ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סרוסי דורון נגד מדינת ישראל :

ב"שפ 97 / 810

בפני: כבוד השופט י' קדמי

העורר: סרוסי דורון

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 9.1.97
בב"ש 2603/96 שניתנה על ידי כבוד
השופט א. בייזר

תאריך הישיבה: ג' באדר א' תשנ"ז (10.2.97)

בשם העורר: עו"ד אבי עמירם

בשם המשיבה: עו"ד עמנואל לינדר

בבית המשפט העליון בירושלים

החלטה

1. נגד העורר הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום (ת.פ.ח. 345/96), בו מיוחסות לו עבירות של נסיון הצתה, סחיטה באיומים, הצתה וסחיטה בכח; וזאת, בשל המעשים הבאים:

א. נסיון הצתה ולאחר מספר ימים הצתה ממש, של בית הקפה "שביל החלב" (להלן: בית הקפה), הפועל במתחם תחנת הדלק "מפגש אמיתי" (להלן: תחנת הדלק), בכביש חיפה-תל-אביב סמוך לאחר צומת נתניה בואכה תל-אביב.

ב. הצתה של מסעדת בורגר רנץ, המנוהלת באותו מיתחם (להלן: המסעדה).

ג. הטחת איום של הצתת תחנת הדלק.

ד. הטחת איומים של פגיעה ברכוש וגוף, כלפי הבעלים של תחנת הדלק ועובדים אחרים של התחנה.

לגירסת התביעה עשה העורר את המעשים האמורים במסגרת מאמץ של השתלטות על העסקים המנוהלים במתחם וסחיטת כספים מבעליהם; וזאת - לצרכי מימון הגנתם והחזקת משפחותיהם של שניים מ"בכירי" חבורתו של העורר, המואשמים ברצח של יריב.

עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט נעתר לבקשה והורה בהתאם; ומכאן הערר שבפני.

2. טענתו המרכזית של ב"כ העורר היא, כי אין בחומר החקירה תשתית ראייתית מספקת להוכחה לכאורה של העבירות המיוחסות למרשו בכתב האישום.

לשיטתו של ב"כ העורר, נשען כתב האישום על ראיה אחת ויחידה והיא: "הודייה" המתחייבת מן הדברים שאמר העורר, לפי הנטען, לעד התביעה עמיר בטצייג (להלן: המתלונן), המופקד על הפעלת תחנת הדלק; כאשר עדותו של המתלונן בהקשר זה, אינה אמינה על פניה ואין בחומר החקירה דבר התומך בה ומאשש את מהימנותה.

דגש מיוחד שם, בהקשר זה, ב"כ העורר, על שניים אלה: ראשית - על כך, שעדותו של המתלונן לוקה בפגם רציני של "כבישתה" תקופה ארוכה יחסית, בהתחשב בכך שנרשמה מפיו רק כחודש לאחר מעשה; ושנית - על כך, שכל המאמצים הטכניים המתקדמים של צילום והאזנה, שננקטו מטעם המשטרה, לא הניבו ראיה המאששת את גירסתו של המתלונן.

בית המשפט המחוזי בחן את טענותיו האמורות של ב"כ העורר ודחה אותן; וזאת, לאחר שמצא כי יש בחומר החקירה בסיס לאותה תשתית ראייתית לכאורית, הדרושה בשלב זה של הדיון לביסוס החזקה במעצר עד תום ההליכים.

3. חזרתי ובחנתי את החומר שנמסר לעיוני, ולא מצאתי עילה להתערב במסקנתו האמורה של בית המשפט המחוזי. הודעתו הבסיסית של המתלונן בהירה ומפורטת וכוללת בתוכה הסבר - סביר על פניו - לשיהוי שחל במסירת התלונה הפורמלית (החשש לגלות למזכירת מפקד המשטרה את תוכנה של תלונתו, וההמתנה לפגישה אישית עם המפקד בענין זה); ואין למצוא בהודעה האמורה על פניה, פגמים ותמיהות המכרסמים, כרסום של ממש, כפי שטוען ב"כ העורר, באמינות תוכנה.

בהודעתו, מבהיר המתלונן, כי העורר הודה באזניו, במפורש, כי הוא אחראי להצתתם של בית הקפה והמסעדה; ואיים עליו, במפורש ובמישרין, כי אם לא ידאג לכך שהעסקים המתנהלים במיתחם יעברו לשליטתו ורווחיהם יימסרו לידיו - לצורך מימון הגנתם של שניים מבני חבורתו המואשמים ברצח ולתמיכה במשפחותיהם - תפגע גם תחנת הדלק.

המתלונן, נחשב בעיני בעלי העסקים במקום כאחראי לתיפקודו של המיתחם כולו; ובכך נעוצה פנייתו של העורר אליו דוקא, כמי שמסוגל להעביר את "מסר" הסחיטה לבעלי העסקים - לרבות הבעלים של תחנת הדלק שהוא גם הבעלים של המיתחם - ולהניע אותם להיכנע לה.

בקוריו התכופים של העורר במתחם בפרקי הזמן הרלבנטיים, והמגעים שקיים בתקופה זו עם המתלונן - כפי שאלה מוכחים בעדותם של אחרים - מתיישבים עם הגירסה שמסר המתלונן במשטרה; וגירסה זו עולה בקנה אחד עם תוכן שיחותיו של המתלונן עם הבעלים של המתחם - עמי-מאור אמיתי (להלן: אמיתי) - ועם מספר עובדים המקורבים לו (סמי אלחג' ומוחי אלדין חנדקלי).

4. לענין כוחה הראייתי, לא נבדלת הודיית חוץ של נאשם שנמסרה בפני מי שאיננו איש מרות, מזו שנמסרה בפני איש מרות; וזו, כרעותה, עשויה לשמש בסיס להרשעה, כאשר נמצא לצידה "דבר מה נוסף". חומר החקירה אינו מגלה, על פניו, עילה המכרסמת בכוחה הראייתי הלכאורי של ההודייה במעשי ההצתה; ואף שלשיטתי אין הדבר דרוש בשלב זה של הדיון, יש בחומר החקירה די כדי לספק את דרישת ה"דבר מה".

והוא הדין לענין גירסתו של המתלונן בדבר איומי הסחיטה, שהושמעו באזניו על ידי העורר: על פני הדברים, מתישבת גירסתו של המתלונן בהקשר זה, עם ארועי ההצתה ועם בקוריו של העורר במיתחם בפרק הזמן הרלבנטי; ואין בהכחשתו הגורפת של העורר, כדי ליטול מדבריו של המתלונן, בהקשר זה, את משקלם הראייתי הלכאורי.

במצב דברים זה, אין לבוא בטרוניה אל בית המשפט המחוזי, על שמצא בחומר החקירה תשתית ראייתית לכאורית מספקת לענין החזקתו של העורר במעצר.

5. לצד טענתו המרכזית כנגד קיומה של תשתית ראייתית לכאורית לאשמות המיוחסות למרשו בכתב האישום, טוען ב"כ המשיב, כי בית המשפט המחוזי לא שקל - כמיצוות החוק - את האפשרות להסתפק במקרה זה בחלופת מעצר. טענה זו סומך ב"כ העורר בעיקר, על נסיבותיו האישיות של מרשו ועל סיכוייו להימצא זכאי בדינו, לאחר שיתברר כי גם אם אמר למתלונן את מה שהלה מייחס לו, המדובר באמירות בעלמא, שאין בכוחן לבסס הרשעה באשמות החמורות המיוחסות לו.

לא אוכל לקבל טיעון זה. משנמצא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לעבירות נושא האישום - נבחנת האפשרות של חלופת מעצר על פי תשתית זו, ולא על פי תשתית "אחרת", הנעוצה בסיכוייו של העורר להוכיח כי הודייתו ואיומיו לא היו "אמיתיים". בהתחשב בתשתית הראייתית הקיימת, מקובלת עלי עמדתו של בית המשפט המחוזי, לפיה נשללת "חלופת מעצר" מכח אופיה של ההתנהגות האלימה המיוחסת לעורר בכתב האישום על רקע עברו. מסוכנותו של העורר לציבור מזדקרת מאליה מבין שורות כתב האישום, כשעצמתה מוגברת בפרטי עברו הפלילי; ואין צורך להכביר מלים הרבה על מנת להבהיר, כי אין די באמצעי פיקוח כדי לקדם את פני הסיכונים הכרוכים, בנסיבות המתוארות לעיל, בשחרורו של העורר בערובה.

6. לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה.

ניתנה היום, ז' באדר א' תשנ"ז (14.2.97).


העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97008100.H01
/שס


מעורבים
תובע: סרוסי דורון
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: