ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין SOFIIA KIZIUN נגד מדינת ישראל :

לפני כבוד השופט ק ובי ורדי, סגן נשיא

המבקשת:

SOFIIA KIZIUN
ע"י ב"כ עו"ד מיקי חובל

נגד

המשיבה:
מדינת ישראל- משרד הפנים
ע"י ב"כ עו"ד יעל בארי לוזון מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

החלטה

בקשה למתן סעד זמני לפיו יימנעו הליכי אכיפה והרחקה של המבקשת מן הארץ עד להכרעה בערעור המנהלי שהוגש על פסק דינו של בית הדין לעררים בערר (ת"א) 6481-18 (כבוד הדיין דותן ברגמן), אשר במסגרתו נדחה הערר שהגישה המבקשת כנגד החלטת המשיבה לדחות את בקשתה לקבלת מקלט מדיני בישראל.
רקע עובדתי
המבקשת, נתינת אוקראינה, נכנסה לישראל ביום 22.8.18 ברישיון ביקור מסוג ב/2 בתוקף עד ליום 22.11.18.
ביום 21.11.18 הגישה המבקשת בקשה פרטנית לקבלת מקלט מדיני בישראל.
עוד באותו היום נערך למבקשת ראיון ביחידה לטיפול במבקשי מקלט. במסגרתו טענה המבקשת כי חוותה התנכלויות והטרדות ממי שהיה הבעלים של מקום עבודתה (להלן: "המטרידן"), כי פנתה למשטרה מספר פעמים אך לא נפתחה בשמה תלונה וכי נכנסה לישראל כתיירת ללא כוונה להגיש בקשת מקלט משום שהאמינה כי בהיעדרה ישתפר מצבה במדינת מוצאה. עוד טענה המבקשת כי לא ניסתה להעתיק מגוריה לאחת מהערים הגדולות האחרות בארצה , שכן למטרידן יש קשרים בכל רחבי אוקראינה משום שהיה חבר פרלמנט.
עוד באותו היום, נערכה חוות דעת פרטנית בעניינה של המבקשת, במסגרתה נערכה סקירה מקיפה של המצב הקיים באוקראינה (על בסיס חוות דעת שנמסרה ממשרד החוץ) (להלן: "חוות הדעת הכללית"), אשר מסקנתה היא כי אין מניעה כללית להשיב נתינים אוקראינים בחזרה למולדתם. במסגרת חוות הדעת הפרטנית נקבע כי לא הועלו נסיבות ייחודיות בבקשתה של המבקשת למקלט.
עוד באותו היום, ניתנה החלטת מנהל היחידה לטיפול במבקשי מקלט, לפיה הוא מאשר את ההמלצה לדחות את בקשתה של המבקשת לקבלת מקלט מדיני בסדר דין מהיר, בהתאם לסעיף 5.1 לנוהל הטיפול במבקשי מקלט.
ביום 10.12.18 הגישה המבקשת לבית הדין לעררים בתל אביב ערר ((ת"א) 6481-18) על החלטת המשיבה.
ביום 10.12.19 ניתן פסק דין אשר דחה את הערר, כפי שיפורט להלן.
המבקשת לא השלימה עם פסק הדין וביום 25.12.19 הגישה את הערעור דנן ולצדו בקשה למתן סעד זמני מושא החלטה זו.
פסק דינו של בית הדין לעררים
בית הדין לעררים קבע כי על פי הפסיקה אין פסול בכך שהמשיבה עושה שימוש בהוראות סעיף 5.1 לנוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל (סדר דין מהיר), לצורך בחינת בקשות המקלט שמגישים אזרחי אוקראינה.
כמו כן, קבע בית הדין לעררים כי המבקשת כשלה מלהוכיח שעניינה מעלה נסיבות ייחודיות ופרטניות, החורגות מחוות הדעת הכללית – המבקשת אינה פעילה פוליטית בארצה ולא חוותה כל רדיפה מצד הרשויות, כמו כן היא לא הוכיחה שלא תוכל לקבל את הגנת מדינתה מפני ההטרדות או כי לא תוכל למצוא מקלט במקום אחר בתוככי ארצה רחבת הידיים, כך שאף על פי הקושי שהסבו ההטרדות הנטענות למבקשת, הן אינן עולות לכדי עילה המצדיקה מתן מקלט מדיני בישראל בהתאם להוראות אמנת הפליטים.
כך גם, נקבע על ידי בית הדין לעררים כי לא נפל פגם בכך שראיון המקלט שנערך למבקשת התקיים על ידי מראיין ממין זכר, זאת לאחר שנשאלה באופן מפורש האם היא מעדיפה שהמראיין יהיה בן מינה והשיבה שאין בכך צורך. זאת, בנוסף לכך שהמבקשת לא הצביעה כל אינפורמציה רלוונטית אשר הייתה מעלה לו הייתה מראיינת אותה אישה.
לאור כל האמור, בית הדין לעררים קבע כי לא נפל פגם בהחלטת המשיבה לדחות את בקשתה למקלט ולפיכך הערר נדחה ונקבע כי על המבקשת לעזוב את ישראל תוך 14 ימים.

טענות הצדדים
לטענת המבקשת הראיון שנערך לה, נערך שלא בהתאם לנהלי המשיבה, שכן היא קורבן לתקיפה מינית ולא הרגישה בנח לספר ולפרט על האירועים השונים למראיין ממין זכר אשר הטיל ספק בטענותיה.
עוד טוענת המבקשת כי ניסתה לברוח לערים אחרות בארצה, אך הובהר לה כי נוכח מעמדו הרם של המטרידן, לא ניתן להעסיק אותה, כך שלא יכלה למצוא עבודה שתאפשר לה קיום מינימלי.
כמו כן, המבקשת לטענתה פנתה מספר פעמים למשטרת אוקראינה, ואף הגיעה עם אף שבור לאחר תקיפה שחוותה באופן אישי מהמטרידן, אך הרשויות בארצה סרבו לקבל את תלונתה, זאת בשל מעמדו הרם של המטרידן באוקראינה.
לעמדת המשיבה, דין הערעור להידחות. זאת, משום שסיכויי ההצלחה בערעור נמוכים – פסק דינו של בית הדין לעררים מנומק ומבוסס על תשתית עובדתית מלאה, ניתן לאחר שנבחנו כל טענות המבקשת ואין עילה להתערבות בית המשפט בו.
כמו כן, המשיבה טוענת שהחלטתה מצויה במתחם הסבירות וניתנה כדין, שכן המבקשת לא ניסתה להעתיק את מקום מגוריה לאזור חלופי בארצה, לא היו בידיה הוכחות כי פנתה למשטרה במדינתה והיא לא העלתה בפני בית הדין אינפורמציה רלבנטית נוספת אשר הייתה מעלה במסגרת הראיון שנערך לה, לו היה נערך על ידי אישה.
לעניין מאזן הנוחות טוענת המשיבה כי הוא נוטה לטובתה. זאת, משום שהמבקשת לא הצביעה על כל עילה שבדין בעטיה יש לעכב את מועד יציאתה מישראל, תוך שבקשתה נסמכת על יסודות עובדתיים ומשפטיים רעועים. לעומת זאת, יש אינטרס ציבורי מובהק במימוש החלטת המשיבה, אשר אושררה בפסק דינו המנומק של בית הדין לעררים.
בתגובתה לתשובת המשיבה, חוזרת המבקשת על טענותיה ומוסיפה כי לו הייתה מתראיינת על ידי אישה, הייתה מפרטת את כל אירו עי ההטרדה שחוותה ולא נרתעת לתארם.
כמו כן, טוענת המבקשת כי מתן הצו לא מכביד על המערכת ולא מפר את מאזן הנוחות, שכן מטרתו היא לאפשר לבית המשפט לעמוד לצד הצדק ותקינות ההליכים עד לקיום הדיון בעתירתה.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה למתן סעד זמני, בתשובה ובתגובה, כמו גם בכתב הערעור עצמו, אני סבור כי בנסיבות העניין דין הבקשה להידחות.
כידוע, השיקולים המרכזיים שישקול בית המשפט בבקשה למתן סעד זמני בערעור דומים בעיקרם לאלה הנשקלים בבקשות אלה בהליך האזרחי. על המבקש מוטל הנטל להראות כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד – שיש להליך הערעור סיכוי להצליח, והאחר- שמאזן הנוחות מטה את כף המאזניים להיעתר לבקשה (עע"ם 6754/13 שרסטה נ' משרד הפנים (16.2.14)).
כפי שנפסק על-ידי בית המשפט העליון (בר"ם 5893/15 Kesta נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 1.9.2015)(להלן – " עניין קסטה"); בר"ם 5778/15 פלונית נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 27.8.2015)), בית הדין לעררים מתאפיין במקצועיות ובמומחיות בתחום עיסוקו, ובנסיבות בהן עסקינן בסעד זמני בערעור הרי שהתנאים הינם מחמירים שכן עם מתן פסק דינו של בית הדין לעררים משתנה " נקודת האיזון" בין הצדדים (עע"ם 2435/11 סימוב נ' שר הפנים (פורסם בנבו, 23.5.2011) (להלן – " עניין סימוב"), צוטט בהסכמה בעע"ם 1011/13 Waz Zongjian נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 6.5.2013)).
בענייננו, לכאורה נראה כי סיכויי הערעור של המבקשת נמוכים ביותר.
עיון בפסק דינו של בית הדין לעררים מעלה כי הוא מפורט ומנומק ואין לכאורה עילה להתערב בו. זאת, כאשר בית הדין לעררים התייחס במסגרת פסק הדין הן לטענות במישור הפרוצדוראלי (טענת המבקשת כנגד חוקיות הראיון שנערך לה) והן לטענות במישור המהותי (בחינת הבקשה לגופו של עניין) תוך קביעה כי מדובר בטענות כנגד הטרדות מיניות מצד מעסיק באוקראינה שאינה מהווה עילה למקלט מדיני לפי אמנת הפליטים.
לכך מצטרפת העובדה כי אף אם הייתי מקבל את טענתה של המבקשת אודות הפגם שנפל בראיון שנערך לה, לא היה בכך כדי לשפר את סיכויי ההצלחה הנמוכים לכאורה בערעור, שכן המבקשת לא מעלה במסגרתו טענות מהותיות נוספות אשר לא זכו להתייחסות בהחלטת המשיבה ובפסק הדין של בית הדין לעררים.
באשר למאזן הנוחות, לטעמי בהתחשב בסיכויי הערעור הנמוכים לכאורה הוא לא נוטה לטובת המבקשת וכן בהתחשב בכך שהמבקשת לא ביססה כדבעי את טענותיה כי האיום הלכאורי הנשקף לה בארצה (על אף שאין לי ספק אשר יכול הוא להוות מטרד של ממש) מבוסס על אחת מעילות המקלט המזכות במעמד פליט. כמו כן, המבקשת יצאה מארצה כדין באמצעות דרכון וללא קושי או הגבלות מהרשויות במדינתה ולא הוכיחה כי לא תוכל לשוב לארצה ולבחור במקום מגורים חלופי.
כך גם, המבקשת יכולה להמשיך לנהל את ההליכים המשפטיים בעניינה, בפרט כאשר היא מיוצגת, גם כשהיא אינה שוהה בגבולות הארץ. זאת, כאשר מעבר לאינטרס שבכיבוד פסקי דין ושמירה על עקרון החוק, הרי נפסק לא אחת כי הנזק הכרוך בדחיית בקשה למתן סעד זמני של מניעת הרחקה מן הארץ, אינו בלתי הפיך (עע"ם 1903/14 טרספה נ' משרד הפנים (29.5.14)).
לאור כל האמור לעיל, הבקשה למתן סעד זמני נדחית.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים ותקבע את הערעור לדיון בפני שופט מנהלי.

ניתנה היום, כ"ב טבת תש"פ, 19 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: SOFIIA KIZIUN
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: