ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גלאל סביטאן נגד מדינת ישראל :

בפני: כבוד השופטת ד' דורנר

העוררים: 1. גלאל סביטאן
2. מראד עבדאללה
3. מחמד עוואד
4. פארס אמטיר
5. אחמד מנצור
6. מוחמד חדר

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי
בירושלים מיום 24.6.97 בב"ש 1266/97
(ת"פ 427/97) שניתן על-ידי כבוד השופטת
י' הכט

תאריך הישיבה: ג' בתמוז התשנ"ז (8.7.97)

בשם העוררים: עו"ד אבו גוש

בשם המשיבה: עו"ד יהושע למברגר

בית המשפט העליון בירושלים

החלטה

ששת העוררים מואשמים בבית-המשפט המחוזי בירושלים בעבירות חטיפה ונשיאת נשק שלא כדין. בכתב האישום נטען כי העוררים באו לביתו של המתלונן בירושלים ביום 1.6.1997 לאחר חצות. העורר 6 נשאר להמתין במכונית בעוד העוררים 5-1 נכנסו לבית המתלונן. הם העירו אותו משנתו והציגו את עצמם כשוטרים המשרתים במנגנון המודיעין של הרשות הפלשתינאית. העורר 1 הודיע לבנו של המתלונן כי אביו חשוד במכירת קרקע ליהודים והעוררים ציוו על המתלונן להתלוות אליהם למפקדת המודיעין של הרשות הפלשתינאית ברמאללה. לפי כתב האישום, סירב המתלונן לנסוע עימם מחשש לחייו, ואזי איימו עליו העוררים שינקטו באלימות. המתלונן נכנע להם ונסע עימם בלווית בני משפחתו, שנסעו במכוניותיהם אחרי מכונית העוררים. דרכם של העוררים נחסמה על-ידי שוטרי משטרת ישראל, אשר הוזעקו על-ידי בני המשפחה כאשר העוררים נכנסו לבית המתלונן. בחיפוש שנערך נתפסו אקדחים ברשות העוררים 5-1.

בית-המשפט המחוזי (השופטת יפה הכט) נענה לבקשת המדינה והורה לעצור את העוררים עד תום ההליכים לאחר שמצא כי קיימות ראיות לכאורה המספיקות למעצרם. כן קבע כי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר לנוכח שירותם של העוררים במנגנון המודיעין של הרשות הפלשתינאית, דבר המעלה את החשש כי עלולים הם לחזור על מעשיהם הפליליים.

על החלטה זו הוגש ערר.

העוררים טענו כי התשתית הראייתית שהציגה התביעה אינה מוכיחה אף לכאורה כי העוררים אילצו את המתלונן באיומים להתלוות אליהם. על-פי הטענה עולה מן הראיות כי המתלוננים נהגו בעורר בנימוס, לא פגעו בו, איפשרו לו לטלפן לאחיו ואף הסכימו כי בני משפחתו ילוו אותו במכוניותיהם לרמאללה, וכי המתלונן הסכים מרצונו הטוב והחופשי לנסוע עימם. לחיזוק טענותיו הגיש בא-כוח העוררים, עורך-הדין אבו גוש, תצהיר שניתן על-ידי אחיו של המתלונן המאשר את טענות ההגנה.

ואולם, תצהיר האח אינו עולה בקנה אחד עם דברי המתלונן בהודעותיו במשטרה, בהן סיפר כי חשש לחייו לאחר שסוחרי קרקעות פלשתינאים אשר מכרו קרקעות ליהודים נרצחו, וסירב לנסוע עם העוררים לרמאללה, אך אולץ לעשות כן תחת איומים. לא זו אף זאת, כניסת אנשים חמושים לביתו של אדם בחצות הלילה ודרישתם ממנו להתלוות אליהם מיד למפקדת המודיעין ברמאללה, מהווה כשלעצמה איום המייתר איומים מילוליים.

יש לדחות איפוא את הטענה בדבר העדר ראיות לכאורה המספיקות למעצר.

אני אף מסכימה עם בית-המשפט המחוזי כי לא ניתן היה לקבוע חלופת מעצר. נראה לי כי בנוסף לחשש כי העוררים ימשיכו במעשיהם אם ישוחררו, קיים גם חשש להימלטותם מן הדין אל שטח הרשות הפלשתינאית בסיוע מנגנון המודיעין הפלשתיני שבשירותו פעלו.

על יסוד האמור לעיל אני דוחה את הערר.

ניתנה היום, ד בתמוז התשנ"ז (9.7.1997).

ת

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
COURT


מעורבים
תובע: גלאל סביטאן
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: