ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד מחרום מחמד :

בש"פ 97 / 2846

בפני: כבוד השופט י' זמיר

המבקשת: מדינת ישראל

נגד

המשיבים: 1. מחרום מחמד
2. הייב עלי

תאריך הישיבה: י"ד באייר תשנ"ז (19.5.97)

בשם המבקשת: עו"ד חובב ארצי

בשם המשיבים: עו"ד גלעד משה
עו"ד אולמן (גרינשפון) תמר

בבית המשפט העליון

החלטה

שני המשיבים הועמדו לדין בפני בית המשפט המחוזי בחיפה. האשמה העיקרית המיוחסת להם היא יבוא סם מסוכן מסוג הרואין, במשקל של קילוגרם אחד לערך, מלבנון לישראל. בית המשפט המחוזי מצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה וכי לא קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות שחרורם מן המעצר. לפיכך הורה על מעצרם עד תום ההליכים. עכשיו, שחלפה שנה מיום המעצר ומשפטם טרם הסתיים, מבקשת המדינה להאריך את מעצרם בשלושה חודשים.

המדינה מבססת את בקשתה על "העבירה החמורה המיוחסת למשיבים, כמות הסם הנכבדה שייבאו והחזיקו והסכנה הנשקפת מהם לציבור".

מנגד טוענים באי-כוח המשיבים כי לפי החוק, זכותם היא להשתחרר בתום שנה למעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות המשך המעצר. לדעתם אין במקרה זה נסיבות כאלה, ומכל מקום, ניתן למנוע את הסכנה הנשקפת לציבור מן המשיבים, אם הם ישוחררו בתנאים מגבילים. הם מציעים כי המשיבים יהיו נתונים במעצר בית מלא, כל אחד בביתו, וכן יוטלו ערבויות וייקבעו תנאים נוספים כפי שבית המשפט יראה לנכון, כדי להגן על שלום הציבור.

הטענה העיקרית מטעם המשיבים מתייחסת להתמשכות ההליכים בפני בית המשפט המחוזי בחיפה. במשך השנה שחלפה מאז נעצרו המשיבים התקיימו בבית המשפט ארבע ישיבות להוכחות (בימים 31.12.96, 25.3.97, 1.4.97 ו10.4.97-) ועוד ישיבה אחת (ביום 17.1.97) לדיון בעתירה לגילוי ראיות. שלושה מועדים נוספים נקבעו ובוטלו, שניים לבקשת הסניגורים ואחד בשל אילוץ של בית המשפט. בסך הכל נשלמה עד כה חקירתם של שני עדים, מתוך רשימה של 22 עדי תביעה, ונסתיימה החקירה הראשית של העד השלישי. אמנם נראה כי לגבי חלק מן העדים תושג הסכמה בין הצדדים, שתייתר את חקירתם בפני בית המשפט, וכך תתקצר פרשת התביעה. עם זאת, ברור כי פרשת התביעה עדיין רחוקה מסיומה, ולפי קצב ההתדיינות עד כה אין לדעת מתי תתחיל פרשת ההגנה.

בית המשפט המחוזי בחיפה קבע בינתיים שלושה מועדים נוספים לדיון בתיק זה: בימים 27.5.97, 1.6.97 ו6.7.97-. אין זה ברור אם בית המשפט המחוזי מתכוון לקבוע מועדים נוספים לתקופת הפגרה של בתי המשפט. בא-כוח המדינה טוען כי הוא מניח שאם יוארך המעצר כמבוקש, כלומר, עד יום 20.8.97, אפשר יהיה לסיים עד אז את פרשת התביעה. באי-כוח המשיבים טוענים בתוקף כי אין סיכוי שכך יקרה. מכל מקום, גם לדעתו של בא-כוח המדינה אין סיכוי כי המשפט כולו יסתיים תוך תקופה של שלושה חודשים. משמע, ברור כי אם המעצר יוארך כמבוקש, צריך יהיה לשוב לבית המשפט עוד שלושה חודשים ולבקש פעם נוספת הארכה של המעצר. ויתכן אף שגם הארכה זאת לא תספיק לסיום המשפט.

מצב זה מעמיד את בית המשפט בפני דילמה קשה. מצד אחד, עמדתו הברורה של בית המשפט היא, כי נאשמים שיש נגדם ראיות לכאורה שביצעו עבירה של יבוא או סחר בסם מסוג הרואין בכמות גדולה, מהווים סכנה מוחשית לציבור, באופן ובמידה השוללים חלופת מעצר. וכך אמרתי לעניין זה בבש"פ 3899/95, מדינת ישראל נ' ג'מאל, פ"ד מט(3) 164, 169:

"הסחר בסם הוא ראש וראשון לעבירות: דומה כי אין עבירה חמורה ממנו מבחינת הנזק לחברה. ניתן לומר עליו שהוא שורש פורה ראש ולענה, שהוא הורס חיים רבים ומצמיח עבירות קשות. כגודל הנזק שמקורו בסמים כך צריכה להיות גם עוצמת המלחמה בסמים. מלחמה זאת, כמו כל מלחמה, גורמת לחברה, לא פעם, להקשיח את מידותיה. כך ניתן להסביר ולהצדיק את המדיניות הנוהגת בנוגע למעצר של נאשמים בעבירה זאת עד תום ההליכים.

...

גודל הסכנה הנשקף מן המסחר בסם מצמצם מאד את האפשרות, בלשונו של סעיף 21א(ב)(1) לחוק, כי 'ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה...'. החשש שסוחר סמים ימשיך בעיסוקו גם בתנאים הקרויים מעצר בית קיים ועומד. בשל עומס המטלות ומגבלות המשאבים, המשטרה אינה מסוגלת לפקח על קיום תנאי השחרור, בכל מקרה של שחרור, באופן צמוד וממושך. ואפילו היא מסוגלת לפקח על קיום התנאים, עדיין יש לסוחר סמים אפשרות להמשיך בעיסוקו באמצעות שליחים ותקשורת כשאין הוא יוצא מפתח ביתו. חלופת מעצר בנויה גם על אמון. אכן, לא פעם אין לבית המשפט יסוד לומר כי נאשם מסוים אינו ראוי לאמון. אך במקרה הרגיל, כיוון שנאשם בעבירת סמים חשוד בסטייה חמורה מן הנורמות המקובלות, וכיוון שנשקפת ממנו סכנה גדולה, קשה להניח שהוא ראוי לאמון במידה שתצדיק את השחרור מן המעצר".

בהתאם למדיניות זאת, מן הראוי להיענות לבקשת המדינה ולהאריך את מעצרם של המשיבים כמבוקש.

אולם, מן הצד השני, חזקה עלינו מצוות המחוקק, בסעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-, כי נאשם הנתון במעצר במשך שנה, ומשפטו טרם הסתיים, ישוחרר מן המעצר. אכן, החוק מסמיך, בסעיף 54, שופט של בית המשפט העליון להאריך את המעצר, אך צריך שיהיה טעם טוב כדי ששופט יצווה להחזיק נאשם במעצר יותר משנה. כך יאה וכך נאה, שכן נאשם, אפילו יש נגדו ראיות לכאורה בדבר ביצוע עבירה, עדיין הוא בחזקת חף מפשע ואפשר, כמובן, שימצא זכאי בדין. האיזון שבין זכות היסוד לחירות לבין הצורך להגן על שלום הציבור, מתוך התחשבות בזמן הנדרש לניהול תקין של משפט פלילי, הביא את המחוקק לקצוב למעצר, במקרה הרגיל, תקופה מירבית של שנה.

דא עקא שהרצוי אינו בהכרח המצוי. האיזון שהמחוקק ערך מבוסס על הנחה שבדרך כלל ראוי וגם ניתן לסיים משפט פלילי, גם משפט מורכב, תוך שנה. אולם בפועל בתי המשפט עמוסים עד כדי כך שלעתים מזומנות אין הם מסוגלים לנהל ולסיים משפט במהירות הראויה. מספר התיקים המובאים בפניהם הולך וגדל בהתמדה, משנה לשנה, ואין אלא לעיין בפרסומים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כדי להיווכח בכך. ואילו הגידול במספר השופטים רחוק מלהדביק את הגידול במספר התיקים. הפער בין הרצוי לבין המצוי מתרחב כאילו מעצמו.

לא זו בלבד. התפתחויות שונות בחקיקה מכבידות את העומס הרב המוטל ממילא על בתי המשפט. כזאת היא, לדוגמה, הוראת החוק הקובעת כי עבירות מין מסויימות, שעד לאחרונה היו נדונות בבית המשפט המחוזי בפני שופט אחד, תהיינה נדונות בפני הרכב של שלושה שופטים. ראו החוק לתיקון לסדרי הדין (חקירת עדים) (תיקון מס' 2), התשנ"ה1995-, סעיף 2. כזה הוא גם חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ז1997-. לפי חוק זה, סעיפים 53 ו54- לחוק סדר הדין הפלילי יבוטלו ביום 1.1.1998, ובמקומם תבוא הוראה (סעיף 61) המקצרת את התקופה בה ניתן להחזיק נאשם במעצר, עד סיום משפטו, מתקופה של שנה אחת, כפי הדין כיום, לתקופה של חצי שנה, כפוף לאפשרות של הארכת המעצר על ידי בית המשפט. משמע, שומה על בתי המשפט לזרז מאד את קצב הדיון במשפטים פליליים מורכבים.

הוראות מעין אלה, ככל שהן ראויות מבחינת הערכים של מדינת ישראל, יש בהן כדי להוסיף עומס על העומס הרובץ כבר על המערכת של אכיפת החוק, לרבות בתי המשפט. משגה הוא להתעלם מכך. טעות היא להניח כי העומס הנוסף ייספג במערכת מעצמו ולא נודע כי בא אל קרבה. צריך לקחת את העומס הנוסף בחשבון השיקולים, להקצות את המשאבים הנדרשים כדי לעמוד בעומס ולהיערך לכך מבעוד זמן. אחרת התקנה תצמיח תקלה. כבר כיום התוצאה העגומה היא שלעתים קרובות בית המשפט אינו מצליח לסיים את ההתדיינות במשפטים פליליים מורכבים תוך שנה, כראוי וכנדרש. במקרים כאלה ניצבת בפני בית המשפט השאלה, אם ראוי לצוות על הארכת המעצר של נאשם, כאשר הסיבה האמיתית לכך היא לא פעם עומס העבודה המוטל על בית המשפט, או לשחרר את הנאשם מן המעצר, גם אם יש בכך כדי לחשוף את הציבור לסכנה של ממש. וזאת הדילמה שבפני בית המשפט במקרים כאלה: האם להעדיף את זכות הנאשם או את שלום הציבור? דילמה זאת תחריף בקרוב, כאשר ייכנס לתוקף, בעוד חצי שנה לערך, החוק המקצר את משך המעצר המירבי (בהעדר טעמים מיוחדים להארכת המעצר על ידי בית המשפט) מתקופה של שנה לתקופה של חצי שנה. האם המופקדים על שלטון החוק ועל שלום הציבור מודעים לכך?

זאת הדילמה גם במקרה שלפנינו. אני סבור כי השחרור מן המעצר של המשיבים, שיש נגדם ראיות לכאורה שביצעו עבירה של יבוא הרואין בכמות גדולה, ואפילו שחרור בתנאים של מעצר-בית, יגביר את הסכנה לציבור. עם זאת, ייתכן כי יישום נאמן של החוק יחייב את בית המשפט לשחרר את המשיבים מן המעצר, משום שמשפטם מתנהל באיטיות וסופו אינו קרוב.

לפני שאחליט בשאלה אם ראוי, במאזן השיקולים, לשחרר את המשיבים מן המעצר, אני מבקש לברר אם ניתן לזרז את ניהול משפטם, כך שיסתיים בזמן הקרוב. לפיכך אני מחליט כדלקמן:

1. אני מאריך את מעצרם של שני המשיבים עד יום 30.6.97.

2. פרקליטות המדינה תפנה אל בית המשפט המחוזי בחיפה הדן במשפטם של המשיבים כדי לברר אם ניתן להוסיף מועדים לדיון במשפט זה באופן שיאפשר לסיים את המשפט בזמן קרוב.

3. פרקליטות המדינה תודיע לי את תוצאות הבירור עד יום 24.6.97.

4. הדיון בבקשת המדינה להארכת מעצרם של המשיבים יימשך בפני ביום 26.6.97 שעה 12:00.

5. מזכירות בית המשפט תשלח עותקים של החלטה זאת אל נשיא בית המשפט העליון ואל נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, י"ד באייר תשנ"ז (21.5.97).

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97028460.I03


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: מחרום מחמד
שופט :
עורכי דין: