ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליהו רחמים נגד עמידר חברה לאומית לשיכון :

בפני כבוד ה שופט גד ארנברג

המבקש

אליהו רחמים

נגד

המשיב

עמידר חברה לאומית לשיכון

פסק דין

בפניי בר"ע על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל קרן פרג'ון, אשר דחתה את בקשת המבקש לעכב או לבטל את הליכי הפינוי שננקטו כנגדו.

נגד המבקש ניתן פסק דין פינוי ביום 4.4.95. פסק דין זה לא בוצע משך שנים רבות. לאחרונה ביקשה המשיבה לבצע את הפינוי, והמבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע ובקשה בטענת פרעתי, כאשר טענותיו הן השיהוי בביצוע פסק הפינוי והסכמה מאוחרת אליה הגיע עם המשיבה לפיה אין לבצע פינוי.

יש לציין, כי במהלך השנים, ולאחר אותה הסכמה מאוחרת לה טוען המבקש, הגיש המבקש בקשה לבטול פסק דין הפינוי אך בקשתו נדחתה. הבקשה לא נסובה על ההסכמה המאוחרת הנטענת, אף שזו כבר גובשה, לטענת המבקש בעת הגשת הבקשה לביטול פסק הדין .

כבוד הרשמת דחתה את בקשת המבקש ללא צורך בתגובה או בדיון וזאת משום שלשיטתה היה על המבקש הטוען להסכמה מאוחרת המבטלת את פסק הדין לטעון את הטענה במסגרת ההליך בו ביקש לבטל את פסק דין הפינוי, ומשלא עשה כן הוא אינו רשאי לבקש זאת מרשם ההוצאה לפועל, שכן כל בקשה שמקומה היה בניהול ההליך אינה יכולה לשמש בסיס לבקשה בטענת פרעתי בהוצאה לפועל.

על החלטה זו הוגשה הבר"ע.

המבקש טוען, כי מלבד הטענה בדבר הסכמה מאוחרת הוא טוען גם טענת שיהוי לפיה פסק הדין שלא בוצע משך 24 שנחים אין מקום לבצעו עתה. כמו כן המבקש טען כי כבוד הרשמת שגתה כאשר סברה שהיה עליו להעלות את הטענה בדבר הסכמה מאוחרת בבקשה לביטול פסק דין. הבקשה לביטול פסק דין לפינוי, פסק דין שניתן לפי הסכמת הצדדים, כללה טענות שיש בהן כדי לבטל את ההסכמה, טענות של טעות והטעיה ולא היה מקום להעלות את הטענות של הסכמה מאוחרת. טענה זו מקומה דווקא בהוצאה לפועל שכן היא התגבשה לאחר מועד מתן פסק הדין שביטולו התבקש.

המשיבה טוענת, כי אין מקום להעתר לבקשה. לטענתה מדובר בפסק דין פינוי שניתן לפי הסכמת הצדדים. בעקבות מתן פסק הדין נפתח תיק ההוצאה לפועל אך המשיבה תוך התחשבות במצבו הרפואי של המבקש, לא מיהרה לבצע את פסק הדין. לטענת המשיבה אין להשתמש באורך הרוח שגילתה, עקב המצב הרפואי , כמנוף נ גדה. המשיבה טוענת, כי המבקש בא בידיים שאינן נקיות שכן מלבד הפלישה לנכס נשוא ההליך פלש המבקש ל-2 נכסים סמוכים והוא מנהל שם עם ילדיו עסק לחומרי בנין, ובכך עושה עושר ולא במשפט, תוך שהוא נוקט בהליכים בחוסר נקיון כפיים.

לבקשת המבקש קויים גם דיון בעל פה בו הסכימו הצדדים להמתין חודש עם מתן פסק הדין כדי לנסות להגיע להסכמות ומאוחר יותר ביקש ב"כ המבקש עוד 14 יום, ללא הסכמה. משחלף המועד ולא הוגשה הסכמה הגיע המועד למתן פסק דין.

לאחר עיון בטענות הצדדים אין מנוס אלא לדחות את הבקשה. טענת המבקש לשיהוי התבררה כלא נכונה. תיק ההוצאה לפועל לצורך ביצוע הפינוי נפתח לפני זמן רב ולפי מה שעולה מהדיון נעשו במשך השנים כמה וכמה נסיונות פינוי (עמ' 1 ש' 19-20) היינו טענת השיהוי נופלת מניה וביה.

הטענה הנוספת בדבר הסכמה מאוחרת יותר התבררה גם היא כטענה בעלמא שכן מלבד זאת שהמבקש לא פינה את המקרקעין הוא גם לא שילם דמי שימוש ראויים , תשלום שהיה תנאי לדחיית הפינוי. לא זו בלבד, אלא שהמבקש אף לא הכחיש את טענת המשיבה לפיה פלש לעוד 2 מבנים ומנהל במקום עסק. לא מדובר אפוא בפינוי המבקש מדירת מגורים אלא פינוי ממקום בו הוא מנהל ביחד עם ילדיו עסק שממנו עושה רווחים על חשבון הציבור.

התוצאה היא אפוא שאין מקום עוד לדחות את הפינוי שנקבע בפסק הדין שניתן בהסכמה עוד בשנת 1995 ולפיכך הבר"ע נדחית.

המבקש ישלם הוצאות המשיבה בסך 5,000 ₪ שישולמו מתוך כספי הערובה.

ככל שלא תוגש בקשה מתאימה בקשר לסכום הנוסף של 15,000 ₪ שהפקיד המבקש כתנאי לעיכוב הליך הפינוי תוך 14 יום, תינתן הוראה להחזיר סכום זה למבקש.

ניתן היום, כ"ב טבת תש"פ, 19 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אליהו רחמים
נתבע: עמידר חברה לאומית לשיכון
שופט :
עורכי דין: