ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שי ישיעיהו בנימיני נגד טבסקו החזקות בע"מ חברות :

בפני כבוד השופטת ליאורה אדלשטיין

תובעים

שי ישיעיהו בנימיני ת.ז. XXXXXX916

נגד

נתבעים

טבסקו החזקות בע"מ חברות 514179803

פסק דין

לפני תביעה בסך 33,900 ₪.
טענות התובע:
בתאריך 5.9.2019 בשעה 20:20 הזמין התובע פיצה מסניף פיצה האט באילת השייך לנתבעת. ההזמנה בוצעה באמצעות הטלפון הנייד של התובע ונאמר לו כי הפיצה תגיע לביתו תוך 45 דקות.
לאחר 40 דקות התקשר התובע לסניף ונאמר לו כי לא קיימת הזמנה עבורו. נאמר לו שאולי הזמין מהסניף השני של פיצה האט באילת אך התובע התעקש כי הזמין פיצה בסניף זה.
הנציגה תהילה בדקה וכשראתה כי דבריו נכונים אף מצאה כי הפיצה תהא מוכנה בעוד שעה.
התובע לא הצליח לקבל מהנציגה תשובות מדוע לא יקבל את הפיצה שהזמין בחמש הדקות הבאות על כן הודיע לנציגה כי יעלה את הדבר לרשתות החברתיות ובתשובה מסרה לו הנציגה כי תדאג להכניסו לכלא.
מיד לאחר מכן נגש התובע לסניף, החנה את הקורקינט שלו בצד ונגש. בסניף גילה התובע כי הוא מכיר את אותה נציגה, תהילה, אישית. אותה עת החלה מסכת של התקפות פיזיות ומילוליות מצד עובדי הנתבעת ובכללם יעקב ואושר, שהשליכו את הקורקינט של התובע על הרצפה. היות והתובע עמד ותעד את הארוע במצלמת הטלפון הנייד שלו, חטפה תהילה מהתובע את הטלפון שלו מידו. התובע היה המום ושפתיו יבשו מלחץ.
לאחר 5 דקות הגיעה המשטרה למקום אך נמנעה מלחקור את העניין עד שהתובע הבהיר שהקורקינט שלו נזרק והנציגה תהילה הודתה שהתובע הותקף.
הנתבעת פעלה, בכך שסירבה לתת לתובע שירות, בניגוד לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים תשס"א-2000. על פי חוק זה רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי של עד 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק.
בנוסף קללו נציגי הנתבעת את התובע במלים המגיעות כדי הוצאת לשון הרע כגון "אני מכניסה אותו לכלא", "אני ראיתי אותך מרים ידיים, יא בן זונה", "אתה מטומטם". העובדת תהילה אף צעקה כי היא מכירה את התובע ויש לו תיקים במשטרה. מדובר באמירות העומדות בניגוד לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 והתובע זכאי לקבל אף בשל חוק זה פיצויים ללא הוכחת נזק בסך של עד 50,000 ₪.
למעשה התובע זכאי אפילו לכפל פיצוי אולם בשל רצונו לגדר תביעה זו במסגרת בית משפט זה הוא תובע 15,000 ₪ בלבד.
הנתבעת פעלה בצורה פסולה, חמורה, רשלנית ומפרת חוק בכך שלא מנעה מעובדיה להתנהג בצורה המתוארת לעיל כלפי התובע, לא הפיקה חשבונית בגין התמורה ששילם התובע, לא השיבה על שאלתו בעניין הפיצה ונהגה באופן חובבני כשהשאירה את עסקה בידי עובדים אלימים.
הסכום הנתבע מורכב מהסכומים כדלקמן:
בגין התקיפה -5,000 ₪, , בגין עלות תיקון הקורקינט 830 ₪, בגין יעוץ משפטי 936 ₪, בגין עוגמת נפש 3,000 ₪, בגין הפרת חוק איסור האפליה 10,000 ₪ והפרת חוק איסור לשון הרע 15,000 ₪ - ובסך הכל 34,736 ₪.
התובע צרף לכתב התביעה את קבלת הרכישה של הקורקינט מאוגוסט 2019 בסך 1,250 ₪, הצעת מחיר לתיקון הקורקינט מתאריך 6.9.2019 בסך 850 המורכב מהסכומים הבאים: 250 ₪ עבור בדיקה, כנף קידמית מקורית בסך 180 ₪, מכסה צג עליון תחתון בסך 150 ₪ וראש כידון בסך 250 ₪. עוד צרף התובע מסרון שקבל מהנתבעת כי התקבלה קבלה חדשה שניתן לצפות בה על ידי לחיצה על הקישור מתאריך 5.9.2019 בשעה 22:06.
טענות הנתבעת:
התובע בצע את ההזמנה בשעה 21:22 באמצעות העובד יעקב. בשעה22:02 התקשר לבדוק מה מצב הזמנתו. תהילה מסרה לו שהזמנתו בטיפול ותהיה מוכנה תוך 50 דקות עד שעה מרגע ההזמנה. בשעה 22:14 (אחרי 12 דקות) התקשר בפעם השלישית ובקש לבטל את הזמנתו היות וזו מתעכבת יותר מדי. ההזמנה בוטלה לבקשתו. לאחר מכן התקשר התובע בפעם הרביעית, בשעה 22:17, ואיים כי יגיע לסניף ויעשה לעובדי הסניף שיימינג. אולם לא היתה לתובע, שהזמנתו בוטלה, סיבה להגיע לסניף. אם לא מצא חן בעיניו השירות שקיבל, יכול היה לפנות לשירות הלקוחות של הנתבעת. הנתבעת צרפה את פלט השיחות עם התובע.
מטרת התובע בהגיעו לסניף הייתה אחת והיא - לחולל מהומה. התנהגותו מעידה על חוסר תום לב קיצוני. צורף גם תסריט של הנתבעת מצילומי האבטחה ממנו עולה כי התובע הגיע כועס לסניף ולא הותקף.
אין להטיל על הנתבעת אחריות בשל מעשיהם של עובדיה אם אמנם עשו את המעשים - ללא הרשאתה. אין מדובר במעשים שנעשו במסגרת עבודתם. עובדי הנתבעת סיפקו לתובע שירות אדיב ונעים והתובע ביטל הזמנתו מרצונו. הנתבעת לא הרשתה לעובדים לנהוג באלימות (המוכחשת) כלפי התובע.
עוד טוענת הנתבעת כי לתובע לא נגרם נזק . התובע לא הותקף ולכן אינו זכאי לפיצויים בשל כך. התובע לא צרף קבלת תיקון לקורקינט וסכום התיקון מופרז ביחס לעלות הקורקינט. התובע לא זכאי לקבל הוצאות משפטיות היות ומדובר בתביעה קטנה והתובע גם לא צרף חשבונית על תשלום שכר טירחה. התובע לא סבל עוגמת נפש אלא להיפך, הוא שגרם עוגמת נפש לעובדי הסניף. הנתבעת מכחישה הפרת חוק איסור לשון הרע ועל כן גם בשל דבר זה אין התובע זכאי לפיצוי. עוד מכחישה הנתבעת כי הפרה את חוק איסור האפליה ועל כן התובע אינו זכאי לפיצוי.
על כן מבקשת הנתבעת כי התביעה תידחה והתובע ישלם את הוצאותיה.
דיון והכרעה:
לאחר שקראתי את כתבי הטענות והנספחים, צפיתי בסרטונים ושמעתי את הצדדים המסקנה היא כי על הנתבעת לפצות את התובע אולם בסכום נמוך בהרבה מהסכום הנתבע.
ראשית – התובע לא הוכיח כי הנתבעת סרבה לתת לו שירות לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים תשס"א-2000.
מפלט השיחות הנכנסות שהציגה הנתבעת עולה כי התובע התקשר אליה 5 פעמים בשעות 21:19 - (2 דקות שיחה) לאחר דקה שוב, ב-21:22 (כמעט 3 דקות שיחה) שוב לאחר 37 דקות בשעה 22:02 (2 דקות ו-39 שניות), שוב לאחר עשר דקות בשעה 22:14 (כמעט 2 דקות שיחה) ולאחר דקה בשעה-22:17 (קצת למעלה מ-3 דקות).
בשיחה הראשונה מזמין התובע את הפיצה ונאמר לו בגמר השיחה על ידי יעקב ש (זה יקח) "עד 45 דקות" (עמ' 6 שורה 3).. אין תמלול של השיחה השנייה. בשיחה השלישית (לאחר 41 דקות מתום השיחה הראשונה) מדבר התובע עם ישראל ושואל על הפיצה שהזמין לפני 45 דקות. לוקח לעובדים כמה דקות לאתר את ההזמנה. תהילה לוקחת את השיחה לידיה ואומרת לתובע ש" זה עד שעה, 50 דקות, שעה" (עמ' 7 שורה 11). התובע עונה – "אמר לי 40, 45 דקות. בסדר, שעה - שעה, אין בעיה" (שם, שורה 14). השיחה מסתיימת ב"תודה" ו"ביי".
השיחה הבאה, לאחר עשר דקות, התובע מתרעם שהזמין את הפיצה כבר לפני שעה. טוען שדבר עם תהילה לפני 16 דקות. תהילה עונה לו שעברו 50 דקות מעת ההזמנה, שבוצעה בשעה 21:25. חוזר התובע על כך שאמרו לו בשיחה הראשונה 40-45 דקות. חוזרת תהילה על כך שאמרה לו שזה יקח עד שעה ואז עונה התובע: "את לא יכולה... אחרי 45 דקות שאני מתקשר אליך – 'זה עד שעה הפיצה'... אני מצטער שאני...עצבני, למה אני פשוט רעב". עונה לו תהילה "אבל אמרת לי שזה בסדר, אתה לא יכול לבוא עכשיו ולהתחרט". ובתגובה מבקש התובע כי תהילה תבטל את ההזמנה ותזכה את כרטיס האשראי שלו. תהילה מסכימה וגם כאן השיחה מסתיימת, ב" תודה" ו-"ביי".
אין בכל השיחות האלה שום אינדיקציה לכך שהנתבעת מסרבת לשרת את התובע מאיזו סבה שהיא. על כן התובע אינו זכאי לפיצוי עקב חוק זה.
שנית – התובע לא הוכיח כי הנתבעת עברה על חוק איסור לשון הרע. גם בסרטונים שהציג אין שום אמירה של הנתבעת המבזה או משפילה אותו באופן אישי. קיים כעס שמפנים תהילה ויעקב כלפי התובע על כך שהוא עומד מולם ומצלם אותם אולם את זאת הוא אכן עושה.
על כן לא זכאי התובע לפיצוי בגין רכיב זה.
לעומת זאת יתן שנגרמה לתובע עגמת נפש, למרות שלא ברור לאיזו תוצאה חתר, אולם גם לנתבעת ועובדיה נגרמו עוגמת נפש ממעשיו של התובע. בשיחה הטלפונית האחרונה אומרת תהילה לתובע שביטלה את ההזמנה ושלחה לו את הזיכוי (אכן כאמור לעיל קיימת הודעה משעה 22:20 במצורף לכתב התביעה – ל.א.). בתגובה מבקש התובע את שמה, מבקש לדבר עם מנהל הסניף ומודיע שהוא מתכוון להגיע. עונה לו תהילה כי הוא יכול להגיע. מודיע לה התובע כי הוא יעשה לה "שיימינג של החיים" ובתגובה עונה לו תהילה כי הוא לא מאיים עליה והוא יכול להגיע. מכאן מסלימה השיחה. התובע אומר לה: "את מה זה חצופה! חוצפנית ברמה שאין דברים כאלה. את מדברת אלי ככה? אני מפרנס אותך." ותהילה עונה "תעשה לי שיימינג? אתה חושב שאתה מאיים?" קובל התובע על כך שתהילה לא התנצלה, לא הציעה לו פיצוי, ומתנהגת אליו כאילו הוא "איזה זבל". מנסה תהילה לסיים השיחה ואומרת שיעשה מה שהוא רוצה ושיהיה לו יום טוב. בתגובה נמלך בו התובע ומבקש את הפיצה שלו. תהילה מסרבת בטענה שההזמנה בוטלה ושיפנה לשירות הלקוחות. שוב מוסיף התובע ואומר שיגיע ויצלם אותה, את המקום, את הכל. אז עולה על הקו דובר נוסף ומבקש מהתובע את מספר הטלפון שלו. התובע אומר לו שהוא לקוח לא מרוצה ובתגובה אומר הדובר "תן לי מספר טלפון חבר לפני שאני שולח אליך.... ניידת" ומוסיף "אני מתקשר עכשיו, אני הולך לתחנת משטרה פה למעלה ולדבר איתו אומר יש פה מישהו שמטריד אותי". בתגובה מודיע התובע שיבוא למקום.
בדיון הודיע התובע שהגיש תלונה במשטרה אך אינו יודע מה עלה בגורלה . מטרת הגעתו למקום היתה לברר מדוע דיברו איתו בטלפון בצורה לא נעימה, בנימה מזלזלת. היה אותו ערב משחק של נבחרת ישראל והוא גם לא אכל. לא הגיוני שכשהוא בא לראות מה עם הפיצה יוצאים אליו שלושה עובדים ומתחילים מסכת של תקיפות – מקללים אותו ומתנהגים בצורה עבריינית. הוא לא טוען שהתנהגו אליו בזמן הזמנת הפיצה כך במזיד אולם התנהגו אליו שלא כאל לקוח מהשורה.
עולה מתמליל השיחות כי התובע לא הסתפק בביטול ההזמנה וגם לא טרח לפנות לשירות הלקוחות של הנתבעת, כפי שהציעה לו תהילה לעשות, אלא הודיע במפגיע כי בכוונתו לבוא לסניף הנתבעת ולעשות שם שיימינג לחברה. הוא עשה זאת כשנודע לו שהנתבעת אינה מתכוונת לספק לו פיצה לאחר שביטל את הזמנתו. התנהגות זו אינה מידתית ואינה הדרך בה על אדם בחברה תרבותית להביע את חוסר שביעות רצונו משירות שקבל, במיוחד אם קיימת דרך אחרת לעשות זאת, כגון פנייה לשירות הלקוחות של החברה. העובדה כי לאדם מצלמה בטלפון הנייד שלו, אין פירושה כי הוא זכאי לעשות בה שימוש על מנת להשפיל ולבזות. ואכן זה השימוש שרצה התובע לעשות. הוא לא מכחיש זאת, בדיון אמר שרצה לעשות ביוש לנתבעת. הוא הסכים שנהג בכוחניות כשהודיע לנתבעת שיגיע לעשות שיימינג והוסיף כי "לפעמים היום הדברים פועלים בצורה של כוחניות אבל לפעמים צריך לתת לחיצה על הדוושה כי שהדברים יזוזו".
הביוש יכול אמנם לשמש ככלי של אדם הנמצא בעמדת חולשה מול גוף כוחני וחזק ממנו שהביוש הוא הדרך האפקטיבית היחידה להיאבק בו, אולם ככל אמצעי יש לעשות בו שימוש מושכל ומידתי. במקרה הנוכחי לא היה הביוש מוצדק או מידתי. השירות שקבל מהנתבעת לא גרוע מספיק כדי שיהיה מוצדק. כל שקרה היה שהנתבעת הודיעה לו שתאחר ב-15 דקות בהספקת הפיצה שלו מאשר מה שאמרה בפעם הראשונה והתובע אף הסכים לכך. איש לא התכוון למנוע ממנו את הפיצה שלו והתובע עצמו הודה שהיה רעב אותה שעה – רעבונו אולי תרם לכעסו והמריץ אותו להגיע למקום עסקה של הנתבעת.
במאמר מוסגר יאמר שקהל הלקוחות אותו משרתת הנתבעת הינו, מן הסתם, רעב באופן תדיר. ניתן היה לצפות שעובדי הנתבעת יתודרכו לנהוג באורך רוח בקהל זה ויהיו סבלנים מול קוצר רוחו של לקוח כזה או אחר המחכה לפיצה שלו. אין בכך שלא עשו כן הצדקה להודעת התובע כי יבוא לעשות להם שיימינג ובודאי לא לשיימינג עצמו שבו אגב לא נראתה הנתבעת נותנת שירות לא ראוי לאיש . מה שכן נראה בה היה עובד הנתבעת אוחז בקורקינט ונראית בה תהילה כשהיא כעוסה על התובע ומבקשת שלא יצלם אותה.
מכל האמור לעיל לא מצאתי לנכון לפצות את התובע בגין עגמת נפש.
ואכן עם זאת - לא מצאתי הצדקה לכך שהעובד תפס את הקורקינט של התובע בידיו (בסרטון) וגרם לו את הנזק הנטען . הנתבעת הלא הזמינה כדבריה משטרה ומן הראוי שהייתה משאירה את הטיפול בתובע בידיה.

על כן אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובע בסכום העלות לתיקון הקורקינט ועל כן הנתבעת תשלם לתובע 830 ₪ בצירוף הוצאות המשפט בסך 500 ₪. סכום זה ישולם לתובע תוך 30 יום מהיום.
זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין. הימים בהם חלות תקנות שעת החירום בגין הקורונה וימי פגרת הפסח לא יבואו בחשבון במניין הימים.


מעורבים
תובע: שי ישיעיהו בנימיני
נתבע: טבסקו החזקות בע"מ חברות
שופט :
עורכי דין: