ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יואל נחשון נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט בועז גולדברג

המבקשים
1. יואל נחשון
ע"י ב"כ: עו"ד פילובסקי
-
המשיבים
1. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מ ישאל

פסק דין

עניינו של הערעור שלפני הוא הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1966 (להלן – התקנות).

רקע עובדתי:
המערער היה שותף בבית עסק בתחום האלומיניום והבניה . בשנת 2013 לערך התמוטט עסקו, לטענתו בשל התנהלות לא נכונה של שותפו. ביום 4.8.13 לקה המערער באירוע לבבי, שנגרם לו לטענתו בשל אותה התמוטטות עסקית, שכן האירוע הלבבי נגרם לאחר שהוא אוים ע"י פלוני שהיה נושה של העסק. האירוע הלבבי הוכר כתאונת עבודה.
ביום 22.3.18 דנה בעניינו של המערער ועדת רשות לעניין הפעלת תקנה 15.
ועדת הרשות עיינה בתיקו של התובע, ציינה את אחוזי הנכות שקבעה למערער ועדה רפואית לעררים מיום 14.1.18 (25% בגין אוטם שריר הלב; 20% בגין הפגיעה בריאה השמאלית בעקבות ניתוח המעקפים ו-20% בגין הפגיעה הנפשית).
ועדת הרשות פרטה את ממצאיה בהחלטה ארוכה תוך שהיא מתבססת, בין היתר, על הצהרות המערער, דברי ב"כ המערער והנתונים ממערכות הנתבע. ועדת הרשות קבעה כי התובע עבד כ"מנהל" בעסקו, ועבד "במפעל ומחוץ לו ובביתו" (הועדה ציטטה ממכתב ב"כ המערער דאז).
בתצהיר המערער מיום 26.7.15 שעמד לפני ועדת הרשות, הצהיר המערער כך:

בהמשך תצהירו תיאר המערער את האירוע הלבבי שארע לו בשל האיומים של אחד מהנושים, כאמור.
בתצהיר המערער מיום 6.4.16, הצהיר המערער כך:

בפרק הדיון ציינה ועדת הרשות שלפי הצהרותיו של המערער נקלעה החברה בבעלותו לקשיים עסקיים והוא הפסיק לעבוד בה, בשל כך, כבר בפברואר 2013.
ועדת הרשות הוסיפה ו קבעה כדלקמן:
"לפי נתונים במערכות המוסד, החודש האחרון בו הועסקו עובדים בחברה הינו חודש 3.2013.
מכל האמור לעיל עולה כי התובע הפסיק לעבוד כחצי שנה לפני קרות הארוע!
לציין כי הפעלת תקנה 15 מחייבת שני תנאים בו זמנית:
אי מסוגלות התובע לעבודתו וירידה ניכרת בהכנסות ולא לזמן מוגבל עקב הנכות.
המלצה:
ברור לחלוטין כי לנכות אין כל השפעה על ירידה כלשהי/העדר הכנסות מהעסק. החברה הפסיקה את פעילותה טרם קרות הארוע וכך גם התובע אינו עובד כבר מאותו מועד. משלא מתקיים בו תנאי הכרחי של ירידה ניכרת בהכנסות ולא לזמן מוגבל עקב הנכות ממליצה ועדת השירות שלא להפעיל תקנה 15. אין השפעה לגילו "
(ההדגשות במקור, ב.ג.).

ביום 20.6.18 דנה ועדה רפואית לעררים (להלן – הועדה), ופסקה לתובע 52% נכות משוקללים בגין ליקוי בריאות (20% נכות), ליקוי לבבי (25% נכות) וליקוי נפשי (20% נכות).
הועדה שמעה את המערער וב"כ, עיינה במסמכים וכך נכתב בפרק "סיכום ומסקנות בפרוטוקול הועדה:
"הועדה הקשיבה קשב רב לתובע ובא כוחו. הועדה עיינה במסמכים שבתיק הרפואי. מדובר בתובע שהוכר במוסד במצב אחרי אוטם. בהמשך ניתוח מעקפים עקב תלונה של קוצר נשימה ובדיקות אקו ומאמץ שנמצאו כתקינות. הופנה לבירור ריאתי שמצא מחלת ריאות רסטרקטיבית עם שינויים אינטרסטידואליים בריאות ירידה בדיפוזיה ועיבוי פליאורלי. כמו כן הוכרה נכות פסיכיאטרית.
בנושא ירידה בהכנסות קבעה ועדת הרשות באופן מפורט את קביעתה. לגבי הנושא הרפואי בהתייחס למכלול נכויות לדעת הועדה לא איבד את כושרו להשתכר. אין בפועל תיעוד של מחלת לב פעילה. לכן יש לקבל את המלצת ועדת הרשות לעניין תקנה 15 ".

המחלוקת:
הגם שהמערער הרחיב את היריעה, הרי שכפי שציין הוא עצמו בסעיף 2 לערעור המנומק שהגיש: "הערעור מתמקד באי הפעלת תקנה 15 כדין".
המערער טוען כי הועדה שגתה שלא נתנה משקל מתאים לליקויים מהם הוא סובל בריאות, בלב ובתחום הנפשי. עוד טוען המערער שקביעת הועדה הרפואית לעררים לעניין תקנה 15 פגומה מאחר ונחתמה רק ע"י אחד מחברי הועדה.
כן תוקף המערער את קביעת הועדה שלא מתקיים בו התנאי ש"הנכות הביאה לירידה ניכרת בהכנסות" כמצוות תקנה 15.
בעניין זה טען המערער שתי טענות עיקריות:
הראשונה, שהוא המשיך לעבוד בעסק שקרס גם לאחר שכבר לא היתה פעילות רווחית, וזאת עד הארוע הלבבי. לטענתו הוא ניסה לגבות חובות וניסה לחזור לעבודה ואף להפעיל עסק אחר שהיה לו .
השניה, שיש לבחון את המערער כפי שהיה ערב ההתמוטטות הכלכלית של עסקו, ש נגרמה שלא באשמתו, אלא בשל כשלון שותפו לעסק. לטענתו רק בצורה כזו ניתן יהיה ללמוד על כך שכושר ההשתכרות שלו אבד בשל תאונת העבודה. למעשה טוען המערער כי תקנה 15 מטרתה לפצות את הנפגע על אובדן כושר ההשתכרות שלו, והתייחסות רק לירידה הכמותית בהכנסותיו, שלא נבעה מהתאונה, תביא לתוצאה לא נכונה ולקיפוחו.
המשיב אינו מסכים. לטענת המשיב תנאי תקנה 15 הם תנאים מצטברים והוא תומך בקביעת הועדה, הנסמכת ומפנה להחלטה הארוכה והמפורטת של ועדת הרשות. עוד טוען המשיב כי החלטת הועדה בפן הרפואי, היינו כי המערער לא איבד את כושרו להשתכר, היא החלטה רפואית שניתנה בהתאם לממצאים וכי המערער לא הציג טעם להתערב בה.

להשלמת התמונה אציין כי ביקשתי עמדת המשיב בתיק זה בשני עניינים – האחד לעניין העקרוני הנוגע לפרשנות המערער את תקנה 15(ב). השני הוא באשר לאפשרות החזרת העניין לועדה לאור הנחיות המשיב משנת 2011, באשר להפעלת תקנה 15. זאת, מאחר ש סעיף 2.5.2 להנחיות מאפשר, לפי לשונו, בחינה של הכנסות הנפגע לאורך תקופה ארוכה יותר ב מקרה שהירידה בהכנסות היא זמנית/עונתית או מקרית. בנקודה זו טען המשיב בתשובתו כי פרשנות נכונה להנחיותיו אינה מאפשרת בחינה של הכנסות המערער בתקופה ארוכה יותר, שכן מדובר במבחן עזר שאינו גובר על הכלל הבסיסי, שהוא בחינת התקופה בת 3 החודשים שלפני מועד הארוע (ואכן, עקרון זה עולה מסעיף 2.5.1 להנחיות).

מכל מקום, משלא הסכים המשיב להחזרת העניין לועדה לא נותר לי אלא להכריע במחלוקת כדלקמן:

הכרעה:
תקנה 15, בניסוחה דהיום, קובעת:
15. (א) הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 31(ב) בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ-20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%.
(ב) הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו.
(ג) (נמחקה).
(ד) הועדה תקבע את דרגת הנכות לפי תקנה זו רק לגבי אותן הפגימות הנובעות מהפגיעה בעבודה שבקשר אתה נקבעה דרגת הנכות, ולאחר שנוכו פגימות שאינן קשורות באותה פגיעה בעבודה.

(ההדגשות אינן במקור, ב.ג.).

עינינו הרואות, כי אכן, על מנת להיכנס להיכלה לגדרה של תקנה 15 על המערער לקיים שני תנאים: הראשון, שהוא אינו מסוגל לחזור לעבוד והשני שהנכות גרמה לירידה ניכרת (ולא לזמן מוגבל) בהכנסותיו.

באשר לתנאי השני, שהנכות גרמה לירידה ניכרת בהכנסות, אני סבור כי פרשנותו של המשיב היא זו המתיישבת עם לשון התקנות.
עינינו הרואות כי תקנה 15(ב) מחייבת קיום קשר סיבתי בין הנכות לבין הירידה (הניכרת) בהכנסות.
כפי שפורט לעיל בהרחבה, נימקה ועדת הרשות את החלטתה, וביססה אותה על נתונים ממערכות המוסד, המשיב, ועל הצהרות המערער עצמו. למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים כי הירידה בהכנסותיו של המערער ארעה בשל ניהול עסקי כושל של שותפו, ולמצער – לא בגלל הנכות. אין גם מחלוקת שהירידה בהכנסות ארעה חודשים מספר לפני האירוע שהוכר בתאונת עבודה.
נסיונו של המערער, באמצעות ב"כ, לפרש את תקנה 15 באופן המכוון לבחינת אובדן פוטנציאל ההשתכרות או באופן המייתר את ה קשר הסיבתי הנדרש בתקנה נועד לכישלון. זאת, הן בשים לב לנוסח הברור והמפורש של התקנה, והן בהתייחס לה יסטוריה החקיקתית של התקנה.

נוסחה הקודם של התקנה מלמד כי הזכאות לעניין תקנה 15 צומצמה.
ביום 8.3.00 תוקנה התקנה. נוסחה הקודם של תקנה 15(ב) היה:
"הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו או כאשר לדעתה הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו ".

לאחר התיקון נעלם ה-"או" והוספה תחתיו וו החיבור, כך שכיום מדובר בתנאים מצטברים (וראו בעניין זה ב-עבל180/09 המל"ל נ' בן מלטא, פורסם בנבו).
בנסיבות אלו, משברור כי היקף הכיסוי הביטוחי של תקנה 15 צומצם באופן מפורש, ודרישת הקשר הסיבתי בין הנכות לבין הירידה בהכנסות נותרה על כנה ואף הפכה לדרישה הכרחית במצטבר עם מבחן מסוגלות החזרה לעבודה, לא שוכנעתי כי ישנה הצדקה להרחיב בפסק דין את היקף המקרים הבאים בשערה של תקנה 15.

בנסיבות אלו איני רואה מקום להידרש לטענות המערער הנוגעות לתנאי הראשון (קביעת הועדה כי הוא לא איבד את כושרו להשתכר). זאת, משום שממילא לאור קביעתי הקודמת לא התמלאו התנאים המצטברים בתקנה 15(ב).

באשר לטענת המערער כי החלטת הועדה פגומה באשר סעיף 10 לפרוטוקול הועדה חתום רק ע"י חבר ועדה אחד אציין כי לא שוכנעתי שמדובר בפגם מהותי אשר מחייב, כשלעצמו, החזרת העניין לועדה. בסוף הפרוטוקול חתומים כל שלושת חברי הועדה.
לב"כ המערער היו טענות כי השורות האחרונות בסעיף 10 לפרוטוקול הועדה הוספו לאחר שהפרוטוקול כולו נחתם. לא הובאו ראיות בעניין זה. העובדה שאחד מרופאי הועדה חתם על סעיף 10 לפרוטוקול איננה פגם מהותי בנסיבות העניין, כאמור, ואין בה כדי להוכיח שהיתה הוספה בפרוטוקול. גם כתב היד בכל סעיף 10 לפרוטוקול הוא אותו כתב יד. בנוסף, עיון בסעיף 10 לפרוטוקול מלמד כי בשוליים השמאליים נראה כאילו מי שרשם את הפרוטוק ול ראה צורך לעבור פעם נוספת ולהכהות את הכיתוב, על מנת שיהיה מובן (למיטב הבנתי לא לעניין זה התכוון ב"כ המערער). כך, יכול להיות שחבר הועדה חתם בסעיף 10 כאישור לעניין ספציפי זה.

אשר על כן אני דוחה את הערעור.
איני עושה צו להוצאות.
לצדדים אפשרות לערער על פסק דין זה לבית הדין הארצי בירושלים תוך המועדים הקבועים בתקנות.

ניתן היום, כ"ו אדר תש"פ, (22 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: יואל נחשון
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: