ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נאדר זידאן נגד אמטל מתכות בע"מ :

לפני כבוד השופטת לובנא תלחמי סוידאן

התובע:
נאדר זידאן
ע"י ב"כ: עו"ד ו וג'די אבו אלהיג'א

-
הנתבעת:
אמטל מתכות בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד צ ור גלוזמן

החלטה

1. לפניי בקשת הנתבעת מיום 18/2/20, לדחות הגשת דו"ח חוקר פרטי מטעמה, "על נספחיו", "לרבות תצהיר עדות של החוקר מטעמה", וסרטונים שצורפו על ידי החוקר, אשר הוכנו לצורך הגנת הנתבעת, וזאת עד לסיום פרשת התביעה (להלן: "הבקשה"). כל זאת, מבלי לפגוע בחובת הנתבעת להגיש את שאר ראיותיה במועד שנקבע לכך על-ידי בי ת הדין.

רקע

2. התובע החל לעבוד אצל הנתבעת ביום 11/10/15. בתאריך 16/11/16 אירעה לתובע תאונה אשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה (להלן: "התאונה"). בעקבות התאונה, התובע נעדר מעבודתו, חזר אליה ביום 15/01/17, והמשיך לעבוד אצל הנתבעת עד ליום 30/06/17, מועד בו הפסיק לעבוד. הצדדים הסכימו כי על יחסיהם חל צו ההרחבה הכללי לעניין פנסיית חובה (להלן: "צו ההרחבה לפנסיה חובה"), וכי התובע החל להיות מבוטח לצרכי פנסיה החל מחודש 03/2017.

3. התובע הגיש כנגד הנתבעת שתי תובענות – סע"ש 15408-08-18, וד"מ 50917-01-19, אשר הדיון בהן אוחד. על פי כתב התביעה המתוקן שהוגש בסע"ש 15408-08-18, עותר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בעד נזק פנסיוני שנגרם לו לטענתו. במסגרת ד"מ 50917-01-19, עותר התובע לזכויות שונות, בזיקה לעבודתו בנתבעת, ולסיומה. מכאן ואילך ההתייחסות היא לסע"ש 15408-08-18, אלא אם ייאמר אחרת.

4. התובע הגיש כתב תביעה מתוקן, ובמסגרתו העלה טיעון מרכזי שזו תמציתו:
א. על הנתבעת חלה חובה לבטחו בביטוח פנסיוני, אשר כולל בתוכו "מרכיב של אובדן כושר עבודה ו/או פנסיית נכות", וזאת בין אם מכוח צו ההרחבה לפנסיה חובה, ובין אם מכוח "צו ההרחבה בענף המתכת". הנתבעת הפרה את חובתה לבטחו, שכן החלה לבטחו רק לאחר קרות התאונה.
ב. כתוצאה מן התאונה, התובע סובל מ-CRPS ביד שמאל, תסמונת אשר גוררת אחריה "כאבים קשים והגבלות קשות בתנועת היד".
ג. בעקבות הפגיעה בתאונה, ומאז 01/07/17 התובע לא עבד ואינו מסוגל לעבוד, "בשל מגבלותיו הרפואיות", והוא נמצא ב"אי כושר עבודה מלא עד עצם היום הזה".
ד. אילו הייתה הנתבעת מקיימת את חובתה ומבטחת את התובע בקרן פנסיה, אזי בעקבות התאונה היה התובע זכאי לפנסיית נכות חודשית "עד לפרישתו", בשיעור של 75% משכרו הקובע בשלושת החודשים שקדמו ליום האירוע (בניכוי 5.5 חודשים במהלכם "ניסה התובע להשתלב שוב בשוק העבודה").
ה. משכך, על הנתבעת לפצותו, בשיעור פנסיית הנכות החודשית אותה היה מקבל מקרן הפנסיה. הנזק הנטען הוא 1,045,984 ₪, ו"לצרכ י אגרה" התובע העמיד את הפיצוי הנתבע על 500,000 ₪.

5. לכתב התביעה המתוקן צורפה, בין היתר, חוות דעתו של ד"ר עוזי נווה, מומחה לרפואה תעסוקתית, נושאת תאריך 01/03/19. לאחר מכן, ברשות בית הדין, שניתנה ביום 25/10/19, הגיש התובע גרסה נוספת של חוות הדעת, שאף היא נושאת תאריך 01/03/19. לצורך ההחלטה דנן, אין צורך להרחיב את האומר בנקודה זו.
בשתי הגרסאות של חוות הדעת, קיימת התייחסות זהה, למגבלותיו הפיזיות הנטענות של התובע. בין היתר, בסעיף 3 לחוות הדעת, שכותרתו "תלונות", נכתב, לכאורה מפי התובע, כך:
"יד שמאל: שלטת. כאב קשה בכל מגע בצד הגבי והפנימי, אצבעות 1,2,3 של כף היד.
היד במצב של אצבעות 'תפוסות', רעד ונימול לאורך היד. אינו מסוגל לתפוס ולאחוז חפצים ביד, ללא יכולת צביטה בים (כך במקור – ל.ת.ס) האגודל לאצבעות. מתרחק ממגע במים.
לא למד להפעיל או לכתוב ביד ימין. לא מסוגל להשתמש בטלפן ביד. משתמש רק בטלפון ביתי.
בבית: ...לא עוסק בעבודות הבית...
פעולות אישיות: אשתו וביתו עוזרים בהלבשה....נזהר מכל מגע ביד הגורם לכאב קשה...
נהיגה: לא נוהג מיום בתאונה. [...]".

בסעיף 4 לחוות הדעת, שכותרתו "בדיקה", נכתב בין היתר כך:
"...יד שמאל, שלטת, קפוצה, ללא יכולת אגרוף. רגישות רבה בכל מגע....אינו מסוגל לאחוז חפצים ביד או לצבוט בין האגודל לאצבעות. פיסוק מזערי של האצבעות. לא יכול לאחוז בעט או לכתוב.".

6. הנתבעת הגישה כתב הגנה ( אשר בעקבות התנהלות התובע, תוקן פעמיים. במסגרת זו נתמקד בכתב ההגנה המתוקן השני). בתמצית, הנתבעת הכחישה נמרצות את זכאות התובע לפיצוי כלשהו. הנתבעת הודתה כי הפרה את חובתה להפריש בעד התובע לקרן פנסיה (לטענתה עקב טעות). אלא שלשיטתה, חרף אותה הפרה, לא נגרם לתובע נזק פנסיוני בדמות אובדן זכאות לפנסיית נכות, שכן מצב התובע אינו עונה על הגדרה "נכה" (חלקי או מלא), בהתאם להוראות תקנון קרן הפנסיה מגדל מקפת אישית, מהדורת ינואר 2016. זאת, מאחר שאין ממש בטענת התובע בדבר אי-כושר לעבוד ולהשתכר, כשלשיטתה התובע מסוגל לעבוד בכל עבודה, ולמצער בעבודה אחרת המתאימה לו לפי השכלתו, הכשרתו או ניסיונו. הנתבעת כפרה בממצאי ומסקנות ד"ר נווה, בשתי גרסאות חוות הדעת שהוגשו. בפרט, היא טענה כי חוות הדעת מבוססות על עובדות לא נכונות ועל מצג שווא שהתובע מציג בדבר מגבלותיו ומצבו הרפואי.

7. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה המתוקן הראשון, חוות דעת נגדית של ד"ר גפן טמיר, מומחה לרפואה תעסוקתית, אשר לכאורה בדק את התובע בתאריך 01/07/19, וגם במסגרתה קיימת התייחסות מסוימת לתלונות התובע ולמגבלותיו הנטענות (עמ' 4 – 5 לחוות דעתו).

8. להשלמת התמונה, בדיון המוקדם מיום 09/09/19, ולשאלת בית הדין, התובע הבהיר כי תביעתו מתבססת על הגדרת "נכה", על פי תקנון מגדל מקפת, כנטען על ידי הנתבעת.

9. בתאריך 28/11/19 ניתנה החלטת בית הדין בדבר הגשת תצהירים. בתאריך 04/02/20 הוגש תצהיר התובע. במסגרת תצהירו התייחס התובע גם לסוגיית מגבלותיו הפיזיות הנטענות. בעיקר הדברים, בסעיף 18 לתצהיר ציין התובע כי מצבו מגביל אותו "בפעולות פשוטות ויום יומיות כמו לבוש ורחצה, על אחת כמה וכמה בעבודה." .

10. ביום 18/02/20 הוגשה הבקשה מושא החלטה זו; ביום 04/03/20 הוגשה תשובת התובע לבקשה וב יום 10/03/20 הוגשה תגובת הנתבעת לתשובת התובע.

11. בהחלטה מיום 16/03/20 הוריתי לנתבעת להמציא לבית הדין את כל הראיות מושא הבקשה (להלן: "הראיות שבמחלוקת"), במעטפה סגורה וחתומה, וכי עד להחלטה אחרת, הראיות האמורות תהיינה חסויות לכל ותעמודנה לעיון בית הדין בלבד. ביום 20/04/20 הגישה הנתבעת את הראיות שבמחלוקת, ובית הדין עיין בהן.

עיקר טענות הנתבעת בבקשה

12. הנתבעת טוענת, בין היתר, כ י נוכח גרסת התובע בכתב התביעה בדבר מגבלותיו הפיזיות, וכדי לבחון את אמיתותה, היא שכרה שירותי חוקר פרטי כדי שיבדוק ויתעד את פעולות התובע בחיי היומיום, אשר מעידות על תפקוד ידו הרלבנטית. לפי טענתה, החוקר הפרטי ביצע מעקב אחר התובע, במסגרתו תועדו בסרטונים "פעולות יומיומיות" שביצע התובע, תוך שימוש בידו הרלבנטית. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי הראיות שנאספו במהלך המעקב, אינן מתיישבות עם טענות התובע בפני בית הדין ובפני המומחה מטעמו באשר למצבו התפקודי, כך שמצבו הרפואי והתפקודי של התובע אינו כמוצג על ידו, והוא מנסה לזכות בפנסיית נכות באמצעות גרסה שאיננה נאמנה לאמת.

13. הנתבעת סבורה, כי יישום ההלכה הפסוקה, כפי שהיא באה לידי ביטוי ברע"א 4249/98 סוויסה נגד הכשרת היישוב – חברה לביטוח בע"מ ואח', מיום 19/12/99 (להלן: "הלכת סוויסה"), ופסקי דין נוספים שבאו לאחריו, מצדיק דחיית הגשת הראיות האמורות, וזאת לאור השיקולים הבאים:
א. בדומה להלכת סוויסה , מדובר בתביעה חוזית-נזיקית, אשר לטענת התובע מזכה אותו בפיצוי בגין אובדן כושר עבודה. הלכה למעשה, הנתבעת מצויה במקום בו נמצאת קרן פנסיה, בתביעה של עובד בטענה של אובדן כושר עבודה. בהתאם, המחלוקת בענייננו היא האם מצבו הרפואי של התובע, מהווה "מקרה ביטוח" המזכה בתגמולי פנסיה נכות, על פי תקנון קרן הפנסיה.
ב. התביעה נתמכת בחוות דעת רפואית מטעם התובע, אשר כוללת טענות עובדתיות שונות, שככל הנראה נטענו על ידי התובע בפני המומחה מטעמו.
ג. התובע מציג תמונה סובייקטיבית שקרית בדבר כאביו ומגבלותיו בידו השמאלית, שלטענתו משפיעים על מסוגלותו לעבוד. לאורך כל ההליך עד היום, התובע התנהל באופן אשר מטיל ספק בדבר מהימנותו בכל הנוגע לגרסה בדבר מצבו, כשהוא זה שמחזיק בתמונה העובדתית המלאה, ויודע את העובדות להווייתן ואילו הנתבעת מצויה במצב של נחיתות בניסיונה להגיע לחקר האמת, ועליה ללקט באמצעיה כל בדל של ראיה.
ד. מדובר בסכסוך שבו יש להכריע במחלוקות על בסיס ממצאי מהימנות. לכן, מלכתחילה, מן הראוי לבחון האם יש מקום להכריע על בסיס תצהירי עדות ראשית.
ה. בנסיבות המקרה, אי-דחיית הגשת הראיות שבמחלוקת, עלול להביא למצב של סיכול גילוי האמת, באמצעות שיבוש ראיות התובע, לרבות באמצעות פגיעה ביעילות החקירה הנגדית. בגדר האמור לעיל, מעלה הנתבעת חשש כי התובע יתאים ויכוון את גרסתו בחקירה הנגדית, לחומר הראיות שבמחלוקת. דחיית הצגת הראיות תאפשר להפתיע את התובע, ולסתור את גרסתו העובדתית.
ו. קיים "נוהג" מושרש, כי תצהירי חוקרים ותוצרי חקירה בשל נזק גוף, מוגשים לאחר תום פרשת התביעה.

14. אי לכך, הנתבעת סבורה כי קיימת חשיבות גדולה לדחיית חשיפת דו"חות החקירה, אשר סותרים את טענות התובע, עד לאחר סיום פרשת התביעה, וזאת במטרה להבטיח בירור ראוי ואפקטיבי של האמת.

עיקר טענות התובע בתגובתו לבקשה

15. התובע טוען, בין היתר, כי אין מקום לדחיית מועד הגשת הראיות במחלוקת, אלא יש לחייב את הנתבעת לצרף את כל ראיותיה לתצהירים מטעמה.

16. המסמכים שהנתבעת מבקשת להעניק להם "חיסיון", הם מסמכים שהוכנו "לצורך ההליך ולצורך משפט", ומכאן שהם (יהיו) חסויים באופן מוחלט, ואין הנתבעת רשאית להסיר את החיסיון בשלב מאוחר יותר של ההליך. אולם לצד זאת טען התובע, כי הנתבעת גילתה את דו"ח החוקר בהליך גילוי המסמכים ולא טענה לחיסיון, אלא הסתפקה באמרה שתבקש את דחיית מועד הגשתם.

17. לטענת התובע, "הלכת סוויסה" נוגעת לתיקי נזיקין, אלא שעניין לנו בבית הד ין לעבודה, ולא בבית משפט אזרחי. ה נתבעת לא הראתה טעם חריג המצדיק סטייה מעיקרון ניהול תביעה בקלפים פתוחים. אומנם, יש לאזן בין זכות הנתבעת "לשמור את העוקץ של חקירת התובע", לבין זכות התובע להתכונן להליך ושלא להיות מופתע במהלך המשפט, באמצעות ראיה בלתי צפויה. אלא שבענייננו, תצהיר עדות ראשית מטעמו כבר הוגש לתיק והומצא לצד השני, ומכאן שגרסתו כבר קובעה, הן בכתב התביעה והן במסגרת תצהירו, שבו פרס את כל העובדות. לפיכך, הסיכון שחשיפת התובע לראיות הנתבעת תוביל את התובע ליצירת גרסה משופרת, או לשבש את ראיותיו, הוא בגדר סיכון כללי, הקיים ברוב התביעות, ולכן הוא אינו יכול לשמש לבדו הצדקה לקבל את הבקשה.

18. לטענת התובע, מהותה האמיתית של הבקשה היא הבאת ראי ות מפריכות בשלב מאוחר של המשפט, אלא שבקשה כזו טעונה אישור בית הדין, והכללים לצורך אישורה מחמירים במיוחד.

עיקר טענות הנתבעת בת שובתה לתגובת התובע

19. לטענת הנתבעת, בניגוד לטענת התובע, אין מדובר בבקשה לחיסיון, שכן הנתבעת מעולם לא טענה לחיסיון, אלא בשאלה של עיתוי גילוי ראיות שבידי הנתבעת, שנבחנת בהתאם ל"הלכת סוויסה". כך גם, הבקשה אינה משנה את סדר הבאת הראיות, ואין קשר בינה לבין בקשה להגשת ראיות הזמה. הטענה כי הלכת סוויסה אינה חלה בבית הדין לעבודה – אינה מבוססת.

20. הנתבעת ציינה כי גרסת התובע בנוגע לתפקודו מצאה ביטוי מצומצם מאוד במסגרת תצהירו, ובניגוד למצג שהציג בפני המומחה מטעמו ומטעם הנתבעת. עיון בכתב התביעה ובתצהיר התובע מגלה שהוא לא פירט במסגרת כתבי בית הדין את העובדות עליהן מבסס המומחה את חוות דעתו, ובפרט את המגבלות הנטענות על-ידי המומחה מטעמו, ועובדות אלו ילובנו לראשונה בחקירתו הנגדית. מכאן, שבה הנתבעת וטענ ה כי קיימת חשיבות גדולה ביותר לביצוע חקירת עדי התובע בעניין מגבלותיו הפיזיות "והעובדות הכרוכות בכך", בטרם ייחשפו ראיות החוקרים, שאחרת עדות עדי התובע תושפע מראיות אלו.

המסגרת הנורמטיבית

21. בניגוד לעמדת התובע, אשר לא ברור מקורה, "הלכת סוויסה" חלה בבתי הדין לעבודה [ר' למשל: בר"ע (ארצי) 24275-05-16 אי.די.אס למינאר בע"מ – עטרי, מיום 31/07/16 (להלן: "עניין אי.די.אס למינאר") ; בר"ע (ארצי) 33454-12-13 גריבובסקי – גל, מיום 27/02/14 (להלן: "עניין גריבובסקי"); בר"ע 3030-08-18 מוחמד ביאטרה – כלל חברה לביטוח בע"מ, מיום 10/10/18].
עם זאת, אחדד כי הלכת סוויסה, שכאמור אומצה בבתי הדין, אינה חלה במישרין על המקרה שלפניי. שכן, הלכת סוויסה ע וסקת בבקשה לדחיית עיון במסג רת הליכי גילוי מוקדם, ולא במישרין בבקשה לדחיית עיון בשלב ההוכחות, כפי המצב בענייננו. כך או אחרת, בית הדין מוסמך להורות, במקרים המתאימים, על דחיית מועד העיון, אף אם הוגשה לאחר הליכי גילוי מוקדם, והלכת סוויסה (בין היתר) מהווה בסיס לעניין סמכות זו ואופן הפעלתה, גם אם תחולתה אינה במישרין .
[עיינו והשוו: רע"א 5422/12 פינקלשטיין נגד הפול – המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ, מיום 12/08/12 (להלן: "עניין פינקלשטיין"), בסעיף 6 להחלטה; רע"א 2126/16 מנורה חברה לביטוח בע"מ נגד אלין פנחס ואח', מיום 15/06/16 (להלן: "עניין מנורה"), בסעיף 8 להחלטה].

22. עיקרון הוא כי ההליך המשפטי מתנהל ב"קלפים פתוחים", זאת למען לא יפתיע בעל דין "...את יריבו במהלך המשפט בראיה בלתי צפויה וכך יכשיל את יריבו, שלא הייתה בידו אפשרות לבדקה ולהכין חומר ראיות לסתור." . לפיכך, כלל הוא כי בעל דין רשאי לקבל מידע על מסמכי היריב, בין שהם "מועילים" ובין שהם "מזיקים" (הלכת סוויסה , בסעיף 5 לפסק הדין). תוצאות כלל זה הם כי בהליך גילוי מסמכים, יש מקום לגילוי מרבי ורחב של ראיות הצדדים, והליך ההוכחות מתקיים לאחר שראיות הצדדים מונחות לפניהם. לכלל זה חריג, מקום בו עיון במסמכים בשלב "הרגיל", עלול לפגוע במטרות הצדק, לרבות אינטרס גילוי האמת. במקרים אלו, נתון לבית הדין שיקול הדעת לדחות את מועד העיון בראיות.

23. החלטה על דחיית מועד העיון בראיה, למועד מאוחר מן "הרגיל", תינתן מקום בו בית הדין השתכנע כי עיון במסמכים בשלב "מוקדם" עלול לפגוע באינטרס גילוי האמת ולהביא לשיבוש ראיות. מסקנה בעניין זה תלויה בסוגי העניינים העומדים על הפרק, ובנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה; ולמעשה בית הדין מעריך את ההסתברות שעיון מוקדם במסמכים על-ידי בעל דין לא ישרת את מטר ות הצדק לרבות גילוי האמת (הלכת סוויסה).
24. הנטל להוכיח כי יש לדחות את מועד העיון מוטל על הטוען לכך, כשעליו להצביע על נתון קונקרטי המצוי באותן ראיות, שחשיפתו לתובע עלולה לחבל ביכולת בית המשפט להגיע לחקר האמת (עניין מנורה לעיל , בסעיף 8 להחלטה).

25. יש לעמוד על ההבחנה בין בקשה לדחיית מועד עיון במסמך, אשר אינה משנה את סדר הבאת הראיות, לבין בקשה אשר כרוכה בשינוי הסדר האמור. במקרה השני, הנטייה לדחיית מועד העיון היא מצומצמת יותר, ומערך השיקולים אינו זהה למקרה הראשון. (עניין אי.די.אס למינאר הנ"ל, בסעיף 11 להחלטה; עניין גריבובסקי). מאחר שהבקשה שמונחת לפניי היא מהסוג הראשון, אתמקד בשיקולים הרלבנטיים אליה.

26. בטרם יתיר בית הדין דחיית עיון, עליו לתת את דעתו על אופייה וטיבה של המחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי הטענות, ולשאר נסיבות העניין. יש לבחון את מידת פירוט גרסתו של הצד שאין בידו את הראייה שעיון בה מתבקש. כך, ככל שגרסתו היא כללית יות ר, ללא פירוט עובדתי מינימאלי, יטה בית הדין לסטות מהכלל, יחיל את החריג ויאפשר עיון מאוחר (עניין גריבובסקי, בסעיף 18 לפסק הדין). כמו כן, הנטייה לעשות שימוש בשיקול הדעת האמור גובר ת, כאשר עסקינן בתביעה על נזק גוף, והמחלוקת סבה על עצם קיום האירוע מושא התביעה, יותר מאשר שיעור הנזק בלבד, אם כי גם בעניין זה אין לקבוע מסמרות (הלכת סוויסה, בסעיף 15(ג) לפסק הדין).

27. בנוסף, כאשר הכרעה במחלוקת כרוכה בשאלות של מהימנות, עשוי הדבר להוות שיקול לדחיית מועד העיון (עניין פינקלשטיין הנ"ל). במקרים כאלו ממילא עשויה להתעורר שאלה של התאמת "שיטת התצהירים" להכרעה במחלוקת, ובלשונו של השופט זילברטל: "אם לפנינו עניינים מובהקים של מהימנות, יתכן מאד ששיטת תצהירי העדות הראשית אינה מתאימה ועדיפה הדרך 'הקלסית' של שמיעת הראיות: תחילה מעידים עדי התובע ונחקרים ראשית ונגדית ורק לאחר מכן מעידים עדי הנתבע. בדרך התנהלות זו ממילא התובע לא נחשף לעדויות וראיות הנתבע אלא רק במסגרת פרשת ההגנה, ולא בטרם חקירתו הנגדית (כמו בשיטת התצהירים). אגב, ניתן גם לנקוט בגישה משולבת: לקבוע שרק בעניינים מסוימים יוגשו תצהירי עדות ראשית, או לקבוע שרק חלק מבעלי הדין יגישו תצהירים והאחרים ימסרו בעל-פה גם את העדות הראשית וכד'." (עניין פינקלשטיין, בסעיף 7 להחלטה, וראו האסמכתאות שם).
בעניין פינקלשטיין, עמדה לביקורת החלטת בית משפט המחוזי לפטור את הנתבעת, חברת ביטוח, להעביר לעיון התובעת "חומרי חקירה", במסגרת תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף. בית המשפט העליון אישר את ההחלטה, ולעניין האפשרות לפגיעה בתובעת ציין כך: "החלטה זו תואמת, הלכה למעשה, את 'דרך ההתנהלות הקלסית של ההוכחות' (עניין אשורנס בעמ' 254), ומכאן שלא ניתן לראותה כפגיעה בלתי מידתית במבקשת. אכן, ניטל מהמבקשת יתרון ששיטת התצהירים מעניקה לתובעים, הזוכים לדעת כיצד יעידו הנתבעים בעדותם הראשית עוד בטרם שהתובעים נחקרים בחקירה נגדית. יתרון זה, כפי שצוין לעיל, אינו תמיד ראוי כאשר בפנינו שאלות של מהימנות, שאז הוא הופך לחסרון, שכן יש בו, לעיתים, להקשות על בירור העובדות לאשורן." (עניין פינקלשטיין, בסעיף 7 להחלטה).
על כן, נקבע כי "ככל שנראה כי שאלות המהימנות הן עמוקות וההכרעה בהן עשויה לחרוץ את גורל ההליך, כן יהיה מקום לדחות למועד מאוחר יותר את חשיפת החומר שבידי הנתבע (עד לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם התובע, או עד לסיום חקירתו וחקירת עדיו בחקירה נגדית, לפי נסיבותיו של המקרה)." (עניין פינקלשטיין, בסעיף 9 להחלטה).

דיון והכרעה

28. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עיינתי בתצהיר התובע, ובכלל החומר שבתיק, וכן בראיות שבמחלוקת, ועל רקע הדין החל, הגעתי למסקנה לפיה דין הבקשה להתקבל, כך שיש לדחות את העיון בראיות שבמחלוקת עד לאחר סיום פרשת התביעה, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

29. תחילה יש לציין, כפי שטענה הנתבעת, ובניגוד לטענת התובע, אין לפנינו סוגיה של חיסיון . הנתבעת כלל לא טענה לחיסיון. בנוסף, אין ממש בטענת התובע שלפיה מדובר בבקשה להציג ראיות הזמה, שנטענה באופן כללי וסתמי. השאלה העומדת לדיון היא, האם להתיר לנתבעת שלא לצרף את הראיות שבמחלוקת לתצהיריה, אלא להגיש ן בשלב מאוחר, לאחר סיום פרשת התביעה?

30. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא סוגיית אחריות הנתבעת לנזק פנסיוני שנגרם לתובע, לטענתו. הצדדים הניחו לפני בית הדין את שאלת זכאות התובע לפנסיית נכות, בהתאם לתקנון קרן הפנסיה מגדל מקפת אישית, מהדורת ינואר 2016; בהנחה שהיה מבוטח בקרן פנסיה זו מ המועד שבו חלה על הנתבעת חובה לבטחו בקרן פנסיה. במסגרת האמור, חלוקים הצדדים באשר לשאלה, האם התובע עונה על הגדרת "נכה" (חלקי או מלא), שבתקנון קרן הפנסיה.

31. מעיון בתקנון ניתן ללמוד כי ההגדרה "נכה" (הן חלקי והן מלא) כוללת יסוד שעניינו היקף הפגיעה בכושרו של "המבוטח" לעבוד מחמת מצב בריאותו. עמדות הצדדים קוטביות בנקודה זו, ובפרט בכל הנוגע לתשתית העובדתית-רפואית אשר נוגעת למצבו הרפואי של התובע ומגבלותיו ביד שמאל.

32. שאלת היקף הפגיעה בכושרו של התובע לעבוד, דורשת הערכת מצבו הרפואי ומגבלותיו , לרבות נזק הגוף שנגרם לו, לטענתו. המדובר בשאלה עובדתית-רפואית, אשר בהחלט כרוכה בשאלת מהימנות התובע. בנסיבות העניין, יש ממש בטענה לפיה התובע הוא שמחזיק בתמונה העובדתית המלאה ויודע את העובדות להווייתן, ואילו הנתבעת, במידה מסוימת, מצויה במצב של נחיתות בניסיונה להגיע לחקר האמת.

33. גרסת התובע באשר למצבו הרפואי, והמגבלות הנובעות ממנו, קיבלה בכתב התביעה המתוקן התייחסות מצומצמת ביותר. אומנם, בחוות דעת ד"ר נווה מטעם התובע קיים פירוט לגבי תפקוד היד שנפגעה, אשר מקורה הוא לכאורה בתובע. עם זאת, בתצהיר התובע, שנחתם לאחר חוות דעת ד"ר נווה, ההתייחסות לתלונותיו ומגבלותיו היא כללית ולקונית למדי.

34. אשר לטענת הנתבעת בדבר התנהלותו הדיונית של התובע עד כה – התנהלותו הדיונית של התובע מעוררת חוסר נחת ( ר' החלטתי מיום 25/10/19), אלא שבשלב מקדמי זה אין מקום לקביעה כי מהימנותו לגבי מצבו מוטלת בספק.

35. באיזון מכלול השיקולים: בהינתן כי מדובר במחלוקת בנוגע לאחריות הנתבעת לנזק פנסיוני, שבמרכזה שאלת נזק גוף נטען , ואשר כרוכה בשאלות של מהימנות; נוכח היקף פירוט גרסת התובע; בשים לב לתוכן הראיות במחלוקת וראייתן על רקע מכלול החומר הקיים בתיק; ובהתחשב ביתר נסיבות העניין ותוך שקילת החריגה מניהול הליך בקלפים פתוחים על ההשלכות הכרוכות בכך בנסיבות העניין, נחה דעתי, כי דחיית הגשת הראיות שבמחלוקת, כמבוקש, נחוצה לצורך הבטחת חקר וגילוי האמת, ערך אשר גובר, בנסיבות העניין, על עיקרון ניהול ההליך בקלפים פתוחים.

36. לאור כל המפורט לעיל, הבקשה מתקבלת כך שהנתבעת רשאית לדחות את הגשת הראיות שבמחלוקת, עד לאחר תום פרשת התביעה.
אי לכך, אני מורה כי הראיות שבמחלוקת אשר הוגשו לבית הדין, יוותרו חסויים לכל, ולא יסרקו לתיק, עד להגשתם על-ידי הנתבעת.

37. כאמור בהחלטה מיום 04/03/20, על הנתבעת להגיש את תצהיריה, תוך 7 ימים מהיום.

38. הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון עם ההכרעה בתיק .

ניתנה היום , 08 מאי 2020, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

לובנא תלחמי סוידאן , שופטת


מעורבים
תובע: נאדר זידאן
נתבע: אמטל מתכות בע"מ
שופט :
עורכי דין: