ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גרשון סלומון נגד ניצב יאיר יצחקי :

בג"צ 97 / 3374

בפני: כבוד השופט ת' אור
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופטת ד' ביניש

העותר: גרשון סלומון

נ ג ד

המשיבים: 1. ניצב יאיר יצחקי, מפקד מחוז ירושלים
2. משטרת ישראל

עתירה למתן צו על תנאי

בשם העותר: עו"ד נ' ורצברגר
בשם המשיבים: עו"ד י' שפר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

פסק דין

השופט ת' אור:

ביום 4.6.97 הודענו את החלטתנו, על פיה נדחית העתירה. להלן נימוקינו להחלטה.

1. העותר ביקש לאפשר לו עליה להר הבית ביום ירושלים. בקשתו נדחתה. כפי שמצויין בתצהירו של המשיב הראשון, מוכנים המשיבים לאפשר לעותר את העליה להר הבית ביום רגיל, תוך הבטחת ההערכות המשטרתית הדרושה לכך. אך בימים "מיוחדים", כמו "יום ירושלים", מסרבים הם לכך,

"לאור היערכות ועומס המשימות, מחד, והחשש להתלקחות בסמוך להתקהלות המוני המתפללים והמבקרים באזור רחבת הכותל המערבי, מאידך".

אין זו הפעם הראשונה שמבקש העותר לעלות להר הבית ובקשתו מסורבת. גם בעבר נמנע ממנו הדבר כשביקש לעשות זאת ב"ימים מיוחדים", לרבות ב"יום ירושלים", בהם על המשטרה לאבטח אירועים רבים ומגוונים בעיר ירושלים (ראו בג"צ 1663/94 גרשון סלומון נ' נצ"מ גבעתי, דינים עליון לד 829; בג"צ 4044/93 גרשון סלומון נ' מפקד מחוז ירושלים, תקדין עליון 96(1) 477; בג"צ 2725/93 גרשון סלומון נ' מפקד מחוז ירושלים, תקדין עליון 96(1) 370; בג"צ 3163/96 גרשון סלומון נ' מפקד מחוז ירושלים, דינים עליון מג 329; בג"צ 2431/95 גרשון סלומון נ' משטרת ישראל (טרם פורסם), והרשימה אינה מלאה).

2. התשתית הנורמטיבית על פיה יש להכריע בעניינו של העותר אינה שנויה במחלוקת. העותר, כמו כל אדם בישראל, נהנה מחופש המצפון, האמונה, הדת והפולחן. במסגרת זו עומדת לו הזכות לעלות אל הר הבית ולהתפלל שם. אך הזכות האמורה אינה זכות מוחלטת אלא יחסית. היא מוגבלת, ככל שידרש הדבר, לשם שמירה על ביטחון הציבור והסדר הציבורי. אכן, על המשטרה לנקוט בכל הצעדים הסבירים הנדרשים כדי להבטיח את הזכות כאמור בפני כל המבקשים להפריע בעד מימושה. אל לה להירתע בפני גורמים אלימים המבקשים לסכל או להפריע את מימושה. אך לעיתים הסיכון הכרוך בכך לציבור הוא גדול ומוחשי, והכוחות העומדים לרשות המשטרה הם מוגבלים, ובימי חג ומועד הם מרותקים לשם הבטחת שלום הציבור באירועים רבים אחרים.

בנסיבות כאלה, כשקיימת סכנה בהסתברות גבוהה של "ודאות קרובה" לפגיעה בביטחון הציבור, אם ימומש חופש המצפון והדת, תהיה מוצדקת פגיעה בחופש זה (ראו בג"צ 292/83 נאמני הר הבית נ' מפקד משטרת מרחב ירושלים, פ"ד לח(2) 449, וכן בג"צ 411/89 תנועת נאמני הר הבית נ' מפקד משטרת מרחב ירושלים, פ"ד מג(2) 17).

הבחינה בדבר קיומה של "ודאות קרובה" כזו תעשה בהתחשב בנתוני הזמן והמקום וכלל הנסיבות בכל מקרה קונקרטי.

3. לטענת העותר, נמנע ממנו לעלות להר הבית ב"ימים מיוחדים", כולל ב"יום ירושלים", דרך שיגרה ומבלי שקיימים נימוקים המצדיקים זאת. נוכח טענה זו (וראו לעניין זה גם את דעת המיעוט בבג"צ 2725/91 ובבג"צ 4044/93 הנ"ל, וכן את חוות דעתו של השופט טל בבג"צ 2431/95 הנ"ל), ביקשנו לברר את פרטי העובדות והנימוקים העדכניים אשר ביסוד ההחלטה שלא להתיר לעותר את העליה להר הבית ב"יום ירושלים" 4.6.97.

מתצהיר התשובה של מפקד המחוז, ניצב יצחקי, ומדברים נוספים אשר הביא בפנינו במהלך הדיון, יכולנו ללמוד זאת. לקראת "יום ירושלים" היתה הערכות מיוחדת של כוחות משטרה בירושלים. הדבר נדרש בשל אירועים רבים אשר נועדו להתקיים בירושלים ביום זה (4.6.97), ובשל מספר המטיילים הרב הצפוי לבקר בה. המדובר ברבבות רבות של אנשים אשר יטלו חלק באירועים אשר נועדו להתקיים בבירה.

בנוסף, קיימת עתה מתיחות מיוחדת - בירושלים בכלל ולגבי הר הבית בפרט - אשר מצטרפת לרגישות המיוחדת המתמדת לגבי הקורה בהר הבית. מתיחות זו מקורה במספר גורמים: המשבר במשא ומתן המדיני וחידוד המחלוקת בעניינה של ירושלים; סוגיית הבניה בהר חומה; מתיחות הנוגעת לטענות בדבר בניה בלתי חוקית על ידי גורמים מוסלמיים על הר הבית; וטענות מצד גורמים מוסלמים כנגד חפירות הכותל.

מסתבר גם, שהעותר מבקש לעלות על הר הבית עליה הפגנתית ותנועתו, תנועת נאמני הר הבית, אף פנתה אל הציבור הרחב בכרוז לבוא ל:

"עליה להר הבית, תפילת חג ונרות זיכרון לנופלים ולנרצחים, הפרחת דגלי ישראל מעל שמי הר הבית, 'התקוה'".

על רקע נסיבות אלה, מצהיר מפקד המחוז בתצהירו:

"הערכתנו היא, כי עליה הפגנתית של העותר, כאמור, ובמיוחד ב'יום מיוחד' כדוגמת יום ירושלים יהא בה, בדרגת ודאות קרובה, כדי להביא להפרת הסדר הציבורי ולסיכון שלומם של המטיילים והמתפללים שישהו אותה עת בעיר העתיקה בכלל, וברחבת הכותל המערבי בפרט.

הערכה זו מבוססת הן על ניסיון העבר, הן על הערכת גורמי המודיעין במשטרת ישראל, וגורמי ביטחון אחרים, והן על המצב הכללי השורר בימים אלה בעיר ירושלים.

על פי המידע שבידי משטרת ישראל, הרי שראשי הציבור המוסלמי בעיר ירושלים ממשיכים לגלות עניין בעותר, ובפעילותו הציבורית בנושא הר הבית.

אף בחודשים האחרונים נשמעו שוב התבטאויות קשות בקרב אנשי הווקף הרואים בעותר את האחראי לאירועי הר הבית בחג הסוכות 1990.

כזכור, וכעולה אף מדו"ח השופט החוקר בעניין אירועי הר הבית 1990, במסגרתם נהרגו 19 איש ונפצעו עשרות, פרצו המהומות הקשות אז על רקע ניסיון עלייתו של העותר להר הבית ושמועות כי הוא נושא את אבן הפינה להקמת בית המקדש.

עלייתו של העותר להר הבית, ביום ירושלים, בצורה הפגנתית, ובסיומה של תהלוכה העוברת בחלקים שונים של מזרח ירושלים (שיח גראח, אוריינט האוס, שער שכם, הרובע המוסלמי, ביתו של ח"כ אריאל שרון), עשויה אם כן, ברמת הסתברות גבוהה, להביא להתלקחותן של הפרות סדר העלולות לצאת משליטה.

על פי הערכת גורמי הביטחון ישנם גורמים בקרב ראשי הציבור המוסלמי בעיר המעוניינים דווקא עתה בהתלקחות, כאמור, וישנה הסתברות רבה כי עלייתו של העותר תנוצל על ידם כאמתלא להצתה של האש" (פיסקאות 37-32 לתצהיר).

אין בידינו לשלול את סבירותן של הערכות מפקד המחוז. על פי הערכות אלה, אם יינתן לעותר לעלות להר הבית, קיימת סכנה ממשית בדרגת ודאות קרובה להתלקחות רחבה בהר הבית, אשר יהיה בה פגיעה קשה בשלום הציבור, מבלי שיהיו בידי המשטרה כוחות אשר יוכלו להבטיח בפניה.

אשר על כן, החלטנו לדחות את העתירה.

השופטת ט' שטרסברג-כהן:
אני מסכימה. ת

השופטת ד' ביניש:
אני מסכימה. ת

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.

יש להמציא העתק פסק דין זה לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, ה' בסיון התשנ"ז (10.6.97).

ט ת

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
עכב/
97033740.E03


מעורבים
תובע: גרשון סלומון
נתבע: ניצב יאיר יצחקי
שופט :
עורכי דין: