ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אפרים מגדי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת אופירה דגן-טוכמכר

התובע
אפרים מגדי
ע"י ב"כ: עו"ד ע. בר לב (סיוע משפטי)
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ד. קוסקאס כהן

פסק דין

האם עלה בידי התובע להוכיח תשתית עובדתית המצדיקה מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (על פי תורת המיקרוטראומה) בין הפגיעה בכפות ידיו של התובע לבין עבודתו? בשאלה זו נדרש בית הדין להכריע בהליך דנן:

עיקר התשתית העובדתית היא כדלקמן:
התובע יליד 1962 מאז שנת 2008 עובד כשכיר במאפיית "ארטיזן" המתמחה באפיית לחמים מיוחדים .
ביום 14/3/17 התובע הגיש לנתבע תביעה להכרה בפגימה בכפות ידיו כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה /מחלת מקצוע.
ביום 26/11/17 נמסרה לתובע הודעה כי תביעתו נדחתה מן הטעם שלא הוכח קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין מחלתו, אשר התפתחה כתחלואה טבעית.

טענות הצדדים:
לטענת התובע, יש לקבל את התשתית העובדתית אשר פורטה בתצהירו, לפיה עבודתו כמלש בצקים במאפיה הייתה כרוכה בתנועות חוזרות ונשנות של אצבעות כף היד תוך הפעלת עומסים כבדים.
מטעם התובע העיד התובע בעצמו ולא זומנו עדים נוספים. בסיכומיו התובע טען כי פרץ סכסוך בינו לבין מעסיקו ולכן נמנע מלזמנו לעדות.
הנתבע טוען כי עדותו של התובע הייתה רצופה בסתירות ולא נתמכה בכל ראיה. עוד טוען הנתבע כי התובע תאר עבודה מגוונת תוך ביצוע תנועות שונות ולכיוונים שונים ותוך שימוש בכלים שונים אשר ממילא לא יכולה להצדיק הכרה בתשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה.

הכרעה

המסגרת הנורמטיבית
בעיות אורתופדיות ופגימות במפרקי הגוף הן תופעה שכיחה ביותר, המאפיינת את כלל האוכלוסייה מעל גיל מסוים. פגימות מסוג זה אינן מיוחדות למי שמבצע עבודה פיסית מסוג כזה או אחר שכן הן עשויות לנבוע מגורמים שונים ומגוונים, לפעמים הם תוצאה של אירוע תאונתי נקודתי או מצטבר (מנגנון מיקרוטראומה), ולפעמים הם תוצאה טבעית ובלתי נמנעת של הזדקנות וחולשת הגוף.
בית הדין הארצי לעבודה קבע בשורה ארוכה של פסקי דין את הכללים להכרה בפגימה כתאונת עבודה לפי תורת המיקרוטראומה. בעב"ל 317/97 המל"ל נ' יניב פד"ע לה 532, 533 נקבע כדלקמן:
"תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הוא קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה לנזק אצל המבוטח".
בעב"ל 1012/00 אלי שבח – המל"ל (פסק הדין מיום 28/7/02 פורסם בנבו) נקבע:
"יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה.. בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה הינם שניים, דהיינו האירוע – האירוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה והנזק הבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה כזו. לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה"
כפי שנקבע בעב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – אסתר נוח [פורסם בנבו] (22.12.2014) על המבוטח להוכיח קיומם של אירועים חוזרים ונשנים, משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה. רק מקום שבית הדין מתרשם כי ניתן לבודד תנועה קונקרטית, חוזרת ונשנית, יש מקום למינוי מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין תנאי העבודה לבין הפגימה.
עוד הודגש בפסיקה כי אין בכוחה של עבודה פיזית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן " השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים"[דב"ע ( ארצי) מו/64 - 0 אבשלום מיכאלי - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם), כפי שצוטט בדב"ע ( ארצי) מח/77 - 0 אליעזר מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע יט 538 (1988)].

מן הכלל אל הפרט
ראשית יש לציין כי עדותו של התובע בדבר אופי עבודתו לא הייתה סדורה ו קוהרנטית ולא נתמכה בכל ראיה או עדות . התובע אמנם תאר בעדותו את תהליך היצור של הבצק ללחם , תוך שימוש במיקסרים תעשייתיים, ואולם מעדותו לא ברור כלל איזה חלק מהתהליך בוצע בפועל על ידו (ובאיזה היקף כמותי ) ואיזה חלק בוצע על ידי עובדים אחרים (מנהל הייצור והעובד שעבד עמו) ולא ברור כלל לאיזו ממגוון התנועות הכרוכות בתהליך הייצוע התעשייתי של הבצק מכוון התובע בטענתו בדבר תנועה חדגונית חוזרת ונשנית.
בטופס התביעה התובע ציין כך:
"במסגרת עבודתי אני מלש בצקים מפעיל עומס ולחץ על הידיים ולכן נפגעתי בשחיקה בכפות הידיים בעיקר באגודלי. בנוסף מבצע חיתוך ידני עם סכין כולל הרמת ארגזים כבדים של בצקים."
התובע הגיש לתיק חוות דעת רפואית של רופא תעסוקתי מיום 28/2/18 ה מפרט את תנאי העבודה עליהם דיווח התובע לרופא ובו נרשם :
"עיסוקו כרוך במטלות רבות של אחיזה מאומצת של תבניות, בצק, פעולות חיתוך בצק וכדומה".
הפעולות המפורטות בטופס התביעה ובחוות הדעת של הרופא התעסוקתי לא עומדות במרכז עדותו של התובע בפני, אשר התרכזה בשימוש בכף לצורך שקילת קמחים. מעדותו של התובע בפני עולה כי מדובר באפיה תעשייתית ובתהליך הייצור נעשה שימוש בשני מיקסרים גדולים שמכילים עשרות ק"ג שאליהם מכניסים את הקמחים ואת חומרי הגלם האחרים, שחלקם מגיעים בארגזים (קמחים) או בדליים (מחמצת), את חלקם מכין מנהל הייצור על פי נוסחה שבידיו ואת חלקם מכין התובע בעצמו (קוביות בצל, זיתים וכד').
מעדותו של התובע בפני עולה כי הפעולות של חיתוך הבצק וסחיבתו (אשר עמדו במרכז התאור שבכתב התביעה) מבוצעות על ידי עובד אחר.
מעדותו של התובע בפני עלה כי עובד עימו פועל שאיננו מקצועי ואשר מבצע את הוראותיו. מעדותו של התובע לא ברור מה חלוקת העבודה המדוייקת בינו לבין העובד עם כי עולה ממנה בבירור כי הפועל מבצע את הפעולות הכרוכות במאמץ פיזי, ואילו הוא עצמו (לפחות מאז שעבר ניתוח בגב) מבצע את המלאכות הכרוכות בידע מקצועי :
"....יש לי עזרה של פועל שמרוקן את המיקסר (צריך לחתוך את הבצק עם סכין) זה לא אני עושה, בדר"כ, יש בצקים שכן אני עושה. יש מיקסרים שצריך לחלק אותם לשניים, תלוי כל אחד במתכון שלו. אם צריך להוציא 20 ק"ג ואני לא סומך על מי שאיתי כי הוא לא בעל מקצוע, אז אני מוציא.
ש. כמה עובדים אתם במאפיה?
ת. בייצור? אחד. אני ועוד אחד. יש עוד אבל הם בתפקידים אחרים.
ש. אתם עוזרים אחד לשני?
ת. לא. מה הוא יכול לעזור לי ?הוא לא בעל מקצוע. האחריות היא עלי.
ש. אתה גם שוקל, גם מרים וגם פותח קופסאות שימורים?
ת. כן. אם צריך אז אני גם פותח קופסאות שימורים. לגבי העובד – הוא גם שם דברים במיקסר, לפי מה שאני אומר לו, הוא שם.
ש. באיזה תדירות במהלך היום זה קורה?
ת. כל יום יש בערך בין 22-30 מיקסרים.
בניגוד למה שעולה מהתצהיר ומטופס התביעה , בעדותו בפנינו התובע אישר כי את עיקר העבודה של חיתוך הבצק עושה העובד הזוטר, וכך גם את משיכת הבצק מהמ יקסר, למעשה התובע אף אישר, כפי שכתב באחת מגרסאותיו (נ/1) כי מאז שנת 2010 שאז עבר ניתוח בגבו הוא הפסיק לבצע עבודות הכרוכות במאמץ גבי.
כפי שכבר ציינתי בפתח הדברים, עדותו של התובע בדבר מתכונת עבודתו לא נתמכה בכל ראיה. עולה ממנה בבירור כי מלאכת ייצור הבצק התחלקה בין שלושה אנשים לפחות (התובע, מנהל היצור והפועל) ואולם חסרה התייחסות לחלוקת העבודה ולמשימות הקונקרטיות שביצע כל אחד, לא כל שכן בדרך המאפשרות כימות לצורך מינוי מומחה.
עוד יש לציין כי על אף שבעת שהתובע מסר את עדותו הוא עדיין עבד, התובע נמנע מלזמן לעדות את מעסיקו או מי מעמיתיו לעבודה, זאת כאשר המעביד אף נמנע מלאשר את התיאור העובדתי שציין התובע בטופס התביעה. ברובריקה המיועדת לתגובת המעביד נכתב :
"מאשר את הכתוב בדפים המצ"ב מהנהלת חשבונות – בנוגע לפגיעה לא יכול לאשר (משהו מחוק א.ד. ) מכיוון שאינני רופא."
לאור הערות בית הדין בדבר הקושי להבין את מתכונת העבודה לאשורה בהעדר ראיון מספיקות, בסיום ישיבת ההוכחות הודיע התובע לבית הדין כי ישקול לזמן את מעסיקו לעדות וימסור על כך הודעה בתוך 14 ימים.
למרבה הצער, בהמשך הדברים לא הומצאה לתיק בקשה לזמן את המעביד לעדות ובסיכומיו הודיע התובע כי הדבר נמנע בשל סכסוך עם המעסיק . אין בידי לקבל טענה זו של התובע , אשר ממילא לא נתמכה בתצהיר, באשר בין אם היה סכסוך עם המעסיק ובין אם לאו אינני סבורה כי היתה מניעה לזמן עובדים האחרים על מנת שיתמכו בטענות התובע וישפכו אור על מתכונת העסקתו.
למותר לציין כי משלא הוכחה בראיות תשתית עובדתית, פשיטא כי המומחה מטעם התובע איננו יכול להעיד על מתכונת עבודתו של התובע, ופשיטה כי סרטון המדגים פעולות שונות שמבוצעות אגב יצור הבצק איננו יכול להחליף עדות בדבר מספר הפעמים במהלך יום עבודה שבו התובע נדרש לבצע פעולה קונקרטית כזו או אחרת בעצמו.
לנוכח כל האמור לעיל הגעתי לכלל דעה כי עדותו של התובע לא מקימה תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה / מחלת מקצוע ולפיכך דין תביעתו להדחות.
כמקובל בהליכים מסוג זה אין צו להוצאות.
סכום האגרה יושב לתובע בכפוף לתקנות באמצעות חשבון ב"כ.
ניתן היום, ל' ניסן תש"פ, (24 אפריל 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: אפרים מגדי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: