ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פיוטר לבדב נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופטת חופית גרשון-יזרעאלי
נ.צ. – גב' ענת מאור (עובדים)
נ.צ. – גב' אורה נורי (מעסיקים)

התובע
פיוטר לבדב
ע"י ב"כ עו"ד אסיה מרדניאנץ

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד נעם בן שלום

פסק דין

לפנינו תביעה להכיר בפגיעה בגבו של התובע, שעבד ככרסם בתעשייה האווירית, כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה.
עיקרי העובדות
התובע, יליד 1967, הועסק בתעשייה האווירית ככרסם משנת 2005 ועד לשנת 2017.

התובע עבד במשרה מלאה, 5 ימי עבודה בשבוע, ולעיתים הועסק גם בשעות נוספות ובימי שישי.

עבודתו של התובע ככרסם כללה לטענתו את הפעולות הבאות: הפעלת מכשיר חיתוך רוטט ידני שמשקלו כ- 2 ק"ג (" רוטר") תוך הושטת הידיים קדימה והפעלת לחץ פיזי על המכשיר, וכן הרמת חלקים בגודל ובמשקל משתנה, בין 2 ק"ג ל- 20 ק"ג. ההרמה נעשתה לעיתים לבד ולעיתים בעזרת עובדים נוספים, תוך התכופפות ויישור הגב בתדירות גבוהה וללא הפסקות, פרט להפסקה בת חצי שעה במהלך יום העבודה.

התובע החל לסבול מכאבי גב, לטענתו החל מחודש ינואר 2015, ובחודש אפריל 2016 הכאבים התגברו.

בתעודה רפואית מיום 24.6.16 פירט ד"ר אורן קאופמן, מומחה ברפואת משפחה, את תלונות התובע ובין היתר עולה מן המסמך כי היקף ההעסקה של התובע ירד בשל מצבו הרפואי והחל מחודש אפריל 2016 עבד 5 שעות ביום ( נספח א לתצהיר התובע, תעודה רפואית מיום 24.6.16). בתעודה רפואית מיום 19.10.16 המליץ ד"ר אלי אשכנזי, מומחה לנוירוכירורגיה וניתוחי עמוד שדרה, להפנות את התובע לרופא תעסוקתי לשקילת החלפת מקצוע או הקלה בשעות העבודה ( נספח א לתצהיר התובע, תעודה רפואית מיום 19.10.16). ביום 17.7.17 נקבע על ידי ד"ר שלמה משה, מומחה לרפואה תעסוקתית, כי "התובע אינו כשיר לעבודתו הנוכחית ככרסם, כשיר לעבודה שרובה בישיבה תוך הימנעות ממאמץ פיזי, תוקף האישור קבוע" ( נספח א לתצהיר התובע, תעודה רפואית מיום 17.7.17)

התובע פנה לנתבע בתביעה למחלת מקצוע או ליקוי רפואי עקב תנאי עבודה. בטופס התביעה נכתב כי התובע סובל ממספר ליקויים ובתוך כך " בלט דיסק בגב". ביום 13.2.18 נדחתה התביעה בנוגע לפגיעה בגב בנימוק הבא:
"מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין כאבי הגב מהם אתה סובל לבין עבודתך. הבעיה בגב נובעת מתהליך תחלואתי טבעי".

התביעה שלפנינו עניינה הפגיעה הנטענת בגב בלבד.

במסגרת שלב הראיות בתיק העיד התובע.

טענות הצדדים
טוען התובע כי יש להכיר בפגיעה בגבו כפגיעה בעבודה על דרך תורת המיקרוטראומה. התובע עבד ככרסם בתעשייה האווירית במשך כ- 12 שנים, בהיקף של משרה מלאה ואף למעלה מכך. התובע החל לסבול מכאבים בחודש ינואר 2015. טרם החל עבודתו לא סבל מכאבי גב. הכאבים החמירו וביום 31.7.17 התובע נאלץ להפסיק את עבודתו ומאז אינו כשיר לעסוק בעבודה פיזית. במסגרת העבודה התובע הפעיל מכשיר חיתוך ידני ששוקל 2 ק"ג והושיט ידיו קדימה תוך שהפעיל לחץ פיזי על המכשיר. הפעולות הללו בוצעו במחזוריות תוך כיפוף ויישור בלתי פוסק של הגב אשר גרמו לעומס במיקום מוגדר בחוליות עמוד השדרה, במשך 9 שעות ביום בהיקף של 5 ימי עבודה בשבוע למשך 12 שנה. בנוסף, התובע הרים חלקים באורכים ומשקלים משתנים (2- 20 ק"ג) לעיתים לבדו ולעיתים בעזרת עובדים נוספים.

הנתבע טוען כי דין התביעה להידחות. לתובע לא אירעה פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ולא הונחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה. משעבודת התובע התבצעה בעמידה לא ניתן לבסס את עילת המיקרוטראומה, אף אם נניח שהתובע עבד כשגבו נוטה מעט קדימה שהרי מדובר עדיין במנח סטטי.
בנוסף, התובע העיד כי היה עליו להתכופף בהתאם לגודל הפריט וכי הפרטים היו שונים זה מזה בגודל, במשקל בצורה ובעובי. בכל מקרה התובע לא הוכיח תנועות של כיפוף אלא לכל היותר עבודה בזויות שונות של הגב. עיקר עבודתו של התובע לא הייתה בסחיבת משא, והרמת חפצים שונים במשקלים שונים נעשתה פעמים בודדות במהלך היום ואינה בגדר " אירועים תאונתיים".

דיון והכרעה
בהתאם להלכה הפסוקה, תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הוא:
"קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע..."
(עב"ל ( ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, פד"ע לה 529, 533 (2000).
עוד נפסק:
"... פעולות המורכבות מתנועות מגוונות, המבוצעות על פי סדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה, אינן מהוות רצף של תנועות חוזרות ונשנות הדומות זו לזו ( עב"ל 7807-10-12 מוניר ג'בור- המוסד לביטוח לאומי (14.1.14))"
עב"ל ( ארצי) 30813-11-13 ציון ערמי- המוסד לביטוח לאומי (11.3.2015).
הפעולות החוזרות ונשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, ללא הפסקות. ניתן לבודד פעולות מסוימות אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו ולהכיר בהן כתנועות חוזרות ונשנות ברציפות.
ראו: עב"ל ( ארצי) 465/07 עופר יהודאי - המוסד לביטוח לאומי, (30.12.2007).

בענייננו, לאחר ששקלנו את הראיות ואת טענות הצדדים שוכנענו כי לא עלה בידי התובע להוכיח תשתית עובדתית מספקת לפי תורת המיקרוטראומה לעניין הפגיעה בגב. להלן נפרט.

התובע הצהיר, כי עבד ככרסם בהיקף משרה מלאה ולמעלה מכך. לפני תחילת עבודתו לא סבל מכאבי גב. כן הצהיר כי בעבודתו היה מתכופף בתדירות גבוהה, מפעיל לחץ פיזי על מכשיר רוטט ששקל 2 ק"ג והרים חלקים במשקלים שונים:
"עבדתי בתעשייה האווירית בתקופה המתפרסת על פני 12 שנים וחודשיים (בין החדשים 05/2005 ועד 07/2017), בהיקף משרה של חמישה ימי עבודה בשבוע, בין הימים א'-ה' בין השעות 07:00- 16:00 (ולעיתים שעות נוספות מ- 16:00 עד 19:00, ולעיתים ביום ו' בין השעות 07:00-13:00). עובר לתחילת עבודתי לא סבלתי מכאבי גב.

במסגרת עבודתי, ביצעתי פעולות מחזוריות שכללו הפעלת מכשיר חיתוך ידני אשר משקלו כ- 2 ק"ג עם ידיים מושטות קדימה תוך הפעלת לחץ פיזי כל הזמן על המכשיר. בעת ביצוע עבודות חיתוך הייתי מתכופף. בנוסף, היה עליי לסחוב את החלקים באורכים ובמשקלים משתנים (משקל של 2-20 ק"ג לערך), לעיתים בעצמי ולעיתים יחד עם אחד העובדים. ביצעתי את עבודתי זו, שהייתי כרוך בכיפוף ויישור בלתי פוסק וזאת בתדירות גבוהה וכמעט ללא הפסקות- למעט הפסקת צהריים בת חצי שעה" (סעיפים 4- 5 לתצהיר התובע).

בכתב התביעה ובסיכומיו התובע העלה טענות דומות וטען לכיפוף ויישור הגב באופן חוזר ונשנה, הפעלת לחץ פיזי על מכשיר הרוטר ששוקל 2 ק"ג והרמת חלקים במשקלים שונים שמשקלם נע בין 2- 20 ק"ג ( ראו סעיף 17- 18 לכתב התביעה וסעיפים 7, 18, 19 לסיכומים).

עם זאת, בשאלון שמילא התובע, נ/2, ובעדותו לפנינו, כאשר התבקש לתאר את יום עבודתו, לא התייחס לפעולות כיפוף ויישור הגב ולהרמת משקל, פרט לאחיזת מכשיר הרוטר:
מסמך נ/2-
"תאר את עבודתך הרגילה ביום יום – אני עובד עם מכשיר רוטר איתו אני חותך חתיכות אלומיניום תוך החזקת המכשיר באוויר בידיים תוך הפעלת הלחץ. אץ העבודה אני מבצע בעמידה.
תאר את עבודתך בעת הפגיעה- תוך כדי פעילות רגילה התחילו כאבי גב שהיה לי קשה לעמוד.
תאר כיצד נגרמה הפגיעה- לא ידוע, תוך כדי עבודה.
אם הפגיעה היא תוצאה של הרמת משא:
תאור המשא: רוטר מכשיר לחיתוך אשר רוטט תוך כדי עבודה משקל המשא היה: 2 ק"ג אשר אני מחזיק במהלך כל היום בידיים באוויר.
משקל המשא שהינך מרים בעבודה יום יום 2 ק"ג.
בעבודתך הרמת משא זו היא הרמה- רגילה × מיוחדת. הסבר-

אני מחזיק את המכשיר בידיים באוויר ותוך הפעלת לחץ חותך אלומיניום" (סעיפים 1- 5 ד למסמך נ/2).

עדות התובע:
"ש. תתאר לבית הדין את העבודה שלך ביום יום?
ת. העבודה הייתה משעה שבע בבוקר עד ארבע אחר הצהריים ולפעמים היו שעות נוספות ולפעמים עבדתי גם בימי שישי. עשיתי כרסום ידני. אני עבדתי עם רוטר, מכונה פנאומתית. אני מחזיק אותה ביד. אני עומד כל היום. אני הייתי מחזיק את המכשיר ( מדגים שני ידיים לפנים, וגב מעט נוטה קדימה) והייתי חותך ככה את הפחים כל היום. אני הייתי צריך לזוז סביב הפח. הידיים היו כל הזמן באותו מקום. הפחים היו בצורות שונות ובגדלים שונים וגם בעובי שונה. ואני הייתי חותך מסביב וזז עם הרגליים מסביב לפח. אי אפשר היה לשנות את הגובה של השולחן. זה היה מתקן בגובה סטנדרטי. זה היה מתקן ברזל. הגודל של החלק היה משתנה. (העד ענה חלקית בעברית). שולחן העבודה היה באותו גובה.
ש. לשאלת בית הדין מה היה הגובה של שולחן העבודה?
ת. העד מצביע כ-20 ס"מ מעל גובה הדוכן.
ש. כשאנחנו מדברים על המכשיר שחותך, שהחזקת ביד הוא שוקל כשני קילו, נכון?
ת. כן.
ש. אני מפנה לשאלון נ/2 – לעמ' השני – סעיף 2 – אמרת שאת העבודה ביצעת בעמידה. האם כל הזמן עמדת או רוב הזמן?
ת. כל הזמן עבדתי בעמידה.
ש. כל היום אתה מחזיק את הרוטר ביד?
ת. כן.
ש. האלומיניום על השולחן זה בעצם מוטות?
ת. זה יכול להיות כל מיני פריטים למטוסים. גוף המטוס או חלקים אחרים.
ש. כמה זמן למשל אתה צריך לעבוד על כל מוט כזה?
ת. זה תלוי בגודל הפריט. מעשר דקות עד שלושים דקות" (עמוד 2 שורות 12- 33).

בעדותו לפנינו התייחס התובע לכיפוף הגב ולהרמת רכיבים השוקלים כ- 2- 20 ק"ג רק לאחר שהופנו אליו שאלות מפורשות הנוגעות לכך. כאשר נשאל מדוע לא הזכיר בשאלון לנתבע את הרמת המשקל ומדוע לא הזכיר בעדותו קודם לכן את כיפוף הגב התכוף, לא ידע ליתן הסבר המניח את הדעת:
"ש. אתה מוסר שאתה היית צריך להרים חלקים ששוקלים בין 2-20 קילוגרם לערך, זה נכון?
ת. כן. זה נכון.
ש. כל חלק שקל משהו אחר?
ת. כן, תלוי בגודל של החלק וגם בעובי.
ש. לפעמים היית מרים עם עוד מישהו, או שתמיד היית מרים לבד?
ת. אם העמית שלי לעבודה היה יכל לעזור לי באותו רגע, הוא עזר לי.
ש. למה הנושא של ההרמה לא עולה מנ/1 ולא מנ/2? שאלו אותך בשאלון לגבי משקל המשא. למה לא ציינת זאת?
ת. העד מעיין. שדיברתי עם עורכת הדין שלי אז כן אמרתי, אבל לא כתבו את זה בטופס.
ש. לשאלת בית הדין מי כתב את הטופס?
ת. עורכת הדין שלי.
ש. היום אתה עמדת ודיברת בצורה חופשית, שתיארת את העבודה לא דיברת על התכופפויות, אלא ציינת שהכתפיים נוטות כלפי מטה. גם בנ/1 וגם בנ/2 אין זכר להתכופפויות. איך אתה מסביר את זה?
ת. אמרתי שבמהלך העבודה שלי שכן הייתי צריך להתכופף בהתאם לגודל של הפריט.
ש. יכול להיות שהתכופפת פעמיים ביום?
ת. כל הזמן" (עמוד 3 שורות 3- 19).

בנסיבות אלה, לא הוכח כי התובע נדרש להרים באופן תכוף בעבודתו רכיבים כבדים או להתכופף באופן חוזר ונשנה במשך 12 שנה. למען הסר ספק, יובהר כי עדות התובע הייתה בהירה ובדיון נכחה מתורגמנית לשפתו.

ברי, כי התובע עבד עבודה פיזית מאומצת, העבודה נעשתה בעמידה והתובע ככל הנראה נדרש להטות את גופו קדימה כדי לבצע את פעולת החיתוך ולעבוד כשגופו נמצא בתנוחות סטטיות שאינן תמיד נוחות או טבעיות. מעבר לכך, לא הוכחו פעולות של כיפוף הגב ויישורו באופן חוזר ונשנה וכן לא הוכחה הרמת משקל. ממילא, ככלל הרמת פריטים שונים, במשקל שונה, אינה מתאימה לתשתית הנדרשת לפי תורת המיקרוטראומה.

התובע לא הביא לעדות עובדים נוספים שעבדו עמו, ויכולים היו להעיד על אופי העבודה, או כל ראיה נוספת שיש בה כדי לתמוך בטענותיו לפגיעה בגב על דרך המיקרוטראומה.

בנסיבות אלו, לא הוכחו תנועות חוזרות ונשנות של כיפוף ויישור הגב והרמת משקל פרט למכשיר הרוטר אשר שקל כ-2 ק"ג, העבודה איתו הייתה סטאטית ולא נטען כי בוצעו עמו תנועות חוזרות ונשנות. לפיכך, לא הוכחה תשתית עובדתית להכרה בפגיעה בגב על דרך המיקרוטראומה.

התביעה נדחית.

לאור אופיו של ההליך אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז טבת תש"פ, (24 ינואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' ענת מאור,
נציגת ציבור עובדים

חופית גרשון-יזרעאלי, שופטת- אב"ד

גב' אורה נורי,
נציגת ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: פיוטר לבדב
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: