירה להתפטר מן העבודה אצל הנתבעת, שלא היתה העבודה העיקרית שלו (ר' פרוטוקול עמ' 9 שורות 33-32 ובעמ' 10 שורות 5-1) אלא שהוא בחר להמשיך בעבודתו אצלה.

45. מסקנתנו היא, איפא, שהמשך עבודתו של התובע אצל הנתבעת חרף מה שכונה על ידו "מחדליה המתמשכים של הנתבעת", כמוה כהסכמה, שבשתיקה, בין היתר לגובה החזר הוצאות הנסיעה ששולמו לו ולתעריפי השכר ששילמה לו הנתבעת.

שעות נוספות

46. בתצהירו ציין התובע:

"ביום 6.4.2015 עבדתי משעה 08:00 בבוקר בניר עם, עד לסיום העבודה בשעה 22:00 ברחובות...מדובר ב-14 שעות עבודה רצופות. מגיע לי על 6 שעות נוספות כאשר על השעתיים הראשונות מגיע 125% ועל 4 שעות נוספות מגיע 150%"

(ר' סעיפים 59-58 לתצהירו).

47. גב' קלימי ציינה בתצהירה, כי מאחר והתובע אינו עובד שעתי אין כל רלבנטיות לחישוביו את גמול השעות הנוספות המגיע לו, לטענתו (ר' סעיף 29 לתצהירה). אלא, שאף לגרסתה של הנתבעת התובע עבד ביום זה מן השעה 08:00 עד השעה 22:00, כאשר שלוש שעות בילה בנסיעות (ר' פרוטוקול עמ' 17 שורות 20-10). מסקנתנו היא, איפוא, כי התובע עבד באותו יום 11 שעות ועל כן זכאי לגמול שעות נוספות בגין השעה ה-10 וה 11 לעבודתו באותו יום.

48. לתובע שולם סכום של 2,100 ש"ח בגין עבודתו ביום זה. ערך שעת עבודה עומד, איפוא, על 244 ש"ח (2,100 ש"ח). לפיכך התוספת המגיעה לו בגין השעות 8.6
הנוספות עומדת על 61 ש"ח לכל אחת מהשעות ה 10 וה-11 ובסך הכל 122 ש"ח.

פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת

49. בחקירתו הודה התובע שהתפטר (ר' פרוטוקול עמ' 9 שורות 27-14). יתרה מכך. התובע אף הודה כי חרף טענתו ולפיה הנתבעת פסקה מלזמן אותו משך תקופה ארוכה ובכך, למעשה פיטרה אותו (ר' סעיף 61 לתצהירו), פנו אליו נציגי הנתבעת בחודש ינואר 2016 בנוגע לשיבוץ לעבודה (ר' שם).

50. התובע אף הודה בחקירתו, כי לא הודיע לנתבעת על כוונתו להתפטר בשל הפגיעה הנטענת בזכויותיו ולא נתן לה הזדמנות לתקן את המעוות (ר' פרוטוקול עמ' 10 שורות 20-15).

51. גב' אושרת שאלומוב, כתבה בתצהירה דברים אלו, אשר לא עלה בידי התובע לסתור, בין היתר משהגב' שאלומוב כלל לא נחקרה בנקודה זו:

"לפי בדיקה שביצעתי ההרצאה האחרונה אותה העביר נתן היתה ביום 23.7.2016. אני זוכרת שלאחר מכן, פניתי 3-4 פעמים אל תן (פעם בשבוע לערך) והצעתי לו להשתבץ בהרצאות. בכל פעם נתן סרב. העבודה אצל הנתבעת היתה משנית לעבודה העיקרית של נתן בבית ספר מתחרה (מ.א רוי) ולכן הוא ציין בפניי כי אין לו זמן להגיע להרצאות אצלנו.
. . .הלכה למעשה יום אחד נתן פשוט הפסיק להיענות להצעותיי ולעבוד עור הנתבעת מבלי שמסר לפני כן הודעה מוקדמת"

(ר' סעיפים 7 ו-9 לתצהירה).

52. הנטל להוכיח כי פוטר או התפטר בדין מפוטר רובץ לפיתחו של התובע. שוכנענו, כפי שהראינו בפסקאות לעיל, כי התובע לא פוטר אלא בחר, מטעמיו, לא להעתר לקריאות הנתבעת לשבצו להרצאות.

53. אלא שבכך לא מיצו מלאכתנו. בעוד מחד טוען התובע כי הנתבעת חדלה מלזמן אותו ליתן הרצאות והתנהגותה מהווה מעשה פיטורים (ר' סעיף 24 לסיכומי התובע) מאידך טען כי רשאי היה להתפטר בדין מפוטר היות ולא שולמו לו זכויות בסיסיות (ר' סעיפים 18-14 לסיכומיו). טענותיו העובדתיות החלופיות של התובע אינן יכולות לדור בכפיפה אחת (ר' סעיפים 7-6 לסיכומי הנתבעת).

54. למעלה מן הדרוש נבחן את טענתו של התובע כי התפטר בדין מפוטר. הווה ידוע לכל, כי על עובד המבקש להתפטר עקב אחת החלופות הקבועות בסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 להוכיח כי פנה אל מעסיקתו, טרם התפטרותו, העמיד אותה על כוונתו לעשות כן ככל שלא תתקן את כל הטעון תיקון.

55. "בהתאם לפסיקה-
"... עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת. [דב"ע (ארצי) שנ/10 - 3 כהן – הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238; ע"ע (ארצי) 354/07 אחים אוזן-חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ – ולי טקין ואח', [פורסם בנבו] ניתן ביום 27.1.2012 וההפניות שם]."
ע"ע ( ארצי) 26707-05-11 חיים שבתאי – טכנובר בע"מ [פורסם בנבו] (10.6.2013).

(ר' עע (ארצי) 45187-09-15 יגאל חובל - ח.י. ויטמינס בע"מ (2018))

56. מאחר והתובע הודה כי התפטר ולא פנה אל הנתבעת טרם התפטרותו בדרישה לתקן את ההרעה (ר' פרוטוקול עמ' 10 שורות 24-15; סעיף 16 לסיכומי הנתבעת), נדחית תביעת התובע לקבלת פיצויי פיטורים. נציין, כי התובע לא הרים את הנטל להראות, כי עניננו הוא מן המקרים הנדירים בהם ברור כי המעסיקה לא יכולה היתה או לא התכוונה לפעול לתיקון ההרעה.

57. התובע הודה בחקירתו שלא הודיע לנתבעת מראש כי הוא מסיים עבודתו אצלה (ר' פרוטוקול עמ' 10 שורות 24-23). מאחר והנתבעת עמדה על זכותה לקזז את תמורת ההודעה המוקדמת שחב לה התובע אשר התפטר בלא שניתנה על ידו הודעה מוקדמת, הרי שיש לקזז מן הסכומים המגיעים לתובע את דמי ההודעה המוקדמת בסך של 2,540 ש"ח. במאמר מוסגר יצוין, כי גם התובע ערך חישוביו בהתאם למשכורת ממוצעת זהה (ר' סעיף 62 לתצהירו).

דמי חגים

58. התובע סתם ולא פרט ברכיב זה סמוך לאילו חגי ישראל עבד, לטענתו. לא ברור מדוע טען, מבלי שהובאה כל אסמכתא לתמוך בגרסתו, כי הוא זכאי ל-9 ימי חג בשנה, וודאי מקום בו בשנת 2014 לא עבד התובע בחודשים מרץ עד יוני 2014, בהם חלים חג הפסח, יום העצמאות ושבועות (ר' נספח ג לתצהירו של התובע).

59. בנסיבות אלה נדחית תביעתו של התובע (ר' בענין זה ע"ע (ארצי) 35666-05-16 חברת השמירה בע"מ - אבנר סבהט ( 2017)).

בחירת קרן פנסיה

60. התובע טען כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין פגיעה בזכות הבחירה שלו לבחור את ההסדר הפנסיוני שלו, בסך של 3,000 ש"ח (ר' סעיף 56 לכתב התביעה). לא בכדי לא הצביע התובע על מקור נורמטיבי לחיוב המעסיקה בפיצוי בשל מניעת האפשרות מהתובע לממש את זכותו להצטרף לקופת גמל על פי בחירתו, כך לגרסתו (ר' סעיף 55 לכתב התביעה).

61. יתרה מכך. תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (העברת כספים בין קופות גמל), התשס"ח-2008 מאפשרות לכל עובד להורות לקופת הגמל להעביר את הכספים לקופת גמל אחרת לפי בחירתו ובדרך זו לממש את זכותו לחופש בחירה. לפיכך לא מצאנו כי נפגעה זכות הבחירה של התובע ויש לדחות תביעתו של התובע ברכיב זה.

פיצוי בגין תלושי שכר פיקטיביים

62. התובע טען, כי בשנת 2012 לא נצברו ימי חופשה בגינו בתלוש השכר וכי "התלוש הורכב בצורה הברורה רק לנתבעת ולא לי" (ר' סעיפים 65-64 לתצהירו).

63. בהקשר זה ציינה גב' קלימי בתצהירה, כי "מדובר בטענת סרק אותה מעלה התובע מבלי שהצביע על הפגמים אשר נפלו לטענתו בתלושים. מדי חודש בחודשו הוצא לתובע תלוש שכר אשר בוסס על תחשיב שנערך על ידי בהתאם לסוג וכמות ההרצאות בצירוף החזר הוצאות נסיעה. התובע ידע לקרוא את התלושים ולהתייחס עניינית לתלושים בכל פעם שראה לנכון. בנוגע לצבירת ימי החופשה יובהר כי בשנת 2012 היתה תקלה מיחשובית ואולם זו תוקנה והחל מתחילת 2013 בוצעה צבירה רטרואקטיבית של ימי החופשה להם היה זכאי התובע ועד סוף תקופת העסקתו" (ר' סעיף 34 לתצהירה).

64. התכתובות בין התובע לגב' קלימי מעלה, כי התובע ידע בדיוק כיצד הורכב תלוש השכר ומהם הרכיבים הנכללים בו ואין בפגם זה או אחר שנפל מלפני הנתבעת בשנת 2013 בצבירת ימי החופשה, כדי להוות טעם לראות בתלושי השכר כפיקטיבים. בנסיבות אלה תביעתו של התובע ברכיב זה נדחית.

אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה

65. אין חולק שהנתבעת לא המציאה לתובע הודעה על תנאי עבודה/חוזה עבודה כמתחייב מהוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002.

66. העובדה שלא נערך בין הצדדים חוזה עבודה גרמה לחילוקי דעות בנוגע לתמורה בגין הרצאות שניתנו על ידי התובע מעת לעת באתרים שאינם ניר עם או רחובות, או שאינן הרצאת סמכויות, אותה נהג התובע להעביר בדרך כלל.

67. בעע (ארצי) 61907-12-18 ולדימרים טספמיכל - אוכל בכיף בע"מ (2019) התייחס בית הדין הארצי לעבודה לחשיבותה של הודעה על תנאי עבודה ונכתבו על ידו דברים אלה היפים לעניננו:

"חוק הודעה לעובד נועד להבטיח את ודאותם ובהירותם של תנאי העבודה וכן למנוע מחלוקות עתידיות ביחס אליהם. בע"ע (ארצי) 61962-09-16‏ ‏ גברטנסה ( ג'רי) מהראטב - שיפודי הכיכר בע"מ (20.3.18) נדון מקרה דומה לענייננו שבו החלטנו לקבל את הערעור. וכך נאמר:

"אשר לדחיית התביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה בהתאם לחוק הודעה לעובד ומועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן - החוק) – לא היה חולק כי הודעה לעובד כאמור בחוק לא נמסרה לעובד. משכך, זכאי העובד לפיצוי. גם אם בית הדין האזורי מצא כי אין מקום לפסוק לעובד פיצוי לפי סעיף 5(ב)(1) לחוק, שכן לא הוכח שאי מסירת ההודעה לעובד נעשתה על ידי החברה "ביודעין", עדיין מוסמך בית הדין לפסוק פיצוי לפי סעיף 5(א)(1) לחוק.
לאחר ששקלנו את כלל נסיבות העניין הגענו למסקנה כי יש לחייב את החברה לשלם לעובד פיצוי בסכום של 8,000 ₪, זאת בשים לב להשלכות שהיו לאי מתן ההודעה על חוסר הוודאות בקביעת זכויותיו של העובד".

ברוח האמור, ובנסיבות המקרה, ובשים לב להשלכות שהיו לאי מתן ההודעה על ודאות תנאי ההעסקה – החלטנו לפסוק למערער פיצוי בגין רכיב זה בסכום של 8,000 ₪".

68. מן הראוי היה כי כל התעריפים והתנאים הסוציאלים ובכלל זה השאלה בדבר קיומו של הסדר פנסיוני קודם, תשלום/אי תשלום עבור הרצאות שבוטלו וכיוב', יוסדרו בכתב. בנסיבות אלה בהן לא נערך חוזה העסקה עם התובע מצאנו לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגובה 5,000 ש"ח.

פיצויי הלנה

69. התובע הגיש תביעה זו בחודש ספטמבר 2016 וסיים עבודתו אצל הנתבעת, כך על פי כתב התביעה, ביום 23.8.2015. סעיף 17 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 קובע:

"הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט-1969 (להלן – בי ת דין אזורי) תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 ימים מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קש ור הפיצוי, הכל לפי המוקד ם, אולם בית הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 ימים לתקופה של 90 ימים ".

70. פיצויי הלנת השכר התיישנו אם כן משהתביעה הוגשה בחלוף למעלה משנה ממועד ניתוק יחסי עובד ומעביד.

סיכום ומסקנות

71. מן הסכום אותו חויבה הנתבעת לשלם לתובע בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה וגמול שעות נוספות, בסך של 5,122 ש"ח יש להפחית סך של 2,540 ש"ח בגין דמי הודעה מוקדמת מאחר והתובע התפטר בלא שנתן לנתבעת הודעה מוקדמת. אילולא חויב התובע בהוצאות, כמפורט להלן, היה על הנתבעת לשלם לו 2,582 ש"ח.

72. ואולם, מצאנו לחייב את התובע, אשר הגיש תביעה על סך של 64,495 ש"ח וזכה ב 4% מתביעתו , בהוצאות הנתבעת בגין דחיית מרבית תביעתו ולהעמיד את סכום ההוצאות על סך של 8,000 ש"ח. בנסיבות אלה, מחויב התובע לשלם לנתבעת סך של 5,418 ש"ח.

73. הסכום אותו חויב התובע לשלם לנתבעת ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיו.

ניתן היום, י"ט אדר תש"פ, (15 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' רונית זמני ערמוני
נציגת ציבור עובדים

יפית זלמנוביץ גיסין, שופטת

מר משה כפיר
נציג ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: נתן מינקובסקי
נתבע: גלובל אנטי טרור בע"מ
שופט :
עורכי דין: