ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד דורי בן יחזקאל הלאלי :

בפני: כבוד השופטת ד' ביניש

המבקשת: מדינת ישראל

נגד

המשיב: דורי בן יחזקאל הלאלי

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בת"א-יפו מיום 31.3.97 בב"ש 544/97
שניתנה על ידי כבוד השופט א' בייזר

בבית המשפט העליון בירושלים

החלטה

1. זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט בייזר) מיום 31.3.97 בתפ"ח 3022/97 ב"ש 544/97, לפיה דחה את בקשת המדינה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו והחליט לשחררו בתנאים מגבילים כחלופה למעצר.

2. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו, בשלושה אישומים הקשורים זה לזה, עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, תקיפה, שידול למסירת ידיעות כוזבות, הדחה בחקירה, שיבוש מהלכי משפט והטרדת עד. על פי עובדות האישום הראשון, בחודש ינואר 1996 אנס המשיב את המתלוננת, שהינה קטינה, במקלט ביתו ברמת-גן. כמו כן, במהלך התקופה בה היו המתלוננת והמשיב בקשרי חברות, במספר הזדמנויות שונות, היכה אותה המשיב ונקט כלפיה באלימות פיסית ומילולית; על פי עובדות האישום השני, המשיב שידל את המתלוננת לדרוש מחברה לשעבר, בחור בשם עבד אשר הגיש כנגד המשיב תלונות במשטרה בשל הטרדות טלפוניות, לבטל את התלונה נגדו, וכשזה לא עשה כן - הניע את המתלוננת ללכת למשטרה ולהגיש תלונה כוזבת כנגד עבד בגין מעשי אונס, אלימות ואיומים. המתלוננת אכן עשתה כן, ולאחר שמצפונה החל להציק לה - ביקש המשיב להניא אותה מלחזור בה מתלונתה; על פי עובדות האישום השלישי, המשיב מסר את מספר הטלפון של המתלוננת בבית אמה וכן את מספר הפלאפון שלה לשני עצירים ששהו עמו בתא המעצר, וביקש מהם להתקשר למתלוננת על מנת להניעה לחזור בה מתלונתה.

3. עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. כבוד השופט בייזר דחה את הבקשה, בקובעו כי אמנם קיימות ראיות לכאורה ומתקיימת עילת מעצר, אלא שבנסיבות העניין ניתן להסתפק בחלופת מעצר. בהתייחסו לנסיבותיו של המשיב אמר כבוד השופט בייזר:

"לא מדובר בבחור שאונס בחורות או נשים מזדמנות. האירוע ארע עם נערה שהיא חברה שלו והשניים קיימו יחסי מין לפני זה ואחרי זה. כך שזה אחד מהאספקטים בו יש לראות את האירוע. אמנם עבירת ההדחה נשוא אישום שני היא חמורה אבל אין כאן איום באלימות וכן אין איום כזה באישום שלישי. לאור האמור לעיל נראה לי כי הפרדה פיזית בין המשיב למתלוננת - עד לסיום עדותה - תשיג את תוצאת המעצר. כאן גם המקום לציין כי למשיב אין עבר פלילי."

4. לאור דברים אלה החליט כבוד השופט בייזר לשחרר את המשיב בתנאים הבאים:

א. ערבות עצמית וצד ג' ע"ס 40,000 ש"ח;
ב. פיקדון במזומן ע"ס 10,000 ש"ח;
ג. נאסר על המשיב לצאת מהארץ עד תום ההליכים והוא נצטווה להפקיד את דרכונו במשטרה (אם יש לו דרכון).
ד. המשיב יגור בכתובת מגורים שתאושר ע"י בית המשפט, שתהיה צפונה מנתניה או דרומה מאשדוד. נאסר על המשיב לצאת מאותה דירת מגורים עד לסיום עדותה של המתלוננת. על מחזיק הדירה להתייצב בבית המשפט ולהצהיר הצהרות כנדרש. למשטרה מותר לבדוק בשעות שונות של היממה באם המשיב מקיים את תנאי הסעיף.
ה. נאסר על המשיב להיות או ליצור קשר, במישרין או בעקיפין, עם כל אחד מעדי התביעה עד תום ההליכים.

כמו כן קבע כבוד השופט בייזר, כי לאחר סיום עדות המתלוננת יוכל המשיב לחזור לבית מגוריו והיציאה מביתו תהיה למטרות עבודה ולימודים בלבד.

5. בערר טוענת המדינה כי שילוב המעשים המיוחסים למשיב מקימים חשש של ממש לשלומה של המתלוננת, אם ישוחרר המשיב ממעצרו. כמו כן נטען כי המשיב עשה כל שביכולתו מבין כתלי בית המעצר להניע את המתלוננת לחזור בה מתלונתה, וכי קיים חשש ממשי כי עם שחרורו, ינקוט באמצעים חריפים יותר. לאור זאת, טוענת המדינה, לא היה מקום ליתן במשיב את האמון הנדרש לשם נקיטה בחלופת מעצר.

6. מנגד התמקדו טענותיו של ב"כ המשיב בעיקר במערכת היחסים המיוחדת שבין המתלוננת למשיב; הוא הדגיש כי ספק רב אם בגין עבירת האינוס והתקיפה היה מתבקש המעצר וזאת בשל משך הזמן הרב שעבר מאז המעשה המיוחס ובשל יחסיהם המתמשכים של המשיב והמתלוננת לאחר מכן, לרבות יחסי מין ומגורים משותפים מרצון. באשר לעבירות שיבוש הליכי משפט המיוחסות למשיב, טען ב"כ המשיב כי פניותיו הישירות והעקיפות של המשיב אל המתלוננת לא היו בבחינת איום. הוא שלח לה ד"ש באמצעות חבריו לתא המעצר, הוא התקשר עמה להביע אהבתו אליה ואין במגעים אלה משום איום. הוא הוסיף כי השופט בבית משפט קמא התרשם מאופיים הבלתי מאיים של המגעים ולפיכך הסתפק בחלופת מעצר. עוד ציין את העובדה כי המתלוננת ידעה להתקשר עם המשטרה ולהודיע כאשר הגיעו אליה פניות מצידו של המשיב, ולפיכך יש בחלופת המעצר כדי להבטיח מפני ניסיונו של המשיב ליצור קשר עם המתלוננת. לאור עברו הנקי של המשיב, נסיבות המקרה, הרקע לפרשה והמרחק הגיאוגרפי בינו לבין המתלוננת, טוען בא כוח המשיב כי אפשר להימנע ממעצרו של מרשו ולהסתפק בחלופת המעצר שנקבעה.

7. אכן, הבקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים מעוררת לכאורה, על פניה, קושי רב. מדובר באדם צעיר ללא עבר פלילי והתלונה נגדו מתייחסת לעבירות אינוס ותקיפה שבוצעו זמן רב לפני הגשת התלונה.

באת כוח המדינה הצהירה בהליכים בפני, כפי שהוצהר בבית משפט קמא, כי אילו האישום המיוחס למשיב היה אישום באינוס בלבד, יתכן שבנסיבות יוצאות דופן אלו, הייתה נמנעת התביעה מלבקש את מעצר. אולם האישומים הנוספים המיוחסים למשיב הנוגעים להדחה בחקירה, לשיבוש הליכי משפט ולהטרדת העדה, והראיות המצויות בתיק ביחס לאישומים אלו, חושפים תמונה שונה לחלוטין מהתמונה הלכאורית המצטיירת מעל פני השטח.

8. השאלה אשר סביבה נסב ערר זה הינה ממשותו של החשש לשלומה של המתלוננת ולשיבוש הליכי המשפט. שני הצדדים שטענו בפני עמדו בטיעוניהם על מערכת היחסים המורכבת והמיוחדת שבין המתלוננת למשיב. גם מחומר החקירה ניתן ללמוד, כי בין המתלוננת למשיב הייתה מערכת יחסים מורכבת שהיו בה גם אהבה, גם קנאה וגם תלות. הראיות מצביעות לכאורה כי בתוך מערכת סבוכה זו נהג המשיב כלפי המתלוננת באלימות, ואף ביצע בה מעשה אונס. אציין, כי גם גירסת המשיב ביחס לאירועים אינה סותרת ברצינות את הטענה כי הוא נהג באלימות כלפי המתלוננת. טענה זו אף נתמכת בעדויות חיצוניות המצויות בחומר החקירה.

במערכת היחסים המתוארת לעיל, בה מדובר בנערה צעירה שהייתה מאוהבת במשיב ונתונה להשפעתו, אשר הורגלה גם בהתנהגות אלימה מצידו כלפיה, טבוע החשש כי המשיב ינצל את כוחו והשפעתו כדי לגרום לכך שהמתלוננת תחזור בה מגירסתה המפלילה נגדו. חשש אינהרנטי זה הופך לחשש ממשי ומוחשי אל נוכח חומר החקירה והראיות שבתיק.
ראיות אלה מצביעות כי המשיב אינו בוחל באמצעים כדי להשפיע על המתלוננת, להפחידה ולגרום בכך שתחזור בה מתלונתה - כשם שעשה בה שימוש כדי להביא לביטול תלונה אחרת שהוגשה נגדו על ידי עבד - חברה הקודם.

בחומר החקירה מצוי תמליל שיחה שהוקלטה בידי המתלוננת סמוך לפני מעצרו של המשיב. באותה שיחה מדריך המשיב את המתלוננת ביחס לגירסה שעליה לתת במשטרה בעניין תלונתה נגדו ונגד עבד. במהלך שיחה זו הטיחה המתלוננת בפני המשיב, כי דבר האינוס והמכות ידועים לעובדת הסוציאלית. בתגובה לסיפור זה, תידרך אותה המשיב מה עליה לומר לעובדת הסוציאלית. ובין היתר בתגובה לסיפורה של המתלוננת, כי בידי העובדת הסוציאלית רישומים אותם היא מתכוונת למסור למשטרה אמר המשיב:

"מה פתאום היא מעבירה, תצעקי עליה ותגידי לה אני אפוצץ לה את הפנים. אני בכלל מציע לך - תלכי לכרמלה (העובדת הסוציאלית - ד.ב.) תיקחי את הנתונים האלה ותחביאי אותם בכספת".

(עמוד 16 לתמליל).

ובעמוד 19 לאותו תמליל, מנחה המשיב את המתלוננת להשיב כי הדברים לא היו - אם תשאל במשטרה - ומוסיף:

"מה זו הכרמלה הזו. תצעקי עליה ותגידי לה שתסתום את הפה שלה".

לאחר מעצרו מסר המשיב את מספר הטלפון של המתלוננת בבית אמה ואת מספר הטלפון הסלולרי שלה לשני עצורים שהיו איתו בתא המעצר. שני העצורים אכן התקשרו עימה. האחד הודיע כי יש לו דברים למסור לה מהמשיב, אולם דברים אלו אינם לטלפון מחשש להקלטה - ולכן עליהם להפגש. והשני הנחה אותה לומר בעת הדיון בהארכת המעצר כי היא אוהבת את המשיב ורוצה לבטל את תלונתה כנגדו. אותו מטלפן ידע פרטים על המתלוננת ועל חברה הקודם - עבד - אשר כנגדו היא הגישה תלונה במשטרה בהשפעת המשיב.
גירסת המשיב היא, כי ביקש מחבריו לתא המעצר למסור דרישת שלום בלבד למתלוננת. בעת הדיון בפני הוגש מזכר בו נרשם כי המתלוננת הודיעה למשטרה - בשלב שלאחר הגשת כתב האישום - כי המשיב התקשר איתה מבית המעצר וביקש להביע את אהבתו.

נוכח ראיות אלה, בהתחשב בכך שהמשיב נהג בעבר באלימות כלפי המתלוננת, בהתחשב בראיות על פיהן ניסה המשיב להשפיע על תוכן גירסתה במשטרה, ובהתחשב במאמצים הבלתי פוסקים של המשיב ליצור קשר עם המתלוננת - בין במישרין ובין בעקיפין - גם בעת היותו עצור, נראה כי שגה בית המשפט קמא בסוברו שאין איום באלימות כלפי המתלוננת, וכי מטעם זה אין נשקפת לה או להליך המשפטי סכנה המחייבת את מעצרו.

מהאמור לעיל עולה שהמשיב אינו בוחל בשום אמצעים כדי להניא את המתלוננת מלהעיד בהליכים נגדו. בהתחשב בקשר המיוחד שביניהם, בפער הגילים ובכוח ההשפעה הרב שהמשיב מפעיל על המתלוננת בצד התנהגותו האלימה כלפיה - ניתן להצביע על חשש ממשי לשלומה של המתלוננת.

הצורך להגן על שלומם של עדים בכלל, ועל מתלוננת נגד מי שמואשם במעשי אינוס או אלימות כלפיה בפרט, הינו בעל חשיבות עליונה. קיומו של הליך משפטי תקין אשר לא יופרע ולא יושפע על ידי גורם חיצוני מאיים הוא מאושיות המשפט. נוכח המאמצים הבלתי נלאים של המשיב אשר נעשו גם באמצעים בלתי כשרים - לבטל את התלונה שהוגשה נגדו במשטרה על ידי חברה הקודם של המתלוננת וניסיונותיו להשפיע עליה - כפי שהם עולים לכאורה מהראיות המפורטות לעיל - קיים חשש שלא ניתן יהיה למנוע את הסכנה לשלומה של המתלוננת ולהליך המשפטי על דרך של חלופת מעצר.

מטעם זה, הנני רואה לקבל את הערר ולצוות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

10. נוכח אופייה של העבירה, מצבה של המתלוננת, והחשש מפני ניסיונות להשפיע על עדותה, נראה כי מקרה זה הינו מקרה מובהק להקדמת שמיעת העדות של המתלוננת. באת כוח המדינה הודיעה בעת הדיון, כי יש בדעת המדינה [נוסח משולב], תשנ"ב1982-. גם בא כוח המשיב הביע הן בפני והן בעת הדיון בבית המשפט קמא משאלה כי עדותה של המתלוננת תוקדם. יש לקוות כי יעשה - הן על ידי הצדדים והן על ידי בית המשפט - כדי שעדות זו אכן תשמע בהקדם. לאחר תום עדותה של המתלוננת יתכן ויהיה מקום לשוב ולשקול את שאלת המשך מעצרו של המשיב.

ניתנה היום, כ"ח באדר ב' תשנ"ז (6.4.97).

ת

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97020990.N03
חכ/


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: דורי בן יחזקאל הלאלי
שופט :
עורכי דין: