ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רשות השידור נגד מרים ונונו :

בפני כבוד הרשם הבכיר ריאד קודסי

התובעת

רשות השידור/ המשרד הראשי

נגד

הנתבעת

מרים ונונו

פסק דין

תחילתו של תיק זה בתביעה על סכום קצוב שהגישה התובעת כנגד הנתבעת לתשלום אגרת טלוויזיה לפי סעיף 28א(א) לחוק רשות השידור, התשכ"ה – 1965 (להלן: החוק) לתקופה שבין השנים 2006-2011.

הנתבעת הגישה התנגדותה ולאור הסכמת התובעת ניתנה לה הרשות להתגונן כנגד התביעה. התביעה הועברה להליך של סדר דין מהיר והצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם.

רקע וטענות הצדדים

לטענת התובעת, בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה, הנתבעת החזיקה במקלט טלוויזיה, ולאור זאת חייבת הנתבעת לשלם אגרת טלוויזיה על פי חוק רשות השידור. נטען, כי על אף התראות חוזרות ונשנות טרם סילקה הנתבעת את חובה כלפי התובעת.

לטענת התובעת, מתצהירו של מר נפתלי מזוגי, שמשמש כממונה אכיפה אצל התובעת, ושהעיד מטעמה במהלך הדיון שהתקיים לפניי, ביום 1.11.10 וביום 3.8.11 נעשה ביקור בבית העסק של הנתבעת ונמצאו שמונה מקלטי טלוויזיה בעסק.

הנתבעת טענה ,כי בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה היא לא החזיקה במקלט טלוויזיה בעסק שברשותה. בתצהירה הצהירה כי בית העסק הינו מסעדת פועלים ולא מקום בילוי המצריך שידורי טלוויזיה. לטענתה, מעולם לא החזיקה בעסק מקלט טלוויזיה בעל יכולת קליטת שידורי טלוויזיה, אלא החזיקה במקלטים ששימשו למצלמות האבטחה. עוד נטען, כי הנתבעת מעולם לא רכשה מקלטי טלוויזיה וכי ארבעת מקלטי הטלוויזיה שנמצאו בעסק היו שם בעת הרכישה.

התובעת הגישה בקשה לקבלת צו פורמלי לחברת יס והוט ליתן מידע על הנתבעת, כאשר המידע המבוקש הוא האם עסק הנתבעת היה מחובר לחברת הוט או יס ובאילו תקופות. ביום 20.12.18 ניתן על ידי צו כאמור. ביום 18.6.19 הגישה התובעת את מענה חברת יס, לפיה הנתבעת הייתה מנויה לחברת יס בכתובת הסיתוונית 6א נצרת עלית בין השנים 2002-2007, בכתובת הפריון 7 נצרת עלית הייתה מנויה הנתבעת החל מיום 29.8.10 ועד היום, וכן נמצא מנוי נוסף לנתבעת בכתובת כליל החורש נצרת עלית בין השנים 2007-2009.

הנתבעת ביקשה לעיין במסמכים המקוריים של התובעת בהתאם לכלל הראיה הטובה ביותר, והוסיפה כי היא מתנגדת לכל מסמך שאינו עונה על התנאים הקבועים בפקודת הראיות נוסח חדש), תשל"א – 1971.להכשרתם כרשומה מוסדית.

התובעת טענה בתגובה להודעה כי כל המצורף לתצהירו של מר זגורי מהווה ראיה מוסדית בהתאם לסעיף 35 לפקודת הראיות.

ביום 8.12.19 התקיים בפניי דיון הוכחות בו נחקרו המצהירים בחקירה נגדית. ב"כ הצדדים סיכמו טיעוניהם בעל פה.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות וכלל המסמכים שצורפו, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת הרימה את נטל הראיה המוטל עליה והוכיחה כי הנתבעת החזיקה במקלטי טלוויזיה בתקופה הרלוונטית.

בהתאם למצוות תקנה 214ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 פסק הדין ינומק בתמצית.

סמכותה של רשות השידור לגבות את האגרה ממחזיקי מכשיר טלוויזיה עוגנה בחוק רשות השידור, התשכ"ה - 1965. סעיף 28א(א) לחוק מטיל על המחזיק במקלט טלוויזיה את חובת תשלום האגרה בגין עצם ההחזקה במקלט. המידע אשר נמצא בידי רשות השידור לגבי זהותם של מחזיקי הטלוויזיה, מקורו בדיווח של המחזיקים עצמם (לאחר רכישת מכשיר או קבלתו) ומדיווחים של סוחרים אשר מוכרים מכשירים, וזאת בהתאם לסעיפים 28 עד 29א לחוק ול תקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה). תקנה 6 קובעת כי אדם המוכר או מעביר בדרך אחרת מקלט טלוויזיה לאדם אחר, יודיע על כך בכתב למנהל, תוך 30 ימים.

בראשית דבריי אציין כי, יש מידה מסוימת של חוסר מידתיות, חוסר סבירות וחוסר תום לב בהגשת תביעה בשנת 2018 לגבי מקלט טלוויזיה שנרכש לכאורה בשנת 2006 ושהמידע לגביו היה קיים כבר בשנת 2012, זאת לפי דרישת החוב של רשות השידור, ובוודאי שיש בכך התנהלות בלתי סבירה מצד הרשות (ראה: תא (חי') 712324/07 רשות השידור חיפה נ' נעמן רחמים ירוחם).
למותר לציין כי, אף שאין החוק קובע זמן קצוב לנקיטת הליכי הגבייה בדרך מנהלית, הרשות מחויבת להפעיל סמכותה בתוך פרק זמן סביר, כדברי כבוד השופט זמיר:
"החובה לפעול במהירות הראויה היא מן המושכלות הראשונים של מינהל תקין. היא מובנת מאליה, עד כדי כך שבית המשפט מחיל אותה לא פעם אף בלי להסתמך על חוק הפרשנות" (ראו ספרו "הסמכות המינהלית", כרך ב' עמ' 717).

לגופן של הטענות. התובעת הציגה בפני בית המשפט דו"ח רשות השידור לפיו בבית העסק של הנתבעת נמצאים 8 מקלטי טלוויזיה, אשר בגינם חבה הנתבעת בתשלום אגרה. כן הציגה התובעת תמונות של בית העסק בהן נראים מקלטי הטלוויזיה בעסק הנתבעת. עוד הציגה התובעת תשובת חברת יס לפיה בתקופות הרלוונטיות לתביעה הייתה מנויה התובעת בכתובת בית העסק לחברת הכבלים.

הנתבעת ביקשה לחקור את העד אשר צילם את התמונות בבית העסק ואת עובד רשות הרישוי אשר הזין את המידע בדבר רכישת המקלטים. כן הלינה הנתבעת בדבר קבילותן של החשבוניות מחברת "יס" וטענה כי אלה אינן מהוות רשומה מוסדית.

ראשית, אתייחס לבקשת הנתבעת לחקור את העד שצילם את התמונות. בחקירתו הנגדית של מר מזוגי, עד התביעה, ציין העד כי אינו יודע מי צילם את התמונות וכי אלה התקבלו ממשרד עו"ד (עמ' 1 ש' 19-28 לפרוטוקול). מצאתי כי אין נפקות לזהות מצלם התמונות. הנתבעת לא חלקה על כך כי מדובר בבית העסק שלה ועושה רושם כי מדובר בתמונות אותנטיות, ולכן לא מצאתי כי אין לקבלן.

ביחס לרשומותיה של רשות השידור, הרי שלא מעט פסקי דין קבעו כי רשומותיה של רשות השידור מהוות "רשומה מוסדית". כידוע סעיף 36 ל פקודת הראיות, קובע במפורש את התנאים לקבילותה של רשומה מוסדית בתור שכזו, וכולל תנאים בסיסיים המתייחסים לכל רשומה מוסדית והם: המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו; דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכתה יש בהם כדי להעיד על אמיתות תוכנה; דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה; המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב.

בענייננו, התובעת טענה בתגובתה להודעת הנתבעת ,כי היא עומדת על זכותה לעיין במסמכי המקור, כי רשות האכיפה והגבייה, אשר פועלת לגביית חובות בגין אגרות רשות השידור, קיבלה לאחריותה את מערך המחשוב של התובעת אשר הציבה אותו בחוות השרתים שלה ומגינה על המערך בהתאם לתקנים הנהוגים בשירות המדינה. אלא שהדבר לא הוכח בפניי. המצהיר מטעם התובעת איננו עד ישיר. מר נפתלי מזוגי לא היה שותף ולא היה עד לעריכתו של אף פלט מפלטי המחשב עליהם מתבססת התביעה. המצהיר מר מזוגי הוא עד מאמת שיכול להצהיר על כך שהמסמכים אכן הופקו מהמחשב של התובעת.
סבורני, כי במקרה זה לא התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 36 לפקודת הראיות לקבילותה של הרשומה כראיה, ולכן אין בידי לקבוע כי מדובר ברשומה מוסדית.

אשר לתשובת חברת הכבלים ולחשבוניות שהוצגו, גם כאן לא מצאתי לקבוע כי מדובר ברשומה מוסדית. הנתבעת הודיעה כי היא עומדת על זכותה לחקור את מחבר תשובת הכבלים. יחד עם זאת, הנתבעת נשאלה על חשבוניות אלה בחקירתה הנגדית, תשובותיה נמצאו לא ענייניות ומתחמקות ולא התרשמתי מהן.

מחקירות הצדדים נוכחתי כי עדותה של הנתבעת נמצאה בעיני מתחמקת ולא משכנעת. לא עלה בידי לקבל את טענות הנתבעת, אשר לא הצליחה לסתור את טענות וראיות התובעת.

אין בי ספק כי ברשות הנתבעת היו 8 מסכי פלזמה בבית העסק. התובעת הציגה את הסכם המכר בין הנתבעת לבין מר ז'ק ממן ממנו רכשה את בית העסק. על פי הנספח להסכם עולה כי הנתבעת רכשה ממנו 8 מסכי פלזמה אשר היו מצויים בבית העסק, ולכן אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי לא רכשה מעולם טלוויזיה (עמ' 5 ש' 23 לפרוטוקול).

לטענת הנתבעת, היא אינה מחזיקה במקלטי טלוויזיה בעלי יכולת קליטת שידורים, אלא מקלטי הטלוויזיה משמשים למצלמות האבטחה. הקריטריון הקובע את בסיס החיוב באגרה, על פי סעיף 28א(א) לחוק רשות השידור, הוא קריטריון "ההחזקה במקלט טלוויזיה" המהווה תנאי סף לחיוב באגרה. כך גם נקבע במספר פסקי דין ובהם ה.פ (י-ם) 595/02 נועם בן דוד נ' רשות השידור, שם נדונה בקשתו של מחזיק במקלט טלוויזיה, שאינו מחובר לשידורי רשות השידור באמצעות אנטנה או כבלים אלא משתמש במקלט לצורך צפייה בוידאו בלבד, לקבוע כי אינו חייב בתשלום אגרה, נקבע כי המבקש חייב בתשלום האגרה מאחר והחיוב באגרה אינו מוטל על השימוש במקלט הטלוויזיה, אלא על עצם החזקתו.

הנתבעת נשאלה על ידי ב"כ התובעת, האם ברשותה אסמכתאות לתמוך בטענתה כי מקלטי הטלוויזיה שימשו למצלמות אבטחה בלבד, והשיבה באופן מתחמק ולא ענייני: "אני הייתי רק מבשלת הבן שלי הוא זה שהתמצא בהכל" (עמ' 5 ש' 12 לפרוטוקול).

כן נשאלה הנתבעת מדוע המסכים המשמשים לאבטחה גלויים לעין, והשיבה "אולי זה נשאר כך" (עמ' 6 ש' 24 לפרוטוקול). בתמונות שהוצגו בפניי על ידי התובעת, נראים מספר מסכים ברחבי בית העסק המופנים כלפי הלקוחות, ולכן אין זה סביר כי מדובר במסמכים המשמשים לצרכי אבטחה בלבד.

לא זו אף זו, הנתבעת הכחישה כי בית העסק היה מחובר לחברת "יס", וכאשר נשאלה על כך, השיבה בזו הלשון: "אני מעולם לא רכשתי טלוויזיה" (עמ' 5 ש' 23 לפרוטוקול), זאת על אף שהוצגו בפני בית המשפט חשבוניות מחברת "יס" הממוענות לכתובת בית העסק נוסף על החשבוניות שנשלחו לכתובתה הפרטית של הנתבעת.

בשל כל האמור, מצאתי כי הנתבעת לא הצליחה לסתור את ראיות וטענות התובעת, ומצאתי כי עדותה של הנתבעת לא הותירה עליי רושם טוב ולא השתכנעתי מטענותיה, ובהן תשובותיה המתחמקות.

נוכח כל האמור, ולאחר שקלול כל הנתונים, מצאתי כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה וטענותיה לא נסתרו על ידי הנתבעת.

סיכום

התביעה מתקבלת במלואה. הליכי ההוצאה לפועל יימשכו כסדרם. מחייב את הנתבעת לשלם לתו בעת הוצאות משפט ושכ"ט בסך של 3,000 ₪ ואשר ישולמו מהעירבון שבתיק.

המזכירות תעביר את הסך של 3,000 ש"ח לתיק ההוצאה לפועל הקשור לתיק זה.

המזכירות תמציא העתק פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, א' אדר תש"פ, 26 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רשות השידור
נתבע: מרים ונונו
שופט :
עורכי דין: