ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין "מובי" בירנבאום בע"מ נגד הניה שמעוני :

ע"פ 95 / 2351
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט י' זמיר
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן

המערערים: 1. "מובי" בירנבאום בע"מ
2. ראובן בירנבאום

נ ג ד

המשיבות: 1. הניה שמעוני
2. Leading Lady Companies

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 3.4.95 בהמ'
1556/95 ת.א. 422/91 שניתן על
ידי כבוד השופט וינוגרד
לפי פקודת ביזיון בית המשפט

תאריך הישיבה: ד' בתשרי תשנ"ז (17.9.96)

בשם המערערים: עו"ד קלדרון, עו"ד פלד
בשם המשיבים: עו"ד פלס, עו"ד בייטנר

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

פסק-דין

השופטת ט' שטרסברג-כהן

1. זהו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (הנשיא ד"ר א. וינוגרד) בת.א. 422/91 בה נמצא כי המערערים חטאו בבזיון בית משפט עקב הפרת צו מניעה שניתן נגדם ביום 8.5.91 והוטל עליהם קנס כספי של 5,000 ש"ח לכל יום של הפרה בעתיד.

העובדות
2. המערערת 1 היא יצרנית ישראלית של חזיות. המערער 2 הוא מנהלה. (שניהם, להלן: מובי). המשיבה 2 היא יצרנית אמריקאית של חזיות והמשיבה 1 היא הסוכנת שלה בישראל (שתיהן, להלן: ליידי).

כנגד מובי ניתן ביום 8.5.91 צו מניעה האוסר עליה ייצור, שווק, מכירה, פרסום והפקת הנאה מדגמי חקוי (ובמיוחד דגם 122 להלן: מובי 122), של חזיית הנקה מדגם 437 מתוצרת ליידי (להלן: ליידי 437), באשר מובי 122 מהווה חיקוי של ליידי 437. לאחר הינתן הצו, החלה מובי בייצור חזיית הנקה חדשה דגם 124, ששווקה כ"חזייה המחייכת" (להלן - מובי 124). כארבע שנים לאחר שהחלה מובי בשיווקה של מובי 124 הגישה ליידי לבית המשפט המחוזי בקשה למתן צו לפי פקודת בזיון בית משפט על הפרת צו המניעה בגין שיווק חזיית מובי 124, שהיוותה לטענתה ייצור זהה למובי 122 שנקבע כי הוא חקוי של ליידי 437.

פסק-הדין המחוזי
3. בית משפט קמא קבע, כי בייצור ושיווק מובי 124, מפרה מובי את צו המניעה, שכן, השנויים שהוכנסו במובי 124 לעומת מובי 122 לא שינו מהותית ממובי 122 שלמניעת ייצורה ושיווקה ניתן הצו. בית המשפט סבר כי רב הדמיון בין מובי 122 לבין מובי 124 וכי הזהות היא כמעט מוחלטת, עד שהשינויים שהוכנסו במובי 124 "אין להם היום משמעות בהבחנה שאנו עושים בין דגם 122 ודגם 124". כמו כן, דחה בית המשפט את טענת השהוי שהעלתה מובי, לפיה השתהתה ליידי במשך מספר שנים בהגשת הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. בית המשפט קבע כי אין לשהוי משמעות כאשר דנים בבקשה מהסוג הנדון.

טענות הצדדים
4. טוענת מובי כי שגה בית משפט קמא בכך שקבע כי מובי 124 היא חיקוי לליידי 437 ומכאן ששגה גם בקובעו כי בייצורה ובשיווקה של מובי 124 מבזה היא את צו המניעה שניתן. על פי הטענה, טעה בית משפט קמא בכך שערך השוואה בין מובי 122 לבין מובי 124 במקום לערוך השוואה ישירה בין מובי 124 לבין ליידי 437. זאת ועוד, משקבע בית המשפט במסגרת הדיון בבקשה למתן צו מניעה שאלמנטים מסוימים במובי 122 מהותיים הם לקביעת הדמיון בין החזיות המושוות, היה עליו לקבוע כי השמטתם של אותם אלמנטים ממובי 124, מעידה על השוני שבין מובי 124 לבין ליידי 437.

לעניין היסוד הנפשי הנדרש לחיוב לפי פקודת בזיון בית המשפט טוענת מובי כי יש להוכיח יסוד נפשי של כוונה להפר את הצו וכי כוונה כאמור לא הוכחה. נהפוך הוא, לאחר שניתן צו המניעה שקדה מובי על ייצורה של חזיית הנקה חדשה שלא תכלול את האלמנטים המהותיים שצויינו בפסק הדין כייחודיים לליידי 437.

מנגד, טוענת ליידי, כי במובי 124 הוכנסו אמנם שינויים שלא היו קיימים במובי 122 אלא שאלה מחזקים את הדמיון בין מובי 124 לבין ליידי 437 ולא מבטלים אותו.

אשר ליסוד הנפשי הנדרש לפי פקודת בזיון בית המשפט - טוענת ליידי כי התנהגות מובי מעידה על כוונתה הברורה לגזול את הדגם ליידי 437. ואשר לטענת השיהוי (הצו ניתן ביום 8.5.91 והתביעה הוגשה בתחילת 1995) משיבה ליידי כי פנתה לבית המשפט בסמוך למועד שבו נודע לה על הפרת הצו וכי לא עקבה אחר צעדיה של מובי ולא העלתה על דעתה כי תפר בריש גלי את צו המניעה שהוצא כנגדה.

ההכרעה
5. שלשת הדגמים מובי 122, מובי 124 וליידי 437 הוצגו לפנינו וכן הוצגו שבע חזיות הנקה נוספות מיצורם של מובי ושל יצרנים אחרים, לשם התרשמות והשוואה. בהשוואה חזותית זו אין לערכאה הראשונה כל יתרון על פני בית משפט זה, שכן, אף בידי ערכאת הערעור עומדת האפשרות להתרשם מקרוב מן הדמיון בין החזיות או מהעדרו של דמיון כאמור. (השווה לרע"א 2960/91 חברת תה ויסוצקי בע"מ נ' מתוק, תקדין-עליון 92 (1) 337, שם נקבע, במסגרת הדיון בעוולה של גניבת עין, כי בעניין הדמיון החזותי שבין מוצרי המבקשת לבין מוצרי המשיבה אין לערכאה הראשונה יתרון על ערכאת הערעור).

6. האם מובי 124 היא חקוי של ליידי 437?

נראה לי כי לצורך קביעת הדמיון ראוי היה להשוות בין מובי 124 לבין ליידי 437 ולא בין מובי 124 למובי 122, השוואה בה הסתפק בית משפט קמא.

גם אם מובי 124 מחקה את מובי 122, לא די בכך כדי לקבוע שהיא הפרה את הצו שאסר על יצור חזיה המחקה את ליידי 437. את ההשוואה יש לעשות ישירות בין הדגם המחקה (122) לבין הדגם המחוקה (437). בית המשפט לא עשה כן. צו המניעה, שהתייחס גם למובי 122, אסר על שימוש בחיקויים לחזיית הנקה ליידי 437. וזהו הדגם מולו היה צורך לבדוק את מובי 124. אמנם, כאשר מדובר בהפרתו של צו מניעה, יש רלבנטיות לבחינת השינויים שנעשו במוצר המתחרה החדש לעומת הקודם ולא די בשינויים מינוריים במוצר לגביו הוצא צו המניעה כדי לצאת ידי חובת הצו. כמו כן אין לאפשר התחכמות כדי לעקוף צו מניעה על ידי הכנסת שנויים חסרי משמעות, אלא שלא כזה הוא המקרה שלפנינו.

ההשוואה בין הדגמים
7. כאמור, השאלה הרלבנטית היא האם מובי 124 היא חיקוי של ליידי 437? הפרמטרים המתאימים לבדיקת שאלה זו הם אלה הנקוטים בעוולה של גניבת עין שהיא העילה בעטיה הוצא צו המניעה. פרמטרים אלה הופעלו על ידי בית משפט קמא ואף אני אנקוט בהם. לפי מבחנים אלה, השאלה הרלבנטית היא האם יש דמיון בין הדגמים, עד כדי להטעות קונה פוטנציאלית לראות במובי 124 מוצר של ליידי. עיקר ההשוואה הוא בחזות המוצרים (למבחני ההשוואה המקובלים בגניבת עין ראו: ג. גינת גניבת עין -דיני הנזיקין העוולות השונות (בעריכת ג. טדסקי, התשמ"ב) 13-17).

8. הרושם הכללי המתקבל מן ההתבוננות בדגמים מובי 124 כנגד ליידי 437, הוא שאין ביניהם דמיון מטעה. השוני מתבטא במרכיבים שונים של המוצר, כגון: שוני בגזרה, בתפירה ובמרכיבי החזיה בחומרים ובאביזרים. למשל התחרה בדגם מובי 124 היא תחרה ישרה, דקה מאוד, התפורה כגימור לחלק העליון של הגביע ואילו התחרה בליידי 437 היא תחרה רחבה מאוד ומפותלת, התפורה כקישוט על שטח הפנים של הגביע. כן בולט לעין השוני בין הווים המשמשים לחיבור גביע החזייה לשלד החזייה. הווים במובי 124 הם חיצוניים, גדולים יחסית ובולטים ואילו בליידי 437, הווים נסתרים. קיימים הבדלים גם במספר הקרסים המשמשים לסגירת גביע החזיה, במבנה הגב, בצורת סרט הקישוט הפרפרי בחזית, בחומר ממנו עשויות הכתפיות. כמו כן, מובי 124 משווקת באריזה שונה בתכלית. מובי משתמשת ב"גימיק" שיווקי של ציור צבעוני הנגלה עם פתיחת גביע החזייה מובי 124 לצורך הנקה, ומכאן שמה - החזייה המחייכת. גימיק זה מופיע בפרסום דגם מובי 124 והדבר אף מצויין בתווית גדולה הצמודה למוצר התפורה במרכז צדה הקדמי של החזייה ועליה שמה של מובי. אין רלבנטיות לשאלה אם התינוק היונק יכול ליהנות מציור זה או שמדובר בגימיק שיווקי בלבד (וראו ע"א 490/85 מלחי יריחו נ' מפעלי ים המלח בע"מ, פ"ד מא (4) 40). הבדל נוסף הוא התפר הנסתר במובי 124. כפי שקבע בית משפט קמא, אכן יש שוני בצורת התפר. גם ליידי מודה בכך אלא שלטענתה, "מהות התפר הנסתר אינה בצורתו אלא בייחודו כתפר אשר אינו גלוי ואינו גורם לחיכוכים בחזה היולדת". אינני סבורה כי קיומו של תפר נסתר לכשעצמו יכול לייחד את ליידי 437, כאשר החזות החיצונית הכללית של המוצרים אינה מטעה. בית המשפט המחוזי ציין כי התפר קיים גם בחזייה של יצרן אחר מבין שבע חזיות ההנקה שהובאו לפניו לצורך השוואה ולא נטען לגביה כי ייצורה ושיווקה הוא בבחינת גניבת עין, בהעדר דמיון חזותי כללי בין החזיות. מובי 124 משווקת כבעלת ייחוד משלה וללא ניסיון להיבנות מן המוניטין של ליידי.

כאן ראוי לציין כי לא רק פעולה הכרוכה בחדשנות מפליגה, תכנון רב, השקעה רבת שנים או רעיון מקורי, עשויה להביא עמה לשוני בין דגם לדגם ובמוצר שבמקרה הנדון די בפחות מכך, שהרי מבחינה חזותית ופונקציונלית, כשמדובר בחזיות הנקה, מרחב התמרון אינו רב.

10. לאור השוני בין המוצרים ומאחר ובמקרה דנן אין מדובר בדמיון ישיר בין מובי 124 לבין ליידי 437 אלא בדמיון שנלמד בעקיפין על ידי השוואת שני דגמים של מובי עצמה, ספק אם הליך של בזיון בית משפט מתאים לצורך מניעת ייצור ושיווק מובי 124, על בסיס הצו שניתן בגין עוולה של גניבת עין. (וראו בעניין זה פסק דינו של כבוד השופט גורן בת"א (ת"א) 1311/85 אחיטוב נ' הרפז (טרם פורסם)). יש לזכור כי מדובר בהליך בעל אוריינטציה פלילית (לאופיו המעין פלילי של ההליך ראו: ע"פ 514/77 חסיד נ' הוצאת ספרים פרדס ישראל בע"מ כא(1) 607; רע"א 4231/91 אתת טכנולוגיות (1985) בע"מ נ' מכ"ש, פ"ד מה (1) 671) ואף שרמת ההוכחה הנדרשת לצורך חיוב לפי פקודת הביזיון טרם נתבררה בבית משפט זה, מקובל לחשוב כי היא גבוהה מזו הנדרשת בהליך האזרחי (ראו: א. הרנון בזיון בית משפט על ידי אי-ציות (תשכ"ה), 295). סביר הוא כי לצורך חיוב לפי הפקודה תדרש רמת הוכחה גבוהה מזו הנדרשת לשם הוצאת צו מניעה. זאת לזכור, כי כנגד ייצורה ושיווקה של מובי 124, לא הוצא צו מניעה. נטל הוכחת הטענה כי השינויים שנעשו על ידי מובי הם שינויים שוליים שבאו כדי להתחכם לצו המניעה וכי מדובר בחיקוי, הוא על ליידי וליידי לא עמדה בנטל זה.

11. יכולתי לסיים בכך את דברי, המובילים למסקנה כי דין הערעור להתקבל אלא שמוצאת אני לייחד דברים בנושא היסוד הנפשי הנדרש לחיוב לפי פקודת בזיון בית משפט מבלי לקבוע בו מסמרות. סוגיית היסוד הנפשי הדרוש לחיוב לפי פקודת בזיון בית המשפט לצורך אכיפת צו מניעה לא נדונה בבית משפט זה. בת.א. 1655/90 פזגז בע"מ נ' דור אנרגיה, תקדין-מחוזי, כרך 92(4), 1992 סבר השופט גורן כי "הליך הבזיון הוא מעין פלילי, מכאן, שמי שמיוחסת לו הפרת צו בית המשפט, צריכה להיות מיוחסת לו גם כוונה כלשהי לבצע את ההפרה או מצב נפשי כלשהו המהווה התעלמות מוחלטת ממנו". (וראו ברוח זו גם ציטוט מפסק הדין המחוזי בפסק דינו של כבוד הרשם צור בבש"א 80/88 דמתי נ' תעשיות מוצרי הגיינה, תקדין-עליון, כרך 58(2) 280). בדין האנגלי והאמריקאי ההלכה היא שאין צורך להוכיח מצב נפשי מיוחד לצורך חיוב לפי פקודת בזיון בית המשפט. די בכך שהאקטים המפרים נעשו מתוך מודעות לעצם עשייתם, מבלי שיש צורך להוכיח כוונה שלא לציית לצו, רשלנות או אפילו חוסר תום לב. כך למשל נפסק כי הנתבעים הפרו את צו המניעה ויש לחייבם בביזיון בית משפט אף שעשו את מעשיהם בתום לב ובאמונה סבירה שאינם מפרים את הצו ולאחר שקיבלו ייעוץ משפטי. (ראו: Re Agreement of Mileoge Conference Group of Tyre Manufacturer’s Conference Ltd (1966) 2 All. E.R. 849, 869; C.Y. Miller Contempt of Court (2nd ed, 1989), 427; Borrie & Lowe Contempt (3th ed, by N. Lowe & B. Sufrin, 1996): The Law of לדין בארה"ב ראו: (U.S.C.A Vol. 18 sec. 401

12. נראה לי כי בהלכה הקובעת שאין להוכיח מצב נפשי מיוחד לצורך חיוב לפי פקודת בזיון בית משפט, יש טעם רב. מטרתו של הליך הבזיון איננה להעניש את הממרה על אירועי העבר כי אם לדאוג לכך שהצו יקוים בעתיד (ע"פ 423/88 נלבנדיאן נ' נלבנדיאן, פ"ד מד (3) 126; ע"פ 658/82 שמד"ר מעליות בע"מ נ' בן-צבי, פ"ד לח (1) 136). לפיכך, אפילו נעשו האקטים המפרים נשוא ההליך, בתום לב ומתוך אמונה כנה שמעשים אלה אינם ממרים את הצו, אין טעם שלא לכפות על הממרה את ביצועו של צו המניעה בעתיד, לאחר שהובהר לו במסגרת אותו הליך, כי מעשיו אינם עולים בקנה אחד עם צו המניעה. לפי גישה זו, אילו היה בייצור ושווק מובי 124 מעשה של גניבת עין עקב היותה חקוי של ליידי 437, יתכן כי לא היתה עומדת למובי הטענה בדבר העדר כוונה פלילית כהגנה מפני חיוב בבזיון בית משפט. בעניננו, הגעתי למסקנה שמובי לא בצעה עוולה של גניבת עין ולפיכך, אין צורך לקבוע הלכה בנושאים האחרים.

אני מציעה - על כן - לקבל את הערעור לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ולחייב את המשיבים לשלם למערערים הוצאות בסך 10,000 ש"ח.

ת
השופט י' זמיר:

אני מסכים.

השופט מ' חשין:

אני מסכים לדברי חברתי השופטת שטרסברג-כהן, למתחילתם ועד סופם. ואם אמרתי להוסיף מעט משלי, הנה דבריי לא נועדו לגרוע מדברי חברתי.

2. לעניין השוואת המוצרים זה-אל-זה: חברתי נותנת סימנים אלה ואחרים במוצר המחוקה ובמוצר המחקה, וטביעת עינה הנבונה והמבינה נראית טובה בעיניי. ומשאמרה מה שאמרה נתקבלו דבריה על דעתי.

3. ועוד אני מסכים עם דברי חברתי, כי בהשוואת המוצרים זה-אל-זה שומה עלינו לערוך השוואה בין המוצר המחקה נושא הדיון - המוצר שיצר הנתבע ואשר עליו נטען כי מוצר מפר הוא - לבין המוצר המקורי שיצר התובע, הוא דגם המקור. ובהכרעה בשאלה אם המוצר המחקה מפר את דגם המקור, לא נוכל לספק עצמנו - כדרכו של בית-משפט קמא - בהשוואת המוצר המחקה עם מוצרי-ביניים אשר לגביהם נפסק כי מוצרים מפרים הם.

הנה-כי-כן, חסידי תורת האבולוציה מציגים לפנינו את התפתחות החיים, למן צורות החיים הקדומות ועד לאדם בן-ימינו. נתבונן בהתפתחות זו ונגלה כי צורות החיים דומות, או אף דומות מאד - כל אחת מהן - לצורות החיים שלפניהן ולצורות החיים שלאחריהן. ההבדלים בין שני חיים סמוכים בשרשרת יכולים שיהיו זעירים, זעירים ביותר, והרי זו תורת האוולוציה והמוטציה. ניתן למצוא דמיון בין הדג שבמים לבין הדג שהחל מטפס על היבשה עד שהפך לדו-חיים, וכך בהמשך ההתפתחות: מן הדו-חיים לזוחלים, מן הזוחלים ליונקים, מאלה לדמויי-הקוף, מדמויי-הקוף לדמויי-האדם ומהם לאדם בן-ימינו. כל חוליה בשרשרת-ההתפתחות דומה, או דומה-במאוד, לזו שלפניה ולזו שאחריה. ואולם הכל יסכימו כי האדם אינו דומה לדג (למיצער, לא לענייננו-שלנו). זה המשל, והנמשל יילמד מאליו: מובי 124 אפשר דומה הוא לשכנו, מובי 122, אף שלא כמובי 122 אין מובי 124 דומה לליידי 437.

4. ולאיפיונו המהותי של ההליך שלפנינו: ענייננו הוא בהליך שלפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית-משפט. הוראת-חוק זו מעניקה סמכות לבית-משפט לאכוף על בעל-דין, בקנס או במאסר, לציית לצו עשה או לצו מניעה שבית-המשפט הוציא נגדו. מעיקרה נועדה היא הוראת-חוק זו לאפשר לזוכה בדין - בעל-דין פרטי - לאכוף על יריבו צו שבית-משפט הוציא נגדו, לאמור, משמשת היא כלי בידי בעל-דין זוכה להגן על זכויותיו האזרחיות.

גם אני, כמוני כחברתי, נוטה לדעה כי בהליך זה של בזיון בית-משפט אין צורך ואין מקום לדרוש הוכחתו של מצב נפשי מיוחד עד שנחייב נתבע במעשה או במחדל העולים כדי בזיון בית-משפט. ראשית לכל, ההליך של בזיון בית-משפט נועד, מעיקרו ובעיקרו, לאכיפת צווי מניעה וצווי עשה שבית-משפט מוציא נגד נתבע בהליך אזרחי. לאמיתם של דברים, הליך זה של בזיון בית-משפט אינו אלא הליך של אכיפת סעד אזרחי שתובע זכה בו, וכמוהו כהוצאה לפועל לפי חוק ההוצאה לפועל. תיאורו של הליך זה כהליך של "בזיון בית המשפט" (contempt of court) עשוי להטעות ואין בו כדי לתאר את ההליך לאמיתו. תוכו אינו כברו: נושא הוא תואר ממשפחת הפלילים, אך תוכו הוא אזרחי טהור. מכריז הוא על נתבע כמי ש"ביזה" בית-משפט, בעוד שכוונתו לאמיתה היא להגן על זכויות אזרחיות שקנה תובע כלפי נתבע.

אכן, הליך פלילי נועד (בין השאר) ליתן מכה תחת מכה. שלא כמותו, הליך אזרחי נועד ליתן תרופה למכה (למתדיין אזרחי). הליך בזיון בית-משפט לאכיפת צווי בית-משפט, כמוהו ככל הליך אזרחי, נועד אף-הוא ליתן תרופה למכה (למתדיין אזרחי).

5. הנה הם הליכי בזיון בית-משפט שנועדו לאכיפת צווי בית-משפט. לא נמצא לנו טעם טוב להבחין בין הליכים אלה - הליכים שמקובל לאפיינם כהליכים "מעין פליליים" - לבין הליכי הוצאה לפועל שלפי חוק ההוצאה לפועל, הליכים שאיפיונם הוא איפיון אזרחי שלא שדבק בו שמץ פליליות או מעין-פליליות. הנה-כי-כן, נתבע שאינו משלם חיוב כספי שבית-משפט השית עליו, ניתן לנקוט נגדו הליכי הוצאה לפועל שלפי חוק ההוצאה לפועל, ופקודת בזיון בית-משפט, לא תתפוש בו. ואולם, גם מי שהפר חיוב כספי שהושת עליו בידי בית-משפט, גם עליו נוכל להעלות כי מחייב הוא עצמו ב"בזיון בית המשפט", כמוהו כמי שהפר צו מניעה שהוצא נגדו ואשר פקודת בזיון בית-המשפט חלה עליו. אם אחרון "ביזה" - "ביזה" גם ראשון, ואם ראשון לא "ביזה" - גם אחרון לא "ביזה". והאמת היא זו, שכשם שראשון לא "ביזה" את בית-המשפט בהפירו חיוב כספי שהוטל עליו, כן אחרון אף-הוא לא "ביזה" את בית-המשפט בהפירו צו מניעה שהוצא נגדו. השאלה בשני המקרים היא שאלה הנסבה על אכיפת החלטה שנתן בית-משפט לזכותו של תובע, וקנה-המידה חייב שיהא - על דרך העיקרון - קנה-מידה אזרחי.

6. כך, למשל, יוזם שני ההליכים - גם הליך הוצאה לפועל גם הליך של בזיון בית-משפט לאכיפת צו - הוא בעל-הדין הפרטי, ובמקום בו מפר נתבע צו בית-משפט שהוצא נגדו, יכול תובע שימחל על אותה הפרה. במקרה זה האחרון, לא יהא התובע זכאי לנקוט נגד הנתבע בהליך של בזיון בית-משפט בגין אותה הפרה שמחל עליה. האין בכך כדי ללמד כי ענייננו הינו לאמיתם של דברים בהליך אזרחי שאך עטה אדרת של מעין-פליליות? אמת נכון הדבר: הכינוי "מעין פלילי" דבק בהליך בזיון בית-המשפט, וזאת כמסתבר בשל הסנקציות של מאסר וקנס הכרוכות בו. ואולם מאסר וקנס אלה טיבם הוא אזרחי: נמשכים הם מתוך הליך אזרחי, כמוהם כהליכי הוצאה לפועל שלפי חוק ההוצאה לפועל, ומטרתם מטרה אזרחית היא: להביא נתבע לכך שיכבד את זכויות התובע.

הנה היא החלטת בית-משפט שעניינה הטלת חיוב כספי על נתבע, והנתבע אינו מקיים את חיובו. נאכוף החלטה זו על הנתבע גם אם לא יתלווה למעשה ההפרה מצב נפשי מיוחד. די בכך שלא קיים את שחוייב בו, והליכי ההוצאה לפועל ייצאו לדרך - ביוזמת התובע - להילחם בו. כן יהיה, על דרך העיקרון, דין הפרה שהליך בזיון בית-המשפט חלה עליה.

7. יתר-על-כן: גם החלת דין העונשין לעניינה של מחשבה פלילית לא תשנה ממסקנתנו. כהוראת סעיף 19 רישה לחוק העונשין, התשל"ז1977-, לאחר תיקון 39: "אדם מבצע עבירה רק אם עשאה במחשבה פלילית". מוסיף סעיף 30(א) לחוק ומלמדנו, כי "מחשבה פלילית" פירושה הוא: "מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות, ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה...". בהליך של בזיון בית-המשפט, ובתיתנו דעתנו לכך שאכיפתו של צו מניעה נועדה להגן על זכויותיו האזרחיות של אדם - בענייננו: זכויות קניין - נוסיף ונדע כי די במודעותו של הנתבע לטיב המעשה שעשה או המחדל שחדל, מעשה או מחדל המפרים צו שהוצא נגדו.

8. דעתנו נוטה איפוא למסקנה זו, שלעניין חיובו של נתבע בהליכי בזיון בית-משפט שנועדו לאכיפת צווי בית-משפט, אין הכרח כי בלב הנתבע תשכון "מחשבה פלילית" ספציפית של "כוונת הפרה" או של מצב נפשי בדומה לה. די בכך שהנתבע מודע למעשיו או למחדליו ו"בזיון בית משפט" קם ונהייה. נדגיש כי דיברנו במחשבה הפלילית ולא דיברנו ביסודות אחרים, כגון עומס-הנטל המוטל על התובע, נושאי פרשנות שונים וכו'.

9. כללם של דברים: בהליך של בזיון בית-משפט המיועד לאכיפתו של צו בית-משפט, אין צורך בהוכחת כוונה להפרת הצו. על דרך העיקרון, די בכך שמעשי המפר - או מחדליו - מפרים צו בית-משפט, וניתן לנקוט נגדו בהליכי בזיון לאכיפה. יחד-עם-זאת, קרוב להניח כי אם פעל המפר בתום-לב או מבלי-משים - ושאלות אלו תוכרענה בנסיבותיו של כל עניין ועניין - יינתן לדבר ביטוי בסנקציה שתוטל על המפר.

כאמור בראש דבריי, אני מסכים לפסק-דינה של חברתי השופטת שטרסברג-כהן.

הוחלט כאמור בפסק דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן.

ניתנה היום, יח' בסיוון תשנ"ז (23.6.97).

ת

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
95023510.J01


מעורבים
תובע: "מובי" בירנבאום בע"מ
נתבע: הניה שמעוני
שופט :
עורכי דין: