ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גיל אליה נגד מדינת ישראל :

17 דצמבר 2019
לפני:

כבוד השופט דורי ספיבק – אב בית הדין
נציגת ציבור מעסיקים גב' שרה אבן

התובע:
גיל אליה
ע"י ב"כ עו"ד חגי קלעי
-
הנתבעת:
מדינת ישראל – משרד התקשורת
ע"י ב"כ עו"ד חנה מי-רז

פסק דין

1. באילו תנאים זכאי התובע להיקלט כעובד מדינה בלשכת הפרסום הממשלתית?

התשתית העובדתית ומהלך ההתדיינות

2. התובע מועסק החל משנת 2008 בלשכת הפרסום הממשלתית, שהיא יחידת סמך של משרד התקשורת. העסקת התובע מבוצעת באמצעות חברת " טלדור", על פי מכרז שנערך בשיטת ה"קוסט פלוס" בשנת 2002.

3. עקב כשלים שנתגלו במכרז " הקוסט פלוס", התקיים והסתיים בשנת 2009 מכרז חדש בשם " מכרז בתי התוכנה", שתכליתו היתה הסדרתם – באמצעות חוזה אחד המחולק לתחומי התמחויות לפי אשכולות מקצועיים – של סוגי השירותים הניתנים בתחום המחשוב באמצעות ספקים שונים. לאור זאת, פעלה המדינה לסיים את ההתקשרויות עם הספקים שזכו במכרז ה"קוסט פלוס".

4. ביום 22.5.14 ניתן בבית-הדין האזורי לעבודה בירושלים תוקף של פסק דין להסכמות אליהם הגיעו 81 עובדי קבלן בתחום המחשוב עם המדינה, לפיה היה על המדינה לקלוט את התובעים שם כעובדי מדינה ( תע"א ( י-ם) 1016/10 ימין נ' מדינת ישראל (22.5.15, מותב בראשות כבוד הנשיאה דיתה פרוזינין, להלן: פסק דין ימין).

5. לאור פסק דין ימין, ביקש התובע להיקלט גם הוא כעובד מדינה בהתאם לעקרונות שנקבעו בפסק הדין ( נספחים 8-9 לכתב התביעה). בקשתו נדחתה ובהמשך לכך הודע לו כי מתכונת הקוסט פלוס שבה הועסק עתידה להסתיים ביום 31.6.15, וכי עליו לעבור לעבוד תחת אחת מחברות בתי התוכנה עד למועד זה, על בסיס אישור " תעריף לנותן שירותים בעת מעבר לאספקת שירותים לפי הוראות מכרז שירותי מחשוב" (נספחים 10-11 לכתב התביעה). התובע פנה במהלך מאי 2015, פעם נוספת בבקשה להיקלט כעובד מדינה ומשלא נתקבלה תשובה ( נספח 12-13 לכתב התביעה), ונוכח לוח הזמנים לסיום העסקתו, הגיש תביעה לבית דין זה במסגרתה עתר להכרה בקיומם של יחסי עובד- מעסיק ולקליטתו כעובד בשירות המדינה, בהתאם לעקרונות עניין ימין ובהתאם לתפקידו. במקביל הגיש בקשה לסעד זמני שיאסור על סיום העסקתו עד לבירור התביעה ( סע"ש 47043-05-15).

6. בדיון שנערך ביום 7.6.15 בפני כבוד הנשיאה אפרת לקסר ( כתוארה דאז) הושגו ההסכמות הבאות, שקיבלו תוקף של פסק דין ( נספח 3 לכתב ההגנה):

"בשלב זה וכל עוד לא ניתנה החלטה אחרת של הצוות שאמור לדון בקליטתו של המבקש לשירות המדינה, ימשיך המבקש להיות מועסק במתכונת בה הועסק עד כה, דהיינו קוסט פלוס. הסכמה זו תיוותר בתוקפה לפחות עד ה-31.8.15 או עד החלטת הצוות המשותף שאמור להחליט בעניין קליטתו לשירות המדינה, לפי המאוחר. לאור הסכמתנו, מבקשים למחוק את הבקשה ואת התביעה העיקרית".

7. ביום 29.6.15 אישרה ועדת " כתף אל כתף" את קליטתו של התובע כעובד מדינה, תוך שנקבעו במסגרת זאת גם מתח הדרגות ומאפייני העיסוק של התובע ( נספח 4-5 לכתב ההגנה).

8. ביום 17.12.15 נערכה פגישה של התובע עם נציגי אגף משאבי אנוש במשרד התקשורת, במהלכה הוצגו בפניו נתונים כלליים ועקרונות מדריכים בכל הנוגע לתנאי קליטתו לשירות המדינה. יצוין כי לא ניתן היה לקלוט את התובע קודם לסוף נובמבר 2015 לאור אי אישורו של תקציב המדינה עד למועד זה. בעקבות פגישה זו פנה התובע בכתב באמצעות בא כוחו, בבקשה לקבל העתק של חוזה ההעסקה המוצע וסימולציות שכר, אולם אלה לא הועברו אלו ( נספח 14 לכתב התביעה).

9. בסוף ינואר 2016 קיבל התובע מחברת " טלדור" הודעה לפיה הוא מוזמן לשימוע לפני פיטורים. החלטה זו בוטלה נוכח הודעת בא כוחו לפיה לא ניתן לפטרו טרם השלמת ההליך לבחינת קליטתו לשירות המדינה ( נספח 15 לכתב התביעה). התובע פנה פעם נוספת בפברואר 2016 בדרישה להשלים את קליטתו לשירות המדינה, ולא נענה ( נספח 16 לכתב התביעה).

10. במהלך מרץ 2016 פנה אגף משאבי אנוש במשרד אל נציבות שירות המדינה, בכדי לברר האם יהיה זכאי התובע לתוספת ענ"א עם קליטתו, וקיבל תשובה שלילית. עוד קודם לקבלת תשובת הנציבות נשלחו אל התובע שני מסמכים, הראשון כולל את " עיקרי תנאי ההעסקה" והשני שעניינו " הוראות ביצוע לקליטת עובדי קבלן בשירות המדינה" (שני המסמכים צורפו כנספח 17 לכתב התביעה). כחלק ממסמכים אלו נדרש התובע גם לחתום על " כתב ויתור" לפיו לא תהיה לו כל טענה ודרישה נגד המדינה ביחס לתקופה שקדמה לקליטתו לשירות המדינה, ובכלל זה גם לא להכרה בקיומם של יחסי עובד מעביד.

11. ביום 22.3.16 פנה התובע פעם נוספת באמצעות בא כוחו בדרישה להבין מהם תנאי ההעסקה המדויקים אותם יקבל עם קליטתו לשירות המדינה ( נספח 18 לכתב התביעה).

ביום 17.4.16 הובהר לתובע כי מבירור שנערך עם נציבות שירות המדינה עולה כי לא יהיה זכאי לתוספת ענ"א או לכוננויות מכוח הסכם ענ"א, תוך שהודגש כי עובדי מדינה המבצעים תפקידים מקבילים לו אינם זכאים לתוספות אלו. כן הובהר כי הוותק המקצועי שיוכר לו עם קליטתו יהיה כ-8 שנים ( נספח 19 לכתב התביעה).

12. ביום 4.5.16 הוגשה התביעה שבפנינו.
דיון מקדמי התקיים ביום 6.2.17 בפני כבוד השופטת אירית הרמל, במסגרתו הציע באת-כוח המדינה כי התובע ייקלט בדירוג 16-18 וכי לאחר סיום ההליך, ככל שייקבע שהוא זכאי לזכויות נוספות, הוא יקבלן באופן רטרואקטיבי, אולם התובע סירב להצעה זו.

לאחר השלמת שלב גילוי המסמכים, הגישו הצדדים תצהירי עדות. מטעם התובע הוגש תצהירו בלבד, ואילו מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים שניתנו על ידי העדים הבאים: מר שלמה עדיאל סגן מנהל לשכת הפרסום הממשלתית; מר אלי גוטליב, סגן מנהל לשכת הפרסום הממשלתית והאחראי על נושא כוח אדם בשנים 1999-2014; וגב' שרית עסיס מנהלת אגף משאבי אנוש במשרד התקשורת.

13. לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית הועבר התיק לטיפולו של מותב בראשות כבוד השופט הבכיר יצחק לובוצקי ( כתוארו דאז). דיון הוכחות ראשון התקיים בפניו ביום 1.3.18, במהלכו העידו התובע ומר עדיאל.

14. ביום 24.3.18 הגישה הנתבעת בקשה למתן פסק דין חלקי במסגרתה נתבקש בית הדין להורות על קליטה מידית של התובע כעובד מדינה לפי הדרגה ותנאי השכר שהוצעו לו, בשים לב לכך להיעדרה של מחלוקת בדבר עצם קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים כמו גם הסעד המבוקש של קליטה כעובד מדינה, כשהמחלוקת מתמקדת בתנאי השכר והדרגה שבה ישובץ התובע.

15. ביום 6.9.18 הגיש התובע את התנגדותו לבקשה למתן פסק דין חלקי, ובעקבותיה ניתנה החלטת כבוד השופט לובוצקי לפיה:

"ההוכחות בהליך זה עומדות בפני סיום, והמשך הדיון הוא קרוב. לכן, לאחר התדיינות של שנתיים וחצי אין הצדקה ליתן דווקא בשלב זה מעין " סעד זמני" שמשמעו " הפחתת שכר קודם". לא מדובר ב"פסק דין חלקי" שכן תנאים מהותיים בהתקשרות נתונה במחלוקת. ההליך יימשך כסדרו, ושמיעת הראיות תסתיים בתחילת דצמבר הקרוב כמתוכנן."

16. דיון ההוכחות המשלים בתיק נדחה, ולאור פרישת כבוד השופט לובוצקי, הועבר התיק בהחלט כבוד הנשיאה הדס יהלום מיום 27.6.19 לטיפולו של מותב זה. דיון ההוכחות התקיים ביום 6.10.19. בסיומו ניתנה לצדדים שהות להגיש הודעת פשרה, ונקבעו מועדים להגשת סיכומים בכתב ככל שפשרה זו לא תצלח. עתה, לאחר שהוגשו הסיכומים לתיק בית-הדין, הגיעה עת לדון ולהכריע בתובענה.

תמצית טענות הצדדים

17. התובע טוען כי יש להחיל עליו את עקרונות פסק דין ימין ולהורות כי ייקלט בשיא מתח דרגות (19-21, דרגה 21 בדירוג המנהלי) כ"מרכז בכיר" תוך מתן תוספת ענ"א. כן מבוקש כי יוכרו כל שנות עבודתו בתקופת העסקתו על ידי חברת " טלדור", ובכלל זה תקופות עבודתו במקומות קודמים הרלוונטיים בהתאם להוראות התקשי"ר, לצורכי הזכויות הסוציאליות השונות לרבות מענק יובל, דמי הבראה, חופשות, גמלאות, קביעות וכו'. עוד הוא מבקש לקבל שכר עידוד ( פרמיות), תקן רכב, החזר הוצאות פלאפון ולהותיר את הסדר החנייה הקבוע בעניינו על כנו. כן הוא מבקש כי מכסת השעות הנוספות המאושרות לו לא תפחת מזו שהונהגה עד כה, וכן כי יקבל את המסגרת המקסימאלית של כוננויות הקבועות לדירוג.

הנתבעת טוענת כי התובע אינו זכאי להיקלט כ"מרכז בכיר" מאחר שהוא נמצא בתפקיד נמוך יותר בהיררכיה הניהולית בלשכת הפרסום. כן היא טוענת כי הוא אינו זכאי לקבל תוספת ענ"א וכוננויות שכן הגם שהוא הועסק במסגרת מכרז הקוסט פלוס, הרי שמדובר בטעות, ומאחר שאין הוא עובד מחשוב כהגדרתו בהסכם הקיבוצי המיוחד אין לפסוק לו זכויות אלה. כן היא טוענת כי לא ניתן לסטות מכללי ההכרה הקבועים בתקשי"ר לעניין הוותק המוכר לצורכי דרגה. אשר לשאר הרכיבים, היא טוענת כי התובע זכאי לרכיבים השונים בהתאם לפירוט שנמסר לו במסמך " עיקרי תנאי ההעסקה" שבו פורטו זכויותיו, ולא מעבר לכך.

דיון והכרעה

18. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות ונפרט טעמנו לכך להלן:

תוספת ענ"א ( עיבוד נתונים אלקטרוני) ותוספת כוננויות

19. בסעיף א' לפסק הדין בעניין ימין הודגש כי " האמור לעיל כפוף כי שכל אחד מהתובעים והתובעות... מוצב/ת בתפקיד מחשובי". התובע העיד כי אינו יודע מה הכוונה בעובדי מחשוב, כשלטענתו הוא עושה פעולות מחשוביות כהוצאת דוחות והפקת חשבוניות ( ע' 6 ש' 19). כן העיד כי הוא אחראי על פעולות פרסום, תרגומם לשפות הרשמיות ואחראי מול משרדי הממשלה על פרסום מכרזיהם במדיה האינטרנטית ובעיתונות הכתובה. בהמשך לכך הסביר כי הוא תבע תוספת ענ"א בהתאם לפסק דין ימין, אולם הוא לא ידע להסביר מדוע הוא חושב שהתוספת חלה עליו, כשבפסק הדין נקבע כי הזכאות הינה בכפוף להוראות ההסכמים הקיבוציים וההסדרים שיהיו נהוגים.

הנתבעת הציגה הסכם קיבוצי מיוחד שנערך בין המדינה לבין ההסתדרות מיום 11.2.03, שעניינו הסכמה בדבר תוספת שכר לעובדי ענ"א ( נ/10). במסגרת ההסכם נקבע כי הוא יחול על העובדים שמועסקים באחד המשרדים ויחידות הסמך המנויות בנספח א' להסכם ומשובצים בתפקידי ענ"א המנויים בנספח ג' להסכם. עיון בהסכם מעלה כי לשכת הפרסום אכן הוגדרה כאחת מיחידות הסמך שעליהן חל ההסכם. במסגרת רשימת התפקידים נמנו מנתחי שיטות מערכות לרבות עובדי ביצוע ומטמיעים; עובדי טכנולוגיות פיתוח; מנהלי יחידת מיכון; תכניתנים; תכניתנים/מערכות הפעלה; ומפעילי מחשב. התובע הופנה להגדרות המופיעות בהסכם וטען כי אינו יודע האם הוא מתאים לאחת מהגדרות אלה, משהוא אינו יודע בדיוק מה ההגדרות של כל אחד מהתפקידים ( ע' 8 ש' 24). מכאן, שלא שוכנענו כי התובע נמנה על אחת מקבוצות אלה, כשמעדות נציגי הנתבעת עולה כי ההוא הועסק במסגרת מכרז הקוסט פלוס עקב טעות, וכי הוא לא היה עובד מחשוב ( ע' 12, ש' 4).

זאת ועוד, עיון בהגדרת התפקיד שהוצגה לתובע במסגרת המשא ומתן לקליטתו, מעלה גם הוא כי התובע אינו עובד מחשוב, שכן בתיאור העיסוק מופיעות הדרישות הבאות: "ריכוז מכרזי הטובין והשירותים של הלקוחות בעיתונות הכתובה ובאתרי האינטרנט בשפה העברית והערבית. ריכוז פרסום המכרזים באתר הפרסומים של לשכת הפרסום הממשלתית. בדיקת מודעות המכרזים ואישורם לפני פרסום באמצעי המדיה השונים. ריכוז עבודות התרגום לערבית/אנגלית מול ספק התרגום. ביצוע ביקורת על ביצוע הפרסומים אצל הספקים ועדכון הלקוחות בהתאם. ביצוע מטלות נוספות בהתאם לצורך ולהנחיית הממונה." (נספח 5 לכתב ההגנה). מכאן, ששוכנענו כי התובע אינו עובד מחשוב כהגדרתו בהסכמים והוא אינו זכאי לתוספת ענ"א ( וראו: ע"ע 50872-12-12 ורהפטינג נ' מדינת ישראל (2.11.15)).

20. אשר לכוננויות, התובע טען כי בהתאם לפסק דין ימין הוא זכאי גם לכוננויות. אלא שאין בידינו לקבל גם טענה זו. בהסכם הקיבוצי לעובדי ענ"א אין אזכור לעניין הכוננויות. כן נקבע בפסק דין ימין כי ההסכמות שאליהן הגיעו אינן באות לגרוע מטענות המדינה בעניין הכוננויות. על כן, לא ניתן לראות בכך כהודאה בקיומה של זכות לכוננות, מעבר לכך שהאמור בפסק הדין אינו חל על התובע מהטעמים שלעיל, ולכך שחוזה ההעסקה שעליו חתם התובע מול חברת " טלדור" מסדיר את אופן התשלום עבור הכוננות, אולם מתנה את ביצוען בקבלת הוראה לכך מצד המעסיק. התובע אישר בחקירתו כי אינו יודע האם עובדים במחלקה שלו מבצעים כוננויות ( ע' 10 ש' 10). גוטליב העיד כי למעט עובדת מחשוב אחת, אף אחד מעובדי היחידה לא קיבל כוננות בזמנו ( ע' 23 ש' 4). מכאן, שלא ברורה לנו טענתו של התובע לזכאות לכוננות, כשנזכיר כי מדובר ברכיב הנמצא בפררוגטיבה הניהולית של המעסיק.

מתח הדרגות

21. הנתבעת אישרה את קליטתו של התובע במסגרת ועדת ה"כתף אל כתף" לתפקיד ראש ענף במתח דרגות 16-18 בדרגה 18 ( נספח 5 לכתב ההגנה). אלא שהתובע טען בתביעתו כי יש לקלוט אותו בדירוג 19-21 ובדרגה 21 בתפקיד " מרכז בכיר", בהתאם לפסק דין ימין, כשבסיכומיו טען כי הוא זכאי למתח דרגות 39-41 בדירוג האקדמאי שכן השלים תואר אקדמי, ולאור ההקבלה שצריכה להיות למתח הדרגות של מר סיבוני שנמצא על מתח דרגות 18-20 בדירוג המנהלי.

22. אין בידינו לקבל טענות אלו, מן הנימוקים שאותן נפרשו להלן:

ראשית, התובע טען בכתב התביעה ובתצהיר כי תפקידו מוגדר כ"מרכז בכיר תחום המכרזים ( טובין ושירותים) של משרדי הממשלה, יחידות הסמך של הממשלה, תאגידים על פי חוק, גופים ציבוריים וחברות ממשלתיות, בעיתונות הכתובה ובאינטרנט". אולם, הוא לא ידע להסביר מניין הגיעה ההגדרה וטען בחקירתו כי הוא לא מגדיר את עצמו כך ( ע' 6 ש' 8). מעבר לכך, התובע גם לא ידע להסביר כיצד הגדרה זו מתיישבת עם תיאור העיסוק שהועבר אליו, לפיו הוצע לו מתח דרגות של ראש ענף ( ע' 6 ש' 14). כמו כן, הוא לא הצביע על עובד מקביל אליו הזכאי למתח דרגות של מרכז בכיר, ואין בידינו לקבל את טענתו לפיה הוא זכאי למתח דרגות זה לאור פסק דין ימין, שכן שם נקבעה טבלה ובה הדירוג, מתח הדרגות והדירוג שבו ייקלטו ולעובדים ניתנה אפשרות להשיג על כך, מכאן ניתן ללמוד כי נעשתה בחינה פרטנית של הדרגות להם היו זכאים כל אחד מהתובעים שם, ולא נקבעה דרגה אחידה באופן גורף כפי שמנסה התובע לצייר זאת.

זאת ועוד, הנתבעת הכחישה מכל וכל את הטענה לפיה התובע מוגדר כמרכז בכיר, ולדעתנו, עדות עדיה בעניין זה לא נסתרה ( ס' 39 ו-72 לכתב ההגנה; ס' 35 לתצהיר עדיאל; ס' 21 לתצהיר עסיס וס' 8 לתצהיר גוטליב).

שנית, התובע טען בסיכומיו שיש לקלוט אותו במתח דרגות 18-20 בדירוג המנהלי או 39-41 בדירוג המח"ר, ובדרגה 41+. הנתבעת טענה כי הטענה בדבר הקליטה לדירוג האקדמאי ( מח"ר) מהווה הרחבת חזית, לאור העובדה שהתובע בחקירתו העיד כי אין לו תואר אקדמי כיוון שנשאר לו נכון למועד הדיון להשלים קורס אחד, וכי נכון להגשת התביעה לא היה לו תואר ( ע' 9 ש' 16). בהקשר זה נציין כי הנתבעת טענה כי יש צורך בעמידה בתבחינים נוספים על מנת לקבל דרגת מרכז בדירוג המח"ר ( ע' 18 ש' 14). מאחר שהתובע לא הגיש בקשה לתקן את כתב תביעתו, אזי שלא הובהר האם התובע עמד בתבחינים הנוספים, ובכל מקרה כאמור אנו מקבלים את הטענה שמדובר בהרחבת חזית;
שלישית ובהמשך ישיר לכך, התובע הוסיף וטען כי הוא זכאי גם " לדרגת שהייה" שהיא התוספת של ה-(+). גם טענה זו אין בידינו לקבל. התובע טען שבהתאם לפסק דין ימין עובד שייקלט ומועסק יותר מ-5 שנים בתפקיד ישובץ בדרגת שיא במתח הדרגות. הנתבעת הסכימה כי התובע ייקלט בדרגת שיא, אולם במתח דרגות שונה ( בדרגה 18 במתח דרגות 16-18). אולם הסכמה זו, הגם שקיימת מחלוקת על מתח הדרגות, אין משמעה כי קיימת זכאות אוטומטית לדרגת שהייה. שרית הסבירה את אופן השיבוץ במתח הדרגות ולפיה יש שלוש דרגות: התחלה, אמצע ושיא, כשדרגת השהייה היא דרגה הסכמית הניתנת למי שנמצא שנתיים לפי הכללים של קיצור הפז"ם בתקשי"ר, וכי היא לא מכירה עובד שנקלט עם דרגת שהייה ( ע' 17 ש' 28). אין בידינו לקבל את טענת התובע לפיה השלים את תקופת השהייה, משלא נקלט לשירות המדינה עד עתה ובניגוד להצעת המדינה במהלך ניהול ההליך. לטעמנו, יש בעצם העלאת הטענה טעם לפגם, שכן התובע אינו עובד מדינה ועל כן אינו זכאי להטבות הניתנות מכוח התקשי"ר לקיצורי הדרגה;

רביעית, טענת התובע כי יש לקלוט אותו כ"מרכז בכיר" נשענת על השוואת תנאיו עם אלו של מר סיבוני, כשלטענתו שניהם נמצאים באותו המעמד מבחינת ההיררכיה הארגונית. גם טענה זו אין בידינו לקבל. הנתבעת טענה כי התובע כפוף לסיבוני, נוכח השינויים הארגוניים שחלו בלשכת הפרסום לאורך השנים. מאחר שהתובע סירב לקבל את מרותו של מר סיבוני, שכן שניהם החלו בתפקידים מקבילים, כשהאחרון קודם לתפקיד בכיר בניגוד לתובע, התנהל התובע מול מנהלת מחלקת המדיה, הגב' לוינס ( ס' 37-50 לתצהיר עדיאל). עדיאל העיד, ועדותו מקובלת עלינו, כי הוסכם שהתובע יתנהל מול הגב' לוינס נוכח מצוקתו וכי מדובר במקום עבודה קטן, אולם אין לנצל מצוקה זו לרעה, במובן זה שייקבע שהתובע זכאי למתח דרגות גבוה יותר מזה המגיע לו נוכח התנהלותו מול הגב' לוינס. כן מקובלת עלינו עדותו כי לא בכל פעם שלוינס הייתה צריכה לפנות לסיבוני על מנת לאשר לתובע חופשה, יש לכך תיעוד בכתב ( ע' 14 ש' 1). גם גוטליב העיד כי היו לתובע בעיות קשות ביחסי אמון מול המנהלת שקדמה לסיבוני. נוסיף, שלמרות שהוא לא ידע להעיד האם לתובע היו בעיות גם מול סיבוני עצמו, נוכח העובדה שפרש לגמלאות כחודשיים לאחר שסיבוני נכנס לתפקיד, הרי שעדותו מחזקת את עדות עדיאל בהקשר זה ( ע' 23, ש' 19). מעבר לכך, הנתבעת הציגה תרשים ארגוני מיום 25.11.15 ( נספח 8 לכתב ההגנה ונ/100) שעדיאל אישר שהוא זה שערך אותו ( ע' 13 ש' 25), ושממנו עולה בבירור כי התובע היה כפוף למר סיבוני ולא מקביל לו. מכאן, שגם הטענה לפיה יש להשוות את תנאיו לאלו של מר סיבוני נדחית בזאת;

חמישית, עדי הנתבעת טענו כי התובע היה מקביל לשלוש עובדות נוספות, שנקלטו למשרת " ראש ענף" במתח דרגות 16-18 בדירוג המנהלי, כששתיים מהן עברו לאחר מכן לדירוג האקדמאי וזכו להגדרת מרכז, והשלישית קיבלה דרגה אישית ונמצאת בדרגה 18+ ( ע' 17 ש' 1; ע' 22, ש' 2; ס' 20 לתצהיר גוטליב; ס' 17-20 לתצהיר עסיס וס' 57-63 לתצהיר עדיאל). בהקשר זה יציין כי התובע העיד תחילה כי הוא מפקח על עובדות אלה ( ע' 7 ש' 17), כשבהמשך העיד כי יש בין שלוש לחמש עובדות שעובדות אתו בתחום המכרזים, אולם הן לא כפופות לו ( ע' 9 ש' 5). עדותו בהקשר זה לא עשתה עלינו רושם אמין. מהראיות שהציגה הנתבעת עולה כי ההחלטה להשוות את תנאיו של התובע לאלו של עובדות אלה היינה החלטה של הנציבות במסגרת וועדת כתף אל כתף, במסגרתה נבחנו בין היתר המבנה הארגוני של היחידה, תפקידי העובדים ועבודתם בפועל ( ע' 12 ש' 25).

23. לסיכום עניין זה, הגענו לכלל מסקנה שהתובע לא הוכיח את זכאותו למתח דרגות שונה מזה שהוצע לו בהצעת הקליטה, היינו להיקלט כ"ראש ענף" במתח דרגות 16-18 בדירוג המנהלי ובדרגת השיא 18.

24. אשר לטענת התובע לפיה יש להכיר לו וותק של 19 שנה, הרי שאין בידינו לקבל טענה זו שכן מקובלת עלינו עמדת הנתבעת לפיה יש כללי הכרה ברורים בתקשי"ר, ואין מקום לסטות מהם בעניינו של התובע ( ע' 21, ש' 12).

הערה בטרם חתימה לעניין מועד תחולת פסק הדין

25. התובע טען בסיכומיו שיש לקבוע כי פסק הדין שיינתן בתיק זה יחול מיום הינתנו, באופן שיחסום בעתיד את זכותה הנטענת של המדינה, לקזז משכרו סכומים שאותם קיבל לשיטתה ביתר, בתקופה שבה טען לקיומם של יחסי עבודה וההליכים בתיק זה היו תלויים ועומדים ( נזכיר כי התביעה בתיק זה הוגשה עוד במאי 2016, דהיינו לפני יותר משלוש וחצי שנים).

הנתבעת בסיכומיה הדגישה כי לאורך ההליך כולו התובע סירב בתוקף ובחוסר תום לב להיקלט כעובד מדינה, וכל זאת אך בגלל ששכרו כעובד קוסט פלוס היה גבוה יותר מזה שיקבל כעובד מדינה. הנתבעת הוסיפה כי במהלך ההתדיינות ביקשה שיינתן פסק דין חלקי, לפיו ייקלט התובע כעובד מדינה, אך התובע התנגד לכך. עוד ציינה המדינה כי כבר בכתב הגנתה ציינה כי היא " שומרת על זכותה להגיש תביעה על הכספים ששולמו לתובע ביתר ביחס לתקופה לגביה נטען לקיומם של יחסי עבודה".

26. אשר לדעתנו, משהגענו לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות במלואה, אין צורך שנכריע בטענות הצדדים לעניין זה. למען הסר ספק, נבהיר אם כן שטענות שני הצדדים לעניין זה שמורות להם.

סוף דבר

27. התביעה נדחית. התובע זכאי להיקלט לשירות המדינה בהתאם לתנאים שנקבעו על ידי נציבות שירות המדינה והוצגו לתובע, ולא מעבר לכך.

בטרם נחתום, נבהיר כי מאחר שהגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, אין צורך שנכריע במחלוקת שבין הצדדים בשאלת מועד תחולתו של פסק הדין.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

ניתן להגיש ערעור על פסק דין זה לבית-הדין הארצי לעבודה בירושלים, ובלבד שזה יוגש בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, י"ט כסלו תש"פ, (17 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים.

גב' שרה אבן ,
נציגת ציבור מעסיקים

דורי ספיבק, שופט
אב"ד


מעורבים
תובע: גיל אליה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: