ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שרה ימין נגד בוני התיכון הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ :

לפני כבוד השופט הבכיר מיכאל תמיר

התובעת

שרה ימין
באמצעות ב"כ עו"ד יואל רביב

נגד

הנתבעת
בוני התיכון הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד מנשה וחניש

פסק דין

פסק הדין ניתן בתביעה כספית שהגישה התובעת נגד הנתבעת בסך של 260,474 ₪.

התובעת רכשה מהנתבעת ביום 23/5/04 זכויות בדירה חדשה בת ארבעה חדרים ברח וב העצמאות 75 בפתח תקוה (להלן " הדירה").

הנתבעת, חברה שעיסוקה בייזום ובביצוע פרויקטים בנדל"ן, יזמה וביצעה את הפרויקט אשר כלל את הדירה שנמכרה לתובעת.

ביום 3/5/05 בוצעה מסירה של החזקה בדירה לתובעת.

בכתב התביעה נטען כי החל משנת 2009 גילתה התובעת בעיות רטיבות בדירתה , ובעקבות זאת פנתה ל נתבעת אשר שלחה אליה בכל פעם את אותו נציג שטען כי כל הנזקים טופלו, אולם לאחר מכן חזרו נזקי הרטיבות כאילו לא תוקנו. בשנת 2011 פנתה התובעת שוב לנתבעת, התריעה על רטיבות חמורה ודרשה לתקן את הנזקים לאלתר. הנתבעת התחייבה לתקן את הליקויים אך לא בוצעה כל פעולה אפקטיבית לפתרון מקור הנזק, ולכן פנתה התובעת גם למומחה מטעמה, המהנדס איגור יליסייב, כדי שיבדוק את הליקויים בדירה ויכין חוות דעת.

בחוות דעתו של המהנדס יליסייב אשר צורפה כנספח ה' לכתב התביעה, נקבע אומדן עלויות לטיפול בבעיות הרטיבות ולתיקון הנזקים השונים שנגרמו לדירה בסך כולל של 196,706 ₪ . כמו כן נקבע כי לצורך ביצוע התיקונים המפורטים בחוות הדעת יידרש זמן סביר של כ- 40 ימי עבודה שבמהלכם לא תהיה אפשרות לגור בדירה.

התביעה מורכבת מעלות התיקונים בסך של 196,706 ₪ כנ"ל וכן מהסכומים הבאים: 1,768 ₪ בגין שכ ר טרחת המהנדס ; 15,000 ₪ בגין הוצאות מגורים זמניים, הובלה ואחסנה; 2,000 ₪ בגין הפסד ימי עבודה ; 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש והיעדר הנאה מהנכס ; ו- 25,000 ₪ בגין סיכון מוגבר של התובעת ובני משפחתה לחלות במחלות עקב בעיות הרטיבות.

בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת נטען , בין היתר, כי התובעת היא בעלת מחצית מהזכויות בדירה בלבד על כל המשתמע מכך , אך טענה זו נזנחה בהמשך ההליך. עוד נטען כי התביעה הוגשה בשיהוי רב, בחלוף כעשר שנים ממועד החתימה על הסכם המכר ובחלוף ולמעלה מתשע שנים ממועד מסירת החזקה, ומכאן שחלפ ו גם כל תקופות האחריות בקשר לליקויים בדירה. לטענת הנתבעת, הפעם האחרונה שבה פנתה אליה התובעת בעניין רטיבות בדירה הייתה כשלוש וחצי שנים לפני הגשת התביעה. עוד נטען כי מהבדיקה האחרונה שבוצעה בדירה עלה שלא הייתה בה בעיית רטיבות חריגה, ולכן הנתבעת טוענת שהתביעה חסרת כל בסיס, וש אם מאז הזניחה התובעת את הדירה, יש לייחס לה אשם תורם בשיעור של 100%.

לעניין חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה, נטען כי לא מדובר בחוות דעת מומחה כדין ומסקנותיה הוכחשו. עוד נטען כי חוות הדעת לא הומצאה לנתבעת לפני הגשת התביעה, ולא ניתנה לנתבעת אפשרות לבדוק את ממצאיה קודם לכן. כל טענות התובעת בנוגע לנזקים שנגרמו לה הוכחשו, ונטען כי הסכום שנתבע מופרז ומהווה כ- 27% ממחיר הדירה.

מכתב ההגנה עולה כי עם סיום בניית הדירה נערך פרוטוקול מסירה ביום 18/3/05 שבו לא פורטו ליקויים מינוריים בלבד שתוקנו לשביעות רצונה של התובעת , והחזקה בדירה נמסרה לתובעת ביום 3/5/05. לטענת הנתבעת, במשך כארבע שנים מיום מסירת הדירה לתובעת לא הועלו טענות כלשהן של בעיית רטיבות בדירה, וזאת עד לפניית התובעת ב חודש פברואר 2009 . בעקבות פנייה זו הגיעו נציגי הנתבעת לדירה ביום 12/2/09 וגילו כי המקור לרטיבות הוא נזילה שנוצרה כתוצאה מחיבור לקוי של סיפון הכיור באמבטיה לצינור הניקוז - סיפון אשר הנתבעת לא סיפקה אותו ולא הרכיבה אותו. הנתבעת התייחסה בכתב ה הגנה לביקורים נוספים שנערכו בשנת 2011 שבמהלכם בוצעו בדיקות נוספות, לרבות בדיקה מיום 4/3/11 של בודק חיצוני אשר גילה רמת לחות של 5% בלבד מתחת למרצפות הבית שהיא נמוכה מהתקן. כמו כן עולה כי תשובת הנתבעת מיום 22/3/11 עם ממצאי הבדיקה נשלחו לתובעת, ומאז ועד למועד הגשת התביעה לא הייתה פנייה נוספת כלשהי מטעם התובעת לנתבעת.

התביעה הוגשה תחילה לבית משפט השלום בכפר סבא, ולאחר מכן הועברה לבית משפט השלום בתל-אביב בהתאם להסכמת הצדדים והוראות סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. הליכי מהו"ת בתיק לא צלחו, והנתבעת ביקשה להמציא דוח של חברה חיצונית מטעמה לבדיקת מצב הרטיבות בדירה .

ביום 27/5/15 הוגשה חוות דעת מטעם הנתבעת שהכין המה נדס מר רפאל גיל שאליה צורף דוח בדיקה של חברת "א.ד. איתור נזילות בטכנולוגיה מתקדמת". בדוח נקבע כי נתגלו מוקדי רטיבות במקומות שונים בדירה. מר גיל העריך בחוות דעתו כי העלות הכוללת לביצוע התיקונים בדירה עומדת על 58,450 ₪ בלבד, ללא רכיב המע"מ וללא עלות הדיור החלופי במהלך ביצוע התיקונים אשר להערכתו צפויים להימשך כשבועיים .

ביום 21/6/15 הוגשה חוות דעת נוספת מטעם התובעת של חברת "נו ליק בע"מ". דניאל אברגל אשר חתום על חוות הדעת פירט אילו בדיקות ביצע לאיתור נזילות, וקבע כי נמצאו בעיות רטיבות במספר רב של מוקדים בדירה.

בעקבות זאת הוגשה ביום 22/7/15 חוות דעת משלימה של המהנדס רפאל גיל שבה התייחס לטענות בחוות הדעת של מר אברגל. עוד ציין מר גיל כי מאז כתיבת חוות דעתו הקודמת , נחש פו שיט ות תיקון מתקדמות לייבוש דירות ללא הרמת הריצוף, אלא באמצעות שימוש במכשירי ייבוש שקטים שאינם מצריכים דיור חלופי. בחוות דעתו המשלימה הוערכה ע לות התיקונים בסך של 21,550 ₪ ללא רכיב המע"מ.

ביום 19/8/15 הוגשה חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס מיכאל קר בצ'יק, אשר העריך את העלויות לביצוע כל התיקונים בדירה בסך של 125,013 ₪ ללא רכיב המע"מ . סכום זה כולל סך של 12,000 ₪ בגין פינוי תכולת הדירה, הובלתה ואחסונה.

בהמשך לכך ניתנה החלטה על הגשת ראיות מטעם הצדדים , לרבות תצהירי עדות ראשית . מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובעת עצמה ושל מר נחום שאול המתגורר בדירה אחרת באותו בניין. כמו כן הוגשה מטעם התובעת בקשה להזמין את המהנדס איגור יליסייב, המהנדס מיכאל קרבצ'יק ומר נחום שאול להעיד בדיון ההוכחות. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אלי גרציאן, נציג הנתבעת שביקר בדירה בשנים 2009 ו- 2011. כמו כן הוגשה בקשה להזמין את מר רפאל גיל להעיד בדיון ההוכחות.

התנהל דיון הוכחות ביום 15/6/16 שבמהלכו נחקרו מר שאול נחום, מר איגור יליסייב, התובעת ומר אלי גרציאן. בסוף הדיון הודיע ב"כ התובעת כי בכפוף לכך ש לא תהיה בקשה לחקור את המומחה מטעם בית המשפט, הוא מוותר על חקירת המ ומחה מטעם הנתבעת, מר רפאל גיל, וזאת מבלי לגרוע מטענות התובעת. ב"כ הנתבעת ביקש תחילה לחקור את המומחה מטעמו ולאחר מכן הוסיף כי יגיש בקשה לצירוף מסמך שהגיע לידי הנתבעת לאחרונה. בעקבות זאת ניתנה החלטה שלפיה אם הנתבעת מעוניינת להגיש בקשה לצירוף מסמך, עליה לעשות זאת תוך 7 ימים, ולאחר מכן תינתן החלטה בעניין סיכומי הצדדים בכתב או בעל פה.

לאחר הדיון הגישה הנתבעת הודעת עדכון שלפיה אין בכוונתה להגיש בקשה לצירוף מסמך והיא מבקשת להורות על הגשת סיכומים בכתב. לפיכך, ביום 22/6/16 ניתנה החלטה שבה נקבעו מועדים להגשת סיכומי הצדדים בכתב.

ואולם, ביום 30/6/16 הגיש ב"כ הנתבעת בקשה לביטול מינויו של המהנדס מיכאל קרבצ'יק, לפסילת חוות דעתו ולמ ינוי מומחה אחר מטעם בית המשפט , כיוון שמר קרבצ'יק ערך חוות דעת עבור רוכשים אחרים בפרויקט של הנתבעת ולא גילה זאת לצדדים בעת שמונה להכין חוות דעת בתיק זה. התובעת התנגד ה לבק שה, המומחה מיכאל קרבצ'יק הגיש תגובה שלפיה אין מקום לפסול את חוות דעתו והוגשו תגובות רבות נוספות. ביום 20/12/16 ניתנה החלטה שבה נקבע כי לצורך מראית פני הצדק יש לפסול את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ולמנות מומחה אחר מטעמו. תחילה מונה מר אייל שנהב, אך הוא הודיע כי לא יוכל לשמש מומחה מטעם בית משפט בתיק זה מפאת ניגוד עניינים , ועל כן מונה המהנדס צבי רון כמומחה נוסף מטעם בית המשפט. ביום 15/1/17 הגיש מר רון הודעה על כך שנתן חוות דעת מטעם בית המשפט בעניין אחר מול הנתבעת.

ב"כ התובעת הסכים למינוי המהנדס צבי רון, ו באותו מעמד ביקש לתקן את כתב התביעה כדי לתבוע סכום נוסף בגין ירידת ערך הדירה. ב"כ הנתבעת התנגד ל בקשת התובעת לתיקון כתב התביעה, והבקשה נדחתה בהחלטה מיום 12/2/17 שבה נקבע כי על המומחה מטעם בית המשפט לפעול לסיום הכנת חוות דעתו מבלי להתייחס לתביעה בגין ירידת ערך.

ב"כ התובעת הקודם, עו"ד ארז שניאורסון, אשר טיפל בתיק מראשיתו, הגיש ביום 3/4/17 בקשה להתפטרות מייצוג על רקע חילוקי דעות מהותיים בינו לבין התובעת. ב"כ התובעת הנוכחי הגיש הודעה על קבלת הייצוג בתיק ב יום 1/5/17.

לאחר שהמומחה השני מטעם בית המשפט, מר צבי רון, מינה את חברת "א.ר.י. מרום בנין ואחזקה בע"מ" כדי לבדוק את תקינות מערכות האינסטלציה והמים בדירה, הגיש ב"כ התובעת ביום 14/5/17 בקשה לפסילת המומחה. בבקשתו ציין כי חילוקי הדעות המהותיים אשר הובילו להתפטרותו של ב"כ התובעת הקודם מייצוג, נגעו למינויו של מר רון. בהקשר זה נטען כי ב"כ התובעת הקודם הסכים למינויו של המומחה הנ"ל " לכאורה בשם המבקשת ", בעוד שלמעשה המבקשת התנגדה נמרצות למינוי, בין היתר כיון שאותו מומחה עבד בעבר עבור הנתבעת והגיש חוות דעת מטעמה. עוד נטען כי בעת שמר רון ביקר בדירתה של התובעת, היא התרשמה שקיימים יחסי ידידות בין בינו לבין מר רפאל גיל והרגישה שהשניים התייחסו בזלזול רב להערותיה ולפניותיה. הנתבעת הגישה תגובה שלפיה היא מתנגדת לבקשה. המומחה מטעם בית המשפט הגיש תגובה שבה הכחיש את הטענות שהועלו בבקשה בנוגע לקשריו עם מר גיל ויחסו לתובעת, הודיע כי אין מניעה שיכין חוות דעת בתיק והוסיף כי הוא זקוק למסמכים נוספים שנמצאים בידי התובעת ולתוצאות הבדיקות של החברה שמינה אשר טרם נתקבלו.

התובעת עמדה על ביטול מינויו של המומחה מטעם בית המשפט ונקבע דיון במעמד הצדדים ליום 3/12/17. לקראת הדיון הגישה התובעת בקשה נוספת לחייב את המומחה להסתמך על דוחות בדיקה קודמים, וזאת אם בית המשפט ידחה את הבקשה להחלפת המומחה. הנתבעת התנגדה לבקשה. במהלך הדיון הודיעה התובעת על משיכת בקשתה לפסילת המומחה, ובעקבות זאת ניתנה החלטה שלפיה המומחה ייתן חוות דעת לפי שיקול דעתו וגם על יסוד כל החומר שנמצא בתיק , למעט חוות דעתו של מיכאל קרבצ'יק שנפסלה. כמו כן הורה בית המשפט למומחה להגיש הודעה בנוגע לעלויות הצפויות להכנת חוות דעתו.

המומחה הגיש הודעה בהתאם להחלטת בית המשפט שבה התייחס לשכר טרחתו וכן לעלותן של שתי בדיקות נוספות שיש לבצע. בעקבות זאת הגישה התובעת בקשה לחייב את הנתבעת לשאת במלוא ההוצאות שפורטו בהודעת המומחה, והנתבעת התנגדה לבקשה . ביום 7/1/18 ניתנה החלטה שלפיה בשלב זה תשלם הנתבעת חלק גדול יותר משכר טרחתו של המומחה, כמפורט בהחלטה, הצדדים יישאו בחלקים שווים ביתר ההוצאות הדרושות להכנת חוות הדעת , ובסיכומים בתום הדיון כל צד יהיה רשאי לטעון לעניין ההוצאות.

לאחר מכן הוגשה בקשה נוספת מטעם התובעת לחייב את המומחה להיות נוכח בדירה בעת שמתבצעות בה בדיקות חיצוניות של גורמים אחרים, ולחלופין להורות שהבודקים מטעמו יבצעו את הבדיקות ללא לווי של מי מטעם הצדדים. הנתבעת הגישה תגובה שלפיה המומחה הודיע במפורש כי אין צורך בנוכחותו בדירה בעת ביצוע הבדיקות, אך אם בכל זאת יוחלט לחייב אותו להיות נוכח, מתבקש בית המשפט להורות לתובעת לשאת במלוא שכרו של המומחה בגין הביקור. עוד נטען כי אין לשלול מנציגי הנתבעת להיות נוכחים בדיר ה בעת ביצוע הבדיקות. בעקבות זאת הגישה התובעת תגובה נוספת שבה הודיעה כי לא תעמוד על בקשתה בעניין נוכחותו של המומחה, וביום 14/2/18 ניתנה החלטה שלפיה בהיעדר התנגדות של המומחה , יש לאפשר לשני הצדדים להיות נוכחים בדירה בעת בדיקתה .

חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, צבי רון , הוגשה לתיק ביום 24/6/18. בחוות הדעת נקבע , בין היתר, כי באזורים רבים בדירה קיימת רטיבות בשיעור גבוה מהמותר לפי התקנים הישראליים, וזאת עקב כשלים שונים ומשולבים בבנייה . עוד נקבע בחוות הדעת כי "יש צורך לפרק ריצוף בחדרים הרטובים ובמרפסת חדר המגורים ולבצע איטום ושיקום של מערכת האינסטלציה ", אך בהיעדר מפגעי רטיבות על פני מרקם הריצוף הקרמי, אין צורך בפירוק הריצוף הדירתי. כמו כן קבע המומחה כי "יש צורך בייבוש מאולץ, תוך החדרת מוטות תת -רצפתיים וייבוש באמצעות ייבשנים ייעודיים בסמוך לקירות ופני תקרה קומה מפולשת". המומחה העריך את עלויות התיקון של כל הליקויים בדירה בסך של 84,000 ₪, וב תוספת פיקוח הנדסי בסך של 8,400 ₪ - ס כום כולל של 92,400 ₪ ללא מע"מ. עוד צוין כי אם הנתבעת תבצע את העבודות , העלות תהיה נמוכה בכ- 25%.

לאחר הגשת חוות הדעת לתיק, הו גשה בקשה מטעם התובעת ל הורות למומחה להש לים את חוות דעת ו ולחלופין להורות לו להשיב על שאלות הבהרה, וכן להתיר לתובעת לחקור את המומחה מטעם הנתבעת, מר רפאל גיל, אשר חוות דעתו מוזכרת בחוות הדעת של מר צבי רון. בהמשך הוגשה בקשה נוספת מטעם התובעת לפסול את שאלות ההבהרה שהפנתה הנתבעת למומחה. ביום 14/8/18 הגיש המומחה תשובות ל שלוש שאלות הבהרה של הנתבעת, והתובעת ביקשה מבית המשפט לפסול תשובות אלה ולהורות על הוצאתן מהתיק . הנתבעת הגישה תגובה לבקשות התובעת שבה התנגדה ל הזמנתו של מר גיל לעדות , התנגדה לפס ילת תשובות יו של המומחה לשאלות ההבהרה של הנתבעת ו התנגדה להורות למומחה להשלים את חוות דעתו . בהמשך לכך נקבע דיון בבקשות במעמד הצדדים ליום 31/10/18. בתום הדיון ניתנה החלטה שלפיה בית המשפט שקל בחיוב את האפשרות להגיש שאלות הבהרה למומחה, אך גם לו היה המומחה משיב על שאלות הבהרה, לא ברור אם היה בכך כדי לייתר את הזמנתו לחקירה נגדית, ולכן נקבע דיון נוסף לצורך חקירת המומחה ליום 26/11/18.

לאחר הדיון הגישה ב"כ התובעת בקשה דחופה לקביעת סדר דין משום שהמומחה הודיע לה כי לא י וכל להתייצב לדיון במועד שנקבע, ולטענתה, המומחה וב"כ הנתבעת מתחמקים מקביעת מועד דיון. ב"כ הנתבעת הגיש תגובה שבה הכחיש טענה זו, ציין כי המומחה נדרש להתייצב לדיון בבית משפט אחר שאליו הוזמן קודם לכן , והוסיף כי נעשה ניסיון לקבוע מועד מתואם אחר ללא הצלחה . ב"כ הנתבעת הוסיף וטען כי הדיון בתובענה נמשך לנוכח התנהלותה של התובעת ולא של הנתבעת.

לאור הקושי לתאם מועד דיון הציע בית המשפט ביום 21/12/18 מתווה שלפיו כל אחד מהצדדים יפנה עד 15 שאלות הבהרה למומחה, תוך ויתור על חקירתו הנגדית ו כנגד תשלום שכר טרחה נוסף אם יידרש. היה קושי לאשר מתווה זה, אך בסופו של דבר הסכימו הצדדים להסדר הדיוני המוצע, ו ביום 20/2/19 ניתן לו תוקף של החלטה. ביום 14/4/19 הודיעה הנתבעת כי היא מסתפקת בשאלות ההבהרה ששלחה למומחה עוד לפני אישור ההסדר הדיוני, וביום 12/5/19 הגיש המומחה את תשובותיו לשאלות ההבהרה של התובעת. בהמשך לכך נקבעו מועדים להגשת סיכומי הצדדים בכתב.

התובעת הגישה סיכומים בצירוף אסמכתאות שונות שחלקן לא הוגשו כראי ות מטעמה ב הליך ההוכחות. הנתבעת הגישה בקשה לפסילת סיכומי התובעת, ובתגובה לכך טענה התובעת כי היא רשאית לצרף ראיות שאוזכרו בתצהיר גילוי מסמכים מטעמה . ביום 5/7/19 ניתנה החלטה שלפיה בית המשפט יתעלם מכל מסמך אשר צורף לסיכומים ולא הוגש כראיה בתיק באמצעות תצהיר עדות ראשית או במהלך חקירה. בהמשך לכך הוגשו יתר סיכומי הצדדים בכתב.

דיון

התביעה הוגשך 260,474 ₪ שמתוכו סך של 196,706 ₪ כולל מע"מ נתבע בגין עלויות תיקון נזקי הרטיבות בהתאם לחוות דעתו של המומחה מטעם התובעת, מר יליסייב איגור, ואילו המומחה מטעם הנתבעת, מר רפאל גיל, העריך את עלויות תיקון הנזקים בדירה בסך של 21,550 ₪ + מע"מ בלבד. המומחה מטעם בית המשפט, מר צבי רון , קבע כאמור כי העלות הכוללת לביצוע התיקונים הדרושים בדירה עומדת על 84,000 ₪ בלבד, ובתוספת 8,400 ₪ בגין פיקוח הנדסי , מדובר סך כולל של 92,400 ₪ נכון ליום 3/5/18 ללא רכיב המע"מ.

מר צבי רון צירף לחוות דעתו את דוח הבדיקות של חברת א.ר.י. מרום בניין ואחזקה בע"מ שבו מפורטים ממצאי הבדיקות המקיפות שביצעה החברה בדירה. בחוות דעתו של צבי רון יש התייחסות לדוח הנ"ל שבו אובחנו, בין היתר, הליקויים הבאים בדירה : היעדר נדבך חציצה והיעדר שכבת איטום תחת אריחי רצפת חדר שינה הורים בצמוד לחדר הרחצה, היעדר נדבך חציצה בין חדר שינה לחדר הרחצה תחת אריחי רצפה בכניסה לחדר הרחצה, היעדר שכבת איטום תחת האריחים בחדר הרחצה וכן ליקויים בשתי קופסאות הביקורת במרפסת השירות שהמאריך שלהן אינו מגיע למפלס הריצוף.

עוד עולה מחוות דעתו של מר צבי רון כי בבדיקה של מכון התקנים שבוצעה ביום 26/3/18 התגלתה רטיבות בשמונה מקומות שונים בדירה בשיעורים המפורטים להלן : ליד החלון הגדול בסלון – 5.5%, במטבח – 2.2%, בפינת אוכל – 3.1%, בפרוזדור – 14.1%, בסלון 13.9%, בחדר שינה 2 – 15.4%, בחדר שינה 1 – מעל 18% ובחדר ארונות – מעל 18%. לעניין זה נקבע כי " מרבית המדגמים חורגים באופן ניכר משיעור הרטיבות המותרת במצע חול 6% עפ"י ת"י 1555 חלק 3" (ראו פרק ב' לחוות הדעת).

בפרק הדיון והמסקנות לחוות דעתו של מר צבי רון נקבע כדלקמן:

"1. בהתאם לממצאים עולה כי סימני הרטיבות החריגה, העובש, קילופי הטיח בקירות דירת התובעת, הינם פועל יוצא בסבירות גבוהה, מכשל מערכתי משולב, באיטום לקוי של חדר רחצה כללי, חדר שירותים בחדר שינה הורים, וכשל מקומי במערכת הדלוחין, ובהיעדר נדבכי חציצה במרפסת דירת התובעת, בחדר הרחצה ובחדר השירותים בחדר שינה הורים, בניגוד להנחיות תקנות התקנון והבניה (בקשה להיתר ואגרות) תש"ל-1970 , ובניגוד לתקנים ישראליים 1555/3 ו-1752.
2. יש צורך לפרק ריצוף חדרים רטובים ומרפסת ח. מגורים ולבצע איטום תקין ושיקום מערכת אינסטלציה. בהיעדר מפגעי רטיבות על פני מרקם הריצוף הקרמי, אין צורך בפירוק הריצוף הדירתי. יש צורך בייבוש מאולץ תוך החדרת מוטות תת-רצפתיים וייבוש באמצעות ייבשנים ייעודיים בסמוך לקירות ופני תקרה קומה מפולשת, תוך המצאת אישור התאמה לייבוש מצע חול לת"י 1555 חלק 3, תוך יישום רובה תקינה, לרבות תיקוני טיח וצבע".

בפרק ה' לחוות דעתו של צבי רון מפורטת רשימת העבודות לתיקון הליקויים בדירת התובעת , ושם מת ואר בין היתר כיצד לבצע פירוק של אריחי ריצוף ושל שתי שורות מאריחי החיפוי בחדרי הרחצה והשירותים. כמו כן מפורט בפרק זה מהן העלויות לביצוע העבודות השונות בדירה: 40,000 ₪ בגין העבודות בחדרי הרחצה והשירותים אשר תוארו בסעיף 2.1; 25,000 ₪ בגין עבודות בחדרים אחרים שתוארו בסעיף 2.2 ; 9,000 ₪ בגין עבודות במרפסת הדירה אשר פורטו בסע יף 2.3 ; ו- 10,000 ₪ בגין עבודות טיח וצביעה אשר פורטו בסעיפים 3.1 ו-3.2.

ב"כ התובעת הפנה בסיכומיו בהרחבה גם לממצאים שנקבעו בחוות דעתם של המומחים האחרים, לרבות ממצאיו של מר מיכאל קרבצ'יק שחוות דעתו נפסלה. לעומת זאת, ב"כ הנתבעת התמקד בסיכומיו בקביעות המומחה מטעם בית המשפט, מר צבי רון, והפנה בסיכומיו לפסיקה שלפיה ככלל, נטייתו של בית המשפט היא להעדיף את חוות הדעת של המומחה מטעמו על פני זו של המומחים מטעם הצדדים, ולכן בהיעדר נימוקים כבדי משקל לדחיית קביעותיו של המומחה, בית המשפט יאמץ את ממצאיו (ראו למשל ע"א 558/06, 1240 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל ואח', פ"ד נב(4) 563, 569).

בסעיף 101 לסיכומי התובעת נטען כי "לא ייתכן ששני מומחים מסכימים שיש לפרק את כל האריחים ולהחליף את מצע החול ("מיכאל הנדסה" ורפאל גיל) ואילו צבי רון טוען אחרת ". ואולם, כאמור לעיל, מר גיל הגיש חוות דעת מתוקנת שלפיה מאז כתיבת חוות דעתו הקודמת, נחשף לשיטות תיקון מתקדמות לייבוש דירות ללא הרמת הריצוף אלא באמצעות שימוש במכשירי ייבוש שקטים שאינם מצריכים דיור חלופי, וקבע כי הוא ממליץ להשתמש בשיטות אלה לתיקון הנזקים בדירה. כמו כן אין להידרש לקביעות של המומחה הקודם מטעם בית המשפט, מר מיכאל קרבצ'יק מחברת "מיכאל הנדסה" אשר חוות דעתו נפסלה . בסיכומי התובעת נטען כי הפסילה הייתה מטעמים טכניים בלבד, אך כל האמור בחוות הדעת משקף במדויק את מצב הדירה, ולכן יש לתת משקל לממצאים שנקבעו בה. דינה של טענה זו להידחות. בהחלטות רבות של בית המשפט הובהר כי חוות דעתו של מר קרבצ'יק נפסלה במלואה ולא תשמש ראיה בתיק. ראו לעניין זה למשל החלטה שניתנה בתום הדיון מיום 3/2/17 שבה הורה בית המשפט למומחה החדש שמונה, מר צבי רון, לערוך את חוות דעתו על יסוד כל החומר שנמצא בתיק, למעט חוות דעתו של מר קרבצ'יק שנפסלה .

מעבר לנדרש אציין כי מר רון ערך את חוות דעתו כארבע שנים לאחר עריכת חוות דעתו של מר קרבצ'יק, ואין לשלול כי במהלך תקופה זו פותחו אמצעים מתקדמים ויעילים יותר לייבוש רטיבות ללא הרמת הריצוף. עוד יצוין כי בשונה מהקביעות בחוות דעתו השנייה של מר רפאל גיל שלפיהן אפשר להסתפק בייבוש בלבד, מר רון קבע בחוות דעתו שבאזורים מסוימים בדירה אין די בייבוש ללא הרמת ריצוף, ויש צורך להחליף את כל אריחי הריצוף בחדרי הרחצה , לפרק את הריצוף במרפסת הדירה וכן לבצע חיפוי פרקט חדש בממ"ד (ראו פרק ה' בחוות הדעת). רק לגבי יתר הריצוף נקבע בפרק ד' לחוות הדעת, בסעיף 2 כי " בהיעדר מפגעי רטיבות על הריצוף הקרמי, אין צורך בפירוק הריצוף הדירתי". בתשובה לשאלות ההבהרה של התובעת בעניין זה קבע מר רון כי אפשר לתקן את הנזק באופן מוחלט וסופי באמצעות העבודות שפירט בחוות דעתו, והוסיף כי ייבוש מצע חול אינו גורם לשקיעת אריחים (תשובות 6 ו-7 ), וזאת בניגוד לאמור בחוות דעתו של מר מיכאל קרבצ'יק שנפסלה.

בסיכומי התובעת יש הפנייה להצעת מחיר של חברת אינפרטק מיום 24.10.18 לייבוש הרטיבות בדירה שצורפה כנספח יז' לסיכומי ם, ובה מופיעה ההערה - " יש לציין שייבוש החול מתבצע אך ורק לרמת לחות של עד 12% לחות ". לטענת ב"כ התובעת, על יסוד הערה זו, ומשנמצא כי בחלק ממוקדי הרטיבות בדירה שיעור הלחות עולה על 12%, יש לדחות את קביעתו של מר רון לעניין האפשרות לבצע ייבוש של החול ללא פירוק של כל הריצוף והרכבתו. ואולם כאמור לעיל, ניתנה החלטה שלפיה בית המשפט יתעלם מכל מסמך שצורף לסיכומים ולא הוגש כראיה באמצעות תצהיר עדות ראשית או חקירה. הצעת המחיר הנ"ל נערכה רק לאחר הגשת הראיות מטעם הצדדים ו לאחר החקירות הנגדיות בתיק וצורפה לסיכומי התובעת לראשונה ללא רשות. לכן, אין להידרש להצעת מחיר זו. במאמר מוסגר יצוין כי בהצעת מחיר אחרת של חברת נו ליק שצורפה בנספח 18 לתצהירו של מר גרציאן מטעם הנתבעת, נקבע כי אפשר לייבש רטיבות בשיעור של עד 20%. עוד יצוין כי בשאלות ההבהרה שהפנתה התובעת למומחה מר צבי רון יש התייחסות להצעת המחיר של חברת אינפרטק, אך בתשובותיו לשאלות עמד המומחה על קביעותיו ו הבהיר כי התיקונים שהציע בחוות דעתו יפתרו את כל בעיות הרטיבות באופן סופי. לפיכך, ומשהסכימה התובעת למתווה שלפיו המומחה ישיב על שאלות הבהרה ולא ייחקר בחקירה נגדית, אין אלא לקבל את קביעותיו המקצועיות.

התובעת התייחסה לכך שגם ביצוע ייבוש מאולץ מצריך פירוק של אריחי ריצוף, וטענה כי אין לה אריחי ריצוף חלופיים, ושאלה את המומחה האם לאור זאת יש להחליף את כל הריצוף בדירה כדי להשיב אותה לקדמותה ומה העלות של עבודה מסוג זה (שאלה 7). תשובת המומחה היא כי בחלופה המוצעת אפשר לבצע פירוק מבוקר של 6-5 אריחי ריצוף בלבד ויישומם לאחר גמר ייבוש באופן תקין. התובעת הוסיפה וטענה כי אין לה גם אריחי חיפוי חלופיים הדרושים לצורך החלפת שתי שורות של אריחים בחדרי הרחצה והשירותים כפי שנקבע בחוות הדעת, ולכן שאלה את המומחה מהי העלות של החלפת כל אריחי החיפוי ו מה העלות של החלפת כל הכלים הסניטריים שעשויים להישבר בעת הפירוק (שאלה 8) . בתשובה לכך כתב המומחה שיש צורך לפרק רק כלים סניטריים המעוגנים לרצפה ולהרכיבם מחדש , ולגבי אריחי החיפוי השיב כי אפשר לבצע פירוק אריחים מבוקר תוך יישום בגוון אחיד או להחליף רק שתי שורות אריחים תחתונים בגוון אריחי הרצפה באופן שיהווה שדרוג לקיים.

אין לקבל את טענת התובעת כי בשל הצורך בפירוק 6-5 אריחי ריצוף בלבד לצורך ביצוע הייבוש, יש להחליף את כל אריחי הריצוף בדירה כדי להשיב אותה לקדמותה. התובעת אף לא הוכיחה כי אין אפשרות להשיג אריחי ריצוף וחיפוי זהים או דומים מאוד לקיימים ולהשתמש בהם באופן שלא יפגע משמעותית במראה הדירה. לפיכך, יש לקבל את קביעות המומחה בעניין החלפה חלקית של אריחי הריצוף והחיפוי כמפורט בחוות דעתו.

מר צבי רון קבע בחוות דעתו כי אם הנתבעת תבצע את העבודה, העלות תהיה נמוכה ב- 25%. הנתבעת טוענת כי משלא ניתנה לה הזדמנות לתקן את הליקויים בעצמה, יש להפחית את הפ יצוי ב- 25% כפי שקבע המומחה, ואין לפסוק סכומים בגין מע"מ והוצאות פיקוח. דינה של טענה זו להידחות . אין חולק כי התובעת התלוננה על בעיות רטיבות, לכל המאוחר בשנים 2009 ו- 2011 , ובעקבות זאת נשלחו נציגים של הנתבעת לבדיקת הדירה , אך כפי שיפורט בהמשך, הנתבעת לא ביצעה באותם מועדים את מלוא הבדיקות והתיקונים הדרושים כדי לפתור את בעיות הרטיבות. ב"כ התובעת הפנה בהקשר זה בסיכומיו לס עיף 4ב. לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 וכן לפסיקה שלפיה כאשר ניתנה למוכר הזדמנות לתקן את הליקויים והיא לא מומשה כראוי ותוך זמן סביר, הקונה אינו נדרש עוד לאפשר למוכר לבצע תיקונים בעין (ראו למשל ע"א 472/95 זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ פ"ד נ(2) 858, 863 שאוזכר יחד עם פסקי דין נוספים בת"א (מחוזי-ירושלים) 978/95 רמי ולבנה מילון נ' שיכון עובדים בע"מ מיום 24/4/01). עוד נקבע בפסיקה כי במקרה כ זה, הקונה זכאי לפיצוי בגין עלותם המלאה של התיקונים הדרושים ו לא לפיצוי בסכום מופחת בגין עלות ביצוע התיקונים באמצעות המוכר (ראו ע"א 656/99 בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז(5) 1).

מר נחום שאול, שכן המתגורר בקומה האחרונה בבניין, הצהיר כי קיימות בעיות רטיבות בדירות של שכנים נוספים אשר נובעות לטענתו מליקויים בבנייה. כמו כן הצהיר כי גם בדירתו אותרו בעיות רטיבות כתוצאה מליקויי הבנייה, וחרף פניותיו לנתבעת לאורך השנים, נציגים שנשלחו מטעמה לא איתרו את מקור הבעיה ולא תיקנו את הנזקים. בחקירתו הנגדית חזר והעיד מר נחום שאול, בין היתר, כי נציגי הנתבעת ביקרו בדירתו כמה פעמים ולא פתרו את בעיות הרטיבות שנמשכו כעשר שנים (עמ' 22 ש' 31-11). נציג הנתבעת, מר גרציאן, אישר בעדותו כי התגלו בעיות רטיבות גם בדירות נוספות בבניין (סוף עמ' 53 ועמ' 54). לגבי הדירה של מר נחום שאול העיד מר גרציאן כי הנתבעת אינה יכולה להיות אחראית לבעיות הרטיבות שהתגלו אצלו בשל שינוי שבוצע במיקום המטבח, ולגבי הדיירים האחרים העיד כי הפניות שלהם טופלו. הגם שלא הוצגו לבית המשפט ראיות לגבי מקורן של בעיות הרטיבות בדירות האחרות, העובדה שהתגלו בעיות כאלה בכמה דירות שונות בבניין במשך כמה שנים, מלמדת ולו לכאורה על כשלים בבנייה. על כל פנים, כפי שיפורט להלן, לגבי הדירה של התובעת הוכח כי בעיות הרטיבות בה נבעו מליקויי בנייה של הנתבעת שלא תוקנו במשך שנים רבות .

בחוות דעתו של המומחה , מר צבי רון, נקבע כאמור כי הרטיבות החריגה נובעת בסבירות גבוהה "מכשל מערכתי משולב" בבנייה אשר בוצעה בניגוד לתקנים, כפי שעולה גם מדוח הבדיקות של חברת א.ר.י. שצורף לחוות הדעת . נציג הנתבעת שביקר בדירת התובעת, מר גרציאן, הצהיר כי בבדיקה שנערכה בשנת 2009 התברר שהמקור לרטיבות הוא נזילה שנוצרה כתוצאה מחיבור לקוי של סיפון הכיור באמבטיה לצינור הניקוז – סיפון אשר הנתבעת לא סיפקה אותו ו לא הרכיבה אותו. ואולם, מר גרציאן העיד כי אין לו כל הכשרה בתחום הנדסת בניין (עמ' 45 ש' 14-13) ומעדותו עלה כי מי שטיפל בעניין זה הוא עובד אחר של הנתבעת בשם ירון קלם אשר לא הוזמן להעיד (עמ' 49 החל מש' 17). מנגד, המומחה מטעם בית המשפט קבע במפורש בתשובה לשאלת הבהרה של התובעת בעניין זה כי אין קשר בין הליקויים שצוינו בחוות דעתו לבין ליקוי סיפון הכיור שהתקינה התובעת (תשובה 4).

בסיכומי הנתבעת נטען כי אין קשר בין הליקויים שהתגלו ב דירה בשנת 2009 בסיפון הכיור באמבטיה ובמסתור המזגן לבעיות הרטיבות שהתגלו בשנת 2011 , אשר במהלכה בוצעה בדיקה של גורם חיצוני ש ממצאיה היו תקינ ים. הנתבעת הפנתה לבדיקה שנערכה מטעמה בשנת 2011 שבה נמצאה רמת רטיבות של 5% שאינה חורגת מהתקן. המומחה מטעם התובעת העיד כי גם שיעור זה של רטיבות שהתגלה בדירה כמה שנים לאחר מסירתה הוא גבולי ודורש מעקב (עמ' 34 ש' 21-12), ומכל מקום, לא היה די בבדיקה שבוצעה מטעם הנתבעת בשנת 2011 כדי לאתר את כל מוקדי הרטיבות בדירה ואת הליקויים שגרמו לבעיות אלה, אשר לפי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט היו קיימים עוד במועד מסירת הדירה לתובעת.

בשאלות ההבהרה שאלה התובעת את המומחה מטעם בית המשפט אילו בדיקות היה מציע לנתבעת לבצע בעקבות ביקוריה בדירה בשנת 2009 ובשנת 2011, ו הוא השיב: "אותן בדיקות שנערכו על ידי לצורך עריכת חוות דעתי" והוסיף כי "באם התוצאות היו תקינות, היה צריך לבצע רצף של בדיקות ככל שקיימת החמרה בסימנים החזותיים" (תשובה 3.3) . מעיון בדוח הבדיקה של חברת א.ר.י. שצורף לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, עולה כי החברה הנ"ל ביצעה בדיקות רבות , וביניהן בדיקת ערכי רטיבות באזורים רבים בדירה; בדיקה של המרזב במרפסת; בדיקות של מערכת הדלוחין במטבח, בחדר הרחצה הכללי, במרפסת השירות ובחדר הרחצה של ההורים, בין היתר באמצעות החדרת בלוני חסימה ובדיקות לחץ מים; וכן חשיפת אריחי רצפה לצרוך ביצוע בדיקות לחות של מכון התקנים. לעומת זאת, הנתבעת לא ביססה שבוצעו מטעמה בדיקות כלשהן בשנת 2009 , ולגבי שנת 2011 הוגש דוח בדיקה חיצוני שנערך מטעם הנתבעת ביום 4/3/11 (נספח ג' לכתב התביעה ) וממנו עולה כי הבדיקה היחידה שבוצעה היא של תכולת הרטיבות מתחת לריצוף בחדר שינה הורים. מר גרציאן, הצהיר כי בשנת 2011 ביצעה הנתבעת גם בדיקות לחץ שהיו תקינות (סעיף 6 לתצהירו) , אך הוא לא הציג כל אסמכתה לכך, והתובעת הכחישה כי בוצעו בדיקות אלה (עמ' 35 ש' 15-14).

בחקירתו הנגדית העיד מר גרציאן לראשונה כי בעת ביקורו בדירה בשנת 2011 הקיר היחיד שבו הייתה רטיבות הוא זה שבחדר אמבטיה הורים, ולכן לא היה צורך לבדוק מקומות נוספים (עמ' 48 לפרוטוקול). ואולם, אין לתת כל משקל לעדותו זו של מר גרציאן שהעיד כי אינו מהנדס בהכשרתו וכי ביקר בדירה עם אינסטלטור שאינו מומחה לאיטום ושלא היה בידיו המכשור לביצוע הבדיקות הדרושות לאיתור מוקדי רטיבות. נוסף על כך, מר גרציאן העיד כי נערכו דפי סיכום של כל הביקורים בדירת התובעת, לרבות הביקור בשנת 2011, אך אלה לא צורפו (סוף עמ' 45 ותחילת עמ' 46). עוד יצוין כי מתצהירו של מר גרציאן עולה שבשנת 2011 התלוננה התובעת על רטיבות מתחת לריצוף בדירתה ועל " ריח חריף של טחב ועובש" (סעיפים 6 ו-7 לתצהירו), ולמרות זאת הנתבעת לא מצאה לנכון לבצע בדיקות מקיפות יותר בדירה, כפי שהיה עליה לעשות גם לפי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, מר צבי רון.

לא נסתרה אפוא גרסתה של התובעת כי הנתבעת לא ביצעה בדירה בדיקות נוספות פרט לבדיקת הרטיבות בחדר שינה הורים, ו התיקונים היחידים שביצעה היו קוסמטיים בלבד (סעיף 10 לתצהירה של התובעת ועדותה בעמוד 35 לפרוטוקול בשורות 16-9). ממצאי המומחה מטעם בית המשפט , מר צבי רון, עולה בבירור כי גם אם הנתבעת ביצעה תיקונים כלשהם בדירה , לא היה בהם כדי לפתור את בעיות הרטיבות.

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי ניתנה לנתבעת הזדמנות לבדוק ביסודיות את בעיות הרטיבות ולתקן אותן כראוי , אך היא לא עשתה זאת. בנסיבות אלה, התובעת אינה מחויבת עוד לאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים בעצמה בעלות מופחתת.

בסיכומי הנתבעת נטען כי תקופות הבדק והאחריות הסתיימו ביום 3.5.10 ולכן לא עומדת לתובעת עילת תביעה מכוח חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973. אלא שכאמור, התובעת פנתה לנתבעת בנוגע לבעיות רטיבות בדירה עוד בשנת 2009, והיה על הנתבעת לבצע את כל הבדיקות והתיקונים הדרושים עוד במועד זה. על כל פנים, גם אם תקופת האחריות חלפה, קמה לתובעת עילת תביעה מכוח סעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], משהוכח כי הנתבעת התרשלה והפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובעת בכך שבנתה בניגוד לתקנים, לא ביצעה את הבדיקות הדרושות לאיתור הגורמים לרטיבות בדירה ולא תיקנה את הנזקים כנדרש.

הן המומחים מטעם הצדדים והן המומחה מטעם בית המשפט מסכימים כי העיכוב בביצוע התיקונים החמיר את המצב בדירה, אך הצדדים חלוקים בשאלה מי אחראי לעיכוב זה. בסיכומי הנתבעת נטען כי משנת 2011 ועד להגשת התביעה בשנת 2014 לא פנתה התובעת לנתבעת בכתב או בעל פה בבקשה לתקן ליקויים בדירה. לעומת זאת, בסיכומי התובעת נטען כי היא דיווחה על בעיות כל הזמן, וכי בסוף שנת 2012 וב תחילת שנת 2013 פנתה בעל פה יום יום למחלקת הדיירים והודיעה להם על בעיות , אך לצערה פניות אלה לא תועדו. עוד עלה מעדותה של התובעת כי בשנת 2013 סעדה את אחותה אשר חלתה במחלה סופנית שממנה נפטרה, ולכן התביעה הוגשה רק בשנת 2014 (סוף עמוד 39 לפרוטוקול) . מעיון בראיות עולה כי התובעת לא ביססה שאכן פנתה לנתבעת במועדים כלשהם לאחר שנת 2011 ולפני הגשת התביעה, אך מנגד כפי שנקבע לעיל, הנתבעת לא ביססה שביצעה את כל הבדיקות הדרושות בעת שהתקבלו תלונותיה של התובעת בשנים 2009 ו- 2011, ואין לשלול כי לו עשתה זאת, היה ביכולתה לאתר את מרבית הבעיות ולפתור אותן עוד אז .

הנתבעת שאלה את המומחה מטעם בית המשפט כמה אחוזים מהנזק היו נחסכים לו פעלה התובעת להקטנת הנזק ולו דיווחה לנתבעת בזמן אמת על ההחמרה בבעיות הרטיבות (ראו שאלה ג' לשאלות ההבהרה של הנתבעת אשר צורפו כנספח א' לתגובת הנתבעת מיום 21.8.18). המומחה השיב כי הקטנת הנזק מתייחסת אך רק לסעיפים 3.1 ו- 3.2 בחוות דעתו, כלומר לעבודות טיח וצבע בלבד שעלותן הוערכה בסך של 10,000 ₪ . וכי לא ניתן לקבוע את שיעור הקטנת הנזק (ראו סעיף ג' לתשובותיו שהוגשו לתיק ביום 14/8/18).

המומחה לא נחקר על קביעתו הנ"ל, ולכן אין אלא לקבל אותה ולקבוע כי גם לו דיווחה התובעת על החמרה במצב הרטיבות לאחר שנת 2011, היה בכך כדי להקטין לכל היותר רק את עלות תיקוני הטיח והצבע. על כן, ובהיעדר הערכה כלשהי של המומחה מטעם בית המשפט לגבי שיעור הקטנת הנזק שנמנע כתוצאה מהתנהלות התובעת, אינני מוצא לנכון להפחית מהסכום שקבע המומחה בחוות דעתו בגין אשם תורם של התובעת.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי יש לפצות את התובעת במלוא הסכום שנקבע בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט בגין עלות התיקונים בתוספת פיקוח הנדסי, דהיינו בסך כולל של 92,400 ₪ ובתוספת מע"מ בשיעור של 17% - סך של 108,108 ₪.

בסעיף 36 לכתב התביעה נתבע סך של 15,000 ₪ בגין הוצאות מגורים זמניים, הובלה ואחסנה. תביעה זו מוזכרת גם בסעיף 74 לתצהיר עדותה הראשית של התובעת ללא פירוט נוסף. המומחה מטעם התובעת, מר איגור יליסייב, קבע כי הזמן המוערך לביצוע התיקונים עומד על כ- 40 ימי עבודה, ולכן תידרש העברה של תכולת הדירה למגורים חלופיים שבהם תתגורר התובעת במהלך ביצוע העבודות. בחוות דעתו אין התייחסות לעלות הדיור חלופי, אך הוערך כי העלות של פיר וק או הזזת רהיטים ושל עטיפת חלונות עומדת על 2,000 ₪. המומחה מטעם בית המשפט קבע בתשובה לשאלת הבהרה של התובעת בעניין זה כי העבודות בדירה אשר כוללות גם פירוק של חדרי הרחצה צפויות להימשך כ- 25 ימי עבודה, ובמהלכם תידרש התובעת להתגורר בדיור חלופי (תשובה 9). התובעת לא הגישה חוות דעת של שמאי בנוגע לעלויות של פינוי תכולת הדירה ושל דיור חלופי, אולם בנסיבות העניין, לאור קביעותו של המומחה מטעם בית המשפט, משלא הציגה הנתבעת נתונים אחרים לגבי העלות המשוערת של דיור חלופי והובלה, ועל רקע קביעת המומחה לפיה מדובר ב25- ימי עבודה, אני קובע על דרך האומדן כי יש לשלם לתובעת פיצוי בגין דיור חלופי ובגין העברה חלקית של תכולת הדירה בסך של 10,000 ₪.

בכתב התביעה נטען כי התובעת מעריכה את היעדר ההנאה מהנכס ואת עוגמת הנפש שנגרמה לה ולבני ביתה בסך של מאות אלפי ש"ח, אך היא מעמידה ראש נזק זה על סך של 20,000 ₪ בלבד . הנתבעת הפנתה בסיכומיה לפסקי דין שונים שבהם נמנעו בתי המשפט מפסיקת פיצויים בגין עוגמת נפש בש ל קיומו של פער ניכר בין הסכום שנתבע בגין ליקויי בניה לבין הסכום שנפסק. גם בענייננו קיים פער בין הסכומים, אך סבורני כי בנסיבות המקרה דנן שבו סבלה התובעת מרטיבות חמורה בדירתה במשך שנים ארוכות בשל כשל משולב בבני יה של הנתבעת, ומשלא ביצעה הנתבעת בדיקות מקיפות ותיקונים יסודיים כנדרש לצורך טיפול בבעיה בעקבות תלונות של התובעת, מן הראוי לפסוק לתובעת פיצוי כלשהו בגין עוגמת נפש. ראו לעניין זה גם פסיקה שאליה הפנה ב"כ התובעת שלפיה לעיתים עלות התיקונים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו , בעיקר כאשר מדובר בליקויים של רטיבות (ע"א 611/89 דרוקר נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60 בסעיפים 12-7 וההפניות שם). מנגד, יש לתת את הדעת לכך שהתובעת לא ביססה בעדויות חיצוניות את טענותיה בעניין חומרת עוגמת הנפש שנגרמה לה במהלך השנים, ואף לא הוכיחה כי חזרה ופנתה לנתבעת בין מועד הבדיקה שנערכה בשנת 2011 למועד הגשת התביעה בשנת 2014, והיה גם בכך כדי לתרום להחמרת הנזק בדירה. לפיכך, מצאתי לנכון להעמיד את סכום הפיצוי בגין עוגמת נפש על סך של 10,000 ₪.

אין לפסוק לתובעת את הסך של 25,000 ₪ שתבעה בגין "סיכון מוגבר לחלות במחלות". התובעת צירפה לתצהירה מכתב "סיכום מידע רפואי" מיום 30/4/14 שלפיו בנה, ימין רז רזיאל, סובל מאסטמה ומומלץ שלא ישהה בתנאי רטיבות. מדובר במכתב קצר בן כשתי שורות בלבד שאינו ערוך כחוות דעת מומחה כדין ושהרופאה שכתבה אותו לא הוזמנה להעיד. כמו כן אין במכתב התייחסות כלשהי למצבו הרפואי של הבן לפני רכישת הדירה, ואף אין בו כל פירוט בנוגע לשינויים במצבו, אם היו כאלה, במהלך השנים שבהן התגורר בדירה. בנה של התובעת גם לא היה צד בתביעה. לפיכך, ברי כי אין במכתב זה כדי לבסס כי נגרם לבנה של התובעת נזק רפואי כלשהו, ואף אין בו כדי לבסס קשר סיבתי בין הרטיבות לבין מצבו הרפואי של הבן.

בסעיף 39.4 לכתב התביעה נתבע סכום נוסף של 15,000 ₪ בגין "כאב וסבל" שנגרם לתובעת ולמשפחתה, אך הסכום הנ"ל לא נכלל בסכום הכולל שנתבע – 260,474 ₪ אשר רכיביו פורטו בכתב התביעה בהדגשה בטבלה שכותרתה " סיכום הנזקים". די בכך כדי לדחות את התביעה בגין רכיב זה. ככל שנפלה טעות והכוונה בכתב התביעה הייתה ש"כאב וסבל" חלק מהתביעה ע"ס 25,000 ₪ בגין "סיכון מוגבר לחלות במחלות" אזי ראה לעניין זה הקביעה שבסע' סע' 57 לעיל. מעבר לכך, ראש נזק של כאב וסבל רלוונטי לתביעות בגין נזקי גוף, ואילו התביעה דנן מתמקדת בנזקים שנגרמו לדירה, וכאמור לעיל, איננה כוללת פירוט וביסוס כנדרש בנוגע לנזקים רפואיים שנגרמו לתובעת או למי שהתגורר עמה.

יש לדחות גם את התביעה על סך 2,000 ₪ בגין " הוצאות מוגברות והפסד ימי עבודה" שבסעיף 37.1 לכתב התביעה. אין כל פירוט על כך בכתב התביעה , וכל שנטען בעניין זה בתצהירה של התובעת (בסעיף 75.1) הוא כי נגרמו ויגרמו לה הוצאות נוספות וביניהן הוצאות נסיעה ודלק מוגברות והפסד ימי עבודה. התובעת לא הסבירה כיצד העריכה את הנזק בסך של 2,000 ₪, לא הציגה פירוט כלשהו לגבי הוצאות הנסיעה שלה ולגבי ימי העבודה שהפסידה, ולא צירפה אסמכתה כלשהי לביסוס הוצאות אלה.

לסיכום כל האמור לעיל, אני קובע כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 108,108 ₪ בגין עלות התיקונים ופיקוח הנדסי, סך של 1 0,000 ₪ בגין עלות הובלה ודיור חלופי וסך של 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש, ובסך הכול, 128,108 ₪.

בסיכומי התובעת התבקש בית המשפט לפסוק לה גם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 44,853 ₪. בסעיפים 121 עד 132 לסיכומי התובעת מפורטות כל ההוצאות שהתובעת טוענת שהוציאה לצורך ניהול ההליך. ואולם, כפי שפורט בסיכומי הנתבעת, התובעת צירפה הלכה למעשה קבלות על תשלום הוצאות בסך כולל של 25,957 ₪ בלבד הכוללות בין היתר גם תשלום של 5,618 ₪ למומחה מטעמה ותשלום סך של 4,130 ₪ למומחה הקודם מטעם בית המשפט שחוות דעתו נפסלה . בסיכומי הנתבעת נטען כי אין לפסוק לתובעת הוצאות כלשהן בשל הפער בין הסכום שתבעה לסכום שקבע המומחה מטעם בית המשפט וכן בשל התנהלותה של התובעת בהליך ובכלל זה החלפת בא כוחה, הגשת הודעות ובקשות רבות שלא לצורך וצירוף נספחים לסיכומים ללא היתר. מנגד, יש לתת את הדעת לכך שההליכים התעכבו במשך זמן רב מסיבות שחלקן אינן תלויות בתובעת, ובסופו של דבר התביעה התקבלה בחלקה, ולכל הפחות חלק מההוצאות היו חיוניות להגשת התביעה ולניהולה.

לפיכך, מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 15,000 ₪ בגין הוצאות משפט וסך נוסף של 13,500 ₪ (כולל מע"מ) בגין שכר טרחת עו"ד.

לסיכום, התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 128,108 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת סך של 15,000 ₪ בגין הוצאות משפט וסך של 1 3,500 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד אשר ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ‏ו' אייר תש"פ, 30 באפריל 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שרה ימין
נתבע: בוני התיכון הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ
שופט :
עורכי דין: