ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלכסנדרה אוגרנצ'וק נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת הבכירה אורית יעקבס
נציג ציבור (עובדים): מר מימון אבוקרט
נציג ציבור (מעסיקים): מר אליאס ג'טאס

התובעת
אלכסנדרה אוגרנצ'וק
ע"י ב"כ עו"ד גרגורי שיננפלד
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אברהים מסארווה

פסק דין

1. התובעת הגישה את תביעתה לפנינו, כנגד החלטת הנתבע מחודש 5/13, לדחות רטרואקטיבית את תביעתה לקבלת גמלת השלמת הכנסה לתקופה של 5 שנים, אגב דרישה להשבת חוב של 154,712 ₪.

2. רקע
א. בתחילה הגישה התובעת את תביעתה, בתאריך 1/4/14 וזאת במסגרת תיק בל. 2629-04-14 (להלן:" התיק הקודם"), אשר התברר אצל כבוד השופט, כתוארו אז, מירון שוורץ.
ב. לאחר שהתקיימו בתיק הנ"ל שני דיונים מוקדמים, הציע בית הדין, בדיון שהתקיים ביום 13/1/15, כי הנתבע יערוך לתובעת שימוע בטרם יגבש את עמדתו הסופית בתיק.
ג. ביום 27/1/15 הודיע הנתבע כי הוא אינו מסכים להצעת בית הדין ולכן נקבעה ישיבת הוכחות ליום 8/9/15 אשר נדחתה בהמשך ליום 26/1/16 ובהמשך נדחתה שוב והפעם לתאריך 9/2 /16.
ד. ביום 7/12/15 הוגש נגד התובעת, כתב אישום שהתברר במסגרת תיק ת"פ 17919-12-15 (להלן:"ההליך הפלילי") ואשר בבסיסו עמדה חקירת הנתבע בגינה נדחתה תביעת התובעת לקבלת גמלת השלמת הבטחת הכנסה רטרואקטיבית לתקופה של 5 שנים, היא החקירה שלאחריה ניתנה ההחלטה שהובילה את התובעת להגיש את תביעתה במסגרת התיק הקודם ובהמשך את תביעתה בתיק כאן.
ה. בשל נקיטת ההליך הפלילי הנ"ל, ביקשה התובעת מבית הדין, בתיק הקודם, לקיים דיון מוקדם נוסף תחת ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 9/2/16 וביה"ד נעתר לבקשתה, כאשר בתחילת הדיון המוקדם הודיעו שני הצדדים את הדברים הבאים:"לנוכח העובדה כי הוגש לאחרונה כתב אישום בבית משפט השלום כנגד התובעת בגין קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ביחס לסכומי הכסף ששולמו לתובעת בגין השלמת הכנסה, היינו אותה סוגייה העומדת לדיון בהליך זה, ומאחר שמטבע הדברים אפשר שתוצאות ההליך הפלילי ישליכו על הליך זה לכאן או לכאן וייתרו אותו, מוסכם כי בשלב זה התביעה תימחק ללא צו להוצאות וזאת מבלי שיהיה בכך להוות הודאה מטעם התובעת בדבר עצם קיומו של החוב או הסכמה להחלטת הנתבע לדחות רטרואקטיבית את תביעתה להשלמת הכנסה, וכי התובעת תהיה רשאית להגיש תביעתה מחדש בתוך 60 יום מן המועד שבו יהפוך ההליך הפלילי אשר נפתח בתיק 17919-12-15, לחלוט.
כן מוסכם, כי לא יחול שינוי בכל הנוגע לגביית החוב, והקיזוז המתבצע כיום ימשיך כפי שהוא ולא מעבר לכך.
מבקשים לתת להסכמות תוקף של פסק דין" - ביה"ד נעתר לבקשה הנ"ל ונתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים.
ו. בתאריך 22/5/16 הוגש נגד התובעת כתב אישום מתוקן, אשר במסגרת סעיף 4 לו נרשם:"מתחילת שנת 2013 או בסמוך למועד זה, הצטרף בן זוגה של הנאשמת, מר יבגני סודוקוב ת.ז. XXXXXX407, להתגורר עימה בדירה בה מתגוררת בשכירות ברח' נווה 7 בקצרין". בסעיף 8 לכתב אישום מתוקן זה נרשם:"הנאשמת לא דיווחה על מגורים משותפים כפי שהתחייבה בתביעה וכפי שהיא מחוייבת עפ"י סעיף 20 לחוק הבטחת הכנסה..(להלן:"מצג שווא")" בסעיף 9 לכתב האישום המתוקן נרשם:"בהסתמך על מצג השווא קיבלה הנאשמת במרמה מהמוסד תשלום לדמי הבטחה בסך של 12,000 ₪"
ז. התובעת הורשעה בהתאם להודאתה והצדדים בהליך הפלילי עתרו במשותף להשית עליה עונש צופה פני עתיד וקנס בסכום של 3,000 ₪, בית משפט השלום בנצרת מצא לנכון לאמץ את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים והטיל על הנאשמת עונש מאסר על תנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים וקנס של 3,000 ₪ לתשלום בשיעורים וזאת לאחר ששמע את הטיעונים לעונש של ב"כ התובעת וקודם לכן את של ב"כ המאשימה אשר טען את הטענות הבאות:" "בתיק היו קשיים ראייתיים משמעותיים אשר על כן לא נמיתן להקיש מתיק זה לתיקים בעבירות דומות בעתיד. כמו כן בהגיענו להסדר התחשבנו בהודאתה, בנסיבות חייה שלה נאשמת וחיסכון זמן שיפוטי. אבקש לכבד את ההסכם" (עמ' 2 שורות 16-18 לדיון שהתקיים ביום 22/5/16 בהליך הפלילי).
ח. ב"כ התובעת העביר לידי הנתבע את המסמכים של ההליך הפלילי והנתבע בחן אותם עד אשר ביום 4/6/17 הודיע לתובעת כי החלטתו מיום 23/5/13 בעינה עומדת ולכן הגישה התובעת את תביעתה כאן.

3. מהלך הדיון
א. הנתבע העלה כטענה מקדמית בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה אך לאחר שהתובעת התייחסה לבקשה זו הוא הודיע על הסכמתו לחזור בו מטענה זו.
ב. בתאריך 27/11/18 התקיים דיון מוקדם לפני ראש ההרכב ובתחילתו טען ב"כ התובעת כך:"אכן התביעה היא כנגד מכתב התביעה מיום 29.5.13. הקשר בין התובעת לבן זוגה היה סביב ה-5 חודשים ולכן אנו טוענים כי בהתאם להסדר הטיעון שהיה בהליך הפלילי שהתנהל כנגד התובעת, גם כאן צריך הנתבע להפחית את החוב ולהעמידו על סכום של 12,890 ₪ ולא על 154,000 ₪. חשוב לנו לציין כי התובעת שילמה כבר את מהחוב סכום של 12,000 ₪ ".
בהתייחס לדברים אלו טען ב"כ הנתבע:"לטענתנו מדובר בקשר של 5 שנים ולא 5 חודשים. בהליך הפלילי דובר על הסדר טיעון לצורך ההליך הפלילי בלבד. שם כידוע התביעה הייתה צריכה להוכיח מעל לכל ספק סביר, לעומת זאת בהליך האזרחי כאן רלוונטי נושא מאזן ההסתברויות. לטעמנו יש בידינו להוכיח כי מדובר ב-5 שנים ולא ב-5 חודשים ולכן אבקש לקבוע את התיק להוכחות. בהליך הקודם שהתנהל בפני כבוד השופט שוורץ התובעת ביקשה וקיבלה דוגמאות לעוד חקירות אחרות כדי לראות איך החוקר רושם את מס' השנים ושם ההליך נעצר לאור בקשת התובעת להמתין לסיום ההליכים הפליליים. לשאלת בית הדין אני משיב כי בתיק זה נגבתה הודעה רק מהתובעת. נעשו ניסיונות לקבל הודעות מבן הזוג שלא צלחו".
ג. בהמשך הדיון המוקדם העלו הצדדים את שאר טענותיהם ובין היתר טען ב"כ התובעת:"אני מבקש לציין שהחוב המוכחש נוצר בשנת 2013 לטענתנו אין שום הוכחות מלבד ההודעה שנגבתה מהתובעת ללא מתורגמן, היא לא דיברה בשנת 2013 את השפה, לא ידעה לקרוא ולא ידעה לקרוא על מה החתימו אותה, כל מה שהיא חתמה היא גם רשמה ברוסית ש"עניתי על השאלות אמת..." היא לא כתבה שמה שרשום בהודעה זה מה שהיא אמרה... לשאלת ביה"ד אני משיב כי לא ניסינו לפנות לוועדה לביטול חובות למרות שגם הנשיא המליץ על זה אבל קיבלנו את הר ושם שאין לנו סיכוי" ומנגד טען ב"כ הנתבע, בין היתר את הדברים הבאים:"התובעת הגישה כתב תביעה לבית הדין בהליך הקודם לא מנומק עד שהיא קיבלה את חומר החקירות היא לא טענה דבר לעניין ניהול משק בית משותף במשך 5 חודשים בלבד ורק לאחר שקיבלה את חומר החקירה היא נתפסה לעניין הזה. גם לאחר שעברתי על התיק, יש בידיי ויש לי את הכלים להראות לביה"ד שהתובעת ניהלה משק בית משותף עם בן הזוג במשך 5 שנים ולא 5 חודשים".
ד. בסיום הדיון המוקדם ולאחר ששני הצדדים העלו את כל טענותיהם הורה ביה"ד לתובעת להגיש תצהירי עדות ראשית וכן חייב את הנתבע לדאוג כי החוקר שחקר את התובעת יתייצב לישיבת ההוכחות לכשזו תקבע.
ה. בתאריך 30/1/19, לאחר ארכה שהתבקשה וניתנה, הגישה התובעת את תצהיריה ומשעשתה כן נקבע מועד לישיבת הוכחות.
ו. בתאריך 4/7/19 הגיש הנתבע בקשה להזמנת העדים:מר אורון סמיון ומר דוד קריספין - חוקרים במל"ל לישיבת ההוכחות.
ז. בתאריך 29/10/19 התקיימה ישיבת ההוכחות בתחילתה הסביר ב"כ הנת בע אודות התקלה שארעה עם אחד מעדיו וכן הודיעו הצדדים על ההסכמה אליה הגיעו. ואלו היו דבריהם:" הגענו להסכמה כי היום יחקרו רק התובעת ועדיה ובסיום הדיון נקבע מועד נוסף לשם חקירת שני עדי הנתבע - החוקרים ".
בנקודה זו הודיע ב"כ התובעת:"יש לנו שלושה עדים שאינם שולטים בשפה העברית, אז הבאנו מתורגמנית מטעמנו. לא ידענו שצריך להזמין מטעם בית הדין, חשבנו שזו חובתינו. הבאנו עו"ד שלא מכירה את העדים, פעם ראשונה פגשה אותם היום" ולאחר שב"כ הנתבע שאל את ב"כ התובעת מספר שאלות בקשר לענין ידיעת השפה הוא הודיע:"במקרה חריג זה אסכים לכך שהחקירה תתורגם על ידי המתורגמנית שהביא חברי".
ואכן במהלך ישיבת ההוכחות הזו, נחקרו התובעת ועדיה, הם מר בוריס סודקוב (להלן:" אב בן הזוג") - אביו של בן זוגה של התובעת, גב' מרגריטה סודוקוב - אמו של בן הזוג של התובעת (להלן:" אם בן הזוג"), גב' שטיינמן מרגריטה - חברתה של התובעת, מר ייבגני סודוקוב - בן זוגה של התובעת (להלן:"בן הזוג"), מר ולדימיר מיטמן - אחיה של התובעת וחברו של בן הזוג (להלן:" אח התובעת" או "מר ולדימיר") וגב' אנה פרידמן - שכנתה וחברתה של התובעת.
לאחר שנחקרו התובעת וכל עדיה, קבע ביה"ד מועד הוכחות נוסף לשם חקירת שני חוקרי הנתבע, הם מר אורון ומר קריספין.
ח. בתאריך 19/2/19 התקיימה ישיבת ההוכחות השניה במהלכה נחקרו שני עדי הנתבע ובסיומה קצב בית הדין לצדדים מועדים לשם הגשת סיכומיהם.
ט. התובעת הגישה את סיכומיה ביום 31/1/20 וכן הגישה השלמת טיעון ביום 2/2/20, הנתבע הגיש את סיכומיו ביום 24/2/20 והתובעת הגיבה, ביום 8/3/20 ולכן הבשיל התיק למתן פסק דיננו.

4. העובדות הרלוונטיות כפי שעלו מחומר הראיות:
א. התובעת, ילידת 1973, עלתה לארץ מאוקראינה בשנת 1996, עם בנה רומן שהיה אז בן 3 שנים.
ב. עם עלייתה ארצה התיישבה התובעת בקצרין ושם היא מתגוררת עד היום.
ג. באוקראינה סיימה התובעת בית ספר ואף הוציאה תעודת בגרות וכן עבדה שם בתור ספרית.
ד. בשנת 2002 נולד לתובעת בן נוסף ושמו אנג'ל מגבר בשם לאוניד איתו היתה לה מערכת יחסים עד שגילה שהיא בהריון ולא מוכנה לעשות הפלה.
ה. בחודש 5/13 הגיעו שני חוקרים של המוסד לביטוח לאומי - מר אורון ומר קריספין לדירתה של התובעת, שם ישן, באותה עת, בן זוגה לאחר שסיים משמרת לילה בעבודתו .
ו. שני החוקרים חקרו את התובעת כאשר החקירה בוצעה בעברית וזאת לאחר שמר אורון שערך בפועל את החקירה, ווידא שהתובעת מבינה טוב עברית.
ז. במהלך חקירתה מסרה התובעת פרטים נוספים על חייה, לרבות על לימודיה באורקאינה, עבודתה שם, השנה שעלתה לישראל, שמות ילדיה וכן בנוגע לבן הזוג.
ח. בן הזוג עלה לארץ בשנת 1990 עם הוריו ובשנת 1993 לאחר שהתגייס לצה"ל התחתן עם בחורה בשם אליאונורה ובשנת 1994 נולד להם בנם.
ט. עם סיום שירותו הצבאי של הבן הזוג, הוא ואליאונורה התגרשו והיא עזבה עם בנו לדרום הארץ כאשר בהמשך אף עזבה את הארץ ומאז ומזה כ - 19 שנים אין לבן הזוג שום קשר איתה או עם בנו.
י. בן הזוג התחיל לעבוד במפעל בנדע פלסט בקצרין משנת 2011 כאשר בין השנים 2005-2010 הוא עבד במפעל ברמת הגולן ובשנת 2010 עבד גם תקופה קצרה במרפדיית האומן בראש פינה יא. הוריו של בן הזוג חיים בעכו ובנם - בן הזוג, עבר להתגורר איתם שם בשנת 1996, לאחר גירושיו.
יב. גב' אנה פרידמן, שהעידה בעברית, מכירה את התובעת, הן שכנות/מתגוררת באותו רחוב מאז שנת 2000 ובתה של התובעת נהגה לשחק עם בנה השני של התובעת.
יג. גב' אנה פרידמן למדה יחד עם התובעת בשנת 1996, באולפן ללימוד עברית.
יד. גב' מרגריטה שטיינמן הינה חברה טובה של התובעת מאז הכירו בארץ בשנת 1996 והן גם למדו ביחד באולפן ללימוד עברית.
טו. גב' מרגריטה עובדת במפעל נורטון מדיקל מזה כ - 15 שנים כאשר ב 5-6 שנים אחרונות עובדת איתה שם גם התובעת, אשר קודם לכן עבדה בחנות בשמים בק ניון בקצרין.

5. השאלה העיקרית שבמחלוקת אשר היא שתכריע את גורל התביעה הינה כמה זמן היו התובעת ובן זוגה, בני זוג, במועד בו נחקרה התובעת על ידי חוקרי הנתבע (חקירה מיום 23/5/13) האם חמישה חודשים, כטענת התובעת, בכתב תביעתה או חמש שנים כטענת הנתבע?

6. להלן טענות ב"כ התובעת:
א. עדותם של כל ששת עדי התובעת ביססה את גרסתה כי היא הכירה את בן זוגה רק בסתיו 2012 וכן תמכו בגרסתה כי העברית שלה אינה ברמה טובה, כאשר העובדה כי הורי בן הזוג לא ידעו לפרט במדוייק מהם אותם מקומות העבודה בהם עבד בנם מאז שחרורו מצה"ל בשנת 2003 עד שנת 2013 שאז לטענתם התחיל לעבוד במפעלים באזור רמת הגולן והסביבה אינה מוכיחה שהתובעת התגוררה עימו בתקופה לגביה נשללה זכאותה לגמלת השלמת הבטחת הכנסה, כמו גם העובדה שיציאתה מהארץ לחופשה בחו"ל באותו מועד בו יצא בן הזוג אינה מבססת את גרסת הנתבע שהרי מי שהזמינה את הנסיעה עבור התובעת היתה חברתה -מרגריטה אשר לא נשאלה, במסגרת חקירתה הנגדית, דבר בענין זה עובדה שיש לזקוף לזכות התובעת ולחובת הנתבע.
ב. מעדותו של מר קריספין - אחד מעדי הנתבע אשר נכח בחקירת התובעת על ידי החוקר השני - מר אורון, עלה כי לא נערכה כל חקירה סביבתית וכי מטרת החקירה שנערכה בעניינה היתה לבדוק האם במועד ביצוע החקירה היא חיה ביחד עם בן הזוג וכן עלה כי החקירה לא בוצעה בהתאם לנהלים ו/או חוזרי המל"ל (ת/1 ות/2).
ג. מעדותו של מר אורון עלה כי הוא אינו זוכר את המקרה הספציפי של התובעת, כי הוא אינו דובר את השפה הרוסית וכי חקר את התובעת באזהר ה, לא גבה עדות מבן הזוג למרות שזה היה בדירה בזמן החקירה וישן.
ד. בתאריך 23/5/13 נחקרה התובעת על ידי חוקרי הנתבע, באזהרה בגין חשד ל"הוצאת כספים במרמה מהמוסד לביטוח לאומי" כאשר במכתב שהוצא לתובעת בסוף חודש 5/13,בעקבות חקירה זו הודיעו לה כי היא אינה זכאית לגמלת השלמת הבטחת הכנסה וכי זכאותה תישלל ממנה רטרואקטיבית החל מחודש 5/08 ככל שלא תפנה לנתבע בתוך 45 יום מתאריך זה.
ה. בתאריך 14/7/13 הודיע הנתבע לתובעת כי מאחר ולא פנתה אליו בתוך 45 יום החלטתו מיום 29/5/13 הפכה לסופית.
ו. בתאריך 13/8/13 פנתה התובעת לנתבע בבקשה לקבל עותק מתיקה וכן ציינה כי ההחלטה בעניינה ניתנה מבלי שניתנה לה הזכות להעלות טענותיה וזאת בניגוד לסעיף 327(ד) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995, וכי במועד בו הודע לה שההחלטה בעניינה הפכה סופית, טרם חלפו 45 הימים במסגרתם ניתנה לה האפשרות לפנות אל הנתבע בבקשה שלא ישלול זכאותה שכן המועד ממנו היה אמורים להיספר הימים הוא מהיום בו מכתב זה התקבל אצלה ולא מהיום בו הוא הונפק.
ז. גם בהמשך וחרף בקשות התובעת מהנתבע לאפשר לה להעלות טענותיו לפניה וכן חרף המלצת בית הדין בהליך הקודם לקיים לתובעת שימוע, התבצר הנתבע בעמדתו וזאת למרות שזכות השימוע הינה זכות קנויה המתחייבת מהיחסים שבין האזרח במדינה דמוקרטית לבין מוסדותיה ולמרות פסיקות רבות שיצאו מבג"ץ בענין זה ולכן הנטל לשכנע את בית הדין כי ההחלטה שלא לאפשר לתובעת לממש את זכות השימוע רובצת לפתחו של הנתבע, כאשר הוא לא הרים נטל זה שכן גם בסיכומיו לא התייחס לטענה זו.
ח. די בדרך בה ערכו חוקרי הנתבע את התביעה כדי להוביל לקבלת התביעה שהרי הם לא ערכו חקירה סביבתית, לא חקרו איש מלבד התובעת, אשר אל ביתה נכנסו ללא צו שיפוטי ומבלי שהסבירו לה שהיא אינה חייבת להסכים להכניסם לביתה ו/או להיחקר על ידם, בנוסף, הם חקרו אותה בעברית למרות ששפה זו אינה שגורה בפיה, כאשר גם העובדה שביקשו ממנה לכתוב, בשפה הרוסית, ובסוף חקירתה כי הבינה מה נשאלה ואמרה אמת, מלמדת שהם סברו כי היא לא הבינה מה שואלים אותה ורק כדי למנוע תקלות וטענות בהמשך דאגו שתכתוב את שכתבה בסוף הודעתה.
ט. לא די לשאול נחקר שאלות כלליות כגון כאלו הקשורות לארץ מוצאו, להשכלתו ולעיסוקיו לפני עלייתו ארצה על מנת לוודא שרמת ידיעת השפה שלו מספקת לצורך חקירתו הפלילית אותה יש לערוך לפי חוזר 106/09, כאשר הנתבע לא טרח להתייחס, באף שלב ואף לא בסיכומיו, לפגמים שנפלו בחקירה שערך בעניינה של התובעת.
י. יש לזקוף לחובת הנתבע את החלטת חוקריו שלא להעיר ולחקור את בן הזוג אשר ישן, בזמן חקירת התובעת בביתה.
יא. טענת הנתבע כאילו ניסיונות מאוחרים יותר לחקור את בן הזוג לא צלחו בשל חוסר שיתוף פעולה מצידו לא הוכחו ולמעשה אין בהם כל אמת.
יב. הן במהלך עדותם של עדי הנתבע והן במהלך חקירת התובעת, לא נסתרה גרסתה לפיה במועד חקירתה, קרי - בתאריך 23/5/13, היא מסרה לחוקר שישב א צלה בבית כי היא החלה להתגורר עם בן הזוג כחמישה חודשים קודם לכן, כלומר - מסילבסטר 2013 ולא חמש שנים קודם לכן כפי שהם טוענים .
יג. בהתעקשות הנתבע שלא לחזור בו מהחלטתו מחודש מאי 2013 חרף תוצאות ההליך הפלילי יש משום בקשה שביה"ד ייתן החלטה הסותרת את עובדות הסדר הטיעון אליו הגיעה הת ובעת עם המאשימה אלא שאין מקום לאפשר למדינה לטעון, על בסיס אותו חומר חקירה, טענות סותרות ובוודאי שאין מקום לקבל את טענת הנתבע כאילו תוצאות ההליך הפלילי אינן רלוונטיות להליך כאן במיוחד כשעמדה זאת סותרת את הסכמות הצדדים כפי שמצאו ביטוי בפרוטוקול הדיון שהתקיים בתאריך 9/2/16, בהליך הקודם ובמיוחד כאשר אי אפשר להתעלם מהעובדה שההליך הפלילי לא נוהל אלא הסתיים במהירות בשל ההסדר אליו הגיעו הצדדים ואשר בהתאם לו, הודתה התובעת בכל פרטי כ תב האישום המתוקן מבלי שהמדינה היתה צריכה להוכיח את שטענה שם . מה גם שהוסכם בין הצדדים כי ייתכן ולהליך הפלילי תהיינה השלכות לכאן או לכאן בקשר להליך האזרחי ואף נטען ללא כל התנגדות של המאשימה כי עם סיום ההליך הפלילי ניתן יהיה להגיע להסדר תשלומים בנוגע לסכום החוב המתוקן ולכן אין להסכים למצב בו הסתמכותה של התובעת על אשר ארע בהליך הפלילי תיפגע בצורה כל כך קיצונית על ידי גוף אחר של המדינה.
7. להלן טענות ב"כ הנתבע:
א. במעמד הגשת תביעתה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה היא התחייבה להודיע לנתבע על כל שינוי שיחול באחד מהפרטים שציינה בתביעתה ביניהם פרטים על מגורים עם בן הזוג אלא שהיא לא עשתה כן.
ב. בחודש 5/2013 התגלה לנתבע כי התובעת מנהלת משק בית משותף עם בן הזוג וזאת החל מחודש 5/2008 ולכן נשללה זכאותה לגמלה החל ממועד זה וזאת לפי סעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 198 0 (להלן:" חוק הבטחת הכנסה") אשר מציין כי בני זוגם הם "לרבות איש ואישה הידועים בציבור כבני זוג המתגוררים יחדיו".
ג. טענת התובעת כאילו הסדר הטיעון אליו הגיעה עם המדינה במסגרת ההליך הפלילי ואשר במסגרתו הודעתה כי התגוררה עם בן הזוג רק חמישה חודשים ולא חמש שנים פי שנטען כנגדה בכתב האישום המקורי וכפי שטוען הנתבע שהיה בפועל, כובל את האחרון אין לה על מה לסמוך שכן מטבעם של הסדרי טיעון שהם ניתנים על בסיס הודאת הנאשם ומבלי שמתקיים דיון משפטי לגופו של עניין, מה גם שבהתאם להלכה הפסוקה:"כאשר בעל דין מייחס ליריבו מעשה פלילי, דרושה מידת הוכחה גדולה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה. בהליך פלילי מידת השכנוע צריכה להיות מעל לכל ספק סביר ואילו במשפט אזרחי רמת השכנוע הינה לפי מאזן ההסתברות, כלומר שהגרסה העולה מהעובדות של ההגנה היא קרובה יותר לאמת מזו העולה מהעובדות שהוכחו על ידי הצד שכנגד".
ד. במסגרת הטיפול בתיק של התובעת התקבל אצל הנתבע מידע לפיו היא מתגוררת עם בן הזוג מעל 10 שנים, בעקבות מידע זה שלחה פקידת התביעות את חוקרי הנתבע לביתה של התובעת לבדיקת הנושא, כפי שהדבר עלה מעדותו של מר קריספין.
ה. במהלך הביקור שערכו חוקרי הנתבע - מר קריספין ומר אורון, נגבתה מהתובעת הודעה בה מסרה התובעת גרסתה כמפורט להלן:
ש. איפה נולדת
ת. באוקרינה בעיר קולומיה עד גיל 21 אני סיימתי בית הספר ויש לי בגרות מלאה ועבדתי בתור ספרית. בשנת 96' עליתי לארץ ישר לקצרין.
וביחס לתקופת מגוריה עם בן הזוג נשאלה:
ש. כמה זמן את ויבגני סודוקוב גרים ביחד?
ת. אנחנו גרים ביחד 05 שנים.
ש. את ויבגני מנהלים משק בית משותף?
ת. כן.
ש. יבגני משתתף בהוצאות הבית כאן?
ת. כן, כמו כל גבר, מה שצריך.
ש. ציוד ובגדים של יבגני כאן אצלך?
ת. כן.
ו. לטענת התובעת עצם כתיבת התקופה בצורה בה היא נכתבה - " 05 שנים" מבססת גרסתה לפיה היא התגוררה עם בן הזוג חמישה חודשים ולא חמש שנים, אלא שמעדותו של מר אורון - החוקר שחקר את התובע ואשר בכתב יד נכתבה ההודעה וכן מעד ותו של החוקר שהיה איתו - מר קריספין, עולה כי כך נוהג מר אורון לכתוב שנים ולכן אין מקום לפרשנות התובעת לפיה עת כתב "05 שנים" התכוון למעשה לחמישה חודשים.
ז. החוקר - מר אורון, נחקר במסגרת חקירה נגדית על צורת הכתיבה שלו ועדותו היתה אמינה וקוהרנטית. וכך העיד:
ש. לאחר שהקראת אותה שורה מהדוח, אתה מסכים איתי שהקלדנית רשמה 5 ולא 05?
ת. לא שמתי לב, צריך לראות. אני פשוט כותב 05. אני בא ממבחני לשכת עורכי הדין בשבוע שעבר וכל מספר חד ספרתי רשום עם 0 לפניו.
ש. האם גם בשנת 13' למדת משפטים?
ת. ברוב העדויות שלי אני רושם 0 לפני מספר חד ספרתי כך אני עושה גם בשיקים, בכל דבר.
ש. אם אומר לך שיש עדויות שאתה גובה ולא רושם בספרות אלא גם במילים.
ת. תמיד שאני כותב מספר זה בהתחלה אפס. לא זכור לי דבר כזה כמו שאתה אומר כלומר שלא כתבתי 0 לפני מספר חד ספרתי.
ח. בכל הקשור לידיעת השפה העברית, של התובעת, עלה הן מעדותו של מר אורון והן מעדותו של מר קריספין כי התובעת כן הבינה ודיברה עברית, בעצמה וללא מתורגמן, כאשר רמת העברית שלה היתה בהחלט טובה כפי שניתן ללמוד מהפרטים שמסרה במסגרת חקירתה, פרטים בנוגע למקום מגוריה ברוסיה, למספר שנות הלימוד שלה, לעיסוקה שם וכו' - פרטים שלא היה לחוקרים שום דרך לדעת לולא מסרה להם אותם התובעת בעצמה.
ט. למרות שמהודעת התובעת ומעדויות שני החוקרים עלה בבירור כי התובעת יודעת עברית הרי שבביה"ד ניסתה ליצור רושם שאין היא מבינה ולו מילה אחת בעברית, עד כדי כך שאפילו עת נשאלה לשמה, עשתה עצמה כמי שאינה מבינה מה שואלים אותה.
י. יש לזכור כי התובעת עלתה לארץ לפני 24 שנים, למדה עברית באולפן, היא משכילה, צעירה ולכן אין לקבל את ניסיונותיה להציג עצמה כמי שאינה מבינה ולו מילה אחת בעברית וככזו שאפילו אינה מבינה כששואלים אותה מה שמה או האם יש לה חבר.
יא. בניגוד לטענת התובעת כאילו החוקרים הציגו עצמם כשוטרים, הם העידו כי לא עשו כן וגם העידו כי כדי לגבות הודעה ממבוטח, אין הם צריכים להצטייד בצו מבית משפט.
יב. לנוכח הודעתה המפורטת של התובעת לחוקרי הנתבע, עדותה בבית הדין והרשעתה בתיק הפלילי בעבירה של קבלת דבר במרמה, יש מקום ליתן משקל מכריע להודעתה לחוקרי הנתבע ולהעדיפה על פני עדותה בבית הדין אשר היתה רצופה באי דיוקים ואף מטילה ספק באמינותה.
יג. גם עדויות עדי התובעת היו מלאים ורצופים באי דיוקים, כך לדוגמא בעדותם של הורי בן הזוג הם לא ידעו למסור פרטים אודות מקום עבודתו של בנם במשך כל התקופה שלטענתם הוא התגורר בביתם (10 שנים) , אך כן ידעו שהוא עבד ברמת הגולן דווקא כאשר עבר לכאורה לגור עם התובעת בשנת 2013, כאשר בהקשר זה ראוי להדגיש כי מעדותו של בן הזוג עצמו עלה שהוא עבד ברצף משנת 2005 ועד לפחות שנת 2013, באזור קצרין ראש פינה - כלומר קרוב למקום מגוריה של התובעת (קצרין ) ולא למקום מגוריהם של הוריו (עכו) .
יד. עוד עלה במסגרת חקירת התובעת ובן הזוג, להם הוצגו דוחות כניסה ויציאה מהארץ ביחס לשנת 2008 ולשנת 2015, כי בשנת 2008 הם שהו באנטליה באותו מלון ובאותו זמן (כדי לחגוג את הסילבסטר) כאשר ברור שעובדה זו מאיינת את גרסת התובעת כאילו לא הכירה את בן הזוג לפני שנת 2013.
טו. יש לקבוע כי התובעת התגוררה עם בן הזוג במשך 5 שנים כמפורט בהודעה שגבו ממנה חוקרי הנתבע.

8. המסגרת הנורמטיבית
חוק הבטחת הכנסה, מהווה חלק ממדיניות כלכלית חברתית ותכליתו " להבטיח כרשת מגן אחרונה אמצעי מחייה מינימאליים למי שאין לו הכנסה". זאת כחלק מהזכות החוקתית למינימום של קיום אנושי בכבוד, תשלומה של גמלת הבטחת ההכנסה מותנה לפי החוק במספר תנאים וביניהם מבחן הכנסות, שתכליתו להעניק את הגמלה רק למי שאכן אין לו הכנסה מספקת לצורך מילוי צרכיו הבסיסיים, ואף אין באפשרותו להפיק הכנסה כאמור.
סעיף 2( א) לחוק קובע את תנאי זכאותו של " תושב ישראל שמלאו לו 25 שנים" לגמלת הבטחת הכנסה, והכל בכפוף להוראות החוק. כאמור לעיל, על פי סעיף 4( א) לחוק הבטחת הכנסה, כאשר מדובר בבחינת זכאותם של " בני זוג" לגמלה, "הזכאות לגימלה של כל אחד מבני זוג מותנית בכך שמתקיימים גם בבן זוגו תנאי הזכאות לפי סעיף 2 ".
המונח " בני זוג" מוגדר בסעיף 1 לחוק: "לרבות איש ואישה הידועים בציבור כבני זוג ומתגוררים יחדיו". יצוין כי נוסח זה של ההגדרה התקבל בתיקון מס' 18 לחוק הבטחת הכנסה, בתחולה מיום 1.1.03, כשלפניו הוגדרו " בני זוג" בס' 1 לחוק, כ"בני זוג לרבות איש ואישה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזו". הובהר בפסיקה כי " דרישת ניהול משק בית משותף" נותרה בתוקפה גם לאחר תיקון החוק.

9. דיון והכרעה
נקדים אחרית לראשית ונציין כי לאחר ששמענו את כלל העדים שהופיעו לפנינו ובחנו את כל הראיות וקראנו את כל כתבי הטענות, התצהירים ואת סיכומי הצדדים, לרבות סיכומי התשובה של התובעת, הגענו לכלל מסקנה כי הצדק עם הנתבע וכי במועד בו נחקרה התובעת על ידי חוקרי הנתבע (29/5/13) היא ובן הזוג אכן גרו ביחד חמש שנים, היא ובן הזוג אכן ניהלו משק בית משותף, בן הזוג משתתף בהוצאות הבית וכי הציוד והבגדים של בן הזוג נמצאים בדירתה הכל כפי שנרשם מפיה, בהודעה (נ/1)על ידי מר אורון, כאשר השתכנענו גם שאת כל תשובותיה נתנה לאחר שהבינה היטב מה נשאלה.
להלן נפרט הטעמים בשלהם הגענו למסקנתנו זו:
א. רמת ידיעת השפה העברית של התובעת
התובעת טענה לפנינו כי אינה מבינה ו/או מדברת עברית, ולשם כך העידה באמצעות מתורגמנית - אלא שלדעתנו טענתה זאת נועדה לשכנע אותנו שבזמן שהיא נחקרה על ידי חוקרי הנתבע, בעברית, היא לא הבינה מה נשאלה ולכן אין להתייחס לתשובות שנתנה בקשר לבן הזוג כמוכיחות שהם היו בני זוג 5 שנים, אלא שכפי שטען ב"כ הנתבע, גם אנו התרשמנו שהתובעת לא דיברה אמת בענין זה ושהיא ד ווקא כן מבינה עברית ודוברת עברית ברמה טובה וזאת גם מהאופן בו התנהגה בעדותה ולענין זה מקובלת עלינו מסקנת ב"כ הנתבע בקשר לחוסר ההבנה המוגזם (והלא הגיוני) שהפגינה התובעת בתחילת עדותה עת ניסה ב"כ הנתבע להבין את רמת הבנתה את השפה העברית, כאשר אפילו על השאלה "מה השם שלך?" (עמ' 8 שורה 10 לפרוטוקול) - היא "לא הבינה" וזאת למרות שמיד לאחר מכן, עת נשאלה, באמצעות המתורגמנית " שאלה כמו השם שלה היא מבינה" היא השיבה ש"כן" (עמ' 8 שורות 14-15 לפרוטוקול). בנוסף, להלן הטעמים הנוספים בשלהם הגענו למסקנה כי התובעת כן הבינה את השאלות שנשאלה במהלך החקירה שערכו לה חוקרי הנתבע:

  • מקריאת הודעתה של התובעת לחוקר/ים, עולה כי המידע המצוי שם, כבר בתחילת ההודעה (כשהכוונה למקום בו נולדה, לשנה בה עלתה לארץ, לגיל בו היתה כשסיימה ללמוד, למקצוע בו עסקה באוקראינה ועוד), לא יכול היה להיות בידיעת החוקרים לולא מסרה להם אותו התובעת, דבר שמחליש את טענתה אשר לאותם חלקים בהודעה שפחות נוחים לה ואשר מתיישבים עם גרסת הנתבע .
  • התובעת כפי שפרטנו בסעיף ה"עובדות", הינה ילידת 1973 ועלתה לארץ בשנת 1996, כלומר, עת היתה בת כ - 23 שנים, קרי - צעירה למדי, כך שסביר להניח שגם אם היתה מוקפת באנשים דוברי שפת אמה, היא כן למדה את השפה העברית.
  • אין חולק כי התובעת למדה עברית באולפן, בשנת 1996, כאשר גם שתיים מעדותיה - גב' אנה וגב' מרגריטה , למדו איתה, עדות אשר מעדותן לפנינו התרשמנו שהן מדברות ומבינות עברית ברמה טובה מאוד (ולענין זה ניתן להתרשם גם מהשאלות ששאל אותן ב"כ הנתבע, בהקשר זה, במסגרת חקירתן הנגדית: לענין גב' אנה פרידמן - עמ' 24 שורות 15-28 לפרוטוקול וגב' מרגריטה שטיינמן - עמ' 27 שורות 18-28 לפרוטוקול).
  • התובעת עבדה בחנות בשמים וטואלטיקה בקניון בקצרין כאשר אין זה סביר להניח שכל הלקוחות שפקדו את החנות היו רק דוברי השפה הרוסית, וכאשר לענין זה יש להוסיף שאפילו גב' אנה פרידמן אשר ניכר היה שעשתה מאמץ אדיר לסייע לחברתה ולשכנע את ביה"ד כי רמת ידיעת העבר ית של התובעת אינה טובה, הודתה שמספרים התובעת מבינה (עמ' 25 שורות 7-8 לפרוטוקול).

ב. עדותה של אם בן הזוג אשר כל שהעידה בנוגע למקום עבודתו של ב נה לא הותיר עלינו רושם מהימן בין היתר בשל חוסר הסבירות שב"אי הידיעה" שהפגינ ה, בקשר לעבודתו בשנים שלפני 2013 וב של החיבור שיצרה בין התחלת בנה לעבוד במפעל ברמת הגולן לבין המועד בו התחיל, לטענתה להתגורר עם התובעת - שני אלו חיזקו את טענת הנתבע כי מדובר בעדות מגמתית שנועדה לחזק את גרסתה של התובעת כאילו ה יא ובן הזוג התחילו להתגורר יחד רק בתחילת שנת 2013 אמו של בן הזוג - במסגרת חקירתה הנגדית, העידה גב' סודוקוב, כי בנה התגורר "אצלינו בבית" לאחר שהתגרש בשנת 96' וכן העידה כי הוא היה בצבא "11 שנה, בלבנון, בחברון" ואז נשאלה על עבודתו לאחר שחרורו:
ש. האם אחרי השחרור של יבגני מהצבא הוא עבד בעבודה כלשהי?
ת. כן
ש. איפה?
ת. לא יודעת. עבד בכל מיני מקומות. פה ושם.
ש. האם יכול להיות שעבד בקצרין?
ת. לא יודעת בדיוק זה היה מזמן מזמן.
ש. את יודעת איפה הוא עובד היום?
ת. ברמת הגולן, איפשהו
ש. כמה שנים הוא עובד בעבודה הזאת?
ת. בערך משנת 2013, כשהם התחילו (המתורגמנית שואלת עוד שאלה כדי להבין) כשהוא התחיל לגור עם התובעת אז התחיל לעבוד שם ש. למה את זוכרת את העבודה שלו ברמת הגולן לפי זה שהקשר שלו התחיל עם התובעת ואת לא זוכרת את העבודות שלו במשך 10 שנים בהן לטענתך גר אצלך בבית? יותר הגיוני שתזכרי היכן עבד כשגר אצלך בבית ת. כשהוא גר אצלי הוא עבד בעבודות מזדמנות ולא קבועות. פה ושם ש. איזה סוג של עבודות?
ת. עובד
ש. מפעל? בנין?
ת. מפעל.
ש. איזה מפעל?
ת. לא יודעת
ש. אולי אותו מפעל ברמת הגולן/בקצרין?
ת. אני לא יודעת, הוא ילד גדול לא דיווח לי. נתן לי כסף למחיה.
ש. הבן שלך שהיה אצלך כל יום במשך 10 שנים ואת לא יודעת איזו עבודה עבד ודוקא זוכרת את העבודה כשעבר לרמת הגולן בשנת 2013.
....
ש. אז אשנה את השאלה - באיזו עיר עבד כשגר אצלך במשך 10 שנים?
ת. לא יכולה להגיד.
ש. יכול להיות שאת לא יודעת כי באותן 10 שנים הבן שלך בכלל לא גר אצלך בבית?
ת. לא. הוא היה גר בבית. נתן לנו כסף ולא דרשתי לדעת איפה עובד. ידעתי שעובד במפעל אבל לא באיזה בדיוק, כל פעם זו היתה עבודה אחרת, במפעל שונה.
ש. את יודעת שהחליף עבודות במפעלים שונים?
ת. כן, החליף מפעלים. לא שאלתי באחיזה מפעל עובד" (עמ' 4 שורות 3-28 לפרוטוקול וכן עמ' 5 שורות 1-17 שם - ההדגשות אינן במקור - א.י.) .
ג. עדותו של אביו של בן הזוג - אשר גם היא לא הותירה עלינו רושם מהימן, מסיבות דומות לאלו שעדותה של אשתו לא הותירו עלינו רושם אמין, שכן גם הוא כמו אשתו נשאל האם יודע להגיד היכן בנו עבד במשך השנים וגם הוא העיד כי לא יודע באילו מפעלים עבד בנו מאז השתחרר מהצבא וכן לא יודע האם מ פעלים אלו היו ב"עכו? רמת הגולן? קצרין? תל-אביב?", הוא גם לא ידע להגיד איזה סוג עבודה ביצע בנו, אך בתצהירו כן ידע להצהיר שלקראת סוף שנת 12', יבגני אמר ל הם שהתחיל מערכת יחסים עם בחורה שגרה ברמת הגולן..ושהחליט לעבור לגור אצלה?" (עמ' 6 שורות 9-13 לפרוטוקול).
ד. צירוף המקרים הלא סביר אשר התבטא בעובדה שהן התובעת והן בן הזוג יצאו מגבולות המדינה, באותו זמן (30/12/07 עד 3/1/08) , לאנטליה, כפי שהדבר התברר הן מחקירתה הנגדית של התובעת (עמ' עמ' 15 שורות 10-27 לפרוטוקול וכן עמ' 16 שורות 1-17 שם) והן מחקירתו הנגדית של בן הזוג (עמ' 19 שורות 4-14 לפרוטוקול) והתשובות הלא מהימנות של התובעת בקשר לכך שלא הכירו באותה תקופה ולכך שלא ראתה אותו שם:
ת. לדעתי יצאתי עם חברה בשנת 07' יכול להיות בשנת 07' עד כמה שאני זוכרת. נסעתי עם חברה לחגוג סילבסטר בטורקיה.
ש. לאיזו עיר?
ת. למיטב זכרוני,אנטליה, זה היה לפניה רבה שנים אז לא בטוחה ש. מה שם החברה?
ת. מרגריטה
ש. היא אשתו של מקסים?
ת. לא זו חברה שלמדה איתי באולפן והכרתי אותה הרבה שנים ומה הקשר ל"אשתו של מקסים"
ש. מה שם המשפחה של אותה חברה?
ת. שטיינמן.
ש. אכן יצאת ב- 30/12 את זוכרת את התאריכים זה היה בשנת 07' וחזרת ב - 3/1/08.
ת. זה היה הסילבסטר הראשון שיצאתי עם חברה.
ש. האם מלבד החברה הזו, מרגריטה, היו אנשים נוספים?
ת. לא, יצאנו שתינו ביחד אבל במטוס היו הרבה אנשים.
ש. יצאתם ביחד כקבוצה?
ת. לא, רק שתיים, זה לא היה חלק מטיול מאורגן.
ש. אם אומר לך שיבגני באותו יום יצא גם הוא מהארץ ב- 30/12/07 וחזר בדיוק באותו תאריך ב- 3/1/08 מה יש לך לומר?
ת. לא יכולתי לדעת ולהכיר את כל האנשים שטסו איתי באותו מטוס, מי הזמין את כל הכרטיסים בטיסה זו החברה שלי מרגריטה, לא יודעת איך היא הזמינה. יכול להיות שזה טיול מאורגן של איזו קבוצה. אבל לא הייתי שייכת לטיול מאורגן.
ש. את יבגני פגשת במלון באנטליה באותה נסיעה?
ת. לא, פגשתי את יבגני כשהייתי בעבודה והכרנו כשעבדתי בחנות.
ש. אז לא פגשת אותו בטיול באנטליה בשנים 07'-08'?
ת. לא ראיתי אותו אז ולא הכרתי אותו אז, הייתי עם חברה שלי. היה לנו חשוב לצאת לבד שתינו לחגוג את הסילבסטר.
ש. למה היה חשוב?
ת. כי מזמן לא יצאתי, היתה לי תקופה מאוד מאוד קשה. אמא נתנה אפשרות לצאת ונשארה עם הילדים ושחררה אותי לטיול.
ש. למה היתה לך תקופה קשה, אז?
ת. הייתי לבד עם הילדים, לא יצאתי לשום מקום. לא נסעתי, לא יצאתי, הייתי סגורה בבית" (עמ' 15 שורות 10-27 לפרוטוקול וכן עמ' 16 שורות 1-17 שם).
ה. מקום עבודתו של בן הזוג
במסגרת חקירתו הנגדית של בן הזוג, הפנה אותו ב"כ הנתבע לדו"חות העסקתו ומהם עלה כי בן הזוג התחיל לעבוד במפעל בנדע פלסט בקצרין משנת 2011 כאשר בין השנים 2005-2010 הוא עבד במפעל ברמת הגולן ובשנת 2010 עבד גם תקופה קצרה במרפדיית האומן בראש פינה (עמ' 18 שורות 1-15 לפרוטוקול), כלומר כבר משנת 2005 עבד בן הזוג באזור רמת הגולן, ראש פינה קצרין, כלומר - בסמוך למקום מגוריה של התובעת, כאשר מידע זה נעלם מעדותם של הוריו, למרות שלטענתם התגורר איתם עד סוף שנת 2012 ולכאורה נסע יום יום מביתם בעכו למקומות הנ"ל.
ו. הדרך בה כותב החוקר, מר אורון מספרים - במסגרת נ/1, נרשם בין היתר כי במענה לשאלת החוקר:"כמה זמן את ויבגני סודוקוב גרים יחד" (עמ' A שורה 18 לנ/1), שאלה אשר הגיעה לאחר תשובת התובעת לשאלה "מי גר כאן בבית כיום?" - "אני והילדים שלי רומן ואנג'ל ויבגני סודוקוב" (עמ' A שורות 16-17 לנ/1) , כך:"אנחנו גרים יחד 05 שנים " (שורה 18 שם - ההדגשה אינה במקור - א.י), ראשית נציין כי נראה שגם אם כתיבת מספר בדרך של "05" אינה בהכרח כתיבה שגרתית הרי שאין בכך כדי להוכיח שהיא אינה קיימת.
במסגרת עדותו המהימנה ביותר של מר אורון הוא נשאל בענין זה, כמפורט להלן:
ש. אני אומר לך שבשורה 19 לדוח רשום "05" אתה מסכים איתי.
ת. כן, זה מה שכתוב.
ש. לאחר שהקראת אותה שורה מהדוח, אתה מסכים איתי שהקלדנית רשמה 5 ולא 05?
ת. לא שמתי לב, צריך לראות. אני פשוט כותב 05. אני בא ממבחני לשכת עורכי הדין בשבוע שעבר וכל מספר חד ספרתי רשום עם 0 לפניו.
ש. האם גם בשנת 13' למדת משפטים?
ת. ברוב העדויות שלי אני רושם 0 לפני מספר חד ספרתי כך אני עושה גם בשיקים, בכל דבר.
ש. אם אומר לך שיש עדויות שאתה גובה ולא רושם בספרות אלא גם במילים.
ת. תמיד שאני כותב מספר זה בהתחלה אפס. לא זכור לי דבר כזה כמו שאתה אומר כלומר שלא כתבתי 0 לפני מספר חד ספרתי.
ש. אתה מסכים שהתובעת לא אמרה לך 05 שנים?
ת. כל מי שיגיד לי חמש שנים או שש שנים אני רושם 05 או 06. אפילו לאשתי בברכת יום הולדת רושם 0 לפני מספר חד ספרתי (עמ' 11 שורות 6-20 לפרוטוקול).
וכן מהשוואת הדרך בה כתב, על גבי ההודעה, את מספר הדירה ואת מספר הבית בו מתגוררת, התובעת:

השתכנענו מעל לכל ספק, כי אכן, עת רושם מר אורון מספרים שהם נמוכים מ-10, הוא תמיד רושם 0 לפני המספר ובצמוד לו וכן השתכ נענו גם לנוכח עדותו של מר אורון וגם לנוכח עדותו של מר קריספין בנוגע לכך שהתובעת אמרה 5 שנים, כי אכן זה מה שהיא אמרה.
וכך נשאל והשיב, במהימנות,מר קריספין בענין זה:
ש. טענת שמעיון בהודעה של התובעת היא הודתה בחמש שנים.
ת. נכון.
ש. אבקשך להקריא את שורה 19 להודעה.
ת. מקריא "אנו גרים ביחד 05 שנים".
ש. זה מה שהיא אמרה לכם "אנו גרים ביחד 05 שנים".
ת. אורון הוא חוקר שעובד אצלנו הרבה שנים ונוהג תמיד שאומרים לו שנים לרשום ספרות.
ש. ולספרות מוסיפים אפסים?
ת. יש תיקים שאנו רואים שהוא רושם בצורה כזו כלומר אם זה שנים בודדות שפחות מ- 10 הוא רושם 0 לפני.
ש. יש תיקים שהוא רושם במילים.
ת. כן, יש גם כאלה.
ש. אז תסכים איתי שהיא לא אמרה 05.
ת. היא אמרה 5 שנים. מהרישום הזה אנו גם מבינים שזה חמש שנים. מזה שאני קורא, את ההודעה אני מבין שהיא אמרה 5 שנים.
ש. תסכים איתי כי גם אדם שאינו מכיר את אורון ואת שיטת כתיבתו וכאשר הוא קורא את שורה 19 שהקראתי לך עצם העובדה של 05 יכול להצביע על חצי שנה.
ת. זה לדעתך. בוא לא נשכח כי המידע הראשוני היה שהם חיו 10 שנים ביחד. על סמך זה יצאה החקירה" (עמ' 32 לפרוטוקול)
ז. ככלל הרושם המהימן ביותר שהותירה עלינו עדותו של מר אורון מעדותו של מר אורון למדנו כי הוא עובד בנתבע "19 שנים עם הפסקה של שנה", כן התרשמנו כי במסגרת חקירתו הנגדית הקפיד מר אורון לדייק ולה יצמד לעובדות ולרשום , למשל עת נשאל:"אתה זוכר את המקרה הספציפי", השיב, בכנות:"לא", או למשל עת נשאל:"אתה חקרת את התובעת לבדך", השיב:"רשום שאני והחוקר דוד" (הכוונה למר קריספין - א.י.) , וגם בנוגע לכך שבניגוד לגרסתה של התובעת הוא הציג עצמו כשוטר וכן לכך שבניגוד לטענתה כאילו ה וא ומר קריספין נכנסו לביתה בכח.
להלן חלק מהשאלות שנשאל מר אורון והתשובות שנתן:
ש. ז"א שניכם שאלתם אותה שאלות.
ת. לא, אני שאלתי שאלות. אני כותב את זה.
ש. מה עשה דוד.
ת. אם היה שואל גם הייתי רושם.
ש. אז מה הוא עשה?
ת. היה שם.
ש. אינך דובר השפה הרוסית.
ת. לא.
ש. חקרת את התובעת באזהרה.
ת. כך כתוב. כן.
ש. אתה חוקר את התובעת באזהרה מדוע.
ת. אם יש חשד לפני כן גם חשד לכאורה אנו מזהירים.
ש. חשד למה? מה היתה הסיבה לחקירה תחת אזהרה?
ת. צריך לראות את התיק. אם אתה מדבר בכלליות אני אומר לך כי חשד זה מידע מודיעיני, חקירה סביבתית. יכול להיות חשד למגורים משותפים הכוונה עבירה על פי חוק הביטוח הלאומי.
.....
ש. נכון שלא היה מתורגמן לרוסית בזמן שגבית את ההודעה מהתובעת.
ת. לא, אם היה מתורגמן הייתי מציין את זה בהודעה.
ש. זה נכון שהחקירה שאתה עורך והתשאול שאתה מבצע לחשוד צריכים להיות מעמיקים והעדות שאתה גובה מהחשוד צריכה להיות מדויקת כי על בסיסה פקיד התביעות של המוסד מקבל החלטה חשודה בענין החשוד, שיכולה להשפיע על גורלו. מסכים איתי?
ת. כל מה שעשיתי מצוין כאן, לא מבין את השאלה.
ש. אתה מסכים שזה מה שאמור להתקיים?
ת. מה שראינו לנכון בשטח זה מה שעשינו. זה מה שמצאנו לנכון.
ש. אתה מסכים איתי שאסור שלגביית הודעה תהיה פרשנות בידי אנשים ....
ש. אני אומר לך שהגעתם לביתה של התובעת ללא צו של בית משפט.
.....
ת. לא היה לנו צו של בית משפט.
ש. נכון שלא הודעת לתובעת שהיא רשאית שלא להכניס אותך הביתה.
ת. אנו מציגים את עצמנו, לא זוכר במקרה הספציפי אבל בכל תיק אנו מציגים את עצמנו, מציגים תעודות ומי אנחנו ומי שלא רוצה שניכנס אז לא ניכנס. לא עושים שום דבר בכח. אפילו לא בטיפת כח.
ש. למה הצגת את עצמך כשוטר.
ת. אנו מציגים את עצמנו כחוקרים. עם תעודת חוקר. 20 שנה כמעט אני חוקר ומעולם לא הצגתי את עצמי כשוטר.
ש. נכון שההודעה נרשמה בכתב ידך.
ת. כן, אני גם חתום למטה מצד ימין". (חלקים מעמ' 36-39 לפרוטוקול, ההדגשות אינן במקור - א.י)
ח. הסיוע והחיזוק שמצאנו בעדותו המהימנה של מר קריספין, לעדותו של מר אורון - גם מר קריספין בדומה למר אורון הרשים אותנו במ הימנותו, עת לא ניסה "להמציא" דברים או לענות תשובות שאולי היו יכולות להרשים לכאורה יותר, כך למשל עת נשאל:"אתה נכחת בחקירת התובעת", מר קריספין לא אמר :"כן", אלא דייק ואמר:"כן אני רשום כמי שנכח בגביית ההודעה", כך גם עת נשאל "אתה זוכר את המקרה", והשיב במידת זהירות ראויה לציון:" משנת 13' ועד היום מאוד קשה לזכור את האירוע אבל יש את ההודעה. ראיתי שאני מופיע שאני יחד איתו".
בנוגע למה שנעשה מלבד גביית ההודעה, השיב מר קריספין:"מלבד ההודעה, עשינו בירור סביבתי כשהגענו לשטח, ביקרנו בביתה של התובעת ואורון גבה ממנה את ההודעה". ואז נשאל והשיב :
ש. אני אומר לך שלענין הבירור הסביבתי אין עדויות בתיק. לענין הבירור שעשית.
ת. מאחר ועיינתי בתיק אגיד כמה דברים, התיק הנדון יצא לחקירה בעקבות מידע מודיעיני שהתקבל במשרד הראשי, שמקבל מידעים לגבי אנשים, יצא מידע מודיעיני לגבי הגברת שחיה עם בן זוג, משהו כמו 10 שנים שהם גרים ביחד, כך אם אני זוכר נכון את מה שקראתי. בעקבות אותו מידע מודיעיני התיק יצא בהפניה של הפקיד אלינו לחקירות כדי לבצע את הבדיקה. יצאנו לשטח הגענו לבנין המגורים של התובעת" (עמ' 31 שורות 8-14 לפרוטוקול).
ומיד בהמשך:
ש. אתה מדבר מהזכרון או מספר על הנוהל הרגיל.
ת. מדבר על הנוהל הרגיל. נוהגים לערוך בירור סביבתי לשאול היכן גר או גרה המבוטחת. לאחר אותו בירור סביבתי ניגשים לאותו בית, בעקבות המידע המודיעיני שהיה לנו ישר ניגשנו אל ביתה של התובעת. נכנסנו אני ואורון לבית, אורון גבה את ההודעה אני ישבתי לידו, לא הייתי שותף בגביית ההודעה. כמו שראיתי הוא גבה הודעה באזהרה לאור המידע שהיה לנו, היא מסרה את הודעתה ואמרה שהיא גרה עם בן הזוג כך וכך שנים. אני חושב שאמרה חמש שנים אם אני לא טועה.
ש. כל מה שאתה מדבר כרגע זה מעיון בחומר.
ת. כן, בהתחלה תיארתי לך את המידע איך אנו ניגשים לכל תיק ואחרי זה הסברתי את מה שהיה על סמך עיון בהודעה. יש גם שאלות מנחות ששואל החוקר מאחר וגם מעיון בהודעה וגם מהניסיון שלי אני 30 שנה בחקירות, כאשר מדובר בחברה מהעליה הרוסית בשביל להבין שהם מבינים את השפה כי אנו מדברים איתם בעברית אנו שואלים שאלות כדיל ראות שהם מבינים אותנו בשפה, מהיכן עלו, מאיזה עיר, תעסוקה שהיתה להם מהיכן שעלו, מתי עלו, שאלות מנחות בסגנון זה, במה עסקו. כמו שראיתי בהודעה היא אכן ענתה לנו שהיתה ספרית, עלתה מאוקראינה דברים שלא היינו יכולים לדעת אם לא היתה מספרת לנו בעברית. נשאלו שאלות, נגבתה ההודעה, הוקראה לה. לפי מה שראיתי בהודעה, היא רשמה בכתב ידה ברוסית ואח"כ תרגמנו את זה שהיא מבינה מה היא נשאלה ומה נקרא לה ועל מה חתמה" (עמ' 31 שורות 15-28 ועמ' 32 שורות 1-6 שם) .
ט. ת/3 -דו"ח סיכום חקירה - במסגרת דו"ח זה, מיום 28/5/13, המתייחס לעניינה של התובעת, נרשם ע"י החוקרים מר אורון ומר קריספין הדברים שעלו גם מההודעה שנגבתה ממנה (נ/1). כי:"התקבל מידע כי הנ"ל מתגוררת עם בן זוג בשם רומן. המידע אומת התובעת נחקרה תחת אזהרה מצהירה על מגורים משותפים מזה חמש שנים".
י. העובדה שמרגע שהתובעת בעצמה אמרה לחוקרים, עת גבו ממנה את ההודעה, כי בן הזוג מתגורר עימה 5 שנים - כאשר בהקשר זה נחזור ונדגיש כי השתכנענו כי גם עובדה זו כמו שאר הדברים שנרשמו בהודעה שנגבתה מהתובעת אכן נאמרה על ידיה לאחר שהבינה היטב מה היא נשאלת , מהווה טעם הגיוני לכך שהחוקרים לא מצאו לנכון להמשיך ולחקור עוד אנשים בענין .

בכל הנוגע לטענות ב"כ התובעת בנוגע לנוהל (שהוגש וסומן ת/1 - חוזר כללי 106/09) - איננו מקבלים את טענותיו , שכן מקובלת עלינו עמד ת הנתבע, כפי שמצאה ביטוי ברור במהלך חקירת ב" כ התובעת הן את מר אורון והן את מר קריספין , כך לדוגמא:"כל השאלות שחברי מפנה לחוקר אינן רלוונטיות מאחר והחוקר של הנתבע משמש ככלי בידי פקיד התביעות והוא לא זה המקבל את ההחלטה. לענין האם החוקר ביצע את עבודתו נכון אם לאו, אם היה צריך לחקור עדים נוספים או לא, אלה הן העובדות. אני גם מוכן להצהיר שהחוקר של הנתבע לא חקר עדים נוספים וגם לא את בן הזוג ולכן כל השאלות שחברי מעלה הן טענות לסיכומים ולא שאלות שיש להציג בפני החוקר" (עמ' 33 שורות 9-13 לפרוטוקול) וכן:"מתנגד לשאלה בכל הנוגע לשאלת חברי שכל התוצאות של ההליך לחמש שנים, חובות וזה, חברי הקריא לעד את הנוהל ביחס לעבירה פלילית ולכל המשתמע מכך. החוקר לא קבע שהתובעת צריכה להחזיר 150,000 ₪ ולא כל הדברים שחברי מייחס" (עמ' 37 שורות 8-10 לפרוטוקול) וכן:"כל מה שחברי מדבר זה רלוונטי להיבט הפלילי" (עמ' 37 שורה 22 לפרוטוקול).

בכל הנוגע לטענות ב"כ התובעת בנוגע לתוצאות ההליך הפלילי לפיהן בהתעקשות הנתבע שלא לחזור בו מהחלטתו מחודש מאי 2013 חרף תוצאות ההליך הפלילי יש משום בקשה שביה"ד ייתן החלטה הסותרת את עובדות הסדר הטיעון אליו הגיעה התובעת עם המאשימה שכן אין מקום לאפשר למדינה לטעון, על בסיס אותו חומר חקירה, טענות סותרות ובוודאי שאין מקום לקבל את טענת הנתבע כאילו תוצאות ההליך הפלילי אינן רלוונטיות להליך כאן במיוחד כשעמדה זאת סותרת את הסכמות הצדדים כפי שמצאו ביטוי בפרוטוקול הדיון שהתקיים בתאריך 9/2/16, בהליך הקודם ובמיוחד כאשר אי אפשר להתעלם מהעובדה שההליך הפלילי לא נוהל אלא הסתיים במהירות בשל ההסדר אליו הגיעו הצדדים ואשר בהתאם לו, הודתה התובעת בכל פרטי כתב האישום המתוקן מבלי שהמדינה היתה צריכה להוכיח את שטענה שם. מה גם שהוסכם בין הצדדים כי ייתכן ולהליך הפלילי תהיינה השלכות לכאן או לכאן בקשר להליך האזרחי ואף נטען ללא כל התנגדות של המאשימה כי עם סיום ההליך הפלילי ניתן יהיה להגיע להסדר תשלומים בנוגע לסכום החוב המתוקן ולכן אין להסכים למצב בו הסתמכותה של התובעת על אשר ארע בהליך הפלילי תיפגע בצורה כל כך קיצונית על ידי גוף אחר של המדינה - הרי שגם בהקשר זה מקובלת עלינו עמדת הנתבע ו לפיה מדובר בטענה שאין לה על מה לסמוך שכן מטבעם של הסדרי טיעון שהם ניתנים על בסיס הודאת הנאשם ומבלי שמתקיים דיון משפטי לגופו של עניין, מה גם שבהתאם להלכה הפסוקה:"כאשר בעל דין מייחס ליריבו מעשה פלילי, דרושה מידת הוכחה גדולה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה. בהליך פלילי מידת השכנוע צריכה להיות מעל לכל ספק סביר ואילו במשפט אזרחי רמת השכנוע הינה לפי מאזן ההסתברות, כלומר שהגרסה העולה מהעובדות של ההגנה היא קרובה יותר לאמת מזו העולה מהעובדות שהוכחו על ידי הצד שכנגד".

10. סוף דבר -

לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאנו בסיכומי הנתבע וחרף האמור בסיכומי התובעת ובהתייחסותה לסיכומי הנתבע, הרינו קובעים כי החלטת הנתבע מחודש 5/13, בדין יסודה ולכן הרינו מורים על דחיית התביעה.

11. הוצאות משפט
התלבטנו לא מעט האם לחייב את התובעת בהוצאות הנתבע וזאת בשים לב לתוצאה אליה הגענו ולעובדה שהתרשמנו כי היא לא דיברה אמת בעדותה לפנינו, הן בנוגע למה שהיה עת נחקרה על ידי חוקרי הנתבע, הן בנוגע לרמת ידיעתה והבנתה את השפה העברית, הן בנוגע למועד ממנו היא ובן זוגה החלו לנהל חיים משותפים, הן בנוגע לדרך בה הציגו עצמם החוקר ים לפניה, הן בנוגע לדרך בה קיימו את חקירתה ולמעשה כמעט בנוגע לכל היבט רלוונטי לתביעתה ובכל זאת החלטנו מתוך התחשבות בע ובדה שחובה של התובעת כתוצאה מהחלטת הנתבע מחודש 5/13 הינו בסכום לא מבוטל, שלא לחייבה בכל הוצאות הנתבע אלא רק בסכום של 295 ₪ שהוא סכום שכר בטלת העד מר אורון וסכום הוצאות החניה שפסקנו לזכותו של מר קריספין (עמ' 42 שורות 1-10 לפרוטוקול וכן עמ' 35 שורות 5-14 שם) - הסכום הנ"ל יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום.

12. זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ג בניסן תש"פ, (07 באפריל 2020), בהעדר הצדדים.

מר מימון אבוקרט
נציג ציבור (עובדים)

יעקבס אורית,
שופטת בכירה

מר אליאס ג'טאס
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: אלכסנדרה אוגרנצ'וק
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: