ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמרם אייזן נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת מיכל נעים דיבנר

המערער
עמרם אייזן
ע"י ב"כ עו"ד עדי אברהמוב גבור
במינוי הלשכה לסיוע משפטי
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד איילת ברעם

פסק דין

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה-דיון מחדש) מיום 5.5.19 אשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.
רקע עובדתי
המערער, יליד 1958 , עבד כמפעיל ציוד מכני כבד. המערער נפגע בשתי תאונות.
ביום 20.8.93 נפגע בעת טיפול בטרקטור. בהיותו רכון קדימה, נפל עליו מכסה המנוע של הטרקטור וכתוצאה מהפגיעה המערער נפגע בראשו, בצווארו ובגבו העליון. המערער לא הגיש בגין כך תביעה להכרה בתאונה האמורה כתאונת עבודה.
ביום 24.10.93 נפגע המערער בעת ירידה מטרקטור. התובע החליק ונפל וכתוצאה מכך נפגע בגבו. האירוע הוכר כתאונת עבודה. מכתב ההכרה בו פורט הליקוי שהוכר לא צורף. יחד עם זאת, בעקבות פגיעה זו נקבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 20% לפי פריט ליקוי 37(7)ב ( עמוד שדרה מותני. תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז -1956. להלן – התקנות). כמו כן הופעלה תקנה 15, כך שנכותו המשוקללת של המערער הועמדה על שיעור של 30%.
המערער הגיש תביעה לדיון מחדש בדרגת הנכות (החמרת מצב). ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי לא חלה החמרה במצבו . הוועדה לעררים, מושא ערעור זה (להלן- הוועדה) התכנסה כאמור ביום 5.5.19. בפרוטוקול צוין כדלקמן:
"תלונות התובע: העו"ד ענת קאופמן לא מייצגת אותי יותר.
מצבי הרפואי גרוע מאוד. אני עובד מגיל 14 עברתי ניתוח כריתת חוליה בעמ"ש ב-2013 הייתה לי תאונה 93 עם טרקטור אני היום סמרטוט כואב לי הגב והצוואר.
היו שתי תאונות:
מכסה מנוע שנפל על הראש והצוואר התלוננתי בחדר מיון (לא הגשתי עליה) תאונה שנייה על הגב התחתון.
אני לא יודע לקשר את הצוואר לתאונה הראשונה או השנייה. התלוננתי כל השנים על הצוואר.
מתלונן על החמרה בצוואר. לאורך השנים אני מתלונן על הצוואר.
החלטת הועדה
צילום CT עמ"ש צווארי 19.8.13 אין עדות לממצאים טראומטיים אף קיימים שינויים ניווניים קשים.
בין חוליות 456C3 עם היצרויות משמעותיות ואוסטופיזטים קידמיים ואחוריים. צילומים 15.5.16 מצב לאחר איחוי חוליות הכנסת כלוב בין חוליות C456.
מדובר 58 ע"פ המסמכים הרפואיים 24.10.93 עבר חבלת גב מנפילה מטרקטור, גם בתעודה הרפואית שניתנה לו לאחר האירוע עדיין מצוין שהחבלה הייתה בגב תחתון אין כל אזכור על פגיעה צווארית באותה תאונה.
לעומת זאת המסמכים הרפואיים 22.8.93 (2 חודשים לפני התאונה) תיאור של חבלת ראש מסגירת מכסה מנוע על ראש נבדק גם במיון והתלונן על הצוואר.
כיום 26 שנים לאחר האירוע התאונתי מתלונן על ההחמרה בנושא הצוואר. ב- 2016 עבר ניתוח עמ"ש צווארי על רקע ספלנדטיניזס ומילוטיה צווארית.
בבדיקתו היום: לא נמצאה הגבלה בתנועות הצוואר כאשר הבדיקה נעשתה באופן פסיבי. האירוע התאונתי של הפגיעה מתאריך 24.10.93 בנושא גב תחתון בלבד. הממצאים בעמ"ש צווארי כיום אין קשר לתאונה של 27.10.93 לפיכך הועדה קובעת שאין החמרה."
טענות הצדדים
המערער טוען כי נפלה בהחלטת הוועדה טעות משפטית המצדיקה השבת עניינו לדיון בפניה, שכן הוועדה שגתה בקביעתה שאין כל איזכור לפגיעה הצווארית בתאונה השנייה שכן פרוטוקולים של וועדות משנת 94 ו-95 מצוין בהם כי האיבר שנפגע הוא עמ"ש מתני וצווארי וכן הוכרה פגימה בצוואר אולם נקבעו למערער 0% נכות נוירולוגית בגין כך. כמו כן הוועדה לא התייחסה למסמך מטעם דר' זקס , מומחה בכירורגיה אורתופדית , אשר קשר בין הנכות הצווארית לבין התאונה המוכרת וקבע למערער 15% נכות בגינה , מחציתם בשל שינויים ניווניים. לטענת המערער ההחמרה נגרמה לו בשל הפגיעה המוכרת ועל כן ל נוכח חוסר ההנמקה יש לקבל את הערעור.
המשיב טוען ראשית כי הערעור התיישן, שכן החלטת הוועדה ניתנה ביום 5.5.19 ונשלחה למערער ביום 15.5.19 אולם הערעור הוגש רק ביום 13.11.19, כמעט חצי שנה לאחר מכן וללא כל הנמקה באשר לכך. גם לגופה של החלטה, לא הצביע המערער על פגם משפטי בהחלטת הוועדה , שכן המערער עצמו טען בפני הוועדה שאינו יודע לאיזה מהתאונות לקשור את הפגיעה בצוואר. הוועדה נימקה באריכות מדוע הפגיעה הצווארית אינה קשורה לתאונה שהוכרה, מאוקטובר 1993 , שכן בצילום עמ"ש צווארי משנת 2013 אין ממצא חבלתי ; בתאונה האמורה לא התלונן בזמן אמת על הצוואר אלא על חבלת גב, וכן חודשיים קודם לתאונה הנדונה נחבל במקרה של נפילת מכסה מנוע והתלונן על פגיעה בצוואר.
הפרוטוקולים של הוועדות מהשנים 94 ' ו-95 ' שצירף המערער, אינ ם מסייעים שכן האיברים המתוארים כאיברים שנפגעו הם רישום תלונות המערער עצמו וקביעת הוועדה היא בהמשך בציון האבחנות. כל האבחנות וכל הבדיקות מתייחסות אך ורק לגב תחתון וישנה התעלמות מהתלונות לכאבי צוואר. משמעות הדבר שלא הכירו בכאבי צוואר כתוצאה מהתאונה ועל כן גם קביעת הוועדה בהקשר זה נכונה.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש מקום לדחות את הערעור על הסף מחמת התיישנות, כמפורט להלן.
המועד הקובע להגשת ערעור לבית דין זה על החלטת ועדה רפואית נקבע בסעיף 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), תשל"ז – 1977 והוא 60 ימים מהמועד שבו נמסרה ההחלטה למערער.
בפסק דינו של בית הדין הארצי בעב"ל (ארצי) 33351-11-12 דולאני נ' המוסד לביטוח לאומי (26.9.17) נקבע כי בשונה מ הלכה קודמת, בית הדין מוסמך להאריך מועד להגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מטעמים מיוחדים שיירשמו. בית הדין הארצי שב על הלכה זו בעב"ל (ארצי) 59462-12-15 מאלו נ' המוסד לביטוח לאומי (24.8.18).
בהתאם לכך היה על המערער לפרט את מועד קבלת החלטת הועדה ולהראות טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. המערער לא עשה זאת. מנגד המשיב הפנה לכך שהמכתב עם החלטת הוועדה נשלח למערער ביום 15.5.19. כידוע, אין בנמצא בחוק הביטוח הלאומי או בתקנות שהותקנו מכוחו הסדר כולל ואחיד באשר למועד שבו יש לראות דבר דואר שנשלח על ידי המשיב ככזה שהגיע ליעדו (ראו: עב"ל (ארצי) 41882-03-14 הרצל צרור נ' המוסד לביטוח לאומי (18.5. 15) אליו הפנה המשיב). בהתאם לכך נפסק בעניין צרור כי בהתאם לחזקה העובדתית, לפיה דברי דואר שנשלחים מגיעים ליעדם בתוך פרק זמן סביר, הזמן הסביר לקבלת מכתב מהמשיב הוא כחודש בקירוב (שם, סעיף 25 לפסק הדין). בענייננו המערער הגיש את הערעור בחלוף כחצי שנה מ מועד משלוח המכתב. מדובר באיחור בלתי סביר שאף לא נומק בטעם כלשהו.
גם סיכויי ערעור יכולים להוות טעם מיוחד להארכת מועד. בבחינת סיכויי הערעור יש לבחון את החלטת הוועדה - האם נפלה בה טעות משפטית אם לאו. עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי הוועדה שמעה את המערער, ערכה לו בדיקה קלינית והתייחסה לפגיעה המוכרת. המערער עצמו כלל לא ידע לקשור את הפגיעה בצוואר לתאונה המוכרת ואף למעלה מכך, המכתב הרפואי מטעם דר' זקס מיום 16.1.19 מעלה כי דר' זקס קושר את הפגיעה בצוואר לתאונה הראשונה (לפי תיאור מנגנון הפגיעה) ומתוך טעות, ככל הנראה, מפרט את תאריך התאונה השניה. יש בכך הגיון שכן בתאונה הראשונה נפל על המערער מכסה המנוע של הטרקטור ולאחריה, כעולה מהחלטת הועדה, התלונן על כאבי צוואר. מכל מקום המסמך מטעם דר' זקס אינו מופיע במסמכים שהוצגו לוועדה והמערער גם לא הפנה אליו עת טען בפני הוועדה. יתר על כן, הוועדה בבדיקתה ציינה כי לא מצאה מגבלה בתנועות הצוואר ואילו דר' זקס מצא הגבלה קשה בעמוד השדרה הצווארי, על כן קיים גם שוני מהותי בממצאים בין בדיקת דר' זקס לבין בדיקת הוועדה.
זאת ועוד. עיינתי בפרוטוקולים של הועדות משנים 94' ו-95 ', אשר צורפו להודעת הערעור. אכן נרשם בהן שהפגיעות שעמדו לדיון בפני הוועדה הן "עמ"ש צווארי ומותני" (ויוער, כי בניגוד לטענת המשיב אין מדובר בהכרח בתלונות המערער; מכל מקום , כאמור, מכתב ההכרה לא צורף) , אך יחד עם זאת באף אחת מהוועדות אין תלונות של המערער על ליקוי בצוואר , אין קביעה של ממצאים בצוואר ו אף הקביעה כי למערער 0% נכות נוירולוגית לא יוחסה לצוואר. בהינתן כל אלה, בצירוף הנמקת הוועדה כי אין ממצא חבלתי בצוואר בבדיקת ה- CT מיום 19.8.13 ולכך שאין תלונות על הצוואר במסמכים רפואיים כתוצאה מהפגיעה המוכרת וכן בפועל לא מצאה הוועדה הגבלה בתנועות הצוואר , עולה המסקנה שמדובר בהחלטה מנומקת באופן מפורט.
אין בידי לקבל את טענת המערער כנגד קביעת הוועדה שהבדיקה בוצעה באופן פסיבי. סוג הבדיקה הקלינית אופן ביצועה והיקפה הם עניינים רפואיים מובהקים המסורים לשיקול דעתה הרפואי של הוועדה ובית הדין אינו מתערב בהם (ראה: בר"ע (ארצי) 15304-12-17 שמיר נ' המוסד לביטוח לאומי, סעיף 3 לפסק הדין (20.12.17).
לאור המפורט לעיל, לא נוכחתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה המצדיקה התערבות של בית הדין. בהתאם לכך, סיכויי הערעור אינם גבוהים ועל כן אינם מצדיקים הארכת מועד להגשת ערעור.
הנה כי כן, לא נמצא טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת הערעור ועל כן הוא נדחה מחמת התיישנות ומכל מקום, גם לגופו .
משמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות.
על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא פסק הדין לצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, כ"ט ניסן תש"פ, (23 אפריל 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: עמרם אייזן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: