ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ג'וליאן אלפר נגד ימין ביתן :

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תובעים

  1. ג'וליאן אלפר
  2. כלל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד נתן בודה

נגד

נתבעים

  1. ימין ביתן
  2. מטרו גרר בע"מ
  3. הראל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד סרגיי אייזנשטדט

פסק דין

1. לפניי תביעת שיבוב והפסדים, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחה ובגין הפסדים שנגרמו למבוטח בשל הפעלת הכיסוי הביטוחי על פי פוליסת הביטוח, על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 12.12.2018 בין כלי רכב, מ"ר 80-496-13 שבעת התאונה היה בבעלות התובע 1 ומבוטח על ידי התובעת 2 בביטוח נזקי רכוש (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 77-514-13 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1, בבעלות הנתבעת 2 ומבוטח על ידי הנתבעת 3 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2. התובעים טוענים כי במהלך פנייה שמאלה כדין בצומת, המשאית אשר גם היא ביצעה פנייה שמאלה בנתיב מימין לרכב התובעים, סטתה לנתיב נסיעתו של רכב התובעים, פגעה בו והסבה לו נזקים. לטענת התובעים, בגין התאונה נגרמו לרכב התובעים נזקים אשר הוערכו על ידי שמאי רכב והתובעת 2 נשאה בעלות תיקון הנזקים ובעלות שכ"ט השמאי, תוך קיזוז דמי השתתפות עצמית מהמבוטח. עתה, תובעת התובעת 2 שיבוב בגין התשלומים בהם נשאה ואילו התובע 1 תובע את הפסדיו בדמות דמי השתתפות עצמית ואבדן הנחת היעדר תביעות בעת חידוש הפוליסה למשך שלוש שנים.

מנגד, טוענים הנתבעים כי בעת שהמשאית פנתה שמאלה בצומת מהנתיב הימיני, רכב התובעים אשר פנה שמאלה מהנתיב השמאלי סטה מנתיב נסיעתו ופגע במשאית, כך שנהגת רכב התובעים היא שגרמה ברשלנותה לקרות התאונה. לטענת הנתבעים האחריות לקרות התאונה חלה על נהגת רכב התובעים. כמו כן, מכחישים הנתבעים את הנזק הנטען שנגרם לרכב התובעים ובכלל זה את הפסדיהם של התובעים.

למעשה, המחלוקת בין הצדדים היא לעניין האחריות בדבר קרות התאונה ולעניין הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים. מטעם התובעים הוצגו: טופס הודעה על התאונה (ת/1), תמונות נזק לרכב התובעים (ת/2), שרטוט אופן התאונה ותמונת צבע של הנזק לרכב התובעים (ת/3). מטעם הנתבעים הוצגו: טופס הודעה על התאונה (נ/1), גרסתו הכתובה של נהג המשאית לגבי התאונה ושרטוט אופן התאונה (נ/2) ותמונות הנזק למשאית (נ/3).

4. כמו כן, העידו ונחקרו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה.

5. עתה, נותר לדון ולהכריע בתובענה.

6. על יסוד כל החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג המשאית יישא באחריות לקרות התאונה, כאשר לנהגת רכב התובעים אשם תורם בשיעור של 15% שאינו מקים עילת תביעה נגדית, הכל מהטעמים המובאים להלן:

6.1. ההוראה המעגנת את הנסיעה בעת פנייה מנויה בתקנה 41 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), וזו לשונה:

"נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש."

6.2. נהגת רכב התובעים העידה כי בכיוון נסיעתה (פנייה שמאלה בצומת) היו שני נתיבי נסיעה מהם ניתן היה לפנות שמאלה, כאשר המשאית הייתה בנתיב הימיני ורכב התובעים בנתיב השמאלי (עמ' 1, שורות 19-18 לפרוטוקול). לטענת נהגת רכב התובעים, במהלך הפנייה שמאלה סטתה המשאית שמאלה לנתיב נסיעת רכב התובעים ופגעה בו (עמ' 2, שורה 1 לפרוטוקול). נהגת רכב התובעים העידה עוד כי היא חושבת שהייתה צריכה לעצור כשהיא ראתה שהמשאית "חותכת" אותה והיא אכן עצרה (עמ' 2, שורות 2-1 לפרוטוקול). נהגת רכב התובעים מוסיפה כי היא לא עברה את קו האמצע מהנתיב שהיא פונה אליו (עמ' 2, שורות 3-2 לפרוטוקול). במילים אחרות, אומרת נהגת רכב התובעים כי כאשר הייתה בדרכה להשתלב לנתיב לאחר הפנייה היא לא גלשה או סטתה עם רכבה ימינה למסלול הפנייה שמאלה של המשאית. עוד תיארה נהגת רכב התובעים כי לאחר הפגיעה בין כלי הרכב נהג המשאית לא עצר אלא המשיך בנסיעתו, ורק מאוחר יותר, אחרי "כמה דקות", כלשונה של העדה, היא איתרה את המשאית בעלייה בכביש, צפרה לנהג המשאית ואז הוא עצר (עמ' 2, שורות 5-3 לפרוטוקול).

בחקירתה הנגדית השיבה נהגת רכב התובעים כי המשאית פגעה ברכבה עם הקבינה, אך לא דובר על מכה אחת אלא דובר על חיכוך מתמשך לאורך הדופן השמאלית של המשאית (עמ' 2, שורות 9-8 לפרוטוקול). נהגת רכב התובעים העידה כי מהירות הנסיעה של רכבה ושל המשאית הייתה איטית (עמ' 2, שורות 15-14 לפרוטוקול). עוד השיבה בחקירתה הנגדית כי הפנייה שמאלה לא הייתה לאחר התחלפות האור ברמזור לירוק אלא בנסיעה רציפה אך לא הייתה בטוחה בכך (עמ' 2, שורות 17-16 לפרוטוקול).

מנגד, נהג המשאית תיאר כי לפני הכניסה לצומת לשם הפנייה שמאלה, הוא עמד בנתיב הימיני, מבין שניים המאפשרים פנייה שמאלה בצומת, כאשר התעתד לפנות מהנתיב הימיני אל הנתיב הימיני שלאחר הפנייה (עמ' 3, שורות 9-8 לפרוטוקול). נהג המשאית העיד כי מדובר במשאית בעלת משקל של 15 טון (עמ' 3, שורה 9 לפרוטוקול). לטענת נהג המשאית, הוא התחיל לפנות שמאלה, פנה בפנייה שלו "ולמעלה עצרה אותי מכונית כחולה יונדאי שטוענת שנכנסתי בה" (עמ' 3, שורות 11-10 לפרוטוקול). לטענת נהג המשאית, הוא לא הרגיש כלום (עמ' 3, שורה 11 לפרוטוקול). נהג המשאית מתאר כי כאשר הוא יצא מהנתיב (על מנת להיכנס לצומת ולפנות שמאלה) הוא הסתכל במראות ולא ראה שום כלי רכב (עמ' 3, שורות 13-12 לפרוטוקול). כמו כן, העיד נהג המשאית כי אף פעם לא קרה שהמשאית פגעה בכלי רכב אחר והוא כנהג במשאית לא הרגיש את הפגיעה (עמ' 3, שורות 14-13 לפרוטוקול). מאוחר יותר אומר נהג המשאית כי הופתע מטענתה של נהגת רכב התובעים כי המשאית פגעה ברכבה. נהג המשאית חוזר ומדגיש כי לא ראה את רכב התובעים לפני הצומת (עמ' 3, שורות 17-16 לפרוטוקול). בנוסף, טוען נהג המשאית בעדותו כי הוא סבור כי נהגת רכב התובעים ניסתה להספיק לחצות את הצומת באור ירוק ברמזור ולכן נכנסה עם רכבה בחלקה האחורי של המשאית (עמ' 3, שורות 18-17 לפרוטוקול). נהג המשאית אומר כי הפגיעה במשאית הייתה "בחצי מטר האחורי" (עמ' 3, שורה 18 לפרוטוקול).

בחקירתו הנגדית השיב נהג המשאית כי הפנייה שמאלה נעשתה לאחר עמידה לפני הכניסה לצומת לנוכח אור אדום ברמזור (עמ' 3, שורות 24-23 לפרוטוקול). כאשר נשאל נהג המשאית אם הבחין ברכב התובעים לצדו בעת עמידתו לפני הכניסה לצומת השיב "אני מסתכל אבל אולי קצת.. פעם ראשונה שקרה לי דבר כזה. הנהיגה שהכל בסדר. לא ריאתי (הטעות במקור – נ.ס) אותה".

6.3. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי, אוכל לומר כי גרסתה של נהגת רכב התובעים הייתה קוהרנטית ומהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג המשאית שהייתה מהוססת, מתפתלת ומתחמקת.

6.4. כך למשל, כאשר נשאל נהג המשאית אם הבחין ברכב התובעים לצדו, בעת עמידתו לפני הכניסה לצומת, השיב באופן מתפתל ומתחמק "אני מסתכל אבל אולי קצת.. פעם ראשונה שקרה לי דבר כזה. הנהיגה שהכל בסדר. לא ריאתי (הטעות במקור – נ.ס) אותה". מתשובה מתפתלת זו של נהג המשאית עולה החשש כי נהג המשאית לא זוכר אם ראה את רכב התובעים לצדו טרם הכניסה לצומת או לא רוצה לומר שראה אותו.

6.5. בנוסף, גרסתו של נהג המשאית, לפיה נכנס לצומת לאחר עצירה לנוכח אור אדום ברמזור לא קיבלה כל ביטוי בטופס ההודעה על התאונה מטעם הנתבעים (נ/1) או בתיאור התאונה שהועלה על הכתב (נ/2) שנערך מספר ימים בודדים לאחר התאונה ואף לא בכתב ההגנה. יתירה מכך, מעיון בתיאור התאונה שנכתב בכתב יד (נ/2) נכתב "לדברי הנהג כאשר הוא הגיע לצומת הוא פנה שמאלה". אין כל זכר לעצירה לנוכח אור אדום ברמזור. לכן, לאור אי ציון עצירת המשאית לפני הכניסה לצומת במסמכים שהוכנו בסמוך לאחר התאונה ולאור תשובתו המתפתלת של נהג המשאית ביחס לפרט זה, אני סבור כי גרסתה של נהגת רכב התובעים, לפיה למיטב זיכרונה לא היה אור אדום ברמזור לפני הפנייה שמאלה בצומת, עדיפה בעיניי.

6.6. פרט נוסף שהיה רלוונטי להכרעה בדבר האחריות לתאונה היה הפרט בדבר מוקדי הנזק בכלי הרכב. אין חולק כי רכב התובעים נפגע באזור הכנף הימינית הקדמית, שהרי צורפו תמונות נזק (ת/2 ו-ת/3) וצורפה חוות דעת שמאי רכב לכתב התביעה. לא כל שכן לגבי המשאית. נהגת רכב התובעים העידה כי החלק במשאית שפגע ברכב התובעים היה "באזור הקבינה", אך מיד לאחר מכן המשיכה ואמרה כי לא דובר על מכה אחת אלא במשהו מתמשך (עמ' 2, שורות 9-8 לפרוטוקול). נתון זה יחד עם גרסתה של נהגת רכב התובעים כי היא הייתה צריכה לעצור את רכבה כאשר ראתה את המשאית "חותכת אותה", מלמדים כי הנזק לרכב התובעים הוא נקודתי באזור הכנף הימינית הקדמית ואילו הנזק במשאית אמור היה להיות מתמשך שכן המשאית לא עצרה. אלא מה. הנתבעים הציגו תמונה מאזור מסוים של המשאית או יותר נכון של הנגרר המחובר אליה ולא תמונה של כל הדופן השמאלית של המשאית והנגרר, כפי המצופה. כלומר הנתבעים הציבו עובדה מוגמרת לבית המשפט לפיה זהו החלק במשאית שהתחכך עם רכב התובעים. היה על הנתבעים להגיש תמונה של כל אורך צדה השמאלי של המשאית ולתת לבית המשפט לבחון את העניין אל מול גרסאות הצדדים.

מכאן, שבאי הצגת ראיה חשובה זו, בדמות תמונה של כל אורכה השמאלי של המשאית לרבות הנגרר, יש כדי לפעול לרעת הנתבעים. ההנחה היא שצד שהיה בידו להביא ראיה רלוונטית הקשורה לאירוע אך נמנע מהצגתה, אזי הימנעותו נובעת מהחשש שמא הצגתה של הראיה תתמוך בטענות הצד השני.

6.7. יתירה מזאת, איני מקבל את גרסתו של נהג המשאית, לפיה כלל לא ידע על התאונה בזמן אמת אלא רק לאחר שנהגת רכב התובעים טענה בפניו זאת בהמשך מעלה הדרך, מכמה סיבות עיקריות. האחת, לא סביר בעיניי כי נהג המשאית לא ירגיש את התאונה או לא ישמע אותה כאשר הנזק לרכב התובעים הוא נזק לא קל, בלשון המעטה. אם היה מדובר בשריטה לרכב התובעים אולי הייתי מקבל את גרסתו של נהג המשאית, אך איני יכול לקבל גרסה זו כאשר מדובר בנזק כפי שנראה בתמונות הנזק לרכב התובעים (ת/2 ות/3). השנייה, אם גרסתו של נהג המשאית בדבר אי הרגשתו את התאונה ואי ידיעתו בדבר מעורבותו בתאונה אלא לאחר שנהגת רכב התובעים טענה זאת בפניו (לאחר שהספיק להתקדם עשרות מטרים ממקום התאונה), אזי נשאלת השאלה הכיצד ידע נהג המשאית לטעון מאוחר יותר בתיאור התאונה (נ/2) כי רכב התובעים הוא שסטה לנתיב נסיעתו תוך שהוא מנסה להספיק לחצות את הצומת.

גם אם תאמר כי לא נהג המשאית הוא שכתב את נ/2 הרי שכל עוד לא הובא כותב המסמך ומקום שנכתב במוצג זה דברים מפי נהג המשאית ומקום שבעדותו של נהג המשאית הוא חוזר על הכתוב ואומר "אני חושב שאולי היא ניסתה להספיק את הרמזור ונכנסה בי מאחורה" (עמ' 3, שורות 18-17 לפרוטוקול), הרי שיש לראות בתיאור התאונה שבמוצג זה כאילו נאמר בידי נהג המשאית.

6.8. מטעמים אלו, אני סבור כי עלה בידי התובעים להוכיח מעל למאזן ההסתברויות הנהוג במשפט אזרחי, כי בעת הפנייה שמאלה בצומת, סטתה המשאית לנתיב נסיעת רכב התובעים ופגעה בו.

6.9. נהג המשאית הפר את הוראת תקנה 61 לתקנות התעבורה כפי שמובא לעיל בסעיף 6.1, התרשל בעת הפנייה שמאלה עת לא שמר על המשאית בנתיב נסיעתו. מכאן, אחריותו של נהג המשאית לקרות התאונה.

6.10. עם זאת, סבורני כי לנהגת רכב התובעים אשם תורם שתרם לקרות התאונה, שאין בו כדי להקים עילת תביעה נגדית.

6.11. סבורני כי נהגת רכב התובעים נהגה בשוויון נפש לעצם הימצאותה של המשאית מימינה, לא שמרה על קשר עין עם המשאית לנוכח הסיכון הכרוך בנסיעה לצדה של משאית, סיכון שמתגבר בעת נסיעה לצדה של משאית המתעתדת לפנות שמאלה או ימינה, כל זאת בשל ממדיה של המשאית והסיכון בגלישת המשאית לנתיב "השכן".

6.12. בחוסר זהירות זו של נהגת רכב התובעים, שתרם לקרות התאונה, הכניסה נהגת רכב התובעים את עצמה ואת רכב התובעים לסיכון שהתממש.

6.13. אשר למחלוקת בעניין הנזק הנטען, הרי שמאחר שהנזק נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות לרבות הפסדיו של המבוטח, ומאחר שהצד שכנגד, לא הגיש שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את שיעור הנזק, ואף לא ביקש לחקור את שמאי התובעים על חוות דעתו, הרי ששיעור הנזק לא נסתר וסכום התביעה – זולת סכומו של ראש הנזק בדבר הפסד הנחת היעדר תביעות – בדין יסודו.

לגבי סכומו של ראש הנזק בדבר הפסד הנחת היעדר תביעות אומר כי לכתב התביעה צורפה אסמכתא בדבר הפסד של 257 ₪ שנגרם לתובע 1 בגין הפסד הנחת היעדר תביעות. ברור הוא כי התובע 1 זכאי להפסד זה מהנתבעים. ברם, הוא זכאי רק להפסד בפועל ואינו זכאי להפסד שעתיד להיגרם, אם בכלל, בשנתיים הנוספות. לא מן הנמנע כי בשתי שנות הביטוח הנוספות ההפסד של הנחת היעדר תביעות יהיה בגובה שונה או לא יהיה כלל. ברור הוא כי עם הצגת אסמכתאות בדבר ההפסד בפועל בגין שתי שנות ביטוח נוספות יהיה על הנתבעת 3 לשאת בתשלום זה בהתאם לשיעור האחריות שנקבע בפסק הדין. לכן, התובעים זכאים רק להפסד שנגרם בפועל שבגינו צורפה אסמכתא בסך של 257 ₪. משכך, יש להפחית סך של 514 ₪ מסכום התביעה.

לפיכך, סכום התביעה המוכח יעמוד על 12,247 ₪.

7. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 3, ישלמו לתובעים את הסכומים הבאים:

7.1. סך של 10,410 ₪, שהינו 85% מסכום התביעה המוכח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

7.2. הוצאות משפט (בכלל זה אגרת בית משפט ושכ"ט עו"ד), בסך של 3,000 ₪.

7.3. שכר העדה כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

8. הנתבעת 3 תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ז אייר תש"פ, 21 מאי 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ג'וליאן אלפר
נתבע: ימין ביתן
שופט :
עורכי דין: