ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עודה ראמי נגד המוסד לביטוח לאומי :

22 מאי 2020
לפני:

כבוד הנשיא אלכס קוגן

המערער
עודה ראמי
ע"י ב"כ: עו"ד וליד אבו אל ניל
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רינת מישאל

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 03.07.2019 ("הוועדה"), אשר קבע ה למערער דרגת נכות צמיתה בשיעור 10% מיום 01.05.2016 .

רקע והליכים קודמים

2. ועדה רפואית לעררים קבעה למערער, ביום 06.05.2018, דרגת נכות יציבה בשיעור 10% מיום 01.05.2016 , בגין תגובה פוסט טראומתית קלה, לפי פריט ליקוי 34(ב)(2).

3. על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית הדין (ב"ל 12307-09-18). בפסק דין מיום 17.04.2019, ניתן תוקף להסכמת הצדדים בדבר השבת עניינו של המערער לוועדה בהרכבה הקודם אשר תיתן "את דעתה למידת ההגבלה בכושר העבודה של המערער. המערער ובא כוחו יוזמנו לוועדה לטעון את טענותיהם. החלטת הוועדה תהיה מנומקת ומפורטת" ("פסק הדין המחזיר").

החלטת הוועדה

4. הוועדה התכנסה מכוח פסק הדין המחזיר, ביום 03.07.2019. הוועדה רשמה את טיעוני ב"כ המערער וקבעה את מסקנתה כדלקמן:

"הוועדה עיינה בפס"ד מיום 17.4.19 ועיינה בשנית בתוצאות בדיקה קלינית עררים מיום 6.5.18 ובפרוטוקול של דרג 1. ומציינת בשנית שגם בבדיקה פסיכודיאגנוסטית מיום 7.3.18 שבוצעה התובע לא גילה סימנים פסיכוטיים. הסימנים הפוסט תראומטיים הקלים שהתובע מגלה לא מגבילים אותו מבחינה תפקודית. יש לציין כי התובע חזר לעבודתו אבל באופן חלקי לשום העבודה הפתוח. לאור האמור הוועדה דוחה את הערר ומותירה את הנכות הקיימת כפי שנקבע מיום 6.5.18".

טענות הצדדים

5. הערעור מכוון כנגד שיעור הנכות הפסיכיאטרית שקבעה הוועדה, ונטען, כי הוועדה לא בדקה את המערער, טעתה בקביעתה שמדובר בתסמונת פוסט טראומה קלה, ומסקנתה מנוגדת למסמכים הרפואיים ולאבחון הפסיכודיאגנוסטי.

6. לטענת המשיב, הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין, אשר לא הורה לה לערוך בדיקה חוזרת. נטען שהוועדה הבהירה שהמערער סובל מהפרעה פוסט טראומטית קלה, וכי לא נמצאו בבדיקתו סימנים פסיכוטיים, הוא חזר לעבודה חלקית והוא אינו מוגבל מבחינה תפקודית.

דיון והכרעה

7. לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המונח לפני, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

8. הלכה פסוקה היא, כי משהוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה. במקרה דנן, פסק הדין החזיר את עניינו של המערער לוועדה לדון במידת ההגבלה בכושר העבודה של המערער.

9. למקרא החלטת הוועדה עולה, שהוועדה עיינה בפסק הדין, שבה ובחנה את ממצאי הבדיקה הקלינית שערכה למערער ביום 06.05.2018, ואף עיינה בדו"ח הוועדה הרפואית מדרג ראשון. הוועדה הפנתה בהחלטתה לדו"ח הבדיקה הפסיכודיאגנוסטית מיום 07.03.2018, אשר לפי ממצאיה אין עדות לסימנים פסיכוטיים. הוועדה הדגישה, כי הסימנים הפוסט טראומתיים הקלים שגילה המערער בבדיקה אינם מגבילים אותו מבחינה תפקודית. תמיכה למסקנה זו מצאה הוועדה בעובדה שהמערער חזר לעבודתו בהיקף חלקי. על יסוד כל האמור, חזרה הוועדה על מסקנתה שקיימת הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה של המערער. בכך מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין, ולא מצאתי שנפלה בהחלטתה טעות משפטית המצדיקה התערבות בית הדין.

10. ב"כ המערער טען, כי הופיע לדיון בוועדה ביחד עם המערער, אולם הוועדה לא אפשרה למערער להיכנס לחדר הבדיקה. דין הטענה להידחות. ראשית, מפרוטוקול הוועדה עולה שהמערער נכח בבדיקה יחד עם בא כוחו , כפי שצוין בסעיף 5 לדו"ח הוועדה. שנית, דברי ב"כ המערער נרשמו בהרחבה בסעיף 6 לפרוטוקול, ולא הועל תה טענה בזמן אמת שהוועדה מתבקשת לבדוק את המערער, או חמור מכך, אינה מאפשרת למערער להיכנס לחדר הבדיקה. מצופה מעו"ד שיעלה טענה מהותית כ זו, כפי שהועלה לראשונה במסגרת הערעור לבית הדין, כבר במועד הדיון לפני הוועדה. לא זו בלבד שמדובר בטענה עובדתית העומדת בסתירה לרשום בפרוטוקול, אלא שמעיון בפרוטוקול אנו למדים שב"כ המערער טען לגופו של ערעור ולא ביקש לבדוק את המערער. שלישית, אין בסיס לטענת המערער שהוועדה לא התייחסה להוראה שעליה לבדוק שוב את המערער, שכן לא כלולה בפסק הדין המחזיר הנחיה לוועדה לערוך בדיקה קלינית חוזרת. היקף ואופן הבדיקה הקלינית הוא עניין רפואי המסור לשיקול דעת הוועדה, וזאת במנותק מהשאלה האם המערער נכח בדיון לפני הוועדה, אם לאו. רביעית, בהיותה גוף סטטוטורי, מעין שיפוטי מובהק, מחויבת הוועדה לניהול פרוטוקול תקין, ולרישום עיקרי הדברים למען תדע ערכאת הערעור את אשר התרחש בפניה (דב"ע לא/45-0 עמר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ג 25). חזקה על הוועדה שפעלה כרשות שלטונית באופן תקין ובהתאם לכללי המשפט המנהלי ועקרונות הצדק הטבעי, ולכן אין לנו אלא לסמוך היום על הפרוטוקול שנרשם על ידי הוועדה. המסקנה המתבקשת מן האמור היא שאין לקבל טענה עובדתית בעלמא, המועלת לאחר שעבר זמן מאז שהתכנסה הוועדה ולאחר שניתנה החלטתה, טענה המבקשת לפסול את החלטת הוועדה, מבלי שיש לה ביסוס בפרוטוקול.

11. המערער טען עוד, כי קביעת הנכות מנוגדת לאבחון הפסיכודיאגנוסטי ולמסמכים הרפואיים, המעידים על החמרה במצבו הנפשי. דין הטענה להידחות בהיותה מכוונת כנגד קביעה רפואית מובהקת. למקרא דו"ח האבחון הפסיכודיאגנוסטי מיום 07.03.2018 מאת הפסיכולוג ראדי מוסא עולה, כי לא נמצאו בבדיקה עדויות למצב פסיכוטי, בוחן המציאות תקין ויכולת השיפוט תקינה, נשללו מחשבות שווא והזיות, נשללו כוונות אובדניות. כמו כן, נמצאה בבדיקה ירידה בכוחות אנרגיה, חודרנות, עוררות יתר והימנעות הגנתית. על פי דו"ח האבחון "בתחום התעסוקה וכושר העבודה ועל רקע מצבו הנפשי וההפרעה החבלתית מומלץ על בדיקת אפשרות שילובו בתוכנית שיקומית להכנה לחיי עבודה מתאימים". הוועדה, כאמור, קבעה למערער נכות נפשית בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 34(ב)(2), הקובע "רמיסיה מלאה או קיום סימנים קליניים שארתיים, הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה". קביעה זו, המסורה לשיקול דעתה הרפואי של הוועדה, מתיישבת עם ממצאי האבחון הפסיכודיאגנוסטי, ולא עלה בידי המערער להצביע על סתירה בולטת או אי התאמה ניכרת בין הממצאים הקליניים ובין פריט הליקוי שיושם בעניינו.

סוף דבר

12. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

13. אין צו להוצאות.

14. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח אייר תש"פ, (22 מאי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: עודה ראמי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: