ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נחמיאס שמואל נגד מדינת ישראל :

בש"פ 97 / 3854

בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן

העורר: נחמיאס שמואל

נגד

המשיב: מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 15.6.97 בב"ש
874/97 שניתנה על ידי כבוד הנשיא
א. בייזר

תאריך הישיבה: כ"א בסיוון תשנ"ז (26.6.97)

בשם העורר: עו"ד חיימי

בשם המשיבה: עו"ד איטה נחמן

בבית המשפט העליון בירושלים

החלטה

1. העורר נעצר עד תום ההליכים נגדו, בגין עבירת רצח בה הואשם.

העורר מבקש כי בית המשפט יורה "על שחרורו של העורר בערובה".

טענתו העיקרית של העורר היא כי אין ראיות לכאורה להוכחת עבירת הרצח המיוחסת לו. אין חולק כי המנוח נדקר דקירות רבות (נמצאו בו עשרה פצעי דקירה), וכי הוא מת מפצעיו וכי העורר היה בזירת האירוע, הוא עצמו מודה בכך ואחרים ראוהו שם אלא שלטענתו עזב את המקום לפני הדקירות.

2. בתשובה לטענה לפיה לא נערכו על ידי המשטרה חקירות בנושאים בהם היה צורך לערוך כאלה, אמר בית משפט קמא (כבוד השופט בייזר) כי הוא "בודק את הקיים ולא את מה שלא נעשה". עוד קבע בית המשפט כי ההבדלים בין הגרסאות של שני העדים אינם מבטלים מניה וביה עדויות אלה. כן מצא הוא, כי גרסתו של העורר אינה עומדת במבחן. לפיכך קבע בית המשפט שיש בחומר ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. על קביעות אלה מלין הסניגור המלומד, שטען בבית משפט קמא כל שניתן לטעון לקעקוע התשתית הראייתית של התביעה ולשכנע בהעדר ראיות לכאורה נגד העורר.

3. בערר, פרש הסניגור המלומד טענותיו על פני 20 עמודים וניתח בצורה יסודית ומקפת את חומר הראיות ואת הפגמים הקיימים בו, לטענתו. כמו כן הוסיף הוא והשלים והדגיש את הדורש הדגשה, בטיעוניו בעל-פה. ניתן לומר, כי הוא לא השאיר אבן על אבן והפך בחומר עד כדי שכמעט ניתן לראות בטענותיו בכתב ובעל-פה סיכומים לעניין זיכויו או הרשעתו של העורר. אלא שלא בפני הכרעה כזו עומדים אנו בערר זה, בשלב זה. הבדיקה הצריכה להעשות שונה בתכלית. השאלה היא אם קיים סיכוי סביר שאם יקבל בית משפט את מערכת הראיות המצויה בידי התביעה, יביא הדבר להרשעת הנאשם.

4. לאחר שעיינתי בחומר שלפני, לרבות החומר המשטרתי שהועמד לרשותי, הגעתי לכלל מסקנה כי צדק בית משפט קמא במסקנתו וכי אכן קיימות בענייננו ראיות לכאורה שקיומן דרוש לצורך מעצר.

בידי התביעה עדויות של שני עדים פרץ ואזולאי. אחד מהם (פרץ) אינו עד מדינה (כפי שכתב השופט קמא) אלא הוא עד מעונין שקיבל טובת הנאה. בית המשפט היה מודע לכך. עדותם של פרץ ושל אזולאי מתאימות זו לזו בגרעינן הקשה הנוגע לאירוע בו נדקר המנוח. אם תתקבלנה עדויות אלה על ידי בית המשפט, תצבענה הן חד משמעית על אשמתו של העורר. לכך מצטרפות לחיזוק, עדויות נוספות וראיות נוספות כמו הדו"ח הפתולוגי.

5. הסניגור המלומד מתריע על כך שהיו מחדלים מצד המשטרה שלא בדקה ולא חקרה פרטים שהיה מקום לבודקם ולחוקרם ובכך נפגם חומר הראיות.

אמת נכון הדבר שיש ומחדל בחקירה יכול לשפוך צל כה כבד על החומר שבידי התביעה עד כדי נגיסה בראיות לכאורה; למשל, אי בדיקת טענת אליבי. לא כך בענייננו. אף אחד מהצעדים שלא ננקטו - לטענת הסניגור המלומד - איננו מכריע ואף אינו מוסיף נדבך לקעקוע הראיות. אשר לאי בדיקת חולצת המנוח לשם בדיקת הקרעים שעשתה בהם הסכין (הבגדים הוחזרו למשפחה לשם קבורה יחד עם המנוח), קשה לראות במה יכלה בדיקה כזו להאיר את עיני החוקרים כאשר החתכים נמצאו בגוף הקורבן והפתולוג ציינם. באשר לאי בדיקת כתמי הדם במכונית המאזדה, משמסרו הנוסעים ברכב כי ניסו להפריד בין הניצים בקטטה בה היו מעורבים העורר והמנוח, מה טעם ותועלת יש בבדיקת הדם במכונית, שכן, אף אם יתברר שזהו דמו של המנוח, אין הדבר סותר את גרסאות הנוסעים ברכב, שהרי המנוח נשאר במקום הקטטה כשהוא דקור ומתבוסס בדמו. די לי בדוגמאות אלה כדי להדגיש את העדר ההשלכה האפקטיבית של אי עריכת בדיקה או חקירה כזו או אחרת, על חומר החקירה שאכן מצוי בתיק החקירה.

6. בסופה של דרך, נחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר וכי ההחלטה בדבר מעצרו עד תום הליכים בדין יסודה.

הערר נדחה.

ניתנה היום, ה' בתמוז תשנ"ז (10.7.97).

ת

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97038540.J03


מעורבים
תובע: נחמיאס שמואל
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: