ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין טל פסטרנק מגנזי נגד רוברט היימן :

בפני כבוד ה שופטת רקפת סגל מוהר

תובעת

טל פסטרנק מגנזי

נגד

נתבעים

1. רוברט היימן

2. מנחם גרודר

3.הראל חברה לביטוח בע"מ

4.הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפני תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב חונה.

רקע

1. בתאריך 25.9.18 חנה רכבה של התובעת מסוג קיה, מ.ר. 419-64-101 (להלן: "רכב התובעת") על הכביש, בצמוד למדרכה הסמוכה לביתה שברח' הסהרון בחדרה.

2. אין חולק על שבמועד זה ניזוק רכב התובעת כתוצאה מפגיעת רכבו של נתבע 1 בו , רכב מסוג פולקסווגן, מ.ר. 40-933-54 אשר היה מבוטח באותה עת על ידי נתבעת 3 (להלן: "רכב נתבע 1").

3. נתבע 1, המודה כי פגע ברכב התובעת ו אף ברכב נוסף שחנה באותה עת בסמוך אליו, טוען להגנתו כי הדבר ארע בעקבות נהיגתו הרשלנית והלא זהירה של נתבע 2, אשר יצא עם רכבו מסוג הונדה מ.ר. 76-056-67 (להלן: "רכב נתבע 2") מהחניה שבחצר ביתו, ועשה כן בנסיעה לאחור אל הכביש הראשי בו הוא עצמו נסע באותה עת, באופן שהבהיל אותו עד מאוד והוביל לסטייתו שמאלה לעבר הנתיב הנגדי של הכביש שם חנו כאמור, רכבה של התובעת והרכב הנוסף האחר שבהם פגע.

4. נתבע 2, שרכבו היה מבוטח באותה עת על ידי נתבעת 4, מאשר כי יצא מחניית ביתו אל הכביש בנסיעה לאחור, אך טוען כי עשה כן בנסיעה איטית וזהירה, כפי שהוא נוהג לעשות תמיד. לטענת נתבע 2, היה זה נתבע 1 ש נסע במהירות גבוהה ולכן איבד את השליטה על רכבו ברגע שהבחין בו, על אף שהרכב שלו עדיין לא ירד מהמדרכה הסמוכה לחניית ביתו, אל הכביש.

טענות התובעת

5. בעדותה בפני, כמו גם בהודעה שמסרה בשעתה לחברת הביטוח שלה (ר' ההודעה שצורפה לכתב התביעה) , סיפרה התובעת כי דבר הפגיעה ברכבה שהיה רכב חדש אותו קבלה במתנה לכבוד יום ולדתה שחל באותו היום, נודע לה בזמן שהיתה בביתה וקבלה הודעת התראה מחברת "איתוראן". כשיצאה לבדוק את הרכב, פגשה ב בנו של נתבע 1 שהיה במקום וסיפר לה כי היה זה אביו שפגע בו בעת שניסה לחמוק מרכב אחר שנסע לאחור.

6. בעתירתה לחיוב הנתבעים או מי מהם בתשלום הסך של 25,262 ₪, הכולל את עלות תיקון הרכב שניזוק בחלקו הימני קדמי (כנף, דלת, פגוש וגלגל) - 18,094 ₪ (ר' חוות דעת השמאי) שכ"ט שמאי - 1,200 ₪, ירידת ערך - 2,968 והוצאות נוספות בסך של 3,000 ₪, הגישה התובעת אישור בדבר אי הגשת תביעה של פוליסת הביטוח שלה – ת/1, ו טענה כי בשל המחלוקת שהתעוררה בין נתבעות 3 ו- 4 בכל הנוגע לאחריות מי מהנתבעים 1 ו-2 על מה שארע, היא נאלצה ליטול הלוואה ל צורך התשלום בעד תיקון הנזק , וכן כי בהיותה מטפלת ומרצה באוניברסיטה, הפסידה שעות עבודה רבות לצורך הטיפול בתיקונו .

גרסת נתבע 1

7. נתבע 1 אשר הודה כאמור בכך שפגע עם רכבו ברכב התובעת, הגיש את תצלומי הר חוב - נ/1 ו תיאר את מה שלגרסתו ארע, כך: "...עצרנו ליד הבית של הבן שלי, אספנו את הנכד לגן ומשם לעבודה. התחלתי לנסוע. זה רחוב די צר ועליה קצת, לא נסעתי מהר. זה היה חמישים מטר מהמקום. ואז ראיתי רכב שחור יוצא לי ברברס מהחניה שלו... אני נבהלתי מהיציאה של הרכב השחור הזה, לקחתי שמאלה חזק, הרחוב די צר ואז פגעתי בשתי מכוניות... לא ראיתי שנתבע 2 התחיל לנסוע לאחור לפני שהוא התחיל לעשות כן משום שהוא עמד עם חלקו האחורי כלפי הכביש...".

8. בחקירתו הנגדית על ידי נציגת נת בעת 4, אמר נתבע 1 כי ראה את רכבו של נתבע 2 יוצא "במכה אחת פתאום" ולמראה תמונות מקום החניה של רכב זה יחסית לכביש – נ/2, אמר: "...אני לא זוכר בדיוק איפה הוא עמד וכמה הוא יצא. הדבר היחידי שהפריע לי שאני נבהלתי, היה לי ילד בן 4 מאחורה, אשתי לידי וראיתי גוש שחור יוצא. אף אחד לא יכול לקבוע את רמת הפחד של בן אדם.. .". לשאלות האם יוכל לשלול את טענת נתבע 2 לפיה רכבו טרם ירד אל הכביש באותו שלב, והאם סטייתו שמאלה נבעה אך מן הבהלה שאחזה בו, אישר נתבע 1 כי אין ביכולתו לשלול את האפשרות שעובר לסטייתו שמאלה, רכבו של נתבע 2 עדיין היה על המדרכה באופן הנראה בתמונה נ/2ג', ואמר: "... חד משמעית הוא יצא מהחניה שלו וכשאני התקדמתי וסטיתי ראיתי אותו כבר על הכביש...". אשר למהירות נסיעתו באותה עת, טען כי הדבר ארע כשהוא היה במצב של התחלת נסיעה מהמקום שבו מתגורר בנו – ברח' הסהרון 13, לפני התלולית הנראית בתמונה נ/2ב.

9. גם אשת נתבע 1, הגב' ריקי היימן, שהי תה עמו ברכב בעת התאונה, סיפרה: "...רק התחלנו לנסוע ורכב מצד ימין שיצא מהחניה שלו יצא אחורנית ובעלי נורא נבהל וסטה לצד שמאל... הרכב השחור, אני לא יכולה להגיד אם הוא כבר הגיע לכביש או היה על המדרכה אבל יכולה להגיד שהוא היה בנסיעה. לפי דעתי הוא לא נסע לאט לאט כדי לראות מה קורה, הוא נסע בבת אחת.. .".

גרסת נתבע 2

10. נתבע 2 הטוען כאמור כי הגם שיצא ממקום חנייתו בנסיעה לאחור, רכבו לא ירד אל הכביש ולכן לא היתה זו אלא מהירות נסיעתו הגבוהה של נתבע 1 אשר הוב ילה למה שארע, טען כי מזה כ- 15 שנים הוא יוצא ממקום חנייתו אל הכביש באותו האופן ועושה זאת בזהירות. לשאלתי מדוע הוא מחנה את רכבו במקום באופן הזה ולא להיפך, עם חלקו הקדמי לכיוון הכביש כך ששדה ראייתו יהיה פתוח ורחב יותר, השיב : "...ככה אנחנו חונים תמיד אני רגיל ככה...". הן בעדותו הראשית והן בחקירתו הנגדית על ידי נציגת נתבעת 3 חזר נתבע 2 ותיאר את מה שארע, כך: "...יצאתי מהחניה לאט. אוטו חלף מאחורי, שמעתי בום קטן...". לשאלה, האם הבחין ברכבו של נתבע 1 לפני כן, השיב נתבע 2 בשלילה : "...לא ראיתי כלום. ראיתי אותו עובר אותי ושמעתי דפיקה... הוא לא התהפך או משהו אלא בסט ייה קטנה דפק את הרכב האחר".

11. לעומת זאת, בטופס הודעתו על התאונה – נ/3, תיאר נתבע 2 את אותה התרחשות באופן דרמטי יותר: "תוך כדי יציאה איטית בנסיעה לאחור מבנין הבית, רכב צד ג' שהגיע בנסיעה מהירה איבד שליטה על רכבו ופגע בשני רכבים חונים. אין לי קשר לאירוע לא היה מגע בין הרכבים".

דיון והכרעה

12. לאחר ששמעתי את העדויות שפורטו לעיל ונדרשתי לראיות שהונחו בפני, מסקנתי היא כי מדובר בתאונה שאת האחריות להתרחשותה יש לחלק בין נתבעים 1 ו-2 באופן שנתבע 2 יישא ב- 65% מן האחריות ואילו נתבע 1 יישא ב- 35% הנותרים.

ואלה הם טעמי:

א. תקנה 45 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), מורה כדלקמן: "נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע –
(1) סיכון או פגיעה;
(2) הטרדה או הפרעה."

הכלל הוא אם כן כי אסור להסיע רכב אחורנית אלא אם יש צורך בכך , וגם אז יש לעשות כן בזהירות רבה. לא בכדי כך נקבע, שכן נסיעה לאחור טומנת בחובה סכנה גדולה הנובעת הן מן העובדה שנהג הרכב נוסע בניגוד לכ יוון התנועה, הן מכך ששדה הראיה שלו מוגבל יותר, והן מכך שהנהגים האחרים אינם מצפים, בדרך כלל, שכלי רכב ייסעו לאחור, א לא ייסעו קדימה. מעבר לזה, על נהג רכב היוצא ממקום חניה, להאט וליתן זכות קדימה לכלי רכב אחרים הנוסעים באותו כביש לפני שייכנס הוא לכביש זה (ר' סעיף 64(ב) לתקנות התעבורה).

ב. הגם שבמקרה שלפני לא נוצר מגע כלשהו בין רכבו של נתבע 2 לרכבו של נתבע 1, שאישר בהגינותו כי סטה שמאלה כתוצאה מהבהלה שאחזה בו לאחר שהבחין בנסיעת רכבו של נתבע 2 לאחור "בבת אחת" , דעתי היא כי אותה נסיעה לאחור שנתבע 2 טוען שמורגל בה במשך שנים רבות, לא יכולה להיחשב כנסיעה זהירה שיש בה נקיטת כל האמצעים הדרושים כדי למנוע סיכון או פגיעה, הטרדה או הפרעה. עיון בתמונות הרחוב – נ/1 והמקום בו נוהגים נתבע 2 וגם אשתו להחנות את כלי רכבם – נ/2, מלמד על כך שמדובר ברחוב צר יחסית שיש בו מדרכות משני צדי הכביש ו שדה הראיה של מי שיוצא ממקום החנייה הצמוד לביתו בנסיעה לאחור, ובמקרה זה של נתבע 2 - חסום כמעט לחלוטין, הן בשל גדר האבן שמימינו והן בשל כלי הרכב החונים ברחוב וחוסמים את שדה הראיה גם לאחר יציאת הרכב למדרכה. לכן, דעתי היא כי אל מקום החניה הזה צריך לה יכנס בנסיעה לאחור, כך שהיציאה ממנו תהיה עם הפנים קדימה. אף אם נכון הדבר שגם הכניסה לאחור כרוכה בסיכון מסוים של המשתמשים במדרכה , עדיין מדובר במידת סיכון נמוכה יותר שכן במצב דברים זה שדה הראיה של הנהג פתוח הרבה יותר.

ג. עם זאת, גם לנתבע 1 היה תרומה משלו למה שארע, שכן ככל נהג שמוטלת עליו חובת זהירות כללית, היה עליו לצפות את האפשרות של יציאה לא זהירה של כלי רכב ממקומות החניה שלהם שמעבר למדרכה, כפי שיש ברחוב זה שאותו הוא מכיר משום שבנו גר בו, וגם ברחובות הדומים לו במקומות אחרים.

13. סוף דבר, החלטתי לקבל את התביעה ולחלק את האחריות להתרחשותה באופן שבו נתבע 2 יישא ב- 65% ממנה ונתבע 1 ב- 35% הנותרים.
אשר לגובה הנזק – בהעדר ראיות להוכחת כמות וערך שעות העבודה שהתובעת טוענת כי הפס ידה בשל הצורך לטפל בתיקון רכבה ו/או ההלוואה שהיא נאלצה ליטול, לא אוכל לזכותה בסכום שאותו היא תובעת בגין הוצאותיה הנוספות .
התוצאה היא אם כן שעל נתבעים 2 ו- 4 לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 14,4470 ₪ המהווה 65% מהסכום הכולל של עלות תיקון הנזק לרכב, ירידת ערכו ושכ"ט השמאי (22,262 ₪) ועל נתבעים1 ו- 3 לשלם לה סך של 7,792 ₪ המהווה 35% מהסכום הנ"ל.
בנוסף לכך ישלם כל אחד מהנתבעים (1-4) לתובעת את הוצאות משפטה בסך של 150 ₪ ובסה"כ 600 ₪.

סכומים אלה, ישולמו בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לנתבעים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, י"ז ניסן תש"פ, 11 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: טל פסטרנק מגנזי
נתבע: רוברט היימן
שופט :
עורכי דין: