ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אקוש טרשי נגד שגרירות הונגריה בישראל :

כבוד השופטת שרה מאירי-אב"ד
נציגת ציבור (עובדים) הגב' אורלי מלי
נציגת ציבור ( מעסיקים) הגב' רונית ירדן

התובע

אקוש טרשי
ע"י ב"כ עו"ד רונן בן צבי

-
הנתבעת

שגרירות הונגריה בישראל
ע"י ב"כ עו"ד רועי רבינוביץ'

פסק דין

1. בפנינו תביעה שהגיש התובע, לאחר תקופת עבודתו בנתבעת מ- 1.9.05 ועד 5.10.16, עת פוטר.
טוען התובע כי הועסק כפקיד בקבלת קהל בשגרירות (הנתבעת), בשכר גלובלי בסך 6,045 ₪, 5 י"ע בשבוע.
במקביל, בידיעת ובהסכמת הנתבעת, ובזמנו החופשי, עסק בתרגום מסמכים מעברית להונגרית, עבור ישראלים שביקשו לקבל אזרחות הונגרית.

במסגרת עבודתו, העיר מספר פעמים לגב' בריגיתה אייקלמן, עובדת לשעבר בשגרירות, העוסקת גם היא באופן פרטי בתרגום מסמכים לשפה ההונגרית, עקב טעויות רבות במסמכים שהגישה לשגרירות ("בריגיתה").

בריגיתה שלחה מייל תלונה למשרד החוץ בהונגריה כנגד התובע (במועד לא ידוע לו), בו האשימה אותו בהאשמות שונות, ביניהן כי אינו מתייחס באופן ראוי ללקוחותיה, מזלזל בהם, אינו מסייע בידם, ומקדם על פניהם את לקוחותיו.

ביום 5.10.16 בסביבות השעה 14:30, נקרא התובע למשרד השגריר ובמעמדו, מעמד סגנו , ו- 2 הקונסולים , הודיע לו השגריר כי בריגיתה התלוננה נגדו במשרד

החוץ (כשהתובע הכחיש כל האמור במייל, למעט לעתים, העדפתו בתור את לקוחותיו); אז נדרש להמתין בחוץ, הקונסול הקליד במחשב מסמך, הדפיס אותו והוא נקרא לקבל המכתב, מכתב פיטורין, שככל הנראה הוכן מראש.

התובע פוטר בהתנהלות פסולה, נפסדת ובריונית.

התובע עותר לפ"פ (67,502 ₪), פדיון חופשה (3,850 ₪), פיצוי בגין פיטורין שלא כדין (60,000 ₪) וסה"כ 131,352 ₪.

2. הנתבעת בכתב הגנתה עתרה לדחיית התביעה.
הנתבעת היא הנציגות הדיפלומטית הבכירה ביותר של הונגריה בישראל וכל שטחה ומִתחמה הינו שטח ריבוני של הונגריה, מה שמחייב כל אדם הנכנס בשעריה, בציות לחוקי הונגריה, נהלי השגרירות והכללים האזרחיים והביטחוניים החלים בה.
תפקיד התובע כרוך במידת אמון גבוהה, משהופקדה בידיו הסמכות לאשר כניסה לשטח הונגריה ולקבל עבור הנתבעת כספים, והיה למעשה הפָּּנים של הנתבעת לאזרחים הזקוקים לשירותיה.
תפקודו האישי והמקצועי התאפיין בעליות ובמורדות, ובשנים האחרונות הצטברו כנגדו תלונות שונות (עבירות משמעתיות על הנהלים, יחס לא הולם וכו') , כששיחות שהתנהלו עמו לא הועילו.
מספר פעמים הוזהר, עד שהוטחה על התנהלותו בקורת חריפה לשר החוץ ההונגרי.
הממונים הודיעו לו על התלונה וכי תערך עמו שיחת בירור.
ניתנה לו שהות מספר ימים טרם זומן לשיחת הבירור, ואף קודם לה הכין מכתב התייחסות לטענות שעלו בתלונה.

הוברר לראשונה לנתבעת, מהתלונה, כי התובע הועסק, מזה תקופה, ע"י משרד עו"ד ישראלי, כמסייע בקידום מתן אשרות שהייה ודרכונים (כשהתובע עצמו מגיש מסמכים' שהוא עצמו ערך בעבור שכר שקיבל – ב "כובעו" כעובד הקונסוליה וכעובד משרד עו"ד) ובנגוד עניינים מובהק.
בדיקות שנערכו העלו כי עבר עבירות ביטחוניות חמורות כלפיה וכלפי הונגריה, משהכניס לשטחה הריבוני לקוחות שונים, לאחר שעות הפעילות, ללא שעברו בדיקה ביטחונית, ותוך הפרת נהליה וריבונותה.

הפרות חמורות אלה, שנמשכו לאורך תקופה , כפי שאישר התובע, חייבו הפסקת עבודתו לאלתר, למניעת נזקים נוספים, החלטה שהתקבלה לאחר דיון בין הנוכחים שבשיחה עמו. כשהתובע המתין בחוץ, הכין סגן השגריר את מכתב הפיטורין, על בסיס נוסח תבנית שבמחשב.
התובע הודה בשיחה במיוחס לו (תוך הצנעת החומרה של מעשיו) ובכך התקיימה מהותית מטרת השימוע, כשהודעה נמסרה לו מספר ימים טרם שנערך הליך השימוע.
מעשיו מהווים הפרת חובת תום הלב והאמונים כלפי הנתבעת, הפרה חמורה של נהליה הרגישים ביותר, הפרת סעיף 53 לתקנון, וסעיפים 16 ו- 17 לחוק פיצויי פיטורין, באופן המצדיק פיטוריו ושלילת מלוא פ"פ. לתובע שולם המגיע לו.

3. ביום 26.10.17 התקיים דיון מוקדם בפני כבוד השופטת העמיתה י. הופמן.
בהתאם להחלטתה הוגשו עדויות הצדדים:
התובע הגיש תצהירו.
מטעם הנתבעת הוגש תצהיר הגב' ז'ופיה טרומביאטס, קונסולית בשגרירות, ("הקונסולית").
ביום 13.5.19 נשמעו בפנינו עדויות הצדדים.
ביום 12.9.19 הגיש התובע סיכומיו.
ביום 17.11.19 הגישה הנתבעת סיכומיה.

4. ולהכרעתנו –
א. גרסת התובע
לא נוכל שלא לציין כבר בראשית הכרעתנו כי התביעה הוגשה תוך חודשים מספר מפיטורי התובע.
אעפ"כ, "דלילה" היא בעובדות, עובדות שהתובע מוצא להעלותן דווקא בתצהירו (וכך גם, אח"כ, בעדותו ...).
נזכיר כי העובדות שטען להן בסעיפים 11-7 לתצהירו – אינן נזכרות , ולוּ בר מז, בתביעתו.

כך, אין זכר בתביעתו לכך שהיה "עובד בתרגום עבור משרד עו"ד".

כך גם, העובדה כי בריגיתה עוסקת "בהגשת בקשות לאזרחות" (סעיף 6), או כי התובע עצמו עוסק "בהגשת בקשות לאזרחות" (סעיף 5; ראה השוני בניסוח בענין זה, מול סעיף 4 לתביעה) – עובדות אלה אינן בתביעתו.

כך גם עיון בתאורו בסעיפים 11-7, ואח"כ רישא סעיף 13 לתצהירו, תוך שציין כי "לאחר מספר ימים" (ובתביעה, אין כל אזכור לעיתוי תלונתה מול המועד בו נקרא לשגריר) – כל התאור העובדתי האמור – ח ָדש הוא בתצהירו.

בהקשר האמור, ולא רק בגין כך – לא התרשמנו כלל מאמינות עדותו.

לא בכדי נשאל איפוא בענין והשיב: "אין לי הסבר" לתוספות שבתצהירו.
כך הוברר בעדותו, כי לא עסק במקביל "בתרגום סתם" – אלא עסק, כנגד חשבונית, עבור משרד עו"ד, כשמדובר באותו סוג בקשות , בהן עסק בעבודתו בנתבעת, בתפקידו בנתבעת.
עוד עולה כי תשובתו היא, כביכול, לא ידע על מכתב התלונה, ורק בַּפגישה שהזמינו אותו, נודע לו על מכתב התלונה (עמ. 7 שורה 8); אח"כ, כשעומת עם התייחסותו בכתב לתלונה (2 לתצהיר הקונסולית) טען כי הקונסולית "אמרה לו את המקרה", וגם שיכול להיות בלגן מזה וביקשה שיכתוב (עמ. 7 שורות 25-13).
נציין כי נספח 2 לקונסולית, בחתימת התובע (ונושא חותמת השגרירות) נושא תאריך 30.9.2016 – מה שודאי סותר טענתו כי לא ידע על תלונת בריגיתה , עד לשיחה עם השגריר ("השיחה"/"השימוע").
בהמשך, כשנשאל אם ידע על התלונה טרם השיחה/השימוע , שהרי כתב את נספח 2 – אישר שידע על התלונה כמה ימים לפני השיחה. כך לא זכור לו שישב עם השגריר, שביקשוֹ לספר לו על המקרה, בטרם השיחה, אבל "יכול להיות" (עמ. 8 שורות 5-6) ; אח"כ , יודע התובע שהשגריר לא דיבר אתו בנדון ולא קרא לו לשיחה/לא נתן לזה משמעות שיזכיר את זה, לא יכול להגיד ב - 100% (עמ. 10, שורות 11-4); ואח"כ, בתארו את השיחה טוען הוא כי קראו לו את המכתב של בריגיתה, את התלונה, קרא ו לו והשיב שהרבה דברים לא נכונים , ורק דבר אחד נכון , שעבד עם משרד עוה"ד וגם את הלקוחות קיבל בזמנו החופשי, בלי תור (עמ. 10 שורות 23-20).

בל נשכח כי בתצהירו טען (הגם, כך נניח, בטעות סופר) כי האמור בסעיף 1.6 לתצהיר ( נניח, שהכוונה ל"הגנה") אינו נכון (ההדגשה במקור) , וכי הממונים עליו לא הודיעו לו על קבלת התלונה נגדו, ואודות תוכנה – כשמעדותו עלה עובדתית, כי אין שחר לטענתו.
גם בסעיף 32 לתצהירו טען כי טרם לשיחה במשרד השגריר – לא נמסרה לו כל הודעה בנושא – מה שנסתר, מיניה וביה, בעדותו.

ברי איפוא כי אין שחר לגרסת התובע בתביעתו (סעיפים 7-6), כביכול , לא ידע על התלונה טרם נקרא לשיחה אצל השגריר, או על תוכנה ּ.

לא נוכל שלא להזכיר כי עיון בנספח 2 לקונסולית מלמד כי מדובר במי שיודע היטב מה היה תוכן התלונה שנתקבלה מבריגיתה, כולל בהערה שבסיפא.

מסקנתנו מכל האמור כי התובע, למצער, לא "דייק" בגרסאותיו, כי נתן גרסה משתנה, ולא בהיבט אחד, וככלל, נתן גרסה שהיתה לא משכנעת .

נציגות הציבור מבקשות להדגיש עמדתן בהקשר האמור – במהלך עדותו תהינו ביחס ל"שינויים הקטנים" בין גרסאותיו, ודאי באשר לגרסתו בעדותו, שהיתה מאד לא משכנעת ולא התרשמנו כי דבריו מבוססים על המציאות האמיתית, כפי שהתרחשה; שמנו לבנו לכך כי נחקר בעדינות רבה ובהגינות, ואעפ"כ, שוכנענו במהלך עדותו, כי רק המעט נגלה בפנינו , וכי התובע רחוק היה בדבריו מהאמת, עד כי ביקשנו מהאב"ד להפסיק הדיון ולחזור על הצעה , ע"מ לסיים ההליך בהסכמה (כזו או אחרת).

נדון עתה ברכיבי התביעה לפי סדרם.

ב. הסכם עבודה
התובע אינו מזכיר קיומו של הסכם עבודה עם הנתבעת, לא בתביעה, ולמצער, אף לא בתצהירו, הגם שזה צויין וצורף להגנה.
יתר על כן, התובע "מתעלם" מקיומו – הגם שהתייחס ספציפית בתצהירו לסעיפים בהגנה ובכלל כך, לסעיף 1.2 (אליו צורף ההסכם), אך אינו טוען כי לא היה לו הסכם עבודה.
התובע טוען בתצהירו כי עבד בנתבעת, כפקיד קבלה, ללא סמכות החלטה בבקשות לאזרחות, אלא רק בדיקת המסמכים בבקשות אזרחות (שהיו נשלחים להונגריה לאישור).

גם בחקירתו הנגדית, כשהופנה להסכם – לא טען כי אין זה הסכם העסקתו.
עיון בהסכמי העבודה ותיקונם מלמד כי נערכו ב- 2 עותקים מקוריים (אחד לכל צד).
"קשה" איפוא להבין – הכיצד לא אוזכר הסכם העב ודה (ותיקוניו) ע"י התובע בכתביו; ודאי קשה להבין הכיצד לא צורף לתביעתו.

גם תשובתו כי הוא "מבין" החומרה בהכנסת אדם לשגרירות, שלא בשעות העבודה, כשהשומר כבר לא נמצא – אינה מסייעת לו , והיא "נעדרת", משום מה, מתביעתו. הגם שלטענתו, כך קורה עדיין גם "היום", או כי עסקינן בענין שגרתי, כשאנשים נכנסים לאזור קבלת הקהל גם אחרי שהשומר הולך (לאחר השעה 15:00), אך לא לשטח הפנימי בשגרירות – נוהל שמעולם לא עבר עליו ; כך גם טענתו כי "קיצור תורים" הוא נוהג שכיח' וכ שכדוגמא לכך, הציג את נספח 3 לתצהירו מה שכּוּנה על ידו: "בקשות לדוגמא שנשלחו אלי לקיצור תורים מעובדי השגרירות" (ההדגשה הוספה).
והנה – עולה מנספח 3 לתצהירו , כי עסקינן בדוא"ל בו עובדת יד ושם, בעקבות שיחה טלפונית, ב יקשה ליצור קשר עם קרוב משפחתה , המבקש להגיש בקשה לדרכון הונגרי, כשהקונסולית דו וקא שואלת אם ניתן "לדחוף אותו"? – כך בתרגום שהגיש התובע ...

התובע אינו מכותב לדוא"ל זה ו אין מדובר בבקשה אליו – בנגוד לתצהירו , וממילא, עולה כי לא היה מכותב בו. כשנשאל הכיצד קיבל עותק ממנו, השיב: לא זוכר איך הגיע אליו/ככל הנראה, בת זוגו (המצויינת כעובדת מקומית במחלקה הקונסולרית) שלחה לו. מהדוגמא שנתן, נלמד דווקא ההפך, שהרי הקונסולית(שמעמדה רם משלו) שואלת אם ניתן , ולא מור ָה על קיצור התור, מה שסותר טענת "נוהג שכיח" של קיצור תורים....
עולה איפוא כי לא רק שלא הוכיח כי מדובר בשגרה של קיצור תורים , אלא אף אישר כי כעולה ממכתב הפיטורין , פוּטר בנסיבות יוצאות דופן, כמפורט בהסכם העבודה (סעיף 5) ; והסברו לכך – כי התלונה של בריגיתה הגיע למשרד החוץ בהונגריה, ושם "חייבים להראות דוגמא".

לא נוכל שלא להוסיף כי חובותיו של התובע, כעובד מ ינהלי קונסולרי – ברורות אף ללא פירוטן בהסכם – ובשים לב לכך כי עסקינן בארגון של מדינה ז רה וכי השגרירות היא אזור ריבוני הונגרי – אך ברי כי חלים עליו נוהלי השגרירות ובכלל כך , כי אינו רשאי להכניס לשגרירות אדם , אלא עפ"י הפרוצדורה לכך ובשעות המוכרות -מותרות, ובאופן המקובל בה , בשגרירות הונגריה, כולל בהבט הבטחוני.

הנה כי כן – ברי כי על התובע ,כעובד-פקיד קונסולרי בשגרירות הריבונית של הונגריה וכעובד ותיק – חלות חובות שהוכח (וב עדותו) כי הפר אותן, ובלא שהוכיח כי היתה זו "שגרה" בנתבעת, כטענתו.

אין חולק גם כי הכנסת אנשים לשגרירות, כשהוא נותן להם שירות באופן פרטי, בשעות שאינן שעות הפעילות וללא בדיקה בטחונית – אינה עומדת אף בקנה אחד , עם טענתו בדבר ידיעה והסכמה של הנתבעת לעיסוקיו הפרטיים, כ שנטען בתביעתו (רק) כי עסק בתרגום, ובזמנו החופשי. בעדותו אישר כי הכניס לשגרירות לקוחות שלו, בשעות שמעבר לשעות העבודה, מבקשי אזרחות . ברי לכל, כי אין האחד דומה לאחר.
בפועל, בעדותו אישר גרסת הקונסולית בתצהירה (סעיפים 14 ואילך) – ומכל מקום, גרסתה כלל לא נסתרה.
והעיקר – לא נסתרה טענתה כי מדובר בהפרה של נוהל בטחוני של הנתבעת (נספח 3 לתצהירה) – נוהל שהו בא לידיעתו, "למצער", ב- 2015.

בהקשר זה נוסיף ונאמר – הוראה בטחונית זו , כּ ֹה מובנת מאליה! – לא לתובע (פקיד קונסולרי) ולא לנו, "לתהות" אחריה – שהרי הוראות בטחון בשטח ריבוני של מדינה (כל מדינה) – שלה ה ן!

הנה כי כן – על התובע חלים חיובים כעובד, ככל עובד, וחיוב להתנהל כמקובל בנתבעת, שטח ר יבוני של הונגריה (חיובים ספציפיים, שלטעמנו, אף מובנים מאליהם, אף לולא נזכרו בנוהל /הסכם עליו חתום העובד).
[ובהקשר זה – ראוי לציין כי ההסכם קובע תנאים כלליים ובעניינים מסויימים – קובע תחולת החוק הישראלי].

עוד ראוי להזכיר כי חובת תום לב והגינות אינן במסגרת החיובים החלים על צדדים, רק אם צויינו במפורש בהסכם.
בהתאם, התנהלות בתום לב ובהגינות, אינה "מאפשרת" הצגת מסמך ע"י צד, שלא היה "צד" לאותו מכתב, ודאי תוך טענה כי מהווה הוא דוגמא לדרישה שקיבל (הוא עצמו) בתפקידו, ובלא לציין כיצד הגיע לידיו (ומתי ...), ודאי וודאי כך, בהליך משפטי.

ביחס לנספח 3 לתצהיר התובע – אין חולק עוד כי התובע לא היה כלל צד לדוא"ל האמור ואין בו, לכשעצמו, להוכיח את שטען לו התובע.

לא נוכל להתעלם עם זאת, מטענת הנתבעת, לפיה עצם הצגת הדוא"ל ע"י התובע, מהווה הפרת כללי השגרירות – בהקשר זה נציין כי לטעמנו, ההפרה החמורה יותר היא, של מי שנתן לתובע את הדוא"ל (כשכאמור, חרף דבריו בתצהירו, בעדותו טען אחרת!).

ג. פיצויי פיטורין
טוען התובע כי אין חולק כי פוטר ולא שולמו לו פ"פ ואף לא שוחררו לידיו הכספים שבקרן הפנסיה והפיצויים ב"כלל"; משהועסק מ - 9.2005 ועד 10.2016 ויחד עם תקופת ההודעה המוקדמת עבד סה"כ 134 חודש (11.16 שנה) ולפיכך, עתר (11.16 שנה X 6,045 ₪) ל- 67,502 ₪.
הנתבעת טענה כי התנהלותו, בגינה הופסקה עבודתו, חרגה מכל נורמה מקובלת, היוותה הפרה חמורה ובוטה במיוחד של קוד ההתנהגות המחייב את עובדי הנתבעת, הפרת אמון חריפה, תוך שעיוול ומָעל באמונה ובאמון הצבור, מה שח ִייב הפסקת עבודתו עפ"י הוראות סעיפים 16 ו- 17 לחוק פ"פ, תוך שלילת זכותו לפ"פ.
עסקינן בהפרת חובת תום הלב כלפי הנתבעת, הפרת חובת האמונים כלפיה, הפרה חמורה של נהליה הרגישים ביותר, הפרת סעיף 53 לתקנון הכללי, ודומה שאין מעשים המצדיקים בצורה מובהקת יותר, שלילה מלאה של פ"פ.

בתצהירו מוסיף התובע, טענת עובדה חדשה – כביכול, השגריר אמר לו "שכמובן שכל זכויות יי כולל פיצויי פיטורים ישולמו לי כדין" , אך למרות זאת , לא שולמו פ"פ עד היום.

לא זו אף זו – מוסיף הוא כי לא רק שהשגריר אמר לו כך (=הבטיח לו??), אלא במשך כשבועיים , היה בקשר עם הגזבר , שכתב לו במפורש שיקבל את פ"פ, כיצד ישולמו ואף את הסכום, תוך שצרף ההתכתבות עמו (נספח 2 לתצהירו). מעניין לציין כי התלונה לא הוצגה בפנינו ומנגד, הציג בפנינו התובע (נספח 2 לתצהירו), תכתובת ווטסאפ בינו לגזבר (החל מ- 8.12.16).

והנה – אין בתכתובת עם הגזבר ( כאמור, מ- 8.12.16 ואילך) ולוּ, אזכור כלשהו של התובע, כביכול, השגריר אמר לו,ש יקבל פ"פ.

עוד עולה כי הגזבר מוֹדיעוֹ ב- 15.12.16, כי טרם הגיע האישור לתשלום מהונגריה (ללמדנו , כי עסקינן, מראשיתו, בהחלטה של הריבון ההונגרי – ולא של השגריר/הקונסולית/ודאי לא של הגזבר). העובדה שהגזבר נוקב בסכום (45,727 ₪) וכי יתן המחאה – אין בה כדי לשנות, ובלשונו של הגזבר (הגם בשלב מאוחר יותר): "אני רק מעביר את המסרים ביניכם ...".

[אגב, התכתובת עם פיטר הגזבר איננה שב ועיים לאחר הפיטורין, כטענתו בתצהירו, אלא מ- 8.12.16 ועד מאי 2017. (עולה מתכתובת ווטסאפ זו, כי ביקש טופס 106 גם לבת זוגו)].

ברי עוד כי אין כל אזכור במכתב הפיטורין ("סיום הסכם עבודה") בדבר תשלום פ"פ, אך גם לא בדבר שלילתם, הגם שנזכרים 30 ימי פיטורין (הודעה מוקדמת) וניצול חופשה.

מנגד, איננו מקבלים "פרשנותו"(המצומצמת) של התובע בסיכומיו, להנמקה שבמכתב הפיטורין , בדבר "פגע בכללי ובסדר העבודה של קבלת הקהל של המחלקה הקונסולרית" – התנסחות זו מכילה, לטעמנו, כל שנטען ע"י הנתבעת כנגד התובע, עת פוטר.

בל נשכח כי גם כיום, אין הנתבעת טוענת "לריגול" , או עבירות בטחון חמורות (כדוגמת ריגול) – אך בהחלט טענה כנגד הפרת/פגיעה בכללים וסדר העבודה של קבלת הקהל במחלקה הקונסולרית ... (ולא "רק", "בסדר יחס שווה בין הלקוחות").
אגב כך, ראוי להזכיר כי מכתב התובע (בהתייחס לתלונת בריגיתה) מתחיל באמירה כי התובע קיבל את משפחת גרינהוז, שהיתה מלווה בבריגיתה (לפגישה שהיתה מתוכננת להם), "בשעות השרות הקונסולרי של שגרירות הונגריה". (ללמדנו,...)

אזכרנו לעיל כי מכתב התלונה לא הוצג בפנינו, וממילא, לא נדע מה במדויק היתה תלונתה , אך מעניין להזכיר שדווקא התובע פותח את מכתבו בציון כי מדובר בכניסתם לשגרירות "בשעות השירות הקונסולרי ..." – ללמדך, שהתובע דווקא מצא להתייחס לענין זה, כי ידע תוכנה של התלונה – ואין לנו אלא "להניח " או "להעריך", כי מכתב בריגתה כָּלל תלונה על הכנסת לקוחותיו, שלא בשעות המחלקה הקונסולרית (כעולה גם מתשובתו בהתייחס לדוגמא שהביא ל"נוהג"); ובאשר לטענת ה"בטחון" – לא בכדי צרפה הנתבעת את "הנוהל הבטחוני", עליו חתום התובע (וב - 12.2015!) – ולענייננו, כי לקוחות המחלקה הקונסולרית יכולים להשאר רק בשטח המיועד לקבלת קהל, וכי קבלת אורח שלא הוזמן, לאחר שעות העסקים – חובה לדווח לקצין הבטחון ו אף לשגריר.
[נזכיר עוד כי התובע אישר שקיבל את לקוחותיו בלי תור!].

בל נשכח עוד: השגריר, הקונסולית והגזבר חתמו אף הם על הנוהל הבטחוני (כך למדנו מציון שמם, בצדו השמאלי של עמ. 12 בשפה ההונגרית), מה שמלמד, ועל פניו – על החשיבות בקיום הוראות הנוהל הבטחוני! ; כך גם אין יכול להיות ספק, כי מדובר בפגיעה בכללי ובסדר העבודה של קבלת הקהל במחלקה הקונסולרית ...

בנגוד לנטען בסיכומי התובע – לא עולה מהתכתובת כי הגזבר מעדכן התובע "על כוונת הנתבעת לשלם לו ..." – הגם שאין חולק כי הגזבר השיב לתובע מהו הסכום שיש לשלם לתובע כפ"פ (ואין בדברינו אלה כדי התייחסות ואינם "נסמכים" על כך שהגזבר לא העיד בפנינו, ואף בלא להזכיר כי דברים אלה אינם מתייחסים לטענות שקדמו לכך בסעיפי סיכומיו, בדבר "עדות" שלא הוצגה/עדות שמועה וכיוצ"ב ...). כך גם, הגזבר מציין סכום הנמוך בהרבה מרכיב פ"פ בתביעה.

אין חולק כי הנתבעת לא פנתה לביה"ד וכי שללה לאלתר תשלום פ"פ.

[במאמר מוסגר נבהיר כי התובע מערב ברכיב זה אף טענותיו ביחס לשימוע – ולטעמנו, אין קשר בין השניים].
אין חולק גם כי התובע לא פנה לנתבעת טרם הגשת תביעתו.
נציין עוד כי עולה מתלושי השכר כי נוכו משכרו של התובע 5.5% ל"כלל קצבה".

נזכיר כי התובע עצמו טען כי בעת פנייתו לגזבר – כבר היה לאחר יעוץ של עו"ד (משפנה לעו"ד כשבוע לאחר השיחה/השימוע), מה שמתמ יה יותר, שהרי לא פנה באופן רשמי לנתבעת, ודרש זכויותיו (בין בעצמו, בין באמצעות ב"כ), טרם הגשת התביעה ...
לא שוכנענו כי אינו זוכר שיחה קודם(טרם "השיחה/השמוע") עם השגריר , או "שלא נתן לה משמעות" – כשמנגד, כתב מכתבו ב- 30.9 ואף הקליט השיחה אח"כ!

לא נמנענו מהתייחסות להתנהלות התובע ומשמעותה כאמור לעיל, חרף העובדה שהתובע עצמו אישר בעדותו כי הכנסת אנשים לשטח השגרירות, לאחר שעות הפעילות, כשהשומר כבר לא נמצא, זהו ענין חמור בטחונית (עמ. 15; עמ. 26 שורה 32 – עמ. 27 שורה 1; עמ. 29).

הקונסולית בעדותה הסבירה היטב מדוע אין לשלם לתובע פ"פ: משבר אמון חריף, עבירה חמורה על נהלי העבודה, עבירה על נהלי הבטחון, הפרת שוויון בין הלקוחות שמגישים בקשות, ובמיוחד, כשקיבל תשלום כדי לקדם עניינם (קו ּדמו חודשים בתור), כשמעשיו נעשו בלי נוכחות. [כשאין לשכח כי בתביעתו טען רק לתרגום, "בזמנו החופשי"].

נחזור ונבהיר – שוכנענו כי התנהלות התובע, כעובד קונסולרי, היתה התנהלות חמורה (כך כאמור גם עפ"י הודאתו), כי ביצע עבירות משמעת חמורות, המנוגדות לנוהלי הנתבעת – התנהלות שהצדיקה פיטוריו , תוך שלילת פיצויי הפיטורין.

נכון אמנם כי הנתבעת לא פנתה לביה"ד טרם השלילה – אך החלטתה בנדון סבירה ומקובלת עלינו, נתקבלה בשיקול דעת ראוי , ואנו מאשרים החלטתה לאי תשלום פ"פ לתובע בנסיבות שתוארו לעיל, שהן לטעמנו נסיבות חמורות , באיפיון תפקידו ו איפיון מעסיקתו.

ד. פיצוי בגין פיטורין שלא כדין
טוען התובע כי פוטר ללא שימוע כדין, בלא שניתן לו להתמודד עם ההאשמות נגדו ובלא שניתן לו להציג גרסתו, וחמור מכך, "נזרק מעבודתו באמצע יום העבודה, ללא כל התראה ו/או הכנה, מעכשיו לעכשיו".

עותר התובע להוקיע התנהלותה "הנפסדת והבריונית", והפסולה של הנתבעת, המצדיקה פיצוי משמעותי, ברף העליון של הפסיקה.
מונה התובע 7 כללים שנקבעו בפסיקה לפיהם יש לערוך השימוע: א. הזמנה מראש, בכתב למהות הענין ולכוונה לפטר; ב. ליתן לעובד זמן להערכות; ג. השימוע יערך פנים אל פנים; ד. יתועד בכתב (פרוטוקול); ה. בפני הרשות המוסמכת; ו. יש לאפשר לטוען להציג טענותיו וראיותיו; ז. השימוע יעשה בפתיחות, בהגינות ובתום לב.
בפועל, עובדתית , טען בתביעתו כי לא קויימו בעניינו: החובה להודיעו מראש ובכתב על השימוע המתוכנן לפיטורים; לא בוצע בתום לב, בחפץ לב ובלב שלם; ולא ניתן לו להשמיע טיעוניו בקשר לכוונה לפטרו.
משלטענתו, מדובר בהליך פיטוריו שהיה מבזה ומשפיל, שהתנהל בדרך פסולה, שלא כדין ובמנוגד לכללים , מדובר בהליך פיטורין נגוע בפגם מהותי, פגם היורד לשורשו של הליך הפיטורים, המזכה אותו "בפיצוי בלתי ממוני בגין פיטורים שלא כדין בסך 10 משכורות ובסך הכל 60,000 ₪".

הנתבעת הכחישה הנטען, טענה כי עניינו של התובע אינו מתאים בנסיבותיו לכללים שצוטטו ע"י התובע, התובע זומן מספר ימים מראש לפני השיחה, בה הודה במעשים החמורים; אין מדובר בכללי טקס צורניים , וכשכל צד יודע טענות הצד האחר ואין מנוס זולת מפיטורין ; אף אם לא קו יים אין עילה לפיצוי, או לקביעה לפיה כל פגם בהליך שימוע בהכרח מצדיק פיצוי.
בענייננו, מוצתה זכות הטיעון והשימוע, הושגה תכליתו המהותית ואין לתובע זכאות לפיצוי כלשהו.

בתצהירו טוען התובע כי הקונסולית פנתה אליו למחרת הארוע עם בריגיתה, לא אמרה לו שבריגיתה התלוננה עליו [הוא הבין שהתלוננו על בריגיתה, והקונסולית רוצה לדעת מה היה חסר במסמכיה – אגב, טענה שאינה עומדת בהלימה לפעולותיו, כטענתו, בתאום עם הקונסולית; סעיפים 9-8 לתצהירו, וכן לנספח 2 לקונסולית]. לבקשת הקונסולית תאר בכתב ידו ב 30.9.16, מה היה בארוע עם בריגיתה.
התברר לו בדיעבד שבריגיתה שלחה תלונה למשרד החוץ בהונגריה ולאחר מספר ימים, ב- 5.10.16 בסביבות 14:30, נקרא למשרד השגריר – נכחו השגריר, סגנו, 2 הקונסולים; השגריר הודיעו ֹ על תלונת בריגיתה, הקונסולית הקריאה לו המייל שהיה רווי ב(ה)שמצות נגדו. התובע הכחיש הכל, "למעט העדפתו לעיתים בתור את לקוחותי ולקוחות אחרים בשגרירות של מקורבים שונים, על פני אחרים" , ביקש לקבל עותק המייל, אך סורב. א ח"כ נדרש ע"י השגריר להמתין מחוץ למשרדו ומיד הבחין בסגן השגריר יוצא מהמשרד, מקליד משהו על המחשב ומדפיסו; אז נכנס סגן הקונסול חזרה למשרד השגריר, התובע נקרא למשרד, על השולחן היה מונח מסמך, השגריר אמר שהחליט לפטרו, שיקח המסמך שעל השולחן, שמתברר שהיה זה מכתב פיטורין.

כשנקרא לשיחה לשגריר, לא נאמר לו כלל כי נקרא לשיחה/לשימוע, או בהקשר להמשך העסקתו/ כי פיטוריו נשקלים.
עוד הכחיש טענות הנתבעת בהגנתה (סמכות החלטה בבקשות אזרחים/ קבלת כספים / שיחות אזהרה בעבר/תלונות נגדו / לא נתבקש לתקן התנהגות ו/ מעולם לא הוזהר / הנתבעת ידעה על עיסוקו הנוסף, שנעשה כל השנים באופן גלוי, שקוף וברור) וכף אף לא הודיעו לו על קבלת התלונה נגדו ואודות תוכנה, ודאי לא , שתערך לו שיחת בירור בנושא , ולא נתנו לו להערך , אף לא מספר שניות.

והנה – בעדותו, מאשר התובע שק יבל הלקוחות שלו בזמנו החופשי, בלי תור; כי הודה בכך בשיחה בה נכ חו השגריר, סגן השגריר הקונסולית (בנוכחות כל מי שמוסמך לקבל החלטות); כי ניתנה לו הזדמנות להביע עמדתו, להשיב ולהסביר; כי נערך פרוטוקול לשיחה; כי לא היה משהו עובדתי שביקש לומר, או להכחיש הטענות כנגדו, שלא אמר; כי לא ביקש באיזשהו שלב לתקן הפרוטוקול; לא ביקש בשיחה הזדמנות להעלות טענות נוספות; הגם שנטל ייצוג כשבוע אח"כ, לא ביקש עוד שיחה, לא ביקש לשנות מהאמור בשיחה , הגם שהיה בתקופת ההודעה המוקדמת; כי חתם על מכתב הפיטורין אחרי שקרא אותו; אישר כי הכניס לקוחותיו (עשרות לקוחות) אחרי השעה 15:00 , כשהשומר כבר לא נמצא ; כי לא דיווח על כך לנתבעת; כי הוא מבין החומרה, הגם שגם אחרים/גם היום עושים את זה (אגב, לא הציג בפנינו ראייה עובדתית לטענותיו אלה!); גם מפיטר הגזבר, עמו התכתב (ובהיותו בייצוג משפטי ...) לא ביקש שיעביר בקשתו להשמע שוב.

והנה, לפתע, הוברר בעדותו כי התובע עצמו הקליט את שיחתו האמורה (כזכור, "שיחה" לטעמו; "שימוע" לטענת הנתבעת), שיחת הפיטורין; במענה לשאלה שהוצגה לו, לפיה ברור שבא מוכן לשיחה (אם הקליט), השיב כי מפני שהזמינו אותו, אז הקליט.

(ואגב, גם בענין ידיעתו על תלונתה של בריגיתה, ומועד ידיעתו על מכתב התלונה – עולה כי בפועל , לגר סתו זו, ידע לפני השיחה, לפחות יום-יומיים לפני, על התלונה ו על תוכנה).

בל נשכח בהקשר האמור כי התובע היה מיוצג בערך שבוע לאחר השיחה/ השימוע, אות ה הקליט.
העובדה שלא הוצגה בפנינו הקלטה, מלמדת כי הראייה שבה – היתה מוכיחה כי אין מקום לטענותיו בנדון.
ובהקשר זה, הנתבעת (בעדות הקונסולית) טענה כי היא עצמה עידכנה את התובע בדבר תלונת בריגיתה, המכתב, ההשלכות החמורות של אלה – וכי השגריר חזר על דבריה (עדות שלא נסתרה) , מה שמבהיר , מדוע הגיע לשיחה עם מכשיר הקלטה.
כך גם מקובלות עלינו מסקנות הנתבעת בנדון, כי התובע ידע היטב ל ְמה הגיע באותו יום, אך לא השתמש בהקלטה, ביודעו היטב כי תשמש כנגדו, משאישר בדיוק את הטענות וההאשמות שהופנו כנגדו. כך גם בעדות הקונסולית הובהר , כי ההחלטה על פיטוריו לא התקבלה מראש, אלא רק לאחר שיחת השימוע. כ"כ , אישרה כי התובע לא ביקש להתייעץ ולא ביקש אורכה ע"מ להתייעץ עם עו"ד, ואף לא ביקש לדבר עם הנתבעת שוב, לאחר השימוע.
[כזכור, מעדות התובע בפנינו, נסתרת גרסתו בתצהירו – כביכול, לא ניתנו לו מספר ימים להערך לשימוע "אף לא מספר שניות" (ס' 25)! ראה גם סעיף 32].

ולעמדתנו (ומעבר לכל האמור לעיל) –
אין חולק כי אין בפנינו מכתב זימון לשימוע לפני פיטורין.
אין חולק כי לא הופנה (שם) לזכותו להיות מיוצג ע"י עו"ד.
מנגד, אין כל "חזקה" כי לו ּ ידע כי פיטוריו נשקלים , היה דואג לייצוג, ולו משאחריתו מעידה על ראשיתו – שהרי, גם כשנטל ייצוג, ימים לאחר הודעת הפיטורין, ובתקופת ההודעה המוקדמת – לא פנה לנתבעת, לא ביקש לחלוק על פיטוריו, לא ביקש לטעון כנגדם , לא ביקש להעלות טענות נוספות – ול"מצער" אף לא הציג מכתב דרישה טרם הגשת התביעה, "מ ָשל", כעדותו, סבר כי טוב לו יותר לתבוע, כי כך תהיינה דרישותיו הכספיות גבוהות יותר.

נבהיר כי לא נסמכנו על כללי המשפט הפלילי, וודאי לא על "עדות"(כטענותיו בסיכומיו), שלא נשמעה בפנינו.
כל הכרעתנו, גם בהקשר זה , מתבססת על הראיות שהציגו הצדדים בפנינו.
אין לשכח כי פרוטוקול "נוּהל" ע"י התובע, שדווקא החזיק בראייה הטובה ביותר – אך נמנע, ולטעמנו מטעמיו, מלהציגה, וברי איפוא כי הפרוטוקול המוקלט היה משמש כנגדו – שהרי הגיש תביעתו תוך כחצי שנה (כלומר, טרם החלפת המכשיר עמו הקליט השימוע ...; שלא ל הזכיר כי אם החליף המכשיר – הכיצד בתצהירו צרף תכתובת ווטסאפ עם פיטר ; ולא איזכר ולא צרף ההקלטה לתצהירו ?!).

בהנתן (עפ"י ההלכה), כי אין עסקינן ב"טקס" , אלא במהות – ומש"נמלאה" המהות (ומשגם בפנינו לא היתה לתובע טענה עניינית כלשהי , שהיה רוצה ל העלות בשימוע), ומשגם לאחר השימוע לא ביקש לתקן/להוסיף על דבריו בשימוע , ומשידע היטב ומבעוד מועד, מהי התלונה וחומרתה, ול ְמה ומדוע מוזמן הוא, ומשהודה בנטען כנגדו – הרי במהות, קיימה הנתבעת הליך שימוע כדין .

ונבהיר: ובכל הכבוד, אין דברינו (בהקשר זה) מתבסס ים על הלכת ביהמש"ע בדבר "הפגם המוסרי" שבהקלטה, או על כלל "מכח קל וחומר" בנסיבות עובד אצל מעסיקו, ריבון זר, אלא על העדרה של הראייה שבידיעתו ובחזקתו.
בשוקלנו את מכלול הנסיבות והראיות שבפנינו, כולל התרשמותנו מהעדויות – אין בפנינו פגם בשימוע, המצדיק פיצוי כלשהו לתובע!

כמובהר – לא בכדי ראתה הנתבעת חומרה בהתנהלות התובע ומשהודה בשימוע בטענותיה כנגדו – לא נדרשו הגורמים המוסמכים שנכחו בשימוע , לזמן רב ע"מ לגבש להחלטה והחליטו על פיטוריו, כעולה ממכתב הפיטורין שנמסר לו, מיד לאחר השמוע.

הנה כי כן – נדחית התביעה לפיצוי בגין פיטורין שלא כדין.

נוסיף ונבהיר – אין חולק כי התובע הודה ואישר (גם בפנינו , הוא ובא כוחו) כי עבר עבירת משמעת חמורה, הראויה לפיטורין.
בהתאם, משהנתבעת ראתה בחומרה רבה (וכך כאמור, גם התובע) את התנהלות התובע, כפגיעה בבסיס רבונותה – מובנת החלטתה לשלול פ"פ מהתובע (ובהסתמך ולוּ על ההלכה בענין צ'רניאקוב). לכך נוסיף כי הנתבעת לא שללה הודעה מוקדמת, אלא כזו ניתנה לתובע, לחודש, כשפיטוריו נכנסו לתוקף רק ב- 4.11, וכשבמהלך תקופה זו (ולאחריה) לא ניסה כלל לשנות ההחלטה.
משהפר התובע חובותיו כלפי מעסיקתו, להתנהלות בתם לב, חובת האמון, ותוך שהפר נ והליה הרגישים ביותר (נוהלים להם היה מודע ועליהם חתם בהתאם ) – בדין נשללו פ"פ, ולאחר שהודה במעשיו, ומקובלת וראויה החלטת הנתבעת.

ה. חופשה
בתביעתו טוען התובע כי מ- 2.2016 הפסיקה הנתבעת לנהל פנקס חופשה (=בתלושים), כי בחודש זה עמדו לזכותו 51.99, כי היה זכאי ליום וחצי לחודש ולפיכך, במועד פיטוריו היה זכאי ל- 63.99, כשלטענתו, ולמיטב זכרונו, ניצל חלק מימים אלו , ובמועד סיום עבודתו עמדו לרשותו 14 ימי חופשה בלבד, לתשלומם עתר (275 ₪ X 14 = 3,850 ₪) .
בתצהירו אין כל אזכור לרכיב זה!
הקונסולית בתצהירה מציינת כי התובע קיבל הודעה מוקדמת בה נתבקש שלא להגיע עוד לעבודתו ולנצל את יתרת ימי החופשה, שכללה 4 ימים נוספים בלבד, וכשהנתבעת שילמה לו שכר מלא ומשכך, אינו זכאי לתשלום נוסף בגין ימי חופשה, שנפדו בגמ"ח.

משהופנה התובע בעדותו לגרסתו שבתביעה, השיב ש- 14 ימי חופשה שטען להם, מופיעים בתלושיו (עמ. 12).
הקונסולית הופנתה לרישום בתלוש 2.16 בחופשה (51.99) והשיבה שאינה יודעת לומר כלום, כי זה לא התחום שלה; כשנשאלה היכן עד לפיטורי ו ניצל התובע את ימי החופשה – השיבה כי אינה יודעת לענות, זה לא התחום שלה. כשהופנתה לתצהירה לפיו נותרו לו רק 4 ימים – השיבה שכך נאמר לו בשימוע, כשמי שאחראי על ניהול ימי החופשה נכח בשימוע ויש גם תכתובות פנימיות של המ וסמך.

אין חולק כי בתלושי השכר ממרץ 2016 ואילך – לא התנהל פנקס חופשה ; אין חולק כי בתלוש 2.2016 נרשם לזכות התובע בחופשה 51.99, כשהתוספת בגין חודש היא אכן 1.5 יום.

במכתב הפיטורין אין התייחסות ספציפית לרכיב זה, ומנגד, גם בתכתובת בין התובע לפיטר – אין כל אזכור לזכאותו לחופשה/לטענה כלשהי של התובע בנדון.

צודק התובע בסיכומיו כי הגנת הנתבעת בענין זה לא ממש ברורה – אך מנגד, טענת התובע בנדון כלל לא הובאה ראייתית! – שהרי התובע עצמו "מאשר" בתביעה כי במהלך התקופה שעד סיום יחסי העבודה "ניצל" כ- 50 ימי חופשה ... (63.99 יתרה , מול תביעה של 14 יום בלבד), כשניכר היה בעדותו כי אינו יוד ע כלל מהי גרסתו העובדתית בנדון (וכשכאמור בתצהירו אין כל גרסת עובדה ברכיב זה).

אין חולק כי אין טענה בהליך דנא (בתביעה) באשר ל"הפרת הוראות חוק הגנת השכר", בהקשר לתיקון 24 והפיצוי העונשי [מחד, כמו גם להיותו "גרוש משלם מזונות" – כטענתו בסיכומיו, כעובדה שאינה במחלוקת/לא נסתרה (שהרי כלל לא נטענה, לא בתביעה ואף לא בתצהיר ו – כש ממילא, אין לה כל "משמעות" להליך)].

לא בכדי טוענת הנתבעת בסיכומיה כי התובע לא ידע להסביר מהי היתרה הנכונה של ימי החופשה, טרם ההודעה המוקדמת, כשאישר כי יתכן/ כי "בהחלט אפשרי" שניצל את ה- 14 ימי חופשה (שטען להם בתביעתו), בתקופת ההודעה המוקדמת.

לא נעלם מעינינו כי רכיב חופשה הוא רכיב בו הנטל הראייתי על המעסיק, והכל לאחר הנטל הראשוני המוטל על העובד להוכיח זכאותו.
בענייננו, כאמור, לא טען התובע דבר בתצהירו, מחד ומאידך, לא שלל הטענה הגלומה במכתב הפיטורין ובהגנת הנתבעת , כי ניצל יתרת חופשתו ( נזכיר כי התובע בתביעתו טען כי עד להפסקת עבודתו "ניצל" ימי חופשה "למיטב זכרונו" ...).

לאחר ששקלנו כל אלה ומשראייתית, הנתבעת לא נדרשה לסתור , מה שכלל לא נטען עובדתית-ראייתית בתצהירו, הרי משלא הרים התובע הנטל הראשוני, לא נדרשה היא לסתור טענותיו/להוכיח אחרת ...
נזכיר כי אכן נפל פגם בתלושיו עת לא צויין פנקס חופשה בחודשים מרץ ועד 10.2016 כולל, מחד ובמכתב הפיטורין לא צויינה יתרת החופשה שהוא זכאי לה , וכשאין חולק כי קיבל שכר רגיל באוקטובר 2016 – לאחר ששקלנו כל אלה נדחית התביעה ברכיב זה.

ו. סיכום

התביעה על רכיביה נדחית.
נוסיף ונבהיר כי התובע לא עתר חלופית לשחרר את הכספים שהופקדו ל"כלל". אין לנו איפוא אלא להניח, כי אלה הועברו אליו.

עוד נזכיר כי נניח (משלא נטען בפנינו בנדון) כי פער הסכומים, שבין התביעה לסכום שנקב בו הגזבר – יכול שנובע מחבות התשלום עפ"י צו הפנסיה הכללי, מחד, או שמא, משוני באופי השתכרותו במהלך השנים.
כך או כך, ובבחינת "ULTRA PETITA" בהליך, הנחנו כי הסכומים שבקופת כלל ודאי שוחררו לתובע.

חרף תוצאת ההליך, והגם שלא התרשמנו מאמינות עדותו של התובע ומנגד, משהתרשמנו מאמינות עדותה של הקונסולית, ומשאין חולק כי הנתבעת לא עמדה בדרישות "הדיוניות" של הלכת השימוע,ואף לא בנטל כמעסיק לניהול פנקס חופשה – לאחר ששקלנו כל אלה מצאנו להורות כי כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ה טבת תש"פ, (22 ינואר 2020), בהעדר הצדדים.

נציגת ציבור עובדים
גב' אורלי מלי

שרה מאירי, שופטת -
אב"ד

נציגת ציבור מעסיקים
גב' רונית ירדן

נחתם ע"י נ.צ. ביום 22.1.20.
ק/רוניתע/


מעורבים
תובע: אקוש טרשי
נתבע: שגרירות הונגריה בישראל
שופט :
עורכי דין: